מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גילוי חוסר במטענים במכס:   1. חברת קראבקס בע"מ (להלן: "המבוטחת") בקשה לייצא מטען של עטי "מון בלאן" גרמניה. מנהל המבוטחת, מר קמחי, ארז 260 עטים בקרטון אותו הוא ייעד למשלוח לגרמניה.   2. ביום 17.5.98 מסר מר קמחי את הקרטון ובו העטים לנתבע 4, שהעביר אותו לנתבע 3 - שניהם עובדי נתבעת 2 (להלן: "מצילות"). עובדי מצילות היו אמורים להעביר את המטען למסוף ממן, לצורך ייצואו מהארץ. מאחר ולא ניתן היה להשלים את הליכי היצוא בו ביום, לקח נתבע 3 את המטען למשרדי מצילות, שם הוא נותר עד למחרת בבוקר.   3. למחרת הושלמו הליכי היצוא, המטען הועבר לנתבעת 1 (להלן: "ממן"), שם הוא הועבר לבדיקת המכס. בבדיקת המכס הסתבר כי המטען אינו מכיל 260 עטים אלא 9 בלבד. כן הסתבר כי הקרטון בו היו ארוזים העטים נפתח, השכבה התחתונה של סרט ההדבקה נחתכה, ועליה הודבק סרט הדבקה שקוף. עובדות אלה מתיישבות עם מסקנה לפיה חלק מתכולת הקרטון נגנבה.   התובעת פיצתה את המבוטחת בהתאם לתנאי הפוליסה, והיא תובעת בתביעה דנן מכוח זכות הסוברוגציה.   4. השאלה הטעונה הכרעה בתביעה דנן, הינה איפה ארע החוסר במטען העטים, והאם הוכיחה התובעת כי החוסר אירע כאשר המטען היה בחזקת מצילות, או שהוא אירע בחזקת ממן.   יוער כי המטען היה בכל המועדים הרלבנטיים עד שהתגלה החוסר בחזקת 3 גורמים: המבוטחת, מצילות וממן.   לכן, יש לבחון עפ"י חומר הראיות והנטלים, באיזה שלב ובחזקת מי סביר יותר שאירע החוסר.   5. אני סבורה כי התובעת הוכיחה שהחוסר ארע כאשר המטען היה בחזקת מצילות. אני סבורה כי מצילות הינה "שומר שכר" כהגדרתה בס' 1 ג' לחוק השומרים.   זאת משום שמצילות קיבלה תשלום תמורת העברת המטען מהמבוטחת לממן. אף לאחר שהסתבר שלא ניתן יהיה להשלים את הליכי היצוא ביום 17.5.98, והמטען הושאר באותו ערב ולילה במשרדי מצילות, מצילות הוסיפה להחזיק במטען, כאשר היתה לה בשמירתו טובת הנאה - השכר שהיא היתה אמורה לקבל תמורת מסירתו למחרת היום למשרדי ממן.   6. ס' 2 ב' לחוק השומרים קובע את אחריותו של שומר שכר:   ”שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או נזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן, אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר, אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו”   על מנת להחיל סעיף זה על מצילות, על התובעת להוכיח - והנטל עליה להוכיח זאת, כי ה"אבדן או הנזק" ארעו כאשר המטען היה בחזקת מצילות.   7. ניתן להוכיח עובדה זו או בדרך של הוכחה פוזיטיבית (כגון הוכחה בדבר קיומו של אירוע גניבה, בעת שהמטען היה במצילות) או בדרך נסיבתית - היינו להוכיח שהחוסר לא קרה כשהמטען היה ברשות התובעת ולא כשהוא היה ברשות ממן. אם התובעת תוכיח זאת - התוצאה המסתברת היחידה האפשרית הינה, כי החוסר ארע כשהמטען היה בחזקת מצילות.   8. נסיבות הגניבה לא הוכחו, ולא הוכח פוזיטיבית שהחוסר אירע כשהמטען היה בחזקת מצילות. לכן, יש לברר האם הוכיחה התובעת עובדה זו בדרך הנסיבתית?   אחסון המטען במבוטחת   9. אני סבורה כי התובעת הוכיחה שהחוסר לא אירע בעת שהמטען היה בחזקתה שלה. ראשית, אינני סבורה כי קיים חומר ראיות התומך במסקנה לפיה החוסר ארע בזדון ע"י התובעת. אמנם, היו מקרים נוספים של גניבות ממטעני המבוטחת - אך אין בסיס לסברה שמדובר באירוע יזום ע"י המבוטחת עצמה.   בנוסף, אינני סבורה כי האפשרות שהקרטון נגנב ממשרדי המבוטחת היא סבירה. העד מר קמחי מקרבקס, העיד כי הוא אישית ארז את 260 העטים בקרטון, והוא אישית מסר אותו לנתבע 4. אומנם, העד לא העיד כי המסירה לנתבע 4 התבצעה מייד או בסמוך לאחר האריזה. העד העיד כי מתום האריזה ועד למסירת העטים לנתבע 4 העטים אוחסנו במשרדו (עמ' 3 שורות 23-22).   אולם, בהמשך מעיד העד כי הוא היה במשרדו כל היום בין 07: 00 ל-16: 00. אחריו לא נשאר איש במשרד, לא היו מגיעים אליו לקוחות, לא היו מגיעים לנקות את המשרד, ולא היתה חברת ניקיון ליד המשרדים (עמ' 8 שורות 25-20).   בנוסף, השיב העד כי במשרד היתה מערכת אזעקה, היא היתה מחוברת למוקד ולא היתה במשרד אי פעם פריצה (עמ' 12 שורות 7-4). כל הדברים הללו לא נסתרו או הופרכו, ולא מצאתי סיבה להטיל בהם ספק.   10. יצויין עוד בהקשר זה, כי תהליך הגניבה כפי שתואר לעיל היה מתוחכם, וארך פרק זמן של מספר דקות לפחות.   אין מדובר בגניבה מקרית, שאירעה כשהגנב ראה עטים ונטל אותם לידיו, אלא בגניבה שדרשה הכנה מוקדמת מסוימת, וארכה, כאמור, פרק זמן מסוים.   לכן, לאור כל האמור לעיל, המסקנה לפיה הגניבה אירעה כשהעטים אוחסנו בתוך הקרטון במשרדי המבוטחת איננה סבירה. בשעות בהן היה המשרד פעיל, היה בו רק המנהל מר קמחי - לפי עדותו שלא נסתרה, ולאחר מכן הוא ננעל, היתה בו מערכת אזעקה, ולא ארעה פריצה. כפי שנראה להלן, המסקנה לפיה הגניבה אירעה כשהמטען היה במשרדי מצילות - סבירה יותר.    אחסון המטען במצילות   11. כאמור, נתבע 3 הביא את המטען למשרדי מצילות לאחר שביום 17.5.98 לא ניתן היה לבצע את היצוא, ולהעביר את המטען לחזקת ממן. המטען נותר משעות אחר הצוהריים ועד למחרת בבוקר במשרדי ממן.   אכן, גם במשרדי מצילות לא אירעה פריצה באותו לילה. אולם, אני סבורה כי נסיבות אחסון המטען הן כאלה המצדיקות את המסקנה כי הגניבה אירעה במצילות.   12. אני סבורה כי המטען אוחסן במשרד מצילות, לא בתוך ארונית - בניגוד למה שהעידו העדים מטעם מצילות.   הטעם לכך הינו, קודם כל, משום שהגרסה לגבי אחסנת המטען בארונית לא נמסרה ע"י הנתבע 3, מר מסיקה לחוקר שחקר את החוסר מטעם התובעת. ההודעה (במ/3) נגבתה ממר מסיקה ביום 27.5.98 (היינו כ-10 ימים בלבד לאחר המקרה).   יתרה מזאת - באותה הודעה ציין מר מסיקה כי הוא ראה את הקרטון כשהיה במשרד באותו יום. לא ניתן, כמובן, לראות קרטון המאוחסן בתוך ארונית. הסבריו של מר מסיקה בהקשר זה אינם משכנעים. הוא הסביר שכוונתו היתה שיכול היה לראות את הארון (עמ' 34 לפרוטוקול). כן הסביר מר מסיקה שהוא לא ציין כי המטען הוכנס לארונית וננעל שם בעת שהשיב לחוקר, שכן "אולי הוא לא שאל אותי על הדברים" - וזאת למרות שברור שמדובר בעובדה חשובה ומשמעותית ביותר, לגרסתו.   13. בנוסף, קיימת סתירה בין עדויותיהם של מר מסיקה ומר מנשרו לגבי הארונית הנטענת - כשמר מסיקה העיד שמדובר בארונית עם מנעול תליה (עמ' 33 לפרוטוקול), ומר מנשרו העיד כי מדובר במפתח בידית הארונית, ולא במנעול נפרד (עמ' 37 לפרוטוקול).   14. לכן, מסקנתי הינה כי המטען נותר, במשך יום ולילה שלמים (החבילה הגיעה למצילות בבוקר), במשרדי מצילות, בלא שהוא נשמר בארונית או במקום בטוח אחר. למשרד מצילות נכנסים מידי יום לפחות 4 עובדים - ר' עמ' 39 שורות 11-10, עדות מר מסיקה.   יתרה מזאת, לפחות ל-4 אנשים יש גישה למשרד. יש מפתח למר מנשרו (ר' עדותו ועדות מר מסיקה), למר מסיקה (ר' עדות מר מנשרו עמ' 38 שורה 18, עדות השונה מזו של ע.ה. 3 בהקשר זה - עמ' 35 שורה 17).   15. מר מנשרו העיד גם, כי היו מקרים בהם הפקידה היתה נועלת את המשרד (עמ' 39 שורה 3). כלומר גם לה היה בנסיבות מסוימות מפתח. בנוסף, קיימת גישה למשרד לחברת כוח אדם "שהם פועלים ומנקים את המשרד" (עמ' 37 שורות 13-12).   לאור כל הנ"ל, קיימת אפשרות שהחבילה נפתחה, וחלק מתחולתה נגנב במהלך היום והלילה בו היתה החבילה מאוחסנת במשרדי מצילות, לאחר תום שעות העבודה במשרד. באותו זמן המשרד היה ריק, והיתה שהות לגנב לבצע את פעולת הגניבה המתוחכמת.   האחסון בממן   16. אני סבורה כי המסקנה שהגניבה אירעה במשרדי מצילות, סבירה יותר מהמסקנה לפיה היא בוצעה בעת שהחבילה היתה בממן. הטעם לכך הינו כי מהתמונות ניתן לראות מדבקה צהובה שהודבקה על הקרטון לפני הקליטה בממן (היא הודבקה ע"י ראובן מנשרו - ר' עמ' 36 שורות 21-20). המדבקה מודבקת על הקרטון. המדבקה הודבקה על גבי סרט ההדבקה הוורוד, שהוסר לצורך ביצוע הגניבה, ולא ניכרים בה סימנים כלשהם של הדבקה חוזרת. אני סבורה כי לו היתה המדבקה מוסרת ומוחזרת שוב, היה לכך סימן כלשהו בצורת המדבקה בתמונה.   ב"כ מצילות הפנה בהקשר זה לעדותו של השמאי שומרוני. אכן, השמאי העיד כי אפשר להסיר ולהדביק את כל המדבקות (עמ' 19 שורה 6). אולם, מעבר לעובדה כי השמאי אינו מומחה למדבקות, הרי שהוא לא נשאל ולא ציין, לו היתה המדבקה מוסרת ומודבקת מחדש, האם היה דבר זה מותיר בה סימן כלשהו. כאמור, להבנתי, התשובה לכך חיובית.   לכן, אני סבורה שהוכח כי הגניבה בוצעה לפני קליטת המטען בממן - לפני הדבקת המדבקה הצהובה.   ב"כ מצילות טען, כי גרסה זו לא עלתה בכתב ההגנה. אני סבורה כי אין זו גרסה שיש להעלותה בכתב ההגנה - די שנטען בכתב ההגנה כי הגניבה לא אירעה בממן, והנסיבות ואופן ההוכחה של עובדה זו הסתברו בהמשך.   17. מאחר שהמסקנה הסבירה מכל החומר שהוצג לעיל הינה כי הגניבה בוצעה במצילות, וכיון שמצילות היא, כאמור, שומר שכר, עליה להוכיח לפחות שהגניבה אירעה שלא ברשלנותה.   נסיבות האחסנה של המטען במצילות כפי שארעו לעיל, מובילות לתוצאה כי לא הוכח שמצילות לא התרשלה בשמירתה על המטען. נהפוך הוא - הותרת הקרטון בחדר, במשך יממה שלמה, במקום אליו נכנסים מספר לא קטן של אנשים, ולא בתוך ארונית, מהווה התרשלות.   לכן, אני מקבלת את התובענה נגד מצילות.   18. באשר לממן, מאחר שלא נוכחתי כי הגניבה אירעה בזמן שהמטען היה בחזקתה, הרי חרף היותה "שומר שכר" שהשמירה היא מטרתה העיקרית (ר' ת.א. (ת"א) 288/81 רייס נ' ממ"ן פס"מ מד(3) 341), אין להטיל עליה אחריות לנזק שלא אירע בעת שמירתה.   הטענה לגבי אחריות המבוטחת לצורך לאחסן את המטען   19. ב"כ מצילות טען כי מצילות נאלצה לאחסן את המטען במשרדה במשך הלילה, רק משום שמר קמחי מטעם המבוטחת לא העביר חשבונית יצוא והוראות משלוח לטרנכלל.   אני סבורה כי עניין זה לא הוכח. החשבונית מצויה במעטפה המצורף בדרך כלל לחבילה. מר מסיקה בהודעתו לחוקר (במ/3) ציין כי קיבל לידיו קרטון עם מעטפה. כיוון שהוא לא פתח אותה - הוא לא יכול היה לשלול את האפשרות העולה מעדות מר קמחי לפיה לקרטון מצורפת מעטפה עם חשבונית (ר' עמ' 6 לפרוטוקול).   גובה הנזק   20. בסיכומי ב"כ הנתבעים 4-2 נטען, כי לא הוכח שוויו של המטען שהתובעת פיצתה בגינו את המבוטחת. כידוע, חובת התשלום של המבטח למבוטחו נקבעת עפ"י סבירות השיקולים שהניעו את המבטח לבצע את התשלום - סבירות קיומו של כיסוי ביטוחי וסבירות הסכום ששולם. (ר' ע"א 7148/94 הכשרת הישוב נ' חברת השמירה בע"מ פד"י נ(4) 567, 569). 21. בענייננו, אני סבורה כי הוכחה סבירות הפיצוי על ידי חברת הביטוח, התובעת. לא הוכח כי לא היה כיסוי ביטוחי למבוטחת. באשר לסכום הפיצוי - שווי המטען שנגנב הוערך ע"י שמאי מטעם התובעת, מר שומרוני. מר בנימיני מנכ"ל התובעת הבהיר (עמ' 13 שורות 26-24) איך חושב סכום הפיצוי בהתאם לתנאי הפוליסה.   בנוסף, העד מר קמחי העיד כי רכש את העטים משיפרוט במאי 98, ומעדותו עולה כי העטים היו בבעלותו (ר' עמ' 2 ועמ' 12 לפרוטוקול). כאשר נגנבים ממבוטח עטים שהיו בבעלותו, פיצוי ע"י המבטח עפ"י שווי העטים כפי שהעריך אותו שמאי מטעמו הינו סביר.   22. התובעת הסכימה להפחית מהסכום הנתבע סך של 1,176.48 מרק גרמני, שכן 9 עטים הוחזרו לבסוף למבוטחת, לאחר פיצוייה על ידי התובעת. סכום הפיצוי הנתבע משקף, אם כן, את שווים של כל יתר העטים של המבוטחת, שנגנבו ולא הוחזרו לה.   כאמור, לאור כל האמור לעיל, יש מקום לקבל את תביעת השיבוב של התובעת, המבטחת, ביחס לסכום הפיצוי שפיצתה בו את המבוטחת.   נתבעים 4-3   23. נתבעים 3 ו-4 הם עובדי מצילות, שנתבעו באופן אישי. מעיון בסיכומי ב"כ התובעת עולה, כי התובעת זנחה את התביעה האישית שלה כנגדם, ועילת התביעה שלה מתייחסת רק למצילות (ר' ס' 22 וס' 37 לסיכומי ב"כ התובעת). לכן, אינני מקבלת את התביעה נגד נתבעים 3 ו-4.   24. סוף דבר, לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את מצילות לשלם לתובעת סך של 64,000 ש"ח (בניכוי הסכום של 1,177 מ"ג) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ש"ח + מע"מ.   התביעה נגד נתבעים 3 ו-4 נדחית ללא צו להוצאות. התביעה נגד ממן נדחית, והתובעת תישא בהוצאותיה בסך 6,000 ש"ח + מע"מ. מכס