השאלה המרכזית בהלכת רוקר (רשות ערעור אזרחי 6339/97 משה רוקר נ' משה סלומון) הייתה האם בנסיבות של בנייה שלא כדין ברכוש המשותף עומד לבית המשפט שיקול-דעת בנוגע לסעד של הריסת הבנייה. בהלכת רוקר הסכימו כלל השופטים (פסק הדין ניתן בהרכב מורחב של השופטים המכובדים א' ברק, ש' לוין, א' מצא, מ' חשין, ט' שטרסברג-כהן, י' טירקל ו-י' אנגלרד) כי ביהמ"ש קנה שיקול דעת באם להורות על סילוק הבינוי (ביצוע בעין) או לחייב בתשלום פיצויים לצד הנפגע. אולם, השופטים נחלקו בדעתם באשר לשאלה מהו היקף שיקול הדעת של ביהמ"ש. לעניין הסמכות לשיקול דעת בית המשפט יפים דבריו של כב' השופט חשין, ואלו הם (שם, פסקאות 19-20): "בית-משפט, באשר בית-משפט הוא, קונה הוא מתוך עצמו סמכות וכוח לשקול בדעתו אם יעניק לתובע סעד שהוא מבקש או אם יעניק לו סעד אחר. תנאי מוקדם והכרחי הוא, כמובן, שתובע יוכיח כי קנויה לו זכות שהדין מכיר בה וכי הנתבע פגע בזכות זו. ואולם, משהוכיח תובע את זכותו, שאלת הסעד נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט. כוחו זה לשקול בדעתו מה סעד יעניק לתובע שואב בית-המשפט מתוך עצמו. הוא הדין בשאלה אם יידרש בית-המשפט להליך העולה כדי שימוש לרעה בהליכים. סמכות זו שאנו מדברים בה קנויה לבית-משפט באשר בית-משפט הוא. אחת משלוחותיה של סמכות- תשתית זו היא אותה סמכות שיש המכנים אותה "סמכות טבועה" או "סמכות טבעית". לסמכות זו הגדרות רבות. נזכיר, למשל, את דבריו של השופט ברנזון בד"נ 22/73 בן שחר נ' מחלב (פרשת בן שחר [35]), בעמ' 96, ולפיהם: הסמכות הטבעית שמדובר בה... אינה אלא אותה סמכות מינימאלית בענייני נוהל, יעילות המשפט וצדקתו הדרושה לבית-המשפט כדי שיוכל למלא את התפקיד שלמענו הוא קיים: עשיית משפט צדק. סמכות זו היא הביטוי החיצוני לחוש הצדק הפנימי שהשופט ניחן בו והנותן לו פורקן בעשייה היומיומית שלו". לעניין חוק המקרקעין והקשר בינו לבין עקרון תום הלב נאמר בהלכת רוקר מפי כב' הנשיא ברק (כתוארו דאז) כך: "חוק המקרקעין הינו חוליה בשרשרת החקיקה הישראלית החדשה. הוא פרק חשוב בקודקס האזרחי "נוסח ישראל". הקודקס כולו צריך להתפרש כחטיבה אחת. ביסודו מונחות תכליות (סובייקטיביות ואובייקטיביות) משותפות. אחת מאותן תכליות הינו תום-הלב. כל פעולה משפטית, כל חיוב וכל משא ומתן חייבים להתבצע בתום-לב. עמד על כך פרופ' ידין, בציינו: "החוקים השונים תוכננו מראש לקראת התלכדותם לקודקס אחד מקיף, בבוא העת; ובדיעבד נדמה שניתן לגלות בהם גם עקרונות מנחים. אחד העקרונות החשובים ביותר, ואולי החשוב מכולם, הוא העקרון של תום לב" (א' ידין "העקרון של תום לב בחקיקה החדשה" [92], בעמ' 281). על-כן מקובלת עליי עמדתו של חברי השופט אנגלרד הכותב בפסק-דינו (בפיסקה 19), כי עקרון תום-הלב: "פורס את כנפיו על כל הזכויות והסעדים שבחוק המקרקעין". ביטוי מיוחד לעקרון תום-הלב בגדרי חוק המקרקעין ניתן בסעיף 14 לחוק המקרקעין, הקובע: "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר". הלכות משפטיות