בחוות דעתה, מיום 26.7.00, קבעה המומחית, כי מנגנון התאונה מתאים לחבלה צווארית, אשר גרמה להחמרת מצב קודם אצל התובע. המומחית שללה את טענת התובע כי תלונתו לחבלה במרפק קשורה לתאונה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא החמרת מצב קודם בתאונת דרכים:   מבוא תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובע, יליד 12.4.1947, נפגע בשתי תאונות דרכים, ביום 15.6.97 וביום 5.5.98. הנתבעות 1 ו - 3 היו מבטחות השמוש של הרכב בעת התאונה הראשונה מיום 15.6.97 , והנתבעות 2 ו- 3 היו המבטחות בעת התאונה ביום 5.5.98. 3. ביום 18.6.01 הגיע התובע להסדר פשרה עם הנתבעות 1 ו - 3, אשר קיבל תוקף של פסק דין, ולפיכך נותר לדון בתובענתו של התובע כנגד הנתבעות 2 ו - 3 (להלן: "הנתבעות") בענינה של התאונה מיום 5.5.98 (להלן: "התאונה") . 4. ב"כ הנתבעות הודה בחבותן לפצות את התובע בגין נזקיו (פר' עמ' 5 ש' 26), והמחלוקת בין הצדדים נסבה לגובה הפיצוי הראוי שייפסק לתובע. 5. בית המשפט ערך מספר נסיונות להביא את הצדדים לידי הסדר, אך המשימה לא צלחה, ונשמעו ראיותיו של התובע, כאשר הנתבעת נמנעה מלזמן עדים מטעמה. בסיום שמיעת העדויות סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה, וכעת עלינו לפסוק פסוקנו, אשר, כאמור, ייסוב לנזקיו של התובע לתאונה מיום 5.5.98 בלבד.   הנכות הרפואית 6. לבקשתו של התובע, שצורפה לכתב התביעה על פי מצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, מינה בית המשפט מומחה לבדיקתו של התובע - דר' מיכל עמית-כהן (להלן: "המומחית"). 7. בחוות דעתה, מיום 26.7.00, קבעה המומחית, כי מנגנון התאונה מתאים לחבלה צווארית, אשר גרמה להחמרת מצב קודם אצל התובע. המומחית שללה את טענת התובע כי תלונתו לחבלה במרפק קשורה לתאונה. המומחית קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% למשך ששה שבועות לאחר התאונה, ובגובה של 30% למשך ששה שבועות נוספים, בהתחשב בחופשות המחלה שקיבל. כן קבעה המומחית, כי לתובע נכות צמיתה בגובה של 12.5% בשל ההגבלה בעמוד השדרה הצווארי לפי סעיף 37(5) בין א' ל - ב' לתוספת לתקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, ונכות בגובה של 5% בשל פגיעה שרשית קלה מאד בגובה חולית עמוד שדרה צווארי-גבי 1T - 7C, לפי סעיף 31(1)א I חלקי לתקנות הנזכרות, כך שבחישוב משוקלל נכותו הכוללת הינה בשיעור של 16.8%. המומחית הוסיפה, כי חלק מהמימצאים מקורם מפגיעה בתאונת עבודה שאירעה לתובע ביום 13.5.97, שענינה אינה לפנינו, ויש לזקוף מחצית מהנכות הצמיתה לתאונת העבודה ורק מחצית מהנכות לתאונה מיום 5.5.98, כך שהנכות שמקורה בתאונה היא בשיעור של 8.4% בלבד. 8. תחילה ביקש ב"כ התובע לחקור את המומחית על חוות דעתה, אולם לאחר מכן ויתר על כך, ועל כן יש לקבוע כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בגין התאונה מיום 5.5.98 הינה בשיעור של 8.4%.   הנזק נזק לא ממוני 9. ב"כ התובע ביקש כי ייפסק לו פיצוי בגין ראש נזק זה לפי נכות בשיעור של 10%, ואילו ב"כ הנתבעות הציע כי ייפסק לו פיצוי בהתאם לנכות שנקבעה לו על ידי המומחית. הנזק הלא ממוני נקבע על פי על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976. במקרה דנן, לאור הנכות שנקבעה לתובע ובהתחשב בכך כי סבל מנכות קודמת, כאשר זו הנוכחית נוספה לה, נוטה אני לאמץ את בקשת ב"כ התובע בחלקה, ובמסגרת סמכותי על פי תקנה 2(ב) לתקנות הנזכרות, הנני פוסק לתובע, בגין הנזק הלא ממוני סך של 13,000 ₪, נכון להיום.   הפסדי שכר לעבר 10. עובר לתאונה, כמו גם היום, עובד התובע כעצמאי. וכך תיאר התובע בעדותו בבית המשפט את עיסוקו (פר' עמ' 6 ש' 1 - 5) - "ש.ת. בזמן התאונה הייתי מסתובב במוסדות ובמפעלים, הולך לקניינים של בעלי מקצוע של המוסדות האלה. גם למנהל מחלקות ומחסנים, ומענין אותם ברכישת סחורה. עבדתי עם "שערי צדק" בעיקר. ש.ת. הייתי מספק משאבות, כלי עבודה, מסורים, מכונות חיתוך, מברגות, מקדחות, ברגים, הרבה דברים, מוצרי אינסטלציה".   מטעם התובע העיד באשר לעיסוקו גם מר אליהו אלקיים (ע.ת. 1), אשר לו חברת שיווק וייצור ברגים וכלי עבודה באזור התעשייה בתלפיות בירושלים, אשר העיד כי היה מספק לתובע בעיקר כל סוגי הברגים למיניהם, אומים, דיסקיות וגם קצת כלי עבודה (פר' עמ' 4 ש' 16 - 17) והתובע היה זה שאורז את ההזמנה ומעמיס לבדו על מכוניתו (שם, עמ' 5 ש' 5 - 10). 11. התאונה בה נפגע התובע, הוכרה על ידי המוסד לבטוח לאומי כ"תאונת עבודה", ולתובע הוכרו 87 ימים של אי-כושר, כמו גם על ידי המומחית מטעם בית המשפט, על פי אישורי מחלה שצירף לתצהירו (נספח ג'). עבור תקופה זו קיבל התובע מהמל"ל דמי פגיעה (נספח ד' לתצהיר התובע). 12. על פי חישוביו של ב"כ התובע בתחשיב הנזק שהגיש לבית המשפט, והיוו חלק מסיכומיו, לבקשתו, שכרו החודשי הממוצע של התובע עובר לתאונה עמד על סך של 4,775 ₪. הפסדי הכנסותיו בגין שלשה חודשים אלו שבהם לא עבד הגיעו לסך של 14,325 ₪, ובשיערוך להיום, לרבות ריבית ממחצית התקופה, מגיע הפסד זה לסך של 19,750 ₪ (מעוגל). 13. האם נגרמו לתובע הפסדי שכר נוספים מתום שלשת החודשים הללו ועד ליום מתן פסק הדין? בנושא זה ננטשה מחלוקת קשה בין הצדדים. בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 11 - 12) ביקש התובע להצביע כי הכנסותיו לאחר התאונה קטנו בצורה משמעותית, בשעה שביקש להסתמך על דוחותיו למס הכנסה לשנים 1997 - 1999, וייחס זאת לתאונה. בעקבות טענה זו הלך גם ב"כ המלומד של התובע בתחשיב הנזק שהגיש וביקש להעמיד את נכותו התפקודית על 19%, וביקש לפסוק לו סכום שלמעלה מ- 30,000 ₪ . ב"כ הנתבעת טען לעומת זאת, כי הכנסתו של התובע לא זו בלבד שלא קטנה מאז התאונה אלא אף הלכה וגדלה, במגמה הפוכה לזו שבמשק הישראלי, והסתמך על הדו"ח של התובע למס הכנסה לשנת 2000 (נ/2), שההכנסה השנתית ברוטו שם היתה בסך שלמעלה מ- 106,700 ₪, ובשעה שהתובע לא הציג דו"ח לשנת 2001, כך שלמעשה התובע נמנע מלהביא מידע מלא לבית המשפט, ומכיוון שב"נזק מיוחד" עסקינן לא הוכיח התובע כי אמנם נגרמה לו ירידה בהכנסה עקב התאונה. 14. אני מאמץ את דבריו של ב"כ הנתבעת לנושא זה. אכן התובע נמנע מלהציג לבית המשפט תמונה מלאה בגין הכנסותיו שלאחר התאונה, והתמונה החלקית שהציג מציגה תמונה של ירידה בשכר, אך כמסתבר שלא כך הם פני הדברים, אלא כאמור שהכנסתו בשנת 2000 עלתה בצורה משמעותית. מסקנתי לאימוץ דבריו של ב"כ הנתבעת לנושא זה, מתחזקת מדבריו של התובע בעצמו שהירידה הזמנית בהכנסותיו בשנת 1999 לעומת שנת 1998, שהיא לכשעצמה מצביעה על הכנסה גבוהה יותר משנת 1997, אינה נובעת מהתאונה, אלא מכך שקניין גדול , בית החולים "שערי צדק" , ושמא העיקרי שבהם, ניתק את קשריו עימו והפסיק להזמין מוצרים באמצעות התובע, שכן מסר הצעת מחיר גבוהה (פר' עמ' 6 ש' 12 - 16). לאור זאת, הנני קובע, כי מלבד הפסדיו במהלך שלושת החודשים שלאחר התאונה, לא הוכיח התובע כי נגרמו לו הפסדי שכר הנובעים מפגיעתו בתאונה ביום 5.5.1988, והפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר הוא בסך של 19,750 ₪.   אבדן כושר השתכרות 15. בסיכומיו, ביקש ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן כושר לעתיד, סכום גלובאלי של 90,000 ₪, כאשר החישוב מבוסס עד הגיעו של התובע לגיל 70. ב"כ הנתבעת הציע לפסוק סך של 15,000 ₪. 16. בראש נזק זה ייקבע סכום הפיצוי על פי הערכה של השפעתה של הנכות הרפואית על כושר השתכרותו של התובע בשנים שלעתיד, בהתחשב בעבודתו של התובע. מלבד נכותו הרפואית של התובע עקב תאונה זו, ייחסה המומחית לתובע נכות בצווארו בשיעור של 8.4% עקב תאונת עבודה משנת 1997. לתובע נכות נוספת בגין פגיעה בזרת ימין, וסובל מפריצת דיסק בגב התחתון (סעיף 10 לתצהירו) וכן סבל בעבר מחבלה במרפק שמאל בשנים 1984 ו - 1995 (ראה בתיקו הרפואי - נ/1, וכן ראה בפרק הרקע בחוות דעתה של המומחית). כפי שהוכח, על אף נכויותיו שהצטברו במשך השנים המשיך התובע לעבוד למחייתו ולפרנס את משפחתו. אף כי מהתאונה הנדונה בתובענה זו חלפו למעלה מארבע שנים ומחצה, מגלים הדוחות בענין הכנסותיו, כי לא חלה ירידה בהכנסות, אלא אף עלייה מרשימה. בכך כמובן אין לבוא חשבון עם התובע, אלא לציינו לשבח שגם במומו ממשיך הוא לעבוד ולהשתכר, בניגוד לרבים אחרים, שגם בלא נכותם אינם עובדים. עם זאת, העובדה כי בתקופה שעברה מאז התאונה לא נגרמו לו הפסדים בהכנסותיו, יש משום השפעה לענין הקביעה לפיצוי שייפסק לו בגין הסיכוי שהכנסתו תיפגע עקב נכותו כתוצאה מהתאונה, אם אמנם תהא פגיעה שכזו, כאשר לא ניתן להתעלם מכך שנכות זו נוספת על נכויותיו הקודמות. לאור האמור, אין מקום לפסוק לתובע על פי חישוב אקטוארי בשיעור הנכות הרפואית אלא פחות מכך. 17. בשקלול הנתונים הנזכרים ובכך שהפגיעה הינה בצווארו של התובע, שם קיימת גם פגיעה קודמת ומוכרת על ידי המומחית, ובכך שהתובע הינו עצמאי, ויש מקום לחשב את הפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות עד לגיל 70 (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה רביעית, עמ' 255 ואילך), אני סבור כי יש לקצוב לתובע פצוי בסכום גלובאלי, ויהא זה צודק והוגן לפסוק לו סך של 40,000 ₪, נכון להיום (במאמר מוסגר יצויין, כי סכום זה הינו בשיעור של כ- 60% מחישוב אקטוארי מהכנסתו המשוערכת קודם לתאונה ועד לגיל 70).   עזרת הזולת לעבר ולעתיד 18. בסיכומיו, ביקש ב"כ התובע לפסוק לתבוע בגין עזרת בני המשפחה לשלושת החודשים הראשונים שבהם לא היה בכושר, ובגין העתיד סכום גלובאלי של 20,000 ₪. ב"כ הנתבעת טען לעומתו, כי מטעם התובע לא הובא עד כלשהו לעזרה שהושיט לתובע, ובאשר לעתיד, אין מקום לפסוק מאומה, שכן התובע סובל מבעיות רפואיות אחרות שאינן קשורות לתאונה, ומכל מקום הוכח, כי הוא ממשיך לעבוד כפי שהיה קודם לתאונה. 19. הלכה פסוקה היא, כי יכול בית המשפט להיזקק לטענה בנושא עזרת הזולת, אף מבלי שהובאה ראיה לכך ואף יכול לערוך אומדנא ובלבד שישתכנע כי העזרה שהושטה ניתנה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה (ע"א 93/73) שושני נ. קראוז, פ"ד כח(1) 277 - 280; ע"א 370/99 פרפלוצ'יק נ. מוטס ואח', פ"ד לד (3) 551 - 553; ע"א 92/83 שמש נ' בר דוד ואח', פ"ד מ (1) ע' 225; ע"א 142/89 גמליאל ואח' נ. אושיות חברה לביטוח בע"מ, תק-על 90 (3) 683, 685). עם זאת היו מקרים בהם היה סבור בית המשפט כי אם העזרה ניתנה כ" עזרה מקובלת הניתנת במסגרת חיי משפחה תקינה" לא היה מקום לפסוק פיצוי בגין כך (ע"א 327/81 ברמלי נ. חפוז, פ"ד לח (3) 580, 588; ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי ואח', פ"ד לט (1) 477, 493). סבורני, כי בגין התקופה שלאחר התאונה זכאי התובע לפיצוי בגין עזרת בני משפחתו, ואף כי לא שכר עזרה בתשלום. בכתב התביעה, שהוגש כשנה ושלשה חודשים לאחר התאונה נתבע סכום של 2,000 ₪. על דרך האומדן, הנני פוסק לתובע בגין עזרת הזולת לעבר סך של 2,500 ₪, נכון להיום. 20. אשר לעתיד אין ספק כי הנכות שנוספה לו עקב התאונה מקשה על תפקודו. בהתחשב בסוג הפגיעה וכי נוספה לנכויות קודמות המגבילות עוד יותר את תפקודו, אני פוסק, על דרך האומדן סך של 10,000 ₪.   הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד ונסיעות 21. המדובר בתאונת עבודה, כמו גם קודמתה, וכל ההוצאות הללו, הן לעבר והן לעתיד, אמורות להיות מוחזרות על ידי המוסד לבטוח לאומי לפי תקנות הבטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה), התשכ"ח - 1968, על פי פנייתו של התובע ואין על הנתבעת לשאת בכך.       סיכום 22. לאור האמור מסתכמים נזקיו של התובע עקב תאונת הדרכים מיום 5.5.98 בסכומים הבאים:   א. נזק לא ממוני (סעיף 9 לעיל) - 13,000 ₪ ב. הפסדי שכר לעבר (סעיף 12 לעיל) - 19,750 ₪ ג. אובדן כושר השתכרות (סעיף 17 לעיל) - 40,000 ₪ ד. עזרת הזולת לעבר (סעיף 19 לעיל) - 2,500 ₪ ה. עזרת הזולת לעתיד (סעיף 20 לעיל) - 10,000 ₪ סה"כ: 85,250 ₪.   ניכויים והקפאה 23. לאור העובדה כי המדובר ב "תאונת עבודה" שהוכרה על ידי המל"ל והתובע קיבל דמי פגיעה, יש לנכות מהסכום הנקוב לעיל את דמי הפגיעה שקיבל התובע, כשהם משוערכים ליום התשלום, ובנוסף להקפיא סכום מתאים עד לקביעת דרגת נכותו של התובע במל"ל בגין התאונה מיום 5.5.98. לאחר קבלת החלטת המל"ל וקביעת המענק יקוזזו דמי הפגיעה והמענק מהסכום הפסוק כמקובל, וליתרה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ כחוק. כן תישא הנתבעת בהוצאותיו של התובע לאגרת בית המשפט ולתשלום עבור העד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםהחמרת מצבמצב קודם