מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרה בפליטים מאריתריאה: העתירה שלפני מופנית כנגד החלטת המשיבה מיום 20.2.12, לפיה העותר איננו נתין אריתריאה וכפועל יוצא מכך, איננו זכאי ליהנות ממדיניות אי ההרחקה הזמנית שנוקטת המדינה לעת הזו ביחס לנתיני אריתריאה. על פי הנטען בעתירה, העותר, נולד בשנת 1979 בטסניי, כיום מדינת אריתריאה. אמו של העותר נפטרה כשהיה בן 7 ובשנת 1989, כשהוא בן 10, עזב העותר, ביחד עם אביו, לסודן, זאת על רקע מלחמת אריתריאה-אתיופיה. בשנת 2000 התחתן העותר עם למלם מספין גברה, אף היא ממוצא אריתריאי, אותה הכיר במחנה פליטים בסודן, ובשנת 2005 נולד בנם הבכור. במסגרת העתירה מתבקש בית המשפט לקבוע כי העותר הינו נתין אריתריאה מלידה, כמו גם על יסוד מוצאו כבן להורים ממוצא אריתריאי, ולחילופין לקבוע, כי העותר הינו נתין סודן מכוח השתקעותו שם משך עשרים שנה. כפועל יוצא מתבקש בית המשפט לקבוע, כי העותר חוסה תחת מדיניות ההגנה הקולקטיבית המוענקת בעת הזו הן לנתיני סודן, הן לנתיני אריתריאה וכן להורות על ביטול צו ההרחקה שהוצא לעותר, ככל שהיעד הנקוב בו הוא אתיופיה. 1. רקע הדברים העותר, בנו ואשתו, הסתננו לישראל ביום 1.4.09 דרך גבול מצרים ונעצרו על ידי כוחות הביטחון. עם מעצרו, הוצא כנגד העותר צו גירוש לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), תשי"ד - 1954. בצו הגירוש צוין, כי העותר הינו נתין אריתריאה (נספח ג' לעתירה). ביום 2.4.09 הובא העותר לפני ממונה ביקורת הגבולות. במסגרת התשאול שנערך לו, טען העותר כי הינו יליד אריתריאה, כי אמו נפטרה כשהיה בן 7 וכי בגיל 10 עזב לסודן עם אביו ואחיו. העותר טען עוד, כי התחתן עם אשתו במחנה פליטים בסודן וכי הגיע עמה ועם בנם בן ה-4 לישראל מאחר ששמעו "כי ישראל היא מדינה טובה". העותר הוסיף וטען, כי שילם 4,000$ על מנת להגיע ארצה. בסיכום התשאול צוין, כי התשאול נערך בשפה הטיגרית (טיגרינית) ובערבית וכי "לא ניתן לזהות בוודאות. לנ"ל חזות שונה (אתיופית), לא מתמצא באריתריאה לדבריו עזב בגיל 10 שנים וחי בסודן." לאחר התשאול הוצאו כנגד העותר צווי הרחקה ומשמורת (פרוטוקול התשאול וצווי הרחקה ומשמורת צורפו כנספח 2 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 6.4.09 הובא העותר לפני בית הדין לביקורת משמורת. הדיון נערך בשפה האמהרית ובמהלכו ציין העותר, כי איננו מבין את השפה הטיגרנית היות שעבר להתגורר בסודן בגיל צעיר. לשאלת בית הדין, השיב העותר כי הוא איננו יודע מהו שם הכפר שממנו הגיע. העותר ציין, כי הוא מבין שעליו לצאת למדינתו, אולם איננו מעוניין בכך וכי רצונו הוא להישאר בארץ. בהחלטת בית הדין למשמורת מיום 6.4.09 צוין, כי "ככל שעולה מתיקו של המוחזק, מוצאו לא ברור. בצו הגירוש הצבאי שהוצא לו נרשם מוצאו באריתריאה. בתשאול הראשוני שעבר המוחזק נרשם כי לא זוהה כאריתריאי וגם בשימוע עלה הספק כי הינו מאתיופיה." לאור זאת, הוחלט על הותרת צו המשמורת על כנו ועל קבלת עמדת נציבות האו"ם לפליטים לעניין מוצאו של העותר (פרוטוקול בית הדין למשמורת מיום 6.4.09 צורף כנספח 3 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 2.6.09 שוב הובא העותר לפני בית הדין לביקורת משמורת. גם הפעם הדיון נערך בשפה האמהרית והוחלט על הותרת צו המשמורת על כנו ועל קבלת הכרעת משרד הפנים בעניין נתינותו (פרוטוקול בית הדין למשמורת צורף כנספח 4 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 9.6.09 וביום 11.6.09 הובא העותר לפני ממונה ביקורת הגבולות. בפרוטוקול מיום 11.6.09 צוין, כי בשימוע שהתקיים ביום 9.6.09 טען העותר כי הוא איננו דובר אמהרית וכי אין לו שום זיקה לאתיופיה. צוין גם, כי המתורגמן אשר נכח בראיון טען כי העותר אמנם דובר טיגרנית אך אין לו את הלהג של אריתריאה. עוד צוין, כי בשימוע שנערך ביום 11.6.09 באמצעות מתורגמן של משרד המשפטים, חזר העותר וטען כי הינו יליד אריתריאה, כי גדל בסודן וכי איננו דובר טוב את השפה האמהרית. אולם, המתורגמן אשר נכח בראיון טען כי העותר דובר אמהרית טובה מאד וטיגרית ברמה בלתי מספקת וכי "הנתין הינו ממוצא אתיופי חד משמעית". העותר שב וטען, כי איננו מכיר את אריתריאה כלל, מאחר שעזב את המדינה בגיל צעיר (פרוטוקול מיום 11.6.09 צורף כנספח 5 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 11.6.09 הוצא כנגד העותר צו הרחקה לאתיופיה (ראו נספח 6 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 7.7.09 נערך דיון נוסף בעניינו של העותר בבית הדין לביקורת משמורת בשפה האמהרית. בית הדין, שככל הנראה פרוטוקול השימוע מיום 116.09 לא היה מצוי לפניו, שב ופנה למשרד הפנים בבקשה נוספת להכריע בעניין נתינותו של העותר (פרוטוקול בית הדין למשמורת צורף כנספח 7 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 19.8.09 נערך דיון נוסף בעניינו של העותר בבית הדין לביקורת משמורת בשפה האמהרית. בהחלטת בית הדין צוין, כי לעותר נערך שימוע נוסף בו זוהה העותר כאתיופי וכי העותר מסרב לשתף פעולה עם הרחקתו לאתיופיה (פרוטוקול בית הדין למשמורת צורף כנספח 8 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 29.9.09 נערך דיון נוסף בעניינו של העותר בבית הדין למשמורת ובמהלכו טען העותר כי הוא ממתין למסמכים מסודן אשר יוכיחו את מוצאו האריתריאי. דיונים נוספים בבית הדין לביקורת משמורת נערכו ביום 24.11.09, ביום 29.12.09 וביום 1.2.10. במסגרת הדיון מיום 1.2.10 התבקשה תגובת משרד הפנים לבקשתם של העותר, אשתו ובנו לשחרורם ממשמורת (ראו נספח 9 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 21.2.10 נערך דיון בעניינם של העותר ואשתו בבית הדין לביקורת משמורת. בהחלטת בית הדין צוין, כי העותר ואשתו מסרבים לשתף פעולה עם הרחקתם לאתיופיה. כן צוינה תשובת יחידת ה- RSD לפיה היא איננה מטפלת בבקשות למקלט של נתיני אריתריאה וסודן, אשר זוכים להגנה קבוצתית. צו המשמורת הותר על כנו (פרוטוקול בית הדין למשמורת צורף כנספח 10 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 23.3.10 הובא העותר לריאיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, במטרה לבחון את בקשתו למקלט מדיני. במסגרת הראיון שנערך בשפה האמהרית, המשיך העותר לטעון כי הינו נתין אריתריאה ולא נתין אתיופיה. לאור ממצאי התשאולים שנערכו לעותר וקביעת ממונה ביקורת הגבולות לפיה העותר הינו נתין אתיופיה, הוסבר לעותר במסגרת הראיון כי אי שיתוף פעולה מצדו יביא לסגירת התיק בעניינו, אך העותר המשיך לדבוק בעמדתו. בסיום הראיון נמסר לעותר כי תיקו נסגר עקב אי שיתוף פעולה (ראיון מיום 23.3.10 צורף כנספח 11 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 27.4.10 נערך דיון בעניינו של העותר בבית הדין למשמורת. הדיון נערך בשפה האמהרית והעותר חזר על טענתו, כי איננו אתיופי. צו המשמורת הותר על כנו. דיון נוסף בבית הדין למשמורת נערך ביום 6.6.10 ולדיון נוסף, שנקבע ליום 11.7.10, העותר סרב להתייצב (ראו נספח 12 לתגובה המקדמית לעתירה). ביום 13.10.10 נערך דיון נוסף בעניינו של העותר בבית הדין למשמורת. הדיון נערך בשפה הטיגרית. במסגרת הדיון טען העותר כי נולד באריתריאה וכי מעולם לא היה באתיופיה. כן טען, כי הייתה לו תעודת זהות מאריתריאה אותה מסר למשרד הפנים וכי הוא איננו מעוניין לטוס לאתיופיה. בתום הדיון הוחלט להותיר את צו המשמורת על כנו. דיון נוסף בעניינו של העותר התקיים ביום 17.11.10 בשפה האמהרית (פרוטוקול מיום 13.10.10 ומיום 17.11.10 צורפו כנספח 13 לתגובה המקדמית לעתירה). בין לבין, הגיש העותר ערעור מנהלי לבית המשפט המינהלי מחוז מרכז כנגד אי שחרורו ממשמורת (עמ"ן 55510-11-10). ביום 21.12.10 התקיים דיון בערעור בהעדר ב"כ המדינה נוכח שביתת הפרקליטים ששררה באותה עת והוחלט על שחרור העותר ממשמורת בתנאים (פסק הדין מיום 21.12.10 צורף כנספח 14 לתגובה המקדמית לעתירה) ביום 14.7.11 זומן העותר לראיון זיהוי נתינות שאמור היה להתקיים ביום 4.8.11 ביחידת מבקשי המקלט. הראיון נדחה מספר פעמים לבקשת העותר ולבסוף נערך רק ביום 20.2.12. בינתיים, הוגשה עתירת אשתו של העותר כנגד ההחלטה שלא לקיים דיון נוסף בשאלת נתינותה, לאחר שנקבע כי היא איננה ניתנת אריתריאה, אלא נתינת אתיופיה. ביום 11.10.11 ניתן פסק דינו של כב' השופט ע' מודריק הדוחה את העתירה. כב' השופט מודריק ציין במסגרת פסק הדין, כך (עת"מ 27119-04-11, נספח 16 לתגובה המקדמית לעתירה): "עיון בפרק הנסיבות מראה כי שאלת הנתינות או הזיקה של העותרת לאריתריאה או לסודן נבחנה מספר פעמים בידי גורמי רשות ההגירה.. בכל אחת מן הבדיקות הללו הגיע הגורם הבודק למסקנה שהעותרת לא הניחה את הדעת בעניין טענת נתינותה. יתר על כן בידי הגורמים הבודקים הצטברו ראיות מסוימות או התבררו נסיבות מסוימות שנתנו יסוד למסקנה שמוצא העותרת מאתיופיה ולא בסודן או אריתריאה (בין היתר התבררה שליטתה בשפה האמהרית ונמצאה כתובת קעקע שהיא אופיינית לשבטים באיזור מסוים באתיופיה). עיון בממצאי הגורמים המתשאלים והבודקים הן מיחידת התשאול והן מיחידת RSD מגלה את טעמיהם הברורים של המסקנות שאותם גורמים גיבשו. הטעמים הללו מבוססים על התרשמות המתשאלים שיסודה בכלי ההערכה המקצועי המצויים בידיהם. לנגד עיני גורמי התשאול הייתה גם טענת העותרת להיותה נשואה לנתין ארתריאה. משיקולים שלהם לא הובא הבעל לתשאול בהקשר לעניינה של העותרת. אין כל יסוד להתערבות בית המשפט בשיקול הדעת ובממצאים של הגורמים הללו. אינני סבור שבית המשפט צריך להכתיב לגורמי המקצוע את דרכי בירור הטענה העובדתית של זהות ונתינות. שיקול הדעת של גורמי המקצוע המיומנים לכך הושתת על שיקולים ענייניים ולא נבע משיקולים זרים. תשאול והתרשמות מן המתושאל הם כלים סבירים לשם קביעת ממצאים של רשות מנהלית כאר השימוש בכלים הללו נעשה בידי גורמים מיומנים.." כאמור, ביום 20.2.12 נערך לעותר ראיון זיהוי מקיף ביחידת הטיפול במבקשי מקלט (פרוטוקול הראיון מיום 20.2.12 צורף כנספח 17 לתגובה המקדמית לעתירה). בסיכום הראיון נקבע, כי העותר לא ביסס זיקה כנתין אריתריאה וכי הוא מזוהה כנתין אתיופי. זאת, בעיקר מהטעם שהעותר לא הראה כל מסמך המאמת את טענתו לזיקה לאריתריאה ולא הפגין כל ידע אודות מדינת אריתריאה ושבט הקונאמה, אף שטען כי מוצאו משבט זה. צוין, כי מעבר לעובדה שהעותר לא ידע לענות על שאלות הנוגעות להמנון, לכסף או לדגל המדינה, העותר גם לא ידע לענות על שאלות בסיסיות עוד יותר, שברי כי כל ילד העוזב את מדינת מוצאו בגיל 10 יזכור. צוין גם, כי העותר הרבה להתחמק מתשובות, ענה תשובות מעורפלות וניסה למשוך זמן בתשובות. עוד צוין, כי העותר טען שאמו נפטרה בתקופה שלפני הכרזתה של אריתריאה כמדינה עצמאית, כך שלא ניתן לקבל את טענתו כי הייתה אריתריאית וכי העותר ואביו עזבו את אתיופיה לפני הכרזתה של אריתריאה כמדינה עצמאית ומאז לא חזרו למדינה לדרוש את אזרחותם. צוין, כי העותר השיב, בשתי הזדמנויות שונות במהלך הראיון, תשובות המצביעות על זיקה מובהקת לאתיופיה. העותר גם טען, כי אביו שירת בצבא האתיופי ובזכות שירותו של אביו נשלח אחיו ללימודי השכלה גבוהים על חשבון המדינה. כן צוין, כי התגלו סתירות בין תשובות שענה העותר במסגרת הראיון לבין תשובות שענה במסגרת התשאול שנערך לו לפני ממונה ביקורת הגבולות. משכך, נדחתה בקשת העותר על הסף, בהתאם לסעיף 3א(1) לנוהל הטיפול במקשי מקלט מדיני (סיכום הליך הזיהוי והמכתב שנמסר לעותר לעניין דחיית בקשתו צורפו כנספח 18). ביום 4.4.12 הוגשה העתירה. 2. טענות הצדדים העותר טוען, כי בקשתו למקלט מדיני מעולם לא נבחנה בקפידה ובכובד הראש המתחייבים. המשיבה, אמנם, קיימה עמו ביום 20.2.12 ראיון לבחינת נתינותו, אולם נראה כי ההחלטה שהתקבלה מיד בתום הראיון יסודה בקביעתה השרירותית של המדינה, כפי שנתקבלה בסמוך לכניסת העותר ארצה, לפיה איננו אריתריאי. על פי הטענה, ההחלטה הראשונית ביחס לעותר התקבלה לאחר שנערך לעותר ראיון עלום כלשהו, שתיעוד אין לו, ללא כל הנמקה. נטען, כי המדינה לא משה מעמדתה הראשונית והשרירותית, אף שגרסת העותר ביחס לביוגרפיית חייו ולקורות משפחתו לא הופרכה ואף שרשויות הצבא קבעו במסמכיהם כי התרשמותם הינה כי העותר נתין אריתריאה. העותר טוען עוד, כי החלטת המדינה בעניינו, אשר התקבלה על בסיס ראיון העומק בו נשאל רק אודות זיכרונות ילדות, אינה יכולה לעמוד. זאת, משום שהעותר עזב את אריתריאה כאשר היה ילד בן 10 שנים ולא ניתן לצפות כי יפגין ידע ובקיאות ביחס לאריתריאה. העותר מוסיף וטוען, כי המדינה כלל לא טרחה לברר את האפשרות שהוא זכאי לחסות בצל ההגנה הקולקטיבית המוענקת לנתיני סודן, בשים לב לעובדה שהוא חי בסודן במשך 20 שנה. עוד טוען העותר, כי החלטת המדינה בעניינה של אשתו, לפיה הינה נתינת אתיופיה, כמו גם הכרעת בית משפט זה בעתירה שהגישה, אינם יכולה לשמש נימוק באשר לזיקתו של העותר לאתיופיה, מקום בו הוגש ערעור על פסק הדין ושאלת נתינותה של אשת העותר טרם הוכרעה באופן חלוט. לבסוף, טוען העותר, כי אפילו הייתה מתקבלת טענת המדינה, כי העותר זכאי לנתינות אתיופית, הרי שלאור מוצאו האריתריאי, לא ניתן להרחיקו לאתיופיה, שכן בעת הזאת המדינה, בעצמה, ממתינה לקבלת חוות דעת של משרד החוץ, לאחר שבדיונים של הוועדה המייעצת לענייני פליטים נקבע, כי לאתיופים ממוצא אריתריאי נשקפת סכנה של ממש ככל שיוחזרו לאתיופיה. המדינה טוענת, כי שאלת נתינותו של העותר ובחינת זיקותיו למדינות אתיופיה ואריתריאה נבחנו פעמים מספר, הן במסגרת תשאולים שנערכו לעותר על ידי ממונה ביקורת הגבולות והן במסגרת ראיון זיהוי מקיף שנערך בענייננו, על ידי מראיינים מקצועיים אשר הוסמכו ועברו הכשרה מקיפה לצורך כך. נטען, כי העותר לא סיפק ולו בדל של ראיה סבירה כתימוכין לטענתו כי מוצאו מאריתריאה. כך, העותר לא הציג כל מסמך התומך בגרסתו ולא ידע לספק תשובות לשאלות בסיסיות ביותר אודות אריתריאה ואודות השבט שאליו הוא משתייך. העותר נמצא דובר את השפה האמהרית המדוברת באתיופיה, ענה תשובות המצביעות על זיקה ברורה לאתיופיה ואף סיפר כי אביו שירת בצבא האתיופי וכי ממשלת אתיופיה שלחה את אחיו ללימודים גבוהים. על פי הטענה, טענותיו היחידות של העותר באשר לזיקתו הנטענת לאריתריאה נוגעות לכך שנולד באזור אשר שייך היום לאריתריאה, זאת טרם הפכה אריתריאה למדינה עצמאית, ובכל מקרה עזב את האזור יחד עם אביו כשהיה בן 10, וכן טענתו לפיה הוריו ילידי ארתיריאה, אף שאמו נפטרה בטרם זכתה אריתריאה לעצמאות ואביו עזב את האזור ולא חזר לדרוש את אזרחותו האריתריאית לכאורה. המדינה טוענת עוד, כי גם בעניינה של אשת העותר, אשר טענה כי הינה ממוצא אריתראי, התקבלה החלטה כי המדובר בנתינת מדינת אתיופיה. החלטה זו נבחנה במסגרת פסק דינו של השופט ע' מודריק ונמצאה סבירה. לאור זאת, טוענת המדינה, כי ההחלטה בעניינו של העותר הינה סבירה וראויה ואף מתחייבת בנסיבות העניין. המדינה מוסיפה וטוענת, כי גם במידה והעותר היה מוכיח את זיקתו הנטענת למדינת אריתריאה, או לחילופין - הייתה נבחנת זיקתו של העותר לסודן, גם אז ניתן היה להרחיקו למדינה שלישית בה לא נשקפת סכנה לחייו ובענייננו - לאתיופיה. זאת לאור ההלכה שנפסקה על ידי בית המשפט העליון במסגרת בר"מ 1662/11 בירהה נ' משרד הפנים (ניתן ביום 1.9.11). לבסוף, טוענת המדינה, כי ביום 1.7.12 התקבלה התייחסות הוועדה המייעצת לענייני פליטים לשאלה האם נתיני אתיופיה ממוצא אריתריאי יהיו צפויים לרדיפה באתיופיה, אם יורחקו לשם. במסגרת התייחסותה המעמיקה של הוועדה לסוגיה נקבע, כי "אתיופים ממוצא אריתראי אינם צפויים לרדיפה שיטתית וגורפת המהווה סכנת חיים, בשובם לאתיופיה". 3. סבירות החלטת המדינה בעניינו של העותר העתירה שלפני תוקפת, למעשה, את סבירות החלטת המדינה לפיה העותר איננו נתין אריתריאה. כנקודת מוצא לדיון אזכיר את שיקול הדעת הרחב הנתון לשר הפנים בכל שאמור במתן רישיון ישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל (ראו בג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505, 520 (1992); בג"צ 10533/04 וייס נ' שר הפנים (ניתן ביום 28.6.11). עם זאת, ישנם כללים במשפט הבינלאומי שמדינת ישראל רואה עצמה כמחויבת להם ושיש בהם כדי להשפיע על אופן הפעלת שיקול הדעת. מדינת ישראל הצטרפה לאמנת הפליטים בשנת 1951 וכן לפרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים משנת 1967. אמנם, הוראות האמנה והפרוטוקול המתקן לא עוגנו בחקיקה פנימית, אך אין חולק כי המדינה מחויבת בהן. באמנת הפליטים מוגדר "פליט" כאדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור" (סימן א' לאמנה). מדינה שהיא צד לאמנה, לא תגרש ולא תחזיר "פליט", כהגדרתו לעיל, "אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת" (סימן ל"ג לאמנה). לצד זאת, מקבלת המדינה, מעת לעת, החלטה כללית שאופייה ארעי, שלא להרחיק מתחומה פרטים שאינם יכולים לשוב לארץ מוצאם, על בסיס השתייכות קבוצתית, בלי שתיבדק זכאותם הפרטנית למקלט לפי אמנת הפליטים או להגנה משלימה אחרת (על טיבה של מדיניות אי ההרחקה הזמנית ראו עע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ' משרד הפנים (ניתן ביום 17.7.12)). כך היה, בעבר, ביחס לנתיני דרום סודאן ונתיני חוף השנהב וכך הוא, כיום, ביחס לנתיני צפון סודן ואריתריאה. בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט שנכנס לתוקף ביום 2.1.2011 (להלן: "הנוהל"), מסתננים שנעצרו בידי כוחות צה"ל עוברים תשאול ראשוני בידי אנשי יחידת התשאול של רשות האוכלוסין. מי שמזוהה באותו תשאול כנתין מדינה שבעניינה חלה מדיניות אי הרחקה זמנית, מוגדר כזכאי להגנה קבוצתית. מי שלא זוהה כנתין של מדינה מזכה או שעלה חשד שטענתו לנתינות מסוימת אינה כנה מועבר לבחינת ראש צוות מיחידת RSD אשר צריך להכריע בשאלה הזהות והנתינות. הכריע ראש הצוות שהנתין הזר אינו מי שהוא טוען להיות או שאינו נתין מדינה מזכה נדחית בקשתו על הסף ונמסרת לו החלטה בדבר טעמי דחיית הבקשה. על רקע זה, ברור, כי שאלת נתינותו של העותר - כשאלת הנתינות של כל מבקש הכרה כפליט לפי האמנה - היא שאלה מקדמית חשובה, המצריכה בירור ועיון מעמיקים. כפי שיובהר להלן, החלטת המדינה מיום 20.2.12, לפיה העותר איננו אריתריאי, הינה החלטה סבירה, אשר התקבלה לאחר ששאלת נתינותו של העותר ובחינת זיקותיו למדינות אתיופיה ואריתריאה נבחנו מספר פעמים, הן במסגרת תשאולים שנערכו לעותר על ידי ממונה ביקורת הגבולות והן במסגרת ראיון זיהוי מקיף ומעמיק שנערך בענייננו, המחזיק 33 עמודים. מעיון במסמכים הרבים שצורפו לעתירה עולה, כי כבר בראשית בירור עניינו של העותר התעורר ספק בשאלה האם הוא נתין אריתריאה אם לאו, והכל כאשר אין חולק שהעותר לא הציג כל מסמך המעיד על גרסתו, לפיה הינו נתין אריתריאה. אמנם, בצו הגירוש שהוצא לעותר ביום 1.4.09 צוין כי ארץ המוצא של העותר הינה אריתריאה (ראו נספח ג' לעתירה), אולם זאת, ככל הנראה, בהתאם לגרסתו. מכל מקום, כבר במסגרת התשאול שנערך לעותר בשפה הטיגרית, השגורה באריתריאה, ובשפה הערבית, השגורה בסודן, התעוררו ספקות באשר לגרסתו. דיון שנערך לעותר בבית הדין למשמורת ביום 6.4.09 התקיים בשפה האמהרית ולא בשפה הטיגרית, תוך שהעותר טען כי איננו מבין את השפה הטיגרית היות שעבר להתגורר בסודן בגיל צעיר. העותר לא ידע להשיב מה שם הכפר שממנו הגיע. בתשאולים שנערכו לעותר לפני ממונה ביקורת הגבולות, העותר לא ידע להשיב על שאלות בסיסיות באשר לאריתריאה. בפרוטוקול התשאולים צוין, כי התרשמותו של מתרגם הראיון - הדובר את שתי השפות (אמהרית וטיגרית) - הייתה, שהעותר דובר אמהרית ברמה טובה מאד ואילו רמת השפה הטיגרית היא בלתי מספקת. גם הדיונים שנערכו בעניינו של העותר בבית הדין למשמורת לאחר מכן התקיימו בשפה האמהרית. במהלך הדיון שנערך בעניינו בבית הדין למשמורת ביום 29.9.09 טען העותר כי הוא ממתין למסמכים מסודן שיוכיחו את מוצאו האריתריאי ובמהלך הדיון ביום 13.10.10 טען העותר, כי הייתה לו תעודת זהות אריתריאית אותה מסר למשרד הפנים. אולם, העותר לא המציא כל מסמכים לתמיכה בגרסתו. במסגרת הראיון המקיף שנערך לעותר על ידי יחידת תשאול וזיהוי מסתננים ביום 20.2.12, נשאל העותר, רבות, אודות שבט הקונאמה שאליו השתייך, לטענתו, אולם לא הכיר את השפה השבטית של קונאמה, לא ידע להשיב ולו על שאלה אחת הנוגעת למערכת האמונות והמנהגים של שבט זה ואף ענה תשובה שגויה. העותר גם לא ידע להשיב על שאלות המצריכות ידע בסיסי ביותר על אריתריאה. ב"כ העותר לא התעלם מתשתית כוללת זו. טענותיו בעתירה לעניין זה הינן, כי העותר עזב את אריתריאה בגיל 10 וכי הוא בן למשפחה דלת אמצעים ועל כן אין לצפות כי ידע להשיב על שאלות בעניין אריתריאה. נטען גם, כי מעת שעזב העותר את אריתריאה התחנך כנוצרי ועל כן לא ידע להשיב על שאלות בעניין שבט הקונאמה. אולם, מהראיון שנערך לעותר עולה, כי דובר בשאלות בסיסיות ביותר, שהעותר, שהמשיך לחיות עם אביו, היה אמור להשיב עליהן: "ש. בוא תספר לי על האמונה המסורתית של שבט הקונאמה. ת. הייתי ילד, אני לא יודע. ש. אתה היית ילד אבל גדלת עם אבא שלך עד גיל מבוגר. ת. הייתי בן 10. ש. היית בן 10 כשעזבת עם אבא שלך ואחיך לסודן ואבא שלך נפטר אחרי כמה שנים. אז אתה לא היית ילד קטן כי גרת עם אבא משבט קונאמה, אז כל החיים שלך אתה חי עם משפחה שכולם קונאמה. אז אם אתה חי עם משפחה שכולם קונאמה, בוא תספר לי משהו ואפילו קטן על האמונות, מנהגים. ת. אני מאמין בנצרות. ש. הבנתי. שאלה קטנה, תספר לי קצת על המבנה שלכם בתוך הקונאמה. מי קובע? מי אחראי? איך עוברות זכויות מסוימות. ת. באותו הזמן המנהג הקונאמי היה בתוך העיר, היה טסניי גם של טיגריניה וגם של קונאמה ביחד אז.. ש. מה אתה יודע על מערכת האמונות והמנהגים של טיגריניה? ת. טיגריניה אני יודע. ש. אם אתה אומר שהם היו ביחד עם קונאמה, אם אתה מדבר על השפה זה משהו אחד, מה שאני מבקש ממך.. מה שאני כן רוצה להבין זה איך אתה אומר שאתה קונאמה, אמא קונאמה, אבא קונאמה, השפה שדיברת איתם זה גם קונאמה, אתה קורא לעצמך קונאמה, ואני רוצה לדעת כמה דברים פשוטים. תספר לי על המאפיינים השבטיים של קונאמה; מסורת, חתונה, מי קובע דברים, למי הזכות להיות אחראי? איך היא עוברת? למי היא עוברת? פשוט מאד ואני מחכה לתשובה. ת. יש משהו מיוחד. ש. אז תספר. ת. איך אני יכול להסביר משהו שהוא שונה. ש. אם אתה לא תסביר לי על הקונאמה, שאני מבקש ממך דברים פשוטים, שאתה יודע על המסורת, על האמונות, אחריות, חתונה, להוכיח שאתה קונאמה ואתה עכשיו תגיד שאתה לא יכול, או לא רוצה או... במילים שלך, ובסופו של דבר לא תגיד כלום זה רק פוגע בך. ת. אולי בחתונה כשהייתי קטן אני לא יודע את המנהגים בחתונה, אולי בכל מני דברים באמונה. אבא שלי היה מסביר לי דברים, היה מסביר לי טיגריניה זה בנפרד וקונאמה היה מעורבב עם דרגי, היה לנו עזרה מדרגי, גם אוכל, היינו ביחד, ככה היינו. ש. יש לי שאלה. מכל מה שאמרת עכשיו. אמרת משהו שהוא רק מייחד את הקונאמה? ת. כן. ש. מה? ת. קונאמה זה מנהג באריתריאה, אבא שלי היה בצבא של דרג.. מה שאני יודע קונאמה זה בנפרד, מקבלים עזרה בנפרד, אוכל, גם היו עוזרים לנו, ככה היינו עוזרים אחד לשני. ש. בוא תגיד לי, אצל הקונאמה - כשיורשים משהו - הירושה עוברת דרך האבא אל הבנים שלו, או דרך האבא לאחים שלו? דרך האימא לבנים שלה או לבנות שלה? דרך האימא לאחיות שלה? איך הירושה עוברת? ת. שהוא נותן? ש. השאלה היא פשוטה. אצל הקונאמה ירושה - איך היא עוברת? ת. לא הבנתי את השאלה. ש. אני אבהיר לך.. ירושה של כל מני דברים; רכוש, כוח, מנהיגות. למשל ניקח רכוש ומנהיגות. איך היא עוברת בקונאמה? ת. דרך האבא. ש. דרך האבא? ת. כן. ש. בסדר. אוקיי. אתה מכיר את האמונה המסורתית של הקונאמה על האלים ואיך נוצר העולם? ת. האמונה של קונאמה? ש. כן, איך נוצר העולם? מה השמות של האלים? על הרוחות. את מכיר את זה? ת. לא. ש. בכלל לא? אף פעם לא שמעת סיפורים? ת. אני לא מכיר. באריתריאה יש נוצרים." באותו האופן, העותר לא ידע להשיב על שאלות בסיסיות בנוגע לאריתריאה, כגון שמות הכפרים הנמצאים סביב טסניי, שמו של הנהר המפורסם והגדול החוצה את טסניי, סוג החיה הנפוצה בטסניי. העותר לא ידע האם יש איים באריתריאה והשיב בשלילה לשאלה האם ארע משהו חריג ויוצא דופן באזור בשנה שקדמה לעזיבתו, אז האזור היה מוכה הפגזות. העותר לא ידע איך קוראים למטבע האריתריאי, מהו ההמנון האריתריאי ולא היה מסוגל לצייר את דגל אריתריאה. מנגד, העותר הפגין במהלך הראיון זיקה ברורה לאתיופיה. העותר סיפר, בשתי הזדמנויות שונות, כי אביו שירת בצבא האתיופי וכי כתוצאה מכך נשלח אחיו ללימודי השכלה גבוהה באדיס אבבה וביוון, במימון ממשלת אתיופיה. העותר אף נקב במהלך הראיון בשמות החודשים על פי לוח הגז, כמקובל באתיופיה. לכך מצטרפת העובדה, כי בראיונות הקודמים שנערכו עמו נמצא העותר דובר אמהרית, שפה האופיינית לנתיני אתיופיה. לא ניתן כל הסבר על ידי ב"כ העותר לעניינים אלה. אוסיף, כי גם לא ניתן להתעלם מהחלטת המדינה בעניינה של אשת העותר, לפיה המדובר בנתינת אתיופיה. החלטה זו נבחנה במסגרת פסק דינו של כב' השופט ע' מודריק ונמצאה סבירה, אם כי ערעור שהוגש טרם הוכרע. ב"כ העותר טוען, כי העובדה שהעותר קיים ראיון שלם בשפה הטיגרית וענה באופן מקיף וממצה על שאלות, מחזקת את גרסתו. אולם, העובדה שהעותר הצליח לקיים ראיון זה בשפה הטיגרית, אינה עומדת לבדה. כמוסבר לעיל, לצד עובדה זו קיימת תשתית ראייתית מינהלית, הפועלת נגד העותר. מתשתית משמעותית זו לא ניתן - ואין מקום - להתעלם. אין גם להתעלם מכך שראיון זה נערך כמעט שלוש שנים לאחר שהעותר הגיע לישראל ובהחלט יתכן כי בינתיים עלה בידי העותר לרכוש מיומנות בשפה זו, מה גם שאין מחלוקת כי העותר, בעצמו, טען בסמוך למעצרו כי ידיעותיו בשפה הטיגרית מצומצמות. סבירות החלטת המדינה בעניינו של העותר מקבלת משנה תוקף נוכח האמור בפסק דינו של בית המשפט העליון בבר"מ 1662/11 בירהה נ' משרד הפנים (ניתן ביום 1.9.11), לפיו במקרים מסוימים ניתן להסתפק בבחינת מירב הזיקות של מבקש המקלט ולאו דווקא באזרחות הפוטנציאלית או האזרחות בפועל, וכדברי כב' השופט ח' מלצר (פסקה 35 בפסק הדין): "...אין לשלול גם את הפרקטיקה של רשויות ההגירה, אשר במסגרת קביעת נתינות של מסתנן - הן מתייחסות אל המדינה כלפיה מגלה המסתנן את מירב הזיקות ולא לשאלה המשפטית התיאורטית באילו מדינות יכול היה המסתנן בתנאים מסוימים לקבל אזרחות, או שהוא נחשב כאזרח. עם זאת במקרים "אפורים", בהם הזיקה הדומיננטית למדינה מסוימת איננה ברורה על פניה - מוטב כי הגורמים המוסמכים יעמיקו את התשאול וכי הם יסתייעו לצורך זה בחוקרים מיחידת ה-RSD המומחים לכך - עובר לקביעת נתינותו של המסתנן". כאמור, זיקתו של העותר לאריתריאה מתמצית בעיקר בכך שנולד, לטענתו, באזור ששייך היום לאריתריאה וזאת טרם הוכרה אריתריאה כמדינה עצמאית. מנגד, העותר דובר אמהרית, שפה האופיינית לנתיני אתיופיה, והוא טען במסגרת הראיון, כי אביו שירת בצבא האתיופי וכי כתוצאה מכך נשלח אחיו ללימודי השכלה גבוהה באדיס אבבה וביוון, במימון ממשלת אתיופיה. העותר אף נקב במהלך הראיון בשמות החודשים על פי לוח הגז, כמקובל באתיופיה ובהתאם להחלטת המדינה, אשתו היא נתינת אתיופיה. מבחן מירב הזיקות בעניינו של העותר מצביע, אם כן, על מדינת אתיופיה. מעת שנמצאה מדינה שלישית שאליה צפוי להיות הנתין הזר מורחק, נטל ההוכחה להראות כי יש בעייתיות בהרחקה מוטל על הנתין הזר ולא על המדינה (ראו עע"מ 7079/12 מדינת ישראל נ' אסמרה אהונום גרמאיי (ניתן ביום 10.12.12)). בהקשר זה הועלתה הטענה, כי נשקפת סכנה לנתיני אתיופיה ממוצא אריתריאי המורחקים לאתיופיה. אולם מהתייחסות הוועדה המייעצת לענייני פליטים מיום 1.7.12 עולה, כי "אתיופים ממוצא אריתראי אינם צפויים לרדיפה שיטתית וגורפת המהווה סכנת חיים, בשובם לאתיופיה" (ראו נספח 22 לתגובה המקדמית לעתירה). על כן, טענות ב"כ העותר בעניין זה נדחות. לפני סיום אציין, כי עלתה בעתירה הטענה לפיה היה על המדינה לברר את האפשרות שהעותר זכאי לחסות בצל ההגנה הקולקטיבית המוענקת לנתיני סודן, זאת בשים לב לעובדה כי הוא חי בסודן במשך 20 שנה. אולם, העותר לא טען בשום שלב, כי הינו נתין סודן. ממילא, לאור זיקותיו למדינת אתיופיה, ניתן להרחיקו למדינה זו. 4. סוף דבר החלטת המדינה לפיה העותר איננו נתין אריתריאה הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ולאור העובדה כי העותר שהה תקופה ארוכה במשמורת, איני עושה צו להוצאות. משרד הפניםפליטים