מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החלקה ביציאה מהרכב: 1. עסקינן בתביעה לנזקי גוף שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). הנתבעות הינן מבטחות השימוש ברכב בו נהגה התובעת (להלן: "הרכב") בביטוח חובה. לאור הכחשת האחריות על ידי הנתבעים, הדיון בתיק זה פוצל כך שראשית תידון שאלת האחריות. על כן, עומדת להכרעה השאלה, האם האירוע מיום 29.6.99, בו נפגעה התובעת, הינו לפי נסיבותיו בבחינת "תאונת דרכים" כהגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק הפיצויים.   2. טענת התובעת בקליפת אגוז הינה, כי נפגעה שעה שרצתה לצאת מהרכב בו נהגה, כאשר פתחה את דלת הנהג, הוציאה את רגל שמאל מהרכב, החליקה ונפלה, כאמור בסעיף 1 לתצהיר העדות הראשית שהגישה:   "נסיבות התאונה היו כדלקמן: נהגתי ברכב כשאביו של בעלי ובתי בת השלוש. כשהגענו לאיזור משרד הפנים בראשל"צ (כ- 150 מטר משם), פניתי להחנות הרכב. כדי לצאת, הוצאתי את רגל שמאל מן הרכב. רגל ימין החליקה מהשטיח ברכב, נתפסה מתחת לפדלים ונפלתי עם כל כובד משקלי, על שפת המדרכה".   ובלשונה של התובעת שאיננה דוברת עברית רהוטה (עמ' 2 שורות 22-25 לפרוטוקול):   "אני הוצאתי את רגל שמאל החוצה שמתי את הרגל שמאל על המדרגה, רגל ימנית החליקה עם השטיח וכל המשקל היה על הרגל שמאל וקרה לי שהחלקתי ונשבר לי".   התובעת חזרה על גרסה זו במהלך עדותה ואף הדגימה על הבמה שליד דוכן העדים, עד כמה שהדבר ניתן, בפני ביהמ"ש את ארוע התאונה (עמ' 3, שורות 2-17 לפרוטוקול). התובעת הראתה כיצד הניחה חלק מכף רגל שמאל על שפת המדרכה, דחפה את עצמה עם רגל ימין ורגל שמאל החליקה תוך כדי כך מן הבמה, אשר ייצגה את שפת המדרכה.   הנתבעת, אשר חולקת על גירסה זו וטענתה היא כי התובעת נפגעה עת נפלה במדרגות, חקרה בפרוטרוט את התובעת על המרווח שהיה בין הרכב לבין המדרכה (עמ' 2 שורות 24-25, עמ' 3 שורות 5-9):   "ש. מה המרחק שהיה בין הדלת לבין המדרגה? ת. בערך 10 סמ' לא נכנסת שם הרגל. … ש. הרגל נכנסה בין הרווח לבין המדרגה לבין המכונית. ת. נכנסה בשיפוע והחליקה. נכון שאי אפשר היה להכניס את כל כף הרגל, אבל קצה של הרגל היה אפשר אבל זה נשבר".   3. חיזוק לכאורה, לתיאור שתיארה התובעת את התאונה מספק אנש איזיה, אביו של בעלה התובעת בסעיף 1 לתצהיר העדות הראשית מטעמו:   "…כדי לצאת, אנש אילנה פתחה את דלת הנהג, הוציאה את רגל שמאל מן הרכב ולפתע החליקה משטיח הרכב ונפלה".   ב"כ הנתבעות, אשר תמה כיצד יכול היה העד לראות את הנסיבות המדויקות של התאונה ממושבו, חקר את העד (עמ' 7, שורות 11-13 לפרוטוקול):   "ש. איך אתה ראית ממושב האחורי הימני? ת. רגליים לא ראיתי, רק גוף ראיתי ושפתחה את הדלת. ש. אתה גם לא ראית את הרגליים שהחליקו מהשטיח. ת. לא. בודאי שלא."   4. הנתבעת מסתמכת בגירסתה על מוצגים נ1/ ו- נ2/ שהינם גיליון הטיפולים אשר נערך על ידי ד"ר שטרית במסגרת ביקור התובעת בקופת החולים ביום 29.6.99. בגליון הטיפולים נרשם במקום המיועד לציון הגורם המשלם: "ביקור רגיל" ובתלונות התובעת נרשם "חבלה סיבובית קרסול בעת ירידת מדרגה תוך נפילה היום".   בעדותו מסביר ד"ר שטרית כי מה שכתוב בגליון הטיפולים, בדבר חבלה סיבובית בקרסול בעת ירידה במדרגה תוך כדי נפילה, נרשם מדבריה של התובעת. ואילו היתה התובעת מספרת לו כי נפגעה תוך כדי ירידה מרכב, היה מציין זאת, אף שלא היה משנה את הרישום של ה"גורם המשלם". (עמ' 5 שורות 3 - 6). ואכן, הדברים נרשמו בלשון עילגת משהו, וחזקה על ד"ר שטרית, שהעברית כן שגורה בפיו, כעולה מהמשכו של המסמך שלא נרשם מפיה של התובעת, כי הדברים נרשמו כפי שנאמרו בשפתה הבלתי רהוטה של התובעת. התובעת נדרשה ליתן הסבר למה שנרשם על ידי ד"ר שטרית בגליון הטיפולים ואמרה (עמ' 2, שורות 9-11 לפרוטוקול) :   "בעלי לקח אותי לקופ"ח, וללכתי לד"ר שטרית שיושב כאן באולם. הוא שאל אותי איך נפלתי ואמרתי לו שביציאה מהרכב ליד הרכב יש כמו מדרגה ונפלתי".   הנתבעות קראו לעדות את גב' לויה רוחמה, שהיתה באותה עת האחראית על התובעת במקום עבודתה. לדבריה, על פגיעתה של התובעת נודע לה לראשונה מחמותה של התובעת, אשר גם היא עובדת באותו מלון. אחר כך שוחחה עם התובעת בטלפון, וזו ספרה לה כי נפלה במדרגות ושברה את הרגל. העדה הדגישה, כי החמות וגם התובעת ספרו לה כי התובעת שברה את רגלה תוך כדי ירידה במדרגות.   עד כאן גירסאות הצדדים.    5. האם התובעת נפלה ונחבלה שעה שניסתה לצאת מן הרכב בו נהגה, כגירסתה, או שמא פציעתה ארעה שעה שנפלה במדרגות, ללא קשר וללא מעורבות של כלי רכב?   אין לסמוך על העדות הראשית של התובעת, ושל עד הסיוע מטעמה, כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירי העדות הראשית מטעמם. ראשית, לא התובעת ולא מר אנש איזיה דוברים עברית טובה. רמת העברית של התובעת ושל העד אינה מגעת כדי הניסוח הרהוט המופיע בתצהיריהם ("כשהגענו לאזור משרד הפנים… פניתי להחנות הרכב").   שנית, קיימת זהות מילולית חשודה באמור בתצהירים (ראה ס"ק א ו - ב לסעיף 1 בשני התצהירים). ברי, כי בבואנו לקבל גירסה משני אנשים שבאים לתאר אירוע מסויים, לא נקבל גירסה הזהה מילולית, אלא אם כן תיאמו הצדדים את גירסתם קודם לכן, במיוחד לא אצל שני אנשים שאינם דוברי השפה באופן רהוט.   באשר לתיאור המדוייק של ההתרחשות, מודה מר אנש איזיה, כי לא ראה את שנטען על ידו בס"ק ג' לתצהיר. ממקום מושבו לימינה של התובעת, העד לא יכול היה לראות כי התובעת הוציאה את רגל שמאל וכי החליקה משטיח הרכב, כך שעדותו הינה עדות שמיעה או עדות סברה, שאיננה קבילה ואין לייחס לה משקל.   זאת ועוד, דווקא בתיאור ההתרחשות גופה, יש אי התאמה בגירסאות התובעת והעד מטעמה: התובעת טוענת כי רגל ימין החליקה על שטיח הרכב והרגל נתפסה מתחת הפדלים והיא נפלה על שפת המדרכה, כך שלגירסתה הגורם לנפילה היה היתפסות רגל ימין מתחת לפדלים, ואילו העד סבור כי הנפילה נבעה מהחלקה על שטיח הרכב.   גם הגיונם הפנימי של הדברים אינו עולה בקנה אחד עם ההתרחשות שתיארה התובעת באולם בית המשפט. התובעת הדגימה כיצד לכאורה רגל שמאל הונחה על המדרכה, וכיצד דחפה עצמה עם רגל ימין ורגל שמאל החליקה משפת המדרכה לרווח שבין אבן השפה לרכבה. הואיל והרווח היה צר, לא כל כף הרגל נכנסה לרווח והרגל נשברה. ואילו בעדותה בעל פה בחקירה הנגדית, עדות שנאמרה במילותיה שלה, תיארה כיצד גם רגל ימין החליקה ונכנסה מתחת לפדלים ונתפסה, וגם רגל שמאל החליקה ונשברה. אילו נפלה התובעת אל מחוץ לרכב תוך כדי יציאה כפי שתיארה, היתה צריכה להפגע גם בברכיים או בידיים, שבאופן אוטומטי מושטות קדימה לבלום את הנפילה. לא הובאה ולו בדל של ראיה על פגיעות כאלו. העדר כל פגיעה, אף לא שריטה באיבר אחר בגוף, שעה שהתובעת נופלת עם כל כובד משקלה מחוץ לרכב, מתיישבת יותר עם גירסת הנתבעים לתאונה, דהיינו: גירסת הנפילה ממדרגות, מאשר עם גירסת התובעת. שיקולים אלו, ביחד עם התרשמותי מעדותם המתואמת של התובעת וחמה, מובילים אותי למסקנה, כי אין ליתן אמון בגירסת התובעת לגבי אופן התרחשות התאונה. 6. אם בכך לא די, באים המסמכים נ1/ ו- נ2/, ביחד עם עדותם של ד"ר שטרית והגב' לויה רוחמה, ומוסיפים נדבך נוסף של ספק המכרסם בגירסת התובעת.   ובמה דברים אמורים?   בגליון הטיפולים אצל ד"ר שטרית, אצלו ביקרה התובעת לטענתה ביום התאונה, נרשם כי התובעת סבלה מחבלה סיבובית בקרסול בעת נפילה ממדרגה. עילגות הלשון שבה נרשמו הדברים בגליון הטיפולים מחזקת את מהימנות עדותו של ד"ר שטרית, כי הוא נוהג לרשום את פרטי האירוע מפיו של החולה. אין כל סיבה להניח כי ד"ר שטרית "שיפץ" את הגירסה, או שמא לא הבין את התובעת כדבעי, והיא אמרה "מדרכה" שעה שנרשם "מדרגה". לתובעת נילווה בעלה, הדובר עברית טוב ממנה, ואף קורא עברית, וחזקה שהיה מעמיד את ד"ר שטרית על טעותו, אם אכן הדברים היו נרשמים בגליון הטיפולים באופן מסולף. התובעת נמנעה מלהביא את בעלה לעדות על אשר התרחש במרפאתו של ד"ר שטרית, ואין אלא להניח כי עדותו לא היתה תומכת בגירסתה.   והנה, גירסת הנפילה ממדרגה מופיעה לא רק במסמכים שרשם ד"ר שטרית, אלא גם בעדותה של האחראית על התובעת, אשר שוחחה עמה זמן מה לאחר היוודע לה דבר התאונה. גם עדה זו, שאין לה כל נגיעה לעניינים נשוא התביעה, העידה כי הן התובעת והן חמותה ממנה נודע לה על התאונה, סיפרו כי התובעת שברה את רגלה בעת נפילה במדרגות. סיפור הנפילה בעת יציאה מרכב לא נזכר ולא עלה אלא לאחר זמן מה, ולאחר קבלת יעוץ משפטי.   עדותה של גב' לויה מהימנה עלי. אף שהעדה לא זכרה בדיוק, מי התקשר למי, היא לתובעת או שהתובעת הקדימה והתקשרה אליה לאחר התאונה, דבר שהוא אך טבעי לאור הזמן שחלף מאז ועד למתן עדותה בבית המשפט, התובעת עמדה איתן על דעתה כי שמעה הן מפי התובעת והן מפי החמות, כי התובעת נפגעה בעת נפילה במדרגות. העדה העידה כי התובעת היתה עובדת מסורה וחרוצה, והיא אף שלחה לה פרחים לעודד את רוחה לאחר התאונה. אין ולא היתה כל יריבות בינה לבין התובעת, ואין להניח כי גירסת הנפילה במדרגות "הומצאה" על ידי העדה.    7. אשר על כן, הנני דוחה את גירסת התובעת לאופן התרחשות התאונה, ומקבלת את גירסת הנתבעים, כי התובעת נפגעה ללא קשר לכלי הרכב, והתאונה בה עסקינן איננה בבחינת "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים.   פועל יוצא מכך הוא, כי דין התביעה להידחות.   התובעת תשא בהוצאות הנתבעים בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ.   נפילה מרכב עומדתאונות נפילהיציאה מרכב / ירידה מרכב