בית הדין הארצי לעבודה נתן דעתו זה מכבר בסוגיה זו וקבע כי מקום בו הסכם קיבוצי הינו בעל תוקף רטרואקטיבי (וראה סע' 11 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, המאפשר זאת), הרי שיש להחילו על כלל העובדים שעבדו בתקופת תחולת ההסכם, גם אם במועד חתימתו כבר נפסקה עבודתם, כל זאת אם לא נאמר אחרת בהסכם וראה: "בהסכם הקיבוצי נקבע תאריך לתחילתו, והוא 1.4.1970 מכאן שיש לפרש את ההסכם הקיבוצי וליישמו, כאילו נעשה ביום 1.4.1970, ולעניין התחולה הפרסונלית - יש לפרש את הדיבור "עובד" בהתאם לכך, היינו כמכוון למי שהיה מועבד באותו תאריך." דבע לג/3-56, לג/2-7 מדינת ישראל - וילהלם רוזנבלט (1973), פדע ה, 42, 48. ועוד ראו: "כללו של דבר: משנקבע בהסכם הקיבוצי כי תחילת תוקפו מיום 1.1.1972, ומשאין פסול בקביעה זאת שבהסכם הקיבוצי, קובע לעניין חלותו של ההסכם הקיבוצי...סע' 15 לחוק הסכמים קיבוציים, והגדרת "עובד" בהסכם הקיבוצי עצמו. לשון אחר: ההסכם הקיבוצי חל על כל מי שביום 1.1.1972 היה "עובד קבוע או בתקופת ניסיון..."כאמור בהסכם הקיבוצי" דבע לד/3-30 ערד תעשיות כימיות בע"מ - משה עזריה (1974), פד"ע ה 431, 441. הלכות אלה עולות בקנה אחד גם עם ההכרה בזכותו של ארגון עובדים לייצג במסגרת משא ומתן קיבוצי ובמקרה הצורך אף לנקוט בצעדים ארגוניים, לקידום זכויותיהם של עובדים שכבר פרשו לגמלאות. ראו: בג"צ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי (28.4.11) והאסמכתאות הרבות המובאות שם. הסכם קיבוצי הינו חוזה מסוג מיוחד. על פי דין הוא חל לא רק על היחסים שבין הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים, החתומים על ההסכם (ובמקרה שלפנינו, הנתבעת וההסתדרות), אלא גם על יחסי העבודה האישיים בין כל עובד ועובד לבין מעסיקו. מקובל להבחין בין הוראות ביחסים שבין הצדדים להסכם, הנודעות כהוראות אובליגטוריות, לבין הוראות הנשאבות לחוזה העבודה האישי של כל עובד, הנודעות כהוראות נורמטיביות (לאבחנה בין שני סוגי ההוראות, ראו: דב"ע מו/ 8-7 מונטנה - חברת החשמל לישראל בע"מ, פד"ע יח 245, 250). חוזהרטרואקטיביותהסכם קיבוצי