סעיף 31 לחוק המקרקעין מאפשר לכל בעל דירה בבית המשותף לעשות שימוש רגיל וסביר ברכוש המשותף, כאשר שימוש ייחשב "סביר ורגיל" כאשר אין מניעה מיתר דיירי הבית המשותף לעשות שימוש דומה (ע"א 549/73 וינטרס נ' זמורה, פ"ד כח (1) 645 (1974) ובחינת הסבירות נבחנת בהתאם לנסיבות הספציפיות של הבית המשותף המדובר [עוז כהן בתים משותפים- בנייה, שימוש וניהול הרכוש המשותף הנ"ל, עמ' 43-47]. בעל דירה יחויב בתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימוש שעשה ברכוש המשותף, רק אם השימוש שעשה היה לא סביר או שאותו שימוש מנע מיתר הבעלים ברכוש המשותף מלהשתמש באותו רכוש משותף כאשר על השותף התובע דמי שימוש להראות כי היה מעוניין לעשות שימוש דומה באותם מקרקעין; היעדר יוזמה או העדר עניין מצדו של התובע דמי השימוש אינו מתיישב עם מניעת שימוש ואינו יכול לזכותו בדמי שימוש[(ע"א 663/87 נתן נ' גרינר, פ"ד מה(1) 104 (1990)]. סעיף 71ב (א) לחוק המקרקעין, שעניינו שינויים ברכוש המשותף ובזכויות בנייה קובע כי: "על אף הוראות סעיף 62(א) סיפה, או סעיף 12(ב) לתקנון המצוי שבתוספת, רשאים מי שבבעלותם שלושה רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף צמוד לדירותיהם, להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסויימים מהרכוש המשותף והצמדתם לדירה פלונית, לשם בניה שמטרתה הרחבת אותה דירה, וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבניה הנדרשות לצורך זה..." וראו גם נוסח סעיף 2(א) לתקנון המצוי של בעלי דירות בבית משותף (להלן "התקנון המצוי"), החל בעניין זה: "בעל דירה אינו רשאי לעשות בדירתו שינויים או תיקונים הפוגעים ברכוש המשותף או מסכנים או עשויים לסכן את קיומו או משנים או עשויים לשנות את ערכו, אלא אם קיבל תחילה הסכמת האסיפה הכללית של בעלי הדירות. לענין זה, "פגיעה ברכוש המשותף" - לרבות פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה כפי שהייתה בעת גמר הבניה". רכוש משותףדמי שימוש