הנאשם איבד הכרה בתאונה ולא זוכר מה קרה בתאונה כללי 1. הנאשם, הואשם בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וכן בעבירות התעבורה הבאות: אי ציות לרמזור אדום, אי האטה ונהיגה במהירות בלתי סבירה. המדובר בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 6.5.06, סמוך לשעה 06:00 בבוקר, בצומת יגור, ואשר כתוצאה ממנה נהרג שלומי מיארה ז"ל (להלן: המנוח), שהיה ברכבו של הנאשם. עוד נפגעו הנאשם עצמו, שני נוסעים אחרים שהיו עמו, וכן נהג ונוסעת שהיו ברכב אחר המעורב בתאונה. כמו כן נגרמו נזקים לכלי הרכב המעורבים בתאונה. 2. להלן עיקרי העובדות המנויות בכתב האישום: הנאשם נהג ברכב מסוג יונדאי גץ, מס' רישוי 5766214 (להלן גם: היונדאי). הוא נסע בכביש 752 מכיוון קיבוץ יגור לצומת יגור. צומת יגור הוא צומת מרומזר של הכבישים: 752, 75, 70. באותו זמן נסע בכביש 75, מכיוון יוקנעם לכיוון חיפה, רכב מסוג פיאט פונטו, מס' רישוי 8394550 (להלן גם: הפונטו). כתב האישום ממשיך, כי בהגיע הנאשם לצומת יגור, כשהוא נוסע בנתיב ימני מתוך שני הנתיבים המיועדים לנסיעה ישר, לא האט את מהירות נסיעתו, ולא ציית להוראת הרמזור בכיוון נסיעתו שהיה באור אדום. הוא המשיך בנסיעה רציפה אל תוך הצומת, במהירות 60-80 קמ"ש, ופגע ברכב הפונטו שהגיע מימינו ונכנס לצומת. רכב הפונטו נכנס לצומת בנתיב הימני של הכביש מיוקנעם המיועד לנסיעה ישר, כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. רכב היונדאי נכנס לצומת, כשהוא חולף על פני רכב אחר, שהמתין בעצירה מוחלטת לאור האדום שברמזור, בהיותו בנתיב השמאלי המיועד לנסיעה ישר. כתוצאה מההתנגשות נהדף רכב היונדאי לכיוון הנתיב הנגדי ופגע במשאית וברכב מסחרי שעמדו בצומת, בנתיב המיועד לפנייה שמאלה מכיוון כפר חסידים לכיוון יוקנעם. רכב הפונטו נהדף כתוצאה מההתנגשות ופגע ברכב היונדאי. המאשימה טוענת, כי התאונה, מות המנוח, נזקי הגוף לאחרים, וכן נזקי הרכוש - נגרמו כתוצאה ממעשים ומחדלים אסורים של הנאשם ונהיגה פזיזה. אלה התבטאו לפי הנטען בכתב האישום בכך: א. כניסתו של הנאשם לצומת באור אדום. ב. נהיגת רכבו ללא תשומת לב לדרך בכיוון נסיעתו. ג. אי האטה של מהירות נסיעתו כאשר התקרב לצומת. ד. כניסתו לצומת במהירות גבוהה ובלתי סבירה. ה. נהיגתו "בחוסר זהירות וברשלנות ובפזיזות". 3. ואלה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. הנאשם הוא שנהג ביונדאי, ולידו ישב המנוח. בפונטו שהגיעה לצומת מימינו של הנאשם, נהג עידן טל. ב. מותו של המנוח אירע כתוצאה מן התאונה (ראו הודעת פטירה, ת/20, וסיכום אשפוז מס' 1347728). ג. כלי הרכב המעורבים בתאונה הם כלי הרכב שצוינו בכתב האישום, וכיוון נסיעתם היה כמתואר בכתב האישום. ד. מערכת הרמזורים בצומת יגור פעלה אותה עת כראוי. משמעות הדברים לענייננו היא, כי המחלוקת האמיתית במקרה זה היא אחת: האם מי שנכנס לצומת תוך אי ציות לאור אדום שברמזור הוא הנאשם, כפי שטוענת התביעה, או שמא היה זה עידן טל שנהג בפונטו, כפי שטוענת הסניגוריה. מחלוקת זו יכולה להיות מוכרעת במקרה זה רק באמצעות בחינת עדויותיהם של עדי הראייה לתאונה. אין לפניי ראיות חפציות שיכולות לענות על השאלה שבמחלוקת. 4. ברכבו של הנאשם היו, בנוסף למנוח, שני נוסעים: ליאור הירש וזוהר סקל. שני אלה, וכן הנאשם והמנוח, בילו קודם לכן במועדון "אולטרהסאונד" שבקיבוץ יגור. ברכב הפונטו ישבה, בנוסף לעידן טל, ידידה בשם ליאת אלחרר. שניהם חזרו מבילוי במועדון "טרמינל" שברמות מנשה. צבע היונדאי כסוף; צבע הפונטו לבן. 5. עדויות הראייה שעליהן מתבססת התביעה הן אלה: א. עדותו של עידן טל, נהג הפונטו. הוא נסע מכיוון צומת העמקים לצומת יגור, ולדבריו נכנס לצומת באור ירוק. ב. עדותו של נתנאל מויאל, שאף הוא נהג ברכבו מצומת העמקים לכיוון צומת יגור. לדבריו של מויאל, הוא ראה את התאונה, שאירעה כאשר הפונטו נכנסה לצומת יגור באור ירוק, ובאותו זמן נכנסה לצומת מצד שמאל (ביחס לכיוון נסיעתו של מויאל) מכונית שהתנגשה עם הפונטו. ג. דבריו של ישראל אמיר, שהגיע ברכבו לצומת יגור, מכיוון קיבוץ יגור, היינו כיוון נסיעתו של הנאשם. לדעת התביעה, מצביעים דבריו של העד בבירור, כי הוא עמד בצומת עובר לתאונה, כאשר אור הרמזור היה אדום, ואז עקפה אותו בנתיב מימינו היונדאי של הנאשם. הנאשם לא ציית לאור האדום שברמזור, נכנס לצומת ורכבו התנגש בפונטו. ד. התביעה מבקשת גם להסתמך על עדויותיהם של אילן נחום, נהג המשאית, ואבי סבן, נהג הרכב המסחרי, אשר עמדו בעת התאונה בצומת יגור, בנתיבים המיועדים לפנייה שמאלה מכיוון כפר חסידים לכיוון יוקנעם. כשהם עמדו ברמזור אדום, היה אור הרמזור ירוק בתנועה החוצה מכיוון יוקנעם לחיפה (כיוון נסיעת הפונטו) ומכיוון חיפה ליוקנעם. מכאן, שאור הרמזור בכיוון נסיעת הנאשם היה אדום. 6. לעומת זאת, עדויות הראייה שעליהן נסמכת גירסתה הנגדית של ההגנה הן אלה: א. עדותו של הנאשם, שלגירסתו נכנס לצומת כשאור הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. ב. עדותה של תמר מילדר, שלדבריה נסעה אחרי רכבו של הנאשם, וראתה אותו נכנס לצומת, כשאור הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. ג. עדותו של ליאור הירש, שישב במושב האחורי ברכב של הנאשם, ולדבריו, ראה בעת הפנייה מקיבוץ יגור ימינה לכביש המוביל לצומת יגור, כי אור הרמזור לנסיעה ישר בצומת היה ירוק. עדויות אנשי המשטרה 7. לפני שנתאר את עדויותיהם של עדי הראייה, נציין את עיקרי הדברים העולים מעדויותיהם של אנשי המשטרה. דוד פיחה 8. איש המשטרה הראשון שהגיע לצומת יגור סמוך לאחר התאונה, באקראי, היה דוד פיחה, שבזמן התאונה היה מפקד נקודת טבעון. העד תיאר בדו"ח פעולה, ת/18, את מיקום כלי הרכב המעורבים ואת מצב נוסעיהם. הוא הודיע למשל"ט צפון על התאונה, וביקש כי ישלחו למקום ניידות משטרה, וכן שיידעו את מד"א ומכבי אש על אירוע רב נפגעים. באשר לנהג היונדאי, ציין העד, כי הוא היה: מוטל על ההגה והיה במצב ישיבה על כסא הנהג. כאשר שוחחתי אתו הנ"ל ענה לי בכבדות ועלי לציין כי מפיו נדף ריח של אלכוהול. 9. בעדותו בבית המשפט הצביע העד על הנאשם כנהג היונדאי, אשר לגביו כתב בדו"ח הפעולה כי מפיו נדף ריח של אלכוהול. בחקירתו הנגדית ציין העד, כי לא שוחח עם יושבי הפונטו. את הדו"ח הוא כתב ביום 30.5.06, ולא מיד, משום שלדבריו היה בעת התאונה בדרכו לאירוע חריג אחר, ועל-כן היה חייב לעזוב את המקום, לאחר שהגיעו ניידות משטרה נוספות למקום. את הדו"ח ת/18 הכין העד לבקשת הבוחן. לדבריו, הוא עידכן שוטר מיחידת מתנ"א שהגיע למקום, כי מנהג היונדאי נדף ריח של אלכוהול. הסניגור היפנה את העד לדו"ח של איש המשטרה הרשקו, שהגיע למקום, וציין בדו"ח פעולה, ת/19, כי קצין המשטרה פיחה אמר לו, שמתוך אחד מכלי הרכב פונה נהג שנראה לפיחה כי נדף מפיו ריח אלכוהול. הרשקו ציין, כי כאשר הגיע למקום, הנהג כבר פונה באמצעות מד"א לבי"ח. פיחה התייחס לדברים אלה, וציין כי בשלב שהוא היה במקום, טרם פינו רכבי מד"א את הפצועים. העד עמד על כך, שהוא לא התבלבל בין הנהגים. הוא דיבר עם נהג היונדאי, ואילו נוסעי הפונטו טופלו בצד הדרך. יעקב הרשקו 10. יעקב הרשקו הוא מתנדב במשטרת ישראל (יחידת ימת"א-זבולון), והגיע למקום התאונה זמן קצר לאחר קצין המשטרה פיחה. הרשקו כתב דו"ח פעולה, ת/19, המבוסס על דברים שאמר לו עד ראייה בשם ישראל אמיר - שעדותו תובא להלן - לגבי נסיבות התאונה. כך הובאו הדברים ב-ת/19: במקום הגיע אלי אזרח בשם אמיר שמסר את גירסתו, ועמד בצומת ברמזור אדום מכיוון ק. יגור ברמזור באור אדום, כאשר רכב מס' 8394550 חלף על פניו באור אדום ונכנס לצומת ופגע ברכב הפרטי מסוג יונדאי גץ, מס' רישוי 5766214 שהגיע מכיוון צ. העמקים ופגע בו... בהמשך המסמך צוין, שהרכב מספר 8394550 הוא הפונטו. הרשקו ציין בדו"ח הפעולה את מס' הטלפון הסלולרי של אמיר, וכן שהמשך הטיפול נמסר לבוחני את"ן מרחב חוף. עוד צוין, שהוא דיווח "לבוחן יהושע" [רס"ם יהושע אבירם] על דברי קצין המשטרה, באשר לנהג אחד מכלי הרכב, שנדף מפיו ריח אלכוהול. 11. יש להטעים, כי במסמך ת/19 נפלה בהכרח טעות. כאמור, אין חולק על כיוון נסיעתם של היונדאי (בה נהג הנאשם) והפונטו (בה נהג עידן טל). אין חולק גם על כך שאמיר ישראל הגיע לצומת יגור מכיוון קיבוץ יגור. הווה אומר, לא יכולה להיות מחלוקת על כך, שהרכב המעורב בתאונה, אשר הגיע מכיוון קיבוץ יגור לצומת יגור (בין אם עבר באור אדום ברמזור, ובין אם לא) הוא היונדאי ולא הפונטו. לעומת זאת, כתוב ב-ת/19, כי היונדאי הגיעה מכיוון צומת העמקים, עובדה שברור כי איננה נכונה. 12. ואכן, בפתח עדותו של הרשקו, הוא ביקש לתקן את האמור ב-ת/19, כך שמספרי הרכב יוחלפו, לאמור, שהרכב שנסע באור אדום אינו רכב מס' 8394550 ככתוב ב-ת/19 אלא רכב מספר 5766214. לדבריו, הוא התבלבל והחליף בטעות את מספרי כלי הרכב. כאשר היפנה הסניגור את תשומת ליבו של העד, שהוא טעה גם בסוגי כלי הרכב, העד אישר זאת וציין כי "המספרים קשורים לסוגים" (עמ' 43 לפרו'). הסניגור ציין בפני העד, כי דווקא מה שכתוב בדו"ח משקף את מה שישראל אמיר אמר לו, וכי העד לא התבלבל. העד עמד על כך, שהוא טעה בכתיבת מה שישראל אמיר אמר לו. לדבריו, גילה את הטעות עובר למסירת עדותו בבית המשפט, ואמר זאת לתובע. הגם שהוא הגיע לישיבות קודמות של בית המשפט (ולא העיד), הרי שאז לא הבחין בטעותו. לדבריו, כאשר ראה את ישראל אמיר בבית המשפט, הוא לא דיבר אתו. 13. יצוין כבר עתה, כי הסניגור ביקש בסיכומיו, בדברים המנוסחים באופן נרגש, שלא לקבל את דבריו של העד בנוגע לטעותו: "ולהעדיף את המזכר כפי שנכתב בשטח, מייד לאחר שאמיר אמר לו את הדברים ולקבלם כפי שהם רשומים" (ס' 188 לסיכומים). הסניגור רמז, כי "תיקון הטעות" נובע מכך שהרשקו שמע את דברי יתר העדים, ובתמימותו הוא סבור שבכך הוא "מסייע למשטרה ולתביעה" (ס' 175 לסיכומים). אין לקבל את טיעוני הסניגור, ויש להתפלא על עצם הטיעון. ראשית, יש להטעים, כי אין לשוות חשיבות יתירה לאמור במזכר, שכן מה שקובע בעניין זה הוא כמובן עדותו של אמיר ישראל, ולא כיצד נרשמו דבריו על-ידי הרשקו. שנית, וזה עיקר, לא יכולה להיות מחלוקת, כי הרשקו טעה בדברים שכתב. זאת, משום שאין חולק, כאמור, כי ישראל אמיר הגיע לצומת יגור מכיוון קיבוץ יגור, וכי הרכב שנסע בכיוון נסיעתו והתנגש ברכב שהגיע מכיוון שער העמקים, הוא היונדאי ולא הפונטו. 14. להלן אציין דברים נוספים העולים מעדותו של הרשקו. העד ציין, כי כתב את הדו"ח שלו סמוך לשעה 06:00. השעה 06:00 הרשומה ב-ת/19 משקפת את דיווח המשל"ט באשר לשעת התאונה. הוא זוכר, כי פיחה אמר לו שמאחד הנהגים נדף ריח אלכוהול, וכי הנהג פונה מהמקום. העד זוכר, כי אחד המתנדבים קרא לו, והראה לו שבפונטו נמצא בקבוק וודקה. הוא לא ציין זאת בדו"ח הפעולה, כי הבוחן הגיע למקום, והיה צריך להמשיך את הטיפול. רס"ם יהושע אבירם - בוחן התנועה 15. הבוחן המשטרתי בתאונה זו היה רס"ם יהושע אבירם מתחנת חיפה, שהגיע למקום התאונה בשעה 06:30, ובאמצעותו הוגשו, בין השאר, המסמכים הבאים: א. סקיצה - ת/3. ב. שני לוחות תצלומים - ת/4 ו-ת/8. ג. דו"ח בוחן תנועה על תאונת דרכים - ת/10. ד. תרשים תאונת דרכים - ת/11. מהתרשים עולה, כי בכביש המגיע מקיבוץ יגור לצומת יגור (כביש 752), יש שני נתיבים בכיוון ישר ונתיב אחד לפנייה שמאלה. זאת, מעבר לפנייה ימינה - לפני הצומת - לכיוון צומת העמקים. בכביש המוביל מצומת העמקים לצומת יגור (כביש 70/75) יש שלושה נתיבים בכיוון ישר ושניים לפנייה שמאלה. זאת, מעבר לפנייה ימינה - לפני הצומת - לכיוון כפר חסידים. ה. פענוח תוכנית הרמזורים - ת/12 (וכן תוכנית הרמזורים בצומת - ת/14). ממסמך זה עולה, כי זמן המחזור הכולל של הרמזורים בצומת הוא 85 שניות. בכיוון נסיעת היונדאי יש אור ירוק ברמזור למשך 21 שניות (משנייה 40 עד 61). בכיוון נסיעת הפונטו יש אור ירוק ברמזור למשך 17 שניות (משנייה 84 עד 16). בכיוון נסיעת כלי הרכב המגיעים מצפון, מכפר חסידים, ופונים שמאלה לשער העמקים יש אור ירוק למשך 10 שניות (משנייה 23 עד שנייה 33). הווה אומר: לאחר סיום האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעת הפונטו, עוברות 24 שניות עד שמופיע האור הירוק בכיוון נסיעת היונדאי (שניות 16 עד 40 במחזור). קודם לכן יש אור ירוק לתנועה הבאה מכיוון כפר חסידים ופונה בצומת יגור שמאלה. 16. בעדותו בבית המשפט ציין הבוחן, רס"ם אבירם, כי כאשר הגיע למקום התאונה הסב הרשקו את תשומת לבו לכך, שבפונטו יש בקבוק וודקה פתוח, מלא בשליש. מיד לאחר שסיים את טיפולו בזירה, נסע הבוחן לבית חולים "בני ציון", שם אושפז עידן טל נהג הפונטו, אשר הסכים לתת בדיקת דם (ת/9). משם נסע העד למרכז הרפואי רמב"ם, שם אושפזו המנוח, הנאשם וליאור הירש. המנוח היה ללא הכרה (ת/5). ליאור הירש סירב לענות על שאלותיו (ב-ת/5 נאמר: "... וטען שזה לא הזמן לחקור אותו"). האדם הנוסף זוהה בבי"ח כמוטי בן שושן: "שהוברר אח"כ שהשם שלו הוא גבריאל שזה הנאשם". לשאלות ב"כ המאשימה השיב הבוחן, כי כך קיבל את השם בבית חולים (ראו גם מדבקות בית חולים, ת/6). הוא ניסה לבדוק את הנושא מאוחר יותר: "ניסיתי לבדוק וגם שאלתי את הנאשם וגם את נהג האמבולנס שפינה אותו אבל זה מה שאמרו להם" (עמ' 6 לפרו'). בתשובה לשאלות ב"כ המאשימה, ציין הבוחן, כי לא ערך בדיקת שכרות לנאשם, וזאת בהעדר חובה לכך, משום שאז לא הוגדרה התאונה כתאונה קטלנית. ואולם, בתשובה לשאלות הסניגור, הסכים העד לכך, שלא נלקחה בדיקת דם מהנאשם - גם משום שהעד לא הריח ריח אלכוהול מהנאשם. הדבר עולה במפורש ממזכר שכתב הבוחן כמה חודשים לאחר מכן נ/1 (5.9.06). במזכר זה נרשם כדלקמן: נמסר שאחד הנהגים שיכור ונמצא בקבוק וודקה פתוח ברכב הפיאט 8394550 הנהג עידן טל. ניגשתי אליו לבי"ח ולקחתי ממנו דגימת דם בבי"ח בני ציון - ואח"כ נסעתי לבי"ח רמב"ם ושם פגשתי את נהג היונדאי. אני לא הרחתי ריח אלכוהול ממנו ולכן לא לקחתי ממנו דגימת דם (גבריאל אושרי) ולא דרשתי ממנו דגימת דם לאלכוהול. כמו כן היה מדובר בתאונה קשה ורק למחרת נפטר הנוסע. 17. בהמשך חקירתו הנגדית מסר אבירם, כי יחד איתו היה במקום בוחן תנועה נוסף בשם חיים עוז. המתנדב הרשקו מסר לאבירם שיש עד לתאונה שפרטיו נרשמו בדו"ח. העד עצמו לא עבד ביומיים שלאחר התאונה, ואת עדותו של אותו עד, אמיר ישראל, גבה הבוחן חיים עוז. הודעתו של עידן טל, נגבתה לאחר אזהרה, למחרת התאונה (7.5.06). לעומת זאת, הודעתו של הנאשם נגבתה יומיים לאחר התאונה (8.5.06), וזאת שלא באזהרה. הבוחן הסביר את הדבר, בכך שמעידן טל נלקחה דגימת דם לאלכוהול, בעוד אשר מהנאשם לא נגבתה עדות לאחר אזהרה, משום שבאותו זמן טרם נגבתה הודעתו של עד הראייה אמיר ישראל [אשר הפליל בחקירתו את הנאשם - כפי שיצוין בהמשך]. אכן, בעקבות דבריו של ישראל אמיר, "נהפכה" החקירה, והאשם הופנה לכיוונו של הנאשם. הבוחן ציין, כי לא פנו לכל מי שמסר דיווח על התאונה למשל"ט. תיק התאונה עבר לקצין בוחנים מחוזי, וחזר להשלמה לצורך זימונם לעדות של מודיעים נוספים. העד פנה למודיעים שצוינו ברשימה של קצין הבוחנים. העד הסביר, כי כאשר הוא פונה למודיעים, הוא מזמן לעדות רק את מי שמתברר בשיחה הטלפונית עמו כי היה עד לתאונה. העד מסר, כי דיבר עם מויאל (שפרטי עדותו יובאו בהמשך). הסניגור שאל את הבוחן, מדוע לא חקר את העד אמיר ישראל על דבריו, לפיהם עמד ברמזור אדום בצומת יגור חצי דקה, כאשר בכיוון נסיעתו (שהוא גם כיוון נסיעת הנאשם) האור הירוק הוא למשך 21 שניות בלבד. תשובת העד הייתה, שנהג היושב ברכב אינו יודע בדיוק כמה שניות עברו, ומדובר בהערכה בלבד: "הוא יכול להגיד חצי דקה וזה יכול להיות 20 שניות" (עמ' 32 לפרו'). [יש להעיר, כי השאלה המדויקת אינה צריכה להיות מבוססת על משך הזמן של האור הירוק שבכיוון היונדאי - 21 שניות - אלא על משך הזמן מאז סיום האור הירוק שבכיוון היונדאי ועד להופעת האור הירוק בכיוון הפונטו, היינו 23 שניות. מכל מקום, אין לכך נפקות במקרה זה]. עוד מסר העד, כי לא היה מודע לדו"ח ת/18 שכתב דוד פיחה. בסיום עדותו של הבוחן הוגשו באמצעותו 2 דו"חות משל"ט, ת/16 ו-ת/17. שמו של המודיע בדו"ח הראשון הוא אסף, שמסר בשיחה טלפונית, כי הגיע לצומת רק לאחר קרות התאונה (ת/15). שמו של המודיע בדו"ח השני הוא נתנאל מויאל, שעדותו תובא בהמשך. ד"ר אשר גופר 18. ד"ר אשר גופר הוא מנהל היחידה לטוקסיקולוגיה משפטית בביה"ח שיבא, יחידה המבצעת, בין השאר, בדיקות אלכוהול עבור משטרת ישראל. יחידתו קיבלה את דגימת הדם של עידן טל (ת/22), ובבדיקה נמצא אלכוהול בריכוז של 5 מ"ג לכל 100 מ"ל (5 mg%). יצוין כי האיסור בחוק הוא בשיעור של 50 מ"ג לכל 100 מ"ל, היינו, ריכוז פי עשרה ממה שנמצא בדמו של עידן טל. ד"ר גופר ציין, כי ערך שתי בדיקות בתאריך 21.5.06. העד מסר, כי כל השהייה בנטילתה של דגימת דם, משמעותה היא שהערך שיימדד בעת הבדיקה יהיה נמוך מהערך שהיה בזמן התאונה. אצל אדם ממוצע קצב הפירוק הוא בסביבות 18-15 מיליגרם אחוז לשעה. נתונים אלה הם כאשר ריכוז האלכוהול בדם הנמדד הוא 30-20 אחוז מ"ג ומעלה. לעומת זאת, כאשר מדובר בריכוזים מאוד נמוכים, כגון הריכוז שנמדד אצל עידן טל במקרה זה, החישוב האמור של הפירוק עלול להיות מאוד לא מדויק. הווה אומר: בחישוב לאחור צריך להוסיף רק מ"ג אחוז לערך שנמדד כל שעה, כך שמקסימום ניתן להגיע "אולי ל-20 מ"ג לאחוז". אעבור מעתה לבחינת עדויותיהם של עדי הראייה. עדי ראייה עידן טל חקירה ראשית 19. עידן טל הוא נהג הפונטו שרכבו התנגש ברכבו של הנאשם. לצידו ישבה ידידתו בשם ליאת אלחרר. הוא ציין בעדותו, כי באותו לילה היה במועדון "טרמינל" שברמות מנשה, בין השעות 24:00 עד 05:00. כאשר חזר והגיע לצומת יגור, ראה תחילה ממרחק רב, שהאור בכיוון נסיעתו היה אדום וכי היו רכבים שעמדו בצומת. הוא האט את מהירות נסיעתו, ובעת שהתקרב לצומת, התחלף האור לירוק, וכלי הרכב שעמדו בצומת כבר הספיקו לחצות אותו. הוא נסע אחריהם, ואז בהיכנסו לצומת, באור ירוק, אירעה ההתנגשות. לדברי העד, הייתה מהירותו כ-100 קמ"ש לפני שהחל להאיט, וכאשר נכנס לצומת הייתה מהירותו בין 70 ל-80 קמ"ש. אין הוא זוכר כלי רכב נוספים בצומת מלבד כלי הרכב שהיו בכיוון נסיעתו. כמו כן, אין הוא זוכר את השניות הראשונות לאחר ההתנגשות. הוא זוכר שלא הצליח לפתוח את הדלת בצד הנהג, ואז יצא מכיוון הדלת שליד הנהג, שמשם יצאה קודם ידידתו ליאת. מישהו עזר לו להיחלץ מהרכב. העד מסר, כי במועדון הוא שתה כוס וודקה מעורבבת עם מיץ. גם לפני שנכנסו למועדון שתה כוס נוספת בחנייה. במכונית שבה נהג, נמצא כאמור בקבוק וודקה, והעד ציין שבקבוק זה הובא על ידי ידידתו. חקירה נגדית 20. בחקירתו הנגדית פירט יותר העד את קורותיו באותו לילה. הוא נפגש עם ליאת בדירתו בערב, וגם ידידה נוספת בשם סטלה הגיעה אליו. לאחר כמה שעות יצאו השלושה למועדון ברכבו (סטלה חזרה ברכב אחר עם ידיד אחר, ולדברי העד ראה אותם בשלב כלשהו לאחר התאונה בצומת יגור). אין העד יודע מהיכן הביאה חברתו את בקבוק הוודקה. ליאת וסטלה שתו עוד כשהיו אצלו בדירה. במועדון הוא שתה כאמור כוס אחת של משקה אלכוהולי מסוג אחד, כמה דקות אחרי הכניסה, ולאחר מכן במשך 5 שעות הוא שתה מים בלבד. הסניגור ציין, כי בהודעתו במשטרה אמר העד ששתה כוס אחת ולא שתיים במהלך הערב, והעד הודה כי אכן לא דייק, משום שהיה מבולבל וחבול בעת חקירתו במשטרה. לדברי העד, כמה דקות לפני התאונה נרדמה ידידתו ליאת. הוא זוכר, כי אחרי פינויו מהרכב, הושיבו אותו על המדרכה בצד, ורק לאחר מכן פינו אותו באמבולנס לבית חולים "בני ציון". העד לא זכר באיזה נתיב נסע בהתקרבו לצומת. כשהיפנה אותו הסניגור לכך שבהודעתו במשטרה מסר כי היה בנתיב הימני, מסר העד, כי בחקירתו במשטרה זכר את האירוע טוב יותר מאשר בעת מתן עדותו. העד מסר, כי כאשר ראה את האור האדום שברמזור מרחוק, נסע במהירות 90 קמ"ש. לאחר מכן האט את הרכב ל-50 קמ"ש בערך, ואז כשהתחלף הרמזור לירוק, הגביר שוב את המהירות. אין העד זוכר, אם בעת התאונה הגיעו מאחוריו או מכיוונים אחרים רכבים, או שהיו רכבים נוספים בתוך הצומת. העד מכחיש, כי החליף נתיבים שתי שניות לפני ההתנגשות, ולדבריו גם לא עקף אז רכב במהירות מעל 80 קמ"ש. אין הוא מכיר אדם בשם נתנאל מויאל. בסיום עדותו הטיח הסניגור בפני העד, כי הוא שתה יותר אלכוהול ממה שאמר, נסע במהירות גבוהה ממה שאמר, ונכנס לצומת כשאור הרמזור היה אדום, ומבלי שהסתכל כלל על האור שברמזור. העד הכחיש דברים אלה, ועמד על כך שהוא זוכר את האור הירוק שברמזור בעת שנכנס לצומת. הודעה נ/2 21. הסניגור הגיש את הודעתו של העד, נ/2. הודעה זו נגבתה למחרת התאונה, וניתנה לאחר שהעד הוזהר על כך שנהג תחת השפעת אלכוהול, ונכנס לצומת בניגוד לאור אדום שברמזור. האמור בהודעה זו אינו שונה ממה שאמר העד בעדותו בבית המשפט. בהודעתו הוסיף העד, כי באופן פתאומי הגיע אל הצומת רכב יונדאי, מצד שמאל של כיוון נסיעתו (מכיוון קיבוץ יגור), וכי רכב זה התנגש עימו. ליאת אלחרר 22. ליאת אלחרר ישבה לצידו של עידן טל בעת התאונה. היא ציינה כי נרדמה בדרך חזרה, והתעוררה רק לאחר התאונה "שהכל מלא עשן בחוץ". לדבריה, ראתה לאחר התאונה את עידן בתוך הרכב, המום וידיו מלאות דם. עידן אמר לה: "אני לא יודע מה קרה, אני עברתי בירוק". העדה אמרה לעידן שהיא לא נושמת, והוא פתח לה את חגורת הבטיחות. כשלא הצליח לפתוח את הדלתות, החל לצעוק שיוציאו את ליאת מהרכב. מישהו הגיע, פתח את הדלת שליד הנהג, וכך חולצה והובאה לבית החולים "בני ציון". 23. בחקירתה הנגדית סיפרה העדה, כי הביאה מהבית שלה בקבוק וודקה, ולפני שיצאו למועדון, היא וחברה שלה שתו כוס וודקה עם "רד בול". השתיים גם שתו תוך כדי נסיעה, בכוסות פלסטיק שהביאו מביתו של עידן. בכניסה למועדון, היא ועידן קנו כוס וודקה עם "רד בול". העדה שתתה אפוא בסך הכל 3 כוסות וודקה עם "רד בול", שמהן אחת במועדון. לדבריה, הייתה רוב הלילה במועדון עם עידן, ואם היה שותה, היא הייתה רואה. היא ציינה, כי מדובר בשיגרת בילוי: כמעט מדי שבוע מתארגנים ליציאה בדירתו השכורה של עידן. היא וחברתה שותות כוס וודקה, ולפעמים גם עידן שותה. בדרך היא וחברתה שותות, אך עידן אף פעם לא שותה בדרך. במועדון כל אחד שותה כוס אחת, ואז רוקדים וחוזרים הבייתה. העדה אינה זוכרת, אם עידן שתה באותו הערב מבקבוק הוודקה שהיא הביאה. הסניגור הפנה את תשומת ליבה של העדה לכך, שלדברי עידן הוא שתה מהבקבוק לפני הכניסה למועדון. העדה מסרה שהיא לא ראתה זאת. עידן סיפר לה בהיותו בבית חולים, כי ערכו לו בדיקת אלכוהול. ממנה עצמה נגבתה עדות כמה שבועות אחרי התאונה. כמה דקות אחרי התאונה היא ראתה את הזוג הנוסף שהיה איתם במועדון (סטלה ויניב). הם אמרו שהם הגיעו למקום אחרי שהתאונה כבר התרחשה, כך שהם לא ראו אותה. נתנאל מויאל חקירה ראשית 24. נתנאל מויאל נהג בעת התאונה ברכבו מצומת העמקים לצומת יגור, היינו באותו כיוון בו נהג עידן טל, וראה לדבריו את התאונה. הוא ציין, כי כמאה מטר לפני הצומת עברה אותו מכונית "פיאט לבנה נראה לי", במהירות די סבירה. המכונית נכנסה לצומת כ-30 מטר לפניו. המשיך העד (בעמ' 59 לפרו'): מה שאני זוכר אני ראיתי מכיוון צומת יגור כאילו מכוניות עומדות בצומת רגיל, ומכונית מכיוון יגור היא היחידה כאילו שהתגלתה לי בעין ממשיכה. ש. איפה הרכבים האלה עמדו? ת. הם עמדו בצומת מכיוון יגור. ורק מכונית אחת בזוית העין חולפת, רואים שאתה קולט משהו מהצד שמשהו לא בסדר שהיא באה מצד שמאל. ש. הכונה מכיוון קיבוץ יגור. ת. כן. הרכב שתארתי נכנס 30 מטר לפני ואז היתה תאונה אני מאמין שהוא נכנס 30 מטר הכוונה לפני, כשאני נכנסתי לצומת הם כבר עפו לצד ועפו אלי חלקים ואני באמת סטיתי. לדברי העד, היה האור ברמזור ירוק - הן כשהוא נכנס לצומת, והן כשמכונית הפיאט (פונטו) נכנסה לפניו לצומת. בשלב שהפונטו עקפה אותו, הוא נהג במהירות של כ-80 קמ"ש. הוא זוכר שהייתה בפונטו ליד הנהג "בחורה בלונדינית" שישנה. לדברי העד, הוא היה בהלם, ולכן לא עצר אלא המשיך בנסיעה עד לפני "לב המפרץ". שם התקשר לידידה שלו שעובדת במשל"ט, כדי לשאול אותה, אם היא יודעת מה קרה. החברה לא הייתה במשמרת. כשהגיע לביתו, התקשר למשטרה ומסר שהוא היה באיזור התאונה, ולדבריו נאמר לו: "שאם יצטרכו משהו הם יתקשרו. הם התקשרו אחרי הרבה זמן". ב"כ המאשימה ציין בפני העד, כי כאשר הודיע ל-100, הוא היה בצומת "לב המפרץ" ולא בביתו. העד מסר, כי לידידה שלו מהמשל"ט הוא התקשר בפלאפון מ"לב המפרץ", ולמשטרה הוא התקשר מביתו. חקירה נגדית 25. בחקירתו הנגדית ציין העד, כי הוא יצא באותו בוקר מעפולה, שם היה אצל חברתו, והוא לא שתה [אלכוהול]. לראשונה הוא ראה את הפונטו כשזו עקפה אותו. מאז שהסתכל על הרמזור, האור היה כל העת ירוק. הפונטו עקפה אותו מצד שמאל. יש במקום שלושה נתיבים שממשיכים ישר (מלבד הנתיב הפונה ימינה). הוא היה בנתיב הימני מבין השלושה. הוא לא ראה רכבים עומדים בצומת. העד אישר, כי ראה כלי רכב עומדים בצד שמאל [הכוונה לכלי הרכב שמגיעים לצומת יגור מכיוון קיבוץ יגור], ואולם, אין הוא זוכר אם מדובר בכלי רכב אחד או יותר. הוא זוכר שראה מאותו כיוון גם רכב עוקף וגם רכבים שעמדו, כאשר הרכב העוקף הוא הרכב המעורב בתאונה. לדבריו לא היה סיכוי שרכב זה יפגע בו, משום שהוא עצמו טרם נכנס לצומת. הוא סטה רק כשהגיע לתוך הצומת. אם עידן טל מוסר שהוא לא עקף רכב לפני שהגיע לצומת - אין לעד מה לומר על כך. העד מסר בביהמ"ש את מספר הטלפון הסלולרי של ידידתו העובדת במשל"ט. הוא התקשר כאמור למשל"ט 100 רק אחרי שהגיע הביתה. מאותה ידידה הוא הבין למחרת שאדם אחד נהרג בתאונה. הודעה נ/3 26. הסניגור ביקש בסיום עדותו של העד להגיש את הודעתו, נ/3, מיום 31.8.06. עיקרי הדברים אשר בעדותו של העד בבית המשפט מצוים גם בהודעתו של העד נ/3. אציין את החלק הנוגע לתאונה עצמה: ... נהגתי באוטו שלי מכיון צומת העמקים לכיוון צ. יגור, הגעתי כ-50 מ' לפני הצומת בנתיב ימני ישר ואז הגיעה פיאט פונטו לבנה שעקפה אותי לא במהירות מופרזת או משהו. לנו היה רמזור ירוק באופן בטוח לכיוון נסיעתנו ישר לכיוון לב המפרץ. שתי שניות אחרי שהפיאט עברה אותי ראיתי בזוית עין מכוניות שעומדות ברמזור מכיון יגור וראיתי רכב שמגיע במהירות מאחוריהן לא זוכר את סוג הרכב. כשהגענו לצומת כשרכב הפיאט 30 מ' לפני, ראיתי שהאוטו מכיוון יגור עוקף את המכוניות העומדות בצומת ונכנס לצומת. ראיתי עדיין את האור הירוק בכיוון נסיעה שלי ברמזור. אני המשכתי בנסיעה וראיתי שהרכב שהגיע מצד שמאל פגע עם החזית שלו בדופן של הנהג פיאט פונטו ודחף אותו לכיוון התנועה המגיעה מכיוון ק. אתא כללי. הייתי בהלם... אמיר ישראל 27. עד ראייה נוסף לתאונה היה אמיר ישראל. כאמור, עד זה דיבר במקום האירוע עם העד יעקב הרשקו, ומסר לו פרטים על התאונה. הודעתו במשטרה נגבתה יומיים לאחר התאונה, והייתה ברורה למדי. ואולם, בעדותו בבית המשפט, ניכר היה בו, שהוא מתפתל ומבקש לסייג את דבריו, כפי שיתואר בהמשך. הודעה ת/13 28. אביא תחילה את הדברים האמורים בהודעה ת/13. העד ציין בהודעתו, כי בתאריך 6.5.06, בשעה 05:45 בערך, נהג ברכבו מכיוון נשר לכיוון צומת יגור, ועמד ברמזור אדום "בנתיב שני מימין לנסיעה ישר". המשיך העד: הייתי בעצירה מוחלטת לפתע עקף אותי מימין רכב במהירות גבוהה לכיוון כפר חסידים. לציין שהיה אדום ברמזור לכיוון נסיעתנו כבר זמן מה. ראיתי שרכב לבן מגיע מכיוון יקנעם והיונדאי נפגע מהפיאט בדופן ימין ושניהם עפו לכוון משאית ומסחרית שעמדו ברמזור ממול לכיוון כפר חסידים. בהמשך ציין העד: אני הייתי ראשון ברמזור בנתיב שמאלי לנסיעה ישר לכיוון כללי סומך. הרמזור היה אדום לפחות חצי דקה ולא הבנתי מה היונדאי עושה כי היה עדיין אדום ולא היו סימנים של להתחלף. לאחר מכן הוסיף העד: אני משוכנע שכאשר היונדאי חצה את קו העצירה היה אדום ברמזור מאחר וכאשר עבר חשבתי שאולי התחלף הרמזור שלי וראיתי שהוא עדיין אדום. לפנינו אפוא דברים ברורים לחלוטין. העד עצר בצומת יגור ברמזור באור אדום, בנתיב הממשיך ישר לכפר חסידים וצומת סומך. היונדאי עקפה אותו מימין, והמשיכה ישר במהירות גבוהה, כאשר האור ברמזור היה אדום. כתוצאה מכך התנגשה היונדאי בפונטו. חקירה ראשית 29. כאמור, שינה העד טעמו בעדותו בבית המשפט. מיד כשנשאל, מה היה מצב הרמזור בזמן שעצר בצומת, השיב העד את התשובה הבאה (בעמ' 7): הייתי שתוי גם מהמסיבה. לפי מה שאני זוכר, באותו רגע שהייתי שם וראיתי את התאונה, אדרנלין והכל, אז אני עמדתי והייתי קצת אחרי מסיבה והכל מבולבל לי. אני מאמין שעמדתי באור אדום. אני לא זוכר במדויק אני זוכר שעמדתי ברמזור. העד ציין, כי ראה התנגשות בין מכונית שבאה מכיוון צומת ג'למי, כלומר מצד ימין, לבין מכונית שהגיעה מהכיוון שלו, כלומר מכיוון יגור, ועברה לידו כאשר עמד ברמזור. הוא חושב שהמכונית עברה מצד ימין שלו והייתה בצבע לבן. העד ציין, כי הוא עמד ברמזור. כאשר נמסר לו, שהוא אמר כי עמד ברמזור אדום, השיב העד (בעמ' 8): אני מעריך שאם עמדתי, עמדתי באדום. אני לא עומד בירוק. במשטרה אמרתי מה שזכרתי. התיק הזה קצת כבד עלי, אני בסה"כ חזרתי ממסיבה. אני אומר מה שאני זוכר. בהמשך היפנה התובע את העד לדברים שאמר בהודעתו במשטרה יומיים אחרי האירוע, ואשר צוטטו לעיל. העד השיב, כי מה שאמר במשטרה התבסס על מה שאמר בשטח לשוטר 10 דקות לאחר התאונה. כך השיב באשר למה שמסר בהודעתו כי עצר באור אדום, כך השיב באשר לנאמר בהודעתו כי הרכב שעקף אותו מימין נסע במהירות גבוהה, וכך השיב בקשר לכך שציין כי הרכב שעקף אותו הוא היונדאי. כל הדברים האלה בהודעתו מבוססים לדבריו על מה שאמר לשוטר שדיבר איתו אחרי התאונה. העד מסכים, כי בשעה שמסר את הודעתו, זכר את מה שמסר לשוטר מיד לאחר התאונה, כך שאחרי יומיים הוא חזר על כך. כאשר נשאל, האם הדברים נכונים או לא, השיב העד (בעמ' 9): זה נכון למה שאמרתי באותו זמן, זה נכון מה שאמרתי כי זה מה שזכרתי. באופן דומה השיב העד גם לגבי האמור בהודעתו, כי המתין ברמזור האדום חצי דקה (בעמ' 9): רשום שם שעמדתי חצי דקה אבל אני לא בטוח שזה נכון. אני לא אומדן של זמן. וזה מה שאמרתי לשוטר אחרי התאונה. העד ציין, כי אינו מעיד בבית המשפט תחת לחץ. חקירה נגדית 30. בחקירתו הנגדית ציין העד, כי אין הוא זוכר האם שאלו אותו במשטרה אם שתה במועדון, אך גם אם שאלו אותו, הוא לא רצה להפליל את עצמו. הוא שתה לפני שנכנס למועדון "אולטרהסאונד" ביגור, וגם כשהיה במועדון. ההודעה נגבתה בביתו שבנופית. החוקר ביקש ממנו לספר מה אירע, והוא חזר על מה שאמר לשוטר בזמן התאונה. כשנשאל מתי הבחין שהרמזור אדום, השיב העד: "לא זוכר. יכול להיות 10 מטר יכול להיות 50 מטר, אני זוכר שאני נעצרתי באור אדום". העד מניח שהסתכל גם על "דברים אחרים ולא על הרמזור כל הזמן". הוא מעריך שהמתין ברמזור חצי דקה. אין הוא זוכר כי בזמן שעצר ברמזור היו עוד רכבים שנסעו בצומת. לדבריו, הוא לא הסתכל, האם בזמן התאונה או אחריה, באו רכבים מאחוריו או "חלפו אותו" רכבים. העד ציין, כי סיפר במקום לאנשי משטרה מה היה: "ולקחו ממני פרטים ואח"כ חזרו אלי עוד פעם". כשהגיע העד למקום התאונה עצמה, הוא התקשר למד"א או למכבי אש. 31. הודעתו של העד ת/13, התקבלה, חרף התנגדות הסניגור, וב"כ המאשימה מבקש לקבוע לפיה ממצאים, בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות (עמ' 18-19 לפרוטוקול). לאור קבלת ההודעה, ביקש הסניגור להמשיך ולחקור את העד, וניתנה לו הרשות לכך. העד חזר על כך שהדברים אשר אמר לשוטר בעת האירוע, הם אלה הכתובים בהודעתו ת/13. כשנשאל לפי מה הוא יודע זאת, השיב: "לפי זה שחזרתי על זה. וזה היה יומיים אחרי זה וזה היה לי בזיכרון". הוא הוסיף: "יותר ממה שזכרתי מהתאונה, זכרתי ממה שאמרתי לשוטר 10 דקות לאחר התאונה כי בזמן התאונה הייתי קצת בהלם". אין העד זוכר, אם מסר את פרטי התאונה לשוטר אחד או שניים. העד נשאל שוב, האם "עמד ברמזור" חצי דקה: ת. היום אני לא יכול להגיד לך. לא זוכר. ש. אתה זוכר אם אז זה היה נכון. ת. שוב אני אומר שהתבססתי על מה שראיתי בתאונה. ש. האם אתה בטוח במאה אחוז שהדבר הזה היה כמו שאמרת בעדות. ת. אני לא יכול להיות בטוח בשום דבר במאה אחוז הכוונה מהיום לגבי התאונה. (עמ 20 לפרו'). הסניגור הציע לעד, כי יש אפשרות שעצר באדום אך לא עקב אחרי האור שברמזור, ובינתיים התחלף הרמזור [לירוק]. תשובת העד: "לא בטוח בזה, יכול להיות כי אני לא הסתכלתי עליו רצוף" (עמ' 21 לפרו'). 32. הודעתו של אמיר ישראל, ת/13, נגבתה יומיים לאחר התאונה על ידי הבוחן רס"ר חיים עוז, שסייע לבוחן יהושע אבירם. עוז העיד בבית המשפט, כי גבה את ההודעה בביתו של אמיר ישראל בנופית. הסניגור לא שאל כל שאלה את העד, הנוגעת לנסיבות גביית ההודעה ת/13. אילן נחום 33. אילן נחום הוא נהג המשאית (רכב גרר), אשר עמדה בצומת יגור בעת אירוע התאונה בכביש המגיע מכפר חסידים בנתיב הפונה שמאלה, ואשר היונדאי נהדפה לעברה כתוצאה מההתנגשות. הודעתו ת/23 הוגשה במקום חקירה ראשית. ההודעה נגבתה כשעה לאחר התאונה. העד ציין, כי משמאלו עמד, בנתיב המיועד אף הוא לפנייה שמאלה, רכב פורד מסחרי. העד ראה פונטו לבנה, שנסעה מכיוון יוקנעם לכיוון "לב המפרץ", ופוגעת ביונדאי. למיטב זכרונו: "באותה סיטואציה בצומת היה אור ירוק לנוסעים ישר לכיוון יקנעם מכיוון חיפה וההיפך מכיוון יקנעם לכיוון חיפה". בתשובה לשאלה ציין העד: "ראיתי בוודאות אור ירוק ברמזור של הישרים חיפה יקנעם". ההתנגשות אירעה לדבריו בצומת, בנתיב הימני ביותר בכיוון נסיעת הפונטו. העד ציין, כי לא ראה מהיכן הגיעה היונדאי. בכביש חיפה יוקנעם היו כלי רכב בנסיעה. 34. בחקירה נגדית ציין העד, כי במקום בו עמד בצומת יש שלושה נתיבים (הכוונה היא לנתיבים הפונים שמאלה - ראו תרשים ת/11), והוא עמד בנתיב הימני מבין אלה הפונים שמאלה. הוא עמד בצומת כחצי דקה. כאשר אמר בהודעתו שראה כלי רכב בכיוון חיפה- יקנעם עוברים באור ירוק - הכוונה היא בכניסה לצומת : הם התחילו לנסוע ואני נעמדתי, כשנכנסתי לנתיב לפנייה שמאלה הם כבר התחילו לנסוע ואז הגעתי לצומת ונעמדתי והתעסקתי במשהו". (עמ' 79 לפרו'). כשנשאל אם לתנועה בכביש חיפה-יוקנעם היה אור ירוק "בזמן התאונה", השיב העד שאינו יודע. ואולם, כשהופנה לדבריו בהודעתו, כי ראה בוודאות אור ירוק לתנועה בכביש זה, השיב העד: "הכוונה בעת שהגעתי לצומת. כמה מטרים לפני שעצרתי. הם התחילו את הנסיעה שלהם היה ירוק והגעתי לצומת ואז נעמדתי". גם בהמשך הוא אומר, שהכוונה היא שראה את האור הירוק "לא בזמן התאונה" (עמ' 79, ש' 30). בחקירה חוזרת ציין העד, שלא ראה את התאונה עצמה, כי "התעסק במשהו ורק הבום וזה מה שגרם לי להרים את הראש". לשאלת בית המשפט השיב העד, כי המילים "באותה סיטואציה" שבהודעתו הן "טעות של השוטר", משום שברגע התאונה עצמו היה "מנותק מהצומת". אבי סבן 35. אבי סבן היה נהג הרכב הרביעי שהיה מעורב בתאונה. הוא נהג ברכב פורד מסחרי, הגיע אף הוא לצומת יגור מכיוון צומת סומך, ועמד בנתיב לפנייה שמאלה ליוקנעם. הודעתו ת/24 הוגשה במקום חקירה ראשית. בהודעתו ציין העד, כי היה ראשון ברמזור, ומימינו עמדה משאית הגרר (שהוזכרה לעיל). הוא עמד ברמזור אדום. לדבריו, ראה את היונדאי המגיעה במהירות מכיוון נשר ונכנסת לצומת, ואת הפיאט שמגיעה מכיוון יוקנעם, ושני כלי הרכב מתנגשים בתוך הצומת בעוצמה. היונדאי נהדפה לעבר רכבו ואחר כך לעבר המשאית. הוא לא ראה למי מהרכבים היה אור ירוק. 36. בעדותו בבית המשפט אמר העד לסניגור, כי לא ראה את התאונה עצמה. משנשאל באשר לדבריו על המהירות הגבוהה של היונדאי, השיב העד, כי זה מה שאמר לו נהג המשאית. הוא עצמו לא ראה את התאונה, כי התכופף להרים סיגריות, ואז נפתחו לו כריות האוויר. בית המשפט העיר לעד, כי מהודעתו ת/24 עולה שראה את התאונה עצמה, בניגוד לדבריו בבית המשפט. תשובת העד היא, כי דבריו בהודעתו היו מבוססים על מה שאמר לו נהג המשאית. אין הוא יודע, מדוע הוא לא מסר בהודעתו כי התכופף בזמן התאונה להרים סיגריות. לשאלת הסניגור השיב העד, כי הוא כמעט בטוח שבכיוון הנסיעה מיוקנעם לחיפה היה אור ירוק. גם לפי ההיגיון, אם הוא עמד באדום, לרכב החוצה אותו היה אור ירוק. בהמשך חקירתו הנגדית ציין העד, כי לא ראה את אור הרמזור שהיה לרכב שהגיע מכיוון קיבוץ יגור, אך: "זה שבא מיקנעם ראיתי שהיה לו ירוק". מיד לאחר מכן אמר את ההפך: "לי היה אדום. מצד ימין גם כן היה אדום, לאלה שבאו מיקנעם לחיפה" (עמ' 82 לפרוטוקול). משנשאל לפשר הסתירה, אמר העד, כי לפני התאונה היה האור ירוק, הוא התכופף להרים סיגריה, ואז קרתה התאונה, וכשהרים את הראש ראה אור אדום. בסוף עדותו חזר העד ואמר, כי לפי "ההגיון של הרמזורים אור הרמזור בכביש שמגיע לצומת יגור מקיבוץ יגור היה אדום". עדי ההגנה הנאשם הודעות במשטרה 37. לפני שנביא את עיקרי עדותו של הנאשם בבית המשפט, נציין את עיקרי דבריו בהודעותיו במשטרה, ת/1 ו- ת/2. ת/1 היא הודעה שנגבתה יומיים לאחר התאונה (8.5.06) במרכז הרפואי רמב"ם, שם אושפז הנאשם שנפצע בתאונה. תיאור התאונה מפי הנאשם הוא כדלקמן: אני זוכר שהתקרבתי לצומת וראיתי אור ירוק שלם ברמזור לנסיעה ישר לכיוון סומך, הייתי בנתיב ימני נכנסתי לצומת ובום אדיר, והדבר הבא שאני זוכר שמטפלים בי רופאים בבית חולים. 38. ת/2 היא הודעה, לאחר אזהרה, שנגבתה מהנאשם 11 יום לאחר התאונה (17.5.06). הנאשם מסר, כי בליל התאונה בילה במועדון בקיבוץ יגור, ובשעה 06:00 היה בדרכו חזרה, כאשר ברכבו היו המנוח, וכן ליאור הירש וזוהר סקל (במושב האחורי). לאחר שפנה מקיבוץ יגור ימינה, נסע לכביש המגיע לצומת יגור, ושם רצה להמשיך ישר. הוא נסע במהירות נמוכה וראה: אור ירוק קבוע לחלוטין לא מהבהב, לא כתום אדום, ולא שום דבר אחר רק ירוק קבוע. כשנכנס לצומת חש הנאשם מכה חזקה ברכב, והדבר הבא שזכר הוא כשהנשימו אותו בבית חולים. הנאשם התייחס לשמועות ששמע, לפיהן ברכב שחזר מבילוי "שתו אלכוהול ועשו חגיגות". הוא ציין, כי הוא אדם אחראי ויודע שכאשר שותים לא נוהגים. הוא שתה לדבריו כוסית אחת של ליקר בלבד. חמש שנים הוא מגיע לבילוי במועדון כמעט כל יום שישי, ואין הוא מרשה לעצמו לעבור את הכמות המותרת [של אלכוהול]. זאת ניתן לראות בבדיקות דם שנעשו בבית חולים. ייתכן כי האחרים שהיו ברכבו היו "שתויים במידה מסוימת". הנאשם שב וציין, כי עבר באור ירוק: "אני לא טיפש ואני יודע שתמיד ביציאה מהקיבוץ מחסומים משטרתיים לבדיקת אלכוהול קיימים, וכל סוף שבוע נשללים רשיונות על דברים מסוג זה". כשנשאל אם בכיוון נסיעתו לפני צומת יגור נסעו רכבים, השיב הנאשם "ככל הנראה, כן". משנשאל היכן היו, השיב: ממה שזכור לי מאחורי מלפני מצדדי זה מה שאני זוכר. אני לא זוכר בכלל אם נסעו רכבים בכיוון הנסיעה שלי. כמו כן, אין הנאשם זוכר אם עמדו רכבים בכיוון נסיעתו, לפני הכניסה לצומת. לדעתו, הוא נכנס לצומת במהירות 80-60 קמ"ש. המדובר במרחק קצר בין היציאה מהקיבוץ לצומת: "ובלי שום קשר לממצאים אני תמיד נוהג בזהירות ובמהירות המותרת". משנשאל הנאשם אם הזדהה בשם אחר במרכז הרפואי רמב"ם, לשם פונה על ידי אמבולנס, השיב כי אינו זוכר "דבר כזה". הנאשם הוסיף כי שמע מהעובדת הסוציאלית "שלפני כמה דקות אמרתי שקוראים לי מוטי אבל יכול להיות שהייתי מבולבל, מעורפל וחזרה לי ההכרה רק אחר זמן". משנשאל אם יש לו עדים לתאונה, השיב הנאשם ש"כרגע" אין לו עדים, אך יש עדים שאין הוא יודע את שמם, והוא יכול לברר ולמסור לחוקר את פרטיהם. עדות הנאשם בבית המשפט חקירה ראשית 39. הנאשם פתח בתיאור נסיבותיו האישיות. לפני התאונה היה לו עסק, אך לאחר שנחבל מאוד בתאונה, הוא העביר את העסק לאחר. העד ציין כי בליל התאונה לא שתה אלכוהול. הוא שתה ליקר, מים, ספרייט, זאת משום שיש לו בעיה רפואית - פצע בקיבה (הרשומה בתיקו הרפואי), ועל כן שתיית אלכוהול תפגע בתפקודו. גם המנוח לא היה שתוי. הוא לא שם לב למצבם של שני הנוסעים האחרים, ליאור הירש וידידתו זוהר סקל. הנאשם ציין, כי ליאור הירש ביקש את מפתחות הרכב כדי ללכת לשם עם זוהר ידידתו. הסניגור שאל אותו, אם כשהוא הגיע לרכב, ישנו ליאור וזוהר. תשובת הנאשם: "אני לא אפרט מה הם עשו, הם היו זוג שבאו יחד והתארגנו על עצמם. אני לא זוכר בדיוק מה הם עשו" (עמ' 86 לפרוט'). זמן הנסיעה לצומת יגור הוא קצר. כשהתקרב לצומת, ראה לדבריו "אור ירוק נכנס". הוא התקדם: "עוד כמה מטרים, מרים עוד פעם את הראש רואה ירוק ואז בום". (עמ' 87 לפרוטוקול). העד לא ראה לדבריו את הפונטו. הוא לא יכול היה לדבריו לראות את הפונטו, אך נהג הפונטו היה יכול לראות אותו לאור שדה הראייה שבמקום. היום אין הנאשם זוכר אם חלפו על פניו רכבים לפני התאונה. הנאשם הוסיף, כי המנוח שישב לידו היה עירני, והוא לא הזהיר אותו ולא צעק. כך גם הנוסעים מאחור: "בוא נגיד ככה, אם המשטרה טוענת שאני עברתי באדום האם לא הגיוני ששלומי ז"ל לא יבוא ויצעק: תיזהר אתה עובר באדום... אף אחד לא דיבר, לא צעק תיזהר, יש אדום, הפונטו מתקרב". הנאשם הוסיף כי היה חגור, וכך גם המנוח. הוא נהג בהתאם לחוקי התנועה, מעריך כי נהג במהירות "50, 60, 70, משהו כזה". חקירה נגדית 40. הנאשם ציין כי שתה ליקר תאנים עם ספרייט. לפני התאונה הוא החליף מילים עם המנוח. המנוח לא הציע לנאשם כי יחליף אותו בנהיגה. לדברי העד, נכתב בבית החולים כי שמו מוטי בן שושן, מתוך טעות של בית החולים. כאשר העובדת הסוציאלית פנתה אליו בבית החולים בשם מוטי, הנאשם מיד העיר לה, ששמו הוא אושרי ולא מוטי. הנאשם פירט בבית המשפט את החבלות שנחבל. לדברי הנאשם, הוא ראה את האור הירוק שברמזור בכיוון נסיעתו, כאשר נסע ימינה מקיבוץ יגור. לפחות פעמיים הוא וידא שהאור ירוק. 41. באשר לדברי אמיר ישראל, שלפיהם עבר הנאשם באור אדום - הגיב הנאשם כי העד משקר. אין הוא זוכר, האם עמד באותה שעה רכב בצומת בכיוון נסיעתו. באשר לדברי נתנאל מויאל, כי ראה מכונית עומדת בצומת (מכיוון קיבוץ יגור), ורכב אחד ממשיך לנסוע ונכנס לצומת - ציין הנאשם, כי עד זה משקר ומסר עדותו במשטרה ארבעה חודשים לאחר התאונה. באשר לדברי עידן טל, נהג הפונטו, שמסר כי כשנכנס לצומת היה האור בכיוון נסיעתו ירוק - ציין הנאשם, כי גם עד זה משקר. לדבריו, עידן טל הוא שעבר באור אדום. 42. ב"כ המאשימה הציג לנאשם גם את דברי שני הנהגים שעמדו באור אדום בצומת יגור מכיוון כפר חסידים. לפי תוכנית הרמזורים, רק לאחר שהאור מתחלף לירוק ומסתיים, מתחלף האור לירוק לבאים מקיבוץ יגור (כיוון נסיעת הנאשם). תשובת הנאשם הייתה, שיש "כמה אפשרויות בתוכנית הרמזורים". באשר לדברי נהג המשאית והמסחרית, כי בעת שעצרו באדום היה אור ירוק בכביש החוצה (חיפה-יוקנעם), אמר הנאשם, כי לאחר מכן "היה ירוק בכיוון שלי מקיבוץ יגור". באשר לדברי קצין המשטרה פיחה, לפיהם נדף מהנאשם בעת התאונה ריח אלכוהול, השיב הנאשם שפיחה שיקר או התבלבל. מהרשקו הבין הנאשם, שדווקא מעידן טל נדף ריח אלכוהול, ועובדה שאת בדיקת הדם עשו לעידן טל ולא לנאשם. פיחה לא יכול היה לזהות אותו, משום שכל פניו היו חבולות ומלאות דם. הנאשם הכחיש כי בפני אנשי מד"א הזדהה בשם מוטי כדי להטעות אותם. כן הכחיש שהיה שיכור לפני התאונה. הנאשם האשים את המשטרה בכך שבמקום לראות את טל עידן כמי שעבר באור אדום ואחראי לתאונה, התהפכה לפתע התמונה, שלא כראוי. כמו כן, פנה הנאשם לאימו של המנוח שנכחה באולם בית המשפט, וציין כי לא שתה אלכוהול. הוא מבקש להתנצל רק על כך שהביא את המנוח למועדון. תמר מילדר 43. תמר מילדר בילתה בליל התאונה במועדון "אולטרהסאונד", וחזרה משם בבוקר, כאשר לדבריה נסעה אחרי רכבו של הנאשם. היא ישבה ליד חברה בשם דקלה שהייתה הנהגת. לגירסתה בבית המשפט, נכנס רכבו של הנאשם לצומת כאשר אור הרמזור היה ירוק. לפני שיובאו דבריה בבית המשפט, מן הראוי להביא את הדברים שמסרה בתצהיר ת/25, אשר חתמה עליו בפני הסניגור, עו"ד פלאח, בתאריך 7.9.06 (10 ימים לפני הגשת כתב האישום). תצהיר ת/25 44. בתצהירה ציינה העדה, כי בתאריך 5.5.06 בילתה כהרגלה במועדון "אולטרהסאונד", ולפנות בוקר יצאה בדרכה לביתה בקריות. כשפניה היו לכיוון הרמזור בצומת יגור: ראיתי רכב כסוף נכנס לצומת המרומזרת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו בצבע כתום. לאחר מכן ראתה את ההתנגשות בין הרכב הכסוף לבין הרכב השני, אשר "נכנס" ברכב הכסוף. לאחר שניות מעטות הגיעה ברכבה לצומת "כאשר הרמזור בכיוון נסיעתי היה כבר ירוק", ואז עצרה לאחר הצומת בצד ימין. היא ראתה את הפצוע שהוצא מהרכב הכסוף כשפניו מלאות חתכים של דם: "הורדנו לו את החולצה וטיפלנו בו". כשהגיעו אמבולנסים וטיפלו בפצועים, הבחור הפצוע שהיא טיפלה בו, טופל אחרון. כשהחל לקבל טיפולים, עזבה היא את הזירה. בשבת 2.9.06 ישב אצלה ידיד ואמר לה שחברו צריך להגיע. כשהגיע החבר היא נדהמה לגלות, שזהו הבחור שטיפלה בו בתאונה, והוא אושרי גבריאלי (הנאשם). עדות בבית המשפט חקירה ראשית 45. כאמור, מסרה העדה, כי חזרה מהמועדון באותו בוקר, כאשר חברתה בשם דקלה הייתה הנהגת. היא ראתה את ההתנגשות. בזמן שהרכב הכסוף נכנס לצומת, היה הרמזור ירוק. גם כשהיא נכנסה לצומת, היה הרמזור ירוק. ההתנגשות הייתה עם רכב לבן שבא במהירות מופרזת מכיוון יוקנעם. מאחורי אותו רכב לבן לא היו כלי רכב. הוא היה היחיד. העדה חנתה בצד ימין, ניגשה לרכב הכסוף, ושם ניגבה לנהג את הפנים. כשהגיעו אמבולנסים נסעה לביתה. הסניגור שאל את העדה, מדוע לא הלכה למשטרה, והיא אמרה כי לא ידעה שצריכים לעשות זאת. גם למחרת, כששמעה שהיה הרוג בתאונה, לא חשבה שהיא צריכה למסור עדות. גם לאחר מכן לא הלכה למשטרה. לעדה יש ידיד טוב בשם אושיק חזיזה. העדה סיפרה לו, חודש חודשיים אחרי התאונה, על התאונה שראתה. שבוע לאחר מכן התקשר אליה חזיזה, וביקש ממנה שתחזור על סיפור התאונה. חזיזה אמר לעדה, כי נראה לו "שחבר שלו עשה את התאונה, הוא שאל אותי אם איכפת לי לפגוש את הבחור הזה. אמרתי שלא". כשהגיעו השניים אליה לביתה, זיהתה העדה אחרי כמה דקות את הנאשם כמי שהיה מעורב בתאונה. הוא שאל אותה, אם היא תוכל לדבר עם העורך דין שלו, והיא השיבה בחיוב. כך נפגשה העדה עם הסניגור. חקירה נגדית 46. ב"כ המאשימה פתח בשאלה, מדוע לא פנתה העדה למשטרה, כאשר היא עדה לתאונת דרכים קטלנית. תשובת העדה: "אני לא חשבתי שיאשימו בן אדם על מה שקרה. לא חשבתי בכלל שיאשימו את אושרי. את הנהג עם האוטו הכסוף. אני ראיתי בוודאות מה קרה" (עמ' 104 לפרוטוקול). העדה נשאלה אפוא, מדוע שלא תעיד כנגד הנהג השני, ותשובתה, שהיא בכלל לא ידעה שצריך למסור עדות. 47. העדה מסרה כי האמור בתצהירה הוא אמת. היא הופנתה לכך שבתצהירה מסרה כי הרכב הכסוף נכנס לצומת כשהרמזור היה כתום, ואילו בעדותה בביהמ"ש מסרה שאור הרמזור היה ירוק. תשובת העדה: אני אמרתי גם אצל עוה"ד במשרד שהצבע היה ירוק. התובע היקשה, האם מה שכתוב בתצהיר איננו נכון, ותשובת העדה: תשאל את העו"ד. אני אמרתי ירוק. העדה נשאלה, האם לא שמה לב שכתוב בתצהירה כי האור היה כתום - ולא ירוק. העדה השיבה: הוא הקריא לי וכנראה שלא שמתי לב. בהמשך חקירתה, היפנה ב"כ המאשימה את העדה לכך, שבהמשך התצהיר כתוב שכאשר נכנסה לצומת לאחר כמה שניות - הרמזור בכיוון נסיעתה "היה כבר ירוק". משתמע אפוא, שלפני כן היה צבע אחר. תשובת העדה: "לא היה עדיין ירוק. עדיין ולא כבר. בפירוש לא אמרתי את המילה צהוב" (עמ' 117 לפרו'). ב"כ המאשימה ביקש לברר, האם העדה התבלבלה בין כמה רמזורים המוצבים בצומת יגור, והעדה עמדה על כך שאור הרמזור בכיוון הנסיעה ישר היה ירוק. האור הירוק היה מהרגע שהסתכלה על הרמזור. גם אחרי שתיים שלוש שניות היה האור ירוק, והיא נכנסה לצומת כשהרמזור ירוק. היא נסעה בנתיב הימני, ממש אחרי הרכב הכסוף. ב"כ המאשימה הצביע על כך שבצומת עמד רכב, אשר נהגו מסר כי הנאשם חלף על פניו ונכנס לצומת באור אדום [ישראל אמיר]. תשובת העדה היא, כי "לא היה שום רכב כזה", וכי אותו אדם שמסר זאת משקר. 48. לאחר התאונה ניגשה העדה לרכב הכסוף וראתה שני אנשים פצועים קשה: "חברה הביאה נייר ומים, לא זוכרת למי זה היה, ניקו למישהו את הפנים. הגיעה עזרה ופינינו את המקום". העדה השיבה בשלילה לשאלות התובע, אם שוחחה עם הנאשם כשהגיעה לרכבו, ואם טיפלה במישהו. אין היא זוכרת בוודאות, אם ניגבה למישהו את הפנים. לדבריה, דקלה הייתה יחד אתה: "אני רק נכנסתי לאוטו לפני דקלה. היא היתה בחוץ וטיפלה ואני לא יכולתי לראות עוד". כשנסעו, דיברו השתיים על התאונה. ב"כ המאשימה שאל את העדה, אם סיפרה לדקלה על האור הירוק שהיה בכיוון נסיעתם, ותשובת העדה: "לא אמרתי לה, כי לא התייחסנו לזה כבר אחרי התאונה". לדברי העדה, לא נפגשה עם דקלה מאז ועד ליום מתן עדותה [כשנה לאחר התאונה], והם גם לא דיברו בטלפון. בהמשך מסרה כי סיפרה לדקלה על מתן העדות בבית המשפט, ולאחר מכן ביקשה לתקן ואמרה שהיא דיברה עם דקלה לפני מתן עדותה בבית המשפט. העדה אינה זוכרת לדבריה רכב רביעי שהיה מעורב בתאונה. היא זוכרת רק את שני כלי הרכב שהתנגשו ואת המשאית. התובע שאל את העדה, אם זכור לה משהו מיוחד "במהלך הטיפול באושרי". העדה השיבה בשלילה. התובע היפנה את העדה לכך, שבתצהיר מסרה, שכל פניו של הנאשם היו מלאים בחתכים של דם, וכי הם הורידו לו את החולצה וטיפלו בו (ס' 8 לתצהיר). העדה השיבה, כי היא לא הורידה לנאשם את החולצה: "באוטו הלבן היה מישהו שהורידו לו את החולצה". בהמשך הבהירה העדה, כי מה שכתוב בתצהיר בעניין זה הוא מוטעה; הכוונה הייתה לפצוע מהרכב הלבן, ולא מהרכב הכסוף. ב"כ המאשימה המשיך והיקשה על העדה, בכך שהיפנה אותה לתצהירה, ממנו עולה שהמפגש עם הנאשם בביתה היה אקראי, בעוד אשר מגירסתה בבית המשפט עולה שמדובר במפגש מתוכנן. העדה השיבה: "הנכון הוא מה שאני סיפרתי בבית המשפט" (עמ' 119 לפרו'). העדה הכחישה, כי מסרה עדותה כתוצאה מלחץ שהופעל עליה. חקירה חוזרת 49. בחקירה החוזרת נשאלה העדה, האם חוץ מרכבה ומרכבו של הנאשם, היה בכיוון נסיעתה רכב נוסף. תשובת העדה: "אני לא זוכרת במאה אחוז, אבל אם אני לא טועה היה רכב שעמד בנתיב שמאל ואנחנו חלפנו אותו" (עמ' 120 לפרוטוקול). כשהשיבה בחקירה הנגדית לשאלה זו, היא הבינה שכוונת השאלה היא למקום התאונה עצמו. 50. עם סיום עדותה של העדה, ביקש הסניגור, עו"ד פלאח, למסור הצהרה באשר לנסיבות גביית התצהיר ממנה: המטרה שלנו היתה שיירשם בקצרה תוכן התצהיר על מנת שיועבר לפרקליטות ולמשטרה לצורך מתן עדות. אני מפנה לסעיף 13 ששם נאמר במפורש כי העדה מוכנה לתת עדות במשטרה או בבית משפט. דקלה וחזיזה 51. תמר מילדר ציינה בעדותה בבית המשפט, כי ברכב בו ישבה בזמן התאונה נהגה דקלה, וכי מי שקישר בין הנאשם לבין העדה היה אושיק חזיזה. באשר לדקלה, הרי שניתנו כמה דחיות, כדי שתוכל לבוא ולהעיד. בסופו של דבר ויתר הסניגור על השמעת עדותה. באשר לאושיק חזיזה, הרי שהוא הובא כעד הגנה, ולהלן יצוינו דבריו. 52. חזיזה העיד, כי תמר מילדר התקשרה אליו ביום שבת, שבו אירעה התאונה, וסיפרה לו על כך שהייתה תאונה קטלנית. כחודש לאחר מכן, הבין העד לדבריו, שהנאשם הוא המעורב בתאונה. חזיזה התקשר לתמר, ושאל אותה "אם היא ראתה בדיוק מה קרה ואיך קרה". כשהשיבה לו בחיוב, שאל אותה, אם היא יכולה להעיד על כך בביהמ"ש. היא השיבה בחיוב, ואז הפגיש אותה העד עם הנאשם, והדבר עבר לטיפול עורך הדין. 53. בחקירה הנגדית סיפר העד, כי רק שבוע-שבועיים לאחר התאונה, נודע לו שהנאשם מעורב בתאונה. הדבר נודע לו באמצעות חבר, שאין הוא זוכר את שמו. חזיזה לא ידע לדבריו שהנאשם נחקר במשטרה כחשוד. הוא נשאל אפוא, מדוע התעניין במה שתמר ראתה בעת התאונה. לשאלה זו השיב העד, שהוא ראה את הנאשם שסיפר לו על האירוע, ואז הבין שזו התאונה שתמר דיברה עליה. משנשאל מה תמר אמרה לו בדיוק, השיב העד שהוא לא נכנס עם תמר לפרטים. תשובה זו - "לא נכנסתי לפרטים" - ניתנה גם לשאלות נוספות שהופנו אל העד. התובע תמה, האם העד היפנה את תמר לעו"ד, מבלי לדעת מה היא ראתה. תשובת העד: "אני לא איכפת לי, לא שאלתי אותה וזה לא עניין אותי, הפניתי אותה לאושרי [הנאשם] ואח"כ לעוה"ד והם דיברו" (עמ' 126 לפרו'). העד ציין, כי הוא קישר בין הנאשם ותמר, אך "לא היה מפגש ששלושתנו נפגשנו יחד". ואולם, בהמשך חקירתו ציין, כי הייתה הזדמנות שהוא היה אצל תמר, וגם הנאשם הגיע לשם: "נכון שהיינו שלושתנו יחד. הייתי אולי 5 דקות אבל לא ישבתי יחד איתם" (עמ' 127 לפרו'). העד נשאל, האם הוא מכיר את גירסתה של תמר לגבי אור הרמזור בכיוון נסיעתו של הנאשם בעת התאונה. גם על שאלה זו ענה העד כי אינו מכיר ואינו יודע. לדבריו, הוא לא שאל את העדה דבר בקשר לתאונה עצמה. ליאור הירש 54. ליאור הירש ישב בעת התאונה ברכבו של הנאשם במושב האחורי. גם הוא בילה באותו לילה במועדון "אולטרהסאונד", וגירסתו בביהמ"ש היא, בתמצית, כי כאשר פנו מהכביש היוצא מהמועדון ימינה אל הכביש המוביל לצומת יגור, הוא ראה אור ירוק ברמזור. הוא הוריד את ראשו, ולאחר מכן אירעה התאונה. ואולם, בהודעתו במשטרה מיום 23.5.06 (נ/5), לא מסר העד כלל, כי ראה אור ירוק ברמזור לפני התאונה. כמו כן, בסיכום האשפוז שלו נאמר: "החולה איבד הכרה בתאונה ולא זוכר מה קרה בתאונה". אפתח אפוא בהבאת דברי העד בהודעתו במשטרה, ולאחר מכן בבית המשפט. הודעה במשטרה - 23.5.06 55. העד נסע למועדון ביגור יחד עם חברו המנוח, וכן עם הנאשם. במועדון פגש את חברתו זוהר סקל, ועם בוקר הם נכנסו לרכב של הנאשם, עוד לפני שהנאשם והמנוח הגיע לרכב. הוא וחברתו נרדמו, והוא התעורר כאשר הנאשם והמנוח הגיעו לרכב. הם יצאו מהחניון של המועדון, ולדבריו שאל את זוהר אם היא באה לישון אצלו בבית: ויותר אני לא זוכר שום דבר לא את התאונה ולא את הרעש. אני התעוררתי בתוך האוטו כי נחנקתי מדם שהיה לי בפה. יצוין, כי בהמשך הודעתו מסר הירש, כי אינו זוכר: "את הנסיעה של הכניסה לצומת יגור. אני רק זוכר שהיתה נסיעה חלקה עם האוטו. לא היתה שום צעקה או משהו כזה". יוער כי בסיכום האישפוז של העד (מס' 1347726) נאמר: "החולה איבד הכרה בתאונה ולא זוכר מה קרה בתאונה". בהמשך הודעתו מסר הירש, כי במועדון היה יחד עם המנוח ועם זוהר חברתו, אך לא עם הנאשם. מדי פעם ראה את הנאשם במועדון, אך לא כאשר הוא שותה משקה אלכוהולי או מחזיק משהו בידו. הוא מעריך שהנאשם שתה משקה אלכוהולי. העד עצמו שתה שתי כוסות וודקה עם "רד בול". העד אינו זוכר כי גובה עדותו, הבוחן יהושע אבירם, דיבר איתו בבית החולים (ראו סעיף 16 לעיל). 56. לפני שיובאו דבריו של העד בבית המשפט, אציין - למען השלמת התמונה שתי אלה: א. בשעה שלא היה ידוע אם העד יגיע להעיד (לאחר שהוזמן ולא בא), התקבלה הודעתו בחקירה של אביו (נ/4), שניתנה יומיים לאחר התאונה. האב ציין, כי בנו מסר לו שאינו זוכר דבר אודות התאונה עצמה. בנו זוכר כי דיבר עם זוהר, והדבר הבא שזכר הוא מחנק והרגשת דם לאחר התאונה. ב. ביום 21.6.07 היה אמור ליאור הירש להעיד, והוא לא הגיע לבית המשפט. הסניגור ביקש כי המשפט יידחה לשם העדתו של הירש, והסביר את חשיבותו של העד, בכך שהעד מסר לסניגור "שהוא היה עד לתאונה ושהוא ראה את הכניסה לתוך הצומת כולל התאורה ברמזורים". כמו כן ציין הסניגור, כי העד הסתיר בחקירתו בכוונה את הפרט הזה, משום "שלא רצה להתערב" וכדי "שלא יוזמן להעיד" (עמ' 130 לפרו'). עדות בבית המשפט חקירה ראשית 57. בעדותו בבית המשפט מסר ליאור הירש: לקחנו את הפניה ימינה, הסתכלתי לעבר הכביש ראיתי הרמזור בצבע ירוק. שאלתי את זוהר אם היא באה לישון אצלי ונשארתי עם הראש כלפי זוהר, ליטפתי לה את הראש, ואז קרתה התאונה . (עמ' 132 לפרו'). חקירה נגדית 58. העד ציין, כי הוא חבר טוב של המנוח ונמצא בקשר טוב עם משפחתו עד היום. לדבריו, הלך לצומת לאחר 7.3.07, הוא המועד שבו קרא את הודעתו במשטרה. את הפרט על הרמזור הירוק לא סיפר אפילו לאביו, לאמו ולחברתו. ואולם, לאחר שביקר בצומת הוא סיפר את הדבר לגב' נעמי מיארה, אמו של המנוח. הוא התנצל בפני המשפחה על כך שהוא מספר זאת כה מאוחר. לאותו "שחזור" בא העד עם שותפו לדירה בשם שלמה, שנהג ברכב לאחר הפנייה ימינה מקיבוץ יגור: "הסתכלתי וראיתי שבאמת רואים את הרמזור, וזהו". העד נשאל, כיצד הבין מתוך שחזור כזה, שהרמזור בצומת יגור היה ירוק, והשיב: במהלך כל התקופה הזאת הייתי שומע שאושרי עבר באדום ואושרי ככה וככה, ואני לא חשבתי ככה ושמרתי את זה אצלי בפינה כי לא רציתי לעמוד בין שני הצדדים. חשבתי שאני לא חלק מהתאונה ואמרתי כל הזמן שאני לא זוכר וגם לא זוכר, וגם רציתי לא להיות חלק מהתמונה, ואני בעצם הדחקתי את זה. (עמ' 137 לפרו'). בצומת יגור עצמו העד לא הסתכל על הרמזור אלא על זוהר. העד אישר למעשה, כי בבית החולים מסר שאינו זוכר דבר מהתאונה (עמ' 135, ש' 3). 59. העד נשאל, כיצד לא סיפר בהודעתו במשטרה, שניתנה למעלה משבועיים לאחר התאונה (ביום 23.5.06) - על כך שראה אור ירוק ברמזור בעת היציאה ימינה לכביש המוביל לצומת יגור. על כך השיב העד לסניגור: ת. כששאלו אותי וגם כששאלו אותי אחרי המקרה, זה פעם ראשונה שאני מאבד מישהו שבאמת קרוב אלי, התשובות שאני נתתי לכולם "לא יודע", "לא זוכר", "ישנתי". במשך תקופה לא רק במשך שבועיים, וכאשר הזמינו אותי לא חשבתי שאני אני אגיד לך את האמת לא חשבתי שאני אהיה פה עד בביהמ"ש. וכשנתבקשתי להעיד ושאלו אותי מה אתה זוכר, בהתחלה אמרתי לא זוכר, ואז הביאו לי את החקירה שלי במשטרה, העו"ד הביא לי את החקירה במשטרה ומופיע שם שאני זוכר שעלינו לאוטו ושם ראיתי ששאלתי את זוהר אם היא באה לישון אצלי. לאחר מכן אני הלכתי לצומת ועשיתי שיחזור של כל הארועים, ורק לאחר מכן הגעתי למסקנה חד משמעית שזה מה שהיה מה שאמרתי כאן. הגעתי לצומת אחרי העדות שלי במשטרה כמה חודשים טובים אפילו שנה. אני הגעתי לצומת במרץ 2007. הבנתי שאני חלק מהעניין ולכן הלכתי לצומת. (עמ' 135, ש' 7-16). העד נשאל, כיצד לא חשב להעיד על נושא האור ברמזור, כאשר הנאשם עומד לדין באשמת הריגה, ותשובתו: "הנה אני פה". העד דחה דברים שהטיח בו התובע, כי תמורת עזרתו לנאשם במשפט מימנו לעד ארבעה צמיגים שהחליף ברכבו. שלמה חברו אמנם שילם לו עבור הצמיגים, ואולם החלפת הצמיגים הייתה בפבר' 2007, עוד לפני שידע על כך שיעיד בבית המשפט. חקירה חוזרת 60. בחקירה חוזרת נשאל העד, האם חזר למקום האירוע, כדי לדעת מה שהיה שם, או כדי לוודא שמה שהוא זוכר נכון. העד השיב כי: התמונה שהיתה לי בראש היא היתה ממש מעורפלת כל התקופה ואני המשכתי להדחיק אותה. ולמעשה הלכתי לעשות את השחזור כדי שיהיה על הצד הכי נכון והכי מדויק שאפשר שיהיה... לדברי העד, גם לחברו שלמה אמר בעבר, שאינו זוכר שום דבר מהתאונה, אך לאחר ששלמה היה עמו בשחזור: "אמרתי לו את מה שאני חושב". העד נשאל, כיצד מתיישבים דבריו שכל העת לא חשב שהנאשם "עבר באדום", עם כך שכל הזמן אמר שאינו יודע מה קרה. העד השיב, כי נכון הדבר שבשיחזור היה אישור למה שחשב גם לפני כן. 61. בתשובה לשאלת התובע הדגיש העד, כי אין הוא מעיד על כך שהנאשם עבר ברמזור באור ירוק: אני לא אומר את זה, אלא אחרי שלקחנו את הפנייה של צומת קיבוץ יגור, אז ראיתי את הרמזור ירוק. ואחרי זה אני הייתי עם זוהר ולא הסתכלתי. (עמ' 140 לפרו'). לאור זאת, נשאל העד, מדוע הוא התנצל בפני משפחת המנוח, שהרי הוא לא העיד על מה שקרה בתאונה, אלא על מה שהיה קודם לכן. תשובת העד: אני התנצלתי על עצם העובדה שכל הזמן אמרתי שאני לא זוכר, ולמעשה מתברר שאחרי השחזור שאני כן זוכר. את התאונה עצמה אני באמת עדיין לא זוכר. כמו שאמרתי כל הזמן גם למשפחה. זה נכון שהדבר היחידי שעל זה למעשה התנצלתי זה שרק במרץ דיברתי על הרמזור הירוק. משנשאל העד, האם היה נותן אותה תשובה אודות הצבע הירוק שברמזור, אילו נשאל באופן ספציפי על כך בעת מתן הודעתו נ/5 (23.5.06), השיב העד, כי אינו יודע לענות על כך: "כי אולי בתקופה הזאת הייתי עוד בקטע של ההדחקה". הוא היה בטוח, רק מרגע שעשה לעצמו את השחזור". אמו של הנאשם 62. עדת הגנה נוספת הייתה אמו של הנאשם, אשר מסרה על מצבו הרפואי הלא קל של בנה הנאשם בעקבות התאונה. לדבריה, הוא יכול היה לחזור לעצמו ולדבר רק כמה ימים לאחר התאונה. דיון קביעות אמינות וממצאי עובדה כללי 63. השאלה העיקרית העומדת לדיון במשפט זה היא, כמוסבר, מי נכנס לצומת יגור כאשר אור הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום - האם הנאשם נהג היונדאי, או עידן טל נהג הפונטו. אין חולק, כי מי מבין שניהם שלא ציית להוראות האור האדום שברמזור - הוא הנושא באחריות לתאונה ולתוצאותיה. לאחר שמיעת העדים ועיון בראיות שהוצגו בפניי הגעתי למסקנה, כי יש לקבל את גירסתו של עידן טל והעדים שתמכו בגירסתו ולדחות את גירסתו של הנאשם ועדי ההגנה מטעמו. הווה אומר: הנאשם הוא שנכנס לצומת, כשאור הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. לעומת זאת, עידן טל נכנס לצומת, כשאור הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. עידן טל ונתנאל מויאל 64. סבור אני, כי עדויותיהם של עידן טל ונתנאל מויאל ראויות לאמון. השניים - שאין ביניהם כל קשר - נסעו מכיוון צומת שער העמקים לכיוון חיפה. שניהם העידו כי הפונטו בה נהג עידן טל נכנסה לצומת יגור כשאור הרמזור בכיוון נסיעתה היה ירוק, ואז אירעה ההתנגשות. נתנאל מויאל הוא עד אובייקטיבי. עדותו הייתה סדורה, ולא נמצאו בה פירכות. דבריו בעדותו הם הדברים שמסר בחקירתו. הוא אמנם נחקר כמה חודשים אחרי התאונה, ואולם אין לראות את עדותו כ"עדות כבושה" המעוררת חשש לגבי אמיתותה. זאת, מאחר שהוא דיווח על התאונה מיד לאחר התרחשותה (ת/17), ורק עקב תקלה נגבתה הודעתו לאחר זמן (עדות רס"ם אבירם). מויאל הסביר, כי המשיך ל"לב המפרץ" ולא נשאר לעזור לפצועים, משום שהיה בהלם נוכח התאונה שראה. איני סבור כי בשל כך יש לגרוע מאמינות דבריו. הסניגור טען, כי העד הגיע לצומת לאחר התאונה בלא שראה אותה כלל, וכי מצפונו ייסר אותו על כך שלא עזר לפצועים. על-כן, שיקר בבית המשפט ובמשטרה (ס' 226 לסיכומים). לא מצאתי כל תימוכין לטענה מרחיקת לכת זו, ולא מצאתי כל טעם להחלטה כביכול של העד לשקר בחקירה ובבית המשפט. יוער, כי אף הסניגור לא טען בפני העד, ולא טען בסיכומים, כי העד עצמו נכנס לצומת באור אדום, וזאת כשאנו יודעים, כי רכבו של מויאל נכנס לצומת מיד לאחר רכבו של עידן טל. דבריו של מויאל עולים בקנה אחד עם דבריו של עידן טל. הסניגוריה טענה, כי לדברי עידן טל, הוא נסע בנתיב הימני ולא עקף רכב לפני הגיעו לצומת. לעומת זאת, מויאל טען, כי הוא נהג בנתיב הימני, וכי הפונטו עקפה אותו. לא מצאתי בדברים אלה סתירה היורדת לשורשו של עניין. יש להוסיף, כי לא זו בלבד שמויאל ראה לדבריו את הפונטו נכנסת באור ירוק לצומת, אלא שהן בהודעתו והן בבית המשפט הטעים, כי ראה למעשה את הרכב שהגיע משמאלו, היינו מכיוון קיבוץ יגור, עוקף את כלי הרכב שבנתיב נסיעתו, נכנס לצומת ומתנגש בפונטו. ברור לפי התיאור, כי רכב זה הוא היונדאי שבה נהג הנאשם. 65. אף עדותו של עידן טל ראויה לדעתי לאמון. ראשית אזכיר, כי עד זה מסר גירסתו כבר למחרת התאונה, והדברים שאמר בחקירתו (נ/2) אינם שונים מהדברים שמסר בעדותו בבית המשפט. הרושם למשמע עדותו היה, כי עידן טל השתדל לדייק מאוד בדבריו. דבריו על כך שלא הרבה לשתות הוכחו בבדיקת הדם שעבר, שבה נמצאה כמות קטנה מאוד של אלכוהול. מניתוח דבריהם של אנשי המשטרה עולה, כי עידן טל נחקר לאחר אזהרה מחמת בקבוק הוודקה שנמצא במכוניתו. ואולם, מן העדויות עלה כיצד הגיע הבקבוק למכונית, וכי שתו ממנו נוספים. זאת ועוד, נראה מן הראיות, כי בעוד אשר קצין המשטרה פיחה נוכח שמן הנאשם נדף ריח אלכוהול, הרי בתחילת החקירה קישרו כנראה בין דיווח זה, לבין בקבוק וודקה שנמצא במכונית של הנאשם, ולפיכך נחקר עידן טל לאחר אזהרה. עדויותיהם של נתנאל מויאל ועידן טל שלובות זו בזו, וניתן לקבוע בהסתמך עליהן, כי עידן טל נכנס לצומת יגור באור ירוק של הרמזור. לקביעה זו יש תימוכין נוספים, כפי שיפורט להלן. עדי ראייה נוספים - הקושי בעדויותיהם 66. יצוין כבר עתה, כי בשאר העדויות של עדי הראייה שיידונו להלן - הן עדי תביעה והן עדי הגנה - עלתה בעייתיות של ממש. כפי שניווכח, המדובר בעדים אשר בעדויותיהם בבית המשפט ביקשו לשנות את גירסתם הראשונית - מי פחות ומי יותר - באופן שאינו יכול שלא לעורר תהייה באשר לסיבות, פנימיות או חיצוניות, שגרמו לכך. הנאשם לעומת זאת טען כל העת כי נכנס לצומת באור ירוק, ועדותו תנותח בנפרד. אילן נחום ואבי סבן 67. נפתח בעדויותיהם של אילן נחום ואבי סבן, נהג המשאית ונהג הרכב המסחרי, אשר עמדו בצומת יגור בעת התאונה, ברמזור אדום, לאחר שהגיעו לצומת מכיוון כפר חסידים, וביקשו לפנות שמאלה לכיוון צומת שער העמקים. שניהם מסרו הודעה במשטרה בבוקר המקרה, סמוך מאוד לתאונה עצמה. 68. אילן נחום הוא נהג המשאית, והודעתו ת/23 היא פשוטה בתכלית. בצומת יגור היה אור ירוק לתנועה מיוקנעם לחיפה ומחיפה ליוקנעם. העד אמר זאת בוודאות, והוסיף שהייתה תנועה בכיוונים אלה. הוא ראה את הפונטו שהגיעה מכיוון יוקנעם. ההתנגשות עם היונדאי הייתה בנתיב הימני ביותר בכיוון נסיעת הפונטו. הוא לא ראה מהיכן הגיעה היונדאי. 69. בעדותו בבית המשפט ניכרה נסיגה בביטחון ובתוכן הדברים. עתה ציין העד, כי בעת התאונה עצמה "התעסק במשהו". לדבריו, כאשר מסר בוודאות בחקירתו על אור ירוק לתנועה בכביש יוקנעם-חיפה, הוא התכוון "בעת שהגעתי לצומת. כמה מטרים לפני שעצרתי". אם נאמר בהודעתו, שהאור הירוק באותו כיוון היה בעת התאונה עצמה ("באותה סיטואציה"), הרי שזו טעות של גובה ההודעה. 70. גם אבי סבן נסוג מהאמור בהודעתו. בהודעתו סיפר, כי ראה לפתע את רכב היונדאי שמגיע במהירות מכיוון נשר, נכנס לצומת יגור ומתרחשת התנגשות רבת עוצמה. לעומת זאת, בדבריו בבית המשפט, ציין אף הוא, כי לא ראה את התאונה עצמה, משום שהתכופף להרים סיגריות. משנאמר לו, כי מהודעתו עולה שראה את התאונה עצמה, ציין העד כי הדברים שבהודעתו התבססו על מה שאמר לו נהג המשאית. יחד עם זאת, אמר העד כי הוא כמעט בטוח שהיה אור ירוק לרכב החוצה בכביש יוקנעם-חיפה, וזאת גם לפי ההיגיון, משום שסבן עצמו עמד באדום. בהמשך עדותו הסתבך, כאשר תחילה אמר כי ראה שלרכב שהגיע מכיוון יוקנעם היה אור ירוק, ולאחר מכן אמר שלרכב שהגיע מיוקנעם היה אור אדום. בסוף עדותו חזר ואמר, כי לדעתו לרכב שהגיע מכיוון קיבוץ יגור היה אדום ברמזור, וזאת לפי "ההיגיון של הרמזורים". 71. נראה לי בבירור, כי גירסתם של שני עדים אלה, אשר נמסרה מיד לאחר התאונה (בשעות 06:50 ו-07:10) - היא העדיפה, והיא המשקפת את מה שאירע, ולא הגירסה המרוככת או הנסוגה שבאה לידי ביטוי בעדויותיהם בבית המשפט. לגבי אילן נחום בולטים הדברים במיוחד. כאמור, הוא העיד בפשטות ובחדות, כי לפונטו שהגיעה מכיוון יוקנעם לצומת יגור היה אור ירוק ברמזור, והוא ראה גם את ההתנגשות עצמה. משמעות הדבר היא שרכב היונדאי נכנס לצומת יגור באור אדום. לא ברור לי, מדוע בעדותו בביהמ"ש ציין העד, כי לא ראה את התאונה עצמה, וכי לא התכוון לומר שראה אור ירוק לתנועה מכיוון יוקנעם בעת התאונה עצמה. ואולם, אפילו גירסתו בביהמ"ש, שלפיה התכוון בהודעתו לאור ירוק באותו כיוון "כמה מטרים לפני שעצרתי. הם התחילו את הנסיעה שלהם היה ירוק והגעתי לצומת ואז נעמדתי" - גם גירסה זו, ההולכת אחורה שניות ספורות על ציר הזמן, מסבכת מאוד את הנאשם. גם לפי גירסה זו יש לומר, לפי תוכנית הרמזורים, כי באותה שעה שלעד היה אור אדום, ולתנועה שהגיעה משמאלו היה אור ירוק, הרי לתנועה שממולו, היינו מכיוון קיבוץ יגור, היה ברמזור אור אדום. 72. סבור אני אפוא, כי עדותו של אילן נחום תומכת באופן ממשי בגירסתו של עידן טל, כי נכנס לצומת באור ירוק, ושוללת את גירסתו של הנאשם, שטען אף הוא כי נכנס לצומת באור ירוק. 73. גם אבי סבן טען בבית המשפט כי לא ראה את התאונה עצמה, בניגוד לעולה בבירור מהודעתו במשטרה. בבית המשפט כבר טען, כי מה שהעיד במשטרה היה מבוסס על מה שאמר לו אילן נחום. גם לגבי עד זה היה מקום להעדיף את הודעתו בחקירה שניתנה זמן קצר לאחר התאונה, ותוהה אני מה גרם לו לבוא ולומר כי לא ראה את התאונה עצמה, וכי דבריו מבוססים על מה שאמר לו נהג המשאית. ואולם, לאור הסתבכותו בחקירתו ודבריו הסותרים, סברתי כי מוטב - מחמת זהירות - שלא להשתית ממצאים על עדותו. העובדה כי סבן עצר באור אדום בעת התאונה, וכי לפי "ההיגיון של הרמזורים", הרי ממולו, בכיוון נסיעתו של הנאשם, היה באותה עת אור אדום ברמזור - אלה ניתנים לקביעה גם ללא עדותו. אמיר ישראל 74. שוני מהותי בין ההודעה בחקירה לבין העדות בבית המשפט בולט גם בדבריו של עד הראייה אמיר ישראל. עד זה ראה את התאונה, סיפר על נסיבותיה למתנדב המשטרה הרשקו שהגיע למקום, והודעתו נגבתה יומיים לאחר האירוע. הודעה זו היא חד-משמעית, והיא שגרמה ל"מהפך" בחקירה. העד מסר בהודעתו, כי היה בעצירה מוחלטת בצומת יגור בכביש המגיע מקיבוץ יגור, וזאת כאשר בנתיב המוליך ישר היה אור אדום ברמזור. הוא ראה את רכב היונדאי עוקף אותו מימין, בנתיב הממשיך ישר, נכנס לצומת כשאור הרמזור אדום, ומתנגש ברכב הבא מימין. העד היה משוכנע בכך. והנה, בדבריו בבית המשפט סיפר העד, כי היה מעט שתוי ומעט מבולבל, ולפתע אין הוא זוכר דברים במדויק. דבריו בבית המשפט מעורפלים. מיד בתחילת דבריו הוא אומר, משום מה: "התיק הזה קצת כבד עלי". לאורך כל דבריו בבית המשפט חזר העד על כך שכל מה שנאמר בהודעתו במשטרה, יומיים לאחר האירוע, מבוסס על מה שאמר בשטח לשוטר, עשר דקות לאחר התאונה. 75. ב"כ המאשימה ביקש לקבל את הודעתו של אמיר ישראל מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות, ונראה לי כי בקשה זו מוצדקת. מתן האימרה הוכח במשפט, והעד נחקר על ידי הצדדים. העדות שונה באופן מהותי מן ההודעה. גובה האימרה, רס"ר חיים עוז העיד בבית המשפט, ולא נשאל כלל ע"י הסניגור על בעייה כלשהי במתן האימרה. ההודעה ניתנה יומיים לאחר האירוע, ונאמרו שם דברים ברורים, החלטיים ומתוך שיכנוע. לעומת זאת, בעדותו בבית המשפט התפתל העד, הסתבך, טען לבילבול ולחוסר זיכרון, ואף ציין כי "התיק הזה קצת כבד עלי". "תהליך ההשוואה" שיש לערוך בין דבריו של העד - בחקירה ובמשפט - לבין הראיות האחרות, תוך בחינת הדברים "על פי ההיגיון וניסיון החיים", מצביע בבירור, כי יש מקום לסמוך את הממצאים העובדתיים על הדברים שנאמרו בהודעה ת/13 (השוו ע"פ 949/80 שוהמי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(4) 62, 70-71). 76. זאת ועוד, מן הראוי לדייק ולציין, כי בעדותו בבית המשפט הדגיש אמיר ישראל שהדברים בהודעתו מבוססים על מה שאמר לשוטר עשר דקות לאחר התאונה. חזקה על העד, כי עשר דקות לאחר התאונה, שלה היה עד ראייה, אמר הוא לשוטר בדיוק את הדברים שראה בתאונה עצמה. פיו עצמו ענה שכך הדבר, שהרי כאשר נשאל האם נכונים או לא הדברים שאמר בהודעתו המבוססים על דבריו לשוטר, השיב העד: זה נכון למה שאמרתי באותו זמן. זה נכון מה שאמרתי כי זה מה שזכרתי. גם כשנשאל על משך עצירתו בצומת, השיב העד, כי דבריו התבססו "על מה שראיתי בתאונה" (ראו לעיל, סעיף 31). שמע מינה, העד למעשה אימץ בעדותו את הגירסה שמסר בהודעתו בחקירה, וניתן לסמוך את ממצאי העובדה על תוכן הדברים האמורים בהודעה: ע"פ 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813, 818. בנוסף לכך יש תמיכה משמעותית לדבריו של אמיר ישראל בעדותו של מויאל אשר ראה רכב המגיע מכיוון קיבוץ יגור, עוקף כלי רכב שבכיוון נסיעתו, נכנס לצומת יגור ומתנגש בפונטו. גם על סמך דבריו של אמיר ישראל, ניתן לקבוע אפוא, כי הנאשם נכנס לצומת יגור תוך הפרת הוראת האור האדום שברמזור וגרם לתאונה נשוא משפט זה. סיכום ביניים 77. לפנינו אפוא תמונה "פנורמית" של התאונה, וזאת משלושה כיוונים שונים: על סמך עדויותיהם המהימנות של עידן טל ושל נתנאל מויאל, יש לקבוע כי עידן טל נכנס לצומת יגור ממזרח למערב, כאשר אור הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק. על סמך דבריו של אמיר ישראל יש לקבוע, כי הנאשם נכנס לצומת יגור מדרום לצפון, כאשר אור הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום. בדבריו של אילן נחום, שעמד בצומת מצפון, יש תימוכין של ממש לכך שעידן טל נכנס לצומת באור ירוק, ואילו הנאשם נכנס לצומת באור אדום. מדובר אפוא בתשתית ראייתית חזקה המצביעה על כך שהנאשם נכנס לצומת באור אדום וגרם לתאונה בין רכבו לבין רכבו של עידן טל, אשר נכנס לצומת, כדין, באור ירוק. גירסת עדי ההגנה 78. לעומת תשתית ראייתית חזקה זו, יש מקום לדעתי לדחות את גירסתם של הנאשם ושל שני עדי ההגנה שמטעמו, תמר מילדר וליאור הירש. אפתח בעדויותיהם של השניים. תמר מילדר 79. עדותה של תמר מילדר בבית המשפט היא בעיניי חסרת אמינות. יצוין מיד, כי לוז דבריה בבית המשפט היה, שהיא ראתה את רכבו של הנאשם נכנס לצומת יגור כאשר אור הרמזור היה ירוק. ברם, בתצהיר שחתמה עליו בפני הסניגור היא לא טענה זאת. לדבריה נכנס הרכב לצומת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו היה כתום. בביהמ"ש טענה כי גם לסניגור במשרדו היא אמרה שאור הרמזור היה ירוק, ואולם פשוט הדבר שאין לקבל זאת. ראשית, מדובר בעניין שהוא לב המשפט, וברי שהסניגור היה ער לכך, אילו אכן הייתה העדה מוסרת לו כי אור הרמזור היה ירוק. שנית, הסניגור ביקש למסור, באופן יוצא דופן, הצהרה באשר לנסיבות גביית התצהיר מן העדה, ולא התייחס כלל לשוני האמור. הדברים אומרים דרשני. אין לקבל גם את דברי העדה, כי הסניגור הקריא לה את התצהיר, והיא לא שמה לב לנקודה זו של צבע האור ברמזור, שהיא כאמור הנקודה הקריטית במשפט. 80. זאת ועוד, לפני שאדרש לעדותה של מילדר בבית המשפט, ולסתירות הרבות שבדבריה, יש להעיר על האמור בסעיף 5 לתצהיר, בנוגע לנקודה זו של האור ברמזור. בסעיף 5 נאמר: הגעתי ברכבי לצומת לאחר שניות מועטות, כאשר הרמזור בכיוון נסיעתי היה כבר ירוק, עברתי את הצומת, ועצרתי בתחנת האוטובוס... ראשית, אם האור ברמזור היה כתום כאשר נכנס הנאשם לצומת, הרי כאשר הגיעה העדה לאחר שניות מועטות, הרמזור היה צריך להיות אדום. שנית, וזה עיקר, אם כאשר נכנסה העדה לצומת, שניות מועטות לאחר הנאשם, היה הרמזור בכיוון נסיעתה "כבר ירוק" - מכאן שלפני כן היה בצבע אחר. הדברים משתלבים אפוא עם מה שנאמר בסעיף 3 לתצהיר, שהרמזור לא היה ירוק כאשר רכב הנאשם נכנס לצומת. ומכאן, שאין לקבל את דברי העדה בבית המשפט, לפיהם היה האור ברמזור ירוק - הן כאשר נכנס לצומת הנאשם ברכבו, והן כאשר נכנסה לצומת העדה ברכבה מיד לאחר מכן. 81. אעיר לגבי נקודה בולטת נוספת. הקורא את התצהיר מגיע למסקנה, כי תמר מילדר היא זו שנהגה ברכב, ולא נהגת אחרת. הדברים אמנם לא נאמרו במפורש, ואולם אין לפרש אחרת משפטים כגון: בהגיעי לצומת היציאה מקיבוץ יגור פניתי ימינה באור מהבהב להולכי רגל (סעיף 3 לתצהיר). הגעתי ברכבי לצומת לאחר שניות מועטות כאשר הרמזור בכיוון נסיעתי היה כבר ירוק, עברתי את הצומת ועצרתי בתחנת האוטובוס מצד ימין לנתיב נסיעתי (סעיף 5 לתצהיר). והנה, בעדותה בבית המשפט, מסרה העדה, כי לא היא נהגה ברכב אלא חברה בשם דקלה! 82. די היה בכל אלה לדעתי, כדי לשלול את אמינותה של העדה, וכדי לא לקבוע ממצאי עובדה על סמך עדותה הכבושה והבעייתית. ואולם, לא אמנע מלהדגיש את הרושם העגום העולה מעדותה בבית המשפט. תחילה אפרט כמה סתירות בולטות בין הדברים שמסרה בביהמ"ש לבין הדברים שנכתבו בתצהירה. א. מהתצהיר עולה, כי העדה פגשה את הנאשם באקראי. בתאריך 2.9.06 היא פגשה בביתה את ידידה חזיזה, שסיפר לה שחברו צריך להגיע. כשהחבר הגיע, "נדהמה" העדה לגלות שזהו הנאשם, אשר בו טיפלה בעת התאונה. לעומת זאת, מעדותה בביהמ"ש עולה, כי התמונה שונה לחלוטין, וכי הפגישה הייתה מתוכננת. העדה סיפרה לחזיזה על התאונה, ושבוע לאחר מכן התקשר אליה חזיזה ומסר שנראה לו שהחבר שלו "עשה את התאונה", ושאל את העדה אם היא מוכנה לפגוש את החבר (הנאשם). ב. מהתצהיר עולה, כי מיד לאחר התאונה העדה עצמה טיפלה בנאשם, כי פניו היו מלאים חתכים של דם, וכי "הורדנו לו את החולצה וטיפלנו בו". היכרות זו בעת הטיפול - היא זו שהביאה לכך שזכרה את הנאשם בעת שהגיע לביתה יחד עם חזיזה. לעומת זאת, מעדותה בבית המשפט עולה, כי לא טיפלה בפצוע ואין היא זוכרת אם ניגבה למישהו את הפנים. היא לא זכרה משהו מיוחד לגבי הטיפול בנאשם. כאשר הופנתה תשומת לבה לכך, שבתצהיר מסרה כי פניו של הנאשם היו מלאים בחתכים של דם, וכי הורידו לו את החולצה וטיפלו בו, מסרה העדה, כי מה שכתוב בתצהיר מוטעה, והכוונה היא לפצוע "מהרכב הלבן" (היינו הפונטו), ולא "מהרכב הכסוף" (היינו היונדאי). ג. לעיל כבר צוינה הסתירה המהותית בין האמור בתצהיר לגבי האור שברמזור, לבין העדות בבית המשפט בנקודה זו. כמו כן הופנתה תשומת הלב לחידוש שבעדותה של העדה בבית המשפט, לפיו מי שנהג ברכב הייתה דקלה, בעוד אשר מהתצהיר משתמע בבירור כי נהגת הרכב הייתה העדה עצמה. 83. אעמוד על תמיהות נוספות העולות מעדותה של תמר מילדר בבית המשפט. א. משנשאלה העדה מדוע לא העידה במשטרה, היא השיבה, כי לאור מה שראתה, לא חשבה שיאשימו כלל את הנאשם. אין לקבל תשובה זו, שהרי לשיטה זו, הייתה צריכה העדה למסור עדות כנגד הנהג השני המעורב בתאונה. ב. העדה מסרה בעדותה, כי רכבו של הנאשם התנגש עם רכב לבן שבא במהירות מופרזת מכיוון יוקנעם, וכי מאחורי אותו רכב לבן לא היו כלי רכב. בולטת המגמתיות בדברים אלה. האם באמת זכרה העדה בעת עדותה, 10 חודשים לאחר התאונה פרטים אלה, שכלל לא נכתבו בתצהיר (שניתן 4 חודשים לאחר התאונה)? ג. בחקירה הנגדית, הופנתה תשומת לבה של העדה לכך, שבצומת יגור עמד בעת התאונה רכב בנתיב המגיע מקיבוץ יגור. הכוונה היא לרכבו של ישראל אמיר. העדה אמרה, כי "לא היה שום רכב כזה", וכי מי שמסר זאת משקר. מובן שאין לקבל דברים אלה, שהרי אין חולק על כך שישראל אמיר עמד בצומת בעת התאונה. אכן, בחקירה חוזרת כבר השיבה העדה, כי היה רכב בצומת וכי קודם לכן בחקירה הנגדית היא הבינה שכוונת השאלה היא למקום התאונה עצמו. אין ברור ההסבר שנתנה העדה למקור טעותה כביכול. ד. תחילה מסרה העדה כי לא דיברה כלל עם דקלה מאז התאונה. בהמשך חקירתה מתבררת תמונה אחרת. ה. קשה לקבל את דברי העדה, כי לאחר שהיא ודקלה ראו תאונה כה קשה, לא דיברו על כך שהרמזור בכיוון נסיעתם - ונסיעת הנאשם - היה ירוק כביכול. ו. העדה לא זכרה רכב רביעי שהיה מעורב בתאונה. כל מי שראה את התאונה ותוצאותיה ראה את ארבעת הרכבים שנפגעו. ז. יש אי התאמה בין גירסתה של העדה לבין גירסתו של חזיזה. אעמוד על כך בהמשך. 84. אין לסמוך אפוא כלל על עדותה של תמר מילדר. חזיזה 85. חזיזה אמור היה לתמוך בעדותה של תמר מילדר, ואולם גם עדותו הותירה רושם שלילי, וניכרו סתירות של ממש בין דבריו לבין דבריה של מילדר. חזיזה העיד, כי מילדר התקשרה אליו לראשונה ביום אירוע התאונה וסיפרה לו על התאונה. דברים אלה שונים מגירסתה של מילדר - הן בתצהיר והן בבית המשפט - שלפיה נוצר הקשר בין השניים מאוחר יותר. על שאלות רבות השיב העד, כי בשיחתו עם מילדר "לא נכנס לפרטים" לגבי מה שמילדר ראתה בתאונה. קשה לקבל דברים אלה, שהרי חזיזה רצה לסייע לנאשם, ביקש לדעת אם מילדר תוכל להעיד בבית המשפט, ומילדר הופנתה לעורך דין. חזיזה הוא שהחל להניע את התהליך, שהביא למתן תצהירה של מילדר בפני עורך דין ולהעדתה בבית המשפט. אין לקבל את דבריו: "אני לא איכפת לי, לא שאלתי אותה וזה לא עניין אותי". במיוחד אין לקבל את דבריו, לפיהם אין הוא יודע אפילו את גירסתה של מילדר בנוגע לאור שברמזור (האם הוא היה פועל כפי שפעל אילו אמרה מילדר שהאור ברמזור היה אדום?). חזיזה גם הסתבך בעדותו, באשר לשאלה האם היה מפגש משולש - חזיזה, מילדר והנאשם. כך טענה מילדר. חזיזה העיד שלא היה מפגש כזה. לאחר מכן מסר שהיה מפגש: "נכון שהיינו שלושתנו יחד. הייתי אולי 5 דקות אבל לא ישבתי יחד איתם". 86. עדותו של חזיזה לא הייתה אמינה, כמו גם עדותה של תמר מילדר. התמונה המצטיירת משילוב עדויותיהם עגומה, ומעוררת תהיות באשר לנסיבות שהביאו למתן תצהירה של העדה, ולאחר מכן למתן עדותה בבית המשפט, כמוסבר לעיל. דומני שמצב דברים זה הוא שהביך את הסניגור, והביא אותו למתן הצהרתו בבית המשפט, באשר לתצהיר שנערך בפניו. ליאור הירש 87. מכאן אעבור לעד ההגנה הנוסף שהובא כעד ראייה, ליאור הירש. האם ליאור הירש היה עד ראייה לתאונה עצמה? האם הוא יכול להעיד על האור ברמזור לפני או בעת כניסת הנאשם לצומת? נראה להשיב על שאלות אלה בשלילה. בבית החולים מסר הירש, כי אינו זוכר מה קרה בתאונה, לאחר שאיבד את הכרתו בתאונה. יומיים לאחר התאונה ציין אביו של העד בהודעה, כי בנו מסר לו שהוא לא זכר את אירוע התאונה אלא זכר רק שדיבר עם זוהר סקל, והדבר הבא שזכר הוא שנחנק והקיא דם. ביום 23.5.06, היינו שבועיים וחצי לאחר התאונה, מסר ליאור הירש עצמו הודעה, שבה ציין כי שאל את זוהר סקל לפני התאונה אם היא באה לישון אצלו: "ויותר אני לא זוכר שום דבר". הדעת נותנת, כי דברים שמסר ליאור הירש לרופאיו כשאושפז בבית החולים, ושמסר לבני משפחתו, וכן בחקירתו מאוחר יותר - כל אלה משקפים אכן את העובדות לאשורן - דהיינו, שליאור הירש לא ראה את התאונה ולא ראה את אור הרמזור שבצומת, בעת שהיה במושב האחורי יחד עם חברתו זוהר. להלן אדרש לדברי העד בבית המשפט, שבהם ציין נסיבות אשר הובילו אותו "להיזכר", לאחר תשעה חודשים, כי ראה אור ירוק ברמזור לאחר הפנייה ימינה. לדעתי, אין לקבל כאמינה את גירסתו החדשה, ויש לראות אותה כעדות כבושה מאוד, שאין להשתית לפיה ממצאים ככלל, ולרבות במקרה זה. אוסיף, כי הנאשם לא היה מוכן לפרט מה עשו ליאור הירש וזוהר במושב האחורי. העד ציין בחקירתו, כי הוא וזוהר נרדמו, וכי לאחר שהנאשם הגיע לרכב, הוא שאל את זוהר אם היא באה לישון אצלו. בביהמ"ש הוסיף, כי לאחר ששאל זאת: "נשארתי עם הראש כלפי זוהר, ליטפתי לה את הראש...". כל אלה מתיישבים עם כך שהעד, ביושבו במושב האחורי עם זוהר, לא נתן ליבו דווקא לאור שברמזור כאשר רכבו של הנאשם פנה ימינה לעבר צומת יגור. 88. לפני שאדון בדבריו של ליאור הירש בביהמ"ש, אזכיר כי הסניגור הצהיר שעד זה מסר לו כי היה עד לתאונה, וכי "ראה את הכניסה לתוך הצומת כולל התאורה ברמזורים". ואולם, מן הראוי לציין כבר עתה, כי העד הדגיש בדבריו בביהמ"ש כי לא ראה את כניסתו של הנאשם לתוך הצומת. אין להתעלם מנקודה זו. 89. השאלה המרכזית הנשאלת לגבי ליאור הירש היא, כאמור, מה הביא את העד לשנות את גרסתו בדבר העדר זיכרון, ולהיזכר באור הירוק דווקא בעת הפנייה ימינה. לאור עדותו של העד בביהמ"ש עולה, לכאורה, כי נקודת המפנה הייתה "השחזור" שהוא ביצע לאחר שנפגש בביהמ"ש, בתחילת מרץ 2007 (כאשר בא להעיד), עם הסניגור שהקריא לו את הודעתו. על כך יש לומר את הדברים הבאים: ראשית, אין זה ברור כיצד שחזור מעין זה שנעשה, הביא לזיכרון המחודש. שנית, מדברים שאמר העד במשפט עלה כי במשך כל התקופה הוא לא חשב או לא היה בטוח שהנאשם עבר באור אדום. אם כך הדבר, כי אז לא השחזור הוא שהביא לזיכרון המחודש. שלישית, הצבעתי כבר על כך שהזיכרון המחודש נסוב רק על צבע הרמזור בזמן הפנייה ימינה מקיבוץ יגור, ולא על צבע הרמזור בעת הכניסה לצומת יגור, וזאת בניגוד לדברים שמסר העד לסניגור, שלפיהם ראה העד את כניסת הנאשם לצומת עצמו, לרבות צבע האור ברמזור. אכן, לאור חקירתו של העד בביהמ"ש, נותרה מאוד לא ברורה נקודה זו באשר לנסיבות שהביאו את העד למתן גירסתו החדשה. 90. ב"כ המאשימה טען בסיכומיו, כי גירסתו החדשה של העד בביהמ"ש היא מתוחכמת ומתוכננת, לאמור, יש בה "סיפור כיסוי" שנועד לעזור לנאשם מחד גיסא, ושלא לפגוע ביחסיו עם משפחת המנוח מאידך גיסא: "כי הרי הוא לא אמר שהנאשם עבר בירוק" (עמ' 23 לסיכומים). איני יכול לקבוע שאכן הדברים הם כפי שהציע ב"כ המאשימה. ואולם, נהיר לי, לאור כל מה שנאמר לעיל, כי אין לקבוע ממצאים על סמך עדותו הכבושה של ליאור הירש, שלא זכתה לאמוני. לשם הסרת ספק, כוונתי היא לכך, שאין לקבל את דברי ליאור הירש לפיהם בעת שרכבו של הנאשם, שבו נסע העד במושב האחורי, פנה ימינה, ראה העד כי הרמזור בצומת יגור היה ירוק. 91. הנאשם גם עדות הנאשם לא זכתה לאמוני. תחילה אתייחס לשתי נקודות שעלו במשפט - האם נדף מפיו של הנאשם ריח אלכוהול בעת התאונה, והאם הנאשם הזדהה, לאחר התאונה, בשם מוטי בן שושן. באשר לנקודה הראשונה - הרי שאין כל מקום שלא לקבל את דברי קצין המשטרה פיחה, שהוא איש המשטרה הראשון שהגיע למקום התאונה, והראשון שראה את הנאשם הפצוע כתוצאה מהתאונה. הוא ציין ב-ת/18, כי שוחח עם נהג היונדאי, היינו הנאשם, אשר ענה לו בכבדות ומפיו נדף ריח של אלכוהול. בחקירתו בביהמ"ש הוא עמד על כך שלא התבלבל בין הנהגים של היונדאי והפונטו, משום שאת נהג היונדאי ראה ברכבו, ואילו נוסעי הפונטו טופלו בצד הדרך. אין לקבל גם את דברי הנאשם, שמחמת פציעתו לא ניתן היה לזהות את פניו שהיו מלאי דם (אזכיר, כי בתצהירה של עדת ההגנה מילדר, היא ציינה שזיהתה את הנאשם בבואו אליה לאחר כמה חודשים, כמי שטיפלה בו מיד לאחר התאונה). זאת ועוד, לאור עדויותיהם של אנשי המשטרה פיחה, הרשקו ואבירם, ומזכרים שכתבו, מסתבר מאוד להניח, כי מאחר שדווח על כך שריח אלכוהול נדף מפיו של אחד הנהגים, ובקבוק וודקה נמצא ברכבו של עידן טל, נעשה קישור בין הדברים, והנחת העבודה הייתה שעידן טל הוא החשוד בהיותו במצב שכרות, ואולי הוא האשם בתאונה. "המהפך" בחקירתה היה לאחר קבלת גירסתו של ישראל אמיר, עד הראייה אשר הפליל במפורש את הנאשם, כמי שנכנס לצומת באור אדום וגרם לתאונה. מכל מקום, בדיקת הדם לעידן טל הצביעה על כך שלא היה נתון תחת השפעת אלכוהול. יחד עם זאת, יש להבהיר כי מן הנאשם לא נלקחה בדיקת דם, והוא לא הואשם כלל בנהיגה במצב שכרות. הקביעה שמפיו נדף ריח של אלכוהול, אין די בה כדי להצביע על כך שמדובר בנהיגה במצב שכרות, ואילו הדיבור בכבדות יכול היה לנבוע כתוצאה מהתאונה עצמה. 92. באשר לנושא "מוטי בן שושן", עובדה היא, כי בבואו של הנאשם לבית החולים הוא נרשם ברישומי בית החולים כמוטי בן שושן (ראו מדבקה ת/6). לדעת ב"כ המאשימה, יש לקבוע כי רישום זה נעשה לאור דיווח בדוי של הנאשם עצמו, וכי הדבר מצביע על אופיו של הנאשם. אכן, נופל כאן חשד ברור על הנאשם כי ניסה למסור שם בדוי. כך עולה מעדותו של הבוחן אבירם (ראו ס' 16 לעיל), וגם הנאשם, שהכחיש זאת בביהמ"ש, לא שלל בחקירתו, למעשה, אמירת דברים על ידיו בענין זה, כאשר היה מבולבל ולא בהכרה מלאה. יחד עם זאת, במכלול הראיות, אין מקום לדעתי לקבוע כעובדה, כי הנאשם מסר בבית החולים שם בדוי כדי להטעות ולשבש את החקירה. 93. שני העדים שהובאו מטעם הנאשם העידו עדות כבושה על כך שראו אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו של הנאשם, ומטעמים רבים שצוינו, איני סבור כי גירסתם ראויה לאמון. למעשה, הנאשם הוא היחיד מבין כל אלה שראו את התאונה, אשר העיד כי נכנס לצומת יגור באור ירוק. מעדויותיהם של שני הנהגים שהגיעו מימינו (נתנאל וטל), מעדותו של נהג שעמד בצומת בכיוון נסיעתו של הנאשם ברמזור אדום (אמיר ישראל) ומעדותו של אילן נחום שהגיע לצומת מצפון לדרום ועמד בצומת באור אדום בנתיב הפונה שמאלה, עולה, כפי שהתבאר למעלה, כי הנאשם נכנס לצומת באור אדום, ובכך גרם לתאונה. אכן, המעיין בפרוטוקול בעדותו של הנאשם, נוכח לדעת כי הוא מלא טענות כרימון. יש לו טענות כנגד המשטרה על כך שבעוד אשר בתחילת החקירה סברה כי עידן טל נהג בשכרות, הרי לאחר מכן נהפכה קערת החקירה וחיצי האשמה הופנו כנגדו. דא עקא, שהמשטרה ביצעה את מלאכתה. מצד אחד באה עדות הראייה החד משמעית של אמיר ישראל, לפיה הנאשם עבר באור אדום ובכך גרם לתאונה. גם מהודעותיהם בחקירה של אילן נחום ואבי סבן מיום התאונה עלה כי הנאשם הוא האחראי לתאונה. וככל שהתפתחה החקירה, הלך והתעצם החשד כנגד הנאשם. לנאשם היו גם טענות כנגד התובע, שעשה את מלאכתו נאמנה. הערתי לנאשם לא אחת על התפרצויותיו במהלך המשפט. לגירסתו של הנאשם, עידן טל משקר, והוא שעבר בצומת באור אדום. נתנאל מויאל, עד ראייה אובייקטיבי, שתמך חד משמעית בגירסתו של עידן טל, אף הוא שקרן. והוא הדין לגבי אמיר ישראל וקצין המשטרה פיחה. לא אוכל לקבל טענות אלה, וכבר התייחסתי לעיל לעדויותיהם של כל אחד מן מעדים אלה. 94. דבריו של הנאשם בהודעותיו וכן בעדותו בביהמ"ש הם מגמתיים מאוד. הוא זכר כי נכנס לצומת ברמזור ירוק, אך לא זכר את הרכב שעמד בנתיב שמשמאלו בכיוון ישר (הרכב שבו נהג אמיר ישראל). משנשאל אם יש לו עדים לתאונה, השיב הנאשם, ש"כרגע" אין לו עדים, אך יש עדים שאין הוא יודע את שמם והוא יברר זאת וימסור את פרטיהם לחוקר (אעיר כי לגבי שני העדים שהובאו לבסוף, הרי את שמו של ליאור הירש ידע הנאשם כל העת, ועל תמר מילדר נודע לנאשם באקראי). בהודעתו השנייה ת/2, ציין הנאשם כי פעמיים ראה את האור הירוק ברמזור בכיוון נסיעתו. בעדותו בביהמ"ש מסר הנאשם, לראשונה, שיש לו בעיה רפואית, שבעטייה אין הוא שותה אלכוהול (מדוע דברים אלה לא נמסרו בחקירתו?). בעיה זו מתועדת, לדבריו, "בתיק הרפואי", ואולם לא הוצג בביהמ"ש כל רישום רפואי המעיד על כך. צוין כבר לעיל, כי הנאשם ביקש להציג מצג, שלפיו לא ניתן היה כלל לזהותו בעת התאונה מחמת פציעתו, אך מצג זה נשלל בעדותו של קצין המשטרה פיחה, שזיהה אותו כמי שמפיו נדף ריח אלכוהול. לדברי הנאשם, שדה הראייה של הנהג שבא מימינו טוב משלו, הגם שברור כי התאונה לא נגרמה בגלל בעיה בשדה ראייה אלא בגלל אי ציות לרמזור אדום. 95. כללו של דבר, גירסתו של הנאשם אינה ראויה לאמון. מאידך גיסא, יש תשתית ראייתית איתנה, שלפיה יש מקום לקביעות העובדתיות הבאות: לאחר שיצא ממועדון "אולטרהסאונד", פנה הנאשם ימינה לכיוון צומת יגור. הוא נסע כמה מאות מטרים עד הצומת, המשיך בנסיעה רצופה ונכנס לתוך הצומת, כאשר אור הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום, תוך שעקף מימין את רכבו של ישראל אמיר שעמד בצומת בצייתו לרמזור האדום. בהיכנסו לצומת התנגש רכבו של הנאשם עם רכבו של עידן טל, שבא מימינו מכיוון צומת שער העמקים ונכנס לצומת באור ירוק. כתוצאה מהתאונה נהרג המנוח. בנסיבות אלה יש לומר, כי התקיים בנאשם - מעבר ליסוד הפיסי - היסוד הנפשי הנדרש בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין, כפי שיבואר עתה. עבירת ההריגה 96. יש להקדים ולהטעים, כי הסניגור לא טען - ובצדק, בנסיבות המקרה - שאם ייקבע כי מרשו עבר באור אדום, יש מקום להרשיעו בעבירה של גרימת מוות בהתרשלות ולא בעבירת הריגה. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לעמוד בקצרה על היסוד הנפשי הנדרש בעבירת ההריגה, תוך יישום הדברים למקרה שבפניי. 97. היסוד הנפשי הנדרש בעבירת ההריגה הוא יסוד ה"פזיזות", המתקיים ב"אדישות" או ב"קלות דעת" (ס' 20(א)(2) לחוק העונשין). נדרשת מודעות מצד הנאשם לאפשרות של גרימת התוצאה הקטלנית, ואין די בצפיית האפשרות של גרימת חבלה גופנית (ע"פ 4639/95 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 661, 667). במקרה הטיפוסי של הרשעת נהג בעבירת הריגה, היסוד הנפשי המתקיים הוא יסוד "קלות הדעת", שעניינו נטילת סיכון בלתי סביר, גם כאשר קיימת תקווה שהתוצאה לא תתרחש, ולא "אדישות" שעניינה שוויון נפש לחיי אדם (ראו, למשל, ע"פ 7159/98 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נג(2) 632, 641-642). המודעות הנדרשת ניתנת להוכחה באמצעות ראיות חיצוניות, ובדרך כלל נעשה הדבר באמצעות הסתמכות על חזקות שבעובדה המשקפות את נסיון החיים והשכל הישר (ע"פ 10332/03 בלייכר נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 759, 758). מן הפסיקה עולים בעניין זה שני סוגים של חזקות עובדתיות: א. חזקת המודעות הכללית, לפיה אדם מודע בדרך כלל למשמעות התנהגותו, לרבות אפשרות התוצאות הטבעיות העלולות לצמוח ממנה. וכך: "כאשר אדם עושה מעשה העלול באופן אובייקטיבי לגרום למות קורבנו תוך שהוא מודע לכל היסודות המהווים את הרכיב העובדתי של העבירה - רשאים אנו להניח, בהיעדר ראיה לסתור, כי היה מודע גם לתוצאות הקטלניות" (ע"פ 8827/01 שטרייזנט נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 506, 524). ב. חזקה עובדתית, הנוגעת לסוגיה של גרימת מוות מתוך פזיזות בכלל, ובמקרים של נהיגה רשלנית בפרט. לפי חזקה זו, יש קשר בין עוצמת או מידת הרשלנות שבהתנהגות הנאשם לבין יסוד הפזיזות הנדרש. ובתאונות דרכים קטלניות - אם מוכח כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות גבוהה, היינו סטייה גסה מרמת ההתנהגות הסבירה, יכולה לקום חזקה, שלפיה התקיים היסוד הנפשי הנדרש, ובדרך כלל, מודעות לאפשרות הגרימה של התוצאה הקטלנית מתוך "קלות דעת" (ע"פ 3158/00 מגידיש נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (5) 80, 89-93; ע"פ 8827/01 עניין שטרייזנט, שם). כך, למשל, נהג שעבר קו הפרדה רצוף - חזקה עליו שהיה ער לאפשרות כי תארע עקב זאת תאונת דרכים קטלנית (ע"פ 4639/95 הנ"ל, עניין מלכה, שם, 643-644; 648-649). לדוגמאות נוספות שהבאתי מן הפסיקה - ראו ת"פ (ח') 4089/05 מדינת ישראל נ' יקואל גל, תק-מח(3) 11911, פיסקאות 46-47 לפסה"ד. 98. יישום הכללים האמורים במקרים של נהגים שגרמו למות עובר דרך, תוך שעברו עבירת תנועה - הביא לקביעה בפסיקה, כי מי שנהג בניגוד להוראת האור האדום שברמזור וגרם עקב כך לתאונת דרכים קטלנית, יורשע בדרך כלל בעבירה של הריגה (ע"פ 8103/05 עותמאן נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 3186, דברי השופט לוי, פיסקאות 5-6; דברי השופט חשין; ע"פ 8250/05 מדינת ישראל נ' יוסף שלום, תק-על 2006(4) 4, פיסקה 18). כך הדבר במיוחד, כאשר נשללת טענת הנאשם כי עבר באור ירוק, וממילא אין הוא נותן הסבר שבכוחו להצביע על נסיבות מיוחדות, שבהן לא הייתה לו מודעות סובייקטיבית לאפשרות גרימת התוצאה (להבדיל מקיומה של רשלנות אובייקטיבית) - ראו ע"פ 8103/05 הנ"ל - דברי השופטים לוי וחשין; ע"פ 8250/05 הנ"ל, פיסקה 18. 99. הכרעה במקרה זה נכנס הנאשם לצומת באור אדום, תוך שחלף על פני רכבו של ישראל אמיר אשר עמד בצומת באותו כיוון נסיעה בשל האור האדום שברמזור. הנאשם נכנס לצומת כדי לחצות את כביש יוקנעם-חיפה, שהוא כביש ראשי. אין לפנינו כל גירסה המצביעה על נסיבות מיוחדות, שבכוחן לסתור את חזקת מודעותו של הנאשם לסכנה הטבעית הנובעת מכניסתו לצומת באור אדום. לפיכך יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. כמו כן יש להרשיע את הנאשם בעבירה של אי ציות לתמרור אדום, כמיוחס לו בכתב האישום. איני סבור שיש מקום להרשיע את הנאשם גם בעבירה של אי האטה, לפי תקנה 64 (ה) לתקנות התעבורה. לפי תקנה זו, על נהג לציית לאותות שברמזור, ועל כך הורשע הנאשם לפי תקנה זו עצמה. בסיפא של התקנה מדובר על האטת הרכב, אך זאת כאשר ברמזור אור צהוב מהבהב. במקרה זה פעל הרמזור באופן רגיל. לפיכך יזוכה הנאשם מעבירה זו. איני סבור גם שיש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה במהירות שאינה סבירה, לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה. לגירסת הנאשם, הוא נהג במהירות 60-80 קמ"ש, או במהירות 50-70 קמ"ש. מהירות זו אינה עולה על המהירות המקסימלית המותרת. ועתה, ממה נפשך: אילו דלק האור הירוק ברמזור, היה הנאשם רשאי להיכנס לצומת במהירות זו. ואם דלק אור אדום, מה שאכן נקבע, הרי אסור היה לנאשם להיכנס לצומת אף במהירות קטנה יותר, וממילא הורשע כבר הנאשם בעבירה של אי ציות לרמזור אדום. לפיכך יזוכה הנאשם גם מעבירה זו. 100. לאור כל האמור לעיל, מורשע הנאשם בעבירה של הריגה, לפי סעיף 298 לחוק העונשין. כמו כן מורשע הנאשם בעבירה של אי ציות לרמזור אדום ומזוכה משתי עבירות של אי האטה ונהיגה במהירות שאינה סבירה. משפט פליליהריגהתאונת דרכים