הוגשה תביעה להחזר הלוואה. הצדדים היו חברים. התובע נטל ההלוואה למען הנתבע הואיל והוא הבעלים של החשבון ואף לגרסת הנתבע הוא שילם ריביות תקופתיות בגין נטילת הלוואה זו. התעוררה השאלה מדוע במשך תקופה כה ארוכה לא בדק חשבונותיו, מצב תיק ניירות הערך וזאת כאשר ממשיך ונפגש עם הנתבע באופן תדיר. לטענת הנתבע הוא השיב לתובע את הריביות התקופתיות מפני שלא רצה שהתובע יפגע. לעומתו טען התובע כי הריביות שולמו אף הן ממכירת תיק ניירות הערך. ##להלן פסק הדין בנושא הלוואה בין חברים:## בפני תביעה להחזר הלוואה על סך 20,000 ₪ שניתנה על ידי התובע לנתבע באוגוסט 1994 לרבות חיובי ריביות בגין אותה הלוואה. בפתח הדברים אעיר כי חקירתו הנגדית של הנתבע חרגה הרבה מעבר לאמור בתביעה ואין בדעתי אלא להתייחס לעובדות נשוא תיק זה.   א. העובדות: 1. התובע והנתבע היו חברים משך מספר שנים ושררו יחסי אמון ביניהם כעדות התובע: "אני סמכתי עליו, הוא היה חבר שלי". (פרוטוקול מיום 31.10.01 עמ' 17 שורה 7). בתחילת שנת 1994 הסכימו כי הנתבע, מנהל חשבונות במקצועו, ינהל עבור התובע תיק ניירות ערך באמצעות חשבון בנק שיפתח התובע בבנק הפועלים - סניף ארלוזרוב. (להלן: סניף ארלוזרוב"). הצדדים פנו לבנק, שם פתח התובע חשבון שמספרו 493244 ולחשבון הוזרמו כספי התובע בסך של כ- 85,000 ₪. לנתבע ניתן יפוי כוח לפעול בחשבון זה. (נ/4). אין חולק שמתיק ההשקעה לא נשאר דבר.   2. בחודש אוגוסט 1994 ללא קשר לניהול התיק על ידי הנתבע, הואיל וזה האחרון היה זקוק להלוואה אישית בסך 20,000 ₪, הוסכם על ידי הצדדים כי התובע יקח הלוואה מהבנק ויעביר הכסף לנתבע. (נ/8- נ/11). ההלוואה ניתנה לחצי שנה וביום 08.02.95 פנו הצדדים יחד לבנק על מנת להאריכה עד ליום 08.02.96. כאשר התבקש הבנק להאריך ההלוואה פעם נוספת, סירב שכן תיק ניירות הערך הצטמצם עד למאוד ולא יכול היה לשמש עוד כבטוחה לפירעונה. אז מכר הנתבע סך של 20,000 ₪ מחשבון ההשקעה של התובע וכיסה ההלוואה כלפי הבנק (כעדות התובע מיום 31.10.01 עמ' 16 שורה 7 ועמ' 17 שורה 10, ועדות הנתבע מיום 19.12.01 עמ' 9 שורה 13).   3. נוכח האמור לעיל פנו הצדדים ביום 04.03.96 לסניף "חברון" של בנק מזרחי (להלן: "בנק מזרחי"). הנתבע פתח חשבון על שמו (מס' חשבון 431487) נטל מהבנק הלוואה בסך 20,000 ₪ והתובע ערב לפירעונה. הלוואה זו חודשה מס' פעמים עד שנפרעה בשנת 99 על ידי הנתבע (נ/16 - נ/19), (עדות התובע מיום 31.10.01 עמ' 18 שורה 17 ועדות הנתבע מיום 19.12.01 עמ' 13 שורה 6).   4. כספי ההלוואה שנטל הנתבע מבנק מזרחי הוזרמו ביום 10.03.96 לחשבון הנתבע בבנק הפועלים סעיף רמת אפעל (חשבון מס' 34176), (להלן: "רמת אפעל"), שם היה לנתבע חשבון.   ב. לטענת התובע ובחקירתו הנגדית ההלוואה שנטל ממנו הנתבע לא הוחזרה לו, הוא לא הבין את תחבולות הנתבע, לא הסכים להיות שותף שלו בסניף רמת אפעל, ומכל מקום גם הסך של 6,967 ₪ שהושב לחשבונו על ידי הנתבע מסניף רמת אפעל לאחר כ-3 שנים הוא חלק מהשקעתו הראשונית. לנתבע הסבר מפורט מדוע אין הוא חייב כספים לתובע, הסבר זה ניתן במסגרת תצהיר עדותו הראשית וגובה במסמכים רבים. לטענתו, פעל עם התובע בשיתוף פעולה מוחלט ובהסכמתו המלאה הן באשר לנטילת ההלוואה, אי החזרתה במועד, והסכמתו כי הנתבע יהפוך להיות שותף מלא עימו בחשבון ברמת אפעל לצורך המשך הפעילות של רכישה ומכירת ניירות הערך. הסכמתו של התובע להפכו לשותף ולמחול לו על מחצית מן ההלוואה נבעה מכך שבמהלך השנים ניתנו לתובע שירותים מקצועיים בחינם ונעשתה עבורו עבודה מרובה.   ג. עדויות הצדדים: עדות התובע מעוררת תמיהה באשר להסכמתו לערוב לנתבע בבנק מזרחי, כאשר ידע שכספי ההלוואה טרם הוחזרו לו. בשלב זה התובע לא מבטל את יפוי הכוח שנתן לנתבע ומסכים להיות ערב להלוואה נוספת שנטל בבנק אחר. כמו כן מתעוררת השאלה מדוע במשך תקופה כה ארוכה לא בדק חשבונותיו, מצב תיק ניירות הערך וזאת כאשר ממשיך ונפגש עם הנתבע באופן תדיר, (כעדותו מיום 31.10.01 עמ' 19 שורה 23) ורק כ- 3 שנים מאוחר יותר בשנת 1999 מסתברים לו "מעללי" הנתבע כאשר לוקח את הניירות מהבנק. (עדות התובע מיום 31.10.01 עמ' 17 שורה 14). יחד עם זאת, התרשמתי ממהימנותו וכנותו של עד זה ויש להניח שהסיבה שלא עשה דבר היא יחסי האמון והחברות ששררו בין הצדדים. בענין זה אציין כי תיק זה הוכרע על סמך התרשמותי מהעדים שהופיעו בפני ואין בדעתי להתייחס לממצאי מהימנות שנקבעו לגבי התובע בתיק אחר (נ/1).   לעומת זאת עדותו של הנתבע בעיני, פתלתלה, מתחמקת, בלתי אמינה, ובלתי סבירה. אינני יכולה לקבל גרסת הנתבע המפורטת בתצהירו ואף בחקירתו הנגדית הארוכה שהתנהלה וזאת מהטעמים המפורטים להלן:   1. אין בידי לקבל הטענה ולא הוכח על ידי הנתבע כי התובע הסכים לשלם לו בגין עבודה שנעשתה עבורו במשך השנים ואין במסמכים נ/1 - נ/3 שצורפו לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע כדי להצביע על עבודה כה רבה בהיקפה בגינה הסכים התובע למחול על מחצית החוב. אין חולק כי הצדדים היו חברים ומשכך יתכן והנתבע עזר לו במס' עניינים על כך אף תוגמל בכרטיס טיסה, אך זאת ותו לא. (כעדות התובע מיום 31.10.01 עמ' 13 שורה 22 ועמ' 14 שורות 6-1, עמ' 20 שורה 23).   2. אין בידי לקבל טענת הנתבע כאלו והוסכם על שתי הלוואות שונות (כטענת הנתבע בתצהירו ובחקירתו מיום 19.12.01 עמ' 4 שורה 10 ועמ' 7 שורה 3). הראשונה בין התובע לנתבע ללא הגבלת זמן והשניה בין התובע לבנק כאשר זו מוגבלת בזמן כדרישת הבנק. התובע, הוא זה שנטל ההלוואה למען הנתבע הואיל והוא הבעלים של החשבון ואף לגרסת הנתבע הוא שילם ריביות תקופתיות בגין נטילת הלוואה זו. אין בפני שתי הלוואות, עם תנאים שונים, ישנה הלוואה אחת שנטל התובע עבור הנתבע.   3. אינני יכולה גם לקבל גרסת הנתבע כאילו והתובע, אשר לא קיבל כספו בחזרה, כאשר תיק ניירות הערך הצטמצם עד שלא נותר ממנו דבר, הסכים להפוך את הנתבע "מעובד שלו" לשותף מלא בכספו ולמחול לו על מחצית החוב. טענה זו בלתי סבירה על פניה (כעדות הנתבע מיום 20.01.02 עמ' 3 שורה 10). כאמור כספי ההלוואה שנטל הנתבע בבנק מזרחי הועברו על שם הנתבע בלבד, לסניף רמת אפעל. התובע לא הגיע לסניף ואינני מקבלת גרסת הנתבע כאילו ולא רצה לעשות כן. (עדות התובע מיום 31.10.01 עמ' 17 שורה 23, עמ' 19 שורה 15 ועדות הנתבע מיום 20.01.02 עמ' 4 שורה 5).   הנתבע הצטייר בפני כאדם דקדקן וסביר כי הצדדים, למרות יחסי החברות ביניהם, היו עורכים מסמך לגבי שינוי הסטאטוס של הנתבע ומחילת התובע על מחצית מן החוב.   4. זאת ועוד; אם טענת הנתבע היתה נכונה כאילו והוסכם על שותפות מלאה בכספים שהוזרמו לבנק ברמת אפעל מדוע לא צורף התובע כבעלים נוסף בחשבון זה ומדוע בסופו של דבר הוחזרה יתרת הסכום שהיתה בחשבון לחשבון התובע בסניף ארלוזרוב. הרי לשיטתו של הנתבע רק מחצית מן היתרה שנותרה לאחר הפסד בתיק ניירות הערך שם, היתה צריכה להיות מוחזרת לתובע. אינני מקבלת בענין זה הסבר הנתבע כאילו והכסף הוחזר לחשבון התובע בסניף ארלוזרוב על מנת ששם תימשך הפעילות המשותפת של קניה ומכירה של ניירות ערך כשותפים מלאים. (כעדות הנתבע מיום 20.01.02 עמ' 5 שורה 6).   5. הנתבע מודה כי לא היה במצוקה כספית ויכול היה להשיב ההלוואה לתובע אילו זה רק ביקש ממנו. (כעדותו מיום 19.12.01 עמ' 13 שורות 13-14). ובוודאי כאשר קיבל סך של 20,000 ₪ מבנק מזרחי. לא סביר בעיני כי לתובע היה אינטרס כלשהוא באי החזרת ההלוואה, ואף בענין זה אינני יכולה לקבל גרסת הנתבע. נוכח כל האמור לעיל גרסת הנתבע באשר להחזר ההלוואה בלתי אמינה ובלתי סבירה, ולפיכך דינה להידחות. ד. יחד עם זאת, טענת הנתבע, אשר לא נסתרה מניה וביה היא כי סך של 6,967 ₪ הוחזרו לחשבון התובע שהיה "רדום" במשך כ- 3 שנים בשנת 1999. (עדות הנתבע מיום 20.01.02 עמ' 6 שורה 11). הנתבע גיבה במסמכים טענתו זו ומכאן שעל התובע רובץ כעת הנטל להוכיח כי הסכום שהושב לחשבונו הוא חלק מסך של 85,000 ₪, דהיינו חלק מהשקעתו הראשונית. (כעדותו מיום 31.10.01 עמ' 20 שורה 12). לו לפחות היה התובע מצרף מסמך כלשהוא אשר יש בו כדי לתמוך בטענה זו דייני, אך כנגד טענת הנתבע המגובה במסמכים (נ/14 ונ/15), כי החשבון בסניף ארלוזרוב אופס עוד בשנת 96 ואף הסכמת התובע בענין זה (מעדותו מיום 31.10.01 עמ' 19 שורה 19), אין בפני כל ראיה המצביעה על טענתו של התובע כי הסכום שהוחזר הוא חלק מהשקעתו הראשונית. לפיכך יש לקזז סכום זה שהושב לחשבון התובע מסך ההלוואה.   ה. הריביות: לטענת הנתבע הן בתצהיר עדותו הראשית והן בחקירה נגדית השיב לתובע את הריביות התקופתיות מפני שלא רצה שהתובע יפגע (פרוטוקול מיום 19.12.01 עמ' 4 שורה 9, עמ' 8 שורות 10-9). לעומתו טען התובע כי הריביות שולמו אף הן ממכירת תיק ניירות הערך (פרוטוקול מיום 31.01.01 עמ' 17 שורה 2 ו- 11). בענין זה אני מקבלת גרסת הנתבע המגובה במסמכים שצירף. מנ/13 עולה לכאורה כי לפחות שני סכומים יצאו מחשבון הנתבע ונכנסו לחשבון התובע (סך של 2,148 ₪ וסך של 1,024 ₪). לפיכך רובץ כעת הנטל על התובע להראות כי סכומים אלה אינם קשורים בתשלומי ריביות בגין ההלוואה שנטל עבור הנתבע. כמו כן, אין בידי לקבל פירוט ראשוני של תשלומי הריביות בסיכומי התובעת ומכל מקום לגבי סך של 1,005 ₪ לא צורף כל מסמך ולגבי סך של 1,068 ₪ ו- 1,000.54 ₪ צורפו מסמכים רק בשלב הסיכומים ואין בידי לקבלם כראיה בשלב זה. כך הם פני הדברים ביחס לתביעה עבור ריבית חריגה בסך של 14,671 ₪. טענה זו לא נתמכה ולו בבדל קלוש של ראיה מטעם התובע וההפך מראיות הנתבע עולה לכאורה כי לא היתה כל סיבה לחייב בגין ריבית כזו.   ו. סוף דבר: אינני מקבלת גרסת הנתבע באשר לאופן פירעון ההלוואה, יחד עם זאת, משטען והוכיח לכאורה כי סך של 6,967 ₪ הוחזר לחשבונו של התובע ולא עלה בידי התובע להראות שסכום זה הינו חלק מהשקעתו הראשונית, הרי שיש לקזז סכום זה. כאמור גם לא הוכיח התובע תביעתו באשר לתשלומי הריביות. לפיכך ישלם הנתבע סך של 13,033 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בצירוף אגרת בית משפט על סכום זה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד למועד התשלום בפועל בצירוף שכר העד מר ביליגורסקי אלתר בסך 500 ₪ ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. הלוואה