הנתבעת, בכתב הגנתה, טוענת כי היא מוסד ללא כוונת רווח ואם ינתן נגדה פס"ד, הסכום יגרע מזכויות החברים בקרן. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הטלת עיקול על מוסד ללא כוונת רווח: זוהי תביעה לאישור עיקול.   עפ"י האמור בכתב התביעה, התובע הגיש ביום 16.6.99 תביעה בסדר דין מקוצר בת.א. 61630/99 נגד מריוס סלומונוביץ בגין חוב כספי בסך 368,564 ₪.  התובע הגיש בש"א 122112/99 להטלת עיקול זמני על הכספים ו/או הנכסים ו/או זכויות לריבית פיצוי פרישה, קופות גמל, תוכניות חסכון ופיקדונות של החייב המוחזקים בבנק הפועלים לישראל בע"מ. ביום 16.6.99 ניתנה החלטה כמבוקש.   ביום 8.7.99 ביקש התובע להרחיב את צו העיקול הזמני באופן שיחול גם על כספים ו/או נכסים ו/או זכויות לריבית פיצויי פרישה, קופות גמל, תוכניות חסכון, פיקדונות של החייב המוחזקים אצל הנתבעת.   ביום 15.7.99 הורחב הצו כמבוקש. הונפקה הודעה למחזיק ביום 19.7.99 ובו ביום הומצאה לנתבעת. התובעת טוענת, כי הנתבעת הטביעה חותמת אישור לדואר שניתנה רק ביום 20.7.99.   ביום 22.7.99 הודיעה הנתבעת לתובע, כי העמית סולומונוביץ משך מהקרן את כספי הפיצויים בסכום של 102,034.39 ₪ ונותרו לזכותו כספי תגמולים בסכום של 76,200 ₪.   מבירור שערך התובע, כך נטען בכתב התביעה, לאחר מסירת הודעת התובע מסרה הנתבעת לחייב שיק לפקודתו לפירעון ביום 21.7.99 ואף הסכימה למחיקת שרטוט השיק, כך שהחייב יכול היה למשוך מיד את סכום השיק מבלי להפקידו קודם לכן בחשבונו.   התביעה הוגשה בגין כך שלאחר מסירת העיקול, ניתן השיק לחייב ואף הנתבעת סייעה כדי להבריח את המעוקלים, בכך שמחקה את שרטוט השיק.   הנתבעת, בכתב הגנתה, טוענת כי היא מוסד ללא כוונת רווח ואם ינתן נגדה פס"ד, הסכום יגרע מזכויות החברים בקרן.   עוד טוענת הנתבעת, כי הקרן מנהלת את זכויות החברים וכספם כנאמן עבורם, ולכן לא ניתן להשתמש בכספי החברים למטרה זרה ואפילו יקבע כי הקרן התרשלה בטיפול בצו העיקול.   הכספים ששילמה הקרן לחייב הינם כספי פיצוי פיטורין, שאינם ניתנים לעיקול, עפ"י סעיף 26 (א) לחוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג - 1963.   עוד נטען, כי הקרן אינה פועלת אחה"צ ומסמכים שמתקבלים בשעות הצהרים מוטבעת בהם חותמת של יום המחרת.   מעבידו של החייב, בנק הפועלים בע"מ, הודיע לקרן בחודש אפריל 1999 על סיום עבודתו של התובע ביום 1.7.99.   ביום 8.7.99 מסר החייב לקרן טופס הודעת חבר על הפסקת עבודה וביקש להפסיק חברותו בקרן ולקבל את כל הכספים הצבורים לזכותו וכן כי הסכום ישולם לו בהמחאה ללא שרטוט.   באותו מעמד מסר החייב לקרן את הודעת המעביד מיום 8.7.99, כי אינו מתנגד לשיעור הכספים שנצברו מהפרשות המעביד וכן אישור משלטונות מס ההכנסה, כי פיצוי פיטורין בסך 100,532 ₪ פטורים ממס הכנסה ומיתרת הסכום יש לנכות 40% מס.   אגף החברות סיים הטיפול בבקשת החייב ביום 19.7.99 והורה לאגף הכספים להכין המחאה לזכות החייב. אגף החברות הודיע, כי עפ"י בקשת החייב, הוא יבוא לקבל את ההמחאה בבוקר ה-21.7.99 התייצב מר סולומונוביץ במשרדי הקרן וקיבל עפ"י בקשתו את ההמחאה ע"ס 102,034.39 ₪.   עוד נטען בכתב ההגנה, כי הקרן מקבלת כדבר שבשגרה פניות של חברים לפדות כספם ללא הגבלת הסחירות על ההמחאה.   בבוקר ה-22.7.99 טופלה הודעת העיקול ועיקלו יתרת הכספים וניתנה הודעה לביהמ"ש ולב"כ התובע על משיכת הכספים ע"י החייב.   לקרן מגיעים דברי דואר רבים כולל מסמכים משפטיים והם ממוינים לאגפים הרלוונטיים, אך לא תמיד מספיקים לטפל בהם בו ביום.   באגף החברות בו מתקבלים צווי העיקול מועסקים כ- 2 עובדים. באותו מועד נעדרו שבעה עובדים עקב חופשה הקיץ. צו העיקול התקבל ב- 20.7.99 או יום קודם לכן בשעות אחה"צ, אך החייב עצמו התייצב ביום 8.7.99 ומסר את פרטיו לקבלת הפיצויים שנצברו לזכותו ובבוקר ה- 19.7.99 הסתיים הטיפול באגף ...... לפני שהתקבל צו העיקול. לפיכך טוענת הנתבעת כי לא התרשלה. היא פעלה במהירות ותוך פחות מ- 48 שעות. הנתבעת הגישה צד ג' נגד החייב.   הראיות וניתוחן   מחומר הראיות שצורף לתצהירי עדות הראשית של הנתבעת עולה כי הכספים נשוא תיק זה מקורם בפיצויי פיטורין.   על עובדה זו אין מחלוקת. טענת ההגנה הראשונה היא כי על כספי פיצויי פיטורין אין להטיל עיקול, ומשום כך אין עילה לתביעה. סעיף 50 לחוק ההוצל"פ קובע כי:   "נכסים שאינם ניתנים לעיקול בידי צד שלישי: (א) ואלה נכסים שאין מעקלים אותם בידי צד שלישי וצו עיקול על כלל נכסי החייב לפי פרק זה אינו תופס בהם: (1) נכס שאינו ניתן לעיקול לפי כל דין.".    סעיף 26 ט' לחוק פיצויי פיטורין קובע:   "סכומים משוריינים (א) סכומים ששולמו במקום פיצויי פיטורין לפי סעיף 14, או שהופקדו לפי סעיף 20, או לפי סעיף 21, או ששולמו לקופת גמל לתשלום פיצויי פיטורין או ששולמו או שהופרשו לקופת גמל לקיצבה - (1) אינם ניתנים להחזרה, להעברה, לשיעבוד או לעיקול ....".   ב"כ התובע טוען כי סעיף זה עניינו בעיקול שהוטל ע"י צד ג' על המעביד, וזאת כדי למנוע פגיעה בעובד בגלל חובות המעביד, אך אין הוא חל על עיקול של צד ג' שאינו המעביד של העובד. כוונת המחוקק לא היתה לתת הגנה במקרה כמו שלפנינו. לשם תמיכה בגירסתו מצטט ב"כ התובע פסקי דין של ביה"ד לעבודה כולל פס"ד של ביה"ד הארצי לעבודה. בכל התיקים שצוטטו לא היה מקרה דומה למקרה שלפנינו, וכל ציטוטי ב"כ התובע בסיכומיו יש בהם כדי להצביע על כך שכוונת המחוקק היתה להגן על העובד מפני חובות של המעביד, אך אין בהם פסיקה, כי במקרה כמו שלפנינו לא תחול ההגנה.   לעומת זאת, ב"כ הנתבעת תמך יתדותיו בפסיקה של ביהמ"ש המחוזי בירושלים בבר"ע 3024/01, שם קובעת כב' השופטת הגב' מיכאלה שידלובסקי-אור, כי לא ניתן לעקל כספי פיצויים אלא בנסיבות שתוארו בסעיף 26(א)(1) סיפא לתוך פיצויי פיטורין, אך אין הנסיבות מתקיימות באותו מקרה ואף לא במקרה שלפנינו.   קביעתה זו מתייחסת ספציפית לשאלה שבפנינו. לפי החלטתה   "לשון החוק ברורה ופשוטה ואינה מבחינה בין נושה לנושה (ראו א. ברק, פרשנות ומשפט, נבו, כרך שני 1993, עמ' 196). לא - זו - אף - זו, ההלכה היא כי יש לפרש את החוק לאור חוקי היסוד, ובמקרה דנן לאור ההגנה על הקניין המעוגנת בחוק יסוד כבוד אדם וחירותו". גם דברי ההסבר לסעיף זה בתיקון 18 בשנת 1998, תומכים בפירוש של ביהמ"ש המחוזי בירושלים.   אני מקבל את פירושה של כב' השופטת שידלובסקי-אור, ומוצא כי לגבי כספי פיצויי הפיטורין לא היתה סמכות להטיל עיקול.   לנוכח האמור אין עילה לתביעה. די בכך כדי לדחות את התביעה.   עם זאת, הוסיף כי העובדות שעלו בתצהירי העדות הראשית של עד התובע ועד הנתבעת מצביעים על כך שהחייב החל לפעול קודם להטלת העיקול, ובקשתו הוגשה לקרן ביום 8.7.99. ההודעה על העיקול, אף אם אקבל את טענת התובע, הגיע לנתבעת ביום 19.7.99 בשעות אחה"צ. החל טיפול בה ביום 20.7.99 וכך גם הוטבעה חותמת הנתבעת, וזאת מאחר ובשעות אחה"צ לא נפתחים דברי הדואר. עקב מצבת עובדים חסרה וכמות פניות רבות טופלה הבקשה ביום 22.7.99, ואז הוברר כי ביום 21.7.99 נלקח הסכום בידי החייב בשיק לא משורטט.   העדה מטעם הנתבעת העידה כי מקובל אצל הנתבעת וכך נעשה לגבי חברים רבים, שלפי בקשתם ניתן להם שיק לא משורטט, ולא היה שום חריג במקרה של החייב שבפנינו. עדות זו לא הופרכה. לנוכח האמור הבקשה טופלה בזהירות סבירה ואין אני מוצא כי היתה התרשלות בטפול בבקשה.   התוצאה הסופית היא, איפוא, כי אני דוחה את התביעה.   התובע ישלם לנתבעת הוצאת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצרוף מע"מ שישאו הפרשי הצמדה מהיום ועד לתשלום בפועל.   מאחר ודחיתי את התביעה, אני דוחה גם הודעת צד ג'.   זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד. מוסד ללא כוונת רווח (מלכ"ר)עיקול