התובעת טוענת כי השיקים ניתנו לה על ידי הנתבע בתמורה לסחורה שסופקה לו באופן אישי. עוד טוענת התובעת כי הנתבע התחייב בפניה באופן אישי לשלם את השיקים נשוא התביעה ו/או לערוב לתשלומם. התובעת טוענת לחבותו האישית של הנתבע לאור העובדה לפיה חתם באופן אישי על השטרות. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התחייבות אישית לשלם צ'קים: בפני תובענה כספית על סך 724,212 ₪.   1. התובעת הינה שותפות רשומה העוסקת בייבוא ושיווק תבואות ומספוא. הנתבע מס' 1 הינו איש עסקים המתגורר בתחומי הרשות הפלסטינית ועל פי הנטען בכתב התביעה ניהל בשנים האחרונות עסקים רבים בשטחי מדינת ישראל (להלן: "הנתבע"). הנתבעת 2 הינה, ככל הנראה, חברה הרשומה במשרד רשם החברות בעזה. מכל מקום, אינה רשומה בישראל ואין לי כל ודאות כי אמנם קיימת אישיות משפטית שכזו.   התובעת אוחזת ב - 7 שקים המשוכים על ARAB LAND BANK בסכום כולל המסתכם בסכום התביעה. על פני השיקים מתנוססים בערבוביה שמות שני הנתבעים גם יחד. בצד הימני העליון של השיקים מודפס שמו של הנתבע 1, מס' תעודת הזהות שלו וכן מספר הטלפון שלו. במקום המיועד לחתימת המושך, מוטבעת חותמת המורכבת משמה של הנתבעת 2 בצירוף מספר טלפון הזהה למספר הטלפון של הנתבע. התובעת טוענת כי חתימת המושך היא חתימתו של הנתבע. כל שבעת השיקים הוצגו לפרעון על ידי התובעת שהינה הנפרעת על פי השיקים וסורבו על ידי הבנק הנמשך. 2. התביעה מתבססת הן על עילה שטרית והן על עיסקת היסוד. התובעת טוענת כי השיקים ניתנו לה על ידי הנתבע בתמורה לסחורה שסופקה לו באופן אישי. עוד טוענת התובעת כי הנתבע התחייב בפניה באופן אישי לשלם את השיקים נשוא התביעה ו/או לערוב לתשלומם. התובעת טוענת לחבותו האישית של הנתבע לאור העובדה לפיה חתם באופן אישי על השטרות. כמו כן טוענת התובעת לערבות בכתב, לערבות בע"פ, לפעולת תרמית ולמצג שווא. 3. רק הנתבע מצא לנכון להתגונן בפני התביעה. לנתבע טענת הגנה אחת ויחידה והיא: "להדם", "לא מכיר, לא יודע". הנתבע טוען כי איננו מכיר את התובעת, כי לא ניהל עימה כל יחסי מסחר, כי לא קיבל ממנה כל תמורה, כי לא חתם על השטרות נשוא התובענה ואף לא מסר לה אותן. הנתבע לא נכנס לגופו של עניין, דהיינו לתמורה שניתנה על ידי התובעת מחד וליתרת החוב בגין תמורה זו מאידך, אלא טוען טענת הגנה אחת ויחידה, מעניינת למדי, ולפיה אין הוא הנתבע הנכון. הנתבע לא מכחיש כי שמו אכן מודפס על השיקים נשוא התובענה. הנתבע אף לא מכחיש כי מספר תעודת הזיהוי המוטבע על גבי השיקים הינו מספר תעודת הזיהוי שלו אלא שהוא טוען כי "מאן דהוא" עשה שימוש בשמו ו/או בתעודת הזיהוי שלו והתחזה לשאת את שמו. 4. במהלך הישיבות שנתקיימו בפני השתדלתי לנהוג כלפי הנתבע באורך רוח וזאת לאור מקום מושבו בתחומי הרשות הפלסטינית ופעם אחר פעם אישרתי אורכות להגשת מסמכים ו/או תצהירים וכן דחיתי הדיונים על מנת לאפשר הופעתו בבית המשפט. למרות שאפשרתי לנתבע להגיש תצהיר עדות ראשית מאושר באמצעות הפקסימיליה ולמרות שדחיתי הדיון על מנת לאפשר את הופעתו של הנתבע בבית המשפט, בושש זה מלהגיע. ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 5.12.01. ביום זה התייצבו עדי התובעת אולם הנתבע לא התייצב וזאת למרות שבא כוחו הודיע לבית המשפט כי הצליח להשיג עבור מרשו אישור כניסה לתחומי הארץ מטעם שלטונות צה"ל וזאת בתיאום עם משרד המשפטים ובעזרתו. בא כוח התובעת אשר היה מעוניין אף הוא בהופעתו של הנתבע, טרח ובירר עם מנהלת הקישור במחסום ארז ווידא כי לנתבע אכן הונפק אישור כניסה. על מנת שלא לגרום לעיוות דין ומאחר ורציתי לפגוש בנתבע ולעמת אותו עם מנכ"ל התובעת אשר אמור להכירו לאור טענה בדבר יחסי מסחר אשר השתרעו על פני שנים רבות, דחיתי הדיון פעם נוספת. הישיבה הבאה נקבעה ליום 30.1.02. אף ביום זה לא התייצב הנתבע בבית המשפט אף כי עו"ד רובין, בא כוחו, הודיע לבית המשפט כי הסדיר למרשו אישור כניסה מטעם שלטונות הצבא ואף שוחח עם מרשו בטלפון והלה אישר בפניו כי יתייצב לדיון. שמעתי איפוא את סיכומי הצדדים והתיק נדחה למתן פסק דין. 5. כאמור, טענת ההגנה היחידה הבאה מפי הנתבע היא טעות בזיהוי, דהיינו אין הוא האיש שהתקשר בעיסקת אספקת המספוא עם התובעת ולפיכך אינו חב לה מאומה.   לאחר בחינת כל החומר שהוצג בפני אני מוצאת לנכון לדחות בשתי ידיים טענת הגנה זו וזאת מחמת הנימוקים המצטברים הבאים:   א. הנתבע נמנע מלהופיע בבית המשפט למרות שבא כוחו הנפיק עבורו אישור כניסה מטעם שלטונות הצבא ומטעם משרד המשפטים. הנתבע ידע היטב כי מראה פניו וחזותו הם המפתח לטענת ההגנה הבאה מפיו שהרי מנכ"ל התובעת אמור היה להכיר את האיש עימו ניהל עסקים מזה שנים כה רבות. ידוע ידע הנתבע כי ברגע שכף רגלו תדרוך על מפתן בית המשפט ומנהל התובעת יזהה אותו - הקיץ הקץ על טענת ההגנה הבאה מפיו. הנתבע צריך היה לשאוף להגיע לבית המשפט על מנת להוציא את האמת לאור, לו היה בה ממש, שכן לו היה מנכ"ל התובעת מודה כי איננו מכיר אותו וכי לא פגש בו מעולם, בו ברגע היתה התובענה כנגדו נדחית. לא נותר לי אלא להסיק כי הנתבע מהתל בתובע, מהתל בבא כוחו ואף מנסה להתל בבית המשפט.   ב. שמו של הנתבע מתנוסס על השיקים נשוא התובענה. אף מספר הזיהוי של הנתבע מתנוסס של שיקים אלו. לו היה ממש בטענת הנתבע כי החשבון ממנו נמשכו השיקים איננו חשבונו שלו - ניתן היה להוכיח טענה זו בנקל. הנתבע הרי מתגורר בתחומי הרשות הפלסטינית ולו הגישה לבנק ARAB LAND BANK. הנתבע היה יכול לפנות לבנק ולבקש את פרטי החשבון ממנו נמשכו השיקים נשוא התובענה ולהגיש לבית המשפט אסמכתא לכך. הנתבע לא עשה אף צעד מינימלי זה. אין לבוא אל התובעת בטרוניה כי פעולה זו לא בוצעה על ידה, שהרי אין צורך להכביר מילים בדבר העדר הגישה של התובעת אל הבנק המצוי בתחומי הרשות. רק לנתבע קיימת היכולת לפנות לבנק זה ולהנפיק בעזרתו את האישורים המתאימים. הפסיקה קובעת כי המנעות מהגשת ראיה המצויה ו/או אמורה להמצא ברשותו ו/או בשליטתו של בעל הדין, פועלת לחובתו ולטובת הצד שכנגד.   ג. מכרטסת הנהלת החשבונות שהוצגה על ידי התובעת עולה כי זו האחרונה ניהלה מערכת עיסקית ממושכת על פני תקופה ארוכת שנים עם הנתבע ו/או עם החברות השונות שהיו בשליטתו. מכרטסת זו עולה מערכת עיסקית בהיקפים של עשרות אלפי שקלים מדי חודש החל משנת 94. אין זה מתקבל על הדעת כי במשך כל אותן השנים התקשרה התובעת עם קניין הנושא זהות בדויה שהרי הוכח בפני שהתובעת דאגה מעת לעת להתיר כניסתו לארץ ואף להנפיק עבורו ועבור רכבו אישורי כניסה שונים. שולמו לתובעת במשך השנים עשרות אלפי שיקים ואם עסקינן במתחזה המנסה להשתמט מתשלום, מי שילם את התשלומים עד כה? ד. בשלבים המוקדמים יותר של הדיון, שעה שעוד הנחתי כי יש ממש בטענת הנתבע וכי לא בדה אותה מליבו, אפשרתי לנתבע להוכיח טענתו מבלי שיוצרך להתייצב בבית המשפט אולם הנתבע אף לא שעה לדרך מוצעת זו. בית המשפט התיר לנתבע להציג קלטת ווידאו ו/או תמונות המתעדות את הנתבע בארועים משפחתיים על מנת שמנכ"ל התובעת יתבונן בתמונות וישיב לבית המשפט באם הדמות הנצפת בתמונות היא אותה הדמות איתה ניהל מו"מ ולה סיפק את הסחורה בגינה נמשכו השיקים נשוא התובענה, אם לאו. הנתבע לא הגיש תמונות, הנתבע אף לא הגיש קלטת. טענת בא כוח הנתבע לפיה הוא חושש לקבל חומר המגיע מתחומי הרשות מחמת סיבות ביטחוניות לא נשמעה לי כנה בנסיבות העניין.   ה. עד התובעת תאר את הנתבע באופן מפורט למדי וסיפר לבית המשפט כי עסקינן בבחור גבוה ורזה, בעל שיער מתולתל עם נטיה להקריח במרכז הקרקפת. תיאור זה דומה להפליא לדמות הנצפית בצילום תעודת הזיהוי ובאישורי הכניסה שהנפיקה התובעת עבור הנתבע בתקופות טובות יותר בעבר. הנתבע אף לא ניסה לטעון בתצהירו כי הוא נראה בצורה שונה מזו המתוארת על ידי התובעת. 6. אני מקבלת את עדות מנהל התובעת שהיתה מהימנה עלי באופן מוחלט. אני מקבלת את עדותו לפיה הנתבע חתם בפניו באופן אישי על השיקים. אני מקבלת את עדותו לפיה התחייב הנתבע לשלם את השיקים באופן אישי גם במעמד החתימה וגם לאחר שהשיקים סורבו על ידי הבנק הנמשך והתובעת פנתה אל הנתבע בטרוניות. 7. הנתבע אף חתום על כתב ערבות מיום 18.1.94 (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). בכתב ערבות זה התחייב הנתבע, בין היתר, כדלקמן: "למען הסר ספק מובהר כי ערבותנו זו ניתנת לגבי הספקת חומרי גלם לחברה ו/או לפקודתה או לכל גורם אחר שהחברה או אני אורה לכם לספק לו חומרי גלם ו/או גרעינים".   גם אם הייתי מקבלת את הטענה לפיה מדובר בשיקים שנמשכו על ידי הנתבעת 2 - כחברה ולפיה לא חב הנתבע על פי שיקים אלו מחמת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה לעומת האישיות של נושא המשרה שבה, הרי קמה חבותו של הנתבע מכח כתב הערבות. הנתבע התחייב "ברחל בתך הקטנה" לשפות את התובעת בגין כל חוב הנובע מתמורה שתינתן לכל חברה או לכל גורם אחר שיורה לה לעשות כן. אין ספק כי הנתבעת 2 הינה חברה שבשליטת הנתבע וזאת על פי עדות התובעת ועל פי הזיהוי בשמות ובמספרי הטלפון. הנתבע חב איפוא בנוסף לחבות אישית גם כערב. 8. התוצאה: אני נאלצת להודות כי הנתבע היתל בבית משפט לאורך כל הדרך וגרר את הדיון מישיבה לישיבה בהגנות בדים. אני מקבלת את התביעה במלואה. אני מחייבת את הנתבעים, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, לשלם לתובעת סך של 724,212 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.5.00 ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלמו הנתבעים את אגרת המשפט בצירוף ריבית והצמדה מיום 1.5.00. בהתחשב בסכום התביעה, בדחית הדיון מעת לעת, בישיבות המיותרות שנתקיימו לאור אי הופעת הנתבע וכן בהתחשב בהגנת הבדים שהועלתה על ידיו אני מוצאת לנכון לפסוק בתיק זה סכום הוצאות ושכר טרחת עורך דין החורג מן המקובל. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך של 100,000 ₪ + מע"מ בצירוף ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין. שיקיםאחריות אישית