מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא היסב מגביל: 1. הקדמה. השאלה המשפטית העיקרית הצריכה הכרעה כאן: מה כוחו של נסב בהיסב מגביל, שהשטר הוסב אליו טרם כשלון התמורה, לתבוע את עושה השטר כאוחז בעד ערך? השאלות העובדתיות העיקריות הצריכות הכרעה: א.     האם נעשה בשיקים נשוא התביעה היסב מגביל? ב.      האם הנסב (התובע) אוחז בשיקים בעד ערך, והאם השיקים הוסבו אליו טרם כשלון התמורה? 2. עובדות רקע. התובע אוחז בשני שיקים ע"ס 11,000 ₪ כל אחד, משוכים על ידי הנתבע, האחד (ת/1) - מועד פירעונו 20/09/97, והשני (ת/2) - מועד פירעונו 30/9/97 (להלן: "השיקים"). השיקים נמשכו לפקודת "גלובל ביוטי בע"מ" (להלן: "גלובל"), כאשר הכיתוב "למוטב בלבד" נמחק מהם, אך נותר השרטוט ("קרוס"). בגב השיקים הוטבעה חותמת, מלווה בחתימה, בזו הלשון: "נא לזכות את גלובל ביוטי בע"מ בלבד ח-ן 210050 סניף 183 בבנק מסד" (להלן: "החותמת"). השיקים הופקדו בחשבון גלובל שאצל התובע (להלן: "החשבון"), וחוללו לאחר שהנתבע הורה לבנק הנמשך שלא לכבדם. כעולה מהעדויות, השיקים היו חלק מסידרה של שיקים דחויים שנמסרו על ידי הנתבע לגלובל במסגרת עסקה שביניהם, שנכרתה בהסכם מיום 18/06/97 (נספח א' לתצהיר הנתבע, להלן: "ההסכם"). השיקים הופקדו על ידי גלובל בחשבון ביום 07/07/97 (תצהיר מנהל סניף התובע כהן, סעיף 2, נספח ג' לתצהיר). הנתבע ביטל את השיקים הללו, לאחר, שלטענתו, גלובל הפרה את ההסכם, ולא סיפקה לו את המוצרים שהתחייבה לספק על פיו (כשלון תמורה).   3. כשלון תמורה. אקדים את המאוחר ואציין, כי טענת כשלון התמורה של הנתבע לא נסתרה על ידי התובע, ואף נתמכה בעדות אמינה ואובייקטיבית של מר רפי זילברברג, ששימש כמנהל השיווק של חברת דאמא קוסמטיקס בע"מ, חברת בת של גלובל, והיה מעורב באופן ישיר בעסקה זו. יתר פסק הדין ינותח בכפוף לממצא זה.   4. היסב מגביל. טענתו הראשונה של הנתבע היא, כי החותמת מהווה היסב מגביל, השולל מהתובע זכות קניין בשיקים, וכי השיקים נמסרו לתובע לגוביינא בלבד. אין חולק כי למסב הזכות להגביל את הסבו, אם באופן האוסר על הנסב להוסיף ולסחר את השטר להבא, ואם בהסבה המביעה שאין זו אלא הרשאה לעשות בשטר כאמור בהיסב ולא העברת בעלות בשטר: סעיף 31(א) לפקודת השטרות (להלן: "הפקודה"), וראה: י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית (להלן: "זוסמן"), עמ' 195.   במקרה דנן, אין המדובר בהסב מגביל מהסוג הראשון, האוסר לחלוטין סחרותם של השיקים להבא, והשאלה היא: האם החותמת היא היסב מגביל מהסוג השני הנזכר בסעיף 34(א) הנ"ל?   "אמת המידה, הקובעת את אופיו של ההיסב כהיסב מגביל היא, אם לשון ההיסב מעידה על עצמה, שאין הנסב רוכש בעלות מלאה בשטר, אלא רוכש הוא זכות מוגבלת יותר, שעניינה לעשות בשטר כמצוות המסב" (ע"א 444/82 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' שייקביץ, פד"י לט(3)113, להלן: "שייקביץ", בעמ' 118).   "מבחן זה צריך למצא ביטוי בלשון ההיסב... אם לשון ההיסב מבטאת הגבלה, אין לשנות מכך כלפי העושה על ידי הוכחה, כי כוונת המסב והנסב לא הייתה להיסב מגביל, וכל עוד לשון ההיסב לא שונתה כדין, ממשיך ההיסב להיות מגביל. בעניין של שטרות השיקול המכריע הוא צורתו ותוכנו של השטר הגלויים לעיני כל" (שייקביץ, עמ' 119; ע"א (ת"א) 18/81 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' גולן, פ"מ תשמ"ד (2) 376, להלן: "גולן", עמ' 382).   שלוש הדוגמאות שהובאו בסעיף 34(א) הנ"ל אינן רשימה סגורה או אקסלוסיבית של היסב מגביל (גולן, עמ' 379).   לשון החותמת דנן דומה למדי ללשון ההיסב שנבחנה בשייקביץ וגולן, שבשניהם נמצא כי המדובר בהיסב מגביל. לשון ההיסב שם הייתה: "נא לשלם לפקודת בנק קונטיננטל לזכות חשבון...". הלשון כאן: "נא לזכות את גלובל ביוטי בע"מ בלבד, חשבון... בבנק מסד". יתר על כן, השוואה דקדקנית של שני הנוסחים תעלה כי זה שלנו נחזה להיות היסב מגביל יותר מהנוסח שם, ששם נאמר "לפקודת", מילה המסוגלת לכאורה להעביר זכות קניינית כלשהי לבנק. מילה זו נעדרת אצלנו. ועוד: כאן הוספה המילה "בלבד", שמשמעותה צמצום יתר של ההרשאה שניתנה לבנק-התובע בקשר לשיקים הנדונים.   כך או כך, עולה ללא ספק מלשון החותמת, כי ההרשאה שניתנה לתובע בקשר לשיקים הינה לזכות את חשבונה המסוים של גלובל "בלבד", וזהו היסב מגביל, על פי האמור בסעיף 34(א) לפקודה.   5. זכויותיו של נסב בהיסב מגביל. סעיף 34(ב) לפקודה, קובע כך: "היסב מגביל נותן לנסב את הזכות להיפרע על פי השטר ולתבוע לדין כל צד לשטר, שהמסב שלו היה יכול לתבעו, אבל אין ההיסב נותן לו כוח להעביר את זכויותיו בתור נסב אלא אם הורשה בו בפירוש לעשות כן". מכאן, שעצם ההיסב המגביל אינו שולל את זכות הנסב להיפרע על פי השטר כאוחז בשטר (י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, להלן: "זוסמן", עמ' 196), אלא שהנסב אינו רוכש זכות יתר שלא הייתה לקודמו, ואינו יכול להיות אוחז כשורה (זוסמן, עמ' 197). לשון אחרת, היסב מגביל שולל את טהירותו של השטר (ש. לרנר, דיני שטרות, להלן: "לרנר", עמ' 231). כך נקבע למעשה בשייקביץ (עמ' 120) וגולן (עמ' 381).   התוצאה, לענייננו: התובע יכול עקרונית לתבוע מהנתבע פירעון השיקים, אך הוא אינו יכול להיות אוחז כשורה.   6. אוחז בעד ערך והלכת גויסקי בהיסב מגביל - דיון עקרוני. משנקבע כי ביחסים שבין הנתבע לגלובל היה כשלון תמורה, ומשנקבע כי התובע אינו יכול לגבור על פגם זה כאוחז כשורה, נותר עוד לדון בשאלה האם התובע זכאי להיפרע על פי השיקים, בהיותו אוחז בעד ערך, וכמי שהשיקים הוסבו אליו בטרם נכשלה התמורה, על פי הכלל הידוע שנקבע בהילכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פד"י טז 595, להלן: "גויסקי")? שאלה זו הוגדרה בשייקביץ (עמ' 121) כ"טענה חריפה ומעוררת בעיות לא קלות", אולם, הושארה שם בצריך-עיון, משום שלא הונחה לה תשתית ראייתית ראויה.   במקרה דנן, מונחת בפנינו תשתית ראייתית המחייבת הכרעה כפי שיפורט להלן.   7. מועד הסיחור ומתן ערך - דיון עובדתי. באשר למועד הסיחור, השיקים סוחרו, כאמור לעיל, לתובע ביום 07/07/97, כשכשלון התמורה אירע רק לאחר מכן, גם על פי גרסת הנתבע (תצהירו, סעיף 10 ואילך), והנתבע אף פרע את השיק הראשון בסדרה (מיום 10/09/97). למעשה, גם הנתבע וגם זילברברג העידו כי החשש הממשי לכך שגלובל לא תספק את הסחורה נוצר רק במועד שלאחר פירעון השיק הראשון (הנתבע - עמ' 5, זילברברג - עמ' 3 למטה).   באשר למתן הערך, עולה מדברי הנתבע עצמו ומדברי זילברברג, כי השיקים נמסרו לתובע כבטחונות לחוב האשראי של גלובל, וזאת גם מבלי להיזקק לדברי מנהל סניף התובע, רון כהן (שלא היה מנהל הסניף בתקופה הרלבנטית) בנדון.   הנתבע העיד (עמ' 5), כי מחק את המילים "למוטב בלבד" לבקשת זילברברג, שאמר לו "שצריך לחזק את חשבון הבנק שלהם... לתת בטחונות נוספים". וזילברברג העיד (עמ' 4): "כל השיקים שהנתבע הביא בזמנו היו למוטב בלבד, בשלב מסוים לאחר שהשיקים הגיעו, חזרו אלי ואמרו לי להסיר את המוטב בלבד, כי אנו מבקשים להפקיד את השיקים לבטחונות או כיוצא -בזה. הנתבע סירב, הוא הוזמן למשרד והובטח לו כי השיקים לאחר חתימה מיוחדת ילכו ישירות לחשבון של גלובל בלבד... אז הוא הסכים למחוק את המילים למוטב בלבד. מאחורי השיק, מנהל הכספים של גלובל שם את החותמת הזו". כהן העיד (סעיף 4 לתצהירו, עמ' 8 לפרוטוקול), בהסתמכו על דפי החשבון של גלובל, כי ביום הפקדת השיקים (07/07/97) ולמחרתו עמדה יתרת החובה על כ-1,4 מיליון ₪, כאשר מסגרת האשראי עמדה על 1,3 מיליון ₪, והחריגה ממסגרת האשראי חייבה קבלת בטחונות.   משנמסר שיק לבנק כביטחון לחוב רואים אותו כאוחז בעד ערך (ע"א 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ, להלן: "ברוש", פד"י מב(1)294). קביעה זו נכונה גם אם השיק ניתן לביטחון כנגד חוב קודם או חבות קודמת, לאור סעיף 26(א)(2) לפקודה, ואילו סעיף 26(ב) לפקודה קובע, כי די שניתן "בזמן מן הזמנים ערך בעד השטר" על מנת שהאוחז בו ייחשב כאוחז בעד ערך כלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן (ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פד"י כה(1)525; ע"א (ת"א) 924/97 בנק אוצר החייל בע"מ נ' בוימסטר (לא פורסם)).   כמו כן, די בכך שבסיום סיחור השיק לבנק על ידי הנפרע היה חשבון הנפרע בבנק ביתרת חובה כדי לבסס מתן ערך מצד הבנק, לאור סעיף 26(א)(2) לפקודה (ת"א (פ"ת) בנק לאומי לישראל בע"מ נ' קליין ואח', פ"מ תשמ"ט (1) 205).   המסקנה עד כאן: סיחור השיקים לתובע קדם לכשלון התמורה והתובע נתן ערך בעדם.   8. אוחז בעד ערך והילכת גויסקי בהיסב מגביל - הכרעה. בית המשפט בשייקביץ לא פירט מהן "הבעיות הלא קלות" המתעוררות בישומה של הילכת גויסקי במקרה של היסב מגביל. נתן לשער כי כוונתו הייתה ב"הערות האזהרה" שהועמדו באשר ליישומה של הילכת גויסקי ככלל (ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבנילאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"י מח(4) 498, 526; שייקביץ בעמ' 121; לרנר עמ' 9-356), ובעיקר בישומה של הלכה זו בהיסב מגביל.   באשר ליישומה "הכללי" של הילכת גויסקי, גם פסקי הדין הנ"ל שהעמידו את הערת האזהרה לא ביטולה. מה גם, שבית המשפט העליון קבע במפורש, כי יש להמשיך ולנהוג על פיה, למרות העוררין שקמו עליה (ברוש, עמ' 296, וראה: ע"א (י-ם) 1278/96 סופיוב נ' כהן (לא פורסם)).   באשר לישומה של הלכה הזו בהיסב מגביל, יש לפנות שוב ללשון החוק (סעיף 34(ב) לפקודה): "היסב מגביל נותן לנסב את הזכות להיפרע על פי השטר ולתבוע לדין כל צד לשטר שהמסב שלו היה יכול לתבעו" (הדגשה - הח"מ).   נסב בהיסב "רגיל" תובע את המושך מכוחו - הוא, והוא זכאי להיפרע ממנו, אפילו אם המסב אינו זכאי באותה עת להיפרע מהמושך עקב כשלון התמורה שאירע למן מועד הסבת השיק ועד למועד פירעונו. לא כן נסב בהיסב מגביל. הנסב בהיסב מגביל בא מכוחו של המסב ומטעמו, ועל כן אין לו משלו ולא כלום (שייקביץ עמ' 118). לפיכך, בבוא מועד פירעון השטר תובע הנסב בהיסב מגביל את המושך רק אם המסב יכול לתבוע אותו. כאשר המסב אינו יכול לתבוע את המושך באותה עת עקב כשלון התמורה, ובהיותו צד קרוב למושך, קרי: הנפרע, הרי שגם הנסב, הבא מכוחו, אינו יכול לתבעו.   מכאן המסקנה, שנסב בהיסב מגביל שהשטר הוסב אליו מהנפרע אינו יכול להנות מהילכת גויסקי, קרי: אינו יכול לתבוע את עושה השטר כאוחז בעד ערך שהשטר הוסב אליו בטרם נכשלה התמורה.   עדיין יתכן מצב, שיהיה ראוי לדון בו בשעת הצורך, כאשר המסב בהיסב מגביל אינו הנפרע. אזי, יתכן והמסב יהיה בעצמו אוחז בעד ערך הזכאי להיפרע מהמושך אם בשעה שהשטר הוסב אליו טרם נכשלה התמורה. אם גם הוא הסב את השטר לנסב בהיסב מגביל בטרם תיכשל התמורה ובעד ערך, האם אזי יהיה הנסב זכאי להיפרע מהמושך על פי הילכת גויסקי?   בענייננו, כאמור, ודאי שגלובל, המסבה, לא יכלה לתבוע את הנתבע בזמן פירעונם של השיקים. ומכאן, שגם התובע כנסב בהיסב מגביל אינו יכול לתבוע מהנתבע את פרעונם.   9. לסיכום. השיקים הוסבו על ידי גלובל (הנפרעת) לתובע (הנסב) בהיסב מגביל. היה כשלון תמורה ביחסים שבין הנתבע (המושך) לבין גלובל (הנפרעת). השיקים הוסבו לתובע בטרם נכשלה התמורה, והתובע נתן לגלובל המסבה ערך בעדם. מאחר והמדובר בהיסב מגביל, ומאחר וגלובל לא יכלה לתבוע מהנתבע את פירעון השיקים במועד פירעונם עקב כשלון התמורה, גם התובע אינו יכול לתבוע פירעונם מהנתבע.   10. תוצאה. לפיכך, אני דוחה את התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.   שיקיםהיסב