מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החזר שיקים בלתי סחירים: כללי 1. בפני שתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד: בת.א. 4445/08 - חב' הביטוח עתרה להורות לבנק הנתבע להשיב לה סכומים של תשעה (9) שיקים בלתי סחירים, שמשכה לפקודת מוטבים ספציפיים, ואשר בפועל הופקדו בחשבון צד ג' המתנהל אצל הנתבע, ולא בחשבונות המוטבים. התובעת טענה כי הבנק נהג ברשלנות רבתית, כאשר איפשר את הפקדת השיקים בחשבון שאיננו חשבון המוטב. הבנק ביקש לדחות את התביעה על הסף, בין השאר מטעמים כדלקמן: (א) עדר יריבות -- משום שהחבות הנטענת אינה מוטלת על הבנק המקבל את השקים, כי אם לכל היותר על הבנק הנמשך -- בנק איגוד; (ב) משום שהתובעת לא הוכיחה כל נזק. הבנק הגיש הודעת צד ג' כנגד בעלי החשבון בו הופקדו השיקים, ה"ה זיידמן, בה טען כי היה ויחויב כלפי התובעת, על צדדי ג' לשפותו כנהנים ישירים מפרעון השיקים. צדדי ג' השיבו כי התביעה התיישנה, וכי לא נגרם לתובעת חסרון כיס. לגוף הענין, צד ג'2 (גב' זיידמן) ביקשה לדחות את התביעה כנגדה שכן "ההמחאות נפרעו בחשבונה ללא ידיעתה ולפי רצונו של בנה מר פנחס זיידמן ולצורך עניניו האישיים" (ס' 11 לכתב ההגנה). צד ג'1 טען כי לא היתה לו כל נגיעה בחשבון וכי הוא צורף אליו "מטעמים היסטוריים" (ס' 10 לכתב ההגנה). בת.א. 1057/09 - חב' הביטוח עתרה לחייב את הבנק הנתבע להשיב לה סכומים של חמישה (5) שיקים בלתי סחירים שמשכה למוטבים ספציפיים, ואשר בפועל הופקדו בחשבונות זרים. גם כאן טענה לרשלנות מצד הבנק, בכך שלא וידא כי פרטי מפקיד ההמחאה תואמים את פרטי המוטב לפי השיק. הבנק השיב גם הפעם, כי האחריות נופלת על הבנק הנמשך, וכן שלא הוכח נזק. כן טען להתיישנות התביעה ביחס לשני שיקים: שיק מס' 5214537, ושיק מס' 5217114. הבנק הגיש הודעת צד ג' נגד בעלי החשבון בו הופקדו שלושה שיקים, מר סטריק ומר שישא, בדרישה כי ישפוהו על נזקיו כמי שנהנו מהם בפועל. צדדי ג' ביקשו לדחות את הודעת צד ג', בין השאר בטענת שיהוי. בנוסף טענו כי מחולל הנזק הוא שלוחה של התובעת, סוכן הביטוח שהוציא ממנה את השיקים נשוא הסכסוך (מר צעידי ז"ל). לגוף הענין נטען כי חשבון הבנק שימש לגמ"ח, וכי צדדי ג' לא התעשרו שעה שהפקידו את כספי השיקים בחשבון. 2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי השיקים נשוא התובענה הגיעו "לידיים לא-נכונות". הם הופקדו בחשבונות שאינם של המוטבים הבלעדיים לפי השיקים, ולמרות הגבלת סחרותם. המחלוקת בין הצדדים נסבה על שאלת האחריות לתקלה זו, ואם בנסיבות הענין יש להורות על פיצוי התובעת, ועל שיפוי הנתבע ע"י הצדדים השלישיים. להלן אבחן את טענות הצדדים כסדרם. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה גב' אסתר אידלמן, מנהלת שירות ותפעול במחוז ישירים, וכן יצחק (חוגי) אזאגי, פקיד במחלקת הנהלת חשבונות. מטעם הבנק הצהיר מר יאן (שלמה) בינשטוק, מנהל סניף מאה שערים בירושלים (לענין ת.א. 4445/08), ומר יצחק אלגרבלי, מנהל סניף שבטי ישראל בבני ברק (לענין ת.א. 1057/09). מטעם צדדי ג' הצהירו מר אליעזר זיידמן ומר פנחס זיידמן (בת.א. 4445/08); מר שישא ומר סטריק (בת.א. 1057/09). כל העדים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. ת.א. 4445/08 3. גב' אידלמן תיארה את תשעת השיקים נשוא התביעה (ור' צילומי השיקים בנספחים ב'1-ב'9 לכתב התביעה): שיק מס' 5279220; ע"ס 5,082.66 ₪; ז.פ. 11.3.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת: תומר יהונתן. שיק מס' 5279219; ע"ס 4,600.34 ₪; ז.פ. 11.3.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת: דותן יעל. שיק מס' 52823383; ע"ס 3,336.17 ₪; ז.פ. 9.4.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת: מדהלה מרים. שיק מס' 5283954; ע"ס 6,698.33 ₪; ז.פ. 23.4.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת: ורד גד. שיק מס' 5282384; ע"ס 2,966.91 ₪; ז.פ. 9.4.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת: אגם משה. שיק מס' 5283501; ע"ס 4,436.92 ₪; ז.פ. 19.4.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת: בנימין בני. שיק מס' 5288985; ע"ס 12,405.04 ₪; ז.פ. 29.5.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת: כהן ורד. שיק מס' 5283502; ע"ס 4,464.32 ₪; ז.פ. 19.4.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת: לוי לאה. שיק מס' 5288984; ע"ס 6,868.05 ₪; ז.פ. 29.5.2002; משוך ע"י "מנורה" חב' לביטוח בע"מ על בנק איגוד, לטובת: קריטי גיל. 4. כל אחד מתשעת השיקים נמשך ע"י התובעת. הבנק הנמשך הוא בנק איגוד. כל השיקים אינם סחירים (נרשם: "לא סחיר", בתוך סימון קרוס). השיקים נרשמו למוטב בלבד. נרשם בהם: "שלמו למוטבים בלבד את הסכום הנקוב להלן לפי התנאים לתשלום הרשום מטה". בשולי השיקים הוסף: "המוטב יחתום על נוסח הקבלה שמעבר לדף". ואמנם, באישור שצורף לכל שיק נרשם כי החתום מאשר שקיבל מחב' הביטוח את הסכום הנקוב בהמחאה בהתאם לתנאי הפוליסה, ומצהיר שתמורת התשלום אין לו עוד זכות תביעה או הנאה לפי הפוליסה. בכל אחד מתשעת האישורים מופיע שם המוטב לפי השיק, מספר הזהות שלו, כתובתו, ותאריך החתימה. 5. גב' אידלמן העידה כי השיקים נמשכו לבקשת סוכן הביטוח ישעיהו צעידי, שהציג לה בקשות מבוטחים לפדיון פוליסות (ס' 4ב' לתצהירה). התובעת הציגה "בקשות פדיון" בכתב יד (ר' בנספחי ב' לתצהיר). אין חולק כי בפועל, השיקים הופקדו בחשבונות שאינם של המוטבים הספציפיים. גב' אידלמן העידה כי "עובדה זו נתבררה רק לאחר שצעידי שלח יד בנפשו והלך לעולמו ביום 10.11.05, וזאת כתוצאה מפניות מבוטחים" (ס' 4ד' לתצהירה; ור' למשל פנייתה של גב' ורד כהן מיום 3.12.07, נספח ג'2 לתצהיר אידלמן). גב' אידלמן הצהירה כי בזמן אמת, התובעת לא ידעה שהשיקים הופקדו שלא בחשבונות המבוטחים (ס' 4יג' לתצהירה). 6. ייאמר מייד: יש לדחות את טענת הבנק כי התובעת לא הוכיחה נזק (ס' א2 לסיכומיו). גב' אידלמן העידה כי "בשל העובדה כי ההמחאות שנועדו למוטבים הספציפיים נפרעו שלא בחשבון המוטבים... הרי חובה על מנורה להשיב את המצב לקדמותו, קרי להחזיר את הפוליסות לאותו מצב... היינו להשיב הכספים שנגרעו... ועסקינן בנזק שהינו שווי ההמחאות" (ס' 5 לתצהירה). גב' אידלמן העידה שהפוליסות נשוא השיקים - התבטלו (פ' ע' 9 ש' 22). היא הסבירה כי הפוליסות טרם שוקמו, על מנת שלא לעורר "פניקה בקרב המוטבים בענין הפדיון שלהם. פאניקה בקרב המוטבים תגרור אחריה פדיונות של פוליסות במנורה, יכול להגרם מצב שיגרם נזק למנורה כתוצאה מפדיונות ממנורה. נזק שיכול לגרור נזק בנושא שוק ההון" (פ' ע' 10 ש' 14-12). יחד עם זאת, "נצטרך להקים את הפוליסה, להשיב ערך הפדיון כולל ריבית והצמדה ולהחזיר את הכספים. למרות שהפוליסה בוטלה כי אנו מחויבים כלפי לקוחותינו מהתקשרות איתם מכח החוזה והחוק" (פ' ע' 17 ש' 27-26). 7. העובדה כי השיקים נפרעו על ידי מי שאינו המוטב, היא עצמה מלמדת על היווצרותו של נזק, שהרי הכסף לא הגיע ליעדו. נזקה של התובעת מתבטא בסכומי השיקים שהוציאה, ואשר בפועל לא הגיעו למבוטח, אף כי הפוליסה הרלבנטית בוטלה על ידה. 8. בכתב ההגנה טען הנתבע כי כתובתה של התובעת איננה "הבנק המציג" (הנתבע), אלא הבנק הנמשך - בנק איגוד. לטענתו: "התבלבלו לתובעת היוצרות עת הגישה תביעתה נגד הבנק המציג חלף הבנק הנמשך... הבנק שכיבד את השיקים הללו אינו הבנק הנתבע אלא בנק איגוד לישראל בע"מ עליו נמשכו השיקים" (ס' 9 לכתב ההגנה). הנתבע לא חזר על טענה זו בסיכומיו. ואמנם, אין בסיס לטענה השוללת את אחריות הבנק הקולט את השיקים, ואשר מפקיד בחשבון לקוחו שיק שיועד בלעדית למוטב אחר (ור' למשל: ע"א 1560/90 משה ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פ"ד מח(4) 498 בע' 507). מנהל סניף הבנק במאה שערים, מר בינשטוק, אישר כי כאשר מתקבל בסניף הקולט שיק שאינו סחיר, להפקדה בחשבון שאינו חשבון המוטב עפ"י השיק, על פקיד הבנק לעצור את הליך ההפקדה: "באותו יום שהשיק הופקד הסניף שקיבל את השיק, כשעובר ביקורת אצל הפקיד הוא אמור לעצור... צריך לעצור את הפעולה, לא לפרוע את הצ'ק ולהודיע ללקוח שלא מפקידים" (פ' ע' 33 ש' 14-9). גם מר אלגרבלי, מנהל סניף שבטי ישראל, אישר כי פקיד הנתבע צריך היה לבדוק את השיקים ולוודא כי הם מנותבים ליעדם: "הפקיד שמפקיד שיקים, מקבל שיק ויש לו בפרטי המחשב את פרטי החשבון אליו מופקדים השיקים... פקיד בנק דיסקונט אמור לבדוק כאשר הוא מקבל את השיק שהוא מפקיד אותו לחשבון המוטב, שכתוב על גבי השיק... תהליך הפקדת שיקים מבוצע או בקופות רגילות או בקופות משוב. אשר לקופות משוב, זה היינו הך במובן זה שאיך שהפקדה מגיעה לפקיד והוא מקליד את פרטי החשבון ויוצאים פרטי החשבון של מי שרשום על השיק כמוטב ומס' חשבון אליו הוא מפקיד. במשוב פעולה זו נעשית על ידי הלקוח, ההפקדה. בסוף יום הבנק שהוא מרכז את כל השיקים בודק את קליטת השיקים. הוא גם עושה להם בדיקה. הבדיקה כוללת את ההתאמה בין שם המוטב לפי השיק לשם החשבון שאליו זה הופקד" (פ' ע' 55 ש' 20 עד ע' 56 ש' 2). מר אלגרבלי אישר כי "על פי חוקי המסלקה, לא הפקיד אותם בצורה נכונה" (פ' ע' 56 ש' 13). 9. הבנק הוסיף וטען כי יש לדחות את התביעה "מהטעם הפשוט כי ממילא סוכן הביטוח הוא שלוחה של חב' הביטוח" (ס' ג'35 לסיכומיו). אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, דין השליחות אינו חל על מעשה מרמה שמבצע שלוח, ואין בו כדי לחייב את שולחו. דין השליחות חל על מעשה כשר, ולא על פעולה הנגועה בעוולה או בעבירה (ע"א 318/82 יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לח(4) 85 בע' 91 לפסה"ד; וכן א' ברק, חוק השליחות, כרך ראשון § 213 (1996)). במקרה דנא נפל במעשה השלוח רכיב של מרמה, בכך ששיקים בלתי סחירים הופקדו בפועל אצל מי שלא היו זכאים לקבל את הכסף. שנית, עצם קיומו של גורם מעוול, אין פירושו כי הבנק פטור מאחריותו המקצועית -- לוודא כי שיקים בלתי סחירים המיועדים למוטב הרשום, לא יופקדו בחשבונות זרים. 10. יחד עם זאת, יש לקבל כי חב' הביטוח נושאת באשם תורם לתקלה. הטעם לכך נעוץ בזה שלא נקטה באמצעי זהירות סבירים לזיהוי המבוטחים שהגישו, כביכול, את הבקשות לפדיון הפוליסות, ואף חתמו, כביכול, על קבלת השיקים. חב' הביטוח לא וידאה עם המבוטח עצמו כי זוהי בקשתו (ר' עדותה של גב' אידלמן, פ' ע' 18 ש' 26-24). אין חולק כי סוכן הביטוח לא נדרש להציג תעודת זהות של המבוטח או יפוי כח לפעול בשמו (ר' עדותה של גב' אידלמן, פ' ע' 12 ש' 10-8). צעדים מסוג זה יש בהם כדי להקטין את הסיכון להונאה. התובעת תישא באשם תורם לנזקה בשיעור 20%. 11. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה, ומטילה על הנתבע לשלם לתובעת 80% מסכום כל שיק, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מז.פ. של כל שיק, ועד לתשלום בפועל. 12. הודעת צד ג' - יש למחוק על הסף את צד ג'2 (גב' רות זיידמן ז"ל), וזאת משום שהלכה לעולמה. אף כי ניתנה לבנק ההזדמנות לתקן את הודעתו ולצרף את יורשיה כנתבעים (ור' בענין זה ס' 5 להחלטה מיום 16.3.2010), הרי שרק במסגרת הסיכומים עתר הבנק לעשות כן (ס' 61 לסיכומי הבנק). אין צורך לאמר כי זוהי בקשה מאוחרת. צירוף נתבעים בשלב דיוני זה אינו מאפשר להם להתגונן. בנסיבות אלה, אין להעתר לבקשה. 13. אשר להודעת צד ג' כנגד מר אלעזר זיידמן (צד ג'1) - מר זיידמן טען כי על התביעה להידחות מחמת התיישנות (ס' 4 לתצהירו). ואולם תקופת ההתיישנות לא חלפה, וזאת לפי מנין הימים מזמן הפרעון של כל שיק (ור' הודאת בעל דין בס' 1ii וס' 11 לסיכומי צד ג'1). למעלה מהצורך יוער, כי בענין דנא יש למנות את תקופת ההתיישנות שלא מזמן הפרעון של כל שיק, אלא מהמועד בו נגלו לתובעת העובדות הרלבנטיות לתביעה. גב' אידלמן היפנתה בענין זה לשני מכתבי מבוטחים, מר צעידי דניאל (מיום 6.6.2007) וגב' ורד כהן (מיום 31.12.2007), אשר בעקבותיהם החל הבירור בפרשה (ר' ס' 4ד'-4יד' לתצהירה). עדותה בנקודה זו לא נסתרה. 14. לגופו של ענין, אליעזר זיידמן טען כי אין לו נגיעה לשיקים נשוא התביעה, מעולם לא קיבלם ולא נהנה מהם (ס' 9 לתצהירו), וכי הם הופקדו בחשבון אמו ז"ל "ללא ידיעתה ולפי רצונו של אחי מר פנחס זיידמן ולצורך ענייניו האישיים"(ס' 11 לתצהירו). ואמנם, מתברר כי הגורם הדומיננטי בהפעלת החשבון היה האח, מר פנחס זיידמן. האח פנחס הודה שהחזיק יפוי כח לניהול החשבון (ס' 1 לתצהירו). לדבריו, בשלב מסוים אף נרשם כבעלים בחשבון, אך לא יכול היה להציג אסמכתא לכך (ר' עדותו בפ' ע' 120 ש' 16-9). פנחס טען כי השתמש בחשבון "לצורך פעילות שלי בגמילות חסדים לאנשים נזקקים וקיבלתי תרומות מנדבנים שונים" (ס' 3 לתצהירו). אך בחקירתו הודה כי החשבון שימש בערבוביה לצרכים שונים: צרכים של האם (ר' למשל פ' ע' 101 ש' 25-22), חשבונות אישיים שלו -- כגון שיפוץ דירה ונטילת משכנתא (עדותו בפ' ע' 108 ש' 12-11), כמו גם לקבלת משכורות (עדותו בפ' ע' 108 ש' 21-20, וכן ע' 109 ש' 4-3). 15. פנחס הודה שהחשבון "כל הזמן התגלגל, כל מיני פעילויות כספיות" (פ' ע' 101 ש' 29-28); כי היו בו "כל מיני כספים" (פ' ע' 108 ש' 21); וכי הוא לא הקפיד ברישומי המקורות שזרמו לחשבון, שכן "זה לא היה חשבון שהיה רק על שמי" (פ' ע' 109 ש' 11). כך למשל, "היה אח שהיה לו פה הוראת קבע של קופת עזר נישואין כשהוא התחתן. היו כל מיני דברים, קשה לצבוע את הדברים שזה היה בשביל זה וזה בשביל זה" (פ' ע' 109 ש' 27-26). פנחס הודה כי כספי התרומות שזרמו לחשבון התערבבו יחד עם כספים אחרים שהופקדו בו (פ' ע' 119 ש' 21-19). 16. פנחס העיד שנהג בחשבון ביד חופשית, וכבשלו; "היא [אמי] ידעה שאני משתמש בחשבון לכל מה שאני רוצה" (פ' ע' 128 ש' 4-3). כך למשל השיב: "ש. אז מדוע יש לך בחשבון הזה אובליגו של 100,000 ₪ שאתה צריך לשעבד נכס? ת. בגלל צרכים אישיים, שבניתי, שיפצתי, מה הקשר, זה חשבון פרטי, מותר לי לעשות מה שאני רוצה. למה אתה לא שואל אותי בקשר לחשבון המכולת שלי" (פ' ע' 115 ש' 28 עד ע' 116 ש' 2). פנחס הוסיף והסביר כי השתמש בחשבון של אמו ולא פתח חשבון על שמו, שכן "זה היה חשבון ותיק. היה יותר קל לבנק לאשר [אשראי]. הבנק צריך היכרות עם החשבון" (פ' ע' 123 ש' 15-13). ובהמשך: "ש. לא הפריע לך שאתה משתמש בחשבון בנק שזורמים בו כספים רבים, והוא לא רק שלך אלא שרשום על שם אמך ואחיך, למה צריך את זה? ת. הסברתי בקשר לאובליגו, זה חשבון ותיק, אז נתנו לי מסגרת אשראי" (פ' ע' 128 ש' 11-9). 17. אשר לשיקים נשוא הסכסוך, הבנק אישר שהופקדו לחשבון "ע"ש זיידמן אליעזר ו/או רות" (ר' מכתבו של מר שלמה בינשטוק, מנהל סניף מאה שערים, מיום 30.7.2008, בנספחי ה' לתצהירו, וכן עדותו בפ' ע' 33 ש' 18-17). פנחס לא חלק כי השיקים אמנם הופקדו לחשבון שניהל באמצעות יפוי כח (פ' ע' 110 ש' 24-17). הוא אף הודה כי קיבל את השיקים ממר צעידי, אותו הכיר כ"נדבן ואיש שרצה לתרום ולעזור לקהילה" (ס' 4 לתצהירו). לדבריו: "אני משער בריחוק הזמן כי סברתי לתומי שמדובר בשיק או שיקים טובים או שמר צעידי אמר לי שאין כל בעיה עם השיקים, או שהבנק יתן להם אישור מיוחד" (ס' 4 לתצהירו). 18. פנחס סיפר כי הכיר את מר צעידי באמצעות אחד בשם מר זכאי שרעבי: "פגשתי אותו כמה פעמים כשעבדתי בספרים. זכאי שרעבי הציג לי אותו בתור אדם אמין, הוא שמע מצוקות של אנשים ואמר לי שהוא יתן תרומה למשפחות דווקא, לא למוסדות, ולכן הפקדתי את זה בחשבון הפרטי. אני מתכוון לכספים שהוא העביר לי" (פ' ע' 105 ש' 26-24). ובהמשך (פ' ע' 125 ש' 10-6): "זכאי שרעבי זה סוחר ספרים שהיה מגיע הרבה למקום עבודתי. סיפרתי לו על כמה מקרים שצריכים עזרה. הציג לי ידיד שלו שקוראים לו ישעיה צעידי והוא נתן לי כל מיני כספים. הוא הציג אותו בתור אדם אמיד שיש לו כספים לעזרה והוא נתן לי פעם - פעמיים, כמה פעמים כספים, מתוכם לפי מה שהם טוענים ולא בררתי זאת, זה בעצם מתנה שהיה מהשיקים האלה, ואנו חוזרים שוב להיסטוריה". 19. לדבריו, לא חשד בכל בעיה, שכן: "למה אני צריך לחשוב שיש בעיה עם זה, הבן אדם אומר לי שזה בסדר, [המוטבים] חתמו. אני אמור לחשוב שיש בעיה עם הנושא הזה? לא היתה לי את האינטואיציה לומר את זה" (פ' ע' 106 ש' 6-5). ובהמשך: "אם הבן אדם חתם ואמרו שהכל בסדר, לא ידוע אם הייתי מרגיש שיש בעיה. אם הבן אדם אומר שאני יכול להשתמש 100% יש בעיה?" (פ' ע' 111 ש' 12-11). פנחס ראה, כמובן, כי השיקים מיועדים למוטבים ספציפיים - שהרי נתון זה בולט על פניהם. אך לטענתו "ראה שיש חתימה מאחורה של הבן אדם [המוטב]", ולכן הניח כי המהלך תקין (פ' ע' 114 ש' 24-23). לדבריו יכול היה לסמוך על "המוסדות הפיננסיים [ש]היו צריכים להחזיר אם לא היה בסדר, אין לי סיבה לחשוב שיש בעיה" (פ' ע' 114 ש' 29-28). 20. פנחס העיד כי מטרתו בקבלת השיקים היתה לסייע לנזקקים (ר' עדותו בפ' ע' 125 ש' 21-15). הוא לא הציג כל ראיה אובייקטיבית לתמיכה בטענתו זו. לא הוצגה רשימה של תרומות או של נתרמים. חסר זה הוא בולט, על רקע הודאתו של פנחס כי בתקופה הרלבנטית ניהל את חשבון הבנק תוך ערבוביה בין פעילויות משפחתית לבין פעילות גמ"ח (עדותו בפ' ע' 120 ש' 26-24). על כן, לא ניתן לקבוע כממצא עובדתי, מה היה השימוש שנעשה בפועל בכספי ההמחאות. 21. כך או אחרת -- ואף אם השתמש למטרת גמ"ח -- פנחס ידע כי השיקים אינם של מר צעידי: "המקרה של מה שהוצג של השיקים של הביטוח, זה לא היה שלו, אלא פה הוצג שיק של מישהו בשם כהן, לא זוכר, אין לי את דפי הבנק מכל כך הרבה שנים, כנראה שזה לא היה שלו [של מר צעידי] אלא של בעלי הפוליסות, או שהסמיכו אותו היה לו התחשבנות והם נתנו לו לתרום את זה. עובדה היא שהשיקים נפדו..." (פ' ע' 127 ש' 8-5). פנחס אישר שקיבל שיקים של חברת ביטוח "ואז שאלתי אם זה בסדר כי זה לא שלו, הראה לי שזה חתום ואמר שזה בסדר. ש. על ידי מי חתום? ת. על ידי הלקוח, בעלים של השיק" (פ' ע' 127 ש' 17-12). 22. התשתית הראייתית מלמדת כי פנחס עצם את עיניו מלראות את סימן השאלה הגדול שריחף מעל השיקים שקיבל. הוא עשה שימוש בחשבון בנק הרשום על שם אמו ואחיו, ואשר אליו זרמו בערבוביה כספים ממקורות שונים ולצרכים מגוונים, וזאת כדי לקלוט שיקים בלתי סחירים שיועדו למוטבים מסוימים. גם אם כוונתו היתה חיובית (תרומות לנזקקים), הרי שלא טרח לוודא כי מוטבי השיקים יודעים על המהלך ומסכימים לו. אף שידע כי השיקים אינם שייכים למר צעידי, בחר להתעלם ולא לבדוק. הוא לא ביקש לראות תעודה מזהה של המוטבים (עדותו בפ' ע' 127 ש' 20-17). הוא הסביר: "לא יכולתי להכתיב לו, אחרת היה אומר לי שהוא לא יכול... באותו רגע שהסכים הסכמתי לקחת, אם לא הייתי מסכים היה אומר שלא, אם הייתי אומר שיפנה לפלוני, היה אומר תודה רבה והולך, והוא הסכים לשרות הזה" (פ' ע' 127 ש' 29-24). פנחס, מתוך שאיפתו לקבל את כספי השיקים, לא נקט באמצעי זהירות סבירים למניעת התקלה. 23. היש לחייב את אליעזר זיידמן כלפי הבנק במעשה ההתרשלות של אחיו? התשובה לכך היא חיובית. הטעם לכך נעוץ בזה, שאליעזר הוא בעל חשבון הבנק (לצד אמו). כאחד מבעלי החשבון, ייפה את כוחו של פנחס לפעול בחשבון, ונתן לו יד חופשית לעשות בו ללא סייג ומגבלה. אליעזר, כשולח, יצר כלפי הבנק מצג חיצוני של שליחות לביצוע פעולות בחשבון, מכוח יפוי הכח שמסר לבנק (ר' יפוי הכח, חלק ג' במסמכי החשבון, בנספחי ג' לתצהירו של מר בינשטוק). מצג השליחות העולה מיפוי הכח חוזק במקרה דנא בכך שמדובר באחים, בני משפחה. 24. ברגיל, מצג השליחות מחייב את השולח (אליעזר) כלפי הצד השלישי (הבנק), אף אם השלוח (פנחס) חרג במעשיו מגבולות ההרשאה (ור' למשל: ע"א 475/79 חייט נ' סוכנות מכוניות לים התיכון, פ"ד לה(2) 330 בע' 333 לפסה"ד; וכן: א' ברק, חוק השליחות, כרך שני § 806 (1996)). הפקדת שיקים בחשבון, כשלעצמה, לא היתה צריכה לעורר אצל הבנק חשד שמיופה הכח חורג מהרשאתו. בכך נבדל המקרה דנא ממקרים אחרים, בהם מיופה הכח פעל בחשבון לטובתו האישית, תוך משיכת כסף ולעיתים אף ריקון חשבון השולח מכספיו (השוו: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן, פ"ד מז(5) 31, בע' 43 לפסה"ד; ע"א 1286/90 בנק הפועלים נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799 בע' 815 לפסה"ד). אף אם אליעזר (השולח) יוכל לכאורה לחזור על פנחס (השלוח), אין הוא רשאי לחמוק מאחריותו כלפי הצד השלישי (הבנק), בהיותו מייפה הכח ובעל החשבון. 25. יחד עם זאת, אין להטיל על צד ג'1 לשפות את הבנק במלוא נזקו. הטעם לכך נעוץ בזה, שהבנק התרשל התרשלות רבתית בפרשה דנא. הבנק צריך ויכול היה לבדוק את השיקים; לראות כי סחרותם נשללה; לוודא התאמה בין המוטב הבלעדי לבין בעל חשבון ההפקדה; למנוע את הפקדת השיקים לחשבון זר, שאינו חשבון המוטב. בפועל, הבנק התרשל בכך שאיפשר את מהלך ההפקדה. וראו בענין זה הודאתו של מר בינשטוק (פ' ע' 24 ש' 4-3): "השיקים שהופקדו אצלי בסניף לא היו למוטבים הרשומים על השיקים, הפקיד היה צריך לעצור ולא לעשות, היה צריך להחזיר לבן אדם שהיה לפניו ולאמר שלא יכול להפקיד אותם לחשבון". בחלוקת האחריות בין הצדדים, הבנק נושא בעיקר האשם לתקלה: ראשית, הבנק הוא מוסד פיננסי מקצועי, אשר בידו הכלים למניעת תקלות כגון דא, באמצעות פקידיו המיומנים. שנית, יש לזכור כי הבנק מתיר לבעל החשבון לפעול באמצעות מיופה כח לא רק לנוחות בעל החשבון, כי אם גם לשם הגדלת היקף פעילותו כבנק, המתאפשרת בדרך זו. על כן, הענקת היתר לפעילות באמצעות מיופה כח מטילה על הבנק אחריות מוגברת, לנקוט משנה זהירות בכל הקשור להתנהלות בחשבון. 26. על רקע המכלול, אני מקבלת את ההודעה כנגד צד ג'1 בחלקה, ומטילה עליו לשפות את הבנק ב- 20% מסכומי השיקים, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מז.פ. כל שיק ועד לתשלום בפועל. 27. הבנק ביקש להטיל חיוב גם על פנחס, כאילו היה צד שלישי (ס' 62 לסיכומיו). אין בידי לקבל בקשה זו. אמנם, פנחס ביקש להסיר מעל אחיו ואמו את האחריות לפרשת השיקים: "לאחי ולאמי ז"ל אין כל קשר לענין זה הם לא הכירו את מר צעידי הם לא קיבלו או נהנו מהכספים נשוא השיק או השיקים. כספים אלו עברו לתרומות באמצעותי והיה להם נגיעה אלי בלבד. מדובר בפעילות שאני ואך ורק אנוכי בצעתי" (ס' 6 לתצהירו). גם בחקירתו ציין כי הוא "לוקח אחריות" על החשבון, וכי הוא זה שצריך לכסות את החוב, היה ויפסק שבעלי החשבון צריכים לשפות את הבנק (ר' עדותו בפ' ע' 120 ש' 23-17). ואולם, פנחס לא ביקש להצטרף כנתבע, והבנק לא ביקש לצרפו. צדדי ג' גם לא הגישו הודעת צד רביעי כנגד פנחס. פנחס, על כן, אינו בעל דין בהליך דנא. 28. אשר על כן, התביעה והודעת צד ג' מתקבלות בחלקן, וכמפורט לעיל. בנסיבות הענין, ונוכח האשם של כל אחד מהצדים לתקלה, אני מורה שכל צד יישא בהוצאותיו. ת.א. 1057/09 29. נשוא תביעה זו הם חמישה (5) שיקים, שתוארו ע"י גב' אידלמן בתצהירה (ר' צילומים נספחים ב'1-ב'5 לכתב התביעה): שיק מס' 5214537; ע"ס 4,083.75 ₪; ז.פ. 5.7.2000; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת בן-שלום עוז; שיק מס' 5217114; ע"ס 17,366.68 ₪; ז.פ: 11.8.2000; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת ורשווסקי גריגורי; שיק מס' 5280558; ע"ס 6,383.82 ₪; ז.פ: 20.3.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת משולם אביגיל; שיק מס' 5280557; ע"ס 2,764.57 ₪; ז.פ: 20.3.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת משולם יאיר; שיק מס' 5280019; ע"ס 1,298.07 ₪; ז.פ: 15.3.2002; משוך ע"י "מנורה" על בנק איגוד, לטובת צברי עודד. 30. לגבי שני שיקים, הבנק טען להתיישנות התביעה, ולמצער לשיהוי משמעותי: שיק ע"ס 4,083.75 ₪, ז.פ. 5.7.2000 (נספח ב'1 לכתב התביעה); שיק ע"ס 17,366.68 ₪, ז.פ. 11.8.2000 (נספח ב'2 לכתב התביעה). כאמור, מנין ההתיישנות ייספר מהמועד שבו התברר לתובעת כי השיקים הוצאו ממנה שלא לבקשת המבוטחים. גב' אידלמן היפנתה בענין זה לשני מכתבי מבוטחים, מר צעידי דניאל (מיום 6.6.2007) וגב' ורד כהן (מיום 31.12.2007), אשר בעקבותיהם החל הבירור בפרשה (ר' ס' 4ד'-4יד' לתצהירה). עדותה בנקודה זו לא נסתרה. על כן, התביעה (שהוגשה ביום 3.3.2009) לא התיישנה. 31. בנסיבות הענין, אף יש לדחות את טענת השיהוי, מחמת שבפועל לא נגרם לנתבע נזק ראייתי. מנהל סניף הבנק הרלבנטי, מר אלגרבלי, הודה כי שני השיקים הנ"ל הופקדו בבנק באמצעות המשוב, ונסלקו באמצעות בנק דיסקונט. האסמכתאות לכך הן נספח א'10 לתצהיר התובעת, שם מופיעה חותמת בנק דיסקונט על הפקדת השיק ע"ס 4,083.75 ₪, שלפי הרישום נפרע ביום 13.7.2000 (ר' חותמת בנק דיסקונט: 11-159); וכן נספח א'11 לתצהיר התובעת, גם שם מופיעה חותמת הבנק, המאשרת כי השיק ע"ס 17,366.68 נפרע ביום 18.8.2000. מר אלגרבלי אישר כי לפי הרישומים בגב השיקים, שני השיקים נקלטו ונפרעו (ר' עדותו בפ' ע' 48 ש' 27 עד ע' 49 ש' 8). לדבריו: "כיתוב של 11-159 על שיקים, זה אומר שהשיקים הופקדו בבנק 11-159, בנק דיסקונט, סניף 159" (פ' ע' 52 ש' 5-4). 32. הבנק איתר את חשבון הבנק שאליו הופקדו השיקים: 700487. מר אלגרבלי צירף לתצהירו דו"ח יומן תנועות ליום 13.7.2000 וליום 18.8.2000 - הם הימים בהם נפרעו שני השיקים (ר' נספח ו' לתצהירו). מר אלגרבלי ציין, כי בדו"ח זה לא מופיעים פרטי השיקים עצמם (ס' 15 לתצהירו). יחד עם זאת, הדו"ח מספק מידע לגבי הפקדות של שיקים לחשבון, דרך קופת המשוב: "המידע היחידי שקיים הוא יומן תנועה המראה שבתאריכים אלה היתה הפקדה של שיקים דרך 11-159 בנק דיסקונט דרך קופת המשוב, לחשבון מסוים בבנק מרכנתיל שמספרו 700487 שיודעים למי הוא שייך ואני לא יודע לומר כרגע, אני לא זוכר למי הוא שייך" (פ' ע' 52 ש' 13-11). 33. מר אלגרבלי הסביר כי מחמת חלוף הזמן, לא ניתן לאתר דו"ח קליטת שיקים ודו"ח פירוט הפקדות במשוב, שבאמצעותם ניתן לעקוב באופן ספציפי אחר כל שיק (ס' 15 לתצהירו). ואולם קיימת אינדיקציה חזקה כי שני השיקים נשוא הסכסוך נקלטו בחשבון הנ"ל דרך המשוב, וזאת מכח יומן התנועות הנ"ל. מר אלגרבלי אישר, כי יומן התנועה "מראה שבתאריכים אלה היתה הפקדה של שיקים דרך 11-159 בנק דיסקונט דרך קופת המשוב, לחשבון מסוים בבנק מרכנתיל שמספרו 700487" (פ' ע' 52 ש' 12-11). 34. הבנק לא הציג פרטים מזהים אודות בעלי חשבון 700487, אף כי זהו נתון רלבנטי. לדברי מר אלגרבלי: "הסתבר לנו שבתאריכים הרלוונטיים לפרעון ההמחאות 13/7/00 ו- 18/8/00 בוצעו הפקדות דרך בנק דיסקונט, סניף 159, דרך קופת המשוב... אלה התאריכים שצוינו על גב השיק לגבי שתי ההמחאות. מדובר בזמני ההפקדה לפי צילומי השיקים. בדקנו את החשבון 700487 שאינני זוכר של מי הוא. אפשר לבדוק את שמו. בדקנו דווקא אותו כי ראינו שבוצעה הפקדה לאותו חשבון, הוצאנו דפי חשבון כדי לראות אם הסכום מופיע בחשבון. ש. איזו הפקדה בוצעה לאותו חשבון? ת. זו שמצוינת ביומן תנועה בתאריכים 13/7/00 ו- 18/8/00... הלכנו לפי תאריכי השיקים שביקשו מאיתנו לבדוק" (פ' ע' 51 ש' 15-5). משום מה, הבנק לא הציג את דפי החשבון (ור' תשובתו של מר אלגרבלי: "מה שמופיע ביומן תנועות לגבי חשבון 700487, הסכום אכן מופיע בדף החשבון של הלקוח הזה... יש דף חשבון. הוצאתי"; פ' ע' 50 ש' 26-23). לו מסר את המידע אודות זהות הלקוח ודפי החשבון, ניתן היה להעמיק את החקר בענין גלגולם של שני השיקים הנ"ל. ככל שהגנת פרטיותו של הלקוח (בעל חשבון 700487) עמדה לנגד עיני הבנק, יכול היה לפנות לבית המשפט בבקשה דיונית מתאימה. 35. הנה כי כן, חלוף הזמן אמנם היקשה על בירור הנתונים ביחס לשני השיקים הנ"ל, אך לא סיכלו. הבנק עצר את הליך הבירור באמצעו. הבנק נמנע מלהשלים את התצרף הראייתי, למרות שהדבר היה בכוחו. בנסיבות אלה, אין לשהות לטענת השיהוי. 36. אשר לשלושת השיקים האחרים - אין חולק כי אלה הופקדו בחשבון 707848, ע"ש קרנות גמ"ח תולדות אהרון (ס' 18 לתצהיר אלגרבלי; עדותו בפ' ע' 58 ש' 24 עד ע' 59 ש' 4). מר אלגרבלי העיד כי ההמחאות הופקדו דרך משוב בנק דיסקונט, משם נשלחו למסלקה, וכובדו ע"י בנק איגוד (ס' 21 לתצהירו). לטענתו, "המחאות אלו לא עברו דרך הבנק הנתבע, ולא עליו חלה החובה לבדוק את אותן המחאות" (ס' 22 לתצהיר אלגרבלי). אין בידי לקבל טענה זו. מר אלגרבלי אישר בחקירתו, כי בנק איגוד - הבנק הנמשך - לא יכול היה לדעת שהשיק לא הופקד בחשבון המוטב שלפי השיק (פ' ע' 53 ש' 17: "בנק איגוד, כשהוא מקבל שיק כזה הוא לא יכול לדעת שלא הופקד בחשבון המוטב"; ור' עדותו גם בהמשך, ע' 53 ש' 28-20). הבנק הבודק את התאמת השיק לחשבון הוא דווקא הבנק הקולט. מר אלגרבלי הסביר את תהליך ההפקדה (עדותו בפ' ע' 55 ש' 26 עד ע' 56 ש' 2): "תהליך הפקדת שיקים מבוצע או בקופות רגילות או בקופות משוב. אשר לקופות משוב, זה היינו הך במובן זה שאיך שהפקדה מגיעה לפקיד והוא מקליד את פרטי החשבון ויוצאים פרטי החשבון של מי שרשום על השיק כמוטב ומס' חשבון אליו הוא מפקיד. במשוב פעולה זו נעשית על ידי הלקוח, ההפקדה. בסוף יום הבנק שהוא מרכז את כל השיקים בודק את קליטת השיקים. הוא גם עושה להם בדיקה. הבדיקה כוללת את ההתאמה בין שם המוטב לפי השיק לשם החשבון שאליו זה הופקד". 37. במקרה דנא, הבנק שביצע את בדיקת ההתאמה היה בנק דיסקונט (עדותו של מר אלגרבלי, פ' ע' 55 ש' 24-23). מר אלגרבלי אישר כי פקיד בנק דיסקונט שגה כאשר קלט את השיקים הבלתי סחירים לחשבונות שאינם חשבונות המוטבים: "עניתי באופן ברור שהשיקים לא הופקדו לחשבון המוטב שהופיע בשיק. אתה מדבר איתי "כדין"... אני לא יודע מה זה כדין. אני יודע שהוא לא הפקיד את השיקים לחשבון המוטב... על פי חוקי המסלקה, לא הפקיד אותם בצורה נכונה" (פ' ע' 56 ש' 13-10). מר אלגרבלי הסביר את תהליך הסליקה (פ' ע' 59 ש' 27 עד ע' 60 ש' 2): "הלקוח מגיע עם שיקים להפקדה. או לפקיד או לקופת משוב. זה שני דברים שונים. אם לפקיד - הוא מקבל את השיק, רואה את השמות המופיעים בשם המוטב, מקבל את מס' החשבון אליו אמור להיות מופקד, בודק אם יש התאמה, רואה שהתאריך תואם, אם הכל תקין הוא מפקיד לחשבון. קופת משוב - בדיקה טכנית זו נעשית בסוף יום, אחרי סגירת המשוב". 38. אין חולק כי הבנק הסולק (דיסקונט) פעל עבור ובשם הבנק הנתבע עת ביצע את הסליקה. לענין זה, יש לראותם כגוף אחד. מר אלגרבלי אישר: "ש. האם אפשר להבין שבנק דיסקונט העניק לבנק מרכנתיל דיסקונט שירות של קליטת שיקים המיועדים להגיע לחשבון בנק מרכנתיל דיסקונט באמצעות המשוב? ת. אכן אנו עובדים בצורה כזו. בנק מרכנתיל מפקיד ללקוחות דיסקונט ובנק דיסקונט מפקיד ללקוחות מרכנתיל. אנו עובדים על אותה מערכת מחשב" (פ' ע' 62 ש' 15-12). וכן: "ש. כאשר בנק מרכנתיל דיסקונט קולט במשוב שלו שיקים שעשויים לזרום לבנק דיסקונט, מי עושה את בדיקת ההתאמה בין שם המוטב לבין בעל החשבון? ת. בנק מרכנתיל" (פ' ע' 62 ש' 24-22). מר אלגרבלי אישר כי השיקים נשוא הסכסוך "הופקד[ו] שלא לחשבון המוטב" (פ' ע' 62 ש' 28), וכי "זה לא תקין" (פ' ע' 60 ש' 5). 39. הנה כי כן, הוכח כי הבנק הסולק, אשר פעל עבור ובשם הבנק הנתבע, התרשל כאשר קלט את השיקים הבלתי סחירים לחשבונות זרים. למען הסר ספק, אני דוחה את טענת הבנק בענין אי הוכחת נזק, וכן בענין קשירת התובעת למעשה סוכן הביטוח, וזאת מן הנימוקים שפורטו בדיון בתביעה הראשונה. גם כאן אני מקבלת את טענת הבנק בענין האשם התורם, ומטילה על התובעת אחריות בשיעור 20% לנזקה, מהטעמים שפורטו לעיל. 40. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה, ומטילה על הנתבע לשלם לתובעת 80% מסכום כל שיק, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מז.פ. של כל שיק, ועד לתשלום בפועל. 41. הודעת צד ג': הבנק טען כי על צדדי ג' (מר סטריק ומר שישא) לשפותו בכל הקשור לשלושת השיקים שהופקדו בחשבונם, וזאת משום ש"הם אלה שנהנו מהכספים" (עדותו של מר אלגרבלי, פ' ע' 60 ש' 28-27, וס' 57 לסיכומי הנתבע). 42. אין חולק כי מר סטריק ומר שישא ניהלו יחד, באמצעות החשבון פעילות גמ"ח, לטובת הלוואות לחברי קהילת תולדות אהרון (ר' למשל ס' 4 לתצהירו של מר סטריק; ס' 4 לתצהיר מר שישא). מקור ההלוואות היה מזומנים של "אנשים מחו"ל", בדולרים שהומרו לש"ח (עדותו של מר סטריק, פ' ע' 70 ש' 27; עדותו של מר שישא, פ' ע' 75 ש' 8, ש' 22-21). מתוך הסכומים שהצטברו בחשבון, ה"ה סטריק ושישא העניקו הלוואות לנזקקים. מר סטריק טיפל בצד של אישור ההלוואות: מי יקבל הלוואה ובאיזה סכום (ס' 6 לתצהירו וכן עדותו בפ' ע' 63 ש' 29-28). מר שישא היה אמון על ניהול חשבון הבנק, ובתוך כך על הפקדת כספים לפרעון ההלוואות (ס' 6 לתצהירו). 43. מר שישא אחז בכרטיס משוב לביצוע הפקדת שיקים בחשבון, והוא זה שדאג להפקידם בעצמו או באמצעות שלוח (עדותו של סטריק, פ' ע' 66 ש' 16-3; עדות מר שישא, פ' ע' 73 ש' 19). מר שישא נהג למסור את כרטיס המשוב לצדדים שלישיים, על מנת שיפקידו במישרין שיקים בחשבון (ר' תשובתו: "ש. אני מבין שהיית נוהג לתת לצדדים שלישיים, אנשים שלא קשורים לחשבון, כרטיס משוב באמצעותו הם היו מפקידים שיקים לחשבון. זה נכון? ת. כן". פ' ע' 73 ש' 12-10). מר שישא לא ראה בכך חיסרון (פ' ע' 73 ש' 17). הוא הסביר: "נתתי [כרטיס] משוב לאנשים שבעיני הם נאמנים ולא עלה על דעתי שהם יפקידו שיקים שכאלו, שיש בעיה" (פ' ע' 73 ש' 19). מר שישא לא ראה את השיקים המופקדים. הוא אישר: "לא ראיתי את השיקים שהוא [המפקיד] מפקיד. זה שנתתי לו את המשוב, לא אדם מסוים אלא אנשים שהם אמרו שלא נמצאים באזור להביא את השיקים, הם יפקידו את זה בתור תשלום. אלה אנשים שלא באזור שלי, שבו אני נמצא... אני לא אומר שלא נתתי. אני לא אומר שלא נתתי את הכרטיס, נתתי להם את הכרטיס בבקר והם הפקידו את השיק בהמשך היום. לא ביקשתי שבהמשך היום יביאו לי את השיק, אם הם היו עסוקים, בסופו של דבר זה גמ"ח, רציתי לעזור לאנשים, אם זה נקי אני לא עושה פה שום עבירה, למה שלא אעשה את זה" (פ' ע' 73 ש' 28-21). 44. מר שישא אישר כי כרטיס המשוב "הסתובב" בין אנשים שביקשו להפקיד שיקים בחשבון (פ' ע' 74 ש' 3-2). מר שישא לא ביקש לקבל בידו את השיקים להפקדה, והניח ללווים לבצע הפקדה ישירה של השיקים במשוב; כדבריו: "הוא [הלווה] יכול לבוא אלי בבקר, לפני הבנק, אומר לי שהוא מסתובב, אין לו את השיקים עכשיו עליו. יאסוף לשלם לי, להפקיד בבנק. לא יאסוף כסף, הוא יארגן. הוא יכול לבוא אלי או לבנק. אני לא מכביד עליו. למה שאכביד על אנשים אם אני רוצה לעשות חסד?" (פ' ע' 76 ש' 25-23). 45. מר שישא ביקש "לעשות חסד" עם הלווים, אך בהתנהלותו נהג ברשלנות ויצר את התשתית לתקלה. אי בדיקת השיקים המופקדים, ומסירת כרטיס המשוב לאחרים, הם שאפשרו להפקיד בחשבון שיקים בלתי סחירים, המיועדים למוטבים בלעדיים. 46. ה"ה סטריק ושישא העידו כי הם עצמם לא הפקידו את שלוש ההמחאות נשוא הסכסוך, ולא ידעו לאמר מי הפקידן (ס' 13 לתצהיר סטריק; ס' 13 לתצהיר שישא). ואולם אין חולק כי ההמחאות אכן הופקדו בחשבון שניהלו (למשל, עדותו של מר סטריק, פ' ע' 63 ש' 24-22). ניתן להניח, ברמה גבוהה של בטחון, כי ההמחאות הופקדו בחשבון על ידי צד שלישי שעשה שימוש בכרטיס המשוב שקיבל ממר שישא; כהסברו של מר סטריק (פ' ע' 64 ש' 5-3): "לפעמים היה נותן כרטיס משוב למישהו שרוצה שהשיק לא יכנס לבנק שלו, מכל מיני בחינות, בעיות של הלווה שהוא צריך לשלם, הוא אמר שיש לו כספים אחרים כנגד זה לשלם, היה נותן לו את המשוב, אז היה משוב בלי קוד סודי, היה מכניס לפי מה שאנחנו בוחרים...". 47. אני מקבלת את עדותו של מר שישא, לפיה לא היה ער לאפשרות שכרטיס המשוב ינוצל לרעה. הוא העיד: "עכשיו אני שומע שיש בעיה, עד לפני כמה שנים כשהגיעה התביעה לא ידעתי שאפשר... נתתי לבן אדם שאני מכיר להפקיד שיקים, לעשות לו טובה" (פ' ע' 76 ש' 20-19). ואולם, תום-הלב הסובייקטיבי אינו מסייע לפטור אותו מחבות. הטעם לכך נעוץ בחובת הזהירות של צדדי ג' כבעלי חשבון הבנק, כלפי המוטבים לפי השיקים שהופקדו בחשבון. בהתנהלות רשלנית ובלתי מוקפדת, איפשרו לגורם חיצוני להפקיד שיקים שיועדו באופן בלעדי למוטבים מסוימים. לו נקטו באמצעי זהירות סבירים, והיו בודקים את השיקים בטרם הופקדו, היה קטן הסיכון להתרחשות התקלה. מר שישא העיד, כי לא היה מאפשר להפקיד בחשבון שיק בלתי סחיר, המיועד למוטב (עדותו של מר שישא, פ' ע' 76 ש' 17, ע' 78 ש' 5). 48. צדדי ג' ביקשו לדחות את ההודעה בטענות מקדמיות: התיישנות, שיהוי, העדר נזק ואשם תורם. טענות אלה נבחנו והוכרעו, כמפורט לעיל. אוסיף לענין השיהוי, כי אין מקום לטענה שהצדדים השלישיים נפגעו, כביכול, מחלוף הזמן (ס' 11 לסיכומיהם). צדדי ג' ניהלו את חשבון הבנק ללא רישומים כלשהם, לא בענין זהות הלווים ולא בענין זהות המפקידים. מלכתחילה לא ערכו "תיעוד מדויק אודות זהות מפקיד השיקים" (כנטען בס' 11 לסיכומים), וממילא חלוף הזמן לא קלקל. אף אין לאמר כי נפגעו במישור ה"בטחונות שמהם יוכלו להיפרע" (שם), שכן לא הוכיחו שנטלו בטחונות בעלי ערך. 49. ואמנם, התשתית הראייתית מלמדת, כי מר סטריק ומר שישא לא דאגו ליטול ערבויות מסודרות לפרעון ההלוואות. הם טענו כי בנוהל הרגיל היה הלווה חותם על שטר ערבות או על שיק מעותד (עדותו של מר סטריק, פ' ע' 70 ש' 20-13). ואולם דרישה זו לא היתה דווקנית או מוקפדת. מר שישא הודה כי מעניקי ההלוואות לא קיבלו בטחונות כלשהם לכך שכספם יוחזר. הוא העיד: "ש. לאנשים אלו [המלווים] אין בטחונות? ת. נכון. הם נותנים בד"כ במזומן. אלו אנשים מחו"ל" (פ' ע' 75 ש' 8-7). 50. מר שישא הסביר כי שיטת החזר ההלוואה התבססה על אמון בלווים: "זה דבר של חסד שמחפשים לעשות חסד. בד"כ נוהל יש אנשים שיש להם כסף שהם לא צריכים את זה עכשיו, הם מחפשים בן אדם נאמן ואז נתנו לי את זה, היות ויש הנהלה שמחליטים על הלוואות ואנו לוקחים אחריות על הדבר, נותנים לנו כסף ואנו מלווים. ש. אלו ערבויות אתה מקבל מאותם אנשים? ת. אני סומך עליהם שהם ידאגו שהכסף יגיע חזרה לפקדון. ש. אתה מקבל הפקדה מפלוני שהכסף שלו מיותר, לדוגמא 10 אלף ₪, אלו בטחונות אתה נותן לו שהוא יקבל את כספו בחזרה? ת. שום דבר" (ההדגשה הוספה; פ' ע' 74 ש' 29-22). ובהמשך (פ' ע' 80 ש' 9-5): "ש. אם בא מישהו מהרחוב לקחת הלוואה, תתנו לו? ש. לא. אני צריך בן אדם אותו אני מכיר וסומך, זה מיועד לאנשים שאני מכיר, בד"כ מקהילת תולדות אהרון. ש. אתה אומר שקיימים יחסים אמון בין האנשים שם? כן". בהמשך ציין: "יש אמון בלווים. האמון זה שהוא נותן לי את השיקים, אני מכיר אותו, נותן לי ערבות ואני בעזרת השם בטוח שאקבל החזר כספי. יש לי אותו לידי, מסתובב, אני מכיר אותו. זה נקרא אמון שיש לי בו, לא אתן לו כסף בלי שטר, בלי ערבות או משהו. זה לא אמון שאני מפקיד לו את הכסף. סוף סוף אני אחראי על הגמ"ח" (פ' ע' 80 ש' 16-13). 51. צדדי ג' לא הגישו תיעוד או רישומים כלשהם בענין נטילת ערובות לביטחון, לא במקרה הספציפי ולא על דרך הכלל. 52. התוצאה היא שאני מקבלת את הודעת צד ג'. גם כאן, יש להטיל על הבנק אשם תורם משמעותי לנזקו. שוב יש לזכור, כי הבנק הוא המוסד המקצועי האמון על קליטת המחאות. היה עליו לפעול למניעת התקלה החמורה שבהפקדת שיקים בלתי סחירים לחשבון שאינו חשבון המוטב. בהיותו מונע הנזק הזול ביותר, יישא בעיקר האחריות לתקלה. על רקע המכלול, צדדי ג' יישאו באחריות חלקית כלפי הבנק, בגובה 20% מסכום שלושת השיקים שהופקדו בחשבון שניהלו, ובתוספת הצמדה וריבית כחוק מז.פ. של כל שיק ועד לתשלום בפועל. 53. אשר על כן, התביעה וכן הודעת צד ג' מתקבלות כמפורט לעיל. בנסיבות הענין, ונוכח האשם של כל אחד מהצדים לתקלה, כל צד יישא בהוצאותיו. שיקים