מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חבילת דואר לחו"ל שלא הגיע:   1. מי נושא באחריות לאי הגעתה של חבילת דואר שנשלחה בדואר בינלאומי מהיר ליעדה בחו"ל? אם יקבע כי הנתבעת נושאת באחריות לכך, האם היא זכאית להנות מההגנות הקבועות לענין זה בחוק ובהודעות שיצאו מכוחו?   2. התובעים ביקשו להשתתף בתערוכה בפריז של מכון היצוא הישראלי, שנערכה בימים 7/02/00-5, ולהציג בה את מרכולתם. לקראתה, הדפיסו עלונים פרסומיים צבעונים במספר שפות, אותם התכוונו לחלק במסגרת התערוכה. הנתבעת מפעילה שירות בינלאומי מהיר של משלוח חבילות ודברי דואר מהארץ ליעדים שונים בחו"ל בשם (Exsprexx Mail Service) EMS. התובע ניגש ביום 31/01/00 לסניף של הנתבעת וביקש להעזר בשירות הנ"ל לשם משלוח הפרסומים כשהיעד המבוקש הוא המלון בפריס, בו התכוון לשהות לקראת ובמשך תקופת התערוכה. הוא התבקש לארוז אותם באריזה שסיפקו לו עובדי הנתבעת, מילא את הפרטים הדרושים בשובר שצורף לאריזה, וכן רשם לבקשתם על האריזה את המילים PRINTED MATREIAL. לדברי התובע, אמרו לו עובדי הנתבעת, כי רישום זה יגרום לכך שלא יפתחו את החבילה לבדיקה. עוד אומר התובע, כי הובטח לו על ידם, כי החבילה תגיע ליעדה ביום 02/02/00, או לכל המאוחר ביום 03/02/00. התובע יצא מהארץ ביום 03/02/00, ולדבריו בדק עם הנתבעת ונמסר לו כי המשלוח יגיע ליעדו כמובטח. כשהגיע למלון מצא פתק, בו הוא מתבקש ליצור קשר על פי מספר טלפון שנרשם בו בעניין החבילה. ככל הנראה, עקב רישום שגוי של מספר הטלפון, לא היה מענה, ורק לאחר שנעזר במזכירתו בארץ, הצליח התובע ליצור קשר עם משרד מסוים בצרפת, שלא ידעו תחילה לומר לו היכן החבילה, ורק לאחר מספר שיחות הובטח לו שהיא תגיע ביום 04/02/00. כשזו לא הגיעה כמובטח, ולאחר מספר שיחות הובטח לו כי תגיע ביום 05/02/00 ישירות למקום התערוכה. גם ביום זה לא הגיעה החבילה, לא למלון ולא למקום התערוכה, והתערוכה נערכה בלא שהתאפשר לתובעים להציג את הפרסומים שהוכנו במיוחד לקראתה.   3. הנתבעת טוענת כי העיכוב נגרם על ידי המכס בצרפת, אשר סירב לשחררה, כיוון שלא הכיל חשבון ספק, כפי שנדרש על ידי המכס שם (נספח 9 לכתב התביעה). עוד היא טוענת כי כל ההודעות שהושארו לתובע בעניין זה לא נענו על ידו. עוד מתגוננת הנתבעת במגוון הגנות על פי חוק והודעה שיצא מכוחו, כמפורט להלן.   4. בדיון ביום 03/07/01 הסכימו הצדדים להכרעה במחלוקת לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב}, תשמ"ד-1984 "על יסוד החומר הקיים בתיק, ללא שמיעת עדויות".   כיוון שכך, לא אכנס למחלוקות העובדתיות שבין הצדדים, מה גם שלא התרשמתי כי קיימת מחלוקת עובדתית של ממש, ולצורך הכרעתי כאן אניח כי כל העובדות המפורטות נכונות, ועיקרן כי העכוב במסירת החבילה אכן נגרם על ידי המכס בצרפת, משום שלא צויין בה מספר חשבון ספק או בהעדר הצגת חשבונית של התובעים.   5. עוד לעניין העובדתי: לא הוברר לגמרי האם הובהר לתובע בהיותו בצרפת, כי המניעה לשחרור החבילה נעוצה בדרישת המכס שם להצגת מסמך מסוים. מחד, אילו כך היה הדבר סביר היה שהתובע היה ממהר להציגו, שהרי חפץ מאוד בשחרור החבילה. מאידך, קשה להבין כיצד בכל אותן שיחות מרובות שנעשו שם, כדברי התובע, לא נמסר לו מפי אף אחד, כי המכס הוא הגורם לעיכוב. והרי, הדברים צויינו כבר במכתבה של הנתבעת למר פניני מיום 04/02/00 (נספח 4 לכתב התביעה) !   6. מיהו הנושא באחריות לאותו חיסרון? או במילים אחרות: מי היה צריך לדאוג לציון אותו פריט או לצירוף אותו מסמך? לדעתי, שני הצדדים נושאים באחריות זו באופן שווה. בעל עסק השולח חבילה לחו"ל צריך לצפות, כי זו תבדק על ידי שלטונות המכס בארץ היעד, וכי היא עלולה להיות מעוכבת אצלם, בהעדר פרטים או מסמכים החסרים על פי התקנות או הנהלים שם, לפיכך, שומה עליו לבדוק את כל הנדרש היטב, בטרם המשלוח, ולמלא או לצרף כל פרט או מסמך נדרשים.   אולם ציפיה זו מבעל העסק אינה פוטרת את הנתבעת, המפעילה שירות עסקי של משלוח חבילות בינלאומי, לבדוק גם היא מה נדרש כדי שהחבילה תגיע ליעדה הסופי, ולהנחות בהתאם את השולח.   הנתבעת מתיימרת להפעיל שירות עסקי-מסחרי במהותו, החורג מהשירותים הרגילים היחודיים הניתנים על ידה, ותוך תחרות עם גופים מסחריים אחרים המספקים אותו שירות, ראה הפרסומים, שצורפו לסיכומי התובעים. בין השאר, היא מבטיחה בהם כי המשלוח יהיה "בצורה הבטוחה והאמינה ביותר ובמחירים הנמוכים ביותר בארץ". לפיכך, ניתן לצפות ממנה לגלות "מקצועיות" בהפעלת השירות, ולא להסתפק בהנחיות טכניות בלבד לשולח.   7. אני דוחה לחלוטין את עמדת ב"כ הנתבעת , לפיה משתמעת צמצום אחריותה לנעשה בארץ בלבד (פרוטוקול מיום 03/07/01, עמ' 2 באמצע). התחייבותה, הן על פי הפרסומים והן על פי שורת הדין וההגיון, היא למסירת החבילה ליעד שהתבקש, ויעד זה אינו נעצר בנמל התעופה של ארץ היעד או במשרדי המכס שלה, אלא בכתובת שמסר השולח, במקרה שלנו, בית המלון בפריס. אין היא יוצאת ידי חובתה בהגעת החבילה לשערי צרפת.   8. ומכאן, לטענות ההגנה של הנתבעת לפי חוק רשות הדואר, תשמ"ו-1986. סעיף 83 לחוק זה, שעניינו "אחריות לחבילה בשירות בין-לאומי" קובע את אחריות הנתבעת לחבילה שכזו "בהגבלות ובתנאים שפורשו לעניין אחריות של מינהל דואר בהסכמים בין-לאומיים בדבר חבילות דואר שישראל צד להם ושעליהם פורסמה הודעה ברשומות". ישראל חברה באיגוד הדואר הבינלאומי וחתומה על האמנה שלו, והודעה עליה פורסמה ברשומות, י.פ. תשמ"ט 3228, ושמה: "הודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות רשות הדואר לדבר דואר ולחבילה בשירות הבינלאומי" (להלן: "ההודעה"). הודעה זו קובעת שורה ארוכה של פטורים מאחריות והגבלות עליה, כגון: תשלום פיצויים לנזק הישיר שנגרם לחבילה ולא לנזק עקיף כמניעת רווח וכיו"ב (סעיף 17 להודעה), פטור מכל אחריות הנובעת מהחלטה של רשויות המכס "בכל הנוגע לבדיקת חבילה החייבת בביקורת מכס " ועוד, וכן מגבילה את גובה הפיצוי בסכומים נקובים (סעיף 17).   9. מאחר שהצדדים הסכימו להכרעה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט הנ"ל, משמע לא הוגבלתי לדין המהותי (השווה: ע"א 1639/97, איגאפליס בע"מ ואח' נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרהסנטה, פד"י נ"ג(1)337), אינני מוצא צורך לדקדק בחלותן של כל אותם פטורים והגבלות. נראה, כי אכן חלות הן על הנתבעת במקרה הנדון. יחד עם זאת, תוצאה זו קשה עלי. הפטורים וההגבלות על האחריות שנקבעו בחוק רשות הדואר, ובהודעה הנ"ל נועדו, מטבעם, לשירותים הרגילים המסופקים ע"י רשות הדואר, בהיותה מספקת שירות ממשלתי-ציבורי ולא כגוף עסקי. משום כך, הטלת אחריות עליה בספקה אותם שירותים, כפי שמטילים על גוף עסקי, היה מחייב את הנתבעת ליקר מאוד את עלותם, ובכך היה כל הציבור יוצא ניזוק.   לא כך ניתן לצפות, כאשר הנתבעת מתיימרת לספק שירותים עסקיים, "מיוחדים", שאינם מסוג השירותים הרגיל הניתן על ידה, ומתחרה בהם עם עסקים אחרים המספקים אותו שירות. כאשר גוף ציבורי במהותו נותן שירותים המסופקים, דרך כלל, על ידי גופים מסחריים למטרות רווח (למשל: חברת בזק במתן שירותי אינטרנט), הוא מאבד את יחודו "הציבורי", וניתן לדרוש ממנו לפחות אותם סטנדרטים של שירות ואחריות הנדרשים מגוף מסחרי רגיל, ולא לצפות לכך שיאחוז בגלימת ההגנות המוקנות לו בחוק, שנועדו למטרה אחרת, כאמור.   10. באשר לנזקי התובעים: נזקיהם הישירים הם עלות הפקת אותם פרסומים בתוספת דמי המשלוח 6,458 ש"ח (נספח 7 לכתב התביעה, סעיף 15.1). לכך ניתן להוסיף כ-200 ₪ בגין שיחות הטלפוניות שנדרשו לבירור גורל החבילה (שם).   יחד עם זאת, לא השתכנעתי כי נזקם עולה לכדי עלות כל הוצאותיהם בתערוכה הנ"ל. וכי כל פועלם (המתוכנן) בתערוכה הנ"ל היה הפצת אותם פרסומים?   אך סביר בעיני, כי הם הציגו בהם את מוצריהם, ולאלה שהתעניינו בהם סביר הוא כי נמסרו להם הפרטים של התובעים, וניתן היה גם לרשום את כתובותיהם ולשלוח להם חומר בהמשך. אין זה מוצדק, איפוא, לתלות כל גורל התערוכה באותם פרסומים, הגם שבוודאי הם היו חשובים ביותר לשיווק מוצריהם של התובעים. 11. בשוקלי כל אלה, וכן כאמור לעיל את מידת אחריותם של התובעים עצמם לנזקים, ועל דרך הפשרה, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 5,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, 16/05/00, ועד לתשלום המלא בפועל, וכן בהוצאות משפט בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. דואר