בע"א 13/09 א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית בת-ים (ניתן ביום 18/7/2011) אומר בית המשפט: "לאור מאפיינים אלו של היטל התיעול יכולה להתעורר בעיה כאשר הרשות המקומית מגדירה את כלל שטח שיפוטה כ"אזור איסוף" ומרחיבה למעשה את האזור הפיזי של מושא ההנאה. במצב שבו אין הצדקה עניינית להגדרה זו, וקיימים הבדלים ניכרים בין מערכות הניקוז, והנתונים הטופוגרפיים באותה רשות, אזי זיקת ההנאה של פעולות התיעול עלולה ל"התרחק" עד כדי ניתוק הזיקה. כלומר במקרים בהם בשטח הרשות יש מספר מאגרי היקוות, אזי ייתכן ואין הצדקה עניינית להטיל היטל או אגרה בגין פעולה העוזרת הלכה למעשה לאזור ניקוז אחד ואינה תורמת דבר לאזור ניקוז אחר באותה רשות. במצב דברים זה תתקשה הרשות להצדיק גביית היטל או אגרה מבעל נכס שלמעשה כלל אינו נהנה מביצוע עבודות התיעול. ניתוק זיקת ההנאה, אשר מלכתחילה הינה ייחודית בנושא התיעול, עלולה לשמוט את הקרקע מתחת לסמכותה של הרשות לגבות את ההיטל (ראו ע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ, פ"ד נז(1) 340 (2002), וכן שפיר, עמ' 762-763). עם זאת, כאשר קיימת הצדקה עניינית להכרזה על כלל אזור השיפוט של העיר או הרשות כאזור איסוף, לדוגמא לאור הנתונים הטופוגרפיים ומקומם של מאגרי ההיקוות באזור, אזי אין כל מניעה לעשות כן, כפי שנקבע בבג"ץ 667/87 גולן נ' ראש עיריית נתניה, פ"ד מב(4) 12, 14-15 (1988). כאשר רשות מקומית, בהתאם לחוות דעת מקצועית, מוכרזת כאזור איסוף אחד, ניתן לקבוע, ללא חשש, כי כל עבודת תיעול בתחומי הרשות יש לה זיקה לכלל הנכסים בתוך אותה הרשות, ולא מתעורר כל קושי במצב דברים זה. אך כאמור הכרזה שכזו צריכה להיעשות תוך בחינה זהירה ובדיקה מקצועית". בפסק דיני בעת"מ 32431-08-10 התייחסתי להכרזה שכזו וקבעתי: "הסתמכותה של העירייה על הסיפא להגדרת אזור איסוף אינה מספקת. הוראות חוק העזר נועדו לאפשר את פיצול העיר לאזורי איסוף נפרדים, שיחולקו על פי שיקולים מקצועיים ובשים לב למבנה הטופוגרפי של העיר. בדרך זאת נשמרת זיקת הנאה כלשהי, אף אם רופפת, בין דרישת תשלום ההיטל לבין השימוש במקרקעין נשוא החיוב. הכרזת כל העיר כאזור איסוף אחד הופכת את תשלום היטל התיעול למס, שהרי יש בכך ניתוק מוחלט של הצורך בזיקת הנאה (ראה ע' שפיר לעיל, עמ' 761 - 763). דומה שהכרזת כל העיר כאזור איסוף מנוגדת לתכלית הוראת החוק לתיעול. אמנם בבג"צ 667/87 גולן נ' ראש עיריית נתניה, פ"ד מב(4) 12 (1988) אישר בית המשפט העליון הכרזה שכזו, אולם שם סמך בית המשפט על חוות דעת שקבעה כי כל העיר הינה אזור היקוות אחד וכי יש בסיס מקצועי להגדרתה כאזור איסוף אחד". באותו מקרה לא צורפה תעודת עובד הציבור בדבר ההכרזה אלא העירייה הסתמכה רק על האמור בסיפא להגדרת אזור איסוף. שאלות משפטיותהגדרות משפטיות