מומלץ לקרוא את ההחלטה להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשה להארכת מועד בוררות: לפני בקשה שהגישה התובעת (להלן: המבקשת) להארכת מועד הבוררות שבינה לבין הנתבעת (להלן: המשיבה). רקע עובדתי 1. ביום 18.3.04 הגישה המבקשת נגד המשיבה תביעה כספית על סך של 242,665 ₪. 2. ביום 2.2.05 נתן בית משפט זה תוקף להסכם הדיוני שהגיעו אליו הצדדים, ואשר לפיו ההכרעה במחלוקת תועבר לידי הבורר מר אליאס גרייס. בעקבות כך, התיק נסגר והאגרה הוחזרה למבקשת. 3. ביום 23.4.07 הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לקביעת התיק לישיבת קדם משפט והודיעו על התפטרות הבורר. בהחלטתו מיום 9.5.07, קבע כב' השופט (בדימוס) צמח כי אם אין הסכמה על מינוי בורר אחר במקום הבורר שהתפטר, תחילה על המבקשת לשלם אגרת בית משפט במקום האגרה שהוחזרה עד ליום 1.6.07, ורק לאחר מכן יתקיימו הליכים. 4. אף שהאגרה לא שולמה והתיק נותר סגור, בהחלטה מיום 8.7.07 נתקבלה בקשתם המוסכמת של הצדדים , למינוי הבורר המהנדס פאלח ג'נאים ( להלן: הבורר). במסגרת אותה החלטה, נקבע גם כי התיק יישאר סגור, עקב העברת העניין לבוררות. 5. ביום 6.2.12 הגישה המבקשת את בקשתה דנן, בה היא עותרת להארכת מועד למתן פסק בוררות . טענות הצדדים 6. לטענת המבקשת, מאז מינויו של הבורר טרם ניתן פסק בוררות, וזאת מאחר שהצדדים לא פנו לאותו בורר בכתב ולא מלאו אחרי הקבוע בסעיף טו' לתוספת לחוק הבוררות, התשכ"ח-1986 (להלן: החוק). 7. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, דין הבקשה להידחות מאחר שלא צורף תצהיר התומך בעובדות המפורטות בה . נטען עוד כי, מדובר בתביעה שהתיישנה בשל חלוף יותר משבע שנים מיום מחיקתה, וכל מטרתה של הבקשה דנן היא לעקוף את טענת ההתיישנות . זאת ועוד, המבקשת היא זו שנטשה את הליך הבוררות , כך שאין לה להלין אלא על עצמה. 8. במסגרת התשובה לתגובה עתרה המבקשת לפתיחת התיק מחדש, וטענה כי ההחלטה על סגירת התיק לא מהווה החלטה המוחקת את התביעה. מה גם, כך נטען, הואיל והליך הבוררות מפסיק את מרוץ ההתיישנות , אין המדובר בתביעה שהתיישנה. המבקשת טוענת עוד, שהצדדים לא פנו בכתב לבורר לאחר מינויו והוא טרם החל במלאכתו לדון בסכסוך, כך שעדיין לא חלף המועד למתן פסק בורר בהתאם להוראות החוק. 9. יצוין, כי הוגשה ע"י המשיבה בקשה לדחיית תשובת המבקשת על הסף. באותה בקשה חזרה המשיבה על טענותיה המועלות בתגובה וכן הוסיפה שיש להתעלם מכל הטענות החדשות שמעלה המבקשת במסגרת התשובה, ואשר אין להן זכר בבקשה המקורית ואין להן גם כל בסיס. דיון והכרעה 10. השאלה שמחייבת תשובה, הינה האם ראוי בנסיבות העניין להאריך תקופת הבוררות בין המבקשת לבין המשיבה ?. תשובתי לשאלה זו הינה שלילית, להלן אפרט את טעמיי. 11. לפני שאביא תשובתי לשאלה שלעיל, ראיתי להדגיש כי אף שהמבקשת עתרה להארכת מועד, הרי היא עצמה, במסגרת הבקשה והן במסגרת התשובה, טענה נחרצות כי לא הייתה למי מהצדדים כל פניה בכתב לבורר. טענתה זו של המבקשת שממנה משתמע וסביר להסיק כי טרם החלו המועדים הקבועים בתוספת לחוק לצורך מתן פסק בורר שומטת את הבסיס תחת בקשתה להארכת מועד, מהטעם הפשוט שהליך זה טרם החל. הגשת בקשה להארכת מועד הינה אפשרית שעה שמרוץ הזמן למתן פסק הבורר החל, ולא למקרה ומי מהצדדים לא ראה לפנות לבורר, גם לא להודיעו אודות ההסכמה למנותו, כפי ענייננו. 12. לחילופין , גם אם הבוררות החלה וחלפה לה התקופה שנקבעה בחוק למתן פסק הבוררות, סבורני כי בנסיבות העניין, אין בידי להיעתר לבקשה ולהאריך את המועד כנדרש ע"י המבקשת מהנימוקים שאביא בהמשך 13.במקרה שבו לא נקבע ע"י הצדדים להסכם בוררות כל מועד למתן פסק הבורר, כמו במקרה דנן, מחיל סעיף 2 לחוק את הוראת סעיף טו' לתוספת לחוק, אשר קובעת כדלקמן: " על הבורר לתת את פסק הבוררות תוך שלושה חדשים מהיום שהתחיל לדון בסכסוך, או שנדרש להתחיל לדון בו על ידי הודעה בכתב של בעל-דין, הכל לפי המוקדם יותר, אולם רשאי הבורר להאריך את התקופה עד לשלושה חדשים נוספים". סעיף 19(א) לחוק מעניק סמכות לבית המשפט להאריך את המועד למתן פסק בוררות וקובע: " נקבעה בהסכם הבוררות או בחוק זה תקופה למתן פסק-הבוררות או לפעולה אחרת של הבורר, רשאי בית-המשפט, על פי בקשה של בעל-דין או של הבורר, להאריך את התקופה מדי פעם לתקופה שיקבע, אף אם עברה התקופה הקודמת". 14. מעיון בהוראות אלו עולה, כי סמכותו של הבורר לסיים את הליך הבוררות וליתן פסק דין, מוגבלת לתקופה מצטברת של ששה חודשים, אם כי הצדדים רשאים להאריך את המועד בהסכמה. הסמכות להארכת מועד, בהעדר הסכמה בין הצדדים, קנויה לבית המשפט המוסמך להאריך את תקופת הבוררות לפי שיקול דעתו ובהתאם לנסיבות שתובאנה בפניו (רע"א 667/11 דורטל אילת (1988) בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים) נ' ים אילת בע"מ (פורסם במאגרים). 15. בקשה להארכת מועד בהתאם לסעיף 19(א) לחוק תוגש בדרך המרצה, וזאת כנאמר בתקנה 4 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968 (להלן: התקנות) . במקרה דנן, המבקשת הגישה את בקשתה בניגוד להוראות התקנות, וכן מבלי לצרף לה כל תצהיר התומך בטענות העובדתיות המפורטות בה. די היה בטעם זה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. 16. זאת ועוד, מינויו של הבורר היה ביום 8.7.07, ואילו בקשה זו הוגשה רק ביום 6.2.12, כעבור יותר מארבע שנים מיום חלוף המועד הקבוע בחוק למתן פסק בוררות. המבקשת קפאה על שמריה משך תקופה ארוכה עד להגשת הבקשה, והיא אף נמנעה מלפנות לבית משפט זה בכל הודעה או בכל בקשה אחרת מתאימה. אמנם נכון הדבר, שבמסגרת השיקולים להארכת המועד, על ביהמ"ש ליתן משקל לאינטרס הציבורי לעידוד מוסד הבוררות אשר מהווה אמצעי חשוב לפתרון סכסוכים מחוץ לכתלי בית משפט . ברם, עיכוב בפנייה אל ביהמ"ש בבקשה להאריך את המועד עלול להיות בעוכריו של המבקש ( ס. אוטולנגי, בוררות-דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת) כרך ב, בעמ' 845- 846 ). מכאן, לאור השיהוי הבלתי סביר בהגשת הבקשה, ולנוכח העובדה שלא היה בפי המבקשת כל נימוק לסיבת השתהותה, דומני כי אין זה ראוי לתת יד להתנהלות זו בהארכת המועד לניהול הבוררות. 17. בנוסף, הואיל ואחת ממטרותיה של הבוררות היא להביא את ההכרעה בסכסוך שבין הצדדים לידי סיום מהיר, אין לקבל את האפשרות שבוררות תימשך חודשים רבים, ובוודאי, לא שנים רבות(ה"פ (ת"א) 1733/93 חברת ליפשיר בע"מ (לשעבר מתתיהו ליפשיץ בע"מ) נ' הסתדרות אגודת ישראל, תל אביב-יפו ,בעמ' 213 (פורסם במאגרים)). דברים אלה אף עולים בקנה אחד עם פסיקת בימ"ש העליון לפיה אושרה החלטתו של ביהמ"ש המחוזי שעניינה דחיית בקשה להארכת מועד הבוררות, בשים לב לכך שהארכה שהתבקשה הייתה ארוכה באופן משמעותי ביחס לפרק הזמן שקבע המחוקק בתוספת( עניין "דורטל" שלעיל). 18. יתרה מכך, המבקשת לא נקטה באף פעולה לקידומו של הליך הבוררות וזאת במשך שנים רבות. התנהלות זו מלמדת כי המבקשת זנחה הליך זה, אין היא מעוניינת בקידומו או בהמשכו דבר שאף שומט את הבסיס מתחת בקשתה זו (ספרה של אוטולנגי לעיל, בעמ' 847 ; עניין "ליפשיר" לעיל, בעמ' 214 ; רע"א 443/03 מוהנא מעדי נ' אברהם פרידמן ואח'; הפ"ב (חי') 55226-08-10 D.N.A פתרונות מחשוב מתקדמים בע"מ נ' גיא ידיד; ה"פ (ת"א) 27185-09-11 מאיר אפרת השקעות ובניה בע"מ נ' ח.ש. עדי בינוי ופיתוח בע"מ (פורסמו במאגרים)). 19. לסיום ראיתי להתייחס לטענתה של המבקשת כי היה והבקשה תידחה הרי קיים חשש ממשי כי התביעה התיישנה ולא יהיה ניתן להגישה מחדש. איני סבור כי נכון יהיה להאריך את תקופת הבוררות עד אין קץ כדי להקנות הגנה לצד שישב בחיבוק ידיים משך תקופה ארוכה ותוך סיכול זכויותיו הדיונות של הצד האחר. באם התביעה התיישנה, הרי הדבר נבע, לכאורה, מהתנהלותה של המבקשת עצמה ומכך שראתה לזנוח את הליך הבוררות. למען הסר ספק אין בדברי אלה כדי להביע עמדה לעניין התיישנותה של התביעה. עניין זה, היה ותוגש התביעה מחדש ויועלה ע"י המשיבה, הרי הוא ידון ויוכרע. 20. אשר על כן, ועל בסיס הנימוקים המפורטים לעיל , אני מורה על דחיית הבקשה. 21. מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאותיה בגין בקשה זו בסך של 2,000 ₪. הארכת מועדיישוב סכסוכיםבוררות