מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא בקשת מעביד לבטל חופשה של עובד: 1. הסוגייה המרכזית אשר מונחת בפנינו בתיק זה, מתייחסת לנסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת. 2. הנתבעת הינה חברת הסעות, בה שימש התובע כנהג אוטובוס, החל מיום 1/9/07 ועד ליום 26/4/09. 3. על פי גרסת התובע, אחד ממנהלי הנתבעת, מר אלון (להלן:"אלון"), הורה על פיטוריו, סמוך ליציאתו לחופשה, לאחר שקיבל אישור לחופשה. 4. התובע טוען כי אלון ביקש לבטל לו את החופשה, לאחר שאישר אותה בעצמו, זמן רב קודם לכן, ולאחר שהתובע הבהיר כי אין באפשרותו לבטל את החופשה, ביקש ממנו אלון להחזיר את מפתחות האוטובוס, והודיע לו כי אינו זקוק לנהג כמותו בנתבעת. 5. הנתבעת אינה חולקת על טענתו של התובע, כי ביקש לצאת לחופשה, אולם על פי גרסתה לתובע לא אושר לצאת לחופשה בשל עומס בעבודה, ועל כן הוא פנה לטיפול רפואי בכדי לקבל ימי מחלה. 6. הנתבעת טוענת כי התובע שיגר אליה אישור מחלה, טרם המועד בו אישר לו הרופא המטפל את ימי המחלה, דבר המלמד על תכנון מראש של התובע לצאת לחופשה, על אף שלא קיבל אישור לכך. 7. הנתבעת לא הסתפקה באישור המחלה שהציג לה התובע, ושלחה עובד מטעמה לבדוק האם התובע אכן נמצא בביתו בתקופת המחלה, והתברר כי התובע לא שהה בביתו באותה העת בה היה אמור להיות במנוחה בביתו. 8. ביום 3/5/09 שלחה הנתבעת הודעה לתובע, לפיה התנהגותו מלמדת על התפטרות שלא כדין, שכן הוא בחר ללכת לעבוד בחברה אחרת, ולא מסר הודעה מוקדמת עובר להתפטרותו. 9. ביום 24/5/09 חתם התובע על כתב ויתור, בו צוין כי קיבל מהנתבעת תשלום בסך 4,000 ₪ לסילוק כל זכויותיו. 10. בדיון אשר התקיים ביום 3/4/13, נשמעו הראיות בתיק, התובע העיד בעצמו, ומטעם הנתבעת העידו שני מנהליה ועובד נוסף אשר שימש כסדרן בנתבעת במועדים הרלוונטיים לתביעה, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. עיקרי טענות הצדדים טענות התובע 11. הנתבעת פיטרה אותו באופן שרירותי ומבלי שנתנה לו הודעה מוקדמת, ולפיכך יש לחייבה בפיצויי פיטורים ובדמי הודעה מוקדמת. 12. הנתבעת לא שילמה לו, את מלא השעות הנוספות, בהתאם לעבודתו בפועל. 13. הנתבעת ניכתה משכר עבודתו בחודש אפריל 2009 שכר שלא כדין. טענות הנתבעת 14. התובע התפטר מעבודתו מבלי שנתן הודעה מוקדמת על סיום עבודתו, ועל כן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. 15. כתב הוויתור מעיד על כך כי לתובע שולמו כל זכויותיו, והסכם זה יוצר מניעות והשתק להמשך התדיינות. 16. התובע קיבל תשלום כולל על השעות הנוספות שעבד ואין מקום לחייבה מעבר לשעות אשר שולמו לתובע. 17. לתובע שולם כל שכר העבודה והנתבעת לא נותרה חייבת לתובע כל סכום מעבר למה ששילמה. דיון והכרעה 18. עיון בטענות הצדדים, מגלה כי יריעת המחלוקת בין הצדדים מתייחסת למסכת העובדתית, אשר הובילה לניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, דבר אשר דורש מאתנו לבחון את מהימנותם של העדים אשר הופיעו בפנינו מטעם הצדדים, והתיישבות טענותיהם אל מול המוצגים אשר הונחו בפנינו. 19. טרם נכנס לעובי הקורה בנוגע לטענות הצדדים, נציין כי היסוד המשותף של פיטורים והתפטרות הינו בחינת הכוונה של מי מהצדדים להביא את יחסי עובד-מעביד הקיימים בין השניים לידי סיומם (ר' (ארצי) שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע יב (1) 375). 20. ביטוי לסיום מערכת יחסים זו אינו חייב לבוא כאקט פורמאלי דווקא, אלא גם כמעשה שיש בו ללמוד על כוונה חד משמעית של הצד הפועל בעניין להביא את מערכת היחסים עובד-מעביד לידי סיום (ר' דב"ע לה/85-3 עיריית כפר סבא - כהן, פד"ע ז', 175). הלכה היא כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271). הדיבור (או ההתנהגות - י.כ.), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד "יראהו" הצד השני, או כיצד "יחשב" בעיני הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דב"ע נז/39-3 אליק בביוב - נפתלי גפן, לא פורסם). "הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות"(ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' - יוסי שוורץ, ניתן ביום 13/2/11; סק"כ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל ואח' נ' הר"י ואח', מיום 4/9/01)/ בית הדין חייב להכריע מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיים, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, גם שעה שלדעתו אין נפקות לשאלה בקשר לחבות בפיצויי פיטורים. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב', 41). בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך. 21. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפנינו, הגענו למסקנה כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת, להלן נפרט מסקנתנו. 22. התובע העיד בתצהירו כי ביקש רשות לצאת לחופשה ולאחר שאושרה לו היציאה לחופשה, הוא הזמין בתיאום עם אשתו חופשה משפחתית במלון לשבוע ימים, וכך העיד בעניין זה בחקירתו הנגדית: "ת. פשוט ארז העביר אותי לאלון ואלון החליט שזה בסדר הוא לא אמר לי שיש לו בעיה עם זה". (ר' פרוטוקול, עמ' 7, ש' 4). התובע הסביר בעדותו כי מר ארז אדרי אישר את חופשתו, ובהמשך הוא עידכן גם את מר אלון אדרי בדבר החופשה שאושרה לו. עוד הוסיף התובע בעדותו כי: "...בשבילי ארז ואלון זה אותו הדבר" (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 2). 23. ספק רב אם התובע היה מזמין חבילת נופש משפחתית למשך שבוע ימים במלון, על כל המשתמע מכך, כולל אישור החופשה מעבודתה של רעייתו (סעיף 4 לתצהיר התובע), בהעדר אישור סופי ליציאה לחופשה. 24. לפיכך, סבורים אנו, כי חופשת התובע אושרה על ידי הנתבעת, ואנו מקבלים טענת התובע בעניין זה. 25. התובע העיד כי ביום 24/4/09, נודע לו על ביטול החופשה שאושרה לו קודם לכן, וזאת באמצעות סדרן הנתבעת - מר קובי בוגנין, אשר הודיע לו כי שיבץ אותו לסידור עבודה ביום 26/4/09, מועד בו סוכם על יציאתו של התובע לחופשה. התובע העיד עוד, כי הודיע לסדרן בדבר סיכום היציאה לחופשה עם אלון, אבל על מנת שלא לגרום לתקלות הסכים לבצע את הסעות הבוקר הקבועות ליום 26/4/09 ולצאת מאוחר יותר לחופשה המתוכננת. עוד העיד התובע, כי לאחר השיחה עם הסדרן, פנה לאלון, ואמר לו שסיכם עימו בדבר יציאתו לחופשה החל מיום 26/4/09, אולם אלון השיב לו כי לא מעניין אותו דבר, נכנסה עבודה ואין חופשות. משהבהיר התובע לאלון שהוא אינו יכול לבטל את החופשה, יומיים לפני מועדה המתוכנן, וכי רעייתו כבר אישרה את החופשה מעבודתה, השיב לו אלון כי הוא אינו צריך נהג כמותו בעבודה, הורה לו להחזיר את האוטובוס למושב בו נמצא משרד הנתבעת ולהשאיר את מפתחות האוטובוס. 26. התובע ביקש לציין כי התנהגות זו של הנתבעת בדבר ביטול חופשות שהזמין בעבר, לא הייתה חדשה לו, שכן היו פעמים קודמות בהם הוא נאלץ לבטל חופשות שהזמין בשל עומס בעבודה. התובע הבהיר כי במקרה דנן לא הייתה לו כל אפשרות לבטל את הזמנת החופשה, שכן: "אני לא זוכר בדיוק, היו פעמיים לפחות בגלל העבודה הזמנתי וביטלתי את החופשות. אני חושב שזה היה בגלל הלימודים והם ביקשו ממני לצאת לחופשה של בית הספר, זה היה בגללם". ובהמשך: "הפעם זה היה כבר מאוחר, זה היה בהפתעה גמורה, לא יכולתי לבטל ולהתכונן, זה היה כמו רעם ביום בהיר". (ר' פרוטוקול, עמ' 7 ש' 6-14). סבורים אנו כי ביטול החופשה על ידי הנתבעת במועד אשר בוטלה (יומיים לפני תחילת החופשה), נעשה בחוסר תום לב בפרט משהחופשה נדרשה פרק זמן קודם לכן. הנתבעת הותירה התובע במצב בלתי אפשרי כאשר מחד היה עליו לבטל חופשה משפחתית שהזמין מראש (אשר כאמור אושרה על ידי הנתבעת), מהלך הכרוך בהפסד כספי ובעגמת נפש מרובה ומאידך, נקטה הנתבעת עמדה מפורשת, כאשר מר אלון אדרי הודיע לתובע שהוא לא צריך נהג כמו התובע בעבודה ושיחזיר את האוטובוס למושב בו נמצא משרד הנתבעת וישאיר שם את המפתחות. 27. התובע ציין בעדותו כי למרות שהוא היה אמור להימצא בחופשה, הוא הגיע בכל זאת, לבצע את סידור העבודה בבוקר של אותו היום (26/4/09). התובע תמך את גרסתו במסמך, אשר נכתב בזמן אמת, וממנו עולה כי התובע החל עבודתו ביום 26/4/09 בשעה 06:10 והשלים את סידור העבודה עד השעה 08:30, השעה בה השאיר את האוטובוס במשרד הנתבעת (ר' סידור עבודת התובע, נספח ג' 234 לתצהיר התובע). סידור העבודה שהציג התובע, מתיישב עם הסברו כי הלך לקבל טיפול רפואי לאחר סידור העבודה, בשעה 08:30. 28. ראוי לציין כי מנהל הנתבעת, מר אלון אדרי, צירף לתצהירו דוחות איתורן (ר' נספחים ג' לתצהירו), המלמדים על מיקום כלי הרכב בו נהג התובע, אך מסיבה השמורה עמו, בחר המנהל שלא לצרף את דוח האיתורן מיום 26/4/09, המועד בו פעילותו של התובע שנויה במחלוקת. אי הגשת דו"ח האיתורן בנסיבות דנן, מהוות הימנעות מהבאת ראייה חיונית אשר פועלת לחובתה של הנתבעת, שכן על פי הפסיקה דין ההימנעות מהבאת ראייה חיונית כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע (ר' ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד פ"ד מ"ד(1), 239, 245). 29. בנסיבות אלה בהן התובע הציג מסמכים התומכים בטענתו כי עבד ביום 26/4/09, ומנגד הנתבעת לא הציגה את דו"ח האיתורן מיום 26/4/09, אשר הייתה יכולה בנקל להשיגו, כפי שעשתה לגבי מועדים אחרים, הרי שיש לקבל טענת התובע בעניין זה, ויש בכך כדי לתמוך בטענת התובע לגבי נסיבות סיום יחסי העבודה, כפי שנפרט גם בהמשך. 30. הנתבעת ביססה את טיעוניה על כך, שאישור המחלה שהציג התובע, נשלח אליה בפקס ביום 25/4/09, יום קודם למועד בו אישור המחלה היה בתוקף. הנתבעת אף ציינה בכתב ההגנה כי "תמוהה יכולתו של נותן האישור לצפות מחלה ימים קודם להתרחשותה" ולפי "העולה מהאישור הרפואי, מועד הנפקתו, מועד שליחתו והמועדים הקבועים בו כימי מחלה", יש בכדי ללמד שאישור זה ניתן רק עקב סירובה לאפשר לתובע לצאת לחופשה (ר' סעיפים 12-13 לכתב ההגנה). התובע העיד על מועד שליחת האישור הרפואי: "ש. מתי שלחת אותו למשרד? ת. ביום ראשון ב-26/4/09. ניתן לראות מהאישור שזה יצא ב-26/4 מהרופא." ובהמשך: "ש. לשאלת בית הדין - האם שלחת יום לפני ה-26? ת. אני נתתי לאשתי שתשלח להם בפקס מהעבודה. היא שלחה להם ביום 26/4/09." (ר' פרוטוקול עמ' 7-8 ש' 30-31 ו-6-7 בהתאמה). התובע סיפר כי בבוקר יום 26/4/09 הוא ביצע קודם את סידור הנסיעה שהתבקש לעשות, ולאחר מכן הלך לקבל טיפול רפואי, ובהמשך הוא שיגר לנתבעת בפקס את האישור הרפואי. עיון באישור הרפואי שהוצג בפנינו (ר' נספח א' לתצהיר של מר אלון) מגלה כי אישור זה הופק ביום 26/4/09 ולא מצאנו כל יסוד לטענה כי אישור זה הופק קודם למועד זה. 31. כל גרסתה של הנתבעת נבנתה על כך שהאישור הרפואי, הגיע אליה קודם למועד בו אושרה היציאה לחופשת המחלה, אולם גרסת הנתבעת לא מתמודדת עם האמור באישור הרפואי, ולפיו ביקורו של התובע אצל הרופא המטפל היה ביום 26/4/09, קרי המועד בו החלה חופשת המחלה. כל עוד לא ביקשה הנתבעת לחקור את הרופא שהנפיק את אישור המחלה, וכל עוד לא נסתר אישור המחלה - הרי שיש לאמץ את האמור באישור המחלה. בעניין זה נפנה גם למשקל הניתן לתעודות מחלה מכוח תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה). 32. הנתבעת הציגה מסמך לפיו התובע לא שהה בחופשת המחלה בביתו (ר' נספח א' של מר קובי בוגנין), אך לא מצאנו בעובדה שהתובע לא נכח בביתו, בעת שהותו בחופשת מחלה, בכדי להפקיע ממנו את חופשת המחלה שקיבל, לאחר שביקר אצל גורם רפואי. 33. משהנתבעת ביססה את כל טענותיה על כך שהתובע שיגר לה אישור מחלה קודם המועד בו נכח אצל הרופא המטפל, ומשגרסה זו אינה מתיישבת עם האמור באישור הרפואי, הרי שלא ניתן לקבל את יתר טענותיה, בנוגע להתנהלות התובע. 34. אנו סבורים כי די באמור עד כה בכדי להוביל לדחיית טענותיה של הנתבעת, בכל הקשור לנסיבות סיום יחסי העבודה. 35. בנוגע לאי חזרתו לעבודה בסיום החופשה סיפר התובע כי "הבנתי שאני כבר מפוטר. אם לקחו לי את האוטובוס ואת המפתחות, הם ביקשו שאני אחזיר את האוטובוס והמפתחות, מה זה משנה ביקשו או לקחו, לפי בקשתם אני החזרתי את האוטובוס ואמרו שלא צריכים נהג כמוני בחברה, אז תפרשו את זה איך שנראה לכם" (ר' פרוטוקול עמוד 9, ש' 13-16). 36. מעדות התובע התרשמנו כי הבין באופן חד משמעי כי הנתבעת פיטרה אותו, וסיימה את מערכת יחסי העבודה עימו, ומחוסר ברירה חיפש במהלך חופשתו עבודה במקום אחר. חיזוק לגרסת התובע, מצאנו במכתב הנתבעת מיום 3/5/09 (נספח ד/1 לתצהירו של מר אדרי אלון), ממנו עולה כי ביום 1/5/09 התקשר מר ארז אדרי אל התובע וזה ציין בפניו כי אינו חוזר לעבודה משום שהנתבעת פיטרה אותו (סעיף 2 למכתב). 37. הנתבעת לא הצליחה לסתור את גרסתו של התובע, אשר הותירה עלינו רושם מהימן. גרסת הנתבעת בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה, לא הייתה עקבית, ולא עמדה בקנה אחד אל מול המסמכים שהוצגו בפנינו (סידור עבודת התובע - נספח ג' 234 לתצהיר התובע, העדר דו"ח האיתורן מיום 26/4/09, אישור המחלה מיום 26/4/09). 38. מכלל האמור, מצאנו לקבוע כי התובע פוטר מעבודתו, ולפיכך קובעים אנו כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. גובה פיצויי הפיטורים 39. התובע עבד בנתבעת החל מיום 1/9/07 עד ליום 26/4/09. מעיון ב- 12 תלושי השכר האחרונים של התובע עולה כי שכרו הממוצע של התובע עמד על 4,630 ₪. לפיכך הרינו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 7,716 ₪. (12/ 4,630 ₪ x 20 חודשים). דמי הודעה מוקדמת 40. משהתובע פוטר לאלתר ולא ניתנו ימי הודעה מוקדמת טרם פיטוריו, ומשהעמיד התובע את זכאותו לדמי הודעה מוקדמת על סך 3,814 ₪, הרינו מעמידים את גובה הפיצוי לו זכאי התובע על סכום זה. 41. מאחר והנתבעת ניכתה משכרו של התובע לחודש 4/09 דמי הודעה מוקדמת, בשיעור של 4,800 ₪, על אף שלא הייתה רשאית לעשות כן, יש לחייבה להשיב, את הסכום שניכתה לידי התובע. לפיכך, אנו מחייבים את הנתבעת להשיב לתובע את שכר עבודתו לחודש 4/09 בסך 4,800 ₪. שעות נוספות 42. לעניין תביעה לגמול עבודה בשעות נוספות נפסק במפורש, כי: "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב". (דב"ע לב/3-23 מרלן פרומוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד, עמ' 42-43; ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, כרך לג (23), 32; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (79), 28). הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך (ראה: דב"ע לב/3-32 לעיל; דב"ע לה/2-12 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהויסר, פד"ע ו, 307; ע"ע 1059/02 עמיר אבילאה - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג (95), 38). 43. התובע טוען כי קיבל עבור השעות הנוספות תשלום חלקי בלבד, ואילו הנתבעת טוענת כי סיכמה עם התובע בעל פה כי שכרו לשעת עבודה יכלול גם תשלום עבור שעות נוספות, ויעמוד על סך 25 ש"ח לשעה, שכר גבוה מהשכר ששולם לנהגים אחרים עבור שעת עבודה. 44. סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, (להלן: "חוק הגנת השכר") שכותרתו היא "איסור שכר כולל" קובע כי: "עובד שחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, חל לגביו ונקבע לו שכר עבודה הכולל תשלום בעד שעות נוספות או גמול-עבודה במנוחה השבועית כאמור בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או הכולל דמי-חופשה תמורת חופשה או פדיון-חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, רואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי לגבי תשלום בעד שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית וההסכם אושר לעניין זה על-ידי שר העבודה." בפסיקה נקבע כי סעיף 5 לחוק הגנת השכר, נועד לאסור תשלום שעות נוספות כ"חלק גלובאלי" משכר העבודה, ועל המעביד להתחייב כלפי העובד בתשלום שעות נוספות עבור מספר שעות נקוב, אלא אם כן נקבעו הסדרים ייחודים לעניין זה במסגרת הסכם קיבוצי (ר' דיון מד/34-3 (ארצי) דוד אלון נ' בנק ישראל, פד"ע טז 76 וכן ע"ע (ארצי) 184/09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ,). 45. הצדדים לא הציגו בפנינו הסדר ייחודי המתיר תשלום שעות נוספות במסגרת השכר האמור. אין כל מקום לקבל טענת הנתבעת כי יש לראות בשכר ששילמה, כשכר הכולל תשלום עבור שעות נוספות, שכן טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם החוק והפסיקה. 46. זאת ועוד. טענתה של הנתבעת אינה נתמכת בכתובים, והתקשינו לקבל את גרסתה לסיכום בעל פה שערכה עם התובע בנוגע להעלאת גובה שכר לשעה, שכן בתלושי השכר שהוצגו בפנינו, ישנה הבחנה בין שכר הבסיס ששולם לתובע, לבין שעות נוספות שביצע (ר' נספחים א1-א22 לתצהיר התובע). 47. קודם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, היה מוטל על התובע הנטל להוכיח זכאותו לגמול שעות נוספות. עם כניסתו של התיקון לחוק ביום 1/2/09, הועבר נטל ההוכחה לעניין השעות הנוספות וגמול עבודה בימי מנוחה, אל המעביד אשר נדרש להוכיח כי העובד לא עבד שעות עבודה נוספות השנויות במחלוקת. 48. התובע הציג בפנינו את יומן הנוכחות אותו ערך מידי יום, ובו מצויינים שעות העבודה והנסיעות שביצע (נספחים ג'1- ג' 235 לתצהיר התובע). מנגד - הנתבעת לא הציגה כל רישום אחר של שעות העבודה של התובע. 49. לצד יומן הנסיעות, הציג התובע תחשיב בו פירוט של שעות העבודה לרבות השעות הנוספות (ר' נספח ד' לתצהיר התובע), וממנו עולה כי הנתבעת נותרה חייבת לו תשלום בסך 21,550 ₪. 50. הנתבעת לא סתרה את האמור בתחשיב, לא חקרה את התובע בנוגע לביצוע השעות הנוספות, ואף לא הציגה כל תחשיב מטעמה המצביע על כך ששילמה לתובע את כל השעות הנוספות שביצע. 51. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים ובכל המסמכים אשר הונחו בפנינו, הגענו למסקנה כי חישובי התובע מבוססים היטב, ועל כן מצאנו לנכון לקבל את התחשיב שערך התובע בנוגע לשעות הנוספות, כמשקף נאמנה את הסכומים המגיעים לו ברכיב זה. 52. לנוכח האמור, הרינו מעמידים את גובה הפיצוי ברכיב זה על תשלום בסך 21,550 ₪. כתב הוויתור 53. כפי שציינו בפתח הדברים, התובע חתם על כתב ויתור, ולפי מסמך זה, התובע קיבל תשלום בסך 4,000 ₪ עבור כל זכויותיו. 54. הנתבעת ביקשה להיאחז בהסכם זה, וטענה כי יש לראות בו כמחייב את הצדדים, ומונע מהתובע לקבל את הסעדים להם עותר. 55. הלכה פסוקה היא כי בית הדין יצמצם את המקרים בהן יינתן תוקף לכתב ויתור (ר' דב"ע לא/22-3 ליפוט - קסטנר, פד"ע ג' 215, 217, דב"ע לג/12-3 ציבוטרו - אטלקה, פד"ע ד' 173, 177, דב"ע מז/140-3 כיתן בע"מ - חיות, פד"ע יט' 489, 493-492.) בבואו לבחון את כתב הויתור, יבחן בית הדין האם המסמך מבהיר מפורשות מהן הזכויות עליהן מוותר העובד, האם הזכויות היו ידועות לעובד וכי לעובד נמסר בטרם חתם על כתב הוויתור חשבון ברור ומובן של כל הסכומים שקיבל. כאשר עובד ידע על הזכויות להן הוא זכאי, קיבל חישוב מפורט בדבר התשלום לו הוא זכאי, והייתה הסכמה מפורשת של העובד על ויתור זכויותיו, ייתן בית הדין תוקף מחייב להודעת הסילוק (דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' - הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 3, 34). 56. מאחר ותביעתו של התובע עוסקת בזכויות סוציאליות, שהן זכויות מגן, הרי שחזקה שכתב הוויתור, גם אם נעשה בכוונה ומחשבה וידיעה, הרי שהתובע אינו יכול לוותר על זכויותיו על פי חוקים אלה. 57. כתב הוויתור נשוא תיק זה אינו עומד בתנאים בקשר להיותו מפורש ומפורט, כך שהתובע לא ידע בדיוק על מה הוא מוותר. 58. בנסיבות שהובאו בפנינו, מצאנו שאין לקבל את כתב הוויתור כהסכם המונע ממנו לתבוע את זכויותיו, שכן אנו סבורים כי התובע לא היה מודע למלוא זכויותיו ולא הועבר לו חשבון ברור בנוגע לתשלומים המגיעים לו. 59. התובע העיד בפנינו כי חתם על כתב הוויתור מתוך לחץ, ומצוקה אליה נקלע לאור העובדה שהנתבעת ניכתה משכרו תשלום הודעה מוקדמת כאמור בסך 4,800 ₪ (ר' עדותו התובע בעמוד 11 ש' 9-15). 60. בנסיבות העניין לא מצאנו כי יש בהסדר משום להוות חסם בפני התביעה, שכן המדובר בוויתור על זכויות קוגנטיות המגיעות לתובע מכוח חוקי מגן, ולפיכך אינו יכול לוותר עליהן. 61. בנסיבות העניין, ומשאין תוקף מחייב לכתב הוויתור, סבורים אנו כי ראוי להפחית את הסכום בסך 4,000 ₪ מהסכומים אותם קבענו לזכותו של התובע. סוף דבר 62. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצויי פיטורים בסך 7,716 ₪. ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 3,814 ₪. ג. החזר שכר עבודה בסך 4,800 ₪. ד. תשלום שעות נוספות בסך 21,550 ₪. מסכומים אלה ינוכה תשלום בסך 4,000 ₪ ששולם לתובע במסגרת כתב הוויתור. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה החל מיום 26/4/09 ועד למועד התשלום בפועל. 63. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪. לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. דמי חופשה שנתית