מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הצפת דירה בגלל בעיות ניקוז - אחריות הרשות המקומית: הרקע לתביעה: 1. עניינה של התביעה שלפניי בשיבוב פיצוי ששילמה התובעת למבוטח עקב נזקי הצפה, זאת מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. 2. התובעת ביטחה את ביתו של עו"ד עופר X בפוליסת ביטוח לדירה. ביום 21.11.07, אירעה הצפת מים במרתף ביתו של עו"ד X. כתוצאה מההצפה נגרם נזק כבד לרצפת הפרקט במרתף. התובעת פיצתה את המבוטח בהתאם להערכת שמאי מטעמה, בסך 62,940 ₪ בגין ומכאן התביעה שלפניי. טענות התובעת: 3. הנתבעת הינה רשות מקומית שחבה באחזקה ותכנון ניקוז בתחום שיפוטה. הצפת מרתף ביתו של עו"ד X נגרמה בעקבות סתימת קולטני הניקוז שמוצבים ברחוב ויכולת ספיקה נמוכה שלהם. כתוצאה מכך עלו המים מבעד לפתחי הניקוז בקומת המרתף והציפו אותו. 4. בעיות ניקוז המים היו ידועות לנתבעת טרם קרות האירוע נשוא תביעה זו. רשלנות הנתבעת מתבטאת בכך שלא תכננה כראוי וכמתחייב את מערכת הניקוז, לא ערכה בדיקות לבירור כשלי מערכת הניקוז ולתקנם, לא דאגה לתחזוקה וניקיונה של מערכת הניקוז ולא הגדילה את יכולת הספיקה באמצעות התקנת קולטן נוסף. טענות הנתבעת: 5. הצפת ביתו של עו"ד X נגרמה על ידי חדירה של מים דרך קיר הבית - דרך המרווח בין חלונות המרתף למפתנם ודרך שוחת הביוב בחצר האחורית של הבית. 6. הסיבה לחדירת המים היא ליקויי תכנון ובניה. בחצר לא קיימים פתחי ניקוז להובלת המים לכביש או לוואדי. שיפוע הקרקע בחצר בנוי לכיוון הבית ולא לכיוון הוואדי. כתוצאה מכך, נכלאו מי גשמים "באמבטיה" המוקפת קירות ומסלעה וגלשו אל תוך המרתף. 7. בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים: מטעם התובעת: אינג' יקי נחמן - מהנדס שערך חוות דעת עבור התובעת (להלן: "אינג' נחמן"), מר שי גינדי - שמאי אלמנטרי שערך חוות דעת עבור התובעת (להלן: "השמאי גינדי"), השכן מר אפי רמון וכן מבוטח התובעת, עו"ד עופר X. מטעם הנתבעת: אינג' נתנאל שגוב - מהנדס המועצה המקומית באר יעקב, מר יעקב זעפרני - מנהל מחלקת מים וביוב אצל הנתבעת ומר יהודה גבאי - קבלן שמספק שירותי אחזקה שוטפת לקולטנים שהתקינה הנתבעת. דיון והכרעה: 8. שלוש השאלות המתעוררות בקביעת האחריות בעוולת הרשלנות הן: האם המזיק חב חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי הניזוק; האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו; האם הפרת החובה היא שגרמה לנזק. 9. בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1) 123 נקבע שקיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשות הנזק. נקודת המוצא העקרונית היא, כי מקום שניתן לצפות נזק, בעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית. 10. סעיף 235(2) לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע שעירייה תדאג, בין השאר, לניקוז רחוב שאינו רשות הפרט. סעיף 237 קובע את חובת העירייה לפקח על בנייה ושימוש של ביבים, נקזים ובורות שופכין. פקודת העיריות והסמכויות השלטוניות שנקבעו בה הוכרו כמקור איתן לקיומה של חובת זהירות מושגית [ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 765 (1983)]. 11. בע"א 2906/01 עיריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 25.5.06) נקבע כי קיימת חובת זהירות של עירייה המבוססת על חובתה הסטטוטורית לדאוג לניקוז. בפיסקה 27 לפסק דינה של השופטת חיות נקבע בזו הלשון: "חובה סטטוטורית זו יש בה כדי לשמש בסיס לחובת הזהירות הקמה ביחסים שבין הציבור ובין הרשות המקומית, כמי שהופקדה על פי דין לדאוג לרווחתו ולבטיחותו בתחום השיפוט שנמסר לאחריותה...אכן המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכותה ולמצבה של תשתית הניקוז העירונית מצויים בידי העירייה מתוקף סמכויותיה על פי דין. היא, אפוא, הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת צורכי הניקוז בשטח המצוי בתחום שיפוטה והיא מונעת הנזק היעילה היותר. בשל כל אלה, יכולה וצריכה עירייה סבירה לצפות כי התרשלות מצידה בביצוע הפעולות הנדרשות להקמה, לתחזוקה ולהתאמה של תשתית הניקוז העירונית, לרהות על דרך של מחדל, עלולה לגרום נזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה". 12. בע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק פ"ד מג(3) (1989), 347 נקבע על ידי הנשיא שמגר (כתוארו דאז) כדלקמן: "...מחובתה של העירייה לדאוג, במסגרת הסביר, לתקינותה של מערכת הביוב אשר בתחום שיפוטה ואחריותה. מסגרת סבירה לעניין זה נמדדת, בין השאר, במבחנים של סוגי הנזקים הצפויים מאי-הסרת התקלות, חומרתם והסתברות התרחשותם ; משך הזמן בו לא טופלו התקלות והפתרונות החלופיים להסרתם העומדים לרשות העירייה במסגרת אילוציה התקציביים". 13. מהאמור לעיל עולה שההלכה הפסוקה הכירה בקיומה של חובת זהירות מושגית של רשות מקומית לתקינות פעולתן של מערכות הביוב והניקוז אשר בתחומה. 14. ביתו של מבוטח התובעת נמצא במושב תלמי מנשה. הנתבעת הינה הרשות המקומית בתחום שיפוטה מצוי הבית. על כן ברי שלנתבעת קמה חובת זהירות קונקרטית כלפי המבוטח, עו"ד X. 15. לטענת התובעת, הנתבעת התרשלה בכך שהייתה מודעת לעובדה שהרחוב בו מתגורר עו"ד X נמצא בנקודה נמוכה במושב ובכל חורף, מים רבים זרמו מהחלק הגבוה של באר יעקב אל הרחוב בו ממוקם הבית הניזוק. הנתבעת לא נערכה כראוי ולא קיימה את חובותיה כרשות מקומית סבירה במובן זה שלא תכננה מערכת ניקוז שיש בה לנקז את מי הגשמים כראוי. כתוצאה מכך נגרם הנזק למבוטח לגביו מופעלת זכות השיבוב. 16. מנגד, טענה הנתבעת כי רשלנותו של עו"ד X או מתכנני ביתו היא שגרמה להצפת החצר האחורית של ביתו ולנזקי המים במרתף. הנתבעת גרסה שמקור הצפת המרתף בהצטברות מים בחצר האחורית של בית עו"ד X. זאת מאחר שהחצר נבנתה כ"אמבטיה" המוקפת קירות ומסלעה ולא הותקנו בה נקזים. יתר על כן, שיפוע החצר האחורית של בית עו"ד X הפוך, קרי מהחניה לכיוון הבית, מה שגרם להצטברות בריכה גדולה בחצר ומשם זרמו המים למרתף. משכך, ההצפה לא נגרמה כתוצאה מכשל במערכת הניקוז וממילא אין הנתבעת אחראית לנזק שנגרם. 17. בתצהירו, תיאר עו"ד X את סביבת הבית: הרחוב בו מצוי הבית מצוי בנקודה טופוגרפית נמוכה במושב. מצפון מזרח לבית ישנו וואדי שאמור לנקז את האזור המזרחי של באר יעקב לכיוון שער ירושלים וצריפין. לכן, בעת שבנה את ביתו החליט להגביה, במידת האפשר, את הקרקע באיזור הבית. בחיבור בין חצר עו"ד X לחצר הסמוכה, התקינה הנתבעת קולטני מים. אל הקולטנים חיברו צינור שעובר בין שתי החצרות מתחת לאדמה, לכיוון הואדי שזורם מאחורי ביתו. במהלך עבודות הכשרת השטח לבניית שכונת "חלומות תלמי מנשה" שונתה התכסית בשטח, שונו שיפועים, נסללו כבישים, כך שפחות מים יכלו להיספג באדמה. כתוצאה מכך, התגברה זרימת המים לרחוב בו מתגורר עו"ד X ולעבר שני הקולטנים. לגרסת עו"ד X, הקולטנים נסתמו לא אחת בעבר. 18. לגרסת עו"ד X, הוא התעורר בליל קרות האירוע, למשמע רעש הגשם וגילה שמרתף ביתו הוצף בכמה ס"מ של מים. כשירד למטה, הבחין ב"נביעה של מים מהמקלחת מחור הביוב של המקלחת והיו מעט מאוד נזילות מהחלונות, אבל מעט, מחלון אחד של המרתף, אני מניח שהכניסה המשמעותית של המים באה מהנביעה, מלמטה...מחור הניקוז של המקלחת" [פר' עמ' 17, ש' 15-17, 25]. 19. כשיצא החוצה הבחין בשלולית גדולה של מים שלא נקלטו בקולטנים, וחדרו למערכת הביוב של העירייה ומשם עלו לפתח הניקוז של המקלחת במרתף ביתו. לדבריו, בבית הותקנה משאבה ששואבת את המים מהמקלחת במרתף ומוליכה אותם אל הביוב. אלא שבאותו יום ירדו גשמים עזים וכמות המים הייתה כה גדולה, כך שהמשאבה לא הצליחה לשאוב את המים החוצה. 20. עו"ד X סיפר בהרחבה כיצד פעל לאיטום המרתף בעזרת מומחה לאיטום, בעת שבנה את ביתו: "...ביצענו איטום, למיטב זכרוני, של שכבה ראשונה של זפת, לאחר מכן יריעות ביטומניות שעטפו את כל המרתף ממש ולאחר מכן עוד שכבה של יריעות ביטומניות שתי וערב, שהיו תפורות...בנוסף שמנו חצץ, צינורות של חצץ ב-6,7,8 מקומות כדי שמים ישקעו יותר עמוק. וכן צינורות שרשוריים לגרום לכך שהמים ישקעו, יחלחלו מתחת לגובה הרצפה של המרתף". [פר' עמ' 17, ש' 33, עמ' 18 ש' 1-4] 21. כשנשאל עו"ד X מדוע לא תכנן ובנה את חלונות המרתף גבוהים יותר השיב: "...נעזרתי באנשי מקצוע. הייתה לנו בעיה, יש גבול לכמה אפשר להגביה מרתף, המרתף צריך להיות מתחת לאדמה...הגבהה של אדמה יוצרת גם בעיות נוספות של הבדלי גובה עם השכנים". [פר' עמ' 20, ש' 11-13] 22. לדבריו, מיד לאחר אירוע ההצפה, התקינה הנתבעת קולטן מים נוסף. מאז התקנתו "נפתרו הבעיות". 23. אינג' נחמן שערך חוות דעת לבקשת התובעת, ביקר בבית עו"ד X ביום 15.9.10, כשלוש שנים לאחר קרות אירוע ההצפה. יחד עם זאת, על פי ניסיונו ולאחר שלמד את תנאי השטח - שלא השתנו למעט הוספת קולטן על ידי העירייה - העריך אינג' נחמן ש"המרתף הוצף כתוצאה מגלישת ממערכת הניקוז או הביוב של המרתף" [פר' עמ' 6, ש' 23-24]. 24. עדותו עלתה בקנה אחד עם שנטען בחוות דעתו, סעיף 6.1: "העובדות, כפי שנמסרו לי והוצגו בפניי, מלמדות כי ביום בו הוצף מרתף בית משפחת X הייתה הצפה ברחוב כתוצאה מסתימה או מחוסר יכולת של תאי הקליטה לקלוט את המים ברחוב". וכן: "אם מערכת הניקוז הייתה נקייה ומתוכננת לקלוט ולספוק את מי הנגר העילי ואם היה קיים הנקז השלישי (שבוצע לאחר האירוע) הנזקים היו נמנעים". [סעיף 6.7 לחוות דעתו] 25. אינג' נחמן שלל את האפשרות שהמים חדרו למרתף דרך הקירות: "...חיפשתי ולא מצאתי עקבות של מים על גבי הקירות, לא היה מצב שחדרו מים על גבי הקירות, בדרך כלל כאשר חודרים מים דרך הקירות אתה רואה סימנים על הקיר, ואת זה לא ראיתי". [פר' עמ' 7, ש' 9-11] 26. אינג' נחמן העריך את הדרך בה חדרו המים למרתף: "ניקוז של מרתף לפי החוק, לפי התקנות, צריך להתנקז לתוך בור איסוף או שלוחת איסוף, משם הוא נשאב במשאבה ועולה למעלה ונכנס למערכת הביוב. המערכת הזו עובדת פנטסטי, כל עוד המערכת אליה היא מתנקזת תקינה. ברגע שהמערכת של העירייה שאינה תקינה, [עו]לה על גדותיה, יכול להיות מצב שהמשאבה תקרוס...ואז מים מהרחוב עלולים להיכנס לתוך המרתף, להערכתי זה מה שקרה במקרה הנדון". [פר' עמ' 8, ש' 22-27] 27. לדבריו, עו"ד X קיבל "טופס 4" (היתר איכלוס), מכאן שעמד בתנאי היתר הבניה שניתן לו. היתר הבניה לא כלל דרישה להתקנת שסתום אל-חזור במרתף ועו"ד X עשה כל מה שנדרש כדי למנוע כניסת מים למרתף. 28. בעדותו התייחס אינג' נחמן לטענת הנתבעת לפיה, השיפוע בחצר האחורית בבית עו"ד X הינו שיפוע לכיוון פנים הבית ולא לכיוון הוואדי, מה שגרם להצטברות מים וחדירתם למרתף: "היה שיפוע של קרקע טבעי המאפשרת ניקוז של החצר האחורית לכיוון החניה. זה מה שאני למדתי מהשטח. אני לא ראיתי שיפוע הפוך...כלומר לכיוון הבית". [פר' עמ' 11, ש' 20-22] 29. בחוות דעתו הסביר אינג' נחמן כי "החצר אינה תחומה מכל צדדיה. קיימת אפשרות של גלישת מים מהחצר האחורית לכיוון החניה...אם המים ברחוב לא נקלטים בקולטנים ונוצרת שלולית ענק, אזי התוצאה היא שהמים מהרחוב חודרים לחצר וכן מונעים ממי החצר לצאת דרך כיוון החניה". 30. לדבריו, בבית עו"ד X לא קיימת "חצר אנגלית" (חצר הנמוכה ממפלס הכניסה לבית כשמטרתה להכניס אוורור ואור טבעי לקומת המרתף) בניגוד לתכנית הוועדה המקומית. אולם, "שאלתי את עופר והוא אמר כי המועצה דרשה ממנו לסגור את החצר האנגלית" [פר' עמ' 12, ש' 13-14]. אינג' נחמן הסביר שאם הייתה קיימת חצר אנגלית, "המצב היה הרבה-הרבה יותר גרוע" [פר' עמ' 12, ש' 14]. 31. השמאי גינדי, שערך אף הוא חוות דעת מטעם התובעת, ביקר בבית עו"ד X מספר ימים לאחר אירוע ההצפה. בעדותו לפניי, הסביר שאירוע ההצפה התרחש כתוצאה מאי ספיקת המים על ידי הקולטנים: "בהתאם לממצאים שלנו באותו יום כמויות הקולטנים ברחוב לא הצליחו לקלוט את המים וכתוצאה מכך הוצף המרתף בבית המגורים עו"ד X ויש אפילו תמונות". [פר' עמ' 15, ש' 25-27] 32. באשר להוספת הקולטן השלישי על ידי הנתבעת לאחר אירוע ההצפה העיד השמאי גינדי כדלקמן: "יש את עדות המבוטחים שפנו באותו יום למועצה במקומית ובעקבות פנייתם של המבוטחים המועצה המקומית אף עבדה בכביש. יש לי תמונות של עבודות בכביש שהקולטנים מסומנים בסרט, כלומר שהם עברו טיפול כלשהוא על ידי הנתבעת". [פר' עמ' 15, ש' 27-29] 33. מטעם הנתבעת העיד אינג' נתנאל שגוב, המשמש כמהנדס בנתבעת. אינג' שגוב העיד לפניי שלא נכח במקום האירוע בזמן אמת, אלא רק למחרת. כשהגיע לבדוק את הנזק הנטען ולא נכנס למרתף מאחר ש"לא נתנו לי להיכנס" [פר' עמ' 22, ש' 6]. 34. בתצהירו הסביר אינג' שגוב שאירוע הנזק הנטען בכתב התביעה אירע עקב ליקויי בניה ותכנון ביתו של עו"ד X. לדבריו, החצר האחורית תוכננה מבלי להתחשב בצורך של ניקוז מי הגשמים, כך שאלה יוכלו להשתלב עם מערכת הניקוז המרכזית. מערכת זו ממוקמת בקו גובה נמוך מביתו של עו"ד X, אולם אופן תכנון ובניית ביתו, מנע זרימת מי הגשמים למערכת הניקוז המרכזית. 35. אינג' שגוב אישר כי בעת שביקר בבית עו"ד X ראה שה"חצר האנגלית" נאטמה, אולם לא ידע האם נאטמה בהתאם להיתר או בניגוד לו. לדבריו: "אני לא עוסק במתן היתרי בניה" וגם לא בהשוואת היתרי הבניה למצב בפועל. [פר' עמ' 23, ש' 18-19]. כשנשאל מר שגוב האם בדק את השיפועים בחצר ביתו של עו"ד X השיב: "לא. אין צורך לבדוק, רואים בעין, לא הבאתי מכשירים לבדוק. החצר האחורית יצרה שם אמבטיה, לא היה ניקוז לחצר". [פר' עמ' 23, ש' 29-30] 36. לטענת אינג' שגוב, מערכת הניקוז העירונית נמוכה "הרבה יותר" מפני שטח מרתף ביתו של עו"ד X. לכן, לא ייתכן שמערכת הניקוז העירונית קרסה בעת שהמשאבה ממרתף ביתו של עו"ד X ניסתה לדחוף אליה מים. 37. מר זעפרני, מנהל מחלקת מים וביוב אצל הנתבעת העיד לפניי שלפני עונת החורף, דואגת הנתבעת לנקות את כל מערכות הניקוז שלה: "לגבי מערכות הניקוז - תכין רכבך לחורף. אנו מנקים את כל מערכות הניקוז שלנו". [פר' עמ' 29, ש' 12-13] הניקיון מתבצע באמצעות חברה "שמתחזקת את נושא מערכת הביוב והניקוז" [פר' עמ' 28, ש' 19]. הניקיון מתבצע בימים קבועים בשבוע ומר זעפרני מורה לעובדי חברת התחזוקה באיזה רחוב לעבוד. העבודה מתועדת ביומני עבודה. 38. כשנשאל מר זעפרני כיצד ניתן לדעת שברחוב ביתו של עו"ד X בוצע ניקוי של הקולטנים השיב: "אני לא חייב לרשום את זה, כי אני יודע איפה כל מערכות הניקוז, אני מטפל בהם באופן כללי". [פר' עמ' 29, ש' 18-19] ובהמשך: "הם מכירים את כל המערכות. יכול להיות שזה רשום ואם לא רשום, אנחנו מכירים, זה ישוב קטן". [פר' עמ' 29, ש' 23-24] 39. לדברי מר זעפרני: "בעקבות המקרה החליטו להוסיף קולטן" [פר' עמ' 29, ש' 31-32]. 40. עוד העיד לפניי מר גבאי, קבלן עבודות תחזוקה של קווי ביוב. מר גבאי העניק שירותי אחזקה לקולטנים וקווי הניקוז של הנתבעת. לדבריו הוא מגיע בימים קבועים בשבוע למתחם המוניציפאלי של הנתבעת, לצורך אחזקה שוטפת של קולטנים וקווי ביוב. הנתבעת היא שמחליטה באיזה איזור בתחומה יעבוד בכל פעם. 41. מר גבאי הסביר שמקובץ "אישור ביצוע עבודות" שנערך על ידו [נ/5], לא ניתן להבין היכן עבד ואיזו עבודה ביצע. לדבריו, רישום תאריך ביצוע העבודה, פירוט העבודה שנעשתה והרחוב שבו נעשתה העבודה מתועדים ביומני הנתבעת. 42. לאחר שהתרשמתי מהעדויות שנשמעו לפניי ועיינתי במוצגים, אני סבור שההצפה בביתו של עו"ד X ארעה כתוצאה מכשל במערכת הניקוז המוניציפלית: בראש ובראשונה התרשמתי לחיוב מעדות עו"ד X. עו"ד X העיד לפניי שראה במו עיניו כיצד עיקר המים חודרים למרתף דרך פתח הביוב של המקלחון. הגם שמדובר בעדות יחידה, יש להביא בחשבון שלמבוטח אין אינטרס בתוצאת התביעה דנן הואיל וכבר פוצה על ידי התובעת. יתר על כן, את עדותו של עו"ד X חיזקה עדותו של אינג' נחמן, על פיה, להערכתו המקצועית, המרתף הוצף כתוצאה מגלישת מים ממערכת הניקוז או הביוב של המרתף. גם על פי בדיקתו של השמאי גינדי, שביקר בבית עו"ד X חמישה ימים לאחר האירוע, הנזק לבית נגרם כתוצאה מעליית המים מבעד לפתחי הניקוז בקומת המרתף שהציפו את המקום. שנית, עדותו של עו"ד X וממצאיו של אינג' נחמן מתיישבים עם עדותו של השכן, מר רמון. מר רמון לא נחקר על תצהירו, הגם שהתייצב בבית המשפט ומכאן שתצהירו לא נסתר. על פי האמור בתצהיר ביחס לאירוע נשוא התביעה דנן, הגיע מר רמון בשעת לילה מאוחרת וראה את ההצפה בעיצומה. הוא, ביחד עם שכן נוסף, פתח את הקולטן באמצעות "טוריה". גם לביתו של מר רמון נגרם נזק כתוצאה מההצפה זו. קיומה של הצפה מאותו אירוע גם בביתו של שכן נוסף, מתיישבת עם המסקנה שמקור הכשל הוא במערכת הניקוז המקומית ולא בליקוי בניה כלשהו בבית המבוטח. שלישית, עו"ד X העיד לפניי שלאחר אירוע ההצפה, הותקן ברחוב בו הוא מתגורר קולטן נוסף. מאז לא התרחשו עוד הצפות. גם מר רמון, שכנו של עו"ד X, מסר בתצהירו שלאחר שהותקן ברחוב קולטן נוסף לא היו עוד הצפות. תמונות צבעוניות שצולמו על ידי השמאי גינדי שביקר מספר ימים לאחר האירוע במקום, מלמדות כי אכן הנתבעת פעלה להעמקת שוחות הניקוז ולהוספת קולטן נוסף [מוצג ת/2 וכן עמ' 2 לחוות דעתו של השמאי גינדי]. עדותו של מר זעפרני לפניי לפיה: "בעקבות המקרה החליטו להוסיף קולטן" [פר' עמ' 29, ש' 31-32], מחזקת את המסקנה כי בהיעדרו של קולטן שלישי אירעה הצפה בביתו של עו"ד X. משכך אני קובע שבהעדרו של קולטן שלישי, טרם אירוע ההצפה, שני הקולטנים הקיימים התמלאו עד כדי אי יכולת לספוק את כמות מי הגשמים שירדו באותו לילה. על כן, המים עלו על גדותיהם וגלשו אל עבר הבתים הסמוכים. רביעית, לא שוכנעתי שאכן בוצעה פעולת תחזוקה של הקולטנים עובר לאירוע ההצפה. אומנם אינג' שגוב העיד לפניי שכמו בכל חורף, גם בחורף בו אירעה הצפת מרתף ביתו של עו"ד X, פעלה הנתבעת לניקוי כל מערכות הניקוז. אולם, מר שגוב לא הצליח להוכיח שדווקא במועד סמוך לאירוע ההצפה אכן נוקו שני הקולטנים ברחוב בו מתגורר עו"ד X. יתר על כן, מר גבאי העיד לפניי שאינו עורך רישום בדבר סוג העבודה והמועד בו היא מבוצעת. משכך, לא ניתן לדעת האם נוקו הקולטנים ברחוב ביתו של עו"ד X טרם אירוע ההצפה, באופן שישלול אפשרות סתימתם. 43. עו"ד X העיד לפניי שבשל היותו "למוד הצפות", החליט לבנות את ביתו גבוה יותר מפני השטח. גם הנתבעת אישרה בסיכומיה שבית עו"ד X בנוי גבוה יותר מפני השטח. התרשמתי שהתובע עשה כל שביכולתו להתאים את ביתו לתנאי השטח. עו"ד X אף העיד בצורה נרחבת ומקיפה כיצד פעל לאיטום המרתף, בעת בנייתו, מפני חדירת מים. גם מר נחמן שלל אפשרות שהמים הציפו את המרתף כתוצאה מחדירה מבעד לחלונות המרתף או הקירות החיצוניים. להתרשמותי, המרתף נבנה בהתאם להיתר בנייה שאושר על ידי מוסד התכנון. כך, על פי עדותו של עו"ד X: "אני מהיחידים מהמושב שהמרתף שלו מאושר כדין" [פר' עמ' 20, ש' 24]. חיזוק לדבריו ניתן למצוא בעדותו של אינג' נחמן, לפיה עו"ד X קיבל "טופס 4", מכאן שעמד בתנאי היתר הבניה שניתן לו. עוד העיד אינג' נחמן - שעיין בהיתר הבניה שניתן למבוטח - שעו"ד X עשה כל מה שנדרש על מנת למנוע כניסת מים למרתף ביתו. עו"ד X אף בנה "חצר אנגלית" בהתאם לתכנית, אולם זו נסגרה על פי דרישת הנתבעת. 44. הנתבעת התבססה על חוות דעתו של מהנדס הבניין, מר אבנר בר סלע ז"ל (להלן: "המומחה"). אולם, אינג' בר סלע נפטר בטרם נחקר על חוות דעתו. בנסיבות אלה טענה התובעת שדינה של חוות דעת להיפסל. מנגד, הנתבעת טענה שחוות הדעת קבילה, אם כי משקלה נגרע. 45. לאחר שבחנתי את המחלוקת בין הצדדים בסוגיה זו, אני סבור שניתן להתייחס רק לחלקים מצומצמים מחוות הדעת. חוות דעת של מומחה שנפטר היא אחד החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. עמד על הדברים יעקב קדמי בספרו: לעניין זה יש להבחין בין ממצאים עובדתיים המפורטים ב"אמרה" [חוות הדעת], לבין חוות דעתו של עושה האימרה: רק הממצאים העובדתיים קבילים כראיה במסגרת החריג הנדון כאן; ואילו חוות הדעת - פסולה". [יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני, עמ' 584] משכך, ניתן להתייחס רק לממצאים העובדתיים המצוינים בחוות דעת המומחה. יתרת חוות הדעת, אינה קבילה. 46. אינג' בר-סלע ז"ל ביקר בבית עו"ד X. על פי ממצאיו: "...מהכביש לכיוון החצר מוביל מהלך חנייה הנע בשיפוע לאורך של כ-15 מ' 3.] החצר האחורית סגורה בקירות ובמסלעה. 4.] לא נמצאו בקירות החצר נקזים למי גשם. 4.] אין שיפוע של פיתוח ה[ח]צר לכיוון החוץ." 47. הנתבעת העידה לפניי את אינג' שגוב. לדבריו, בעת שהגיע לבית עו"ד X, ביום שאחרי אירוע ההצפה, לא נכנס למרתף על מנת לראות את הנזק שנגרם, לא ראה את תכנית הסניטציה שהגיש עו"ד X לנתבעת ולא בדק את השיפוע בחצר הבית. לדבריו שיפוע "רואים בעין". על כן, עדותו של מר שגוב אינה יכולה לשמש חיזוק לממצאיו של אינג' בר-סלע. 48. כאמור, אינג' נחמן שלל את ממצאיו של אנג' בר-סלע. על פי בדיקה שערך, לא קיים בסביבת הבית שיפוע הפוך (שמוביל מים מהחצר אל קרבת חלונות המרתף), אלא שיפוע מחצר הבית אל כיוון החניה. אלא, שכתוצאה מהצטברות המים באיזור החניה, עקב גלישת השלולית מאיזור הקולטנים, חדרו מים נוספים מהרחוב אל סביבת הבית. 49. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים במחלוקת זו, אני סבור שלא ניתן לזקוף לחובת עו"ד X את עצם קרות ההצפה. ראשית, שוכנעתי שהמרתף נבנה תוך מתן הגנות נאותות כנגד הצפה. שנית, גם אם הבית הוקף בחלקים מסויימים בחומת אבן בלא פתחי ניקוז, אין בכך לגרום להצפה, שכן חלקת עו"ד X הוגבהה באופן יחסי מעל פני הקרקע שסובבים אותה. שלישית, החלקה עליה בנוי הבית פתוחה לכיוון החנייה, עם שיפועים מתאימים, כך שבמקרה של הצטברות מים מאיזור הבית, אמורים היו אלה להתנקז אל איזור החניה. 50. כפי שהוברר מהעדויות שנשמעו לפניי, המים שהתאספו בכמויות רבות ביותר בליל 21.11.07, לא נוקזו כראוי. על כן, הם נעו מאזור הקולטנים המצויים בקצה הרחוב אל עבר החלקות הסמוכות, לבתיהם של מר רמון ועו"ד X. כך, במקום שהמים ינוקזו מחלקת עו"ד X אל עבר החניה, גלשו מים מהחניה, הכביש ואיזור הקולטנים אל עבר הבית והחצר. חלק קטן מהמים גלשו אל עבר אחד מחלונות המרתף. החלק העיקרי של המים חדר בדרך כלשהי אל שוחת הביוב של הבית ומשם אל עבר פתחי השירותים והמקלחת שבמרתף [ראו עדות עו"ד X פר' עמ' 17 ש' 19-23; עדות אינג' נחמן פר' עמ' 8 ש' 21-28; עדות אינג' שגוב פר' עמ' 24 ש' 21-27]. בנסיבות אלה, גם יצירת שיפועים או פתחי ניקוז לא הייתה מונעת את ההצפה. ממצא זה מתחזק מאוד לנוכח קיומה של הצפה גם בביתו של השכן מר רמון. לא זו אף זאת, הוספת הקולטן השלישי, סמוך לאחר אירוע ההצפה והעמקת שוחות הקולטנים האחרים, הביאה למניעתן של הצפות נוספות באזור. הנתבעת העלתה, אגב ישיבת ההוכחות, טענה להיעדרו של שסתום אל-חזור שהיה אמור למנוע כניסת מים ממערכת הביוב אל המרתף. אינני סבור שיש לזקוף את העדרו של שסתום האל-חזור לחובת המבוטח, עו"ד X. ראשית, מדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן הנושא לא עלה כלל בכתבי הטענות. שנית, שוכנעתי שמוסד התכנון לא דרש התקנת שסתום אל-חזור כחלק מדרישות היתר הבניה ואישור תכנית הסניטציה. יתר על כן, הנתבעת לא הוכיחה לפניי שהתקנת שסתום אל-חזור מהווה פרקטיקה נוהגת בעת תכנון מרתף. 51. הנתבעת מופקדת על תקינותה ותפעולה של מערכת הביוב, אשר נמצאת בתחום סמכותה. היה עליה לנקוט באמצעים סבירים ויסודיים על מנת למנוע הצפות בשטחה. בפרט נכון הדבר לנוכח התנאים הטופוגרפיים של האזור וביצוע פרויקט בנייה רחב היקף בקרבת מקום [ס' 15-18 לת/5]. על פי תצהירו של עו"ד X אף נערכה פגישה עם ראש המועצה, בה התריעו לפניו תושבי המושב על חששם מהצפות, אולם דבר לא נעשה עד לאחר האירוע דנן. בכך הפרה הנתבעת את חובת הזהירות הקונקרטית. 52. סיכומו של דבר - אני קובע שמרתף ביתו של עו"ד X הוצף כתוצאה מסתימה ואי יכולת ספיקה של הקולטנים. לנוכח אי התאמת הקולטנים לכמות מי הנגר העילי, המים לא נוקזו אל מערכת הניקוז המקומית אלא זרמו אל חלקותיהם של עו"ד X ושכנו מר רמון. מכאן הגיעו המים, דרך חדירה אל מערכת הביוב, אל מרתף הבית וגרמו לנזק נשוא התביעה. 53. יחד עם זאת, אני סבור שפתיחת נקודות ניקוז בחומה המקיפה חלק מחצר ביתו של עו"ד X ויצירת מעבר לכיוון הוואדי באיזור המסלעה היו מקלים על ניקוז המים מהחלקה. כפי שעלה אף מחקירתו של אינג' נחמן, לא נמצאו פתחי ניקוז בחומה שמקיפה את חצר ביתו של עו"ד X [פר' עמ' 11 ש' 9-10; מוצג נ/1]. יתר על כן, מתמונה נוספת שצולמה ניתן להבחין במסלעה שתוחמת חלק מהחצר. מבנה זה מקשה על ניקוז המים מחצר הבית. עמד על הדברים בעדותו לפניי אינג' שגוב: "החצר האחורית יצרה שם אמבטיה, לא היה ניקוז לחצר". [פר' עמ' 23 ש' 29-30] 54. בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שעו"ד X אישר בעדותו לפניי כי היה מודע לכך שביתו נבנה במיקום טופוגרפי נמוך בישוב, היה עליו כמי שתכנן ובנה את ביתו ליצור נקודות ניקוז מהחצר אל הוואדי. משלא עשה כן, ותוך התחשבות שהמקור העיקרי להצפה הוא הכשל בקולטנים, אני רואה לנכון לקבוע לחובתו (וממילא לחובת המבטחת) אשם תורם בשיעור 20%. 55. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת בסיכומיה היא שהתובעת לא הוכיחה את תביעת השיבוב, במובן זה שלא הוכיחה כיסוי ביטוי לאירוע ההצפה ולא הוכיחה תשלום בפועל למבוטח. אין בידי לקבל טענות אלה. ראשית, עו"ד X מסר בתצהירו שקיבל תשלום מאת התובעת עבור אירוע הנזק נשוא כתב תביעה זה בסך 61,150 ₪. שנית, התובעת צירפה לכתב התביעה העתק מפוליסת הביטוח שנערכה על ידה למבוטח [נספח א' לכתב התביעה] ותוכן הכיסוי הביטוחי הוצג בחוות דעתו של השמאי גינדי. הנתבעת לא חקרה את השמאי גינדי בעניין זה. שלישית, לא אחת נקבע כי לצורך העמדת זכות התחלוף, תיבדק חובת התשלום מצד המבטחת למבוטח על פי סבירות השיקולים שהניעו אותה לבצע את התשלום [ראו: ת.א (נצ') 399/94 אררט חב' לביטוח נ' אינג' שמעיה בן אברהם (2002); ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ פ"ד נ(4) 569 (1997)]. נקודת המוצא היא שחברת הביטוח לא תתנדב לשלם למבוטחה. [ראה: ע"א (חי') 108/80 מדינת ישראל נ' מגדל בנין חברה לביטוח בע"מ פ"מ תשמ"א (2) 4 עמ' 445 (1981)]. 56. בענייננו, למבוטח התובעת נגרם נזק כתוצאה מרשלנות הנתבעת. התובעת שילמה למבוטח על פי פוליסת ביטוח תקפה למועד האירוע ובהתאם לחוות דעת שמאי. על כן, אני קובע שהתובעת זכאית למיצוי זכות השיבוב כנגד הנתבעת. 57. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים והן נידחות. 58. סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה המכריע. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 48,920 ₪ (61,150*80%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום למבוטח ועד התשלום המלא בפועל. כן הנני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט: אגרת בית משפט, שכר המומחים על פי קבלות (אינג' נחמן והשמאי גינדי) ושכר העדים כפי שנפסק על ידי. בנוסף תישא הנתבעת בשכ"ט בסך 11,600 ₪. סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 15.8.12. נזקי מיםאחריות העירייה בנזיקיןרשויות מקומיותהצפהניקוזמקרקעין