מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התיישנות תביעה לתיקון נזקי רטיבות: בבסיס ההליך שבפני הינה השאלה, בדבר הדרך לבחינת הקשר שבין מועד היווצרותה של עילת תביעה לקבלתה של טענת התיישנות, והמשמעות שיש ליתן לביצוען של עבודות תיקון ליקויים כ-שש שנים קודם הגשת תביעה. בנוסף, נדרשתי לשאלה האם ניהולם של הליכים בין נתבעים לצד שלישי אשר הוכרעה והפכה חלוטה, יש בה כדי להקים מעשה בית דין והשתק, ביחס לתובעים שהיו מודעים לניהולו של אותו הליך. במסגרת כתב התביעה עתרו התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעים לתקן את נזילה הקיימת בדירת הנתבעים ואשר יש בה כדי לגרום לנזקי רטיבות בדירת התובעים. עוד עתרו התובעים לפסיקת פיצויים בגין נזקים שמקורם באותה נזילה כמו בגין עוגמת נפש. התובעים טענו בפני כי הנתבעים והם הינם שכנים בבניין ברחוב שער הגולן 23 בראשון לציון, כאשר דירת הנתבעים נמצאת קומה אחת, מעל לדירת התובעים. לשיטתם, הם סובלים מזה כ- 17 שנים, מרטיבות ונזילה שמקורה בצנרת המצויה בדירת הנתבעים. משכל פניותיהם לנתבעים ולחברה הקבלנית לא הועילו, והעבודות שבוצעו בפועל לא היה בהן כדי לפתור את הבעיה, הוגשה תביעה זו. בכתב ההגנה, טענו הנתבעים, כטענה מקדמית, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שעה שכתב התביעה עצמו נוקב במועד גילוי הליקוי, כמועד אשר חלף לפני למעלה מ- 17 שנים. לגופה של התביעה, הוסיפו הנתבעים וטענו כי נוכח ליקויי הבנייה הרבים בדירתם, הוגשה בשנת 2000, תביעה כנגד החברה הקבלנית אשר בנתה את הבניין, כאשר תביעתם זו כללה גם התייחסות לבעיות רטיבות, נזילות וצנרת. התביעה אשר הוגשה לבית משפט השלום בתל-אביב במסגרת ת.א. 18923/00, תיקרא להלן: "התיק המקורי". בשנת 2006 ניתן פסק דין בתיק המקורי, וזאת במערך היחסים שבין הנתבעים לבין החברה הקבלנית, ותוך שבית המשפט מחייב את החברה הקבלנית בתיקון חלק מהליקויים ובפיצוי ביחס לחלק אחר. לשיטת הנתבעים, התובעים היו מודעים, לכל אורך הדרך, לעובדת ניהול ההליך המשפטי במסגרת התיק המקורי ואף הוצע להם להצטרף להליך, אלא שאלו האחרונים סירבו לעשות כן, ויש לראותם כמי שוויתרו על זכויותיהם או כמי שיש לייחס להם רשלנות תורמת, בהיקף המאיין את התביעה הנוכחית. הנתבעים הוסיפו והגישו הודעה לצד שלישי כנגד החברה הקבלנית, במסגרתה טענו כי נוכח הכרעתו של בית משפט השלום בה, יש לראות את הצד השלישי כמי שקיים כנגדו מעשה בית דין. עוד הפנו הנתבעים את שימת הלב לכך שהוגשה על ידם, בתיק המקורי, בקשה לפיצול סעדים וזו אושרה הן במסגרת התיק המקורי, והן בשלב הערעור על פסק הדין, בבית המשפט המחוזי בפני כב' הנשיאה השופטת גרסטל. במסגרת ההודעה הוסיפו הנתבעים וטענו כי אחריותה של הצד השלישי נובעת הן מכוחו של פסק הדין בתיק המקורי והן מכוח אחריותה לטיב ואיכות הבנייה בבניין. לפיכך, ככל שיימצא כי מקור הנזילות הוא במעשה או מחדל של הצד השלישי, יהא בכך כדי להקים הצדקה לחיוב הצד השלישי, בכל סכום שייפסק, ככל שייפסק, כנגד הנתבעים. במסגרת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי טענה הצד השלישי להתיישנות, כמו גם לחוסר תום לב מצד שולחי ההודעה שעה שהיו מודעים, עוד בשנת 2006 על היתכנות הגשתה של תביעה זו, אך פעלו בדרך בה פעלו על מנת להתחמק מתשלום פיצויים עתידיים. לשיטת הצד השלישי, שעה שהתביעה הנוגעת לליקויים נדונה והוכרעה, אין מקום לשוב ולערב את הצד השלישי בהליכים זהים. ביום 13.7.11 , בהסכמת הצדדים, מונה על ידי המהנדס, מר שנהב כמומחה מטעם בית המשפט אשר נתבקש לחוות דעתו באשר לטענות בעלי הדין, ביחס לרטיבות הקיימת בדירת התובעים. בין היתר התבקש המומחה לבחון את שאלת מקור הרטיבות, משך זמן התיקון, עלותו, הצורך בפינוי הדירה כמו גם לשאלה בדבר מיקום הליקוי הנוכחי וזאת ביחס למקום הליקוי שאותר במסגרת ההליכים שהתנהלו בתיק המקורי. ביום 21.11.11 הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט במסגרתה מצא המומחה לציין, בין היתר, ממצאים כדלהלן : א. אזור מקלחת ההורים קיימים סימני רטיבות המעידים על מערכת איטום לא תקינה בקירות וברצפת החדר. בנוסף, קיימת רטיבות ניכרת בקיר הגובל עם המקלחת בצד הפונה למרפסת השירות. ב. לא היה למומחה מטעם בית המשפט ספק, כי חדר זה מחדיר את המים לדירת התובעים, כמו גם חדר האמבטיה הכללי. ג. באשר למיקום הנזקים והקשר בינם לבין התיק המקורי, מצא המומחה מטעם בית המשפט כי ממצאיו של המומחה בתיק המקורי, מר צבי רון, וממצאיו של המומחה שבפני, דומים מאוד. ואולם, לשיטתו של המומחה, על פי הממצאים בשטח, ניתן לומר כי הבעיה שזוהתה בשני חדרי הרחצה על ידי המומחה בתיק המקורי, לא טופלה בצורה נכונה ומלאה, וכי למעשה מדובר בבעיה מתמשכת אשר לא טופלה בצורה יסודית והיא נמשכת זה שנים רבות. (ראה עמוד 12 לחוות הדעת). לאחר שעיינתי בכתבי הטענות , נתתי דעתי לעדויות הצדדים , הראיות והסיכומים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ודין ההודעה לצד שלישי להתקבל גם כן . טעמיי להלן: כאמור, השאלה המהותית הראשונה אליה אני נדרשת לצורך הכרעה בתיק זה הינה שאלת ההתיישנות. הנתבעים והצד השלישי, חזרו וטענו במסגרת ההליך, וסיכומיהם, כי תביעתם של התובעים התיישנה. אציין כי בתיק זה הוגשו על ידי כל הצדדים מסמכים וראיות שונות הנוגעות להתכתבות, התנהלות, ולהליכים המשפטיים הקודמים. כל אחד -בהתייחס לטענותיו הוא. על מנת שתובהר מלוא התמונה העובדתית, מצאתי להעלות על הכתב את עיקרי אותם מסמכים, בהתאם לסדר כרונולוגי, וזאת עד למועד הגשת התביעה הנוכחית: מס' תאריך מהות כתב בית דין / מגיש 1993 (לערך) קבלת חזקה בדירה על ידי התובעים לפי תצהיר תובעים 13.3.1994 מכתב ליקויים של הנתבעים לצד השלישי מוצג נ/1 2000 הגשת התביעה המקורית במערך היחסים שבין הנתבעים לצד השלישי מוצג נ/3 נתבעים 7.1.2001 משלוח הודעת התובעים לנתבעים על נזילה נספח א' -תובעים 24.1.2003 חוות דעת ראשונה של המהנדס מר צבי רון תביעה מקורית. מוצג נ/4 -נתבעים וכן נספח לתצהיר צד שלישי. 25.11.2004 פניית התובעים לצד שלישי לעניין הנזילותמהתכתובת הכוללת עולה כי בסוף שנת 2004 בוצעו תיקונים בבית הנתבעים. נספח ד'-תובעים 14.4.2005 הודעת התובעים לצד ג' כי על אף התיקון יש ליקויים שיש לתקן. נספח ד'-תובעים 15.6.2005 הודעת התובעים לצד ג' כי הנזילה אינה נפסקת נספח ד'-תובעים 10.11.2005 פניית התובעים לנתבעים במסגרתה נאמר כי בשנת 2005, בוצעו בדירת התובעים התיקונים על ידי הצד השלישי, תוך שהובטח כי הבעיה נפתרה. כן נאמר באותו מכתב כי בעבר טען הצד השלישי בפני התובעים כי נוכח העובדה שהסוגיה נדונה בבית המשפט, במערך היחסים שבין הנתבעים לצד השלישי, לא ניתן לבצע את התיקונים. המכתב כולל טענה כי חזרו סימני הרטיבות, תוך הצגת דרישה לתיקון. נספח ד'-תובעים. 22.5.2006 מכתב מב"כ התובעים לנתבעים לעניין ביצוע אטימה של הדליפה, על אף ניהול התיק המקורי 6.6.2006 בקשת הנתבעים לפיצול סעדים בתיק המקורי. מוצג נ/7 נתבעים 14.8.2006 פסק הדין בתיק המקורי, לרבות אישור לפיצול סעדים מוצג נ/6-נתבעים 21.11.2006 דחיית הערעור בבית המשפט המחוזי ואישור לפיצול סעדים- בהתאם לנוסח הנקוב מוצג נ/9-נתבעים 28.1.2007 מכתב התובעים לצד השלישי במסגרתו קיים ציון על ביצוען של עבודות תיקונים בדירת התובעים מספר שבועות קודם לכן על ידי הצד השלישי, ואולם סימני הרטיבות חזרו. נספח ד'-תובעים. 24.6.2007 פניית התובעים לצד השלישי בבקשה לפתרון הבעיה, תוך ציון כי הנתבעים עודכנו בכך. נספח ד-תובעים 25.7.2007 פניית התובעים לצד השלישי על פיה הבינו מנציג הצד השלישי כי מביקור שנערך אצל הנתבעים עם שרברב מומחה, נמצאה הנזילה, ממקור בר פתרון, תוך בקשה לעדכון בצעדים נספח ד'-תובעים 26.10.2007 פניית התובעים לצד שלישי, על פיה נמסר לו על ידי הנתבע כי היה ביקור בחודש יולי ונמצאה הנזילה, תוך שהיא תוקנה על פי הנחיות הצד השלישי, אך הרטיבות בדירת התובעים ממשיכה נספח ד'-תובעים 27.3.2008 בקשה מטעם התובעים לצד השלישי, לביקור בדירת התובעים על מנת לוודא פתרון הבעיה. נספח ד'-תובעים. 24.7.2008 פניית התובעים לצד השלישי על פיה לשמחת התובעים, ככל הנראה נפתרה הבעיה והצד השלישי מתבקשת לתאם מועד לביצוע עבודות צבע וטיח נספח ד'-תובעים 26.10.2008 פניית התובעים לצד השלישי, תוך התייחסות למכתב שהתקבל מהצד השלישי באוגוסט 2008 על פיו מסרבת הצד השלישי לבצע תיקונים, תוך דרישת לתיקוני צבע וטיח תוך שצוין כי נמצא הפתרון לנזילה נספח ד'-תובעים 16.2.2009 פניית התובעים לצד השלישי תוך ציון כי ביום 3.12.08 בוצעו תיקוני צבע, אלא שכשבועיים לאחר התיקון, החלו לחזור קילופי הצבע והטיח , תוך ציון תקווה כי הבעיה המקורית אינה נמשכת נספח ד'-תובעים 3.9.2009 פניית התובעים למנהל הצד השלישי, תוך דרישה לפתור את הבעיה, שכן חזרו קילופי הצבע. במכתב יש התייחסות לתגובת הצד השלישי, על פיה, החברה אינה חברת תחזוקה נספח ד'-תובעים 23.9.2009 מכתב תשובה של התובעים לב"כ הצד השלישי, עם דרישה לתיקון הליקוי המהותי, תוך התייחסות שכל הטיפול, עד כה, היה קוסמטי נספח ד'-תובעים 8.2.2010 דו"ח מהנדס מטעם התובעים נספח ה'-תובעים 29.4.2010 פניית ב"כ התובעים לנתבעים לעניין הליקויים נספח ו'-תובעים 17.5.2010 תשובת הנתבעים תוך הכחשת מקור הליקוי, כמו גם הפניית האחריות לכיוון הצד השלישי, וסירוב לשאת בעלויות נספח ו'-תובעים בסעיף 2 לחוק ההתיישנות התשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), קבע המחוקק כי בית המשפט לא יזקק לתביעה שהתיישנה, הגם שאין בהתיישנות בלבד כי לבטל את הזכות גופה. ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי לא בנקל יורה בית המשפט על סילוקה של תביעה מחמת התיישנות, וכי יש לפרש את הוראות חוק ההתיישנות בצמצום. נקודת המוצא הינה כי התיישנות מהווה מחסום פרוצדוראלי , בפני תובעים המונעת, מעשית, את האפשרות לממש את הזכות להגשת תביעה. עם זאת, לא ניתן לראות את הזכות עצמה, כבטלה. דומה כי הוראותיו של חוק ההתיישנות באו על מנת לאזן בין הצורך לאפשר לכל אדם לממש את הזכות, המעין חוקתית, לפנות בעתירה לבית המשפט בבקשה לקבלת סעד, לבין הצורך בקביעת גבול של לוח זמנים באשר לפתיחתם של הליכים וזאת שעה שהעיכוב בפתיחתו של ההליך, יש בו כדי לגרום לנזק ראייתי קושי לצד שכנגד להביא ראיותיו עד כדי יצירת חוסר איזון, מקום בו רואים באותו עיכוב כדי ויתור או מחילה, כמו גם שיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי של הוודאות בניהול חיי המסחר. (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 158/54 יצחק דה בוטון ואח' נ' בנק המזרחי בע"מ פ"ד י' 687 , ע"א 369/57 מתיתיהו נסברג נ' פלוס פ"ד יג 584, ע"א 506/82 זונטג ואבא יוסף נ' עזבון המנוח מנדלסון דוד ז"ל ואח' פ"ד מ(3)113). בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות, מתחילה תקופת ההתיישנות ביום שבו נולדה עילת התביעה. השאלה הנשאלת בתיק זה שבפני הינה, מתי נולדה עילת תביעתם של התובעים. יש לזכור כי התביעה שבפני היא תביעה נזיקית. לשיטת התובעים, הם זכאים לסעד של צו עשה ופיצוי, עקב מעשה או מחדל רשלני של הנתבעים אשר גרם לשיטתם לנזק בדירתם. בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), נקבע כי תקופת ההתיישנות בתביעה שעניינה עוולות נזיקיות, "היום שבו נולדה עילת התביעה" הוא אחד משניים : היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל, וככל שהיה המעשה או המחדל, מעשה/מחדל נמשך, היום שבו חדל; היום בו נגרם הנזק, או היום בו נגלה הנזק, ואולם כאשר עסקינן בסוגית גילוי הנזק, המועד האחרון להגשת התביעה, הינו 10 שנים מיום אירוע הנזק. בפסק הדין בעניין ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל פ"ד לח(3) 673, קבע בית המשפט העליון, מפי כב' השופט בך כי הוראות סעיף 89 לפקודת הנזיקין וחוק ההתיישנות, קשורות זו בטבורה של זו. נוכח האמור לעיל, בכל מקרה בו מועלת על ידי נתבע טענה להתיישנות עילת התביעה, נדרש בית המשפט לבחון טענות אלו, באמצעות "מסננת" עובדתית, הרלוונטית לתיק הפרטני המונח בפניו. בע"א 2462/97 הפועלים ליסינג בע"מ נ' טיפול שורש, ניהול ושירותים למרפאות שיניים (ישראל מספר 1) בע"מ, פ"ד נד (1) 529, 541 (2000) סיכם כב' השופט ת' אור את ההלכה הפסוקה בעניין מועד היווצרות עילת התביעה כמפורט להלן: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). "עילת התביעה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב של הנתבע (ע"א 242/66 יעקובסון נ' גז). היום שבו נולדה עילת התביעה הוא היום שבו אילו הגיש התובע תביעה לבית-המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה בפסק-דין (ע"א 115/52 ולירו נ' ליפשיץ. ראה גם ד"נ 32/84 עיזבון וויליאמס נ' Israel British Bank) בתיק זה שבפני, לכאורה יש אכן לראות את מועד היווצרות העילה כמועד בו נודע לתובעים, לראשונה, על קיומן של הנזילות והרטיבות. עוד יודגש, כי מהנספחים אשר צורפו לתצהיר התובע עולה כי התובעים היו מודעים היטב הן לזהותם של הנתבעים, כמי שמתגוררים מעליהם, והן לעניין זהותה של החברה הקבלנית אשר בנתה את הבניין. (בעניין זה פניית התובעים לצד השלישי ולנתבעים בשנת 2000 ו-2004, סעיפים 4 ו - 6 לטבלה שלעיל). עוד הוכח בפני כי התובעים היו מודעים לקיומם של ההליכים המשפטיים שבין הנתבעים לבין הצד השלישי, וכל עוד נוהלו אותם הליכים. אני מודעת לטענות התובעים על פיהן לא ידעו להצביע על מקור יצירת הנזק או היקפו המדויק של הנזק במשך זמן רב ואולם בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון, העדר האפשרות לקבוע את היקפו של הנזק או אפילו להגיש חוות דעת באשר לזיהוי המדויק של המקום בו החל, אין בו כדי להקפיא את מרוץ ההתיישנות. (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 269/53 פרבר נ' שרגא ברון פ"ד ח' 701) לכאורה, נוכח אלו, היה אכן מקום לקבל את טענות הנתבעים והצד השלישי ולהורות על דחיית התביעה מחמת התיישנות. עם זאת, בתיק זה שבפני עולות שתי סוגיות נוספות, הקשורות להוראות חוק ההתיישנות, ואשר יש בהן כדי להביא לדחיית טענות הנתבעים והצד השלישי, בכל הנוגע להתיישנותו של ההליך שבפני. עילת תביעה נמשכת: במסגרת ע"א 590/67 קלינמן נ' ד"ר מירון חרושת כימית בע"מ ואח' פ"ד כב(2) 929, קבע בית המשט העליון "במקרה שיש הפרת חובה הנמשכת והולכת מצד הנתבע והגורמת ברציפות נזק לתובע, הרי עילת תובענה חדשה נולדת בכל יום, ואם ההפרה והנזק הנובע ממנה נמשכו פרק זמן העולה על תקופת ההתיישנות, יחסום חוק ההתיישנות - אם הנתבע מסתמך עליו - את תובענת התובע על הנזק שאירע לפני התאריך הקובע, אך לא על הנזק שאירע אחריו." ( בפסק הדין מצטט כב' השופט הלוי מתוך CARTLEDGE V. JOPLING AND SONS, LTD.; (1961) ,3 ALL E.R. 482, שם אמר השופט לורד פירסון (.PEARSON, L.J), ב-ע' 491, את הדברים שצטטו לעיל) בתיק זה שבפני, מלמדות עדויות הצדדים , והתכתובת הענפה על כך שמדובר בנזק מתמשך. גם חוות הדעת של המומחה מטעם ביתה משפט מלמדת כי לשיטת המומחה : "על פי הממצאים בשטח ניתן לומר כי הבעיה שזוהתה ב-2 חדרי הרחצה לא טופלה בצורה נכונה ומלאה. למעשה מדובר בבעיה מתמשכת אשר לא טופלה בצורה יסודית והיא נמשכת זה שנים רבות". (ראה עמוד 12 סעיף ה' לחוות הדעת של המומחה). נוכח האמור לעיל, לכל היותר, יכולים הנתבעים להעלות טענות הנוגעות להתיישנות ביחס לאותו חלק מהנזק אשר נגרם קודם לשבע השנים שקדמו לפתיחתו של ההליך שבפני. ביחס לכך יודגש כי בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון הנטל לאבחן בין נזק שנגרם קודם ולאחר תקופת ההתיישנות, מוטל על הטוען להתיישנות, וכאשר לא הוכח איזה נזק נגרם באיזה שלב, דין טענת ההתיישנות להידחות (בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 702/86 איטונג בטרום בע"מ נ' יצחק בן הרוש פ"ד מד(1) 160). על אף האמור לעיל, יש להדגיש כי סוגיה זו של הפרה המתמשכת והיווצרותה מחדש של עילת תביעה, עניינה מערך היחסים שבין התובעים לבין הנתבעים, ואין עניינה במערך היחסים שבין שולחת ההודעה לצד שלישי. יש לזכור כי הצד השלישי הינה החברה הקבלנית. חברה קבלנית אינה בגדר "מבטח", ואינה אחראית לעולמי עד, לכל רכיב בבניין אותו בנתה. שעה שעילת התביעה, הינה למעשה חדשה או מתחדשת, לא ניתן להניחה לפתחו של הצד השלישי. גם ההיתר לפיצול סעדים, אין משמעותו כי ביחס לנזק חדש, תחוב הצד השלישי, כמי שבנתה את המבנה. אשר על כן, ככל שסוגיה זו של עילת תביעה נמשכת, הייתה הבסיס הבלעדי לחיוב מי מן הצדדים, דומה כי גם בשלב זה, היה מקום להורות על דחייתה של ההודעה לצד שלישי. הודאה בקיום זכות ואולם, למעלה משאלת קיומה של עילת תביעה נמשכת, ולשיטתי חשובה ממנה, הינה דרך התנהלות הצדדים במהלך השנים, או ליתר דיוק, ביצוע פעולות התיקון בסוף שנת 2004 ואף לאחר מכן. מכלל הראיות עולה תמונה עובדתית על פיה, לאחר הגשת התביעה בתיק המקורי, מונה על ידי בית המשפט השלום בתל-אביב מומחה, מר צבי רון, אשר בחן ומצא כי אכן התגלעו ליקויים בדירת הנתבעים. כפועל יוצא, בוצעו בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2004 תיקונים שונים בדירת הנתבעים אשר היה בהם להבנתו של המומחה באותו תיק כדי להביא לפתרון בעיית הנזילות ובהמשך ולאחר מכן אף בוצעו עבודות ותיקונים בדירת התובעים עד לסוף שנת 2007. מעדויות כל בעלי הדין, כמו גם מעיון בתכתובת שהוצגה לעיוני בתיק זה עולה כי כל הצדדים סברו, עם סיום אותן עבודות תיקון, כי הבעיה נפתרה על ידי הצד השלישי, בסוף שנת 2004 תחילת שנת 2005. גם לאחר מכן, בין השנים 2005 ל- 2008, בוצעו תיקונים נוספים, כאשר הצד השלישי מציג בפני התובעים והנתבעים כאחד מצגים בדבר פתרון הבעיה. כך לדוגמא ראה מכתבו של התובע לצד השלישי מיום 25.11.2004 במסגרתו נכתב, בין היתר: " חיכינו בסבלנות רבה 12 שנה עד פתרון המחלוקת ביניכם לבין שכיננו-משפחת בר תקווה ולא שמעתם מאתנו ולו ציוץ. כעת, לאחר תיקון מקור הנזילה (שהפעם התבצע ביסודיות-ליווינו את מנהל העבודה צביקה לאורך כל הפרויקט, ונאלצנו לסבול מרעשים לא סבירים ברוב שעות היממה) נבקשכם לסור לדירתנו לתיקוני צבע וטיח-תוצאה ישירה של נזילה זו (מדובר בתיקונים מינוריים)". (בעניין זה ראה עמודה 6 לטבלה שלעיל) כך לדוגמא ראה מכתבו של התובע לנתבעים מיום 10.11.2005, בו נכתב בין היתר: "בינואר 2005 צביקה מחב' נאות דברת ביצע בדירתנו את התיקונים הנדרשים והבטיח לנו מפורשות כי בעיית הרטיבות נפתרה לצמיתות וזאת בעקבות טיפול יסודי שנערך קודם לכן בדירתכם. לאחר מספר שבועות חזרה הרטיבות ואף התרחבה לחלקים נוספים בדירה. פנינו שוב לחב' נאות דברת ונענינו כי הטיח לא נקלט מסיבה כלשהי והרטיבות באזורים חדשים היא כנראה תוצאה של ההצפה במהלך פעולת האטימה בדירתכם. בספטמבר 2005 צביקה מחב' נאות דברת ביצע שוב בדירתנו את התיקונים והשתמש בחומרי טיח יקרים במיוחד, כדבריו. שוב הבטיח שהרטיבות לא תחזור. " (ההדגשים במקור ה.ס.). (לעניין מכתב זה ראה עמודה 9 לטבלה שלעיל). לא זו אף זו, במכתב אשר נשלח על ידי התובעים בחודש ינואר 2007 , פונים התובעים לצד השלישי ומציינים, בין היתר, כי בוצעו על ידי הצד השלישי עבודות תיקונים במקומות שנפגעו מהרטיבות, שבועות ספורים קודם משלוח אותו מכתב. ( ראה עמודה 14 לטבלה שלעיל). לאחר מכן, ובחודש יולי 2007 , נשלח מכתב נוסף מטעם התובעים לצד השלישי ממנו עולה כי מבירור שנערך עם מר צביקה, נציג הצד השלישי, עלה כי התקיים כשבועיים קודם למשלוח המכתב, ביקור בבית הנתבעים, בנוכחות שרברב מומחה, כאשר במהלכו אותר לבסוף, מקור הרטיבות. (בעניין זה ראה עמודה 16 לטבלה שלעיל, כן ראה עדותו של הנתבע עמוד 14 שורות 29-31 לפרוטוקול ). בהמשך, בחודש יולי 2008 , נשלח מכתב נוסף של הנתבעים לצד השלישי במסגרתו מאשר התובע כי לכאורה נפתרה הבעיה ומתבקשת צביעה ותיקוני קילופי טיח. (בעניין זה ראה עמודה 19 לטבלה שלעיל). אציין כי הנתבעים והצד השלישי לא הציגו תכתובת ממנה ניתן להסיק כי הנתונים המפורטים במכתבי התובעים, בכל הנוגע לביצוע העבודות , הפגישות או הפניות, אין בם ממש. למעשה, למעט טענות כלליות באשר להעדר חבות, לא הוצג דבר. התובע , במסגרת חקירתו הנגדית טען : " כל השנים הללו הקבלן שלח נציגים מטעמו לטפל בבעיה, כל השנים טיפלו בקומה מעלי, שמעתי עבודות נעשות, דיברתי עם השכן פה ושם שהקבלן עובד אצלו בדירה ובא עם מומחים, בודקים שאין לחות, מתקנים את זה שוב ושוב." (ראה עמוד 11 שורות 25-27 לפרוטוקול). בהמשך משנשאל מדוע לא תבע קודם לכן השיב: "כי מטפלים בבעיה, איזו סיבה יש לי לתבוע, אם הבעיה מטופלת לאורך השנים?". (ראה עמוד 12 שורה 10 לפרוטוקול) עיון בחקירתו הנגדית של התובע מלמד כי הוא לא נשאל שאלות ביחס למכתבים מן השנים 2005-2008 , וזאת בין אם על ידי הנתבעים ובין אם על ידי הצד השלישי, וזאת למעט שאלה בודדת לעניין ידיעתו דבר ניהול ההליך המשפטי וביחס למכתב מיום 10.11.05. הנתבע, בכנות רבה, הודה במסגרת חקירתו הנגדית, כי בוצעו על ידי הצד השלישי מספר תיקונים בדירתו, אשר אמורים היו להביא לפתרון הבעיה. (בעניין זה ראה לדוגמא עמוד 14 שורה 21, עמוד 15 שורות 6-8, ושורה 20 לפרוטוקול). מר ברוך שלף, המצהיר מטעם הצד השלישי, הודה כי במהלך שנת 2006-2007 הפסיק עבודתו אצל הצד השלישי, וכלל אינו ער לחלק מן התכתובת אשר נשלחה על ידי התובע. העד גם לא יכול היה לציין האם ביקר בדירת התובעים לאחר שנת 2004, או האם היה בקשר עם התובעים לאחר שנת 2004. מדובר במי שהיה העד היחיד של הצד השלישי, בהליך שבפני, ולא היה בעדותו כדי להביא לסתירת טענות התובעים באשר לתיקונים והמצגים שהוצגו מסוף שנת 2004 ואילך. למעשה, במסגרת חקירתו הנגדית, אישר מר שלף, בכנות, כי בניגוד לדעתו האישית, ועל אף שסבר שאין הצדקה לביצוע התיקונים, הוחלט על ידי הצד השלישי, לבצען. ( בעניין זה ראה עמוד 33 שורות 21-23 לפרוטוקול). מהתכתובת הענפה מאוד, כמו גם עדויות הצדדים עלה במפורש כי האדם אשר נכח במקום בעת ביצוע העבודות והיה הגורם האחראי בשטח מטעמה של הצד השלישי, היה אדם בשם צביקה. (בעניין זה ראה עמודות 6,8,9,16,18,19,21,22 לטבלה לעיל, וכן לעדותו של הנתבע עמוד 15 שורות 10-14 לפרוטוקול). המצהיר מטעם הצד השלישי, מר ברוך שלף, נשאל ביחס לצביקה מספר שאלות, והוא אישר כי מדובר במי שהיה מנהל עבודה אחראי על ביצוע עבודות בדירת הנתבעים בשנת 2004. (בעניין זה ראה עמוד 29 שורות 28-29 לפרוטוקול הדיון). עוד אישר מר שלף כי הוא מניח שלצד השלישי יש את שמו, מספר הטלפון ודרך ליצור קשר עם מר צביקה, הגם שאינו עובד עוד עבור הצד השלישי. (בעניין זה ראה עמוד 31 שורה 7 לפרוטוקול הדיון) עם זאת, הצד השלישי נמנע מלהגיש תצהיר מטעמו של צביקה, או לבקש לזמנו לעדות. בהתאם להלכתו של בית המשפט העליון , הימנעות הצד השלישי מהבאתו של עד כה משמעותי לעדות, יש בה כדי ללמד כי עדותו זו הייתה מזיקה לצד השלישי, ומכאן שהיא עומדת לחובת הצד השלישי, באופן ברור. במסגרת סעיף 9 לחוק ההתיישנות נקבע כדלהלן : הודה הנתבע בכתב או בפני בית המשפט , בן בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה, ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה. בסעיף זה, "הודאה"- למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות". (ההדגשה אינה במקור ה.ס.) שעה שהצד השלישי ביצע עבודות בבית התובעים והנתבעים כאחד; שעה שנציג מטעם הצד השלישי הציג בפני הנתבעים והתובעים מצגים על פיהם הבעיה מצאה פתרונה; שעה שכל אלו, בוצעו ונעשו בין השנים 2004-2008; על בסיס כל אלו, אין לי אלא לראות בנתבעים ובצד השלישי כמי שהודו בקיומה של הזכות, ומכאן כי מניין תקופת ההתיישנות, החל מחדש. חובתם של הנתבעים שנדחית טענת הנתבעים להתיישנותה של התביעה, נדרשתי לטענות בעלי הדין לגופן. מחוות הדעת אשר הוגשה לי על ידי המהנדס מר שנהב, נמצא כי הליקויים אכן קיימים והנזקים בדירת התובעים , מקורם בדירת הנתבעים. הגם שההחלטה האם לאמץ או לדחות את חוות הדעת של המומחה, היא לעולם לשיקול דעתו של ביתה משפט, לא בנקל יבחר בית המשפט להתעלם מהמלצות המומחה שמונה על ידו, כמי שהינו בעל מקצוע אובייקטיבי ונטול פניות. שעה שאיש מבעלי הדין לא ביקש לזמן את המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתו, נותרה אותה חוות דעת כשהייתה, ללא כל כרסום או נימוק לדחייתה. לאחר שנתתי דעתי לכלל טענות הצדדים אני מוצאת לאמץ את המלצות המומחה מטעם בית המשפט, ככל שהן מתייחסות למהות הליקויים, מקורם והדרך לתיקונם. ההודעה לצד שלישי כאמור, כתב ההגנה בהודעה לצד שלישי כלל בחובו שלוש טענות מרכזיות: א. התיישנות. ב. הכחשת קיומם של ליקויים. ג. העדר חבות של הצד השלישי מחמת חוסר תום לב ושיהוי. באשר לטענת ההתיישנות, דין זו להידחות מהטעמים שנמנו לעיל. באשר לקיומם של הליקויים, אין לי אלא להפנות לפרק הדן בחבות הנתבעים. באשר לטענת חוסר תום הלב והשיהוי, אתייחס להלן: במסגרת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי טענה הצד השלישי כי שעה שהנתבעים היו מודעים לחשיפה לתביעה מצד התובעים ולא פעלו לצורך מיצוי כל הזכויות במסגרת התיק המקורי, יש להורות כי נהגו בחוסר תום לב משווע. במסגרת הסיכומים טענה הצד השלישי גם טענת שיהוי עד כדי שינוי מצב לרעה, וכן כי קיים בתיק זה מעשה בית דין והשתק עילה ופלוגתא. אקדים ואומר כי הטענות בדבר השתק עילה והשתק פלוגתא, לא בא זכרן במסגרת כתב ההגנה להודעה לצד שלישי ויש בהעלאת טענות אלו במסגרת הסיכומים כדי הרחבת חזית אסורה. למעלה מכך, איני מוצאת שיש לקבל את טענות הצד השלישי, או לראות בדרך התנהלות הנתבעים ככזו המקימה חסם בפני תביעה זו. אומנם, הנתבעים היו מודעים לכך שהם חשופים לתביעה על ידי התובעים. עם זאת, יש לומר כי גם הצד השלישי היה מודע לאותם נתונים בדיוק, ועיון בטבלה דלעיל מלמד כי מספר פניות התובעים לצד השלישי, אינו קטן מהיקף פניות התובעים לנתבעים. למעלה מכך, מעיון בבקשות והמסמכים השונים הנוגעים לתיק המקורי עולה כי מכוח אותה ידיעה בדיוק, פנו הנתבעים לבית המשפט במסגרת התיק המקורי, בבקשה למתן היתר לפיצול סעדים. שולחת ההודעה הייתה מודעת לקיומה של אותה בקשה, הגיבה לה עניינית, ובית המשפט נתן את החלטתו במסגרתה נקבע במפורש: "דווקא מטעמי המשיבה ועל מנת שבעתיד, לא תועלה טענה אחרת, על ידי המשיבה באמצעות בא כוח אחר, יש להיעתר לבקשה. ניתן צו לפיצול סעדים". גם בית המשפט המחוזי, בפני כב' הנשיאה השופטת גרסטל, נדרש לעניינם של הנתבעים והצד השלישי, במסגרת ערעור על פסק הדין , להציע לצדדים את ההסדר הבא: "הצעת בית המשפט: הערעור יידחה ללא צו להוצאות. יובהר שהיתר לפיצול סעדים מתייחס אך ורק למקרה שבו המשיבים יתבעו על ידי השכנים בשל הרטיבות ויהיו זכאים לשלוח הודעת צד ג' נגד המערערת". במסגרת הדיון בערעור נתנו הצדדים (דהיינו הנתבעים והצד השלישי) את הסכמתם להצעתה זו של כב' הנשיאה, וניתן לה תוקף של פסק דין. מכאן כי שולחת ההודעה נתנה, מפורשות, את הסכמתה להחרגת אפשרות הגשתה של תביעה על ידי הנתבעים כנגדה, אם וככל שתוגש תביעה על ידי התובעים, כפי למרבית הצער אכן אירע. מכלל הראיות בתיק זה, מכלל המוצגים שהוגשו לעיוני מלמד כי לא ניתן לראות את שולחי ההודעה כמי שהסתירו דבר מה, או ניסו ליצור ייתרון דיוני זה או אחר ביחס לצד השלישי, וממילא אינם מבקשים לראות בצד השלישי כ"כיס עמוק" , אלא כדי תיקון הליקויים בגינם נתבעו. ויודגש, הנתבעים לא יכלו לחייב את התובעים להגיש את התביעה או להצטרף להליך המקורי, יותר מאשר יכלה לעשות זאת הצד השלישי. די בכך על מנת להביא לדחיית טענותיה של הצד השלישי. למעלה מן הנדרש, ועל אף שהיה בטענות הצד השלישי כדי הרחבת חזית אסורה, אציין כי ממילא דומה כי עסקינן בניסיון ל"עקוף" את סוגיית מתן ההיתר לפיצול סעדים. בנוסף, בכל הנוגע ל-השתק עילה, אין המדובר בצדדים זהים שעה שהתובעים לא היו צד להליך המקורי, ושעה שבמערך היחסים שבין הנתבעים לצד השלישי נותרה האפשרות להגשת התביעה. באשר להשתק הפלוגתא, אין עסקינן באותם צדדים שעה שהתובעים לא היו צד להליך, אין עסקינן באותה פלוגתא שכן התובעים עותרים לתיקון הליקוי ככל שהוא משליך על דירתם שלהם (הגם שהיא נובעת מדירת הנתבעים). צו עשה עתירתם המרכזית של התובעים הינה למתן צו עשה המורה לנתבעים לתקן את הליקוי. ההודעה לצד שלישי עניינה הטלת החיוב בתיקון על הצד השלישי (בכפוף לחיוב הנתבעים). לכאורה די באמור לעיל על מנת שיינתן על ידי פסק דין הכולל בחובו צו עשה. נוכח מכלול האירועים שתוארו לעיל בפסק הדין, ומערך היחסים המורכב שבין הצדדים, אני מוצאת להורות בזאת כדלהלן : א. ב"כ הצדדים יתאמו ביניהם מועד לביצוע עבודות תיקון הליקויים, בהתאם לחוות דעתו של המומחה, מר שנהב וזאת בתוך 45 יום מהיום. ב. מר שנהב יתבקש להודיע האם נדרשת נוכחותו באיזה מן השלבים של תיקון הליקויים, וככל שאכן נדרשת נוכחות זו, יתואמו העבודות בהתאם, מול המומחה מטעם בית המשפט. ג. העבודות יבוצעו ברצף, לאורך תקופה שלא תעלה על 10 ימים (נוכח סעיף ג' לפרק 4 לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עמוד 11). ד. עם סיום העבודות בדירת הנתבעים, תערך על ידי המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת משלימה, אשר תכלול את פירוט הליקויים שתוקנו, כמו גם אלו לגביהם עדיין קיים כשל (כמו גם שווים). ככל שיימצא כי עדיין קיימים ליקויים, גם לאחר ביצוע התיקונים, יגישו הצדדים טענותיהם בתוך 14 יום , ותינתן החלטה בהתייחס לאלו במפורש. ה. בעלות שכרו של המומחה מטעם בית המשפט , תישא הצד השלישי. ו. לאחר שימצא על ידי המומחה מטעם בית המשפט כי העבודות בבית הנתבעים בוצעו כדבעי, תשלים הצד השלישי, בתוך 21 יום נוספים ( או בתוך 14 יום מהמועד שיקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט כי ניתן לעשות כן, לפי המוקדם) את תיקוני הטיח והצבע שבדירת התובעים. פיצוי בגין תיקון ליקויים, עגמת נפש ואובדן ימי עבודה באשר לתיקון הליקויים בדירת התובעים, ראה החלטתי בסעיף ו' לפרק של צו עשה. באשר לאובדן ימי עבודה , לא הונח בפני בסיס ראייתי באשר לגובה שכרם של התובעים או מי מהם, או ראיות על אובדן ימי עבודה בפועל. הגם שאני ערה לטענות התובעים, בבואו של בעל דין לעתור לפיצוי בגין רכיב נזק של אובדן ימי עבודה, עליו להוכיח לא אך כי נגרם לו הנזק, אלא גם את שיעורו. משלא הונח הבסיס הראייתי לגובה הנזק, אין מקום לפיצוי בגין רכיב זה. פסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש, היא לעולם לשיקול דעתו של בית המשפט והיא נעשית על דרך של אומדן. בתיק זה לא מצאתי שיש מקום לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש, וזאת תוך מתן הדעת לכך שהנתבעים והתובעים גם יחד, פעלו, במשך שנים, על מנת למצוא פתרון לליקוי, ואיני סבורה כי ניתן היה לצפות מהנתבעים כי יפעלו או יעשו דבר מה נוסף, מעבר לצעדים שננקטו על ידם. הגם שאני ערה לטענות התובעים בעניין זה, איני סבורה שיש מקום לחייב את הנתבעים בגין טענות אלו לנזק. משלא נמצא לחייב את הנתבעים בנזקי התובעים, אין מקום לחייב את הצד השלישי בגינם. באשר להוצאות ההליך אני מורה בזאת כי הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים בהיקף של 15,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל. הצד השלישי ישפה את הנתבעים בגין הוצאות ההליך (התביעה העיקרית וההודעה לצד שלישי) בהיקף של 20,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. נזקי מיםרטיבותהתיישנות