מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התמוטטות קירוי בריכה / התמוטטות גג בריכה: בפניי תביעה כספית. 1. התובעת היא חברה. בבעלותה בית מלון (להלן - המלון). התובעת והנתבעת התקשרו ביום 25.9.05 בהסכם (נספח א' לכתב התביעה) להקמת קירוי מתנפח לבריכת השחייה של המלון (להלן - הקירוי). בהסכם, המבוטא בטופס הצעת מחיר עליו חתמו שני הצדדים, נקבעו מידות הקירוי. נקבע מפרט טכני. נקבעו עניינים שונים באחריות המזמינה, היא התובעת. נקבעו גם תוספות, תנאי תשלום ומועד אספקה. בשלב מסויים, עודכנו עניינים שונים (4.12.05, נספח ב' לכתב התביעה). בהמשך לכך, הותקן הקירוי על ידי הנתבעת (25.12.05, נ/9). אין מחלוקת, כי ביום 8.2.06 התמוטט הקירוי וקרס (ראו פסקה 16 לתצהיר מר ישראל גלאובך (להלן - מר גלאובך) מטעם התובעת). בהמשך לכך, בוצעו פעולות תיקון על ידי נציגי הנתבעת. בתחילת חודש מרץ 2006, קרס הקירוי על פי הטענה פעם נוספת. לטענת התובעת, בשלב זה הודיעה הנתבעת כי אין בידה פיתרון להתמוטטות הקירוי (פיסקה 22 לתצהיר מר גלאובך). 2. לטענת התובעת, מתיאור זה עולה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים. בהקשר זה טוענת התובעת, כי נקשרה בהסכם בהסתמך על הצהרותיה של הנתבעת כי היא חברה מקצועית, בעלת ניסיון ויכולת, המסוגלת להתקין את הקירוי כפי שנדרש על ידי התובעת. התובעת טוענת, כי נוכח הפרת ההסכם, ביטלה אותו. התובעת טוענת גם כי עבודות הקירוי בוצעו ברשלנות. בהקשר זה נטען גם לתחולתה של הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובעת את הכלל כי הדבר מדבר בעדו. על יסוד כל אלה, התובעת תובעת סעדים של פיצויים והשבה. 3. דין התביעה להתקבל בעיקרה, מן השיקולים שיפורטו עתה. מהלך הדיון יהיה כדלקמן. תחילה, אדון בשאלת האחריות. מסקנתי היא כי הנתבעת אחראית כלפי התובעת בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מקריסת הקירוי המתנפח שהקימה. אחרי כן, אדון בשאלת היקפם של הנזקים האמורים, ככל שאלה הוכחו. תחילה, לעניין האחריות. אחריות 4. כעניין שבעובדה, מן החומר שבפניי עולה כי בקירוי נשוא התביעה הותקנו 2 מפוחים (ראו גם במפרט שבהצעת המחיר, נספח א' לכתב התביעה; עדות מר לינגורד, בעמוד 39). המפוחים האמורים דרושים על מנת ליצור ולשמור באזור המקורה את הלחץ הדרוש על מנת שהקירוי לא יתמוטט בשל רוחות. בלא הלחץ האמור, רוחות עלולות להביא לקריסת הקירוי. יוער, כי בהצעת המחיר האמור הוסף בכתב יד בפרק המפרט, לעניין המפוחים, "מפוח שלישי במידה ויידרש". עוד אוסיף, כי מדובר בקירוי של בריכה. שטחו, הנגזר מכך, הוא 24*35 מטרים. גובהו 8 מטרים. 5. אין מחלוקת כי הקירוי במקום קרס בשל רוחות עזות. בהסכם, הנתבעת קיבלה על עצמה להקים קירוי מתנפח לבריכה. קירוי זה נועד, על פי טיבו, לבודד את אזור הבריכה ממזג האוויר, ולאפשר שימוש בה בעונת החורף. כך עולה מהצעת המחיר של הנתבעת, המהווה את הבסיס להתקשרות בין הצדדים. בפתח הצעה זו הודגש והובלט, כי הקירוי יתוכנן כך ש"ניתן יהיה להקימו בתקופת החורף ולאחסנו בתקופת הקיץ. זמן לפירוק ואחסנה - יום אחד". 6. לא למותר לציין, כי המלון נמצא כ - 100 מטר מקו המים של הים התיכון. המלון והבריכה בנויים על מצוק בגובה של 10 מטר מעל פני חוף הים. בין בריכת המלון ובין המצוק אין מבנים אחרים. יוצא, כי הבריכה בנויה, באופן מעשי, על קו החוף הראשון. 7. מן הראיות עולה גם, כי במשא ומתן בין הצדדים עובר לכריתת ההסכם, הועמדה הנתבעת באופן מפורש על קיומן של רוחות עזות במקום (ראו תצהיר מר גלאובך, פיסקאות 3 - 4; עדותו, עמוד 15; ראו גם תשובותיו לשאלון, נ/1, שאלות 6 - 9; ראו גם עדות מר ליאור לינגורד (להלן - מר לינגורד), מטעם הנתבעת, בעמוד 32). עולה גם, כי נציג הנתבעת, מר לינגורד, הציג בפניי נציג התובעת מצג לפיו הקירוי יעמוד בתנאי מזג אוויר קשים וברוחות. הוצג גם מצג לפיו לנתבעת יש מומחיות וניסיון בהתקנת קירוי אשר עליו לעמוד בתנאים של רוחות עזות אף יותר מאלה שבאתר הרלוונטי (ראו פסקה 4 לתצהיר מר גלאובך; נ/1, תשובות לשאלות 6 - 9. מר לינגורד לא הכחיש את הדברים (בעמוד 41)). קיומם של תנאי אקלים קשים אף נזכר, על רקע זה, במפרט ההצעה ששלחה הנתבעת לתובעת (נספח א' לתצהיר מר גלאובך). 8. לעניין הסיבות לקריסת הקירוי, הוצגה בפניי חוות דעת מומחה מטעם התובעת, מר צבי נעמן, מהנדס יועץ (להלן - מר נעמן). מר נעמן חיווה דעתו כי הקירוי קרס עקב כשל תכנוני והתעלמות מנתוני האזור בו הותקן. הוא הוסיף וקבע, כי הנתונים הטכניים של אוהל הקירוי ועמידותו בפניי רוחות לא תאמו מלכתחילה לתנאי הסביבה בה הותקן. בהקשר זה ציין, כי טענת הנתבעת כי אחריותה מכסה עמידות לרוחות עד לרמה של 8 בסולם בופור, אינה מתיישבת עם נתוני הסביבה אותה היה עליה לקחת בחשבון. 9. מר נעמן היפנה בהקשר זה לחוות דעתו של ד"ר נח וולפסון, מנכ"ל חברת מטאו טק (להלן - ד"ר וולפסון). מחוות הדעת האמורה עולה כי שכיחותן של רוחות בעוצמה של 9 ומעלה בסולם הבופור (74 קמ"ש ומעלה) באזור הנדון היא בממוצע 7 - 10 פעמים בשנה. נתונים אלה מתייחסים לתקופה של 10 שנים. על רקע זה, חיווה מר נעמן את דעתו כי מדובר בתופעה רגילה ושכיחה באזור, אשר על כל מתכנן של קירוי או מבנה להביא בחשבון. לא למותר לציין, כי המתכנן מטעם הנתבעת, ד"ר אינג' ידידיה בורוש (להלן - ד"ר בורוש), התייחס במסמך מיום 6.12.05 (נספח ח' לתצהיר מר לינגורד) לקיומן של רוחות מעל 80 קמ"ש במקום. גם לכך הפנה מר נעמן בחוות דעתו. מדובר ברוחות המצויות ברמה 9 בסולם הבופור (דרגה המתחילה במהירות רוח של 75 קמ"ש). 10. המומחה קבע עוד, כי קריסת הקירוי וקריעתו, זמן קצר לאחר התקנתו, היו צריכים להדליק נורה אדומה בפניי הנתבעת. הם חייבו לחזקת את אוהל הקירוי, להגדיל את הלחץ הפנימי שלו, או לפרקו כליל כמסקנה מכך שאינו מתאים לייעודו הספציפי במקום הנדון. מר נעמן ציין בהקשר זה כי מפוח שלישי לא סופק על ידי הנתבעת. הוא חיווה דעתו, כי "כתוצאה מכך לא היה הלחץ הפנימי שבתוך האוהל גבוה דיו כדי לעמוד ברוחות האופייניות לאזור הנדון". 11. מסקנותיו של המומחה, בסיכום, היו כי בקירוי נפל כשל שנבע מליקויים תכנוניים ואי התאמה של המוצר שסופק למקום בו הותקן. על הנתבעת היה לקחת בחשבון את הנתונים המטאורולוגיים הרלוונטיים למקום ולתת להם פתרון תכנוני הולם. הדבר לא נעשה. הנתבעת התעלמה מנתוני עוצמת הרוחות במקום. היא התעלמה מהוראות המתכנן מטעמו (אינג' בורוש) כיצד להתמודד עימן (הגדלת הלחץ הפנימי בקירוי, באמצעות שבשבת). 12. מר נעמן העיד בפניי. עדותו הייתה ברורה ומשכנעת. עיקרי חוות דעתו לא נסתרו בה. חוות הדעת קוהרנטית והגיונית. אין מחלוקת, כי נתוני היסוד עליה היא מבוססת נכונים: הדברים אמורים בחומר ממנו בנוי הקירוי (יריעות פי.וי.סי.); עיגונו בקרקע באמצעות עוגנים שהושתלו ברצפת הבטון שבמקום; שטח הקירוי וגובהו; ההספק של המפוחים שהותקנו במקום ומספרם; קיומו של גיבוי באמצעות גנראטור למקרה של הפסקת חשמל; נתוניו הטופוגרפיים והפיסיים העיקריים של המלון. אני נותן לחוות דעתו של מר נעמן את מלוא המשקל. 13. מסקנה זו אינה משתנה נוכח טענת הנתבעת, לפיה ביסס מר נעמן את חוות דעתו, שלא כדין, על הערכות של ד"ר בורוש, בעוד שהלה כלל לא העיד בהליך זה. אני דוחה טענה זו. התמונה הכללית העולה מן החומר שבפניי היא, כי חוות דעתו המקצועית של מר נעמן אינה מבוססת בעיקרה על הכיתוב של ד"ר בורוש מזמן אמת. היא מבוססת על הערכה עצמאית של מר נעמן, המעוגנת בנתונים שאינם שנויים במחלוקת, ולפיה קריסת הקירוי בנסיבות המתוארות הינה כשל שנבע מליקויים תכנוניים ואי התאמה של המוצר שסופק למקום בו הוא הותקן, כמפורט לעיל. 14. אכן, מר נעמן היפנה בחוות דעתו לרישומים מזמן אמת של ד"ר בורוש (נ/4, נ/6). הדבר נועד לשתי מטרות עיקריות: האחת, להראות כי גם המתכנן מטעם הנתבעת סבר כדעתו, ואף הביע את הדברים בזמן אמת. השנייה, להראות כי הנתבעת התעלמה מהוראות המתכנן מטעמו כיצד להתמודד עם עוצמת רוחות כפי שיש במקום (ראו בפרק הסיכום של חוות הדעת). קביעותיו של מר נעמן מעוגנות היטב במסמכים שהוגשו, ואשר הוכנו בזמן אמת על ידי ד"ר בורוש. העובדה שד"ר בורוש לא העיד אינה גורעת ממשקלם או קבילותם של המסמכים. מדובר ברישומים שנעשו, בבירור, במהלך הדברים הרגיל. הם הוגשו כראייה על ידי הנתבעת. נוכח הוראת סעיף 37 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971, הם קבילים כראייה, ורלוונטיים להוכחת התרשלותה של הנתבעת בהקמת הקירוי. לשם הצגתם, בנסיבות אלה, לא היה צורך בזימונו של ד"ר בורוש להעיד. ממילא, אי זימונו להעיד אינו פועל לחובת התובעת. 15. אדרבא, אי זימונו של ד"ר בורוש להעיד פועל לחובת הנתבעת. מדובר במומחה לעניין, אשר ייעץ בזמן אמת לנתבעת. ניתן להניח כי אילו סברה הנתבעת שעדותו תתמוך בטענותיה, הייתה דואגת היא לזמנו. הדברים אמורים ביתר שאת, נוכח עדותו של מר לינגורד מטעם הנתבעת, כי שירותיו של ד"ר בורוש נשכרו בשל העובדה שמדובר במתקן שהוקם במקום בעייתי, קרוב לשפת הים, אשר הרוחות בו עלולות להיות חזקות (בעמוד 32; ראו גם בעמוד 40). 16. משקלה של חוות דעתו של מר נעמן לא נגרע גם בשל כך שבדק את הקירוי לאחר מעשה (ראו בהקשר זה בסעיף 2 לחוות דעתו). כאמור, חוות הדעת מבוססת על מכלול הנתונים הנוגע לעניין. הערכותיו המקצועיות של מר נעמן לא נסתרו בחקירתו. העובדה שלא ניתן היה לבדוק את הקירוי כשהוא מותקן, בשל פירוקו, אינה פוגמת בנסיבות אלה במשקל חוות הדעת והקביעות שבה. 17. לכל האמור אוסיף, כי תמיכה עקיפה במסקנותיו של מר נעמן עולה מטענות הנתבעת עצמה. לטענת הנתבעת, הוסבר לתובעת שהמבנה עתיד לעמוד במשבי רוח של 8 בסולם בופור ולא מעבר לכך. הנתבעת טוענת, בהקשר זה, כי הדבר צוין בתעודת האחריות שנמסרה לידי התובעת. תעודת האחריות האמורה לא הוגשה, בשום שלב. מכל מקום, טענת הנתבעת תומכת במישרין בטענת התובעת, כי הקירוי לא תאם את נתוני השטח, בו קיימים מעת לעת משבי רוח בעוצמה של כ - 9 בסולם בופור. בה בעת, משנטען כי עניין קריטי זה צוין במפורש במסמך שהוציאה הנתבעת, ומסמך זה לא הוגש, לא ניתן לקבל את הטענה כי הוסכם על עמידה של הקירוי במשבי רוח אשר אינם עולים על 8 בסולם בופור. 18. בשולי נקודה זו אציין, כי מן העדויות עולה כי רק לאחר קריסת הקירוי, ביקשה הנתבעת להחתים את התובעת על כתב אחריות ובו ההחרגה לעניין עוצמת הרוח. התובעת סירבה לכך (ראו עדות מר דרור ארז מטעם הנתבעת (להלן - מר ארז), בעמוד 26), הגם שמעדות מר גלאובך עולה כי לא נושא מהירות הרוח עמד ביסוד עמדתה (בעמוד 17). גם מבחינה זו, אין בטענות הנתבעת לעניין תנאי האחריות כדי להועיל לה. 19. הנתבעת טוענת כי אין לקבל את מסקנותיו של מר נעמן ביחס לסיבות קריסתו של הקירוי, הואיל והתובעת לא הוכיחה כי קיימה את הבדיקות התקופתיות להן נדרשה עם מסירת המתקן; לא הוכיחה כי וידאה שאין בריחת לחץ, בין היתר על ידי שמירת הדלת סגורה; ולא הוכיחה כי קיימה את הוראות השימוש שנמסרו לה (מוצגים נ/7, נ/8). 20. גם טענות אלה יש לדחות. מן החומר שהוגש אכן עולה, כי קיומן של בדיקות תקופתיות כמפורט במוצג נ/7 היווה חלק בלתי נפרד מהוראות השימוש וכתב האחריות של הנתבעת. עולה גם כי ניתנו הוראות שימוש מפורטות לעניין הלחץ הרצוי, שמירה על אספקת חשמל סדירה, אופן הכניסה והיציאה אל ומתוך הקירוי (נ/8). ברם, אין בפניי כל תשתית קונקרטית הקושרת את קריסתו של הקירוי זמן קצר לאחר התקנתו לאיזה מעניינים אלה. אין גם כל תשתית המלמדת כי איזה מן ההוראות או הבדיקות האמורות לא קוימו. הנטל להצביע, ולו באופן ראשוני, על אי קיום ההוראות או הבדיקות, ועל זיקה בין מחדל כאמור ובין קריסת הקירוי, רובץ על הנתבעת. נטל זה לא הורם. המסקנה היא, כי מדובר בטענה המועלית בעלמא, אשר לא ניתן לייחס לה משקל של ממש, הגם שאין חולק על חשיבות הבדיקות הנזכרות (ראו עדות מר לינגורד, בעמוד 33). 21. הדברים אמורים גם בטענות לעניין פתיחה אפשרית של הדלת. לא הוצגה ראייה כי הדלת אכן נותרה פתוחה. בתוך כך, הטענות לעניין זה אינן עולות בקנה אחד עם העובדה, שבמקום לא הייתה דלת שניתנת להיפתח, כי אם דלת מסתובבת (ראו במפרט להצעה, נספח א' לכתב התביעה; ראו גם עדות מר דרור ארז, בעמוד 24; ראו גם בתמונות שהוצגו על ידי התובעת). לא למותר להוסיף, כי המומחה מטעם התובעת, מר נעמן, ציין כי גם תחת ההנחה שהדלת נותרת סגורה כל העת, יש צורך במפוח שלישי לשם שמירת הלחץ בתוך אוהל הקירוי (פרוטוקול, עמוד 14). 22. התוצאה היא, כי אני מקבל את חוות דעתו של מר נעמן. לא למותר לציין, כי הנתבעת בחרה שלא לעשות שימוש באפשרות שניתנה לה, ולא הגישה חוות דעת נגדית. מחדל זה מחזק את התמונה המצביעה על אחריותה של הנתבעת לקריסת הקירוי. 23. כאן המקום לדון במספר טענות נוספות של הנתבעת, אשר אינן גורעות מן המסקנה בדבר אחריותה לקריסת הקירוי. 24. הנתבעת טוענת כי השלימה את תיקון הקירוי ביום 16.3.06 באופן מלא ולשביעות רצונה של התובעת (פסקה 9 לסיכומי הנתבעת; תצהיר מר ארז, פסקה 5). הנתבעת מפנה בהקשר זה לשני מסמכים. האחד הוא מכתב של מר ארז מיום 14.3.06 (נספח 3 לתצהירו), המתעד ביצוען של פעולות שונות, וכוונה לבצע מספר פעולות נוספות (התקנת מפוחים, הלחמת שמלות, התקנת שרוול). נזכרים בו סיכומים נטענים בעניינים האמורים. המסמך השני הוא דרישת תשלום של הנתבעת, מיום 27.3.06, בגין הפעולות האמורות, אשר בוצעו על פי הטענה ביום 16.3.06 (נספח 5 לאותו תצהיר). על רקע זה, טוענת הנתבעת כי לא היה מקום לכך שהתובעת תפרק את הקירוי. 25. גרסתה של התובעת שונה. לטענתה, בעקבות אירוע נוסף של קריסה, בו נקראו היריעות וניזוקה פרגולת עץ במקום, הודיעה הנתבעת כי אינה מוצאת פתרון מקצועי להתמוטטות. בנסיבות אלה, הסירה התובעת את הקירוי (פסקה 22 לתצהיר מר גלאובך). 26. לא אוכל להעדיף, בעניין זה, את גרסתה של הנתבעת. ניתן היה לצפות, כי ביצוע עבודות כנטען על ידה יגובה במסמכים רלוונטיים מזמן אמת, דוגמת יומני עבודה. ניתן היה לצפות גם, כי אם בוצעה מסירה של הקירוי המתוקן לידי התובעת, לשביעות רצונה של האחרונה, יוצג פרוטוקול או מסמך דומה המתעד זאת. מסמכים כאמור לא הוצגו. המחדל לעניין זה מתחדד, נוכח טענתו של העד מטעם הנתבעת, מר ארז, כי נחתם מסמך כאמור על ידי נציג התובעת (בעמוד 24). בנסיבות אלה, קשה לראות במכתבים שצורפו תחליף ממשי למסמכים כאמור. בכל הנוגע למכתב מר ארז מיום 14.3.06, גם אין בפניי ראייה של ממש כי נשלח או התקבל בידי התובעת. אף אין בפניי מסמך המעיד כי התובעת מאשרת את הנטען בו ואת הסכמתה לו. 27. זאת ועוד, מחליפת מיילים שצורפה על ידי הנתבעת, נספחים 1 - 2 לתצהיר מר ארז, עולה כי גם בעקבות הפעולות שבוצעו על ידי הנתבעת, הליקויים במקום לא תוקנו לשביעות רצונה של התובעת. כך, ביום 27.3.06 פנה נציג התובעת, מר יובל מוסקוביץ', במייל אל הנתבעת, ובו עמד על כך שנותרו נושאים פתוחים לטיפול, ובכלל זה אי יציבות של המפוחים, בעיות בבקרת הלחץ בתוך הקירוי, ליקויים בדלתות החירום, ואי התקנה של שרוול בניגוד לסיכום בין הצדדים. אין בפניי מענה מזמן אמת של הנתבעת לתובעת על פנייה זו. לא למותר להעיר, כי מר מוסקוביץ' ציין במייל, לעניין המפוחים, כי להערכתו הם "מהווים סכנה בטיחותית קשה, באם תתחולל סופה נוספת". התמונה הכוללת מזמן אמת היא, כי לא נעשה במקום תיקון לשביעות רצונה המלאה של התובעת. 28. הנתבעת טוענת, כי בנסיבות העניין עוצמת הרוחות חרגה מן הצפוי, ומשכך אין לחייבה בגין נזקיהן. לטענתה, מדובר בתנאי מזג אוויר קיצוניים. יש לדחות גם טענה זו. היא מבוססת על חוות דעת של מר אבנר פורשפן (להלן - מר פורשפן). מר פורשפן הודה (פרוטוקול, עמוד 21) כי לא מדד את הרוחות במקום האירוע. מדובר על פי חוות הדעת בהערכה המבוססת על מדידות בתחנות מטאורולוגיות סמוכות (חדרה, תל אביב, אשדוד). לא ניתן על יסודן לקבוע ממצא, כי במועדים הרלוונטיים היו במקום הרלוונטי רוחות בעוצמה חריגה. 29. זאת ועוד, גם לגופו של עניין הנתונים המפורטים על ידי מר פורשפן אינם מצביעים על תנאים קיצוניים כנטען. בכל הנוגע לתחילת חודש מרץ 2006, עולה כי עוצמת הרוחות הגיעה עד לכ - 40 קשר. מדובר בעוצמה של 8 בסולם הבופור, אשר אף לשיטת הנתבעת אינה עוצמה חריגה (ראו נספח 21 לתצהיר מר לינגורד). אשר ליום 8.2.06, מדובר בעוצמה אשר הגיעה, במשב עליון, ל - 45 - 50 קשר. יצוין, כי דרגה 9 בסולם הבופור נמצאת בטווח של בין 41 - 47 קשר. דרגה 10 מצויה בטווח של 48 - 55 קשר. יוצא, כי במועד האמור מדובר בעוצמה בטווח הגבוה של דרגה 9, עד הטווח הנמוך של דרגה 10. ואמנם, באופן התואם את חוות דעתו של ד"ר וולפסון, מר פורשפן העיד בהקשר זה, כי מהירות של 45 - 50 קשר אינה מצביעה על משב רוח חריג (בעמוד 22). יוצא, כי הנתונים שהוצגו אינם מלמדים על תנאי מזג אוויר קיצוניים או חריגים כנטען. אין בהם כדי להצביע על העדר אחריות של הנתבעת, או על ניתוק הקשר הסיבתי בין פעולותיה ומחדליה ובין הנזקים שנגרמו לתובעת. 30. אוסיף, כי על פי חוות דעתו של מר נעמן, המקובלת עליי, על הנתבעת היה להתקין במקום מפוח שלישי. הנתבעת לא עשתה כן. מחוות הדעת עולה כי בכך הגדילה הנתבעת, בנסיבות העניין, באופן משמעותי את הסיכון לקריסת הקירוי. בהקשר קרוב נפסק, כי "יצירה רשלנית של סיכון, ובלבד שאין המדובר בסיכון זניח, מצדיקה את העברת הנטל לנתבע להוכיח היעדר קשר סיבתי בין התרשלותו לבין הנזק" (דנ"א 6712/04 קופת החולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל נ' שמעון (7.4.03); ראו ברוח דומה גם ע"א 3108/91 רייבי נ' וייגל פ"ד מז(2) 497 (1993)). הנתבעת לא הרימה את הנטל האמור. נוכח מכלול הנסיבות האמורות, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בדבר ניתוק הקשר הסיבתי במקרה זה. 31. הנתבעת טוענת כי מעדותו של המומחה מטעם התובעת עולה כי לא הייתה כל מניעה להתקין את הקירוי מחדש, ובאמצעות מפוח נוסף, שלישי, לשפר את הלחצים ולהשמיש את הקירוי שברשות התובעת. אני דוחה טענה זו. הנתבעת התקינה קירוי. הקירוי קרס זמן קצר אחרי כן בשל רוחות חזקות. 32. זמן קצר נוסף לאחר מכן, בתחילת חודש מרץ, התרחש אירוע נוסף של פגיעה ממשית בקירוי בשל רוחות חזקות. דיווח של התובעת לנתבעת על אירוע זה כאמור עולה ממייל מיום 8.3.06 של מר ארז, לפיו אחת מפלטות הבטון המשמשת לעגינת המבנה התרוממה באוויר 10 ס"מ, וקרעה חלק מן היריעה (נספחים 1 - 2 לתצהיר מר ארז; ראו פסקה 21 לתצהיר מר גלאובך). בין אם מדובר בקריסה ממש של הקירוי, ובין אם מדובר "רק" בקרעים ובנזק לפרגולה, יש באירוע זה, על רקע הקריסה מתחילת פברואר 2006, כדי ללמד שהקירוי שהוקם על ידי הנתבעת אינו עומד באופן מניח את הדעת ברוחות שבמקום. 33. בהמשך לכל האמור, הנתבעת לא השלימה את פעולות התיקון של הקירוי לשביעות רצונה של התובעת. הנתבעת לא התייחסה בזמן אמת לטענות שהעלתה התובעת לעניין זה. היא גם לא הציעה, באותו שלב, הוספתו של מפוח נוסף. בנסיבות אלה, אין לבוא בטרוניות אל התובעת, על כך שאיבדה את האמון בנתבעת ובקירוי שהקימה, ובחרה לפרקו (ראו עדות מר גלאובך, בעמוד 17). הסרת הקירוי על ידי התובעת (ראו פסקה 22 לתצהיר מר גלאובך) בנסיבות האמורות הייתה פעולה סבירה ומתבקשת בנסיבות העניין (וראו בהקשר זה גם את עדותו של מר גלאובך, בעמוד 17). מסקנה זו מתחזקת בשים לב לכך שמדובר במקום המשרת קהל, ולתוצאות הקשות, ואף הטרגיות, העלולות להיגרם בשל קריסה נוספת בעת שקהל נמצא במקום. 34. לא למותר להוסיף ולהעיר, בשולי עניין זה, כי התיזה של הנתבעת בדבר האפשרות להשמיש את הקירוי מבוססת על תשובות של מר נעמן, המומחה מטעם התובעת, בחקירתו (עמוד 14). עיון בחקירת המומחה מלמד כי תשובות אלה ניתנו במישור התיאורטי גרידא (בעמוד 14). לא ניתן לקבוע על יסודן כי אכן הייתה אפשרות מעשית להשמיש את הקירוי, כנטען. 35. סיכומו של עניין זה, לנוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את טענת התובעת כי קריסתו של הקירוי נשוא התביעה מצביעה, בנסיבות העניין, על אי התאמה מהותית שלו לתכונות שהוצגו על ידי הנתבעת, להסכמת הצדדים, ולמטרה לשמה נועד. מדובר בפגם של אי התאמה במובן סעיף 3(א) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974). הואיל ועיקר החומרים סופקו על ידי הנתבעת, חלות על העניין גם הוראות חוק המכר, תשכ"ח - 1968 (ראו סעיף 8(ב) לחוק חוזה קבלנות, וסעיף 2 לחוק המכר). מכך עולה גם הפרה של חיוב ההתאמה שבחוק המכר (סעיף 11 לחוק המכר על חלופותיו השונות). האמור מצביע גם על התרשלות של הנתבעת, המתבטאת בסטייה ממשית מרמת המקצועיות, המיומנות והזהירות שנדרשו ממנה בהספקת הקירוי. משכך, הייתה התובעת רשאית להודיע על ביטול ההסכם. נוכח מסקנות אלה, אדון בשאלת הסעדים להם זכאית התובעת. 36. הנתבעת טוענת כי הישענות התובעת, בסיכומיה, על הוראות חוק חוזה קבלנות וחוק המכר הינה הרחבת חזית. לטענת הנתבעת, הוראות אלה לא הוזכרו בכתב התביעה. אני דוחה טענה זו. אכן, ההוראות האמורות לא הוזכרו בכתב התביעה. עם זאת, אין הדבר מסייע לנתבעת. אין חובה לכלול בכתב תביעה הנמקה משפטית מפורטת לביסוסה של עילת התביעה (ראו סעיף 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). כתב תביעה אינו כתב סיכומים. די לכלול בו טיעון עובדתי, אשר פורט במקרה זה כדבעי, המלמד על פי הטענה על הפרת ההסכם. אכן, מותר לכלול בכתב התביעה הוראות דין שבכוונת הטוען לסמוך עליהן. עם זאת, אין חובה לעשות כן. בתקנות סדר הדין האזרחי נקבע לעניין זה במפורש, כי בעל דין אינו מנוע מהסתמך על הוראת דין מחמת שלא הביא אותה בכתב טענותיו, ובכלל זה בכתב תביעה (תקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי; ראו גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמוד 139). אני דוחה, אפוא, את טענת הרחבת החזית לעניין זה. 37. מנגד, אני מקבל את טענות הנתבעת בדבר שינוי חזית הנובע מכך שהתובעת סמכה את סיכומיה גם על פגמים של טעות והטעייה בעת כריתת ההסכם (סעיפים 14, 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973). טענה של פגמים בכריתת החוזה לא עלתה במסגרת הפלוגתאות התוחמת את הדיון (ראו פרוטוקול, 12.1.10). בנסיבות אלה, אף כי בכתב התביעה נטען במפורש, כי התובעת נקשרה בהסכם בהסתמך על הצהרותיה של הנתבעת כי היא חברה מקצועית, בעלת ניסיון ויכולת, המסוגלת להתקין את הקירוי כפי שנדרש על ידי התובעת, אין מקום עתה להרחבת החזית. הדברים אמורים גם בהינתן ההחלטה מיום 12.1.10, בה נקבע במפורש כי לא יותרו ראיות או טיעון שלא במסגרת הפלוגתאות שנקבעו. 38. בשולי עניין זה אציין, כי בסיכומי התובעת עלו טענות נוספות בדבר ליקויים בפעולת הנתבעת (ראו סעיפים 22(ב) - (ה)). עניינים אלה לא קיבלו ביטוי בחוות דעת המומחה מטעם התובעת. לגבי חלקם (העובדה שבמקום לחץ אויר משתנה, על ידי מערכת בקרה אוטומטית, נקבע במקום לחץ קבוע; הצורך בחשמלאי לשם שינוי בתכנות הלחץ באמצעות מחשב נייד) עולה לכאורה קושי בהתנהלות הנתבעת. עם זאת, בלא התייחסות מקצועית ממצה לעניין, לא אבסס את פסק דיני על עניינים אלה. 39. אדון עתה בטענות הצדדים לעניין הסעדים להם זכאית התובעת. סעדים 40. השבה. משבוטל ההסכם, זכאית התובעת להשבת הסכומים ששילמה לנתבעת בגין הקמת הקירוי. התובעת שילמה עבור הקירוי סך של 405,690.28 ₪ (ראו חשבונית, 25.12.05, נספח יב' לתצהיר מר גלאובך). מסכום זה יש לעקר את מרכיב המע"מ, הואיל והתובעת הינה עוסק מורשה. מדובר בסכום של 348,232 ₪. בצירוף הפרשי רבית והצמדה כחוק, מתקבל, לעניין זה, סך של 494,064 ₪. 41. הנתבעת טוענת כי התובעת צריכה להשיב לה את המוצר, וכי נגרם לו בלאי בשל תחזוקה לקויה שלו. לשיטת הנתבעת, יש לנכות את הבלאי האמור מן ההשבה לה טוענת התובעת. אני דוחה טענה זו. בנסיבות העניין, ספק רב אם מדובר כלל בנכס בעל ערך מעיקרו של דבר, אשר ניתן לדבר על בלאי שלו. מעבר לנדרש אוסיף, כי אין בפניי תשתית המאפשרת לקבוע, ולו בדרך האומדן, שיעורו של בלאי כנטען, אם וככל שאכן התרחש. יוצא, כי אין בטענה זו כדי לסייע לנתבעת. עם זאת נוכח טענות הנתבעת, נקבע בזה כי ככל שהנתבעת תודיע לתובעת עד לחלוף 30 ימים מהפיכת פסק דין זה לחלוט, כי היא עומדת על השבת הקירוי, על האביזרים שסופקו עימו, יועמדו אלה לרשותה, והיא תהיה רשאית ליטול אותם, על חשבונה. 42. פיצויים - השבת כספים למנויים. התובעת טוענת לפיצויים בגין העובדה, שנאלצה להשיב למנוייה את ששילמו לה בגין דמי מנוי לתקופה הרלוונטית. בסך הכול הושב למנויים סכום נטען של 26,273 ₪. מדובר ב - 32 אנשים שבטלו מנויים, וברבים אחרים שהוארך להם המנוי ללא תשלום על מנת לפייסם. עניין זה פורט בתצהירו של חשב התובעת, מר סרג'יו קור, ובטבלה שצורפה לו (ראו פסקה 2 לתצהיר האמור). 43. הנתבעת טוענת כי לא ברור מדוע לא נעשה ניסיון על ידי התובעת לבנות קירוי אחר במקום. הנתבעת מטעימה בהקשר זה כי ההחזר שנתבע מדבר על חורף 2006 - 2007. צוין עוד, כי ככל הנראה קירוי הוקם בסופו של דבר בחורף 2007 - 2008. אין בטענה זו כדי להועיל לנתבעת. אין בראיות תמיכה בטענה כי קירוי הוקם בסופו של דבר. כעולה מן האמור לעיל, בנית קירוי כאמור היא פרויקט שעלותו גבוהה. לאחר שהתובעת נשאה בהוצאות כבדות לעניין זה, והקירוי קרס, אין בידי לקבוע כי בגדרי הנטל להקטין את נזקה היה עליה להיכנס לפרויקט נוסף לעניין זה, ומה גם שטרם פוצתה בגין הפרויקט הקודם. גם אם הוקם קירוי חדש במועד הנטען לא אוכל לקבוע, כי בהתחשב בצורך בתכנון וביצוע של עניין זה, התנהלות התובעת לא הייתה סבירה. משכך אין בעניין זה כדי להשמיט את הבסיס מתחת טענות הנתבעת בדבר זכותה לפיצוי. 44. בהקשר זה, נתתי את דעתי למכתבי מנויים שצורפו על ידי התובעת (נספח טז' לתצהיר מר גלאובך). מן המכתבים של מנויים שצורפו עולה תמונה מעורבת. חלק מן המנויים רכשו את המנוי טרם הותקן הקירוי נשוא התביעה, ועל בסיס פרסומים של התובעת בדבר קיומה של בריכה מקורה. חלק אחר של המנויים רכשו את המנוי אחרי פירוק הקירוי נשוא התביעה, ובטלו אותו זמן קצר אחרי כן, כאשר התברר להם שהבריכה לא תפעל בחורף, בניגוד להבטחות שקיבלו (ראו מכתב ה"ה אדית ואברהם ליברמן, כג' באב תשס"ו). קשה לראות מקרים מסוג זה כרלוונטיים לעניין שבפניי. ישנם גם מנויים שלא ביטלו את המנוי בעקבות אירועי הקריסה, אך הודיעו על ביטולו כאשר התברר להם שהבריכה לא תופעל בחורף 2006 - 2007. על רקע זה, עולה כי אין קשר הכרחי בין ביטול המנויים ובין מחדלי הנתבעת נשוא התובענה. נגזר מכך הצורך בבדיקה זהירה ופרטנית של המנויים אשר קיבלו השבה בעקבות ביטול המנוי. 45. לשם כך, ניתן לפנות לטבלה (נספח ב' לתצהיר מר קור), המפרטת את המנויים אשר קיבלו השבה, מלאה או חלקית, של כספם. מן הטבלה עולה כי חלק מן המנויים הנדונים רכשו את המנוי בקיץ 2006, לאחר פירוק הקירוי נשוא התביעה, וכאשר התובעת הייתה יכולה וצריכה לדעת האם בכוונתה להפעיל את הבריכה בחורף 2006 - 2007. קשה לקשור בין ההשבה למנויים אלה, ובין האירועים נשוא התביעה שבפניי. מדובר במנויים מס' 5, 9, 16, 22, 30 בטבלה האמורה. בסך הכול, למנויים אלה הושב סכום כולל של 7,191 ₪. סכום זה יש לגרוע מסכום ההשבה הכולל. מתקבל סכום של 19,082 ₪, בערכי דצמבר 2006. מסכום זה יש לעקר את מרכיב המע"מ, עליו מזדכה התובעת, בשיעור של 15.5%. מתקבל סך של 16,521 ₪. בצירוף הפרשי רבית והצמדה, מתקבל סך של 22,522 ₪. 46. בשולי עניין זה יצוין, כי מן החומר שבפניי עולה כי לתובעת היה כיסוי ביטוחי, בין היתר בגין אובדן תוצאתי (ראו תשובה מס' 4, נ/1). עולה גם כי נמסרו לחברת הביטוח הודעות על האירועים הרלוונטיים. במצב זה, יותנה הפיצוי בגין ראש נזק זה בהמצאת אישור של חברת ביטוח בדבר אי הגשת תביעות בגינו. התשלום בפועל ייעשה תוך 30 ימים לאחר המצאת אישור כאמור. 47. פיצויים - נזק תדמיתי. התובעת טוענת בהקשר זה לנזק תדמיתי כתוצאה מן האירועים המתוארים לעיל. על פי הטענה, תדמית המלון נפגעה קשות כתוצאה מכך שמנויים רבים התלוננו על ביטול הקירוי. טענה זו היא סבירה. תמיכה לה עולה ממכתבי המנויים שצורפו כנספח טז' לתצהיר מר גלאובך. הפגיעה בדימויו של מקום נופש ובילוי, כתוצאה מאירוע של קריסה, המתרחש בבריכה, וכתוצאה מכך שהבטחות שניתנו ללקוחות פוטנציאליים לא הוגשמו, היא תוצאה טבעית ומתבקשת. הדברים מתחדדים בשים לב לתוצאות החמורות בנפש שעלולות להתרחש כתוצאה מאירוע מסוג זה. הם מתחדדים גם נוכח החומר שהוצג על ידי התובעת, המלמד על השקעה ממשית שלה בקידום תדמיתה בקרב הציבור. הפגיעה בתדמית התובעת מתחדדת בשים לב לכך, שמדובר באירועים שהיו גלויים לעינו של כל מנוי ומנוי במועדון הכושר של התובעת. על פי טיבו, הנזק הנתבע הוא בר פיצוי, הן לפי דיני הנזיקין, הן לפי דיני החוזים. בנסיבות העניין, ובכללן היקפו של הנזק הממוני בו מדובר, ובהעדר ראייה של ממש לפגיעה בפועל בעסקי התובעת, אני פוסק לתובעת, על דרך האומדן השמרני, סך של 50,000 ₪ בגין עניין זה. יצוין, כי בניגוד לטענות הנתבעת, לא הוכח שנזק זה בוטח על ידי התובעת. משכך, לא מצאתי ממש בטענות הנתבעת כי יש להתנות את הפיצוי לעניין זה בתנאי כלשהו הנוגע להעדר קבלתם של תקבולי ביטוח בגינו. 48. פיצויים - נזק לרצפת הבריכה. בכתב התביעה נטען כי נציגי הנתבעת אשר ניסו לעגן את הקירוי פגעו ברצפת הבריכה החדשה, וגרמו נזק בסך של 5,000 ₪. מעבר לטיעון, לא הונחה לעניין זה תשתית מפורטת, הכוללת תיעוד מזמן אמת. במצב זה, אין מקום לפסוק פיצוי מעבר לסך של 2,500 ₪, כפי שהוצע בחוות דעת מטעם הנתבעת (מר ירון רומנו, רואה חשבון, 24.4.10). בצירוף הפרשי רבית והצמדה כחוק עד ליום פסק הדין, מתקבל סך של 3,519 ₪. הואיל והוכח כי נזקי רכוש במקום היו מבוטחים, הפיצוי לעניין זה מותנה בהמצאת אישור מתאים מחברת הביטוח בדבר אי הגשת תביעה לגביו. 49. פיצויים - נזק לפרגולה. נטען, כי התובעת נאלצה לתקן פרגולה שהוצבה בבריכת השחייה, לאחר שנשברה מספר פעמים בשל האירועים נשוא התביעה. הוצגה לעניין זה חשבונית מיום 23.3.06, נספח יט' לתצהיר מר גלאובך. מועד זה צמוד למועדי האירועים נשוא התובענה. מדובר בפרגולה אשר הוצבה בבריכת השחייה. טענת התובעת כי נפגעה בשל האירועים נשוא התביעה היא סבירה, בשים לב לגודלו של הקירוי בו מדובר. הדברים אמורים ביתר שאת, בשים לב לתמונות שהוצגו, המלמדות בבירור על קריסת הפרגולה במקום. 50. בהקשר זה לא נעלם מעיני כי בפרטי החשבונית צוינו פירוק והתקנה של פרגולה, להבדיל מתיקונה. ברם, הדברים תואמים את העולה מתצהירו של מר גלאובך, בפסקה 17, לפיהם התובעת נאלצה להקים במקום פרגולה חדשה. הם תואמים גם את התמונות הנזכרות. עם זאת, באין טענה כי הפרגולה שנפגעה הייתה חדשה, יש לפסוק לתובעת מחצית מן העלות נטו בה נשאה לעניין זה, שכן הפרגולה החדשה שהותקנה מהווה, על פניה, שדרוג למצב הקודם. התובעת שילמה בגין הפרגולה החדשה סך של 19,500 ₪ (לאחר ניכוי מע"מ). מסכום זה יש להפחית סך של 12,000 ₪ שהתובעת קיבלה מחברת ביטוח (פסקה 24(ה) לתצהיר מר גלאובך). מתקבל סך של 7,500 ₪. התובעת זכאית למחצית מסכום זה (3,750 ₪). בצירוף הפרשי ריבית והצמדה עד ליום פסק דין זה, מתקבל סכום של 5,278 ₪. 51. פיצויים - אבדן רווח. בתצהיר מטעם התובעת, אך לא בכתב התביעה, עלתה טענה גם לאבדן רווח של התובעת. התובעת זנחה טענה זו בסיכומיה. גם לעיצומה, לא הונחה תשתית המאפשרת לקבוע, ולו בדרך של אמדן שמרני, הפסדי רווחים שנגרמו לתובעת כתוצאה מכישלונו של הקירוי שהוקם. בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק פיצוי בגין עניין זה. 52. פיצויים - הקטנת הנזק. הנתבעת טוענת כי התובעת לא עמדה בנטל להקטין את נזקה, בשל כך שלא השמישה את הקירוי. דחיתי לעיל טענה זו, בעת שדנתי באחריות הנתבעת. הדברים יפים אף לכאן. 53. בהקשר זה טוענת הנתבעת גם כי התובעת נמנעה מלמצות זכויותיה מול חברת הביטוח בה בוטחה. אף טענה זו יש לדחות. גם אם היו חלק מהאירועים או מן הנזקים מבוטחים, אין התובעת חייבת להפעיל את הביטוח שרכשה. מדובר בהחלטה כלכלית, אשר יש לה ברגיל היבטים שונים של עלות ותועלת. אין לנתבעת ציפייה ראויה להגנה, כי התובעת תבכר קבלת שיפוי מחברת ביטוח, על פני מיצוי זכויותיה אל מול הנתבעת. 54. פיצויים - קיזוז. הנתבעת מעלה טענת קיזוז, לפיה בכל מקרה יש להפחית מן הפיצוי שייפסק לתובעת סך של 9,450 ₪ (ללא מע"מ), בגין תיקונים שביצעה הנתבעת במקום בחודש מרץ 2006. על פי הטענה, מדובר בתיקונים אשר אינם בגדר אחריותה של הנתבעת. אני דוחה טענה זו. ראשית, מן הדיון בסוגיית האחריות עולה, כי הנזקים שנגרמו לקירוי היו באחריות הנתבעת. ממילא, גם פעולות התיקון מצויות בגדר אחריות זו. שנית, כמוסבר לעיל, התיקונים לא בוצעו לשביעות רצונה של התובעת. הנתבעת אף לא השיבה בזמן אמת לאי מייל של התובעת מיום 27.3.06 לעניין זה. בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת הקיזוז האמורה. התוצאה א. התוצאה של כל האמור היא, כי התביעה מתקבלת בחלקה העיקרי. על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 525,383 ₪. סך של 499,342 מתוך הסכום האמור ישולם עד ליום 18.3.13. יתרת הסכום תשולם תוך 30 ימים מהמצאת אישור מתאים מחברת הביטוח, על פי המפורט לעיל. ב. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת (אגרות, שכר מומחים), כפי שאלה יישומו על ידי כב' רשם בית המשפט. ג. כמו כן, תישא הנתבעת בשכר טרחת עורך דין, המביא בחשבון את מכלול הקביעות לעיל, את היקף העבודה המשמעותי שנדרש בתיק זה, את מספר הישיבות שהתקיימו, ואת היחס בין הסכום שנתבע ובין הסכום שנפסק, בסך של 35,000 ₪. לסכום זה אין לצרף מע"מ. גם הוא ישולם עד ליום 18.3.13. ד. ככל שנותרו בקופת בית המשפט כספים שהופקדו על ידי מי מהצדדים להבטחת שכר בטלה והוצאות נסיעה לעדים, יש להשיבם באמצעות באי כוח הצדדים, בכפוף לבדיקת המזכירות כי לא נותרו חיובים כאמור לתשלום למי מן העדים. קירוינזקי רכושבריכת שחיה / בריכת מים