הפרשי הון לשנים סגורות

הפסיקה עסקה לא מעט בשאלה, האם נכון לחלק את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש. בע"א 552/02 איתן חנני נ. פקיד שומה חיפה (18.4.05) (מסים) קבע כבוד השופט מ חשין (בדימוס), כי "בהיעדר ראיות סותרות יש לייחס את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש, גם אם שנים סגורות הן". ברם, אין זו הגישה הרווחת בפסיקה. בפסק דינו סקר כבוד השופט חשין את שתי הגישות שהסתמנו בפסיקה לעניין ייחוס גידול ההון. האחת, כי יש לייחס את הפרש ההון באופן שווה לכל שנות ההפרש, גם אם שנים "סגורות" הן. השנייה, כי בהיעדר ראיות מיוחדות יש לייחס את כל ההכנסה לשנים ה"פתוחות" בלבד. בגישה השנייה תומך המשיב והיא על פי כבוד השופט חשין (שם), הגישה הרווחת בפסיקה (פיסקה 17 לפסק-הדין). יש לציין, כי בפסק דין חנני הנ"ל, הופעלה הגישה האחרת כאשר הובהר כי נתקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות ייחוס חלק מהפרש ההון לשנים הסגורות, והן כי פקיד השומה עצמו ייחס את ההפרש בגלגול הראשון לכל השנים באורח שווה. בע"א 9652/05 רונן פרוינד נ. פקיד השומה תל-אביב (7.8.08) עמדה כבוד השופטת א' חיות (דעת הרוב) על מהות הנטל המוטל על הנישום המבקש לשכנע, כי הכנסתו נצברה בשנים "סגורות", וקבעה בין-השאר, כי "בנסיבות שנוצרו, ובייחוד נוכח העובדה כי בינתיים 'נסגרה' שומת המס לשנת 1992, מוטל על המערער הנטל להצביע על מועד היווצרות ההכנסה הלא מדווחת וערפל, ככל שנותר בעניין זה, צריך שיפעל לחובתו... המערער בחר שלא להציג ראיות כלשהן באשר למקור הכספים שהזרים לחברת ט.ר.ת וזאת משום שלאורך כל ההליכים עד שלב הערעור דבק בגרסה עובדתית שקרית לפיה אין מדובר כלל ביתרה העומדת לזכותו בחברת ט.ר.ת או בכספים שהזרים אליה. משזהו קו ההגנה בו נקט המערער נראה לי מן הטעמים שפרטתי כי אין לאפשר לו בשלב הערעור לאמץ גרסה עובדתית שונה ולטעון עתה כי הכספים שהזרים לחברת ט.ר.ת מקורם בהכנסות בלתי מדווחות שנוצרו אצלו בשנת 1992. מסקנה זו מתבקשת ביתר שאת נוכח העובדה בינתיים "נסגרה" כאמור השומה לשנת 1992 וגישה אחרת תאפשר למערער להינות מפרי מעלליו ולצאת פטור בלא כלום אף שהעלים הכנסות ונקט קו הגנה שקרי עד שלב הערעור. תוצאה כזו היא בעיני בלתי רצויה ואינה מתיישבת עם תכליתם של דיני המס ועם מדיניות משפטית ראויה". עולה מדברים אלה, כי הנטל על הנישום להוכיח מקור הכספים ומועד היווצרות ההכנסה, ו"ערפל" ככל שנותר בעניין זה, פועל לחובתו. הצעד המתבקש הבא הוא בחינת השאלה, האם הראיות שהעמיד המערער להוכחת הטענה שהכנסות שלא דווחו צמחו בשנים הסגורות, עומדות בנדרש ע"פ פס"ד פרוינד. מיסיםהפרשי הון