מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרזה על מצב חירום למניעת שביתה: השופט מ' חשין: ביום 30.4.2003 החלה שביתה כללית במשק המדינה ובמיסגרתה שובתים כ-700 אלף אישה ואיש. שביתה זו הכריזה עליה הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ההסתדרות) - המשיבה מס' 3 - ולא נקצב מועד לסיומה. בתגובה לשביתה התקינה הממשלה, כסמכותה בסעיף 39 לחוק יסוד: הממשלה, תקנות שעת חירום ששמן הוא תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בשירות הציבור), תשמ"ג-2003 (קה"ת תשס"ג, 688). בתקנות אלו הוסמכו בעלי סמכות אלה ואחרים לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני עובדים מסויימים, עובד פלוני או סוג או חטיבה של עובדים במקום העבודה. לא נמסר לנו מידע על הפעלתן של תקנות אלו, אך הדעת נותנת כי בעלי הסמכות אכן הפעילו את סמכותם במקומות אלה ואחרים לצורכי ביצועם של שירותי עבודה חיוניים. 2. העותרים הם עורכי-דין, ועתירתם עתירה ציבורית היא. לטענתם, לא עשתה הממשלה די בהתקנתן של תקנות שעת חירום שהתקינה, ולגירסתם שומה היה עליה על הממשלה לעשות שימוש בסמכותה האמורה בסעיף 160 לחוק העונשין, תשל"ז-1987, המרשה את הממשלה להכריז על מצב חירום מיוחד לעניינה של אותה הוראת חוק, תוך יצירתן של עבירות פליליות למפירים אותה הכרזה. ובלשון החוק: הפרעות ביחסי עבודה 160. ראתה הממשלה שיש ביחסי העבודה הפרעות חמורות המסכנות את הכלכלה בארץ או את המסחר עם מדינות חוץ או פוגעות בהם, רשאית היא להכריז על מצב חירום לענין סעיף זה, וכל עוד לא בוטלה האכרזה יהא דינם של המשתתף בהשבתה או בשביתה בעבודה הנוגעת להובלת משא או להסעת נוסעים דרך עסק או מסחר בישראל או בינה לבין מדינות חוץ או למתן שירות ציבורי בישראל, ושל המסית, מסייע או מעודד להשבתה או לשביתה כאמור או להמשכתן - מאסר שנה אחת. 3. לטענת העותרים, השביתה הכללית במשק גורמת "הפרעות חמורות המסכנות את הכלכלה בארץ או את המסחר עם מדינות חוץ או פוגעות בהם" - הכל כלשון הוראת סעיף 160 לחוק העונשין - ומכאן שחובה היא המוטלת על הממשלה להכריז על מצב חירום ועל דרך זה ליצור עבירות פליליות כאמור בסעיף 160 לחוק העונשין. לגירסת העותרים, מצויים אנו בגידרי תכלית החקיקה של הוראת סעיף 160 לחוק העונשין; כי סמכותה של הממשלה להכריז על מצב חירום, כהוראת סעיף 160, הופכת - בנסיבות הקשות השוררות במשק - להיותה סמכות חובה; כי אי הפעלת הסמכות בידי הממשלה מביאה בהכרח לאובדן אמון הציבור בשילטון; ומכאן שבית-המשפט יצווה את הממשלה לעשות דבר שאין היא עושה מיוזמתה, קרא: כי בית-המשפט יצווה את הממשלה לעשות שימוש בסמכותה האמורה בסעיף 160 לחוק העונשין ולהכריז על מצב חירום לעניין אותה הוראת חוק. עורך-דין שפטל עומד במיוחד על טיעונו כי במצבו של המשק דהיום, סמכותה של הממשלה להכריז על מצב חירום הופכת מהיותה סמכות רשות להיותה סמכות חובה, ולעניין זה מוסיף הוא וטוען בהדגשה יתירה כי משק ישראל מפסיד על-פי הפירסומים בכלי התקשורת כמיליארד שקל ביום. כזאת, כך טוען עורך-דין שפטל, טרם היתה בארצנו, ומסקנה נדרשת מכאן היא שכנגד מעשה כה חמור - כהשבתה כללית של המשק - שומה עליה על הממשלה להגיב במעשה חמור אף-הוא כסמכותה בסעיף 160 לחוק העונשין. 4. עתירת העותרים הוגשה לבית-המשפט ביום האתמול, 30 באפריל, בשעות הצהריים, וכהחלטת השופטת חיות נקבעה העתירה לשמיעה לפנינו להיום, יום 1 במאי 2003. הכל יסכימו כי הזמן שניתן לתשובת המדינה (וההסתדרות) זמן קצר הוא ביותר, ואם כך ככלל לא כל-שכן בשים-לב לסעד הדרסטי שהעותרים מבקשים עליו. 5. מלכתחילה סברנו כי עתירתם של העותרים עתירה מוקדמת היא. הנה-כי-כן, העותרים לא פנו לראש הממשלה בבקשה כי תופעל הסמכות על-פי סעיף 160 לחוק העונשין אלא ביום 29 באפריל, ועד שהיה סיפק בידי המשיבים לפנות כה וכה, וביום 30 באפריל הגישו העותרים את עתירתם לבית-המשפט. גם אם נסכים כי הנושא שהועלה לפנינו לדיון נושא חשוב ועמוק הוא, שהות לתשובה עניינית, ולאחר 24 שעות, שהות קצרה היא מהשתרע. ואולם, משעלה בידי הפרקליטות להגיש לבית-המשפט תשובה מיקדמית - הגם שתשובה קצרה היא - החלטנו כי נשמע טיעונים לגופה של העתירה. כך אמנם עשינו, ושמענו טיעונים על-פה מפי העותרים, מפי באת-כוח המדינה ומפי באת-כוח ההסתדרות. 6. טענתה העיקרית של המדינה היא כי הממשלה לא שקטה על שמריה וכי התקינה תקנות שעת חירום שעמדנו עליהן לעיל. תקנות שעת חירום אלו, כך טוענת המדינה, אמצעי ראוי הוא לגופו, בנסיבות העניין, ומכל מקום אמצעי ראוי הוא באשר פגיעתו פחותה מפגיעתה של הוראת סעיף 160 לחוק העונשין - קרא: מקיים הוא את מבחן המידתיות - והכל לשם התמודדות עם הסכנות שהשביתה מעמידה לקיומם של שירותים חיוניים במשק. יתר-על-כן: בהחליטה להפעיל תקנות שעת חירום לקיומם של שירותים חיוניים, ובאי הפעלתו של סעיף 160 לחוק העונשין, יצרה הממשלה שיווי משקל ראוי בין הנזקים הכבירים הנגרמים למשק לבין זכותם של עובדים לשבות, זכות שהוכרה לא פעם כזכות מן המעלה הראשונה ביחסי עבודה במשק. לשון אחר: משהועמדה, שלא בטובתה, בפני מצב חירום; ובהביאה במניין שיקוליה את זכות השביתה של העובדים; החליטה הממשלה לעשות שימוש באמצעי מידתי ראוי לטיפול בשעת החירום. החלטה זו החלטת מדיניות היא שבית-משפט לא יתערב בה. 7. אין חולקים על ההלכה כי יש נסיבות שבהן סמכות לעשות או שלא לעשות הופכת להיותה סמכות לעשות, ובמקרה מעין זה יצווה בית-המשפט את הרשות המוסמכת כי תעשה וכי לא תחדל מעשות. ואולם גם זו אמת, כי שיקול הדעת אם לעשות ואם שלא לעשות נתונה לרשות המוסמכת, וכי בית-המשפט יורה רשות אשר חדלה, כי תעשה, מקום ששיקול דעתה של אותה רשות חורג ממיתחם הסבירות. אם אלה דברים אמורים ברשות מינהל מן המניין, לא-כל-שכן ייאמרו הם לעניין הפעלת סמכות בידי הממשלה שהיא ראש הרשות המבצעת. השאלה בענייננו היא אפוא זו, אם התקנת תקנות שעת חירום "מן המניין", כפי שעשתה הממשלה; ובה-בעת הימנעות מעשיית שימוש בהוראת סעיף 160 לחוק העונשין; יש במעשה ובאי מעשה אלה כדי לחרוג ממיתחם הסבירות. תשובתנו לשאלה היא בשלילה. לדעתנו, בהתקינה תקנות שעת חירום כפי שהתקינה, עשתה הממשלה במיתחם החוקיות והסבירות המוקצים לה. ועל דרך השלילה: לא עלה בידי העותרים לשכנענו כי בהתקינה תקנות שעת חירום שהתקינה, ובאי הכרזה על מצב חירום כהוראת סעיף 160 לחוק העונשין, חרגה הממשלה מסמכותה או כי עשתה שלא בסבירות בנסיבות המצדיקות אותנו להתערב ולהורות אותה מה תעשה ומה לא תעשה. סוף דבר: אנו מחליטים לדחות את העתירה. שביתה