מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החדרת אמצעי לחימה מסוריה לשטחים:   השופטת ד' ביניש:   המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בנשיאה והובלת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. עימו בכתב האישום המקורי, הועמדו לדין נאשם נוסף ונאשמת (להלן: הנאשמת) אשר הואשמו בעבירות שונות בקשר לאותה פרשה, וכן היה מעורב בפרשיה הנדונה נאשם בשם אלמוני, אשר עניינו התברר בנפרד. לאחר שהוחל בשמיעת הראיות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שבמסגרתו אף הוגש כתב אישום מתוקן נגד המערער והנאשמת. השניים הורשעו, על פי הודאתם, בכתב האישום המתוקן. לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש, ונדונו הנסיבות הכרוכות בעבירות בהן הואשמו המערער והנאשמת בכתב האישום המתוקן, שקל בית המשפט את מכלול הנסיבות, לרבות את הודייתם, וגזר על המערער 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, ועל הנאשמת 5 שנות מאסר לריצוי בפועל. על אלמוני, הנאשם שנדון על-פי כתב אישום נפרד, נגזרו 8 שנות מאסר לריצוי בפועל.   הפרשה נשוא האישום היא חמורה ביותר. מדובר בהחדרת אמל"ח מסוריה כדי להעבירו לשטחים. הנאשמת באותו כתב אישום עמדה בקשר ישיר עם אחיה, וַליד, אשר הסתנן לסוריה בשנת 1987, ומאז מתגורר שם. אותו אח הטיל על אחותו לאתר אנשים אשר יוכלו להיות בקשר עימו כדי לסייע לו במשימותיו שנועדו לפגוע בבטחון המדינה. הנאשמת מילאה את רצון אחיה, איתרה עבורו אדם בשם זיאד,אשר פרש מן המשימה כשהבין לאחר מגעים ראשונים מה מבוקש ממנו. הנאשמת המשיכה בניסיונה לגייס עבור אחיה פעיל אחר, וכך הגיעה לאחיו של זיאד, אלמוני, אשר נענה בנפש חפצה למשאלתו של האח וסיכם עמו כי יגיע לגדר המערכת המפרידה בין ישראל לסוריה כדי לקבל מידיו "חפצים" להעברה ולהטמנה בסמוך למקום מגוריהם - במג'דל שמס.   ב-7.12.2001 בשעות החשכה, הגיעו אלמוני והמערער, אשר נעתר לבקשת אלמוני להסיעו ברכבו לנקודה הסמוכה לגדר המערכת. שם ביקש אלמוני מהמערער להתרחק מהמקום, והמערער אמנם עשה כן. אותה עת הושלכו מעבר לגדר 6 שקים שכללו מטעני חבלה ורימוני יד. אלמוני קרא למערער לשוב, ובשלב זה גילה למערער כי מדובר באמל"ח המיועד לשטחים וביקש את עזרתו בהעמסת השקים ובהסתרתם. השקים הועמסו על הרכב אך הוטמנו לא במקום שבו נתבקש אלמוני להטמינם, בסמוך לקבר יעפורי, אלא במקום שומם כדי שלא לסכן את המבקרים באזור הקבר. ... בשל מעשים אלה, הואשמה הנאשמת במגע עם סוכן חוץ, ואילו המערער הואשם בנשיאה והובלה של נשק.   בגזרו את דינו של המערער, עמד בית המשפט על החומרה הרבה שבמעשה והסיכון הכרוך בהברחת אמל"ח מסוריה. עם זאת ציין את הרקע של המערער שהוא צעיר נורמטיבי, שלא היה מעורב בפעילות עבריינית כל שהיא קודם לארוע. בית המשפט קיבל עוד כי המערער לא ידע על מטרת נסיעתו כשהוזמן על ידי אלמוני לבצע את הנסיעה, וכי הסתבך כאשר מצא עצמו בשלב בו נתבקש להעמיס את האמל"ח על רכבו. בכך קיבל בית המשפט את טענת המערער כי לא היה שותף לתכנון ונקלע לביצוע, אף כי בית המשפט ציין כי גם בשלב זה יכול היה המערער לסגת מהמשימה. במדרג החומרה הביא בית המשפט בחשבון כי חלקם של הנאשמת ושל אלמוני היה רב מחלקו של המערער. עוד הביא בחשבון בית המשפט כי אביו של המערער נשא בעבר בכלא הסורי עונש מאסר של 23 שנים, באשמת ריגול לטובת מדינת ישראל, וכי המערער הודה והביע חרטה. בהתאם לכך קבע בית המשפט כי האיזון הנכון בין כל השיקולים האלה מצדיק הטלת עונש מאסר של 6 שנים בפועל ו-36 חודשי מאסר על-תנאי.   בערעור שלפנינו, טען בא-כוחו של המערער כל שניתן לטובת מרשו. במיוחד הדגיש כי המערער נקלע לביצוע עבירה וכי היה במצב שיכולתו למנוע את מעורבותו היתה מוגבלת ביותר באותו שלב. הוא עמד על מדרג החומרה בין המעורבים בפרשה וטען כי העונש אינו נותן ביטוי לחלקו היחסי בארוע העברייני כולו. באת-כוח המדינה הדגישה את החומרה הרבה והסיכון שיש בעבירה מן הסוג שהמערער הורשע בביצועה.   שקלנו את טענות הצדדים ובאנו לידי מסקנה כי בנסיבות המיוחדות של המערער, העונש אשר הושת עליו מחמיר עמו במיוחד בשים לב לעונשים שהושתו על כל שותפיו לעבירה. אין צורך להרבות במלים על החומרה שיש בהעברת אמל"ח מסוריה המיועד לשטחים ואין כל ספק כי יש להטיל עונשים חמורים ומרתיעים כדי לסכל כל ניסיון של גורמים עוינים וארגוני טרור לגייס אנשים ברמת הגולן, לצורך ביצוע משימות טרור.   בפרשה שלפנינו המידע והמעורבות שהיו לגורמי הבטחון בכל הקשור לעבירות הנדונות, הוא שסיכל מכל וכל את הסיכון הפוטנציאלי שהיה בפעילותם של כל הנאשמים. עם זאת, גם בנסיבות אלה אנו סבורים כי העונש אשר נגזר על המערער אינו נותן משקל לחלקו היחסי בביצוע העבירות ביחס לכל שותפיו. אין ספק שחלקה של הנאשמת אשר שיתפה פעולה עם אחיה הקשור ..., וידעה כי הוטל עליה לגייס פעילים עבורו, היה רב מחלקו של המערער. על אחת כמה וכמה חמור חלקו של אלמוני אשר עמד בקשר עם וליד, וקיבל על עצמו להעביר את האמל"ח ונטל עימו את חברו - המערער. משנדון אלמוני ל-8 שנות מאסר, והנאשמת ל-5 שנים, ניתן לומר שהעונש שנגזר על המערער אינו שומר על היחס ההולם בין חלקו לבין חלקם של האחרים בביצוע העבירות. לכך יש להוסיף כי משנעצר פרש המערער את היריעה במלואה, הוא הודה והביע חרטה. כמו כן, יש להביא בחשבון את הרקע המשפחתי המיוחד שבו נתנסה אביו.   מטעמים אלה סברנו כי יש מקום להקל במידה מסויימת בעונשו של המערער, מתוך הנחה שעונשיהם של יתר הנאשמים שהיו מעורבים עימו עומדים על כנם, ולפיכך אנו מעמידים את עונש המאסר בפועל על 4.5 שנים; יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.   שטחי יהודה ושומרון