מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרעה בסכסוך על פי דין תורה: בקשה לביטול פסק דין תורה של בית דין צדק מיום 15.4.02 (ג' אייר, התשס"א) העובדות א. בין המשיב ובין המבקש נחתם הסכם ביום 4.11.96, על פיו הסכים המשיב להרחבת דירתו של המבקש, מתחת לדירתו שלו. תמורת הסכמתו זו ואישורה בפני הועד לשיקום שכונות, שילם המבקש למשיב סך 6,000 דולר בשקלים. כעבור זמן, חזר בו המשיב מהסכמתו זו וביקש לבטלה. הסכסוך שפרץ בין הצדדים הועבר על פי הסכמתם אל בית דין צדק "זכרון מאיר", שנבחר על ידם להיות בורר ביניהם ולהכריע במחלוקת. ביום 28.8.98, באו הצדדים בפני הבורר, אשר קבע, לאחר ששמע טיעוניהם, כי על המשיב לאפשר למבקש לבנות ולהשלים הדירה כמבוקש. המשיב המשיך בשלו ומנע הבניה, אלא שהדבר לא הועיל לו. ביום 25.6.01 אישרה הועדה המחוזית את תוכנית הבניה שהגיש לה המבקש, ועם ההיתר בידו בנה המבקש דירתו מתחת דירתו של המשיב. אלא שבכך לא בא הסכסוך לסיומו. משהוברר למשיב כי המבקש פרץ פתח מביתו לחצר המשותפת, פנה אל המפקח לרישום מקרקעין בבקשה שיורה למבקש לחוסמו. בתגובה חזר ופנה המבקש אל בית דין צדק שישוב ויפסוק במחלוקת החדשה. בית דין צדק הסכים להמשיך הבוררות בנושא פריצת הפתח אל החצר, לאחר שהמשיב מחק את תביעתו בפני המפקח. ב. בין הצדדים לא נחתם הסכם בוררות נוסף, והסכם הבוררות המקורי נשאר עומד ברקע הדיון החוזר. דא עקא, משנקבע הדיון בבוררות זו, נמנע המבקש מהתיצב בפניה. כך, גם לאחר שזומן לישיבה נוספת אצל הבורר והותרה, בהזמנה בכתב, כי באם לא יתייצב הפעם לדיון ינתן פסק בוררות במעמד צד אחד בלבד. פסק הבורר אכן ניתן במעמד המשיב בלבד, כפי שהובהר מראש. בפסק דינו, קבע הבורר, כדילהלן: "בדין ודברים שבין התובע ר' מנשה כדורי - ובין הנתבע ר' עזרא משולם, מאחר והתובע ר' מנשה כדורי הוזמן לדיון נוסף והוזהר כי אם לא יופיע לדיון, יוציא בית הדין פסק דין במעמד צד אחד, ומאחר והוא אכן לא הופיע, על כן מוציא בית הדין פסק דין במעמד צד אחד על סמך טענות שהושמעו בדיונים הקודמים, כדילהלן: ר' מנשה כדורי אינו רשאי לפתוח פתח לחצר בתוספת הבניה שבנה, ועליו לסגור את הפתח שפתח בתוספת הבניה". על פסק בורר זה מלין המבקש בפני היום, כשהוא עותר לביטולו. ג. שתי עילות מציב המבקש כבסיס לביטול הפסק. האחת, כי שטר הבירורין ששימש בסיס לפסק הקודם, לא יכול היה להוות בסיס לדיון בפני הבורר, בפעם זו, שהרי ההסכמה שעוגנה בו, כבר מוצתה. באין הסכם חדש, כך ב"כ המבקש, לא היתה לבורר סמכות לדון בנושא סתימת הפתח לחצר, ודין הפסק שנתן, לביטול, מכח סעיף 24(3) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן - החוק). השניה, שפסק הבורר ניתן במעמד צד אחד בלבד, מבלי שהיה לו למבקש יומו בפני הבורר, משמע, דין פסקו של הבורר לביטול גם מכח סעיף 24(4) לחוק. דיון ד. דין שתי טענותיו הנ"ל של המבקש לדחיה. אשר לשטר הבירורין שלגביו טען המבקש כי לא יוכל להוות בסיס לדיון ולא יוכל להעניק סמכות בידי הבורר לדון בסכסוך החדש, די בעיון בו כדי לדחות טיעון זה מכל וכל. הסמכויות שהיקנו הצדדים לבורר בשטר הבירורין, הן רחבות ביותר ומתפרשות על פני מרחבים של זמן ומקום. בין היתר נאמר בו כך: "אנחנו החתומים מטה מקבלים עלינו את הרבנים הגאונים... שידונו בינינו ויוציאו פסק דין כפי הנראה להם על פי דין תורה... בדבר כל הסכסוכים שבינינו... וכל הסכסוכים המסתעפים במישרין ובעקיפין מהענין הנ"ל, הכל לפי שיקול דעתם של הרבנים הנ"ל...". ובהמשך: "... הרשות נתונה בידי הרבנים הנ"ל לערוך דיונים ולהוציא את פסק הדין ללא הגבלת זמן כלל וכן רשות בידם להוציא פסקי דין ביניים, וכמו כן רשאים להוסיף, לשנות ולפרש את פסקי דיניהם..." (כל ההדגשות שלי הן, ב.א.ת.). עוד הוסיפו והסכימו הצדדים בשטר הבירורין, כי אם אחד מן הצדדים ישתמט מלהופיע להמשך הדיונים, תינתן לבוררים הרשות לסיים ולהכריע את הדיון במעמד צד אחד בלבד. וכלום יש להוסיף? על איזה בסיס יוכל המבקש לטעון היום כי חרג הבורר מסמכויותיו הנ"ל, כאשר הוא זה שהעניקן לו בחתימת ידו? ה. אשר לעילה השניה, נראה לי כי בדין החליט הבורר לדון בהמשך הסכסוך שהובא בפניו, במעמד צד אחד בלבד, לאחר שהמבקש זומן לדיון פעמיים ולא ראה להתייצב. בהזמנה ששוגרה אל המבקש ביום ו' באדר תשס"ב (נספח ד' לבקשה) הודיע לו הבורר כי עקב סירובו להופיע בבית הדין להמשך דיון, יהיה רשאי המשיב "לממש את זכותו" על פי פסק הבורר הקודם, בכל מקום שימצא לנכון. בהזמנה השניה, ששוגרה אליו ביום כ"ז ניסן תשס"ב (נספח ה' לבקשה) הודע לו בלשון מפורשת, כי אם לא יופיע לדיון שאליו זומן שוב, יאלץ הבורר להוציא החלטתו במעמד צד אחד. עדיין, על אף ההתראות המפורשות, לא ראה המבקש לנכון להתייצב בפני הבורר, ולומר דברו בענין פתיחת הפתח לחצר, שבגינה פנה הוא עצמו אליו. ו. בא כחו המלומד של המבקש, עו"ד יפת, ניסה ככל יכולתו לשכנעני כי המבקש סבר לתומו כי אין עליו להתייצב לדיון בפני הבורר, בהיות פסק הבורר הקודם, פסק סופי, שאין לשוב ולהידיין בגינו. משום כך פשוט לא הופיע לדיון. בין כך ובין כך יוצא לטענתו, שיומו של המבקש לא ניתן לו בפני הבורר, ומכאן זכותו לביטול הפסק. אינני רואה לקבל טעון זה, שאיננו מתיישב עם הראיות שבאו בפני, אם ברצוף לכתבי הטענות ואם במהלך הדיון. ההזמנות הנ"ל שהציג לי ב"כ המשיב עו"ד ארליך, מדברות לעצמן ודי לי בכך. כן הדבר, באשר לטענתו של המבקש בדבר ניתוקו של הסכסוך הנוכחי בענין הפתח לחצר, מן הסכסוך המקורי שהתייחס לענין תוספת הבניה שבו נכלל גם נושא הפתח לחצר, שאף עלה לדיון במהלך הבוררות, כמשתקף מן הפרוטוקול שצורף לתצהיר הנגדי אותו הגיש המשיב לתיק (ר', עמ' אחרון לפרוט', ש' 5). ממילא, מפאת רוחב היקפו של שטר הבירורין, כמפורט לעיל, נופל הסכסוך הזה בענין הפתח לחצר, בכל מקרה, למסגרת "כל הסכסוכים המסתעפים במישרין או בעקיפין מהענין הנ"ל", בהקימו את סמכות הבורר לדון בו. סוף דבר, לא מצאתי כל עילה בדין, המצדיקה ביטול פסק הבורר בעניננו, ודין הבקשה לדחיה. המבקש ישלם הוצאות בקשה זו, בסך 5,000 ₪ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום שבוע מהיום ועד לתשלום בפועל. בית דין רבנידין תורהסכסוך