המערערים גורסים כי במקרה דנן הדברים אמורים בחוזה קבלנות ואין להסיק לגביו מסקנות מדיני המכר. בחוזי קבלנות מורכבים וממושכים אין מנוס מהתאמה מתמדת של החוזה לשינויי נסיבות (א. זמיר, פירוש לחוקי החוזים, חוזה קבלנות, עמ' 289). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוזה קבלנות - שינוי נסיבות: העובדות 1. ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום ברחובות (כב' השופטת שטמר) לפיו התקבלה במלואה תביעת המשיבה כלפי המערערים לתשלום דמי ניהול.   2. מעשה שהיה כך היה: המערערים, זוג נשוי, רכשו חנות למטרת ניהול עסק למכירת נעליים בקניון שהוקם ע"י חברת קנדי השקעות במרכז המסחרי ביבנה והקרוי "קנדי סנטר" (להלן: "הקניון"). החנות נרכשה והופעלה ע"י המערערים מאז ימיו הראשונים של הקניון, בשנת 1993.   המשיבה הוקמה לשם ניהול ואחזקת הקניון. המערערים שילמו למשיבה דמי ניהול בשיעור של 7$ למ"ר לחודש במשך שנתיים ימים ובחודש אפריל 1995 חדלו מלשלם. המשיבה הגישה תביעה לתשלום דמי הניהול מהמועד האמור ועד למועד הגשת התביעה בסכום כולל של 30,329 ₪.   בעת רכישת החנות חתמו המערערים על הסכם רכישה המחייבם לחתום גם על הסכם ניהול, ובעקבות זאת חתמו גם על הסכם ניהול. בהסכם הניהול לא נקבע שיעור דמי הניהול שעליהם לשלם. להשלמת התמונה יש לציין כי במהלך השנים הפכה קומת הקרקע בקניון שיועדה לממכר מוצרי מזון לאולם אירועים, הקניון אינו מתפקד ברמת הצלחה כלכלית, החנויות מחליפות ידיים ורמת התחזוקה נהייתה נמוכה ביותר.   פסק-הדין של בית-משפט השלום 3. בפני הערכאה הראשונה טענו המערערים כי אין כל יחס סביר בין דמי הניהול הנדרשים לבין השירותים המסופקים ע"י המשיבה. זאת ועוד - בעלי עסקים רבים בקניון אינם משלמים כלל דמי ניהול ואחרים משלמים דמי ניהול נמוכים במיוחד. לגבי שיעור דמי הניהול נטען כי המערערים לא הסכימו מראש לשלם כל סכום שהוא. מתוך הבנה לצרכי המשיבה הסכימו לשלם סכומים גבוהים במשך שנתיים, אך משנוכחו לדעת כי הדבר אינו מביא לתחזוקה ראויה ונכונה ורק מעטים נושאים בעול, הפסיקו לשלם. נוסף על כך הפרה המשיבה את התחייבותה כלפיהם לדאוג לכך שלא יקומו עסקים מתחרים לעיסקם בקניון.   4. השופטת המלומדת קבעה, בהתייחס לטענה לגבי הפרת ההסכם, כי בהסכם הניהול לא נכללה כל התחייבות כזו. טענת המערערים כי הקבלן, מר סמי סלמן, הוא שהבטיח להם כי לא יקומו עסקים מתחרים הינו אישיות משפטית נפרדת מהמשיבה. כמו כן היו קיימות חנויות נעליים נוספות בקניון מראשית הקמתו והמערערים השלימו עם כך. אשר לטענה כי בעלי עסקים אחרים אינם נושאים בדמי הניהול, קבעה השופטת כי הוכח בעדותו של מר ולד, חבר הנהלת המשיבה, שמרבית בעלי העסקים משלמים את תשלומיהם כסידרם. מי שאינו משלם את דמי הניהול הינו הקבלן סלמן שהשאיר חלק מהנכסים בקניון בידיו, ועקב כך אף מונה כונס נכסים על נכסיו. בעלי אולם האירועים משלם שיעור נמוך של 3.5$ למ"ר, אך מדובר בקיזוז הסכום משירותים אותם הוא מעניק לקניון, בהתאם להחלטה שהתקבלה בענין זה בהנהלת המשיבה. מסקנת השופטת היא כי לא ייתכן שהמערערים יפסיקו לפתע לשלם את דמי הניהול בשל טענות שונות שבפיהם, בבחינת "איש הישר בעיניו יעשה", ואם יש למערערים טענות לגבי גובהו של שיעור דמי הניהול וטענות אחרות עליהם לפעול בענין זה במסגרת הנהלת החברה ולא באורח פרטי. לגבי דרך פעולתה של המשיבה נקבע בפסק-הדין כי חלק מפעולות האחזקה אינן מתבצעות בשל חסרון כיס, אך המשיבה מנהלת ספרים מסודרים ומשתדלת שלא להוציא הוצאות מיותרות. אמנם ענייניה אינם מנוהלים באופן מקצועי, אך אין הדבר מלמד על קנוניה כלשהי כלפי המערערים. השופטת מצאה לנכון לדחות את טענת המערערים בדבר היותם של חיובי הצדדים שלובים. גם אם המשיבה מקיימת רק חלק מחיוביה על פי החוזה, אין בכך כדי להצדיק הפחתה בחיוב שעל המערערים לשאת בו, אלא עליהם לפעול למציאת פתרון כולל של כלל בעלי העסקים בקניון שהמשיבה חייבת להעמיד שירותים לכולם. בצד כל אלה מודגש כי המערערים עצמם היו חברים בהנהלת המשיבה, בצוותא עם בעלי חנויות אחרים, כך שגם לפיתחם רובצת האחריות המשותפת לניהול הקניון. אשר לשיעור דמי הניהול, אמנם שיעור זה לא נקבע במדוייק בחוזה הניהול, אך מהעובדה שהמערערים שילמו את הסכום של 7$ למ"ר במשך שנתיים רצופות, בלא להשיג על גובה הסכום, ניתן ללמוד כי מדובר בשיעור מוסכם.   הערעור 4. המערערים גורסים כי במקרה דנן הדברים אמורים בחוזה קבלנות ואין להסיק לגביו מסקנות מדיני המכר. בחוזי קבלנות מורכבים וממושכים אין מנוס מהתאמה מתמדת של החוזה לשינויי נסיבות (א. זמיר, פירוש לחוקי החוזים, חוזה קבלנות, עמ' 289). כאן אכן אירעו שינויי נסיבות מהותיים שפגעו בבסיס ההתקשרות: המשיבה לא תיחזקה את הקניון ברמה גבוהה, לא ביצעה פעילויות שיווק ולא נתנה שירותים רבים. בנסיבות שכאלה יש לראות בעמידה על ביצוע החוזה כתבו וכלשונו הפרה של עקרון תום הלב. זאת ועוד, מאחר ורמת השירותים והתחזוקה ירדה ממילא קטנו הוצאות המשיבה וכתוצאה מכך היה מקום להקטין גם את שיעור דמי הניהול. המערערים אף תוקפים את ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית לענין ניהול חשבונות מסודרים ע"י המשיבה וגביית דמי ניהול מבעלי עסקים אחרים בקניון.   5. המשיבה מצידה טוענת כי כל טיעוני המערערים לענין שינוי נסיבות וחוזה מתמשך שיש להתאימו לנסיבות המשתנות, לא הועלו כל עיקר בפני הדרגה הראשונה ואין להיזקק להם בערכאת הערעור. בכל שנות כהונתה של מערערת 1 כחברה בהנהלת המשיבה, משך 3 שנים, היא לא העלתה כל טענה שהיא בדבר שיעור דמי הניהול או ארעיותם. הפסקת תשלום דמי הניהול ע"י המערערים רק גורמת להפליה לעומת בעלי עסקים אחרים המשלמים את חובותיהם כסידרם. מכל מקום קיים מנגנון פנימי לטיפול בנושאים אלה, קרי החלטת האסיפה הכללית של המשיבה או הנהלתה.   דיון 6. השופטת המלומדת הוציאה מתחת ידיה פסק-דין מפורט ומנומק כהלכה, בו סקרה אחת לאחת את טענות הצדדים, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה הראויה, חרף טרוניותיהם של המערערים. ככל שהפכנו בטיעוניהם של הצדדים, לא עלה בידינו למצוא פגם כלשהו בשיקוליה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית, המצדיקים את התערבות ערכאת הערעורים. בסופו של דבר זהו מקרה שבו אין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק-הדין, הממצאים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק כל טעות שבחוק. במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק-דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק-דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י פ"ד מה(2) 142, 168; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה חמישית מעודכנת תשנ"ט, עמ' 510). ואשר לקביעות העובדתיות ולענין מהימנות העדים השונים, יש לחזור ולאזכר את ההלכה הפסוקה שעל פיה רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית-המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5) 407). קביעה עובדתית שנקבעה בערכאה הדיונית לא תתבטל על נקלה בערכאת הערעור, אפילו זו האחרונה היתה פוסקת אחרת לו שמעה בעצמה את העדים. כל עוד יש לקביעה עובדה שכזאת יסוד ושורש בחומר הראיות, דעתו של השופט אשר ראה ושמע את העדים היא הקובעת (ע"א 583/93 מ"י נ' טחנת קמח שלום בע"מ פ"ד נ(4) 536; ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין פ"ד מט (3) 441).   בצדק הגיעה הדרגה הראשונה לקביעתה ולמסקנתה כי אין המערערים יכולים לעשות דין לעצמם ולהפסיק את תשלום דמי הניהול אותם שילמו משך שנתיים ימים, בשל הטענות שהעלו כלפי המשיבה. אין ספק שיש לכנס את כל בעלי העסקים בקניון ולבדוק את חשבונות ההוצאות וההכנסות של המשיבה, אך הדרך של הפסקה חד צדדית של נשיאה בעול הוצאות הניהול אינה הדרך הראויה לרפוי הפגמים שהמערערים מייחסים לדרך פעילותה של המשיבה. יש לקוות שבתקופה קשה זו לעסקים ולניהול, תימצא הדרך הנאותה ליישוב סכסוך מיותר זה.   7. לפיכך המסקנה היא כי דין הערעור להידחות. על המערערים לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בערעור בסך של 15,000 ₪ + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.   הערבון יועבר לב"כ המשיבה ע"ח ההוצאות. חוזהחוזה קבלנות