המחלוקת העיקרית והראשונה בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הוענקה לתובעת זכות הפצה בלעדית של המוצר בישראל. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בלעדיות לשיווק מוצר בישראל: הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי בפיצוי בגין הפרת זכות בלעדית של התובעת לשווק בישראל תוסף מזון לבעלי חיים בשם "פרימלאק". לטענת התובעת, הנתבעים שיווקו את תוסף המזון בישראל, על אף שידעו על זכותה הבלעדית של התובעת לשווקו. נוכח האמור, נגרמו לתובעת נזקים רבים. סכום התביעה הועמד על סך 500,000 ₪. עיקר טענות התובעת: 2. התובעת הנה חברה פרטית העוסקת בשיווק תוספי מזון לבעלי חיים, ביניהם משווקת התובעת תוסף מזון בשם PrimaLac (להלן: "פרימלאק"). תוסף המזון פרימלאק מיוצר על ידי חברת Star-Labs/Forage Researc, Inc (להלן: "סטאר- לאבּס"). 3. התובעת בעלת זכות בלעדית לשיווק מוצרי סטאר-לאבּס בישראל. ביניהם משווקת התובעת באופן בלעדי את תוסף המזון פרימלאק בישראל. 4. במהלך שנת 2009, חלה ירידה בהיקף מכירות פרימלאק בישראל. בנוסף, לקוחות התובעת סיפרו שקיבלו הצעות לרכישת פרימלאק במחירים נמוכים ממחיריה. לאחר בירור שערכה התובעת התברר שהנתבעים שיווקו ומכרו בישראל 5,000 ק"ג פרימלאק. 5. שיווק ומכירת פרימלאק בישראל על ידי הנתבעים נעשו על אף שידעו כי לתובעת זכות בלעדית לשיווק מוצרי סטאר-לאבּס בישראל. 6. נוכח האמור, עתרה התובעת לחייב את הנתבעים בפיצוי בסך 500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה כדלקמן: א. סך 290,000 ₪ - בגין אי מכירת 5,000 ק"ג פרימלאק אשר שווקו על ידי הנתבעים. ב. סך 110,000 ₪ - בגין הנחות שנאלצה התובעת לתת ללקוחותיה השונים; טרחה, לרבות בשל פניות לקוחות; אובדן שעות עבודה בניסיון לאתר את ההפרות כלפיה; אובדן משאבים בשיווק וקידום מכירות פרימלאק בישראל. ג. סך 100,000 ₪ - בגין פגיעה קשה במוניטין הפרימלאק בישראל; פגיעה במוניטין התובעת ובשמה הטוב. עיקר טענות הנתבעים: 7. הנתבע (להלן: "מר לידובסקי") הקים בשנת 1998 את הנתבעת, חברת זאב לידובסקי מיחשוב ואספקות כלליות בע"מ (להלן: "החברה"). החברה סיפקה שירותי מחשוב ללקוחות שונים. בנוסף, עסקה החברה בייבוא סחורות שונות מחו"ל לארץ. בין היתר ייבאה ושיווקה תוספי מזון למכוני תערובת לבעלי חיים. 8. בחודש יולי 2007 פנה אל החברה מכון תערובת בשם אסמי עוז 2000 בע"מ (להלן: "אסמי עוז"). אסמי עוז ביקשה מהחברה שתייבא עבורו תוסף מזון המשווק על ידי חברת Alltech באמצעות השם "ביומוס" ועל ידי חברת Star-Labs/Forage Researc, Inc באמצעות השם "פרימלאק". 9. אסמי עוז הודיע לחברה כי בכוונתו לשווק את תוסף המזון ללקוחות קצה ברצועת עזה/מצרים/ירדן. עוד הודיע אסמי עוז שאין בכוונתו לעשות כל שימוש, לרבות שיווק תוסף המזון בישראל. 10. על יסוד הודעה זו פנתה החברה אל סגן נשיא סטאר-לאבּס, ד"ר מארק יאנג (להלן: "ד"ר יאנג") ולאחר שהסבירה לו שתוסף המזון ישווק לגורמים מחוץ למדינת ישראל, סוכם על רכישה של 5,000 ק"ג פרימלאק במחיר 5 דולר לק"ג. 11. ביום 18.3.08 הגיעה סחורת הפרימלאק לישראל. עבור סחורה זו שילם אסמי עוז 25,000 דולר בתוספת הוצאות הובלה על סך 2,550 דולר. החברה קיבלה 275 דולר, המהווים 1% מהסכום הכולל, בגין עמלת תיווך בייבוא הפרימלאק. כל סחורת הפרימלאק הועברה ישירות למחסניו של אסמי עוז. בכך הסתיים כל פועלה של החברה. 12. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מטעם התביעה: מר אילן בן גל - בעל מניות ומנהל התובעת (להלן: "מר בן גל") ומר יוסף אורן - ממונה על רישוי ורישום וביקורת טיב מספוא במשרד החקלאות (להלן: "מר אורן") מטעם ההגנה: נתבע 1 - מר לידובסקי ומר מחלב אדי - מנהל בחבר אסמי עוז (להלן: "מר מחלב"). 13. ביום 30.1.12, לאחר סיום שמיעת ההוכחות בתיק, הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת הנתבעת 2 כנתבעת נוספת בתביעה דנן. לאחר שניתנה החלטה המתירה תיקון כתב התביעה כמבוקש ולאור הסכמת הצדדים שאין צורך בקיום ישיבת הוכחות נוספת לאחר תיקון כתב התביעה, הגישו הצדדים את סיכומי טענותיהם. דיון והכרעה: האם התובעת שימשה כמפיצה בלעדית של מוצר הפרימלאק בישראל: 14. המחלוקת העיקרית והראשונה בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם הוענקה לתובעת זכות הפצה בלעדית של המוצר פרימלאק בישראל. בהלכה הפסוקה נקבעו מספר קריטריונים לשם הוכחת קיומו של הסכם להפצה בלעדית. כך, על מנת להוכיח קיומו של הסכם הפצה בלעדי על הטוען לו להוכיח: מהם התנאים ביחס למשך תקופת ההתקשרות; מכסת שיווק מינימאלית; מסירת אינפורמציה על ידי המשווק באשר לדרכי השיווק והלקוחות; אזור הפצה מוגדר; עקרון ההדדיות. יחד עם זאת, אין מדובר ברשימה סגורה [ראו: ע"א 3592/98 מוניב נסר אל דין נ' מרבק בית מטבחיים בע"מ, (ט.פ.) (1999); ע"א 127/86 יהושע רייכר נ' פוליתם בע"מ, פ"ד מב(3) 114 (1988)]. 15. מר בן גל העיד כי מזה 20 שנים הוא מייבא מוצרים הקשורים לגידול בעלי חיים ללא תרופות. בין מוצרים אלה כלול גם הפרימלאק. לדבריו, התובעת היא בעלת זכות בלעדית לשיווק פרימלאק בישראל. לשם כך צירף התובע את אישורה של חברת סטאר-לאבּס המאשר את בלעדיותה של התובעת בייבוא ושיווק הפרימלאק בישראל [נספח 1 ל-ת/2]. 16. לטענת מר בן גל, לצורך החדרת הפרימלאק למדינת ישראל, ערכה התובעת ניסויים, מחקרים ותצפיות שדה לגבי המוצר. פעולות אלה ערכו זמן רב ועלותן הייתה גבוהה. בנוסף ערכה התובעת מחקרי שוק בקרב לקוחות פוטנציאליים ופעלה לשיווק המוצר בקרב לקוחות רבים. 17. בעדותו לפניי הסביר מר בן גל מהי הסיבה להגשת התביעה דנן: "התביעה שלי מתבססת למעשה על כך שמוצר שבעצם הוביל את הקונספט הזה שהינו מותג ועליו השקעתי את מירב המאמצים כדי לקדמו בשוק...זהו שוק מאוד קשה שהיה בבלעדיות שלי, מדובר בגידול חריג של בעלי חיים, לכן המאמץ היה מאד מרובה ועד לאותו זמן שבו היבואן או הנתבע הביא את החומר. למעשה השוק הזה היה בעבר בשליטתי" [פר' עמ' 15, ש' 27-29, עמ' 16, ש' 1-2]. 18. במהלך עדותו נשאל מר בן גל כיצד ניתן להוכיח את טענת הבלעדיות לה הוא טוען כדלקמן: "ש. אתה לאורך כל ההליכים המשפטיים טוען שלמעשה יש לך בלעדיות מטעם חברת זטאר לאבּס, איך בית המשפט כאשר בבוא היום יאלץ להכריע במחלוקות, יודע שיש לך את אותה בלעדיות? מר בן גל השיב כהאי לישנא: "אני אנסה לשכנע את בית המשפט. אנו מדברים על תחילת התקשרות עם חברת סטאר לאבּס, בשנות ה-80, לדרוש ממני מסמך כזה יכול להיות שזו בקשה קצת מוגזמת. אבל אני מוכרח להודות שאני כרגע לא מצאתי את המסמך..." [פר' עמ' 20, ש' 15-20] 19. מנגד, טען מר לידובסקי כי בעת שפנה לד"ר יאנג לצורך ייבוא מוצר הפרימלאק לישראל, אמר לו ד"ר יאנג שסטאר-לאבּס משווקת את הפרימלאק באמצעות מפיץ ישראלי [פר' עמ' 31, ש' 25-27]. אולם ד"ר יאנג לא הסביר לו שהתובעת היא מפיצה בלעדית של הפרימלאק בישראל. 20. מר לידובסקי הסביר לד"ר יאנג שאסמי עוז היא חברה ישראלית שמתכוונת להפיץ את הפרימלאק ללקוחותיה מחוץ לגבולות מדינת ישראל. אין בכך כדי ללמד, לטענת מר לידובסקי, כי ידע שהתובעת מפיצה בלעדית של הפרימלאק בישראל. 21. כשנשאל מר לידובסקי בחקירתו הנגדית, מדוע, אם כן, בחר להדגיש בפני ד"ר יאנג שחברת אסמי עוז מתכוונת למכור את הפרימלאק מחוץ לגבולות מדינת ישראל השיב: "כשאני שוחחתי עם מר אלי מחלב בעניין התוסף פרימלאק מאחר וזה מוצר...שלא נמצא עד אז בסל המוצרים שלנו וגם מאז...שוחחנו ושאלנו מי זה, מה זה, למה אתה צריך...תוך כדי השיחה עלה גם העניין הזה, כי זה לא היה מוכר, לא הכרתי את המוצר הזה עד אז ולכן נשאלו שאלות ונוהלה שיחה ועלה גם העניין הזה שהוא מכין תערובת ללקוח בשטחים, בעזה והוא צריך את זה..." [פר' עמ' 29, ש' 26-27, 29-30, פר' עמ' 30, ש' 1] 22. בהמשך עדותו לפניי, הסביר מר לידובסקי שד"ר יאנג שאל אותו "לאן ובגלל שידעתי שזה לא לארץ אמרתי לו והתאים לי להגיד לו כי זה באמת לא היה לארץ. מן הסתם הוא שאל וקיבל תשובה, את התשובה שידעתי" [פר' עמ' 30, ש' 7-9]. 23. מר לידובסקי הוסיף כי התובעת לא הציגה חוזה או הסכם בלעדיות שלה עם סטאר-לאבּס. כך גם לא הציגה התובעת אסמכתאות להשקעות הרבות שביצעה לצורך החדרת הפרימלאק לישראל. 24. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במוצגים, אני מעדיף במחלוקת זו את גרסת הנתבעים מהטעמים הבאים: ראשית, התובעת טענה שמאמצע שנות ה-80 היא משמשת מפיצה בלעדית של מוצר הפרימלאק בישראל. יחד עם זאת, התובעת לא הציגה כל ראיה להוכחת זכות הפצה בלעדית שניתנה לה על ידי סטאר-לאבּס המתייחסת לשנים אלה. שנית, אישור סטאר-לאבּס שניתן לתובעת [נספח 1 ל-ת/2] מעניק לה זכות שיווק והפצה בלעדיים של מוצר הפרימלאק במדינת ישראל. אולם אישור זה ניתן ביום 27.7.2009 בעוד שעסקת הייבוא שהתבצעה על ידי מר לידובסקי בוצעה בחודש מרץ 2008 או בסמוך לכך. התובעת לא הוכיחה, איפוא, קיומו של הסכם המעניק לה זכות הפצה בלעדית בשנים אלה. שלישית, נספח 1 ל-ת/2 אינו מכיל קביעות שיש בהן כדי להעיד על קיומו של הסכם הפצה בלעדי. כך, בנספח 1 ל-ת/2 אין קביעה באשר לכמויות מוצר הפרימלאק שמתחייבת התובעת לרכוש מסטאר-לאבּס, אין כל תיעוד לגבי מחיר הרכישה ואין התייחסות מפורשת להתחייבויות התובעת באופן שילמד על עקרון ההדדיות. רביעית, התובעת טענה שביצעה מחקרים, ניסויים ותצפיות לצורך הטמעת הפרימלאק בישראל. פעולות אלה מלמדות לטענתה על בלעדיות שרכשה בהפצת מוצר הפרימלאק בישראל. אולם התובעת לא צירפה כל ראיה שתעיד על ביצוען של פעולות אלה. 25. מטעמים אלה אני קובע שהתובעת לא הוכיחה קיומו של הסכם המעניק לה זכות שיווק והפצה בלעדיים של מוצר הפרימלאק בישראל במועד יבואו ארצה על ידי החברה. האם יש בייבוא הפרימלאק כדי הפרת זכויותיה של התובעת: 26. אף שקבעתי כי התובעת לא הוכיחה קיומו של הסכם הפצה בלעדי למועד יבוא הפרימלאק ארצה (מרץ 2008-נספח 10 לנ/2), מצאתי לנכון לדון בטענות התובעת לעניין הפרתו של הסכם זה. 27. לטענת התובעת, מר לידובסקי ייבא, שיווק ומכר פרימלאק בישראל ובכך פגע בזכויותיה. מנגד, מר לידובסקי הסביר שבהתאם לדברי אסמי עוז הפרימלאק ישווק על ידו ללקוחות מחוץ למדינת ישראל. מר לידובסקי שימש כמתווך ("ברוקר") בין סטאר-לאבּס לבין אסמי עוז. עם הגעת הפרימלאק לישראל, שילם אסמי עוז דמי תיווך לחברה והסחורה הועברה כולה למחסני אסמי עוז. למר לידובסקי לא הייתה שליטה על הפרימלאק ועל הנעשה בו. 28. כעולה מהאמור בתצהירו של מר מחלב, מנהל באסמי עוז, הפנייה אל מר לידובסקי נעשתה מאחר שאסמי עוז נתבקש לייבא חומר ל"לקוחות קצה" בעזה [ס' 6 לנ/2]. בעדותו לפניי, הסביר מר מחלב, , העיד לפניי שמטרתו של אסמי עוז הייתה למכור את מוצר הפרימלאק ללקוחות מהרשות הפלשתינאית [פר' עמ' 26, ש' 24]. השימוש בפרימלאק הוא כתוסף לתערובת לבעלי חיים: "אני ביקשתי את החומר הזה לעשות רימקסים לאחד הסוחרים שלנו בעזה.." [פר' עמ' 27 ש' 4]. על רקע זאת נערכה הפנייה אל מר לידובסקי שהיה מוכר כ"ברוקר" לצורך ייבוא מוצרים ארצה: "הנתבע כאחד הברוקרים שלי לגבי המוצר הזה, ולגבי מוצרים נוספים שאנו מייבאים ביחד ומשתמשים במכון התערובת. כשאני אומר ברוקר, אני מתכוון כיוצר קשרים מול ספקים בחו"ל" [פר' עמ' 26, ש' 31-33] 29. גם מר לידובסקי העיד לפניי באופן דומה בנוגע לתכלית ייבוא החומר ארצה: "..לא הכרתי את המוצר הזה עד אז ולכן נשאלו שאלות ונוהלה שיחה ועלה גם העניין הזה שהוא מכין תערובת ללקוח בשטחים, בעזה, והוא צריך את זה,.." [פר' עמ' 29 ש' 29-30; פר' עמ' 30 ש' 1] 30. בסופו של יום, העסקה עם הלקוח העזתי לא יצאה אל הפועל [ס' 8 לנ/2]. לגרסת מר מחלב: "חלק מהחומר לא נגענו בו, הוא עמד הוא לא לקח, אחד הלקוחות שלנו בעבר מעזה לא לקח אותו" [פר' עמ' 27, ש' 4-5]. מר מחלב לא צירף כל ראיה להוכחת ביטול ההזמנה על ידי לקוח זה, משום שלדבריו: "בעזה אין הזמנות. גם כסף לא מקבלים לפעמים" [פר' עמ' 27, ש' 10]. 31. מר מחלב העיד שלאחר ביטול ההזמנה על ידי הלקוח "נתקעתי איתה וניסיתי להעביר את זה למילובר כדי להציל את הכסף שלי. היה לי שתי אפשרויות עם מילובר, אחת זה להשאיר להם את החומר ויביאו לי חומר חדש, כי זה פג תוקף ולא השתמשתי, זה היה על הגבול של פג תוקף ודבר שני - אם לא תהיה ברירה אנסה למכור להם" [פר' עמ' 30 ש' 1-4]. 32. כפי שעלה בחקירתו הנגדית של מר מחלב, בסופו של דבר עקב התערבות גורמי הפיקוח במשרד החקלאות, הסחורה שאוחסנה במילובר הוחזרה לאסמי עוז ואז הושמדה: "יוסי אורן יצר איתנו קשר ממשרד החקלאות, כי אילן בן גל התלונן שיש חומר במילובר שהוא פג תוקף והחזיר את הסחורה, השמדנו אותה.". [פר' עמ' 2 ש' 15-16] 33. גרסתו של מר מחלב חוזקה בעדותו של מר יוסי אורן, ממונה על רישוי ורישום ביקורת טיב ומספוא במשרד החקלאות. מר אורן ערך תעודת עובד ציבור, אליה צירף תכתובת רלבנטית. מר אורן זומן להיחקר על ידי הנתבעים. כעולה מעדותו לפניי, משרד החקלאות החל בבדיקת שיווק הפרימלאק בארץ עקב תלונת מר אילן בן גל, מנהל התובעת בדבר קיומם של שקי פרימלאק בלא תוויות (פג תוקף). בתשובתו למר בן גל, לאחר סיום הטיפול בעניין, נכתב כהאי לישנא: "אסמי עוז נתנו חלק מהחומר למילובר. לאחר הערות שלי אליהם לאחר שפנית אלנו, נכתב לי ממילובר הפסיקו את השימוש. כל מה שנשאר להם הוחזר לאסמי עוז. היום הודיעו לי אסמי עוז אין יותר חומר כזה במכון שלהם.." [המכתב צורף לת/1] 34. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור שאף אם התובעת הייתה מוכיחה קיומו של הסכם בלעדיות להפצת מוצר הפרימלאק בישראל על ידה, אין בפעולות הנתבעים כדי להפר הסכם זה מהטעמים הבאים: ראשית גרסתו של מר לידובסקי לעניין זה מהימנה בעיני. התרשמתי שמר לידובסקי ייבא את הפרימלאק לישראל לאחר שווידא כי הפצת התערובת שאליה יתווסף החומר תיעשה אל מחוץ לגבולות המדינה. חיזוק לגרסתו של מר לידובסקי ניתן למצוא בעדותו של מר מחלב. מר מחלב העיד מפורשות שמטרת ייבוא הפרימלאק הייתה מכירתו ללקוח בעזה. שנית, אף על פי שהעסקה למכירת פרימלאק ללקוח בעזה בוטלה, כך לדברי מר מחלב, לא הוכח לפניי שהפרימלאק נמכר בישראל. לעניין זה הנני מקבל את גרסתו של מר מחלב לפיה העביר את הסחורה תחילה ל"מילובר" ולאחר מכן, מאחר שפג תוקפה של הסחורה - השמיד אותה. ראוי להדגיש: לא הובאה לפניי ולו קצה ראייה ישירה המעידה על מכירת הפרימלאק בגבולות מדינת ישראל: בידי התובעת לא היו ראיות המעידות על כך ואילו עדי הנתבעים הכחישו מפורשות את מכירת הפרימלאק בארץ. האם יש בעצם הייבוא כדי להקים לתובעת עילת תביעה ברת פיצוי: פגיעה במוניטין: 35. לטענת התובעת, היא השקיעה מאמצים ומשאבים רבים, משך שנים ארוכות, כדי למתג את מוצר הפרימלאק כמוצר איכותי. הפצת פרימלאק על ידי מר לידובסקי גרמה לפגיעה במוניטין מוצר הפרימלאק ובמוניטין של התובעת. הפגיעה באה לידי ביטוי הן בהפצת פרימלאק שתוקפו פג והן במכירת הפרימלאק במחיר נמוך וחשיפת המחיר תוך כדי הפצתו. 36. לטענת מר אורן, בעקבות מכתב תלונה שקיבל ממר בן גל, שלח פקח למחסניה של חברת מילובר, אליה העביר אסמי עוז את הפרימלאק. בדיקות הפקח העלו כי תוקפו של הפרימלאק פג. 37. מר לידובסקי טען מנגד כי שהפרימלאק לא היה פגום כאשר יובא לארץ, בחודש מרץ 2008. הראיה לכך היא אישורו של משרד החקלאות לייבוא הפרימלאק [נספח 3 ל-נ/3]. בכל מקרה ליבואן אין אחריות לגבי השימוש שנעשה במוצר לאחר מכירתו ללקוח. לכן, אין להטיל את האחריות בגין נזק זה על הנתבעים. 38. מוניטין של מוצר הוא נכס, ויכולה להיווצר לגביו זכות קניין. יחד עם זאת, ברע"א 371/89 ליבוביץ' נ' א. את י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 317 (1990) (להלן: "עניין ליבוביץ'") נקבע כדלקמן: "זכות הקניין במוניטין של המוצר, אף זה אשר נבנה על ידי המפיץ, שייכת ליצרן של המוצר". ובהמשך: "המוניטין של המוצר דבק במוצר עצמו. המוצר מזוהה, בדרך כלל, עם היצרן אשר מייצר אותו, ולא עם המפיץ אשר משווק אותו. המפיץ פועל אמנם, לשם בנייתו של מוניטין זה ולשם טיפוחו. אך בכך בלבד אין כדי להקנות לו את זכות הקניין במוניטין מן הסוג האמור, להבדיל מן המוניטין שלו כסוחר או כסוכן, אשר שייך לו ונשאר בידו" [שם, בעמ' 318] 39. נוכח האמור, ומכיוון שמוצר הפרימלאק מיוצר על ידי חברת סטאר- לאבּס ומיובא לארץ על ידי התובעת, הרי שדין טענת התובעת לפגיעה במוניטין של הפרימלאק - להידחות. 40. לטענת התובעת, גם המוניטין שלה כחברה שיווק מזון לחיות משק נפגע. מכירת הפרימלאק על ידי מר לידובסקי ואסמי עוז חשפה לפני אסמי עוז את מחירו של המוצר. אסמי עוז מכרה את הפרימלאק במחיר נמוך מזה שהציעה התובעת. בעקבות כך קיבלה התובעת פניות מלקוחות שונים שביקשו לקבל הנחה על המוצר. על מנת לשמר את המוניטין שיצאו לתובעת בקרב לקוחותיה ועל מנת שלא להצטייר בפני לקוחותיה כמפקיעת מחירים, הפחיתה התובעת את מחיר הפרימלאק. 41. בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' les verreies de saint gobain פ"ד מה(3) 224, 243 (1991) נקבעו הקריטריונים הנדרשים להוכחת קיומו של מוניטין כדלקמן: "....שימוש ממושך ונרחב יכול שיהיה בכוחו להוכיח את רכישת המוניטין והוא בדרך כלל תנאי דרוש לכך, אך אין הוא תנאי מספיק. מהותו של השימוש שנעשה היא החשובה. על התובע להוכיח כי נעשה שימוש כזה שהקונה בשוק מזהה את הסחורה כסחורתו שלו" עוד נקבע בפסק דין זה כי לצורך הוכחת מוניטין יש להתחשב באורך הזמן, מידת הפרסום ובמאמץ ליצור קשר מודע בין המוצר לצרכן [שם, עמ' 245]. 42. בתביעה דנן, לא הוכיחה התובעת מהן הפעולות שנקטה על מנת לגרום ללקוחותיה לקשור בינה לבין מוצר הפרימלאק. כך לא צירפה התובעת דפי פרסום של המוצר על ידה או כל ראיה שתעיד על קיומו של קשר בין המוצר לתובעת באופן שגורם לצרכן לשייך ביניהם. התובעת אף לא צירפה ראיות שיעידו על פגיעה במוניטין המסחרי שלה. יתירה מכך, מר בן גל הסביר בעדותו שמוצר הפרימלאק אינו נמכר על ידי התובעת כרכיב בפני עצמו אלא כחלק מ"פורמולה שמורכבת ממספר מוצרים שהפרימלאק הוא מוצר עיקרי, זה פרוביוטיקה, נוסף לזה אני מוכר מספר מוצרים נוספים" [פר' עמ' 23, ש' 1-2]. לעומתו, מר לידובסקי ייבא פרימלאק בלבד. 43. מטעמים אלה, דין טענת התובעת לפגיעה במוניטין - להידחות. גרם הפרת חוזה: 44. לטענת התובעת, ייבוא הפרימלאק על ידי הנתבעים ומכירתו לאסמי עוז גרמה לסטאר-לאבּס להפר עם התובעת את הסכם הבלעדיות. פעולה זו של הנתבעים מהווה גרם הפרת חוזה כאמור בסעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 45. התובעת הוסיפה שגם העובדה שהנתבעים לא דאגו לכך שאסמי עוז תפיץ את הפרימלאק מחוץ לגבולות מדינת ישראל גרמו להפרת חוזה בין סטאר- לאבּס לתובעת. 46. הנתבעים טענו מנגד כי בפנייתם לד"ר יאנג ציינו לפניו שייבוא הפרימלאק יבוצע בשלב ראשון לתוך שטחי מדינת ישראל. ד"ר יאנג "שיתף פעולה" לצורך העברת הסחורה לישראל על ידי מסירת אישורים מדעיים וחקלאיים של המוצר לצורך אישור ייבואו. 47. הנתבעים הסבירו שמר בן גל אישר בעדותו שייבוא הסחורה למדינת ישראל אינו מהווה הפרה של הסכם הבלעדיות בין התובעת לבין סטאר-לאבּס כדלקמן: "ש. האם לשיטתך חברת סטאר לאבּס…לא הפרה את ההסכם כלפיך לאור זאת ששלחה את הסחורה למדינת ישראל. ת. ממש לא." [פר' עמ' 21, ש' 27-29] 48. כפי שקבעתי, התובעת לא הוכיחה קיומו של הסכם הפצה בלעדי מול סטאר-לאבּס בזמנים הרלבנטיים לייבוא המקביל של הפרימלאק. יחד עם זאת, אף אם היה מוכח קיומו של הסכם זה הרי שהזכות החוזית של התובעת להפצה בלעדית היא מול סטאר-לאבּס בלבד. יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו בעניין ליבוביץ': "זכות ההפצה הבלעדית אינה זכות קניינית. היא אינה כובלת את כולי עלמא. אין פירושה כי המפיץ הבלעדי יכול למנוע מכוחה צדדים שלישיים מלהפיץ את המוצר בתחום בו הוענקה לו הבלעדיות. כל כוחה הוא ביחסים שבין היצרן לבין המפיץ, בעל זכות הבלעדיות" [שם, בעמ' 324] ועוד נקבע: "אמנם ייתכן כי ערכה של זכות ההפצה הבלעדית פחת בעיני המפיץ הבלעדי לאור קיומו של היבוא המתחרה. אולם, פיחות אפשרי זה בערכה אין משמעו הפרתה של הזכות". [שם, בעמ' 325] 49. בענייננו, אין חולק בין הצדדים שבעת פנייתו של מר לידובסקי לד"ר יאנג, ציין לפניו האחרון שסטאר-לאבּס משווקת את הפרימלאק באמצעות מפיץ ישראלי. עוד אין חולק כי לאחר שמר לידובסקי הסביר לד"ר יאנג שייבוא הפרימלאק, המתבקש על ידו, נעשה לשם מכירתו מחוץ לגבולות מדינת ישראל, יצאה העסקה אל הפועל. מכאן שלא הופרו התחייבויותיה של סטאר-לאבּס כלפי התובעת וממילא לא ניתן לייחס לנתבעים עוולה של גרם הפרת חוזה, הן לגופם של דברים והן לאור ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בעניין ליבוביץ'. 50. כך, אף יש לדחות את טענתה של התובעת להפרת "החוזה לטובת צד שלישי", שכביכול כרתה החברה עם סטאר-לאבּס, לפיו הפרימלאק לא יימכר בגבולות מדינת ישראל. ראשית, לא הוכחה לפניי כי כוונת הצדדים במסגרת הזמנת הפרימלאק הייתה להקים התחייבות כלפי התובעת. נהפוך הוא, התרשמותי היא שהמידע כי הפרימלאק ישווק לרצועת עזה עלה אגב אורחא, מתוך דאגה של היצרן שעסקי התובעת לא יפגעו. אולם, בכך לא הייתה כל כוונה של שני הצדדים להקנות זכות ברת אכיפה לתובעת. יפים בהקשר דברי השופט ברק (כתוארו דאז) בע"א 253/82 ד"ר דן חושי נ' עמוס חורב, נשיא הטכניון, פ"ד לח (1) 640, 643 (1984): "שאפילו יש בחוזה התחייבות ליתן טובת הנאה לצד שלישי, אין באותה התחייבות כשלעצמה כדי להעניק זכות לצד שלישי, שכן השאלה היא תמיד, אם אותה התחייבות היא אך כלפי הצד לחוזה ואילו טובת ההנאה היא אך תוצאה של ביצוע אותה התחייבות, או שמא ההתחייבות עצמה, בנוסף לטובת ההנאה, מכוונת כלפי הצד השלישי". שנית, וכפי שכבר קבעתי, לא הוכח לפניי שהפרימלאק שווק בישראל. מכאן שאפילו הייתה כוונה להקנות לתובעת זכות כלפי החברה (ולא כך היא) ממילא זכות זו לא הופרה. האם קיים קשר סיבתי בין יבוא הפרימלאק על ידי הנתבעים לבין הירידה בהיקף המכירות של התובעת: 51. התובעת טענה שכתוצאה מהפרת הסכם הבלעדיות נגרם לה נזק ממון. בסעיף 27 ל-ת/2 ציינה התובעת נתונים המעידים על כמות הפרימלאק שנמכרה על ידה בין השנים 2003-2009. מנתונים אלה עולה שבשנים 2005-2007 מכרה התובעת כמות ממוצעת של 18,000 ק"ג פרימלאק לשנה. בשנת 2008 מכרה התובעת 33,000 ק"ג פרימלאק ובשנת 2009 מכרה התובעת 15,725 ק"ג פרימלאק. לטענת התובעת הגורם לירידה בכמות הפרימלאק שנמכרה על ידה בשנת 2009 הוא מכירת פרימלאק על ידי אסמי עוז. 52. אינני מקבל טענה זו של התובעת מעיקרי הטעמים הבאים: ראשית, הפרימלאק הגיע למחסני אסמי עוז ברבעון הראשון של שנת 2008. דווקא בשנה זו חלה עליה משמעותית במכירת פרימלאק על ידי התובעת. שנית, כמות הפרימלאק שנמכרה על ידי התובעת בשנת 2009 פחותה במעט מכמות הפרימלאק שנמכרה על ידה בין השנים 2005-2007. יוצא אפוא, שהחריג הוא כמות הפרימלאק שנמכרה על ידי התובעת בשנת 2008 ולא הכמות שנמכרה בשנת 2009 כפי שניסתה התובעת לטעון. שלישית, כמות הפרימלאק שייבאה החברה עמדה על 5,000 ק"ג בלבד. כמות זו אינה יכולה להוות סיבה עיקרית לירידה במכירת כמויות הפרימלאק בין השנים 2008-2009 מאחר שהפער בין שנים אלה עומד על כ-17,330 ק"ג פרימלאק. 53. מכאן שהתובעת לא הוכיחה קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין ייבוא הפרימלאק על ידי החברה ולבין טענותיה לנזקים, טענות שגם בהן לא נמצא ממש. התעשרות שלא כדין: 54. לטענת התובעת, בעסקת "התיווך" שביצעו הנתבעים בין סטאר-לאבּס לבין אסמי עוז הפיקו רווח על סך 275 דולר. מאחר שעסקת התיווך נעשתה שלא על פי זכות שבדין, על הנתבעים להשיב רווח זה בהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. 55. עוד ביקשה התובעת שלא להכיר ברווח זה את "חזות הכל" מאחר שהתמורה האמיתית והמלאה היא זו ששולמה על ידי אסמי עוז לנתבעים בעסקאות אחרות שנעשו ביניהם ואשר בגללן נמנעה אסמי עוז לבצע עסקאות מול התובעת. 56. הנתבעים טענו שכל היותר ניתן לחייב אותם בהשבת סך 275 דולר שקיבלו מאסמי עוז בשל עסקת התיווך. 57. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני מעדיף במחלוקת זו את טענת הנתבעים מהטעמים הבאים: ראשית, אסמי עוז שילם לנתבעים סך 275 דולר בשל עסקת התיווך בלבד, בינו לבין סטאר-לאבּס. הנתבעים לא הפיצו את הפרימלאק בישראל או מחוצה לה ולכן לא הפיקו רווחים מייבואו. שנית, מר לידובסקי הסביר שהנתבעת עוסקת, בין היתר, בייבוא ושיווק של תוספי מזון למכוני תערובת לבעלי חיים. בין לקוחותיה נמנה גם אסמי עוז. בעדותו לפניי אישר מר לידובסקי שבין הנתבעת לבין אסמי עוז קיימת התקשרות עסקית מזה שנים. בנוסף, לטענת מר לידובסקי פרט לעסקה נשוא תביעה זו, הנתבעת לא ייבאה מעולם את מוצר הפרימלאק. מכאן שאין מקום לחייב, כפי שמבקשת התובעת, את הנתבעים בהשבת תמורה בגין "עסקאות" שנעשו בינם לבין אסמי עוז. שלישית, בד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה., פ"ד מב(1) 230, 276 (1988) נקבע כי "קיימים מצבים רבים, שבהם עשויה לבוא התעשרות שלא כדין מפגיעה בציפייה בלבד, שאינה מגיעה לכדי זכות (חוזית או קניינית)". בעניין ליבוביץ נבחנה השאלה, האם ציפייתו של מפיץ בלעדי להמשך הקשר עם לקוחותיו מוגנת בדיני עשיית עושר ולא במשפט מפני פגיעה על ידי יבואן מתחרה. בית המשפט העליון קבע בהקשר זה כדלקמן: "פגיעה בציפייתו של מפיץ בלעדי להמשך הקשר עם לקוחותיו, על ידי יבואן מתחרה (שאיננו היצרן), אינה הופכת, כשלעצמה, את התעשרותו של המתחרה לבלתי צודקת. על מנת שהתעשרות זו תיחשב להתעשרות "שלא על פי זכות שבדין" יש צורך ביסוד נוסף; זה האחרון עשוי לצמוח מהתנהגות פסולה של הנתבע או מנסיבות אחרות אשר הופכות את ההתעשרות לבלתי צודקת..." [שם, בעמ' 331] בתביעה דנן, לא הוכחה לפניי התנהגות פסולה של הנתבעים. מר לידובסקי הסביר לד"ר יאנג שעל פי אסמי עוז, הפרימלאק יימכר מחוץ לגבולות מדינת ישראל. כשד"ר יאנג השיב למר לידובסקי שהפרימלאק משווק בישראל באמצעות מפיץ ישראלי, וידא מר לידובסקי עם אסמי עוז, פעם נוספת, שאכן הפרימלאק ישווק מחוץ לגבולות מדינת ישראל. משהשיב לו אסמי עוז בחיוב, פעל מר לידובסקי לייבוא הפרימלאק. בנסיבות אלה, ייבוא חד פעמי של פרימלאק על ידי החברה, שאף לא נעשה לצרכי תחרות, אינו עולה כדי פגיעה בציפייה של התובעת. 58. מטעמים אלה אני קובע שלא ניתן לחייב את הנתבעים בהשבה כספית מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט. 59. התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בסך 110,000 ש"ח בגין הנחות שנאלצה ליתן ללקוחותיה בשל עלות פחותה בה נמכר הפרימלאק על ידי אסמי עוז, אובדן שעות עבודה בניסיון לאתר הפרות כלפיה ואובדן משאבים בשיווק וקידום מכירות פרימלאק בישראל. התובעת לא הוכיחה אף טענה מהטענות לעיל ורק בשל כך, דינן להידחות. 60. לאור המסקנות אליהן הגעתי, מתייתר הצורך לדון בשאלת אחריות האישית של מר לידובסקי לייבוא הפרימלאק. יחד עם זאת אציין כי מעיון בחומר הראיות שהובא לפניי עולה שייבוא הפרימלאק בוצע על ידי החברה בלבד וכל פעולותיו של מר לידובסקי נעשו כאורגאן שלה. אין בפעולות אלה כדי להקים אחריות אישית כנגד מר לידובסקי. 61. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות. 62. סוף דבר - התביעה נדחית. בהתחשב בהיקף ההליכים בתביעה ובסכומה אני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבעים (שכר העד) וכן מחייבם בשכר טרחת בא כוח הנתבעים בסך 29,250 ₪. סכומים אלה ישולמו לא יאוחר מיום 2.5.13. הסכם בלעדיותמוצר