מה הדין במקרה של הגשת כתב הגנה באיחור ? מה הדין במקרה של הגשת בקשת רשות להתגונן באיחור ? הלכה פסוקה היא, שאם בעת שבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מובאת לראשונה להחלטת בית המשפט כבר מצוי בבית המשפט כתב הגנה, גם אם הוגש באיחור, לא יהיה התובע זכאי לפסק דין (ע"א 410,392/89 עינצ'י ואח' נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד מד(4) 9,4. "הלכה פסוקה היא, שכל עוד לא ניתן פסק דין מחוסר הגנה, הנתבע רשאי להגיש כתב הגנה, אפילו עבר המועד, ודינו כדין נתבע שהגיש הגנתו בזמן; פסק דין מחוסר הגנה לא יינתן נגדו, ובלבד שכאשר דן בית המשפט בבקשת התובע למתן פסק דין על-פי צד אחד כבר מצוי כתב ההגנה בתיק... הלכה זו אמנם אינה עולה בקנה אחד עם הוראת התקנה 97(א), האומרת ש'נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד', אך אין מערערים עליה..." (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 260) (וראה: ע"א 12/86, רע"א 441/87 עזבון המנוח שמואל ריגלר ז"ל נ' קזרו ואח', פ"ד מב(3) 422). בפסיקה הובהר, כי "יש לראות את מועד הדיון בבקשה לקבל פסק דין בהעדר הגנה כגבול העליון, שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב הגנה שהוגש באיחור" (ע"א 410,392/89, שם, בעמ' 10).   כפי שהוזכר, ההלכה היא כי בהליך המתנהל על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור, ואין להתייחס אליו כאילו לא היה.   הלכה זו הוחלה גם על הליך המתנהל לפי תקנות בית המשפט (ערעורים בענייני מס הכנסה), תשל"ט-1978 (ראה: ע"א 519/82 פקיד השומה ת"א 4 נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240, 242).   בהחלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי בירושלים, מפי כבוד השופטת מזרחי, הוחלה ההלכה האמורה גם על בקשה לאישור פסק בורר (בש"א [ירושלים] 4341/00 פרי הארץ למסחר ולפיתוח בע"מ נ' גלנור בינוי ופיתוח בע"מ, תק-מח 2001(1) 11085). בית המשפט קבע, כי על אף שהמועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר קבוע בחיקוק ויש צורך בטעם מיוחד כדי להאריכו, שלא כמו בתביעות המתבררות על-פי סדר הדין האזרחי הרגיל, שאז המועד נקבע על-ידי בית המשפט ולא נדרשת להארכתו הוכחה של טעם מיוחד - אף על-פי כן אין מקום להבחין בין שני התחומים בכל הנוגע למתן פסק דין בהעדר. אומר בית המשפט: "בקשה לביטול פסק בורר שקולה מהותית לכתב הגנה והיא עומדת מול הבקשה לאישור הפסק. רציונל אי מתן פסק הדין במצבים שבהם מצוי בפני בית המשפט כתב הגנה הוא הצורך לברר את טענות הצדדים כפי שהן עולות לכאורה מכתבי הטענות של שני הצדדים. רציונל זה נכון גם כאשר מונחת בבית המשפט בקשה לביטול פסק בורר מול הבקשה לאישור הפסק".   בהחלטת בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט ריבלין, ב-רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ' אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ, פ"ד נו(4) 61, חוזר בית המשפט ומזכיר כי בפנינו שני אינטרסים חשובים וראויים. האחד, חשיבותם של מועדים שנקבעו בסדרי הדין לעשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, לצורך ניהולו התקין והסדיר של ההליך; השני, זכות הגישה לערכאות והחשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים. בהקשר זה אומר בית המשפט: "במציאת נקודת האיזון הראויה בין השיקולים השונים שפורטו לעיל, על בית המשפט להתחשב בנסיבות המיוחדות לכל מקרה ואין לקבוע כלל נוקשה בבחינת 'יקוב הדין את ההר' אשר יקפח באופן גורף את זכותם של בעלי דין לנהל הליך שיפוטי... מידת הזמן שחלף מתום המועד הקבוע להגשת כתב ההגנה הוא שיקול המובא במסגרת השיקולים ששוקל בית המשפט, אך אין בו כדי להכריע; יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה... בית המשפט מחוייב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות, כך שזכות היסוד לגישה לערכאות לא תיפגע מעבר לנדרש. על בית המשפט לבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על-ידי הפגם הדיוני, ואשר בכוחם גם למזער את הפגיעה בזכות היסוד, ובכלל זה הטלת הוצאות על הצד המפר (השוו: רע"א 1958/00 הנ"ל, בעמ' 47-48)" (בעמ' 65).  (וראה גם: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובניה בע"מ נ' פקיד השומה ירושלים, פ"ד נה(4) 198).   יישומם של הכללים שהותוו לעיל לעובדות שבפנינו מוביל לכלל מסקנה, כי גם מקום בו הוגשה תביעה בסדר דין מקוצר, ובמועד הדיון בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מונחות בפני בית המשפט בקשה לרשות להתגונן ובקשה למחיקת הכותרת, לא יתעלם בית המשפט מן ההגנה שהוגשה ולא יתן פסק דין בהעדר הגנה, כאילו הנתבע לא התגונן בפני התביעה. אכן, בתביעות המוגשות בסדר דין מקוצר, על הנתבע לעבור את המשוכה של קבלת הרשות להתגונן, ואולם הוא זכאי לכך שבקשתו לרשות להתגונן תתברר וההגנה שבפיו תישמע. על-פי הוראות תקנה 206 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי) אי הגשת בקשה למתן רשות להתגונן במועד מקימה לתובע זכות לקבל פסק דין נגד הנתבע "כאמור בתקנה 97", כלומר, כמו בעניינו של נתבע "רגיל" שלא התגונן. היינו, העובדה כי לא הוגשה בקשת רשות להתגונן איננה מקימה לתובע שתבע בסדר דין מקוצר מותר זכויות ביחס לתובע שהגיש כתב תביעה רגיל. שניהם זכאים לפסק דין לפי הוראות תקנה 97, כפי שסויגו בהלכה הפסוקה, כמובא לעיל. לא למותר לציין, כי גם בקשה לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר הגנה בתביעה בסדר דין מקוצר מתבררת על-פי אותם כללים לפיהם מתבררת בקשה כזו בנוגע לפסק דין שניתן בהעדר הגנה בתביעה "רגילה" (ראה: תקנות 214 ו-201 לתקנות סדר הדין האזרחי). היינו, חייו של הנתבע בסדר דין מקוצר אינם "קשים" יותר, והנטל המוטל על שכמו אינו כבד יותר בבואו לבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה. אי הגשת כתב הגנהכתב הגנהמסמכים