בסעיף 96 לפקודת השטרות נקבע משך תקופת ההתיישנות, בזו הלשון:   "...אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב - לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד...". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התיישנות של שטר: 1. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע שטר על סך קרן של 323 ₪, אשר הוגש נגדה לביצוע בתיק הוצאה לפועל מס' 4 - 98 - 03034 - 14, בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע.   בשטר החתום ע"י המבקשת נרשם הנוסח הבא:   "...בתאריך 30.11.93 הנני מתחייב לשלם כנגד שטר זה לפקודת קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, מרכז רפואי סורוקה בבאר שבע סכום של 323 ₪...את התמורה קיבלתי בשירותים רפואיים שונים ... הסכום הנקוב דלעיל ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהתאריך הנקוב דלעיל ועד התשלום המלא בפועל. אם שטר זה לא ישולם תוך 30 יום מהדרישה הראשונה שלכם הוא ישא פיצוי מוסכם של 30% מן הסכום הנקוב דלעיל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית...".   2. ההתנגדות של המבקשת כוללת שתי טענות משפטיות בלבד ולכן לא צרפה המבקשת תצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות.   המבקשת טוענת כי יש לקבל את ההתנגדות משני הטעמים הבאים:   א. מחמת התיישנות. ב. מאחר והשטר שהוגש לביצוע איננו "שטר" כמשמעו בפקודת השטרות. 3. ב"כ המשיב מתנגד לבקשה ומבקש כי בית המשפט יורה על דחיית ההתנגדות.   בענין טענת ההתיישנות   4. ראשית יש לסקור את המועדים הדרושים לדיון בשאלת ההתיישנות:   א. התאריך 30.11.93, הוא התאריך ההתחייבות לתשלום בנוח הנקוב בשטר: "בתאריך 30.11.93 הנני מתחייב לשלם..."   ב. התאריך 22.2.98, הוא מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל.   ג. התאריך 14.4.02, הוא המועד בו הומצאה האזהרה לחייבת על פתיחת תיק ההוצאה לפועל.   ד. התאריך 21.4.02, הוא מועד הגשת ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל.   ה. בהחלטה מיום 23.4.02 הורה ראש ההוצאה לפועל להעביר את ההתנגדות לבית משפט השלום בבאר שבע.   5. המבקשת טוענת בבקשה כי על השטר נשוא בקשת הביצוע עברה תקופת ההתיישנות, וכי אין כל מקום לבצע שטר זה בחלוף תקופת ההתיישנות, כן טענה כי גם אם נפתח תיק ההוצאה לפועל בשנת 1998, הרי שמאז ועד למסירת האזהרה למבקשת חלפה תקופה העולה על 4 שנים, ואין כל מקום לפעול על פי תיק זה, ללא בקשת רשות מיוחדת. עוד נטען כי בנסיבות העניין, ואילו היתה מוגשת בקשת רשות כאמור - לא היה מקום לתיתה בגלל חלוף תקופת ההתיישנות.   במסגרת הסיכומים מפנה ב"כ המבקשת לסעיף 5 לחוק ההתיישנות הקובע תקופת התיישנות בת 7 שנים, לגבי תביעה שלא הוגשה עליה תובענה. בא כח המבקשת טוען כי חלפו 9 שנים מתאריך פירעונו של השטר, כאשר החישוב נעשה על ידו ממועד ההתחייבות (30/11/93) ועד למועד הגשת התובענה, אשר לשיטתו חל ביום 23/4/02 - המועד בו הורה ראש ההוצאה לפועל להעביר את ההתנגדות לבית המשפט. בא כח המבקשת אינו חולק על כך שמרוץ ההתיישנות נפסק עם עצם הגשת תובענה לבית משפט, אך לטענתו המונח "תובענה" הינו הליך אזרחי בפני בית משפט ולא ב"הוצאה לפועל". לשיטתו קיימת אבחנה בין "בית משפט" לבין "לשכת ההוצאה לפועל" ולכן אין להפסיק את מרוץ ההתיישנות עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל, היינו ביום 22/2/98, אלא רק ביום 23/4/02, הוא המועד שבו נתן ראש ההוצאה לפועל את ההחלטה, בנוגע להעברת ההתנגדות לבית המשפט.   6. בא כח המשיב מתנגד לכך וטוען בסיכומיו כי גישתו של בא כח המבקשת הינה גישה מקורית, אך איננה עומדת במבחן ההגיון המשפטי. כמו כן מפנה ב"כ המשיב להוראות סעיפים 81א' ו-81ב' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 וכן להוראות חוק ההתיישנות.   7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני קובע כי יש לדחות את טענת ההתיישנות, אשר הועלתה על ידי המבקשת.   8. מרוץ ההתיישנות לגבי מושך שטר משתרע ממועד קבלת הודעת חילול ועד לתובענה. ראה סעיף 96 (ג) לפקודת השטרות (נוסח חדש).   המבקשת איננה מתייחסת באופן מפורש למועד הודעת החילול, אך לטענתה מרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד ההתחייבות, היינו מיום - 30/11/93. על נתבע הטוען טענת התיישנות להראות מהו מועד מתן הודעת החילול. בענייננו המבקשת לא הראתה כל הודעת חילול שנשלחה אליה, לא הצהירה על כל הודעת חילול שקיבלה ולא נימקה מדוע לטענתה מועד הודעת החילול חל דווקא ביום 30.11.93. בהערת אגב אני מציין כי אינני משוכנע שמועד הודעת החילול חל ביום 30/11/93 ויתכן אף כי מועד זה חל ביום 14/4/02, הוא המועד בו הומצאה האזהרה לחייבת. בכל אופן אתייחס בהחלטתי למועד קבלת הודעת החילול כאילו נערך ביום 30/11/93, שכן גם עפ"י מועד זה לא מתיישנת התובענה ובוודאי שאיננה מתיישנת אם מועד החילול היה ביום 14/4/02.   כאמור, השאלה היא מהו מועד התובענה ? האם מועד התובענה הוא מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל (22/2/98), או המועד שבו העביר ראש ההוצאה לפועל את ההתנגדות לבית המשפט המוסמך (23/4/02) ?   לדעתי מועד התובענה הוא מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ואלו נימוקי.   9. בתי משפט נוטים לפרש את המושג "הגשת תובענה" באופן רחב. נפסק כי מרוץ ההתיישנות נפסק עם עצם הגשת תובענה בבית משפט גם אם דבר הגשת התובענה לא הובא לידיעת הנתבע (ז. יהודאי דיני התיישנות בישראל עמ' 87, ע.א. 169/65 רשות פיתוח ואחרים נגד שלום ירקוני פ"ד יט' (2) עמ' 598, 595). 10. סעיפים 81 א ו- 81 ב' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק"), מאפשרים לאוחז בשטר לממש את זכותם כלפי המושך באחת משתי דרכים: -   א. בקשה לביצוע שטר המוגשת להוצאה לפועל - סעיף 81 א' לחוק. ב. בתביעה כספית לבית המשפט - סעיף 81 ב' לחוק.   כאמור, סעיפים הנ"ל מאפשרים לאוחז בשטר לממש זכותו כלפי מושך השטר בדרך של הגשת השטר לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל - "כמו פסק דין של בית משפט", וכן יכול האוחז בשטר להגיש לביהמ"ש תובענה כספית לתשלום השטר.   אין זה סביר כי על תובענה שנפתחת בגין אותה עילה יחולו הוראות דין שונות ביחס לתקופת ההתיישנות.   11. בסעיף 96 לפקודת השטרות נקבע משך תקופת ההתיישנות, בזו הלשון:   "...אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב - לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד...". יש לקבוע בענייננו כי הוראת סעיף 96 לפקודת השטרות [נוסח חדש], בהיותה הוראה מיוחדת יוצרת תשתית לכך, כי תביעה עפ"י שטר תחול ההתיישנות רק כאשר האוחז בשטר לא נקט באף לא אחת משתי הדרכים האמורים בסעיף 81 א' או 81 ב' לחוק.   לכן, אם ניישם את הדברים לענייננו ולאור הפרשנות הרחבה של המושג "הגשת תובענה", הרי שמרוץ ההתיישנות לגבי מושך שטר חל ממועד קבלת הודעת החילול ועד "לתובענה". בענייננו מועד התובענה הוא - 22.2.98 היינו, המועד שבו נפתח תיק ההוצאה לפועל. הואיל ותקופה זו אינה עולה על 7 שנים יש לקבוע כי השטר הוגש לביצוע במועד, דהיינו טרם חלפה תקופת ההתיישנות. לפיכך, אני דוחה את טענת ההתיישנות שהעלתה המבקשת.   בענין הטענה כי השטר אינו "שטר" כמשמעו בפקודת השטרות   12. המבקשת טוענת בכתב ההתנגדות כי השטר איננו שטר כמשמעו בפקודת השטרות, ולכן גם אלמלא טענת ההתיישנות - לא היה ניתן לבצע את השטר בלשכת ההוצאה לפועל. בדיון שהתקיים בפני לא ידעה המבקשת להסביר מדוע נכתב מה שנכתב בבקשתה, דהיינו טענת בא כוחה כי השטר איננו שטר, אך לטענתה דרישה מוגזמת היא לדרוש ממנה עתה לפרוע את השטר.   13. לעניין טענת ב"כ המבקשת כי על פניו אין מדובר כאן בשטר, יש לדחותה מכל וכל, שכן הסכום הקבוע בשטר וכן סכום הפיצוי המוסכם הינם "סכומים מסויימים", וכי השטר למעשה הוגש לביצוע ע"ס של 323 ₪, כנקוב בשטר, ולא בגין כל סכום אחר או פיצוי מוסכם. נכון כי "דמי נזק" לעיתים יכול שלא ייכנסו להגדרת המונח "סכום מסויים", שכן אלו נתונים לשומה והערכה; אך בענייננו מדובר בפיצוי מוסכם ומוחלט, אשר אינו דורש בירור נפרד ואינו נתון לשומה והערכה. כבר נקבע בהלכה הפסוקה, כי סכום ייחשב ל"סכום מסויים" לצורך דיני השטרות, אם הנתונים הדרושים לחישובו המדויק, עולים מהמסך גופו. בענייננו, חישוב דמי הנזק עולים מהשטר גופו.   יאמר עוד כי ברצות המבקשת להאדיר - נמצאה מחטיאה בטענותיה, שאין להן ולבקשה בעניינו דבר וחצי דבר.   לפיכך, אני דוחת את טענת המבקש לפיה השטר איננו "שטר" כמשמעו בפקודת השטרות.   14. יש לציין כי ב"כ המבקשת הרחיב את החזית בכתב הסיכומים לגבי טענה נוספת, אשר לא נטענה בכתב ההתנגדות. במסגרת טענה חדשה זו מבקש ב"כ המבקשת שלא לחייב את המבקשת בריבית ובהפרשי הצמדה לאור עיכוב ההליכים הממושך שנגרם בגלל המשיב.   המשיב מתנגד לכך, בן היתר, בשל הרחבת החזית וכן מכיוון שלשיטתו אין לטענה זו כל בסיס בדין.   הואיל והחלטתי לדחות טענה זו מטעם של הרחבת חזית, אינני נדרש לסוגייה האם רשאי בית המשפט להיעתר לבקשה מסוג זה וליתן רשות להתגונן בקשר לטענה זו בלבד.   15. ההלכה הנוהגת היא כי ביהמ"ש יעתר לבקשה למתן רשות להתגונן, כל אימת שזו מעלה הגנה לכאורה, ולו קלושה, ובלבד שזו תובא בפירוט הנדרש על פי הפסיקה - כאן בעניינו לא מצאתי כל הגנה לכאורה היות והמבקשת הגבילה עצמה לשתי טענות משפטיות, אשר נדחו, כאמור.   16. עוד יאמר כי אין לקבל טענת המבקשת, כפי שהועלתה בדיון שנתקיים בפני, אם רצתה המבקשת לחסוך ההליכים כאן, היה עליה לקבל את ההתחייבות המתאימה מיד עם תום הטיפול הרפואי שניתן לה, ולא להמתין ל"גלויה" כטענתה - שכן בתוך עמנו אנו יושבים, והנהלים ידועים ומוכרים לכל.   17. לאור התוצאה אליה הגעתי - אני דוחה את בקשת המבקשת ליתן לה רשות להתגונן מפני השטר, וכתוצאה - יש לאפשר למשיב להמשיך בהליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל.   עיכוב ההליכים שניתן למבקשת - בטל בזאת. 18. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ₪ בתוספת מע"מ.   בשיעור ההוצאות התחשבתי, בין היתר, בסכום השנוי במחלקות וכן בעובדה כי המבקשת האריכה את הדיון ללא צורך וזאת בשל היעדרות בא כוחה מהדיון שנערך ביום 10.6.02, כאשר בעקבות כך נאלץ בית המשפט להתיר הגשת סיכומים בכתב הואיל והמבקשת עצמה לא ידעה להסביר חלק מטענותיה המשפטיות.   אני מורה למזכירות ההוצאה לפועל להגדיל את קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל בסכום ההוצאות שפסקתי לעיל.   שטרהתיישנות