מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הלוואה לקניית אופנוע:   בפני תביעה על סך 15,802 ₪ נכון ליום הגשתה 21/10/99. התביעה הוגשה במקורה כתביעה שטרית בהוצל"פ ולאחר שניתנה הרשות להתגונן, הוגש כתב תביעה מתוקן, בעילה שטרית ו/או חוזית. סכום כתב התביעה המתוקן נכון למועד הגשתו ביום 5/9/01 עמד על סך 35,414 ₪. קפיצת הסכומים כשלעצמה, מצביעה מייד על שיעור הריבית הגבוה הנוהג בענייננו.   פרשת התביעה:   כמפורט בכתב התביעה, הנתבע נטל הלוואה מן התובעת ביום 17/11/98. סכום ההלוואה על פי הסכם הלוואה עמד על סך 24,200 ₪. שיעור הריבית בהסכם הועמד על 38% בתוספת ריבית פיגורים שנתית בשיעור של 8%. מטרת ההלוואה היתה רכישת אופנוע, ואכן הנתבע רכש אופנוע מסוג סוזוקי (להלן: "האופנוע"). עלות הרכישה היתה 23,000 ₪ וסך נוסף של 1,200 ₪ היה נחוץ לו עבור אגרות ורישוי. התובעת טוענת, כי הסכם ההלוואה הופר על ידי הנתבע כבר ביום 25/3/99, כאשר שיק על סך על סך 1,610 ₪ שניתן לפירעון ההלוואה על ידו חולל. כמו כן, חוללו שלושה שיקים עוקבים נוספים המתוארכים לחודשי אפריל, מאי, יוני 1999. התובעת ניסתה להגיש לפירעון את שטר החוב בסך 36,200 ₪, אשר היווה בטוחה להלוואה, אך גם שטר חוב זה חולל בחוסר פירעון. הואיל וכך, העמידה התובעת את ההלוואה לפירעון מוקדם. השטר הוגש לביצוע ביום 8/9/99 על סך של 15,000 ₪. התובעת העריכה כי זהו סכום חובו של הנתבע נכון ליום הגשת השטר לביצוע. התובעת מציינת בסעיף 14.4 בשולי כתב תביעתה, כי כבר ביום 28/6/99 נמכר האופנוע בסכום של 17,000 ₪ בהסכמת התובעת והסכום הופחת מהחוב.   התובעת מוסיפה כי כאשר האופנוע נמכר, הודיעה לו התובעת כי סכום המכירה פחות מסכום חובו, אולם הנתבע לא פרע את החוב, ומכאן התביעה. על היתרה שנותרה לאחר המכירה, מוסיפה התובעת ריבית כהנה וכהנה, עמלת פירעון מוקדם בשיעור של 10% מהחוב הנותר, פיצוי קבוע ועוד ועוד. בסעיף 17.1 לכתב התביעה דורשת התובעת ריבית שנתית מתואמת המצטרפת מידי חודש בשיעור 46%.   ההגנה:   הנתבע טען כי התובעת מגזימה בסכומי התביעה בצורה בלתי סבירה. הוא מגולל את נסיבות החתימה על הסכם ההלוואה. לטענתו, נטל את ההלוואה בשעה שהיה חייל בשירות סדיר, והשתכר 300 ₪ בחודש. הוא נטל את ההלוואה לרכישת אופנוע, יחד עם גב' קרן גולן, שהיתה אז חברתו. על פי עדותו בפני, האופנוע היה אמור לשרת את שני בני הזוג, ולכן גב' גולן היתה צד להלוואה. הנתבע גורס כי, התובעת ניצלה את חוסר ניסיונו ואת גילו הצעיר והחתימה אותו על הסכם הלוואה שנוסח על ידה. בהסכם נקבעו תנאים דרקוניים מקפחים, ולרבות שיעורי ריבית מפורזים, שמשמעותם לא הוסברה לו עד תום. לטענתו כאשר הבחין שאינו מסוגל לשאת בתשלום ההלוואה פתח בהליכים למכירת האופנוע. המכירה נעשתה בתיאום עם התובעת, ותמורת המכירה נמסרה לידיה של התובעת מייד בסמוך להשלמת אקט המכירה.   קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה יתרת החוב, שנותרה לאחר השלמת אקט המכירה. הנתבע טוען בסעיף 7 לתצהירו כי לאחר מכירת האופנוע ביום 28/6/99 דרשה ממנו התובעת סך של 6,444 ₪ בלבד. כאשר ניגש אליה להגיע להבנה על גובה החיוב הוא נדרש לשלם סך גבוה בהרבה 9,630 ₪, ומשלא הצליח להגיע להבנה עם התובעת בעניין זה, נפתח ההליך המשפטי.   הנתבע גורס, כי גם גב' קרן גולן שהיתה שותפה להלוואה, שילמה ככל הנראה כספים על חשבון ההלוואה, והופטרה מחבותה, הראיה שלא צורפה כצד לתביעה הנוכחית. הנתבע מבקש לראות בהפטרה של גב' גולן משום אסמכתא להפטרו שלו או לכל הפחות להטלת דופי בחישוביה של התובעת, והפחתת סכום התביעה נגדו כשיעור הסכום שפרעה גב' גולן.   העדויות:   מן העדויות שנשמעו בפני, עולה כי הנתבע נטל את ההלוואה, בתנאי ריבית בלתי סבירים. זו ממש קצה הריבית המותרת על פי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג - 1993. חוסר הסבירות בעייתי שבעתיים לאור העובדה שמדובר בחייל בשירות סדיר שהשתכר באותה עת 300 ₪ בלבד לחודש. התברר עוד כי הנתבע עשה שתי עסקאות קודמות עם התובעת לפני עסקה זו של רכישת אופנוע באמצעותה, והוא נכשל בתשלום שתי העסקאות הקודמות. האחת היא עסקה של רכישת אופנוע שנמכר על ידו ויתרת החוב נפרעה מיידית. השניה היא עסקה של רכישת רכב, בה כשל. לפי עדויות ששמעתי מפי שני הצדדים, הרכב וההלוואה גם יחד הומחו בהסכמת התובעת, למר גולן, אביה של חברת הנתבע דאז.   העסקה השלישית, היא כאמור עסקת רכישת האופנוע, נשוא התביעה.   גדר הספקות המתעורר לצורך הכרעה בתובענה הוא כדלקמן: מצד אחד קיימת עמדת התובעת אשר התקשרה בהסכם הלוואה כדין עם אדם בגיר מעל גיל 18. אותו אדם, הנתבע, חתם על המסמכים הנחוצים לצורך הלוואה ואישר בחתימת ידו כי הוא מסכים לריבית הגבוהה המגעת כיום כדי 46% שנתית ומצטברת מידי חודש. רק לשם הדגמה נציין כי ביום ניהול הדיון, כבר דרשה התובעת מן הנתבע סך של 42,000 ₪ עבור חובו.   התובעת, מתבצרת בעמדה, המבוססת במסמכים. לשיטתה, היא נתנה לנתבע הלוואה ביום פקודה, והנתבע התחייב להחזיר את ההלוואה על פי יכולתו. הכל הוסכם מראש ובכתב.   מבחינת התובעת, אם הנתבע כשל ולא עמד בהחזרת ההלוואה, הדבר מחייב אותו לעמוד בתנאים שהועלו על הכתב ולשפות אותה במלוא הסכום שהיא זכאית לו, 42,000 ₪ ליום קיום הדיון 4/7/02, זאת למרות ששילם בעבר 17,000 ₪ מתוך סכום הלוואה מקורי של 24,200 ₪.   מצד שני, קיימת לנגד עיני עמדתו של הנתבע. הוא מצביע על כך שביום נטילת ההלוואה היה נטול יכולת והדבר היה ידוע לתובעת. הרי נדרש להביא תלושי משכורת ומסר לה תלושי משכורת של חייל בשירות סדיר בצה"ל. כיצד מרשה לעצמה התובעת להעמיד הלוואה בתנאים כאלו לאדם אשר מראש ידוע לה, או צריך להיות ידוע לה כי הוא נטול יכולת? הנתבע מוסיף כי העובדה שהוא כרת עם התובעת בעבר שני הסכמי הלוואה, שהסתיימו בכישלון פירעון, צריכה היתה להעמיד את התובעת ביתר שאת על חוסר יכולתו הכלכלית. הנתבע מוסיף כי הוא מצידו עשה את כל הדרוש, כדי לפרוע את סכום ההלוואה. כאשר התברר לו כי אינו יכול לעמוד בתשלומים, הוא פעל להקטנת החוב, על דרך של מכירת האופנוע. כל התשלום נמסר לידי התובעת מיידית. הוא אף היה נכון להגיע עם התובעת להסדר של פירעון היתרה, אך לטענתו סורב על ידי התובעת, שנחפזה להגיש את התביעה השטרית, ולהתפיח את החוב בעלויות המשפטיות, בנוסף לעלויות הריבית הגבוהות.   נקודה נוספת עליה מצביע הנתבע, ויש ליתן עליה את הדעת, היא היעלמותה של גב' קרן גולן מכתב התביעה. גב' גולן היתה ערבה גם כן לחוזה ההלוואה, ובאופן מפתיע לא ננקטו הליכים נגדה. הנתבע משער, כי גב' גולן הופטרה מהחוב, דבר שיש לו השלכה גם עליו.   הכרעה:   לכאורה, פעולותיה של התובעת בהעמדת הלוואה בסכום של עשרות אלפי שקלים וריבית גבוהה לחייל בשירות סדיר עולות בקנה אחד עם חוק המדינה. התובעת העמידה את ההלוואה על פי שיעור הריבית המירבי, הנקוב בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות התשנ"ג - 1993, כך עולה מן המסמך ת/1. שיעור זה הוא גבוה, אך חוקי. התובעת העמידה את ההלוואה לחייל בשירות סדיר המשתכר 300 ₪ לחודש בלבד. אך, מדובר בבגיר מעל גיל 18. כל פעולותיה של התובעת הם לכאורה כשרות ותקינות משפטית. אך הדעת אינה נוחה עם השתלשלות העניינים במקרה זה. גוף בנקאי, המעמיד אשראים ללקוח, כפוף להוראות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א - 1981, והוא עומד במבחנים קפדניים, הן של בית המשפט והן של המפקח על הבנקים, על מנת שבפעולותיו לא תיפול כל תקלה. הבנק מחוייב שלא לשים מכשול בפני עיוור, ולא להעמיד אשראים גבוהים לחסרי יכולת. למרבה הצער, מחוץ לגדר, מלבלבות חברות האשראי הפרטיות. מחד גיסא, פעולותיהן של חברות אלה, כדוגמת התובעת נחוצות, שלא לחסום את הדרך בפני לווים. מאידך גיסא, דומני כי קיים צורך במנגנון מפקח על פעולותיהם של חברות האשראי, ועל השיקולים שהם מפעילות בהעמדת הלוואות. נוצר מצב לא רצוי שדווקא החלכאים, שמצבם הכספי אינו מאפשר להם ליטול הלוואה בתנאים בנקאיים, שכן יסורבו על ידי הבנקאי, כפי שהיה מסורב הנתבע דכאן, פונים לחברות האשראי הפרטיות. בתמורה לאשראי שהם מקבלים ללא בקרה הם מתחייבים לתנאי ריבית מקסימליים. נוצר מעגל שוטה, כאשר אין הם מסוגלים לעמוד בתנאי הריבית ומצבם הכלכלי מתדרדר עוד יותר.   כך למשל, ציינה אם הנתבע בדיון בפני כי כדי לפרוע את חיובו של בנה כלפי התובעת, היא שקלה לקחת הלוואה בחברת מימון אחרת.   התובעת כאן, לא הפעילה את כוחותיה המשפטיים בתום לב. התובעת העמידה הלוואה לחייל נטול יכולת, כאשר ידעה ששתי הלוואות קודמות שנטל באמצעותה נכשלו מחוסר יכולתו לעמוד בתשלומים. התובעת נטלה את תמורת האופנוע בסך 17,000 ₪, וכאשר יתרת החוב שנותרה לא היתה גבוהה, היא לא מיצתה את הליכי הפשרה, ונחפזה לפנות להליך משפטי. גם אם נקבל את טענת התובעת כי במועד פירעון תמורת האופנוע לידיה עמד סכום היתרה על סך 9,630 ₪, ולא 6,000 ₪ כטענת הנתבע, עדיין אין הצדקה לכך שהתובעת בחודש ספטמבר 1999 כבר דורשת מן הנתבע סכום גבוה פי כמה, הסכום הנדרש מן הנתבע בפתיחת תיק ההוצל"פ מחודש ספטמבר 1999, כבר עמד על סך 15,000 ₪, לפני פסיקת שכר טרחה ואגרות. מכאן תפח סכום החוב ללא מעצור עד שכיום נדרש הנתבע לשלם לתובעת כמעט פי שלוש מסכום ההלוואה המקורי, כל זאת פחות מארבע שנים, לאחר העמדת ההלוואה.   יש לציין כי אם הנתבע עצמה, ציינה במהלך הדיון כי פנתה טלפונית למר הנרי פטריק, עובר להעמדת הלוואה לנתבע, והתריעה באוזניו על חוסר היכולת של בנה. מר פטריק מצידו הכחיש למרבה הנוחות קיומה של שיחה כאמור.   גם בנושא הפטרה של הגב' גולן, נותרו תמיהות. הנתבע העלה את הטענה בדבר ההפטר, אולם לא הוסיף פרטים. הנתבע לא זימן את גב' גולן לעדות, עקב הניתוק הקשר ביניהם. התובעת, שבידה הנתונים על התשלומים שביצעו על ידי צדדים שונים הסתפקה בהסבר סתמי, כי הגברת גולן נטלה עליה פירעון של הלוואה אחרת בדבר הרכב, ולא פירטה אלו תשלומים ביצעה הגברת גולן לידיה בגין מכלול החיובים. אמנם נטל הראיה בעניין זה, רובץ בראש ובראשונה על שכם הנתבע, אולם הטענה הועלתה על ידו, ואינה נטולת ביסוס. התובעת מצידה לא הביאה ראיות לסתור, ולא טענה כי גברת גולן לא הופטרה מתשלום ההלוואה.   אני מאמינה כי עסקת ההלוואה כולה לא היתה תקינה שכן מלכתחילה לא היה מקום להעמיד הלוואה בתנאים כאלו, לחייל בשירות סדיר, שחוסר יכולתו הכלכלית לפרוע את הלוואה ברור וידוע עוד בטרם ניתנה.   בשלב אני חוזרת ומביעה צער על השוק הפרוץ של חברות האשראי הפרטיות, שאינן נתונות לפיקוח מסודר בשונה מהמוסדות הבנקאיים. יש לקוות כי המחוקק יתן דעתו על תופעה זו, ויעמיד גם את חברות האשראי הפרטיות בפיקוח, על מנת שהנזקקים לשירותיהם לא ינזקו, באופן שאך מקצתו פורט לעיל.   בענייננו, עסקת ההלוואה חוללה על ידי הנתבע כארבעה חודשים לאחר שהלוואה הועמדה. הנתבע פתח אז בהליכי מכירת האופנוע וביום בו מכר אותו, נותרה יתרת חוב סבירה. אילו היתה התובעת נעתרת להגיע עם הנתבע להסדר חוב סביר באותו יום ולא היתה עומדת על מיצוי "זכויותיה" להגדיל עוד ועוד את סכום החוב על דרך של ריבית פיגורים גבוהה ועמלת פירעון מוקדם, היה הסכסוך מגיע אל פתרונו.   בנסיבות תיק זה, בהתחשב בנתוני הפתיחה של לקיחת ההלוואה כפי שתוארו לעיל, ללא בקרה מספקת מצד התובעת, על יכולת הפירעון של הנתבע, בפירעון חלק הארי של ההלוואה על ידי הנתבע, על דרך של מכירת האופנוע, בסמוך לנטילת ההלוואה, ובספק שקיים באשר להפטרה של גברת גולן, הלווה הנוספת, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעת אך ורק את סכום החוב כפי שנותרה ביום 28/6/99 דהיינו סך של 9,630 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית ולא הריבית הגבוהה, החריגה והבלתי סבירה שנדרשה על ידי התובעת. חיוב ריבית יחול מיום 28/6/99 ואילך. כמו כן על הנתבע לשאת בתשלום ההוצאות המשפטיות של התובעת, זאת בהתחשב בכך שהתובעת בחרה להפעיל את זכותה לנהל הליך משפטי. אולם סכום ההוצאות המשפטיות צריך להיות סביר ולא סכום מרקיע שחקים כפי שדרשה התובעת. אני מעמידה את סכום ההוצאות המשפטיות על סך של 4,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כן יתווספו לסכום זה אגרות משפט א', וב' כערכן ביום הוצאתן.   אני ערה לכך, שהפחתת הסכום יש משום התערבות של בית המשפט להסכמים החוזיים שנכרתו בין התובעת לבין הנתבע בכל הנוגע לשיעורי הריבית. אני סבורה כי הנסיבות המיוחדות של תיק זה, מצדיקות התערבות כאמור. ככלל מן הראוי שפעולותיהן של חברות האשראי הפרטיות, תבוקרנה, ובאין גוף ממלכתי מסודר אשר יעמוד בפרץ, בשלב זה מוטלת החובה על בית המשפט. בית המשפט שוקל כל מקרה לגופו. השקפתי היא כי בנסיבות מקרה זה, אשר פורטו לעיל, מן הדין ובעיקר מן הצדק, להתערב באופן האמור.   סיכום:   התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם לתובעת סך של 9,630 ₪ צמוד למדד ונושא ריבית חוקית והצמדה מיום 28/6/99 ועד התשלום המלא בפועל. כן ישא הנתבע בתשלום אגרות המשפט א' וב' כערכן ביום הוצאתן ושכר טרחת עו"ד התובעת בסך 4,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   קניית אופנועאופנועהוצאה לפועלהלוואהקניית רכב