המחלוקת בין הצדדים עיקרה בשאלה האם התובעת מלאה בשטר שהגישה לביצוע, סכום השווה לסך חובם של הנתבעים כלפיה כטענתה, או שמא מילאה היא סכום גבוה מהסכום אשר היתה רשאית למלא, אם בכלל, כפי שטוענים הנתבעים. שהרי אם הושלם השטר על ידי התובעת שלא על פי ההרשאה שניתנה לה, פסול הוא והנתבעים פטורים מתשלומו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מחלוקת לגבי גובה שטר חוב: 1. על הפרק התנגדות לביצוע שטר, אשר הוגשה על ידי הנתבעים, במסגרת תיק הוצל"פ לביצוע שטר שפתחה נגדם התובעת. עיקרי העובדות 2. התובעת היא חברה בע"מ העוסקת בסחר בדלקים. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא חברה המנהלת תחנת דלק באזור כפר אעבלין, והנתבעים 2-3 הנם מנהליה וערבים להתחייבויותיה. 3. ביום 17.3.08 נחתם הסכם בין התובעת והנתבעת, לפיו התובעת תספק לנתבעת דלקים אשר יימכרו בתחנת הדלק באופן בלעדי, במחירים הנקובים בהסכם. תקופת ההסכם נקבעה לשבע שנים, החל מיום 1.1.08, עם אופציה להארכה לשלוש שנים נוספות (להלן: "ההסכם", צורף כנספח ו להתנגדות). הסעיפים בהסכם הרלוונטיים לעניינינו נוגעים להיקף האשראי שנתנה התובעת לנתבעים, מסגרת האשראי, הביטחונות שניתנו לתובעת על ידי הנתבעים, והחזר חובות עבר במקרה של סיום או ביטול ההסכם, והם: "6. מחירי רכישת הדלקים על ידי המפעיל 6.2 המפעיל יהיה זכאי לקבל ימי אשראי, בתמורה הנקובה להלן, ובלבד שתקרת ימי האשראי החל מיום האספקה לא תעלה על: 6.2.1 1/3 מכמות הדלקים: שוטף + 10 ימים 6.2.2 1/3 מכמות הדלקים: שוטף + 20 ימים 6.2.3 1/3 מכמות הדלקים: שוטף + 30 ימים ... 6.4 מוסכם כי בכל מקרה ולמרות האמור בסעיף 6.2 לעיל, בכל תקופת הסכם זה תהא למפעיל הזכות לאובליגו (כולל מע"מ) בסכום שלא יעלה על 1,600,000 (מליון ושש מאות אלף) ₪. ... ... 10. בטחונות להבטחת קיומן של מלוא התחייבויות המפעיל על פי הסכם זה במלואן ובמועדן, יעמיד המפעיל לדור אלון את הביטחונות הבאים: משכנתא מדרגה שניה על מקרקעי התחנה... בהתאם לתנאים המיוחדים לשטר משכנתא המצורפים כנספח ג' להסכם זה... שטר חוב של המפעיל בחתימת ה"ה רפיק עואד ואברהים עואד, כערבים אישיים, כמצ"ב בנספח ד' להסכם זה" 11. ביטול ההסכם ושונות 11.1 לטענת דור אלון - למפעיל חוב עבר לדור אלון (שאיננו כולל חובות בגין אספקות שוטפות) אשר נכון ליום חתימת הסכם זה הינו 1,200,000 (מיליון ומאתיים אלף) ₪ (להלן: "החוב") .... ... 11.4 בכל מקרה של סיום ההסכם או ביטולו מכל סיבה שהיא, ישיב המפעיל לדור אלון, תוך 15 ימים מסיום/ביטול ההסכם, את מלוא הכספים אשר יהיה חייב לה על פי כל הסכם שבין הצדדים, לרבות יתרת החוב בצירוף ריבית פריים +1.5% החל ממועד ביטול ההסכם ו/או סיומו ועד להחזר מלוא יתרת החוב והכספים כאמור בפועל ... 11.7 הסכם זה והמסמכים הנלווים לו מבטאים את מלוא ההסכמה שבין הצדדים ומבטל את כל ההסכמות ו/או הבנות אחרות, ככל שהיו בין הצדדים קודם לחתימתו". במועד חתימת ההסכם, 17.3.08, חתם הנתבע 3 על נספח ג' להסכם שכותרתו "תנאים מיוחדים למשכנתא שנייה בדרגה, ללא הגבלה בסכום". וכן חתמו הנתבעים 2-3 במועד זה על נספח ד' להסכם שכותרתו "שטר חוב" "על החלק", מבלי שצויין בו סכום. 4. עובר להסכם, התובעת סיפקה לנתבעים דלקים על פי הסכם קודם בין הצדדים שהסתיים ביום 31.12.07. 5. ביום 28.12.08 פתחה התובעת נגד הנתבעת תיק הוצל"פ לביצוע שטר החוב שבסעיף 10.2 להסכם, ע"ס 2,648,275 ₪, עבור דלקים שהנתבעים לא שילמו עבורם בחודשים 10/08-12/08 והחזר חוב עבר בהתאם להסכם (נספח ה להתנגדות). הנתבעים הגישו ביום 15.2.09 התנגדות לביצוע השטר, אשר הועברה לבימ"ש זה, היא נושא הבקשה שלפני. 6. בהחלטה מיום 11.3.10 נקבע כי הנתבעים יפתחו בהבאת הראיות. טענות הצדדים 7. טענות התובעת (מבקשת ביצוע השטר) א. הנתבעים 2-3 חתמו על שטר החוב ביום 17.3.08. שטר החוב הוגש לביצוע ביום 28.12.08, בסך 2,648,275 ₪, המגלם את חובה של הנתבעת לתובעת נכון למועד זה בתוספת סך 1,200,000 ₪ בגין הפרת ההסכם וביטולו על ידי הנתבעת, על פי סעיף 11.4 להסכם. ב. הנתבעת הודתה (במכתבה לתובעת מיום 9.12.08) בחוב לתובעת בסך 1,838,000 ₪ ונימקה אותו בקשיים כלכליים (נספח ב לתצהיר התובעת). טענת הנתבעת לפיה חוב זה הינו במסגרת האובליגו שניתן לה על ידי התובעת לפי סעיף, 6.4 להסכם, במנותק וחרף מסגרת האשראי שניתנה לה בסעיף 6.2 להסכם - אינה יכולה לעמוד. הן לשון ההסכם (קריאת סעיפים 6.2 ו-6.4 יחד), והן התנהגות הצדדים לפני כריתת ההסכם ואחריו, מובילות למסקנה ההפוכה, שהאובליגו ניתן לנתבעת במסגרת ימי האשראי שעוגנו בסעיף 6.2 להסכם ולא בנוסף להם. כל תוצאה אחרת תרוקן את סעיף 6.2 להסכם מתוכן. ג. הנתבעים הפרו את ההסכם גם בכך שלא רשמו משכנתא שניה לטובת התובעת על מקרקעין של הנתבע 3 כמתחייב מסעיף 10.1 להסכם, ואף לא המציאו לתובעת את הסכמת בנק מרכנתיל שלטובתו נרשמה המשכנתא הראשונה. הנתבעים לא מכחישים זאת, אך טוענים שהתובעת ביקשה לרשום את המשכנתא בעצמה. טענה זו אינה נכונה. ד. אי תשלום החוב בגין הדלקים בחודשים אוקטובר-דצמבר 2008 (1,509,639 ₪) ואי רישום המשכנתא לטובת התובעת זיכו את התובעת בביטול ההסכם ובהגשת השטר לביצוע כפי שעשתה. ה. שטר החוב מולא על ידי התובעת כדין, נכון למועד הגשתו לביצוע בהוצל"פ. ו. שטר החוב נחתם על ידי הנתבעים לפני עו"ד תמר מונד במועד חתימת ההסכם. בכל מקרה לשאלה זו אין רלוונטיות לאחר שהנתבעים מודים שחתמו על שטר החוב. ז. לא ניתן לראות בשטר החוב "חוזה אחיד". השטר נחתם במסגרת הסכם ייחודי בין הצדדים שנערך לאחר שהצדדים ניהלו מו"מ במשך מספר חודשים על תנאיו. 8. טענות הנתבעים (המתנגדים לביצוע השטר) א. השטר הופקד בנאמנות על החלק אצל התובעת על פי ההסכם, ולפיו התובעת זכאית להגישו לביצוע אם הנתבעים לא יעמדו בהתחייבויותיהם כלפיה על פי ההסכם. הנתבעים עמדו בכל התחייבויותיהם על פי ההסכם, ומשלא התקיים התנאי, התובעת לא היתה זכאית להגישו לביצוע. ב. התובעת זייפה את השטר, מלאה אותו שלא כדין כאילו נחתם לפני עו"ד תמר מונד, בשעה שהנתבעים מעולם לא התייצבו בפני עו"ד תמר מונד ומעולם לא חתמו בפניה על השטר. ג. התובעת מלאה על גבי השטר סכום חוב של 2,648,275 ₪ נכון ליום 17.3.08, כשהוא נושא ריבית בגובה 6.5%. אלא שעל פי מכתבה של התובעת לנתבעת מיום 14.12.08 (נספח א להתנגדות), חובה של הנתבעת לתובעת נכון למועד זה עומד ע"ס 1,477,000 ₪. התובעת הוסיפה על סכום זה סכום נוסף של 1,170,000 ₪ ללא זכות שבדין, כאילו מדובר בפיצוי בגין הפרת ההסכם על פי סעיף 11.4 להסכם. אלא שכאמור הנתבעת לא הפרה את ההסכם וההסכם לא בוטל. התובעת עדיין מספקת לנתבעת דלקים ולא דרשה מהנתבעת להשיב לה את הציוד בתחנה. התובעת השלימה את השטר בניגוד להרשאת הנתבעת ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה לביצוע השטר. הנטל להראות כי סכום החוב הנקוב בשטר בר תביעה מוטל על כתפי התובעת והוא לא הורם על ידה. מעבר לכך, על פי סעיף 6.4 להסכם, אשר גובר על סעיף 6.2 להסכם, הנתבעת זכאית לאשראי מהתובעת בגובה 1,600,000 ₪ בכל רגע נתון במשך כל תקופת ההסכם (עשר שנים). האשראי לו זכאית הנתבעת גבוה מהחוב הנטען על יד התובעת בסך 1,477,000 ₪. על כן במועד הגשת השטר לביצוע טרם הגיע מועד פירעונו. ד. התובעת לא היתה רשאית להוסיף לשטר סכומי חוב נטענים בגין התקופה שקדמה למועד חתימת ההסכם (17.3.08), וזאת על פי סעיף 11.7 להסכם. ה. התובעת הוסיפה תאריך רטרואקטיבי על גבי השטר תוך חריגה מהרשאה. סכום החוב הנקוב בשטר הינו נכון ליום 14.12.08, המועד בו לטענת התובעת הנתבעת הפרה או ביטלה את ההסכם. אלא שהתאריך הנקוב בשטר הוא 17.3.08. הוספת תאריך שאינו תואם את מועד החוב מחייב את פסילת השטר. מה גם שסכום החוב בשטר צמוד למדד ונושא ריבית בשיעור 6.5% מיום חתימת השטר, כך שהתובעת הגדילה את החוב שלא כדין. ו. שטר החוב כולל תנאים מקפחים - פטור מחובות למחזיק ו"ערבות אוואל" - אשר מעולם לא הוסברו לנתבעים והנתבעים לא הסכימו להם. יש לראות בשטר חוזה אחיד הבטל עקב התנאים המקפחים שבו. דיון 9. המחלוקת בין הצדדים עיקרה בשאלה האם התובעת מלאה בשטר שהגישה לביצוע, סכום השווה לסך חובם של הנתבעים כלפיה כטענתה, או שמא מילאה היא סכום גבוה מהסכום אשר היתה רשאית למלא, אם בכלל, כפי שטוענים הנתבעים. שהרי אם הושלם השטר על ידי התובעת שלא על פי ההרשאה שניתנה לה, פסול הוא והנתבעים פטורים מתשלומו. טענות נוספות של הנתבעים נוגעות לציון על גבי השטר כי הוא נחתם בפני עו"ד תמר מונד, כאשר לא כך היו פני הדברים, וכן לעניין סעיפים מקפחים, לטענתם, בשטר. אדון בטענות כסדרן. 10. גובה הסכום הנקוב בשטר לטענת התובעת, הסכום 2,648,275 ₪ מגלם את חובה של הנתבעת כלפיה בגין הדלקים שקיבלה בחודשים 10/08-12/08, נכון למועד הגשת השטר לביצוע (28.12.08) - ובסה"כ 1,448,275 ₪, בתוספת סך 1,200,000 בגין ביטול ההסכם בשל הפרתו על פי סעיף 11.4 להסכם (סע' 3 לסיכומים). לטענת הנתבעת גובה החוב לגישתה של התובעת עצמה, נמוך מגובה האובליגו שהעניקה לה התובעת (1,600,000 ₪ למשך כל תקופת ההסכם) ועל כן למעשה לא היה לה כל חוב כלפי התובעת במועד הגשת השטר לביצוע. מכאן, כי יש להכריע תחילה בשאלה האם האובליגו ניתן לנתבעת על ידי התובעת במסגרת ימי האשראי הנקובים בסעיף 6.2 להסכם (ואז אי עמידת הנתבעת במסגרת האשראי מקימה לתובעת זכות להגשת השטר לביצוע בגין הפרת ההסכם), או האם הזכות לאובליגו ניתנה לנתבעת מעבר למסגרת האשראי בסעיף 6.2 להסכם, היינו: למשך כל תקופת ההסכם ללא הגבלה (ואז צודקת הנתבעת בטענתה כי במועד הגשת השטר לביצוע לא היה לה חוב בר פירעון כלפי התובעת). 11. כפי שצוטט מעלה, סעיף 6.2 להסכם מפרט את תקרת ימי האשראי שהעניקה התובעת לנתבעת בתמורה שננקבה בסעיף: עבור 1/3 מכמות הדלקים - שוטף + 10; עבור 1/3 מכמות הדלקים - שוטף + 20; עבור 1/3 מכמות הדלקים - שוטף + 30. בהמשך ההסכם, בסעיף 6.4, הוסכם כי לנתבעת תהיה זכות לאובליגו בסכום שלא יעלה על 1,600,000 ₪ "בכל מקרה ולמרות האמור בסעיף 6.2 לעיל". השאלה העומדת בלב ליבו של הסכסוך בין הצדדים היא, מה משמעות הניסוח "למרות האמור בסעיף 6.2". הנתבעים טוענים, כי כוונת הצדדים הייתה שהאובליגו יינתן לנתבעת למשך כל תקופת ההסכם והאופציה (היינו, עשר שנים), ללא הגבלת מסגרת האשראי של שוטף + 10,20,30 יום שבסעיף 6.2 להסכם. התובעת טוענת מנגד, כי כוונת הצדדים הייתה לסכום האשראי (מעבר לתמורת כמות הדלקים שבסעיף 6.2) ולא לשינוי מסגרת האשראי לפי סעיף 6.2, כי אז ירוקן כל סעיף 6.2 מתוכן. בעניין זה יאמר כבר עתה, כי אני מקבלת אני את טענות התובעת, לפיהן סעיף 6.4 נועד לתאר את סכום האובליגו שניתן לנתבעת, היינו את סך האשראים שניתנו לנתבעת, ולא בא לשנות ממסגרת האשראי כפי שנקבעה בסעיף 6.2 ובה היה על הנתבעת לעמוד. למסקנה זו הגעתי על פי לשון ההסכם, על פי הנסיבות החיצוניות להסכם ובייחוד התנהגות הצדדים, וכן על פי הקשרם של דברים וההיגיון המסחרי. ואנמק. 12. פרשנות ההסכם על פי לשונו - הלכת אפרופים (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265) קבעה, כי יש לפרש חוזה על פי אומד דעת הצדדים לו, ואומד דעתם יילמד הן מלשון החוזה והן מהנסיבות החיצוניות לחתימתו. דומה, כי מאז נפסקה אותה הלכה נוטות כפות המאזניים לעבר לשון החוזה ומעניקים לה משקל גבוה יותר. כך בפרשת ארגון מגדלי הירקות (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (11.5.06) וכך ביתר שאת בע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ (28.1.08): "על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט ...". בעניינינו, לשון ההסכם ברורה, ולא מצאתי כי קיימת סתירה בין האמור בסעיף, 6.2 להסכם, לאמור בסעיף 6.4 לו. סעיף 6.2 להסכם דן בגובה האשראי שנותנת התובעת לנתבעת ובמסגרת האשראי. סעיף 6.4 דן באובליגו שמעניקה התובעת לנתבעת. האובליגו הינו כלל התחייבויות הנתבעת, סך האשראים אותם היא חייבת לתובעת, כולל מסגרות האשראי שניתנו לה. הגדרה זו צוטטה על ידי התובעת בסיכומיה ובשלב החקירות, והנתבעים לא חלקו עליה (ראו למשל עדות הנתבע 2, עמ' 26 לפרוטוקול, שורות 16-23). האובליגו מתייחס לגובה ההתחייבויות ולסכומן, ועל כן הביטוי "בכל מקרה ולמרות האמור בסעיף 6.2 לעיל" יכול להתייחס רק (כאמור בסעיף 6.2) לגובה האשראי, ולא לימי האשראי שניתנו לנתבעת. זאת ועוד, בסעיף 6.4 להסכם נכתב: "... עלה האובליגו על הסכום הנקוב לעיל (1,600,000 ₪ - ו'פ'), לא יינתנו למפעיל ימי אשראי וכל רכישת הדלקים תותנה בתשלום מזומן....." מכאן משתמע בהכרח, כי אם לא עלה האובליגו על הסך 1,600,000 ₪, הרי שמספר ימי האשראי שנתנה התובעת לנתבעת נותרים על כנם. ומהו מספר אותם ימי אשראי? הכוונה לאלו המפורטים בסעיף 6.2. שהרי אין התייחסות אחרת לנושא זה בהסכם. האופן בו מבקשים הנתבעים לפרש את לשון ההסכם, ולפיו סעיף 6.4 דן הן בהיקף האשראי שניתנן לנתבעת - 1,600,000 ₪, והן במסגרת האשראי - כל תקופת ההסכם, מרוקנת לגמרי מתוכן את סעיפים 6.2 ו-6.3 להסכם. שהרי אם הוענק לנתבעת אובליגו בגובה 1,600,000 ₪ למשך כל עשר שנות ההסכם, לשם מה היו צריכים הצדדים לפרט בסעיף 6.2 את מסגרת האשראי? ולשם מה היו צריכים הצדדים לפרט בסעיף 6.3 להסכם את שיעור הריבית בגין תקופות האשראי לפי סעיף 6.2 להסכם? כמו כן, אם לא קיימת מסגרת אשראי להחזר הסך 1,600,000 ₪, יוצא שבכל תקופת ההסכם הנתבעת לעולם לא תפגר בתשלומים, ואם כך לשם מה היו הצדדים זקוקים לפרט בסעיף 6.8 להסכם את הסעדים העומדים לתובעת במקרה של פיגור בתשלומים ? התשובה לכך ברורה - מתן האובליגו כפוף לקיום ההסכם ועמידה במסגרת האשראי שנקבעה בו כמפורט לעיל. גישת הנתבעים בכתבי טענותיהם אינה עולה בקנה אחד עם לשון ההסכם. פרשנות הנתבעים מרוקנת מתוכן מספר סעיפים בהסכם, וברי כי יש להעדיף פירוש המקיים את החוזה - סע' 25(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ע"א 270/75 "רמד" בע"מ נ' חברת ווטסצ'סטר בע"מ, פ"ד כט(2) 813). אשר על כן אני קובעת, כי לשון ההסכם כפי שפורטה הינה ברורה והיא עולה בקנה אחד גם עם התנהגות הצדדים במהלך המו"מ וכריתת ההסכם ולאחרי חתימתו, ויש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם, באופן המביא לקבלת טענות התובעת בעניין זה. 13. פרשנות ההסכם על פי נסיבות חיצוניות לו - התנהגות הצדדים הוכח כי בשלב המו"מ בין הצדדים, ההסכמה היתה כי הנתבעת תשלם לתובעת עבור דלקים על פי מסגרת אשראי של שוטף + 10 ימים או 20 יום או 30 יום על פי הענין, כאשר סכום האובליגו שתעמיד לזכותה התובעת יהיה בסך 1,600,000 ₪. עדות מר אסף פארן (מנהל מחלקת ייזום בתובעת במועד הרלוונטי) - בתצהירו מיום 9.11.10 העיד כי הוא שניהל את המו"מ בשם התובעת אל מול הנתבעים 2-3, לשם גיבוש הסכמות בהמשך לפעילות בין התובעת והנתבעת. על פי תצהירו, באשר לתנאי התשלום, ביקשו הצדדים לאפשר לנתבעת להמשיך לרכוש דלקים מהתובעת ללא הגבלה בסכום במסגרת ימי האשראי: "2. ... נשאתי ונתתי עם מנהלי הנתבעת באשר לתקרת סכום רכישות הדלקים (אובליגו) שתינתן לנתבעת עד לביצוע התשלום בפועל - בהתאם לתנאי התשלום. 3. לצורך כך, ובהתחשב בהיקף צריכת הדלקים של הנתבעת. הוסכם בין הצדדים כי האובליגו לנתבעת יעמוד על 1,600,000 ₪. כמי שמנהל אישית את המו"מ עם מנהלי הנתבעת, אני יודע לומר בוודאות כי הסיכום בין הצדדים היה שהאובליגו ניתן במסגרת תנאי התשלום - ולא מעבר להם " (הדגשות במקור - ו' פ') העד חזר על דברים אלו גם בחקירתו הנגדית: "... לגבי האובליגו - בהן צדק תקרת האובליגו הייתי מוכן לתת 1,400,000 ₪ ואמרתי לרפיק כשהוא ישב אצלנו בחדר הישיבות מאחורי הקבלה, בין הקבל לחדר המנכ"ל אמר לי - אסף עושים את תקופת ימי האשראי, מחשבים את מחיר הדלקים וכשבודקים את זה אני עלול להיות במצב שבימי התשלום שאני צריך לשלם אני אהיה מעבר לאובליגו מה אעשה אז? חשבתי ועשיתי חשבונות שוב ואמרתי לו לאור הביטחונות שיש פה, המקסימום זה להגיע לאובליגו של 1,600,000 ₪ כדי שבימי האשראי לא תמצא בחריגה וכך היה. ותהיה מחוייב בימי האשראי לקנות במזומן. וכך סוכם ונחתם בידיעתו. כל החשבונות נעשו בינינו". (עמ' 15-16 לפרוטוקול, שורות 32-7 לפרוטוקול). עדותו של מר פארן מהימנה עלי והיא לא נסתרה. 14. נוסף על כך, מהראיות אשר הוצגו לפני עולה כי בפועל, לאחר כניסת ההסכם לתוקפו, הנתבעת שילמה לתובעת בהתאם לתנאים ולהיקף המסגרת בסעיף 6.2 להסכם: מר אבי רוזנפלד, מנהל אגף תחנות דלק אצל התובעת הצהיר (בתצהירו מיום 15.11.10) כי הנתבעת ידעה במשך כל תקופת ההסכם שעליה לעמוד במסגרת ימי האשראי על פי סעיף 6.2 להסכם, ובפועל פעלה כך ושילמה לתובעת החל ממועד כניסת ההסכם לתוקף ועד סוף חודש יוני 2008 על פי תנאי האשראי בכפוף לסכום האובליגו שנקבע, ובמסגרת האשראי הקבועה בסעיף 6.2, (סעיפים 9-11 לתצהירו). מר רוזנפלד צרף לתצהירו כרטסת חשבונות של התובעת לתקופה 1.2008-2.2009 (נספח א לתצהירו), התומכת בטענותיו וממנה עולה כי אכן נהגו הצדדים בפועל על פי סעיף 6.2 להסכם והנתבעת שילמה במסגרת ימי האשראי הקבועים בו (כאשר המועד השלישי לתשלום פוצל לשני מועדים). גם מדף הכרטסת שאף הנתבעת עצמה צרפה לכתב ההתנגדות (נספח ה) עולה, כי החל ממועד כניסת ההסכם לתוקף ועד לפרוץ הסכסוך בין הצדדים, הנתבעת שילמה לתובעת בהתאם למסגרת האשראי שניתנה לה בסעיף 6.2 להסכם, בכפוף לסכום האבליגו. וכך עולה גם במפורש ממכתבו של הנתבע 2 למר אבי רוזנפלד מיום 9.12.08 (נספח ב לתצהיר מר רוזנפלד), אשר בשל חשיבותו יובא ברובו: "בהמשך לשיחתנו מהבוקר אני מעלה בכתב את בקשתי אליכם בקשר לחוב שלנו אצלכם. החוב כיום עומד על 135,800 ₪ שזה 3 שיקים ע"ס 291,000 ₪ כ"א לתאריכים 10/12/08, 20/12/08, 30/12/08 ועוד יתרת חוב מחודש נובמבר ע"ס כ480,000 ₪. יש לציין שהחוב הנ"ל הינו במסגרת האובליגו המוסכם בינינו. מאז הישיבה האחרונה שלנו במשרדי החברה ב-17/11/08 עם מר חיים סוכם שאנו נמשיך לרכוש דלקים במזומן עד לפרעון החוב ומאז אנו מעבירים כסף עבור כל הזמנה והזמנה הדבר גרם קושי לנו גם לשלם עבור השוטף וגם לכסות את השיקים הנ"ל. אנו אנשים אחראים ומבוססים ויש לנו היסטוריה טובה עם דור אלון במשך יותר מ 10 שנים פשוט נקלענו לקושי תזרימי מזומנים זמני עקב המצב הכלכלי בשוק ועקב מחנק האשראי הבנקאי ותנאי האשראי הנהוגים בשוק. אנחנו עושים מאמצים ניכרים להתארגן ולגייס מימון נוסף על מנת לעמוד בהתחייבויותינו מולכם. אנו הגשנו בקשה לקרן לסיוע לעסקים קטנים אשר כולנו תקווה שהיא תאושר תוך חודש עד חודש וחצי ואז אפשר להזרים אותה לדור אלון ואם תואילו להחזיר אותנו להסכם ז"א אספקה באשראי שוטף 10/20/30 אז נוכל לפרוע את השיקים....." כאמור, ממכתב זה עולה מפורשות, כי הנתבעת הבינה שעליה לעמוד במסגרת האשראי הנקובה בסעיף 6.2 להסכם, גם כשהיקף האשראי הינו בתחום האובליגו שניתן לה בסעיף 6.4 להסכם. לנתבעים ברור שכאשר הם חרגו ממסגרת האשראי, התשלום בגין דלקים חדשים צריך להיות במזומן. ויותר ממה שיש במכתב זה חשוב מה שאין בו - אין בו דרישה מצד הנתבעים לניצול מלא של האובליגו מחוץ למסגרת האשראי! יוצא מכך, שהתנהגות הצדדים בפועל תואמת את לשון ההסכם כאמור בסעיף 12 לעיל. 15. ההיגיון המסחרי - גם אם נבחן את טענות הנתבעת לעניין פרשנות סעיף 6.4 להסכם מפן התכלית המסחרית והעסקית, נמצא שלא קיים כל היגיון מסחרי מצדה של התובעת להעניק לנתבעת אשראי בגובה 1.6 מיליון ₪ לתקופה של כעשר שנים, ללא ריבית וללא הצמדה. וכבר נקבע בפסיקה יותר מאחת, כי על הסכם מסחרי להגשים היגיון, סבירות ויעילות כלכלית מסחרית ונקודת המוצא היא שכל צד לעסקה מסחרית מעוניין למקסם את רווחיו ולא ייטול חלק בעסקה המעניקה לו רווח קטן (ובעניינינו - העדר רווח) וראו לעניין זה ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' אבנר (פ"ד נו (5) 799). 16. אשר על כן נקבע, כי היקף האובליגו ניתן לנתבעת במסגרת ימי האשראי שפורטו בסעיף 6.2 להסכם. משכך, ומשהנתבעת לא פרעה את חובה במסגרת ימי האשראי, הרי שיש לראותה כמפירה את התחייבויותיה כלפי התובעת על פי ההסכם מיום 17.3.08, וקמה לתובעת הזכות להגיש את שטר החוב לביצוע. משנקבע כן, יש להכריע האם גובה החוב כפי שפורט בשטר המשכנתא תואם את ההרשאה שניתנה לתובעת בהסכם. 17. לטענת התובעת, החל מחודש אוגוסט 2008 הנתבעת החלה לפגר בתשלומים. שטר החוב מולא על ידי התובעת בהתאם לחובות הנתבעת כלפיה בגין החודשים אוקטובר 2008-דצמבר 2008, כמפורט בתצהירו של מר אבי רוזנפלד (סעיפים 16-23 לתצהירו מיום 15.11.10): יתרת חוב בגין חודש 10/08 - 875,173 ₪ יתרת חוב בגין חודש 11/08 - 478,344 ₪ יתרת חוב בגין חודש 12/08 - 156,121 ₪ סה"כ: 1,509,638 ₪. לסכום זה, טוענת התובעת, יש להוסיף את הסך 1,200,000 ₪ בהתאם לסעיפים 11.1 + 11.4 להסכם. 18. הנתבעת מכחישה את החוב וחוזרת על טענותיה לגבי האובליגו שניתן לה מהתובעת בהיקף של 1,600,000 ₪ לא מוגבל בזמן, אשר כולל את החוב הנטען (והמוכחש על ידה). אלא שהנתבעת אינה מפרטת במספרים, ואינה מציגה גרסה עניינית משלה לגבי היקף החוב הקיים. משנפלה גרסת הנתבעת בעניין האובליגו, והנתבעת לא הציגה גרסה משלה לעניין גובה החוב כלפי התובעת נכון למועד הגשת השטר לביצוע מחד גיסא, ומאידך גיסא - טענותיה של התובעת לעניין החוב מעוגנות בעדויות מטעם התובעת אשר לא נסתרו ואף חוזקו במכתבי הנתבעת עצמה מיום 9.12.08 ומיום 18.1.208 (נספח ב להתנגדות - סעיף 4 למכתב בעניין ביטול השיקים שניתנו לתובעת עבור חודש אוקטובר 2008 בסך כולל של 872,367 ₪), אני קובעת כי גובה החוב לו טוענת התובעת, בסך 1,509,638 ₪ הינו בהתאם להסכם. 19. אשר להוספת הסך 1,200,000 ₪ לסכום השטר - אין מחלוקת, כי על פי סעיפים 11.1+11.4 להסכם על הנתבעת להשיב לתובעת סך 1,200,000 ₪ "בכל מקרה של סיום ההסכם בו ביטולו מכל סיבה שהיא". לטענת הנתבעת, התובעת הוסיפה סכום זה לשטר שלא כדין, הואיל וההסכם לא הסתיים ולא בוטל. לטענתה, התובעת לא דרשה מהנתבעת להשיב לה את הציוד והמשיכה לספק לנתבעת דלקים על פי תנאי ההסכם. בכך יש לראות את הצדדים כמי שהסכימו בהתנהגותם להמשך קיומו של החוזה. התובעת משיבה לעניין זה כי טענת הנתבעת לפיה ההסכם לא בוטל בפועל על ידי הצדדים נטענה לראשונה בסיכומי הנתבעים ויש בכך משום הרחבת חזית אסורה. לגופם של דברים טוענת התובעת, כי ההסכם בוטל על ידה כדין במכתב מיום 14.12.08 (בו היא הודיעה לנתבעת על ביטול ההסכם בתוך 3 ימים אם לא ישולם החוב). לאחר ביטול ההסכם התובעת הסכימה למכור לנתבעת דלקים במזומן, ואין בכך או בעובדה כי לא דרשה מהנתבעת להשיב את הציוד כדי להעיד על כך שההסכם עודנו תקף בין הצדדים. 20. השאלה האם לאחר הודעת ביטול ההסכם ששלחה התובעת לנתבעת ביום 14.12.08 המשיכו הצדדים לפעול על פי ההסכם, עלתה במהלך הדיון לפני ושני הצדדים נחקרו בעניין. על כן איני מקבלת את הטענה בדבר הרחבת חזית, כאילו עניין זה הועלה לראשונה בסיכומי הנתבעים. יחד עם זאת, מהעדויות שנשמעו לפני עולה עובדתית, כי התובעת המשיכה לספק דלקים ומוצרי דלק לנתבעת לאחר הודעת הביטול, אך היה זה כנגד תשלום במזומן בלבד. התובעת הוכיחה כי היא ביטלה את ההסכם עם הנתבעת בהודעה בכתב ואף בהתנהגות בפועל. הקשר הנמך בין הצדדים התבסס על הסכמה חדשה ביניהם, אם בע"פ או אם בהתנהגותם. מר אסף פארו מטעם התובעת העיד לעניין זה: "ש. האם אתם עדיין מספקים דלק לתחנה. ת. לידיעתי כן, במזומן בלבד" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 17-18). הנתבע 2 נשאל לעניין זה על ידי ביהמ"ש והשיב: "לשאלת בית משפט - האם אנחנו משלמים היום במזומן על דלק ישן או על דלק חדש - אנחנו משלמים במזומן על דלק חדש, אבל גובים מאיתנו במזומן במחיר אשראי" אלא שמיד לאחר מכן חזר בו מעדותו - "אני חוזר בי - לא אמרתי דלק חדש ולא אמרתי דלק ישן" (עמ' 20 לפרוטוקול). התובעת הוכיחה כי הנתבעים הפרו את ההסכם וכי שלחה הודעת ביטול כדין. טענת התובעת כי לאחר שבוטל ההסכם נמשך אמנם הקשר העסקי עם הנתבעים, אך לא על פי ההסכם שבוטל, אלא לפי סיכום בע"פ בין הצדדים כי תמורת הדלק ישלמו הנתבעים במזומן. טענה זו לא נסתרה, עולה בקנה אחד עם העדויות שנשמעו לפני. הנתבעים לא הצליחו לסתור זאת ולא הוכיחו כי הצדדים המשיכו לפעול על פי ההסכם לאחר שהתובעת שלחה את הודעת הביטול. אשר על כן, קמה לתובעת הזכות להוסיף את הסך הנקוב בסעיפים 11.1 +11.4 להסכם לשטר החוב וההתנגדות לענין זה נדחית אף היא. לפיכך אני קובעת, כי הסכום הנקוב בשטר החוב מולא כדין על ידי התובעת, ובהתאם להרשאה שניתנה לה על פי ההסכם שבין הצדדים. 21. אי רישום משכנתא הנתבעים אינם מכחישים כי לא נרשמה משכנתא בדרגה שניה על מקרקעי הנתבע 3 על פי סע' 10.1 להסכם. אלא הם טוענים שהתובעת ביקשה לרשום זאת בעצמה. התובעת מכחישה זאת וטוענת כי מעולם לא הסכימה לרשום את המשכנתא תחת התחייבותם של הנתבעים בהסכם, ואי רישום המשכנתא מהווה הפרה של ההסכם מצד הנתבעים. מר אסף פארן הצהיר בתצהירו מיום 9.11.10, כי התובעת מעולם לא ביקשה לרשום את המשכנתא בעצמה, וההתחייבות היא של הנתבע על פי סעיף 10.1 להסכם (סעיף 15 לתצהיר). בחקירתו הנגדית העיד לעניין זה (עמ' 12 לפרוטוקול): "ש. מי היה צריך לטפל בעניין זה בתובעת? ת. אבי. הוא גם טיפל בזה מול רפיק מתוך ידיעה ברורה שהמשכנתא צריכה להרשם על ידי הנתבע ולכן אבי טיפל בזה ולא היה צורך בגורם נוסף מטעם התובעת. ש. האם אתה יודע שהתובעת ביקשה לרשום את המשכנתא בעצמה? ת. לא ידוע לי. אני יודע שהתובעת לא רצתה לרשום את המשכנתא בעצמה וזאת אני יודע ממה שאבי רוזנפלד אמר לי. בשלב זה לא טיפלתי בזה, וקיבלתי מיילים ושוחחתי עם אבי ושאלתי מה קורה עם המשכנתא ובסעיף 10 כתוב שהנתבעת תעמיד את הביטחונות הבאים ובסעיף 10.1 כתוב משכנתא מדרגה שניה... ולכן לא עלה בדעתי שמישהו אצלנו ייקח על עצמו התחייבות לרשום את המשכנתא, התחייבות שעל פי ההסכם חלה על הנתבעת/המפעיל. ש. האם התובעת נוהגת לרשום את המשכנתאות שניתנות לטובתה ביחסים בינה ובין המפעילים? ת. בהסכמים שאני מטפל, התובעת משתדלת שהמשכנתא תרשם על ידי הצד השני, ברוב המוחלט של ההסכמים זה כתוב במפורש ונקבע שהצד השני ירשום את המשכנתא. בחלק קטן מההסכמים כתוב ששני הצדדים ילכו ביחד. ש. בפועל, בד"כ מי שרושם את המשכנתא זו התובעת ולא המפעיל. ת. זה לא נכון" עדותו מהימנה עלי והיא לא נסתרה. הנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי הוסכם בין הצדדים שהתובעת תרשום את המשכנתא, למרות התחייבות הנתבעים לעשות כן על פי ההסכם, ואין גם כל הגיון בכך. אני קובעת כי אי רישום המשכנתא בדרגה שניה כבטוחה לקיום התחייבויות הנתבעים על פי ההסכם, הנה הפרה של סעיף 10 להסכם. 22. חתימת השטר לכאורה בפני עו"ד תמר מונד הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי חתימתה של עו"ד תמר מונד המאשרת לכאורה את חתימתם בפניה על גבי שטר החוב, הוספה על ידי התובעת לאחר חתימתם על שטר החוב שלא כדין, ודבר זה כשלעצמו מביא לביטול שטר החוב. התובעת מכחישה את הטענה וטוענת שהנתבעים אכן חתמו על שטר החוב בפני עו"ד תמר מונד. אסף פארן הצהיר בתצהירו מיום 9.11.10 כי הנתבעים 2-3 חתמו על ההסכם ביום 17.3.08 במשרדי התובעת בנוכחותו, ובמועד זה גם חתמו על שטר החוב בנוכחותו ובנוכחות עו"ד תמר מונד (סעיפים 11-12 לתצהיר). מר פארן נחקר בעניין זה בחקירתו הנגדית, עדותו לא נסרה והיא מהימנה עלי: "ש. האם נחתם שטר החוב בנוכחותך? ת. כמו שאתם יודעים תמר מונד אימתה את החתימות שלהם וזה נעשה לבקשת רפיק כי אמרתי לו - הנוסח של השטר שהיה אצלו ושלחתי לו במייל ואמרתי לו תחתים ותבוא עם זה מאומת ע"י עו"ד והוא אמר לי שהוא בא לחתום אבל בלי אימות ע"י עו"ד ובצר לנו כי רציתי שהשטר יהיה אצלנו חתום, העדפתי שיחתמו בפני תמר מונד ואימתה את החתימה. אני לא זוכר אם באקט של החתימה אם הייתי נוכח באותו רגע בחדר. יתכן שהלכתי לצלם משהו. אני יודע חד משמעית כי דברתי עם מונד והיא הסכימה לאמת להם את זה. ואני מזהה את כתב ידה על האימות. (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 28.11.12). השטר שהוגש לביצוע, בחתימת הנתבעים ובאישור עו"ד מונד מדבר בעד עצמו, ומקבל חיזוק באמצעות עדות מר פארן, לפיה הנתבעים חתמו על השטר בפני עו"ד מונד, עדות שכאמור מהימנה עלי. הנתבעים לא הוכיחו את טענתם לפיה חתימתם נעשתה על השטר שלא בפני עו"ד, וכי חתימת עו"ד מונד הוספה על ידי התובעת בשלב מאוחר יותר ושלא כדין. ובכל מקרה, הנתבעים מודים כי חתמו על שטר החוב והם אינם מכחישים זאת. בנסיבות אלו ברי כי אין בטענתם כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי. 23. השטר כחוזה אחיד בעל תנאים מקפחים הנני דוחה את טענת הנתבעים לפיה יש לראות בשטר החוב חוזה אחיד שדינו בטלות עקב סעיפים מקפחים בו. שטר החוב נחתם במסגרת הסכם בין הצדדים שנחתם לאחר ניהול מו"מ במשך מספר חודשים על תנאיו (סעיף 17 לתצהיר רפיק, עמ' 27 שורות 18-20 לפרוטוקול). מר פארו העיד לעניין זה כי היו לפחות שתי פגישות בין הצדדים בעניין ההסכם, שיחות טלפון והערות מצד הנתבעים שהתקבלו. עובר לחתימה נערכו טיוטות של ההסכם אשר הוחלפו בין הצדדים. הערות הנתבעים לטיוטה התקבלו, הטיוטה תוקנה וההסכם נחתם רק לאחר שהנתבע 3 הודיע כי הנוסח מקובל עליו (עמ' 15 לפרוטוקול). עדות זו מהימנה עלי והיא לא נסתרה. בנסיבות אלה לא ניתן לראות בהסכם חוזה אחיד, לא מצאתי כי האמור בשטר מקפח את הנתבעים בצורה כזו או אחרת והתחושה היא של ניסיון מצד הנתבעים "לדחות את הקץ" ולהתחמק מתשלום חובם לתובעת. 24. על יסוד כל האמור נקבע כדלקמן: א. ההתנגדות לביצוע השטר - נדחית. ב. ההליכים לביצוע השטר בתיק הוצל"פ 01-34477-58-7 - יימשכו כסדרם. ג. הנתבעים ישלמו לתובעת את הוצאות ההליך שבפני ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ + מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. שטר חובחובשטר