מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא התנגדות להסכם עד מדינה: השופט ת' אור:              ביום 22.5.03 דחינו את העתירה. להלן נימוקינו לכך.   1.        עניינה של עתירה זו הוא הסכם שנכרת בין המשיב הרביעי (להלן: המשיב) לבין משטרת ישראל ופרקליטות מחוז תל אביב, המעניק למשיב מעמד של עד מדינה. במסגרת הסכמה זו, הוקנה למשיב מעמד של עד מדינה והוא התחייב להעיד, בין היתר, במשפטיהם של העותרים, אשר מתנהלים בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב.  כתבי האישום בהליכים אלה מייחסים לעותרים אחריות לשורה של מעשי רצח ונסיונות רצח חמורים, אשר התרחשו בשנתיים האחרונות ביפו. בתמורה להתחייבותו של המשיב להעיד, התחייבה המדינה לגנוז את האישומים נגדו בגין מעורבותו בפרשיות הנ"ל ובפרשיות אחרות.  בהסכם מאוחר יותר התחייבה המדינה לגנוז אישום נוסף כנגד המשיב, לאחר שהאחרון התנה את המשך שיתוף הפעולה ואת עדותו בבית המשפט באי העמדתו לדין גם באישום הנוסף.   2.        העותרים טענו בפנינו, כי ההחלטה להעניק למשיב מעמד של עד מדינה, ניתנה בחוסר סמכות והיא לוקה בחוסר סבירות קיצוני בכך שהיא פוטרת מהעמדה לדין את המשיב, שהיה, לטענתם, עבריין עיקרי בחלק מן הפרשות הנידונות. לטענת העותרים, הופר האיזון הראוי בין השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים. עוד נטען, כי בעת כריתת ההסכם, הופרה חובת ההיוועצות הקבועה בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה.   3.        מטעם המדינה הובהר בפנינו, כי אמרותיו של המשיב הובילו לפתיחתן מחדש של חקירות הנוגעות לעשרים פרשות של מעשי רצח ונסיונות לרצח, ולפענוחם. חקירות אלה הניבו עד עתה עשרה כתבי אישום. המדינה מטעימה, כי מבלי להקנות למשיב מעמד של עד המדינה לא היתה המשטרה מצליחה לפענח את מקרי הרצח הללו וכלל לא היו מוגשים כתבי אישום. כן היא מוסיפה, שנמצאו ראיות מסייעות ומחזקות לעדות המשיב. טענת המדינה היא, שבנסיבות אלה ההסכם עם המשיב מקדם את האינטרס הציבורי. עוד טוענת המדינה כי חלקו של המשיב שתואר, קטן מחלקם של העותרים, ובעיקר מזה של העותר 1.   4.        כאמור, דעתנו היא כי דין העתירה להדחות. אכן, מדיניות סבירה של התביעה לא תאפשר הפיכת מבצע עיקרי לעד מדינה אך משום שהוא נכון להעיד  כנגד שותפיו, הזוטרים ממנו. על דברים אלה עמד הנשיא שמגר בבג"צ 6059/93 דני בראון נ' אהרון שדר (תק-על 93(4), 56 ,57):   "…יש אכן להימנע מהפיכתו של עבריין עיקרי לעד מדינה שיעיד נגד שותפים זוטרים או משניים יותר: חוש הצדק דורש כי העבריין העיקרי יישפט וייענש וכי לא יצא פטור ללא כלום על ידי נסיון לפרוק מעצמו אחריות למעשיו עקב נכונותו להעיד נגד עוזריו או שותפיו הזוטרים. הרי אין להעלות למשל על הדעת, שרוצח יהפוך לעד מדינה כדי להעיד נגד אלה שהחביאוהו לאחר מעשה, או כי יתחמק מן העונש על ידי הבעת נכונות להעיד נגד שותפיו הזוטרים יותר".               אך הפיכתו של המשיב לעד מדינה איפשרה לתביעה לפענח שורה ארוכה של עבירות קשות וחמורות אשר בוצעו על ידי שורה של אנשים. על יסוד אמרות שמסר המשיב ושיתוף הפעולה מצידו עם החוקרים, הוגשו עשרה כתבי אישום בגין עבירות חמורות כנגד שורה של אנשים, ולפי הערכת התביעה יוגשו כתבי אישום נוספים. אכן, לחלקו של אדם בביצוע העבירות עליהן מוכן הוא למסור את הידוע לו לתביעה יש חשיבות בשאלה אם להעניק לו מעמד של עד מדינה אם לאו. אך חשוב להדגיש, שיש חשיבות רבה גם למידע שביכולתו למסור לתביעה מבחינת כמותו ואיכותו. כשמצב הדברים הוא כזה, שללא המידע שימסור פלוני לא ניתן להעמיד שורה של עבריינים - חלקם עבריינים שהם מבצעים עיקריים של העבירות - לדין בגין שורת עבירות חמורות כמו רצח ונסיונות לרצח, יתכן ובאיזון הכולל יימצא שראוי להעניק לפלוני מעמד של עד מדינה, על אף היותו מעורב מעורבות של ממש בעבירות.              בחנו את מערכת השיקולים שהופעלו על ידי הממונים מטעם התביעה על רקע עובדות המקרה, וברי בענייננו שאין המקרה שבפנינו אחד מאותם מקרים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בהחלטה לחתום עם המשיב הסכם לפיו ישמש עד מדינה.   5.        אחת מטענות העותרים היתה, שניתן לבטל את ההסכם עם המשיב מבלי שאינטרס הציבור ייפגע. על פי הטענה, יהיה ניתן להעמיד את המשיב לדין על העבירות בהן הודה באמרותיו, והדבר לא יפגע ביכולת התביעה לנהל את המשפטים נגד העותרים. במשפט נגדם תוכל להשתמש כראיה באמרותיו של המשיב כנגדם, בהסתמך על הוראות סעיף 10א' לפקודת הראיות (נוסח חדש).              בטיעון בפנינו הסבירה באת כוח המדינה על שום מה אין היועץ המשפטי לממשלה סבור כי ראוי לחזור מן ההסכם שנחתם עם המשיב, ולא ראינו עילה להתערב במסקנתו. נוסיף, שאם יבוטל ההסכם, על פי המבוקש בעתירה, לכאורה לא ניתן יהיה להסתמך על אמרותיו של המשיב ככל שאלה נמסרו על ידו בעקבות ההבטחה שיוענק לו מעמד עד מדינה כראיה כנגדו (ע"פ 175/80 X נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 21). בנוסף, במשפטיהם של העותרים, משקל אמרותיו של עד המדינה עלול לא להגיע למשקל עדותו מעל דוכן העדים.   6.        טענה נוספת של העותרים היתה, כי חתימת ההסכם עם המשיב לא עמדה בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, בכך שלא אושר על ידי פרקליטת המדינה. טענה דומה נדחתה על ידינו בבג"ץ  6679/95 X נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד נ(1) 546, 555-554), שם קבענו כי משום שהנוהג הוא שלא להיוועץ עם פרקליט המדינה, אלא במקרים מיוחדים בלבד, ונוהג זה ידוע ומקובל על היועץ המשפטי לממשלה אין בכך שלא נועצו עימו,  כדי לפסול את הסכם עד המדינה:   "יוצא, שבענייננו נהגו לפי המקובל והנהוג מזה זמן רב, בידיעת ועל דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר הוציא בשעתו את ההנחיות. לפיכך, יש לדחות את טענת העותרים בדבר פסלות ההסכם, בשל כך שלא נועצו ביועץ המשפטי לממשלה קודם חתימת ההסכם. עם זאת, ראוי להעיר, שאם ראה היועץ המשפטי לממשלה לשנות את ההנחיות, ראוי ששינוי זה ימצא את ביטויו בהנחיות כתובות חדשות, אשר ישקפו את הנוהל והנוהג הקיימים. אין זה ראוי שהנחיות אשר אין נוהגים על פיהן תשארנה על הכתב ללא שינוי, ואילו ההנחיות הנוהגות בפועל לא יובאו לידיעת הציבור המתעניין לדעת על פי אילו הנחיות פועלות הרשויות המוסמכות להחליט על חתימת הסכם עד מדינה".               לפיכך, גם דינה של טענה זו להידחות.              בינתיים, קודם החתימה על נימוקים אלה, הודיעונו המשיבים 1-3, כי הסכם עד המדינה עם המשיב בוטל משום שמסר גירסאות הסותרות את אמרותיו במשטרה, ובכך הפר את ההסכם. אין בעובדה זו לגרוע מן הנימוקים שהנחונו בשעה שדחינו את העתירה.              על סמך כל האמור לעיל, החלטנו לדחות בשעתו את העתירה.   משפט פליליחוזהעד מדינה