מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הסכם עם קבלן אלומיניום: 1. הנתבעים הקימו בית בשכונת נוה עמל בהרצליה. לשם כך התקשרו בהסכם עם התובע, קבלן לעבודות אלומיניום, לביצוע עבודות האלומיניום בביתם. ביום 30.6.95 נחתם הסכם העבודה בין התובע והנתבע מס' 1 (להלן - הנתבע), הוא נספח א' לתצהיר הנתבע נ/4. התובע ביצע את עבודתו בהתאם למוסכם, ולטענתו הוסכם במהלך העבודה אף על עבודות נוספות או שינויים בעבודה המתוכננת. הנתבעים שילמו לתובע מספר תשלומים, שבענינם אין כל מחלוקת בין הצדדים. אולם על פי האמור בתביעה שבפני, נותרו הנתבעים חבים לתובע, בגין עבודתו זו, סך של -.49,000 ₪, נכון לחודש אפריל 97'. הנתבעים מכחישים את יתרת החוב כאמור בכתב התביעה, ועל פי תביעתם שכנגד הם תובעים מהתובע פיצויים בגין נזקיהם מהפרותיו את הסכם העבודה וכן נזקיהם מביצוע עבודתו הלקויה, בסכום כולל של כ - -.110,000 ₪.   2. המחלוקת הראשונה בין בעלי הדין הינה יתרת החוב בגין עבודת התובע בביצוע עבודות האלומיניום בבית הנתבעים. אין חולק כי התובע אכן ביצע את מרבית העבודה, אם לא את כולה, ובשלב זה עדיין לא הגיע המועד לבחינת טיעוני הנתבעים בנושא הליקויים וטיב העבודה. התובע מבסס את תביעתו על הסכם בענין יתרת החוב אליו הגיעו הוא והנתבע, לאחר סיום העבודה, בתאריך לא ידוע בחודש אפריל 97'. לדבריו, הוא הגיע לבית הנתבעים ולאחר משא ומתן סוכם על יתרת חוב בסך של -.49,000 ₪, ועוד סוכם כי התובע יחזור לבית הנתבעים בו ביום בשעות הערב, לקבל את כספו. כאשר שב התובע לבית הנתבעים, חזר בו הנתבע מהסיכום, והוא מוכן היה לשלם לתובע את הסך של -.41,000 ₪ בלבד. לגירסת התובע, טען הנתבע כי יש לחשב את יתרת התמורה המגיעה לתובע על פי שער הדולר ליום כריתת ההסכם, ה - 30.6.95, ולא על פי שער הדולר ליום עריכת החשבון הסופי. התובע סרב לחזור בו מהסיכום אליו הגיע עם הנתבע בבוקרו של יום זה, והוא עזב את המקום בכעס ומכאן תביעתו.   למעשה, מודה הנתבע כי היה מוכן ומזומן לשלם לתובע עבור עבודתו סכום נוסף של -.41,000 ₪ (ראה עדותו, עמ' 27 ש' 17 לפרוטוקול), אולם לטענתו התובע היה זכאי לסכום זה רק באם יסיים את עבודתו, שעדיין נותרו בה מספר פריטים שלא הושלמו. לטענתו, ההפרש שבין דרישת התובע ובין הסכום שהיה מקובל עליו, לא נבע מנושא מועד חישוב שער הדולר. אולם לאחר ששקלתי את כל העדויות שנשמעו, נראה לי כי במחלוקת זו נוטה הכף לזכות גירסת התובע.   בפגישות שבאותו יום נכחו העדים גבארה באסם ויצחק אליהו, מטעם התובע, והעד יחיאל בן דוד, אבי הנתבע, מטעמו. מעדות עדי התביעה עולה ברורות כי לאחר הויכוח על יתרת המחיר שהתנהל בבוקרו של היום, סוכם על הסכום של -.49,000 ₪, והנתבע חזר בו מהסכמה זו בפגישה הנוספת, בערב. לטעמי, אין כל ספק כי מדובר היה בהתחשבנות עם סיומה של העבודה, ולא שעדיין נותרה לתובע עבודה להשלים. עובדה זו אף נובעת מהפתק שבכתב יד הנתבע, הנספח לתצהיר גבארה באסם (ת/2), ממנו עולה ברורות כי מדובר בהתחשבנות סופית. הנתבע בעדותו כלל לא התכחש לפתק זה ולמשמעותו. שני עדים אלו מספרים על הויכוח דווקא בנושא שער הדולר, ואין לבית המשפט כל נימוק שלא ליתן אמון מלא בעדותם. אם נותר ספק בענין זה, באה עדותו של אבי הנתבע (ראה עמ' 18 לפרוטוקול), וסתרה את עדות הנתבע, וכדבריו:   " לענין הפגישה של החשבונות, דרש חוסני 49 והבן שלי הציע לו 41 אלף שקל. ההפרש נבע מהטענה של הבן שלי ששער הדולר צריך להיות שהיה בעת ההסכם, בלי הפרשי הצמדה וחוסני אמר שהם סיכמו בדולר דולר...".   מאוחר יותר ניסה האב לחזור בו מדבריו אלו, אולם ברור כי השינוי נבע מהבנתו המאוחרת כי דבריו אינם תואמים את גירסת הנתבע.   על כן הנני קובע בזאת כי לאחר שהתובע והנתבע התמקחו על יתרת חוב הנתבעים לתובע, סוכם על תשלום בסך של -.49,000 ₪, ומסיכום זה חזר בו הנתבע, שלא כדין, כפי שיאמר בהמשך. סיכום זה אף מהווה התחשבנות סופית, לאחר סיום מלוא העבודה, ואם נותרו מספר פריטים להשלמה, הרי ברור כי התובע פטור מהשלמתם, כאשר הנתבעים מסרבים לשלם לו את המגיע לו, על פי הסיכום שביניהם.   3. לחיזוק גירסת התובע, ניתן אף לבצע את החישוב הבא. אם השער היציג של דולר ארה"ב ליום כריתת ההסכם היה סך של 2.951 לדולר, ובאמצע חודש אפריל 97', מועד ההתחשבנות, השער היציג היה בסך של 3.403 לדולר, הרי עניננו בעליה של כ - 13%, התואמת את ההפרש שבין -.49,000 ₪ ו - -.41,000 ₪ ( כ- 16%).   4. עמידתו של הנתבע על תשלום התמורה על פי שער הדולר ליום כריתת ההסכם, אינה במקומה. על פי האמור בהסכם שבכתב, התמורה הינה - "בדולר, על פי שער יציג, כולל מע"מ". אין להבין תנאי זה שבחוזה אלא הצמדת המחיר לדולר היציג. הרי ההסכם נערך ב - 30.6.95 והיה ברור לצדדים כי העבודה תמשך מספר חודשים. התשלומים נעשו, בחלקם, לאורך כל שנת 1996 ותחילת שנת 97'. הטענה כי יש להתעלם מההצמדה לדולר וחישוב ההפרשים, אינה אלא חוסר תום לב. בתקופתנו, הנוהג המקובל, פרט לחריגים שמן הדין לציינם במפורש, מחושבת התמורה החוזית, המשולמת לאורך זמן, כצמודה לשער הדולר או למדד. סכום החוב מן הדין כי יקבע בערכו הריאלי, ולשם כך ניתן לעשות שימוש כאמור בסע' 26 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, הדובר בהשלמת החוזה בפרט החסר בו, על פי המקובל בחוזים מאותו סוג (ראה ע.א. 4360 משה בר חן נ' יוסף ואברהם כוכבי, פד"י מ"ז (2) 311, וכן ע.א. 564/86 החברה הישראלית לקירור נ' מדינת ישראל, פד"י מ"ג (1) 727, בעמ' 735), וזאת אף אם קיימת מחלוקת לגבי אומד דעת הצדדים, כאמור בסע' 25 לחוק זה. מכל מקום, מעדיף בית המשפט את גירסת התובע אשר עמד על תשלום התמורה על פי השער היציג ליום ההתחשבנות והתשלום, ושכך סוכם מלכתחילה.   5. עתה הגיע שעתה של התביעה שכנגד, שענינה בקיזוז נזקי הנתבעים כנגד חובם לתובע, וכן יתרת הפיצוי המגיעים להם, כטענתם, בגין נזקיהם.   על פי האמור בכתב התביעה שכנגד, עניננו בהפרת ההסכם שבין הצדדים שבאי עמידה בלוח זמנים מוסכם, דהיינו, איחור רב בביצוע העבודה, וכן בצוע העבודות בדרך לקויה ופגומה ובנוסף אף נזק לא ממוני, עוגמת נפש, בגין מגורי הנתבעים בדירה שאינה ראויה למחיה והמוצפת מים.   6. לענין הליקויים שבעבודת האלומיניום, סומכים הנתבעים את תביעתם על חוות דעתו של העד אבי שטרן, נ/1, מיום 8.6.97. אין בית המשפט נותן כל משקל לחוות דעת זו, וזאת ממספר נימוקים.   א. "המומחה" איננו אלא הנדסאי מכונות, שמומחיותו בעבודות האלומיניום איננה אלא מנסיונו בעבודות שכאלה. העדר מומחיות של ממש, בהעדר השכלה הנדסית, גררה אף הכנת חוות דעת שאינה עומדת במבחן הביקורת.   ב. מסקנת העד בחווה"ד הינה כי עלות פירוק החלונות והתריסים, החלפתם והשלמת האביזרים החסרים הינה בסך של -.38,000 ₪. אולם חוות הדעת פגומה, באשר העד קבע סכום סופי וכללי, והתעלם מחובתו לפרט את עלות כל פרט ופרט שבבדיקה. בדרך זו אין כל דרך לברר מה הם הסכומים המיוחסים לכל פרט ופרט שנמצא, לכאורה, פגום, ואין כל אפשרות לביקורת ענינית על מסקנותיו.   ג. המומחה אף מעריך את מלוא העבודה שבוצעה בבית הנתבעים בסכום כולל של כ- -.58,000 ₪, כלומר- הערכתו את עלות התיקונים מגיעה לכשני שליש מכל שווי העבודה! ברור כי אין כל הגיון בקביעה שכזו. יש אף להבין את חוות הדעת לא כקביעת עלות התיקון, אלא עלות החלפת כל, או רוב, עבודות האלומיניום בבית בעבודה אחרת, באיכות גבוהה יותר, על אף שהמומחה מסכים כי אין כל חובת תקן ואיכות העבודה תלויה אף במחירה. המומחה אף לא התבקש לקבוע את עלות העבודה שביצע התובע, על פי סטנדרטים גבוהים יותר, כפי שעשה בחוות דעתו, אלא את עלות תיקון העבודה, במצב כפי שהוא. העד בן ציון שטרית, שהוזמן על ידי הנתבעים להשלים ולתקן את עבודת התובע, טוען בעדותו (עמ' 20 לפרוטוקול) כי - "החומר והתוצרת היו טובים", ועדות זו, כעד מטעם הנתבעים, שוללת כל משקל מעדות "המומחה". בענין זה יש אף להוסיף כי עדות המומחה הותירה על בית המשפט רושם שלילי וקשה היה לבית המשפט להשתכנע מהבנתו את מהות חוות הדעת שנתן.   ד. העד בן ציון שטרית ביצע את עבודת התיקונים בבית בחודש יוני 1997. כל עבודתו הסתכמה בסך של -.11,300 ₪. גם אם עניננו רק "בתיקונים חיוניים" כדבריו, הרי ברור שהיחס בין העבודה החיונית והעיקרית, לעלות תיקון כל הליקויים, על פי חוות דעת "המומחה" אבי שטרן, מלמדת על העדר כל סבירות באמור בחווה"ד. עוד יש להוסיף כי עבודתו של העד שטרית נעשתה לאחר בדיקת המומחה שטרן את בית הנתבעים, ולמרות זאת, עלות עבודת העד שטרית לא עלתה על סך של -.11,300 ₪, כולל מע"מ, כנגד ממצאי המומחה, בסך של 38,000 ₪, לפני מע"מ. מתברר כי גם איש האלומיניום שנקרא לבצע את התיקונים, לא סבר כי יש לעקוב אחרי ממצאיו של מומחה זה.   7. יחד עם זאת, אין מקום שלא לקזז כנגד יתרת חוב הנתבעים לתובע את מלוא הסכום ששולם לעד בן ציון שטרית בעבור עבודתו, כתיקון והשלמת עבודת התובע. על פי עדותו של העד, כל אשר עשה היה תיקונים והשלמות. עבודתו בוצעה לאחר כשלושה חודשים בלבד ממועד סיום עבודת התובע. הוצאה זו שנכפתה על הנתבעים, נובעת באופן ברור וחד משמעי מליקויים בעבודת התובע. מעבר להוצאה זו, על אף הליקויים כביכול, לא עמדו הנתבעים בכל הוצאה אחרת בקשר לעבודות האלומיניום. עובדה ניצחת היא כי עד יום בירור התובענה, לא בוצעו כל תיקונים נוספים בנושא האלומיניום בבית הנתבעים!   8. לגבי הפיצוי בגין נזקי הפרת החוזה בענין האיחורים בביצוע העבודה, טוענים הנתבעים כי האיחור הגיע עד ל - 5 חודשים. אולם גם בהנחה כי התובע איחר בביצוע העבודה, וענינו בהפרת המוסכם, עדיין על הנתבעים החובה להוכיח קיומו של נזק. על פי האמור בכתב התביעה, הנזק הינו - "סך של -.25,000 ₪ לפי תחשיב של -.5,000 ₪ לחודש - עלות שכירות בית שווה ערך" (סע' 18 לכתב התביעה שכנגד). אולם הנתבעים כלל הוכיחו נזק זה. הם לא עברו להתגורר בבית אחר ולא עמדו בכל הוצאה כספית בקשר לכך. הרי הם עצמם טוענים גם לנזק לא ממוני ממגורים בבית בלתי ראוי למגוריהם. על כן, בהעדר כל נזק שכזה - דין תביעה זו להדחות.   9. לענין עוגמת הנפש, טוענים הנתבעים כי נאלצו להתגורר בדירה אשר אינה ראויה למחיה, כשהדירה - "פרוצה חדירה למים ומלאה בליקויים". לאור עדותו של העד בן ציון שטרית, קשה לבית המשפט לקבל כי הדירה היתה "מלאה" בליקויים. כאמור, פרט לתיקונים שביצע עד זה, לא בוצעו כל עבודות אלומיניום נוספות. לענין חדירת המים, עניננו בעיקר בהתקנת חלון תקרת הפאטיו, כשלטענת הנתבע, האיחור בהתקנתה גרמה למי הגשם לחדור לביתו. על פי העדויות, רק בתחילת חודש פברואר הגיע התובע להתקנת חלון זה, ועד אז נותר המקום פתוח, ומדובר בתקופת החורף. התובע מודה כי הוא קיבל על עצמו את התקנת חלון הפאטיו עוד בנובמבר 96'. התקנה זו היתה עבודה נוספת, מעבר לעבודות נשוא ההסכם המקורי. על פי עדותו של עד ההגנה מר שלמה נקב, שאני נותן בה אמון, הפאטיו היה פתוח, ללא חלון, עד להתקנתו בחודש פברואר 96', כך שמי הגשם חדרו לבית (עמ' 23 לפרוטוקול). הנובע מכך הוא כי אכן התובע לא מילא את התחיבותו להתקנת הפאטיו במועד סביר. הרי גם התובע היה מודע לחורף המתקרב, והוא לקח על עצמו את התקנת חלון זה בחודש נובמבר הקודם. על כן, בענין זה, ובענין זה בלבד, יש לקבל את טענת הנתבעים על עוגמת נפש בה עמדו בגין מחדלי התובע. אין לטעון כנגד התובע כי הפר את החובה להקטנת הנזק, באשר התמורה בעד עבודה זו כבר שולמה.   יחד עם זאת, הסכום הנדרש בכתב התביעה שכנגד ובסיכומי ב"כ הנתבעים - מוגזמים ואינו סביר. אין לשכוח כי לאחר סיום כל העבודות הביע הנתבע שביעות רצון מעבודת התובע, וכל טענותיו כנגד התובע היו לגבי האיחורים, וזאת על פי עדויות עדי הנתבע שנכחו ביום הפגישה. הנתבע אף היה מוכן לשלם לתובע סך של כ - -.49,000 ₪, גם לאחר האיחור והנזק שנגרם בענין חלון הפאטיו. על כן, ובהתחשב בעובדה כי החלק הארי מטענות הנתבעים לענין הנזק הלא ממוני, לא נמצא בהם כל ממש, הנני מעריך את הפיצוי בענין זה בסך של - 3,000 ₪ נכון לתאריך פסק הדין.       10. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן:   א. על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של -.49,000 ₪, כאשר סכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק, החל מיום 1.5.97 ועד לתשלום בפועל.   ב. הנתבעים זכאים לקזז מסכום זה את הסכומים הבאים: (1) - סך של -.11,300 ₪, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית החל מיום 1.7.97. (2) - סך של - 3,000 ₪, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית החל מהיום.   ג. כמו כן הנני קובע כי על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הוצאות המשפט, במלואן, וכן שכ"ט עו"ד בסך של -.5,000 ₪ + מע"מ. בתביעה שכנגד הנני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו.     חוזהאלומיניוםקבלן