סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט- 1999, הדן בעוולה של גניבת עין, קובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר." הכלל הוא שכדי לבסס עילת תביעה בגין גניבת עין, צריך התובע להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא קיומו של מוניטין למוצר והתנאי השני הוא קיומו של חשש להטעיית ציבור הלקוחות, שיחשוב בטעות כי המוצר של הנתבע הוא המוצר של התובע. ראה למשל ע"א 5689/94 ורגוס בע"מ נ' נגה הנדסה בע"מ (1998): "מקובל על הכול כי על-מנת להוכיח את ביצועה של העוולה, נדרש התובע על פיה, להוכיח שניים אלה: (א) ראשית - כי התובע רכש לטובין של עסקו 'מוניטין', באופן שהציבור מתייחס אל מוצריו - קרי: מעדיפם על פני מוצרים אחרים - על בסיס המוניטין האמור. (ב) ושנית - כי התנהגותו של הנתבע מקימה סיכון ממשי שהציבור יטעה להאמין שטובין שמייצר הנתבע הם טובין של התובע, ויעדיפם על פני מוצרים אחרים מכוחו של ה'מוניטין' שהקנה התובע למוצריו". בע"א 307/87 מ. וייסברוד ובניו נ' ד.י.ג. ביח"ר למצרכי חשמל בע"מ (1990) נפסק כי: "במשפט בגין גניבת עין צריך התובע להוכיח, כי השם, הסימן או התיאור רכשו להם הוקרה והערכה (reputation) בקהל, ושהקהל התרגל לראות בסימן ובתיאור או השם את ציון עסקו או סחורותיו של התובע ... לאמור - כי המוצר רכש לעצמו "משמעות משנית" המקשרת אותו עם התובע עד כי ציבור הלקוחות מזהה את המוצר על-פי חזותו עם תוצרתו של התובע וכי התרגל לראות בחזות המוצר את סחורתו של התובע ... ייתכן כי זיהוי המוצר בציבור נעשה על-פי עיצובו החיצוני המיוחד או אף על-פי צורתה החיצונית של אריזתו, ובלבד שהייחוד הוא כזה אשר מנחה את הצרכנים בעת הרכישה." ראה גם ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ נ' אס.בי.סי פרסום שיווק וקידום מכירות בע"מ (2001): "בראש ובראשונה שומה עליו על תובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירותים שהוא מציע לציבור, לאמור: כי הציבור מזהה את הטובין או את השירותים שבהם מדובר עם עסקו של התובע-הנפגע (לנוחות הדיון נדבר להלן אך בטובין, ודברים שנאמר יחולו, בשינויים המחויבים, על שירותים אף-הם). פירוש הדברים הוא, שעל התובע להוכיח כי נתקיים בטובין אופי מבחין מיתר הטובין של העוסקים בענף. באין הבחנה בין טובין של התובע לבין טובין של זולתו, לא ניתן לומר כי קם לו מוניטין ייחודי כנדרש. נזכור כי על דרך העוולה של גניבת עין יכול תובע שירכוש מונופולין בטובין מסוימים; מונופולין, על דרך הכלל, אינו אהוד, ובצדק כך; חונק הוא תחרות חופשית, מסגיר הוא את הציבור בידיו של בעל-המונופולין, ומכאן התביעה הבלתי מתפשרת כי התובע - הנפגע, לטענתו - יוכיח תחילה שהציבור מזהה את הטובין שבהם מדובר (על דרך של שם, של כינוי של סימן) דווקא עם הטובין שלו. לא יעמוד בנטל זה - לא תקום עילה של גניבת עין." נטל ההוכחהגניבת עין