מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפעלת עסק ללא תעודת גמר: האישום: כתב האישום המקורי הוגש עוד ביום 20/2/2004, כאשר הוא תוקן מס' פעמים ועפ"י כתב האישום המתוקן, מיום 11/7/06 הנוסח הסופי של כתב האישום הוא כדלקמן: "אישום 1: הנאשמים מואשמים בזה כדלקמן: העובדות: בתאריך 14/12/03 נתגלה בכפר יסיף בגוש: 18762 חלקה 100/1 (להלן: "המקרקעין") שימוש חורג בסטייה מהיתר מס' 20000375, כדלקמן: שימוש בתחנת הדלק ללא תעודת גמר לבנייה, אשר בלעדיה לא ניתן להתחיל את השימוש, וזאת עקב אי המצאת האישורים הנדרשים (להלן: "השימוש"). ביום 18/12/03 הוצא לנאשם מס' 1 צו הפסקה שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבנייה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") ע"י בימ"ש השלום בעכו, ב.ש. 6286/03, המצווה על הנאשם 1 להפסיק לאלתר את השימוש בתחנת הדלק כל עוד לא ניתנה תעודת גמר כדין לעבודות הקמת התחנה (להלן: "הצו השיפוטי). הצו השיפוטי הומצא לנאשם 1 ביום 19/12/03. על אף הצו השיפוטי, לאחר הומצא לו ובעודו בתוקפו, המשיך הנאשם 1 בשימוש בתחנת הדלק במקרקעין. השימוש בתחנת הדלק טעון קבלת תעודת גמר לבנייה. השימוש נעשה ללא המצאת האישורים הנדרשים לצורך הוצאת תעודת הגמר, ועל כן תעודת הגמר לא ניתנה. הנאשם 1 היה בתאריך הנ"ל: בעל ההיתר מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר, בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה, האחראי לעבודות או לשימוש. הנאשמת מס' 2 היתה בתאריך הנ"ל: מי שהוחזקה כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה, המבצעת בפועל את העבירה, המשתמשת בפועל במקרקעין, האחראית לעבודה או לשימוש. הנאשמים 3 ו-4 היו בתאריך הנ"ל: מנהליה ו/או מחזיקי המניות ו/או פקידים אצל הנאשמת מס' 2. המקרקעין נמצאים במרחב התיכנון המקומי של המאשימה. הוראות החיקוק שלפיהן מואשם הנאשם 1: ביצוע שימוש בסטייה מהיתר סעיף 145(א), 204 (ב), 208 לחוק ותקנות התיכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז - 1967, ס (1). הפרת צו הפסקה שיפוטי, סעיפים 239, 240 לחוק. הוראות החיקוק שלפיהן מואשמים הנאשמים 2 - 4: ביצוע שימוש בסטייה מהיתר סעיפים 145 (א), 204 (ב), 208 לחוק ותקנות התכנון ובנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז - 1967, ס' 1 (1). אחריות תאגיד ואורגניו - סעיף 253 לחוק. עדי התביעה: המפקח על הבנייה: מחמוד זועבי. אישום 2 העובדות: בתאריך 6/7/06 נתגלה בכפר יסיף בגוש 18762 חלקה: 100/1 (להלן: "המקרקעין") שימוש חורג ובנייה ללא היתר כדלקמן: איכלוס ושימוש במבנה למגורים שנמצא במרחק של פחות מ- 40 מטר מתחנת הדלק וזאת בניגוד לתנאי היתר מס' 20000375, בניגוד לאמור בסעיפים 16 (ב) ו- (ד) לתוכנית המאושרת במקרקעין - ג/10170 ובניגוד להוראות תמ"א 18. הפעלת תחנת התדלוק בניגוד לאמור בסעיפים 18 ו- 21 בתקנון התוכנית המאושרת במקרקעין ג/10170 - באופן שלא ביצעו את סלילת הדרך המחברת את תחנת התדלוק לכביש האזורי בהתאם לנספח התנועה, על פיו היה אמור להיסלל כביש שירות המופרד באי תנועה מכביש אזורי מס' 70 בכניסה וביציאה מן התחנה וכן סלילת מדרכות לאורך הכביש. (להלן: "השימוש"). הצבת משאבת סולר צמודה למשרדי התחנה, ללא היתר. (להלן: "העבודות"). הנאשם 1 היה בתאריך הנ"ל: בעל ההיתר מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר, בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה, האחראי לעבודות או לשימוש. הנאשמת מס' 2 היתה בתאריך הנ"ל: מי שהוחזקה כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה, המבצעת בפועל את העבירה, המשתמשת בפועל במקרקעין, האחראית לעבודה או לשימוש. הנאשמים 3 ו-4 היו בתאריך הנ"ל: מנהליה ו/או מחזיקי המניות ו/או פקידים אצל הנאשמת מס' 2. המקרקעין נמצאים במרחב התכנון המקומי של המאשימה. הוראות החיקוק שלפיהן מואשמים הנאשמים: ביצוע עבודות ושימוש חורג בסטייה מהיתר ומתוכנית וללא היתר סעיפים 145 (א), 204 (א), 204 (ב), 208 לחוק ותקנות התכנון ובנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז - 1967, ס' 1 (1). אחריות תאגיד ואורגניו - סעיף 253 לחוק. עדי התביעה: המפקח על הבנייה: מחמוד זועבי. עד כאן האמור בכתב האישום. הנאשמים כפרו באמור בכתב האישום המתוקן, כך שביהמ"ש קבע את התיק לשמיעת ראיות. שמיעת הראיות בתיק לא צלחה כאשר בנדון נקבע התיק לשמיעת ראיות למספר רב של פעמים, אך כל הישיבות נדחו לפי בקשת הצדדים או מי מהם, כאשר מירב הדחיות היו בהסכמה, לרבות בגין אי התייצבות העדים הרלוונטיים. בישיבת יום 18/11/08, שהיתה קבועה לשמיעת ראיות, הודיעה ב"כ המאשימה לפרוטוקול ביהמ"ש בהאי לישנא: "אני מודיעה כי לגבי סעיף 1 (א) לעובדות של האישום הראשון בכתב האישום המתוקן בשנית, שהוגש לתיק ביהמ"ש ביום 11/7/06, אני יכולה לאשר כי ניתנה תעודת גמר לבנייה ביום 21/11/04, דהיינו היתה תקופה של קרוב לשנה של שימוש ללא תעודת גמר. לגבי אישום מס' 2, לגבי סעיף 1 (א) לעניין איכלוס ושימוש למגורים, השימוש הופסק, לא ידוע מתי, נכון להיום אין שימוש. לגבי אישום מס' 2, לגבי סעיף 1 (ג), הצבת משאבת הסולר - המשאבה פורקה, לא ידוע מתי, אך נכון להיום, היא לא קיימת במקום. לגבי אישום מס' 2, לגבי סעיף 1 (ב), חבריי ביקשו שהות להגיש חוות דעת של מודד מוסמך, לפיה אי התנועה בנוי לפי ההיתר והחיבור הוא עפ"י ההיתר והתקנות. הסכמתי לדחייה על מנת לאפשר לסניגורים להמציא חוות דעת זו, לאחר מכן נשקול את ההמשך, הדבר כמובן ישפיע על גזר דין". מנגד הודיע סניגורם של הנאשמים 2 ו- 3 לפרוטוקול כדלקמן: "לגבי דרך השירות קיימים שני שלבים: שלב א' ושלב ב'. שלב א' שהוא ביצוע כניסה לתחנה, שהוא כולו בוצע עפ"י ההיתר, נבדק בשטח על ידי המאשימה וניתן טופס 4. לגבי שלב ב', שהוא לא באחריותם, שזה שלב של כביש מע"ץ ומע"ץ התחייב לבצע אותו, הרשות ומע"ץ אמורים לבצע את העבודות, אין סמכות לבצע את כביש השירות, אף אם ירצו. במתחם הכביש יש בתים שהם לא בסמכות הנאשמים להרוס. הם גם לא הופקעו, בבקשה להיתר התחייבנו שלא להתנגד בעת שמע"ץ והרשות יסללו את הכביש. אנו מצהירים גם בפרו', גם בשם חבריי וכל הנאשמים, שהם לא יתנגדו לסלילת הכביש (כביש שירות - ז. סאלח). לגבי המשאבה, המשאבה הונחה במהלך העבודה הרגילה ולא ניתן כל פעם שישימו משאבה שם יוגש כתב אישום, לא ניתן לשים את המשאבה במחסן, לכן היא הונחה במקום. כן הסניגור של הנאשם מס' 1 - עו"ד סלים וקים מסר: "אומנם חברתי טוענת כי המבנה כיום לא מאוכלס, אני טוען כי מלכתחילה המבנה לא היה מאוכלס. גם לאחר ההתפתחות הנ"ל, שניתן להגדירה כמשמעותית, לא הגיעו הצדדים להסכמה לגבי אופן סיום התיק. ביהמ"ש קבע שוב את התיק לשמיעת ראיות, למס' ישיבות, ישיבות שלא התקיימו מסיבות התלויות בצדדים עצמם, עד אשר בישיבת יום 20/9/11 הודיעה ב"כ המאשימה: "אני סבורה כי המחלוקת בתיק זה הינה משפטית ואין צורך לשמוע ראיות. אפשר להגיש סיכומים וביהמ"ש ייתן פסק דין". ובעקבות זאת הודיעו ב"כ הצדדים כדלקמן: "הגענו לידי הסכמה, לפיה נגיש סיכומים בצירוף מסמכים ככל שנמצא לנכון וביהמ"ש ייתן הכרעת דין, לאור המסמכים והסיכומים שיוגשו בפניו". מבוקשם של הצדדים ניתן להם, כך שהם הגישו סיכומים בצירוף מסמכים, מלבד הסניגור של הנאשמים מס' 2 ו- 3, אשר לא הגיש כל סיכומים והמועד לכך חלף זה מכבר. תמצית מסמכי המאשימה וטיעוניה: המסמכים הרלוונטיים שהוגשו מטעם המאשימה הינם כדלקמן: תקנון התוכנית המפורטת אשר אפשרה הקמת תחנת דלק, ליד כביש ראשי בשטח, אשר קודם לכן היה מיועד כולו למגורים. נספח תנועה שלב א'. נספח תנועה שלב סופי. תשריט של מקום התחנה והכביש בצידה. בקשה לקבלת היתר בנייה מיום 28/11/00. היתר בנייה מיום 19/3/03. צו הפסקה שיפוטי מיום 18/12/03. תמונות. טופס 4 מיום 24/11/04. דוחות פיקוח מיום 22/1/04 ומיום 24/5/05. וכן מסמכים נוספים. ב"כ המאשימה טען כי לגבי האישום הראשון הוכח ואף הדבר אינו שנוי במחלוקת כי השימוש בתחנת הדלק החל לפחות מיום 14/12/03, כי ביום 18/12/03 ניתן צו הפסקה שיפוטי, כי הנאשמים המשיכו להפעיל את תחנת הדלק, תוך סטייה מההיתר, עד למועד מתן "תעודת הגמר" ביום 24/11/04, כאשר הנאשם מס' 1 מפעיל את תחנת הדלק, תוך הפרת צו שיפוטי שניתן ונמסר לו כדין. לגבי האישום השני: טען ב"כ המאשימה - כי עניין הצבת מיכל הסולר, עד שהוסר, אינו שנוי במחלוקת, כך גם לגבי המשך איכלוס בניין מגורים המרוחק פחות מ- 40 מ' מתחנת הדלק, בניגוד לתנאי ההיתר, עד שהופסק. לגבי שאר האישום השני והוא העיקר, היינו המשך תפעול תחנת הדלק בניגוד לתוכנית המפורטת, מכוחה ניתן ההיתר, עפי"ה היתה חובה לסלול כביש שירות, ליד הכביש הראשי (כביש 70), שממנו, מכביש השירות, היה ניתן ואמורים הרכבים להיכנס לתחנת הדלק לשם תידלוק, גם כן צריך להרשיע את כל הנאשמים בביצוע עבודות ובשימוש במבנה, תוך כדי סטייה מהיתר. ב"כ המאשימה פירט כי תוכנית מיתאר, ובכללה גם תוכנית מפורטת, הינה בבחינת דין וכי כל היתר בנייה צריך להיות בכפוף לה, כאשר אין חולקין כי התוכנית המפורטת אותה יזמו הנאשמים או מי מהם, חייבו ביצוע כביש שירות כנ"ל. בנוסף טען ב"כ המאשימה כי הנאשמים לא סימנו גם " אי התנועה", אשר התחייב משלב א' של התוכנית המפורטת אשר התוותה את אופן הכניסה ואופן השימוש בתחנת הדלק. מכאן ביקש ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשמים גם בכל העובדות ובעבירה המיוחסת להם באישום השני. תמצית מסמכי וטיעוני הנאשמים: הנאשם מס' 4 - מר גסאן עבוי טען כי אין לו כל יד או רגל בהקמת תחנת דלק, כאשר עניינו שורבב לכתב האישום אך עקב היותו הבעלים של 20% ממניות הנאשמת מס' 2, אשר היא, באמצעות מנהלה - הנאשם מס' 3 - הם אלה שיזמו, הקימו ומפעילים את תחנת הדלק עפ"י הסכם התקשרות שנכרת בינם לבין הנאשם מס' 1 - הבעלים של המקרקעין, כי הוא, הנאשם מס' 4, העביר את כל זכויותיו אצל הנאשמת מס' 2 לפירמה אחרת, ששמה שדפאן להשקעות בע"מ, ביום 2/11/04 וכי החל ממועד זה אין לו כל קשר עם הנאשמת מס' 2, לא כל שכן בעניין המשך תפעול תחנת הדלק. מכאן ביקש הנאשם מס' 4 לזכותו מכל אשמה בין לגופו של עניין ובין לפי דוקטרינת הגנה מתוך הצדק או עקב זוטי דברים. הנאשמים מס' 2 ו- 3 לא הגישו סיכומים או מסמכים, אם כי ניתן לדלות את הגנתם וטיעוניהם הן מסיכומי הנאשם מס' 1 ומסמכיו וכן מדברי סניגורם כפי שנרשמו בפרוטוקול ביהמ"ש שחלקם צוטט עוד לפני כן. הגנת הנאשם מס' 1 ומסמכיו: הנאשם מס' 1 טען כי לידתו הורתו של כתב האישום קשור בתלונתה של חברה מתחרה כאשר אותה חברה מתחרה מנהלת את מלחמתה באמצעות המאשימה. הנאשם מס' 1 טען כי מי שיזם, מי שהקים ומי שמפעיל את תחנת הדלק היא הנאשמת מס' 2 וזאת עפ"י הסכם שנכרת בינו לבין הנאשמת מס' 2 אשר בו הנאשמת מס' 2 קיבלה על אחריות והתחייבות, לרבות בעניין קבלת היתר בנייה, רישיון עסק וכן מילוי אחר כל התנאים החוקיים הנדרשים. הנאשם מס' 1 טען כי התמונות שצורפו על ידי המאשימה מראות כי הוא לא המשיך להשתמש בבניין הסמוך, המרוחק פחות מ- 40 מ' משטח תחנת הדלק, לשם מגורים, כי אם הפסיק את השימוש בו למגורים ואף הוא ובני משפחתו עברו לבית מגורים אחר שיש להם בכפר יסיף. לעניין "כביש השירות": טען הנאשם מס' 1 כי עפ"י התוכנית המפורטת קיימים שני שלבים: השלב הראשון ,זמני, והוא עם הפעלת תחנת הדלק ואילו השלב השני הוא רק לאחר הרחבת כביש 70 אשר ביצועו תלוי ברשות המקומית וכן במשרדי ממשלה אחרים ועובדה היא כי נציג המאשימה ביקר בשטח, בדק ואישר את המצב לאישורו, ולאחר שווידא כי תנאי שלב א', סימון אי תנועה, אכן קויימו ע"י הנאשמים והוא נתן לידי הנאשמים תעודת גמר-טופס 4. הנאשם הוסיף וטען כי עוד ביום 23/3/99 אישרה הוועדה המחוזית כי כל התנאים למתן היתר קויימו מלבד עניין החיבור לכביש לפי שני שלבים והיא הורתה על לחיבור תחנת הדלק לכביש 70 בשני שלבים: שלב א' עם הפעלת תחנת הדלק ושלב סופי לאחר הרחבת כביש 70. בנדון צורף מכתב הוועדה המחוזית מיום 23/3/99. הנאשם מס' 1 הוסיף וטען כי במתן היתר מיום 28/11/00 לא נקבע מאומה ע"י הוועדה המקומית בעניין כביש השירות וחיבור תחנת הדלק לפי שלב ב' הסופי. הסניגור הצביע כי כל האינדיקציות מעידות על כך כי הנאשמים קיימו את התנאים לפי שלב א' של התוכנית וכי עניין השלב הסופי הוא צופה פני העתיד והוא אמור להתבצע ע"י הרשויות המוסמכות ולא ע"י הנאשמים. אותן אינדיקציות הן בין היתר מתן ההיתר אשר בו לא נקבע מאומה לגבי השלב הסופי ,ויתור הנאשם מס' 1 על חלק מהמקרקעין לשם התוויית כביש השירות, מתן תעודת גמר ע"י המאשימה, עמדת הוועדה המחוזית, עפ"י פניית הנאשמים, אשר אישרה קיומם של שני שלבים של ההתחברות, הגרמושקה הקיימת, אשר היוותה בסיס למתן ההיתר, אשר מחברת את תחנת הדלק לכביש הקיים, עפ"י המצב הקיים, ללא כביש שירות. הסניגור המשיך וטען כי השלב הסופי של ההתחברות, כלל ביצוע כביש שירות משני צדדי הכביש, כאשר הדבר כרוך בהריסת מבנים, והרחבת כבישים, תוך כדי הפקעת מקרקעין לשם כך, כאשר המבנים והמקרקעין הרלוונטיים אינם בבעלות הנאשמים, כך שברור כי הדבר מוטל על שכם הרשות המקומית ומשרדי ממשלה אחרים ואינו מהווה תנאי להמשך הפעלת תחנת הדלק. מכאן ביקש הסניגור לזכות את הנאשם מס' 1 מהאישומים המיוחסים לו בכל כתב האישום. דיון והכרעה: מקריאת כתב האישום, כמו גם דברי ב"כ הצדדים, כפי שנרשמו בפרוטוקולים של ביהמ"ש וכן סיכומיהם בכתב עולה כי הסוגיות הטעונות הכרעה הם כדלקמן: הפעלת תחנת הדלק לפני קבלת תעודת גמר - טופס 4. הפעלת תחנת הדלק ע"י הנאשם מס' 1 חרף קבלת צו הפסקה שיפוטי. המשך השימוש בבניין הסמוך למגורים בניגוד לתנאי ההיתר. הנחת מיכל סולר בשטח תחנת הדלק בניגוד לתנאי ההיתר. אי מעבר לשלב הסופי של ההתחברות לכביש 70, ע"י התווית כביש שירות פנימי, שכניסת כלי הרכב לתחנת הדלק תהיה ממנו ולא ישירות מהכביש הראשי. כן הצדדים קבעו דרך דיונית מיוחדת, לשם הכרעה בפלוגתאות הנ"ל, גם לאור הודעותיהם כפי שנרשמו בפרוטוקולים השונים, והיא דרך של צירוף מסמכים וסיכומים בכתב , כל זאת מבלי שנשמעו עדים בביהמ"ש. לצורך העניין נזכור גם כי מדובר בהליך פלילי, כך שמחובת המאשימה להוכיח את כל הנטען בכתב האישום מעל כל ספק סביר. עיון במכלול הדברים, כפי שנסקרו כדלעיל, מביא למסקנה חד משמעית כי אכן הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם באישום הראשון, היינו שימוש בבניין, תוך כדי סטייה מהיתר בנייה, בניגוד לסעיפים 145 (א), 204 (ב), 208 לחוק התיכנון והבנייה, בכך שהנאשמים 1, 2 ו- 3 התחילו להפעיל את תחנת הדלק נשוא כתב האישום, לפחות החל מיום 14/12/03 זאת עוד לפני שקיבלו תעודת גמר + טופס 4 אשר אמורה להתיר להם להתחיל להשתמש בתחנת הדלק. מסקנתי הנ"ל נשענת, בין היתר, על המסמכים הבאים: הסכם התקשרות, מיום 16/2/03, בין הנאשם מס' 1 לבין הנאשמת מס' 2, באמצעות שני מנהליה, נאשמים 2 ו- 3, בדבר הקמת תחנת הדלק. מתן היתר לבניית תחנת הדלק ביום 9/3/03. הגשת המאשימה לביהמ"ש בקשה לקבלת צו הפסקה שיפוטי, שנתמכה בתצהיר מפקח המאשימה מיום 17/12/03, עפי"ה הנאשמים התחילו להפעיל את תחנת הדלק, בלי שקיבלו תעודת גמר ותוך כדי התחברות פיראטית של תחנת הדלק לרשת החשמל באמצעות בית מגורים שיש לנאשם מס' 1 בקרבת מקום וכל זאת החל מיום 14/12/03. מתן טופס 4 - תעודת גמר אך ביום 24/11/04. הינה כי כן עולה מהמסמכים הנסקרים כדלעיל כי היתר הבנייה ניתן ביום 19/3/03, ביום 14/12/03 נמצא כי הנאשמים החלו להפעיל את תחנת הדלק תוך כדי חיבור פירטי לרשת החשמל, כאשר תעודת הגמר ניתנה אך ביום 24/11/04. משמע כי בתקופה מיום 14/12/03 עד ליום 24/11/04 הפעילו הנאשמים את תחנת הדלק ועשו שימוש בה מבלי לקבל את תעודת הגמר הנדרשת מכוח החוק ואשר מהווה תנאי להתחלת השימוש וגם להתחברות לרשת החשמל. מכאן יש להרשיע את הנאשמים 1, 2, 3 ו- 4, גם לאור הוראותיו של סעיף 208 לחוק התיכנון והבנייה, בשימוש במבנה תחנת הדלק, תוך כדי סטייה מהיתר הבנייה הקיים: הנאשם מס' 1, בהיותו הבעלים של המקרקעין ובעל ההיתר. הנאשמים 2 ו- 3 בהיותם המקימים את תחנת הדלק והמפעילים אותה עפ"י הסכם ההתקשרות שבין הצדדים. הנאשם מס' 4 בהיותו עורך הבקשה לקבלת ההיתר, אחד הבעלים והמנהלים של הנאשמת מס' 2, אף כי בעלותו בנאשמת מס' 2 הינה בשיעור של 20% בלבד ואף כי לקראת סוף שנת 2004 הוא הפסיק להיות בעלים או מנהל אצל הנאשמת מס' 2. אמנם הנאשם מס' 4 הפסיק להיות אורגן אצל הנתבעת מס' 2 לקראת סוף שנת 2004, אך העובדות הרלוונטיות לעבירה הנ"ל בוצעו עוד לפני עזיבתו כנ"ל. הנתבע מס' 4 חתום על הסכם ההתקשרות, גם על הבקשה לקבלת היתר והיה מנהל פעיל אצל הנתבעת מס' 2, בעת ביצוע העבירה, כך שהתקיימו כל התנאים הקבועים בסעיף 253 (א) לשם הרשעתו והוא לא היראה כי העבירה נעשתה שלא בידיעתו או שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים על מנת למונעה. כן אין מקום לזכות את הנאשם מס' 4 לפי הגנה מתוך הצדק או עקב הגנת זוטי דברים. הפעלת תחנת דלק, ללא קבלת תעודת גמר, לשם הפקת רווחים, אינו עניין מינורי או של מה בכך, כאשר גם לא הוכח כי התקיימו תנאים כלשהם, כגון התנהלות לא סבירה של המאשימה ,על מנת לבטל כתב האישום מתוך הגנה מן הצדק. אינני מוצא כי המאשימה הוכיחה ביצוע עבירת הפרת צו שיפוטי, כפי שיוחסה לנאשם מס' 1, ולו מהסיבה כי לא הוכח כי אותו צו שיפוטי, שניתן ע"י ביהמ"ש ביום 18/3/03, נמסר לידי הנאשם מס' 1. האישום השני: הינני סבור כי המאשימה הוכיחה את ביצוע הנאשמים 1, 2 ו- 3 לעובדות אשר בסעיף א (1) (ג) לאישום השני שעניינו הצבת משאבת סולר צמוד למשרדי תחנת הדלק. הדבר מעוגן היטב בתמונות שצורפו, תוך הצבעה ברורה ומדוייקת על משאבת הסולר הנמצאת במקום לפי תמונה שצולמה ביום 6/7/2006, כאשר ברור כי מדובר בחיבור של קבע של אותה משאבת סולר למקרקעין. גם עניין המשך איכלוס הבניין הסמוך לתחנת הדלק, למגורים, ע"י הנאשם מס' 1 הוכח כדבעי זאת לאור "דו"ח מיום 14/6/05 אשר בו צויין כי הנאשם מס' 1 חזר להשתמש בדירת המגורים למגורים, בניגוד להיתר, ואף כי קודם לכן, ביום 28/6/04, הודיע כי פינה את דירת המגורים, כנראה לשם הכשרת קבלת "תעודת גמר" והוא אכן פינה אותה אז. לפיכך יש לקבוע כי אכן הנאשמים 1, 2 ו- 3 ביצעו את העובדות אשר בסעיף א (1) (א) לאישום השני שעניינו הצבת משאבת סולר בניגוד לתנאי ההיתר וכן העובדות אשר בסעיף א (1) (ג) לאותו אישום, שעניינו שימוש בדירת המגורים הסמוך וזאת בניגוד לתנאי ההיתר. אין מקום להרשיע את הנאשם מס' 4 בכל עבירה עפ"י האישום השני, זאת הואיל ומועדי כל העבירות הרלוונטיות הינם משנת 2006 ואילך, כאשר במועד זה הוא לא היה המנהל או הבעלים של הנאשמת מס' 2 ולא נטל כל חלק בהפעלת תחנת דלק החל מסוף שנת 2004. עניין כביש השירות והפעלת תחנת הדלק בניגוד לסעיפים 21, 18 לתקנון התוכנית המפורטת: כאמור האישום השני מייחס לנאשמים גם שימוש בתחנת הדלק תוך כדי סטייה מההיתר בכך שלא ביצעו כביש שירות כמתחייב מהתקנון של תוכנית המפורטת הרלוונטית. עובדות שאינן שנויות במחלוקת הן שלתחנת הדלק ניתן היתר בנייה בחודש 3/03 וכאשר ביום 24/11/04 ניתנה תעודת גמר המכשירה את השימוש בתחנת הדלק. תעודת הגמר ניתנה לאחר שמפקח מטעם המאשימה ביקר בשטח ומצא כי המצב בשטח, לרבות סימון אי תנועה בצבע לבן, אכן קויימו על ידי הנאשמים. גם אליבא עמדת שני הצדדים תקנון התוכנית המפורטת הורה על שני שלבים של התחברות לתחנת הדלק מהכביש הציבורי הקיים (כביש 70). שלב ראשון הוא התחברות לפי המצב הקיים, תוך כדי סימון אי תנועה והשלב השני הוא התוויית כביש שירות שיאפשר כניסת כלי רכב לתחנת הדלק באמצעות כביש שירות שיתחבר לכביש הראשי ולא ישירות מהכביש הראשי. עיון בתקנון התוכנית המפורטת והנספחים לה אינו מראה מה הוא לוח הזמנים של שלב א' (התחברות זמנית) לבין השלב הסופי, המורה על התחברות קבע דרך כביש שירות. מוסכמה היא כי המאשימה בדקה וראתה כי ההתחברות הזמנית, שלב א', אכן בוצעה, לרבות סימון אי התנועה, בין בסימון בלבד ובין ע"י הצבת אבני שפה, כך שהיא הנפיקה תעודת גמר כמתחייב מהוראות סעיף 157 לחוק התיכנון וכן תקנה 21 לתקנון התכנון והבנייה הרלוונטיות. אכן, כטענת הנאשמים, כל האינדיקציות מעידות כי המעבר לשלב הסופי היינו התחברות דרך כביש השירות, הינו לאחר ביצוע הרחבת כביש 70 והתוויית דרכי שירות, משני צדדיו, שאין לצפות שהנאשמים ייעשו, כאשר אין לאל ידיהם לא סמכויות ולא כלים על מנת להפקיע מקרקעין שאינם שלהם או להרוס בניינים שאינם בבעלותם. הם מצידם עשו שלהם במובן זה שהם הסכימו להפקעת חלק מהמקרקעין שלהם לשם התוויית כביש שירות כנ"ל, כאשר המשך הביצוע תלוי ונטוע אצל הרשות המקומית ביחד עם הרשויות האחרות של המדינה. באם המאשימה לא קצבה לוח זמנים לשם מעבר משלב א' לשלב הסופי ,בין בתקנון או בהיתר עצמו, אין לה אלא להלין על עצמה ולפיכך אין מקום לבוא בטרוניה כלפי הנאשמים בעניין השתהות במעבר משלב א' לשלב הסופי. לוודאי אין מקום להרשיע בפלילים בעניין זה. ב"כ הצדדים הרבו לטעון בעניין נפקות התקנון של התוכנית המפורטת ומהי ההשלכה של מתן ההיתר הנוגד תקנון התוכנית המפורטת. אינני חושב כי ההיתר שניתן נוגד את התוכנית המפורטת, כך שאינני נדרש לסוגייה המשפטית שהועלתה על ידי הצדדים, היינו האם ניתן להרשיע אדם בביצוע עבירת בנייה, כאשר העבודות בוצעו עפ"י התוכנית שהוגשו ועפי"ה ניתן היתר, כאשר יש בדבר משום הפרה לתוכנית המתאר או לתוכנית מפורטת מחייבת. כאמור לא מצאתי כי ההיתר שניתן נוגד את התוכנית המפורטת. לכל היותר ניתן לקבוע כי התקנון של התוכנית המפורטת לוקה בחסר בכך שלא קצב לוח זמנים של שלב א' ומעבר לשלב הסופי. מכל מקום תוכל המאשימה לשקול את צעדיה, גם לאור הוראות סעיף 158 י"א לחוק התיכנון, המאפשר ביטול היתר בנייה ובתנאים הקבועים בו. לפיכך ולאור הנ"ל אין מקום להרשיע את הנאשמים או מי מהם בביצוע העובדות אשר בסעיף א (1) (ב) לאישום השני, שעניינו כביש שירות. סיכום הדברים: א) יש להרשיע את הנאשמים 1, 2, 3 ו- 4 בביצוע עבירת שימוש בסטייה מהיתר, עפ"י סעיפים 145 (א), 204 (ב) וביחד עם סעיף 208 לחוק התיכנון והבנייה, בכך שהשתמשו בתחנת הדלק, בתקופה מיום 14/12/03 ועד יום 24/11/04, מבלי שקיבלו "תעודת גמר" כמתחייב מהוראות החוק וכך הינני מורה. ב) יש לזכות את הנאשם מס' 1 מהעבירה שיוחסה לו באישום הראשון שעניינה הפרת צו שיפוטי וכך הינני מורה. ג) הינני מרשיע את הנאשמים 1, 2 ו- 3 בביצוע עבירות ביצוע עבודות בנייה ושימוש בהם תוך סטייה מהיתר ובכך שמבנה הקיים בסמוך לתחנת הדלק חזר להיות מאוכלס למגורים החל מיום 6/7/06 ולתקופה לא ידועה וכן בכך שהציבו משאבת סולר, בניגוד לתנאי ההיתר החל מיום 6/7/06 גם כן לתקופה לא ידועה. הינני מזכה את הנאשם מס' 4 מביצוע העבירות הנ"ל. ד) הינני מזכה את כל הנאשמים מביצוע עבירת שימוש, בסטייה מהיתר, בכך שלא עברו לשלב הסופי, היינו התווית כביש שירות ליד תחנת הדלק שיאפשר כניסת כלי רכב לתחנת הדלק דרכו ולא ישירות מהכביש הראשי - כביש מס' 70 (סעיף א (1) (ב) לאישום השני. גזר דין: בא כוח המאשימה הסכימה למתן פס"ד עפ"י החומר הקיים, כאשר פס"ד כולל בחובו גם גזר דין. כן העובדות הרלוונטיות ידועות ומוכרות, כפי שמפורט כדלעיל. כן העבירות בהן הורשעו הנאשמים נמשכו לתקופה של כשנה או פחות, חלף זמן רב מאז, והם הופסקו כך שהמחדל כבר הוסר זה מכבר. מנגד אקח בחשבון כי העבירות בוצעו על ידי הנאשמים לשם הפקת רווחים כספיים כתוצאה מהפעלת תחנת הדלק טרם זמן וכתוצאה מביצוע עבירות נוספות של שימוש בבית המגורים והצבת משאבת סולר. לפיכך ולאחר שהינני לוקח בחשבון חלקו של כל נאשם בביצוע העבירות הנ"ל, הינני מטיל על הנאשמים את העונשים כדלקמן: נאשם מס' 1: קנס בסך של 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר כאשר הקנס ישולם תוך 60 יום. חתימה על התחייבות כספי ע"ס 25,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה דומה עד לשלוש שנים מהיום. באם הנאשם לא יחתום על התחייבות כספית תוך 30 יום יהיה ניתן לכוף את חתימתו במאסר של 10 ימים. נאשמת מס' 2: קנס בסך של 30,000 ₪ שישולם לא יאוחר מאשר 60 יום מהיום. נאשם מס' 3: קנס בסך של 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תחתיו, כאשר הקנס ישולם תוך 60 יום. חתימה על התחייבות כספית ע"ס 25,000 ₪ שבה יתחייב להימנע מביצוע העבירה בה הורשע או כל עבירה דומה תוך שלוש שנים מהיום. באם לא יחתום הנאשם על התחייבות יהיה ניתן לכוף את חתימתו במאסר של 10 ימים. נאשם מס' 4: קנס בסך של 2,500 ₪ או 25 ימי מאסר תחתיו, הקנס ישולם תוך 60 יום מהיום. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. תעודת גמר בניהבניהמסמכיםגמר בניה