בקע דיסק בעקבות תאונת דרכים

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקע דיסק בעקבות תאונת דרכים:   הקדמה תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובע, יליד 15.11.70, נפגע בתאונת דרכים חזיתית ביום 12.4.99, בשעה שנהג ברכבו אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת. יצויין, כי לא היה מקום לצרף את הנתבע 2 כנתבע לתובענה, בהיותו נהג הרכב השני. 3. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפצות את התובע, אולם הצדדים חלוקים קשות לגובה הפיצוי הראוי שייפסק לתובע. 4. בית המשפט ערך נסיונות מספר להביא הצדדים לידי הסדר פשרה, אך הדבר לא עלה יפה ועל כן נשמעו עדים מטעם הצדדים והוגשו סיכומים בכתב.   הנכות הרפואית 5. המומחה מטעם בית המשפט, פר' א. פינסטרבוש, בדק את התובע, ומצא כי בתאונה נפגע התובע בראשו וכן נגרמו פגיעה צווארית ופגיעה ברכית, אשר לא הותירו נכות צמיתה. במהלך חודשי הטיפול נמצאו שני בקעי דיסק בשתי חוליות מותניות. בחוות דעתו מיום 1.6.00, קבע המומחה נכות זמנית בשיעור של 100% עד ליום 25.5.99 ונכות זמנית בשיעור של 30% עד סוף נובמבר 1999. כן קבע, כי לא ניתן לשלול בוודאות את האפשרות שהבקע הדיסקאלי בחוליות 5-4L נגרם בתאונה, וזיכה את התובע בנכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת הראשונה לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, כאשר מחצית ממנה נזקף על חשבון מצבו לפני התאונה. 6. בתשובות לשאלות הבהרה שהופנו אליו מטעם ב"כ התובע קבע המומחה, בימים 14.8.00 וב- 12.10.00, כי ההפרעה המותנית היא תפקודית בשיעור כולל של 10%, מחציתה עקב התאונה, וכי עמידה ממושכת עלולה לגרום בעתיד להחמרה במצבו. 7. משלא קיבלה הנתבעת הצעת הפשרה שהוצעה, הזמין ב"כ התובע את המומחה להחקר על חוות דעתו והציג לו מסמכים שונים מתקופה המאוחרת יותר למועד הבדיקה של התובע על ידי המומחה. במהלך החקירה הנגדית, ועל סמך מימצאים אובייקטיביים אשר הראו לחץ משמעותי על שורשי העצב, קבע המומחה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 20%, על פי סעיף 32(1)(א)II לתוספת הראשונה לתקנות הנזכרות לעיל, כאשר 5% מנכות זו יש לזקוף למצבו הרפואי הקודם של התובע. לא היו חולקים על קביעה זו, ועל כן יש לומר כי נכותו הרפואית של התובע עקב התאונה הינה בשיעור של 15%.   נזק לא ממוני 8. על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, זכאי התובע לפיצויים בגין הנזק הלא ממוני בשיעור של 15% מהסכום המכסימאלי בצירוף ריבית מיום התאונה. על פי החישוב בדרך זו ייפסק לתובע בגין הנזק הלא ממוני סך של 24,800₪, נכון להיום (מעוגל).   הפסדי שכר לעבר 9. בסיכומיו, ביקש ב"כ התובע לפסוק לתובע בגין הפסדי שכר לעבר סך כולל של כ- 112,000 ₪, ואילו ב"כ הנתבעת הציע שלא לפסוק מאומה בנימוק כי הכנסותיו של התובע לא נפגעו עקב התאונה, ולחלופין הציע לפסוק סכום של 6,000 ₪. ב"כ הנתבעת הדגיש חזור והדגש בסיכומיו, כי עבודתו בפועל של התובע טרם התאונה היתה כשעתייים עד שעתיים וחצי ושאר היום ישב בטל, כך לפי טיעוניו. הצדדים נחלקו גם לבסיס השכר לפיו יחושבו הפסדיו של התובע לעבר ולעתיד. 10 מדוחות שהוגשו למס הכנסה על ידי התובע, שהעתקם הוגש לבית המשפט, עולה כי בשנת 1998, השנה שקדמה לתאונה, היתה הכנסתו החודשית הממוצעת בסך של 3,315 ₪, בשנת 1999, שנת התאונה, היתה הכנסתו החודשית הממוצעת בסך של - 3,718 ₪, ובשנת 2000 היתה ההכנסה החודשית הממוצעת בסך של 3,658 ₪. 11. עובר לתאונה עבד התובע כספר עצמאי במספרה ברח' צ'ילה בשכונת קרית יובל בירושלים. על פי האמור בתצהירו (סעיף 6 (א) שם), וגם על פי הנכות הזמנית שקבע המומחה, היה התובע באי כושר מוחלט במשך כחודש וחצי - עד ליום 25.09.99, לאחר מכן שב לעבודה חלקית, ונזקק למנוחה מוחלטת לשבועיים נוספים מיום 01.07.99 - 15.07.99. במהלך התקופה שמיום לאחר פציעתו ועד ליום 15.07.98 עבד במספרה ספר מחליף, בשם אשר גבאי, והתובע שילם לו סך של 13,028 ₪. אישור מאשר גבאי על תשלום זה צורף לתצהירו של התובע וכן העידו על כך התובע וגבאי. דברים אלו היו נאמנים עלי. הנני פוסק לתובע עבור התקופה שמיום התאונה ועד ליום 15.07.99 את הסכום האמור בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ומעמידו על סך של 16,570 ₪, נכון להיום. 12. אשר לפרק הזמן הנוסף מ- 15.07.99 ועד ליום מתן פסק הדין, ביקש ב"כ התובע לשכנע כי הפסדיו של התובע הם בגובה נכותו הרפואית ואף למעלה מכך בשל כושר השתכרות פוטנצאלי שהיה לתובע. לא שוכנעתי כי כך הדבר. המדובר "בנזק מיוחד" שהיה על התובע להוכיח ואולם נטל זה לא הורם על ידו. ער אני לקושי להוכיח זאת, כאשר המדובר בעובד עצמאי, אשר מטבע הדברים הכנסותיו עולות ויורדות ונתונים לשינויים עונתיים. בין השאר, יש להניח כי בתקופת "ספירת העומר", חול המועד וחגים, אנשים דתיים נוהגים שלא להסתפר, ומאידך, בתקופות אשר קודמות לאלו יכול וההכנסות עולות (אגב, אשר ל"ספירת העומר" גם ב"כ התובע הסכים לכך, משציין כי מעקב של חוקרים מטעם הנתבע נעשה בתקופה זו ועל כן ראו את התובע רוב הזמן כאשר הינו בטל). מאידך, איני יכול לקבל טיעונו האבסורדי של ב"כ הנתבעת כי עבודתו בפועל של התובע הסתכמה בכשעתיים וחצי ליום עבודה, שכן אין לראות את עבודתו כמצטמצמת לפרק זמן ביצוע התספורות בלבד. יחד עם זאת, כפי שעולה מהמסמכים שהובאו לפניי, נזקק התובע בעבר לטיפולים רפואיים רבים, כפיזיוטרפיה וכירופרקטיקה, וברור כי בשעות אלו נמנע ממנו מלעבוד וזכאי הוא לפיצוי בגין כך, ויתכן כי חלה ירידת מה בהכנסותיו בתקופה שמיום 15.7.99 ואילך. על דרך האומדן, בהתחשב בתקופה של כשלוש שנים וחמישה חודשים, הנני פוסק לתובע סך של 10,000 ₪ - נכון להיום. סך ההפסדים לעבר - 26,570 ₪.   אובדן כושר השתכרות 13. ב"כ התובע טען בסיכומיו כי פוטנציאל ההכנסות הנקי של המספרה הוא כ- 40,000 ₪ לחודש והפסדיו של התובע עקב נכותו התפקודית הינו בין 6,000 ₪ - ל- 10,000 ₪ לחודש !! וביקש לפסוק לתובע בגין אובדן כושר עד הגיעו לגיל 70 כ- 460,000 ₪ , על בסיס נכות תפקודית של 22.5%. ב"כ הנתבעות הציע לפסוק כשליש מחישוב אקטוארי ולהעמיד את סכום הפיצוי על 30,000 ₪. 14. מעדותו של המומחה בבית המשפט, ועל סמך ממיצאי בדיקות אובייקטיביות - בדיקת C.T מיום 27.08.01 (ת/3), ועל סמך טיפולים שניתנו לתובע עקב התקפי כאב בעמו"ש מותני ועוד, קבע המומחה כי לתובע נגרם בקע דיסק עם לחץ על השורש, וזהו הבסיס לנכות רפואית בשיעור של 15% . כן קבע כי עמידה ממושכת יכולה לגרום להחמרה במצבו עד כי יזדקק לניתוח. 15. כאמור, התובע שב לעבודה ואף כי לא ניתן לקבוע בוודאות כי הכנסתו נפגעה בצורה מוכחת, יש מקום להתחשב בנכותו כמי שעלולה לפגוע בעתיד בכושר השתכרותו, במיוחד לאור מקצועו של התובע. דומה, כי במקרה זה ,עקב עבודתו של התובע כספר, כאשר נדרשת עבודה בעמידה, אף כי עבודתו במשך היום איננה רצופה ומאפשרת ישיבה לצורך מנוחה מידי פעם, כך שהעומס על עמוד השידרה אינו רצוף במשך כל היום, ולאור דברי המומחה אשר להחמרה היכולה להיגרם בעתיד, נראה לי לצודק להעריך את ההשפעה של הנכות הרפואית על תפקודו של התובע בשיעור נכותו הרפואית ולא מעבר לכך כמבוקש על ידי ב"כ התובע. 16. הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע משוערכת להיום מגיעה לכ- 4,000 ₪. בתי המשפט הכירו בעבר בכך כי ישנן מקצועות אשר בהם עובד עצמאי יכול ויתמיד בעבודתו עד גיל 70 ויותר מכך (ראה: ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, 255 ואילך). דומה, כי מקצוע הספרות הינו אחד מאילו ואין מניעה כי ספר ימשיך לעבוד כעצמאי עד הגיעו לגיל 70. התובע כיום כבן 32. בהיוון המתאים למשך 38 שנים אובדן כושר השתכרותו של התובע מגיע לסך של 163,134 ₪ = 8903. 271 X 15% X 4,000 .     עזרת הזולת לעבר ולעתיד 17. ב"כ התובע ביקש לפסוק לתובע בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד סך של למעלה מ- 415,000 ₪ לפי חישוב יומי של שעה וחצי, ואילו ב"כ הנתבעת הציע פיצוי של 2,000 ₪ בלבד לעבר. 18. דומה כי שני הצדדים לא התייחסו למקרה הנדון כאן, והגזימו, כל אחד לכיוון אחר. אין ספק כי עקב התאונה ותקופה של כשלושה חודשים לאחריה, וכן לעיתים כאשר התובע נתקף בהתקף כאבים חזק, כאשר הינו נזקק לעזרה מוגברת יותר מהרגיל, נזקק הוא לעזרת אחרים, ובמיוחד לזו של רעייתו. זו העידה, כי קודם לתאונה ביצע התובע תיקונים בבית, סיוד, צביעה, עבודות קלות ועזר בעבודות הבית הקשות ואף שטף כלים. התובע העיד (סעיף 7 לתצהירו), כי לפני התאונה עשה את כל הקניות לבית, כל שנה סייד וצבע את הבית לקראת חג הפסח ועשה נקיון יסודי שנתי, נהג לעזור בשטיפת כלים, שטיפת ריצפה, פינוי אשפה, לעיתים כביסה למכונות וכן תליית כביסה וכיו"ב, וגם עשה תיקונים שונים בבית. "הגבר האידאלי" שכל אשה חולמת ודאי לשכמותו. אך יתמהה התמה, אם התובע עובד במספרה מבוקר עד ערב מתי היה סיפק בידו לעשות כל אלה. יחד עם זאת, אין לכחד כי "נכותו התיפקודית" (ראה לענין משמעות מושג זה ברע"א 3049/93 גירוגסיאן נ' רמזי ואח', תק-על 95 (2) 175), הינה לא קלה וקיימת הגבלה בתפקודו עקב פריצת הדיסק בגבו התחתון ואף אם כי לא "כצעקתה". 19. הלכה פסוקה היא, כי יכול בית המשפט להיזקק לטענה בנושא עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך ואף יכול לערוך אומדנא ובלבד שישתכנע כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73 שושני נ. קראוז, פ"ד כח(1) 277 - 280; ע"א 370/99 פרפלוצ'יק נ. מוטס ואח', פ"ד לד (3) 551 - 553; ע"א 92/83 שמש נ' בר דוד ואח', פ"ד מ (1) ע' 225; ע"א 142/89 גמליאל ואח' נ. אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90 (3) 683, 685). עם זאת היו מקרים בהם היה סבור בית המשפט כי אם העזרה ניתנה כ" עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה" לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך (ע"א 327/81 ברמלי נ. חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588; ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי ואח', פ"ד לט (1) 477, 493). 20. גם אם לא נשכרה עזרה בשכר, כפי שהתובע לא שכר במקרה דנן, זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר, שכן מקובלים עליי דבריו ודברי רעייתו כי הושיטה לו עזרה מעבר לזו המקובלת בין בני המשפחה. על דרך האומדן אפסוק בגין עזרת הזולת לעבר סך של 8,000 ₪ ובגין העתיד, בהתחשב בגילו הצעיר ובתוחלת שנותיו, 40,000₪, כך שסך הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד יעמוד על 48,000 ₪.   הוצאות לטיפולים רפואיים בעבר ולעתיד והוצאות לנסיעות לקבלתם 21. בגין הוצאות רפואיות לעבר, שכללו טיפולים פרטיים אצל כירופרקט, לאחר שטיפולי הפיזיוטרפיה לא הועילו, ביקש התובע לפצותו בסך של כ- 2,700 ₪ ועבור נסיעות סך של 2,400 ₪. ב"כ הנתבעות טען בסיכומיו כי אלו הוצאות מלאכותיות , שנעשו על ידי התובע זמן קצר קודם להגשת תצהירי עדותו הראשית בחודש אוגוסט 2001, כשנתיים וחצי לאחר התאונה. 22. איני מקבל עמדתו של ב"כ הנתבעת. במה יזכה התובע אם יגדיל את הוצאותיו ? ! אך ורק בהחזרן אם יאשרן בית המשפט. אולם יתר על כן לתובע נערכה בדיקת C.T. ביום 27.08.01 ושם נמצא מימצא אובייקטיבי של שני בלטי דיסק בחוליות עמו"ש מותניות עם לחץ על השק התקאלי ובחוליה 5L שגם לחץ על השורשים. בסמוך קודם למועד זה ולאחריו ניתנו לתובע טיפולי פיזיוטרפיה (ת/4), וכן טפולי כירופרקטיקה (ת/6). יש סבירות בקבלת טפולים אלה לאור המימצאים ונראה לי לאשר הוצאות שהוצאו לשם כך, לרבות הוצאות נסיעה לשם קבלתם. אכן התובע לא צירף קבלות להוצאות שהיו לו לצורך הנסיעות, אך ניתן לפסוק זאת גם על דרך האומדן. לפיכך בגין הוצאותיו לטיפולי כירופרקטיקה ולנסיעות בעבר, הנני פוסק לו סך של 5,000 ₪. 23. אשר לעתיד. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע לפסוק לתובע עבור הוצאות וטיפולים רפואיים לנסיעות לקבלתם, לשחייה ואובדן שעות עבודה בגין כך, סך כולל של 280,000 ₪. 24. דומה, כי בעקבות כאביו של התובע ועל סמך נסיון העבר יזדקק התובע לטיפולים רפואיים, אשר אמורים להיות מכוסים על ידי הבטוח הרפואי של קופת חולים, אם כי הינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות לנסיעות שיהיו לו לשם קבלתם. אשר למימון שחייה, נשאל המומחה מטעם בית המשפט על כך והשיב כי "שחייה טובה לגב ... מוריד את הלחץ על הדיסק". (פרו' עמ' 16 ש' 20). על דרך האומדן אפסוק לתובע בגין האמור לעיל סך של 20,000 ₪.   סיכום 25. לאחר שנתתי דעתי לכל טענותיהם של ב"כ הצדדים בסיכומיהם, ולאחר ששבתי ועיינתי בעדויות של העדים ובמסמכים שצורפו, בחוות הדעת של המומחה ובעדותו בבית המשפט, ועל סמך האמור לעיל, הנני פוסק כי הנתבעת תפצה את התובע בגין הוצאותיו ונזקיו עקב התאונה מיום 12.04.99 את הסכומים הבאים : א. בגין נזק לא ממוני (סעיף 8 לעיל ) - - 24,800 ₪. ב. הפסדי שכר לעבר (סעיף 12 לעיל ) - - 26,570 ₪. ג. אובדן כושר השתכרות (סעיף 16 לעיל) - - 163,134 ₪. ד. עזרת הזולת לעבר ולעתיד (סעיף 20 לעיל ) - - 48,000 ₪. ה. הוצאות לטיפולים רפואיים ונסיעות לעבר (סעיף 22 לעיל ) - - 5,000 ₪. ו. הוצאות לשחייה ולטיפולים ונסיעות לעתיד (סעיף 24 לעיל )- 20,000 ₪. סה"כ 287,504 ₪ סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 26. כן תישא הנתבעת בהוצאותיו של התובע לאגרת בית המשפט ובתשלומים לעדים בהם נשא לרבות למומחה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הפסוק בצירוף מע"מ כחוק. עמוד השדרהבקע דיסקתאונת דרכיםבקע