מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוזה שכירות אולם תעשיה:   בפני תביעה כנגד הנתבע - ערב לתשלום חובה של החברה - השוכרת על פי חוזה שכירות מיום 18.01.98 וזאת על פי כרטסת לקוח שצורפה (נספחים ד' ה' לת/2).   א. העובדות: 1.      ביום 18.01.98 נחתם בין התובעות לבין ר.כ.ה.מ. נגרות בע"מ (להלן: "השוכרת") חוזה שכירות לפיו הושכרו שלושה אולמות תעשיה בשטח של 450 מ"ר הידועים כאולמות 131 - 129 הנמצאים בקומה ג' בבנין הידוע כ"בית גירון" ברח' אליהו איתן 3 ראשל"צ (להלן: "החוזה"). 2.      על פי סעיף 4.01 לחוזה תקופת השכירות היתה ל- 14.5 חודשים החל מיום 15.01.98 ועד 30.03.99 (להלן: "התקופה הראשונה") ועל פי סעיף 4.02 לחוזה ניתנה לשוכר, אופציה להאריכה לשלוש תקופות נוספות בנות שנה כל אחת, בתנאי שימלא אחר כל התנאים המוקדמים והמצטברים המופיעים בסעיף. 3.      השוכרת מימשה את זכות האופציה והחוזה הוארך עד ליום 30.03.00 (להלן: "התקופה השנייה"). 4.      ביום עזיבת המושכר נותר חוב של השוכרת כלפי התובעות, גובה החוב לא הוכחש על ידי הנתבע. 5.      לאחר חתימת השוכרת על חוזה השכירות חתם הנתבע על כתב ערבות והתחייבות - נספח ב' לתביעה (להלן: "הערבות"). (עדות מתווך מטעם התובעות פרוטוקול מיום 18.09.02 עמ' 3 שורה 10).   ב. טענות הנתבע: לנתבע שלוש טענות מרכזיות: א. העדר גמירות דעת - NON EST FACTUM. ב. התובעות הטעו ו/או רימו אותו, ג. אפילו ויקבע בית המשפט כי הבין את תוכן המסמך שחתם עליו, לכל היותר ניתן לחייבו רק בגין החובות שהצטברו בתקופה הראשונה, שכן תנאי החוזה שבין התובעות לשוכרת שונו ללא ידיעתו והסכמתו. אתייחס לטענות אלה אחת לאחת.   ג.1. טענת NON EST FACTUM מר אברהם אלבו, עד מטעם התובעות העיד על נסיבות חתימת הנתבע על כתב הערבות, כך בסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית (ת/1) ובחקירתו הנגדית: "אני פגשתי את הנתבע שבא אלי יחד עם עטיה, אני זוכר אותו הואיל והוא אמר לי שהוא לא יודע עברית ... אני הסברתי לנתבע כאילו שמדובר "באילם" שכל מה שהוא לא משלם הכוונה לעטיה והוא צריך לשלם, כמו כן עטיה הסביר לו זאת ... אני הסברתי לו את המשמעות שלו לערבות. מה שאני הסברתי לו במפורש מה שאמרתי קודם שכל מה שעטיה לא משלם הוא יצטרך לשלם. הראיתי לו את שכר הדירה, הראיתי לו את החוזה לשנה + אופציה לשלוש שנים. אני הסברתי לו כמו לאילם עם הידיים והוא הבין..."(עמ' 3 שורות 24-12). אין חולק כי מר נחמיה בוטרמילך, עד נוסף מטעם התובעות לא היה נוכח בזמן החתימה על טופס הערבות (עדותו עמ' 6 שורה 17).   זאת לעומת עדות הנתבע בחקירתו הנגדית: "אמרו לי רק שאני אחתום ולתת תעודת זהות. עטיה אמר לי לרדת למטה ולחתום. הוא אמר שזה קשור לעבודה. אני ירדתי למטה, היה שם בן אדם אחר, לא מר אלבו, חתמתי וזה הכל. עטיה אמר לי שזה קשור בעבודה" (עמ' 8 שורות 15-12).   ההלכה קובעת כי חזקה כי אדם החותם על מסמך, לא ישמע בטענה כי לא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא … אך אפילו עיוור או אנלפבית שחתם על המסמך, והמסמך נוגע לעסקה מאותו סוג שהוא חפץ בה, אלא שהחותם טעה או הוטעה לגבי פרטי העסקה, והפרטים אינם תואמים את העסקה שהוא דימה לעשותה, הטענה "לא נעשה דבר", אינה עומדת לחותם" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור פדי יט (3) 113, 117).   בלשון בית המשפט במקרה נוסף: "... אינה נשמעת הטענה מפי החותם על מסמך, שהוא חתם מבלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תכנו: אם לא ניתנה לו הזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להימנע מלחתום; ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על מסמך סתם" (ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ פדי כה (1) 648, 661, ע"א 325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני ברק פדי מד (1) 341, 348 ע"א 413/79 אדלר נ' מנצור פדי לד (4) 29, 38). וכפי שסוכמה ההלכה: "הדין הכללי בקשר לחתימה על חוזה על ידי מי שלא יודע קרוא וכתוב - והוא הדין בעיוור או במי שאינו יודע את השפה שבה נכתב החוזה וכיוצא - בזה אומר כדלקמן: אדם מוחזק כמי שיודע את תוכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תישמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרוא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך שמי שאינו מסוגל לקרוא מסמך נושא בחובה להבטיח שתוכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל-כן הוא זה הנושא בתוצאות אי-קיומה של החובה. אולם במקום שצד למסמך-כגון הצד האחר לחוזה-יודע ש"חברו" אינו מסוגל לקרוא את המסמך, החובה לוודא כי תוכן המסמך יובא לידיעתו של זה האחרון, לפני שיחתום עליו, מוטלת על כתפיו של הראשון; וזאת - משום שבמקרה כזה הראשון מודע לכך שכל עוד אין חברו יודע את תוכן המסמך אין לחתימתו משמעות כלשהי, ומבחינת הדין כאילו לא נעשתה" (ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין פדי מט (2) 77 עמ' 84). ברוח כל האמור לעיל נדחו טענות ערבים בענין בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מרגליות (ת.א. חיפה 1046/91 תק- מח 96 (1), 955) ובענין בנק איגוד לישראל בע"מ נ' מחמוד (ע"א 845/92 תק- מח 96 (1), 1349), נקבע על ידי כב' השופט ביין כי טענת NON EST FACTUM, יש לקבל כענין של מדיניות רק במקרים קיצוניים ביותר, כגון שהיה מצג שווא שגרם להטעייתו של החותם, כן ציין בית המשפט כי אם אדם מתקשה בהבנת השפה עליו לדאוג להיות מלווה במי שיכול לעזור לו בכך.   בענייננו אני סבורה כי אין לקבל גרסת הנתבע כי חשב שחתם על מסמך הקשור לעבודתו. אף ההסבר שנתן בענין זה (בעמ' 8 שורות 17-16) בלתי מתקבל על הדעת. אני מעדיפה גרסת עד התובעת ממהימנותו התרשמתי כי למרות קשיי השפה הבין הנתבע מהות ההתחייבות שנטל על עצמו ונוכח ההלכות הברורות בענין זה, יש לחייבו בגין תקופת השכירות הראשונה.   ג.2. טענת הנתבע כי הוטעה או רומה הנתבע טען בתצהירו נ/1 כי הוטעה ורומה וכי נעשתה קנוניה נגדו, אלא שטענה זו לא פורטה כדבעי. בחקירתו הנגדית העיד כי חשב שחותם על מסמכים הקשורים בעבודה: "הואיל ואנו יוצאים להרכבות ואנו חוזרים מאוד מאוחר, אז חשבתי שאני חותם על כך שאני אוכל להיכנס לבנין" (עמ' 8 שורות 17-16). דא עקא שטענה זו אינה מתיישבת עם החתימה על הערבות ועל שטרי החוב (אשר בתחילה העיד הנתבע כי לא חתם עליהם ולאחר מכן חזר בו בעמ' 7 שורות 18-14). לא הוכח על ידי הנתבע כי הוטעה לחשוב כי הוא חותם על מסמך השונה באופן מהותי מזה שחתם וכבר נקבע כי הטוען טענת הטעייה, מרמה או קנוניה חייב להתכבד ולפרט את הנסיבות מתוכם עולים כל אלה ובטענה בעלמא לא סגי, לפיכך אני סבורה שדין הטענה להידחות (ת.א. חיפה 1046/91 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מרגליות תק - מח 96 (1), 955 וע"א 624/88 מיכאל ניחה גולד נ' פנחס מעוז ואח' פדי מד (1) 497). ג.3. תנאי החוזה בין התובעות לחברה שונו ללא הודעה לערב: בענין זה העיד מר נחמיה בוטרמילך כי: "לא הודעתי לערב שלמרות האמור בחוזה, והוא נותר חייב לי כסף אני מאפשר לעטיה להשתמש באופציה שיש לו ... אני גם לא מצאתי לנכון להודיע לערב שלמרות האמור בחוזה אנו הסכמנו שהשוכר ישתמש באופציה שלו כאשר עדיין ישנה יתרת חוב". (עמ' 5 שורות 25-19). אין חולק כי לאחר תשלום של 2,739 $ נותר עדיין חוב בסך 4,861 $ (עדות נחמיה בוטרמילך עמ' 4 שורות 20-18 ומכתב מיום 08.12.98 במ/2). על פי האמור בסעיף 4.02 לחוזה תנאי למימוש האופציה, הוא עמידה בכל תנאי החוזה, ועל כן מתעוררת השאלה האם כאשר מוותרות התובעות על תנאי מהותי ביחסים שבינן לבין השוכר - החברה יש בויתור ובאי הודעה לערב על כך, כדי לבטל ערבות הנתבע כאמור בסעיף 5 (ג) (2) לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק").   טענה זו נטענה בע"א 582/87 קונפורטי נ' אברהם פדי מב (4) 120 שם הוגש שטר חוב לביצוע נגד הערב כאשר השטר ניתן להבטחת התחייבויות השוכר בהתאם לחוזה שכירות והערב התגונן בטענה כי בין החייב העיקרי, השוכר למשכיר נחתם במועד מאוחר יותר הסכם נוסף אשר יש בתנאיו משום שינוי מהותי ויסודי בחיוב לו ערב, טענה זו נדחתה על ידי כב' הרשמת של בית משפט קמא והתקבלה בבית המשפט העליון על ידי כב' הנשיא מלץ בענין בקשת רשות להגן. כך גם בת.א 1391/97 זינגר ברנע נ' ז'נס קוסמטיקה תק - מח 2000 (1), 46067 שם נקבע כי הארכת מועד לקיומה של התחייבות מהווה "שינוי יסודי הפוגע בזכויות הערב" כאמור בסעיף 5 (ג) (2) לחוק ושינוי כזה מקנה לערב את ברירת ביטול הערבות שכן המקבל על עצמו ערבות עושה כן מתוך נכונות לחשוף עצמו לתקופה מסוימת לסיכון מסוים, ולשאת באותה תקופה באחריות לנערב.   סבורני כי ויתור התובעות על התנאי המוקדם של סילוק חובות המשכירה לפני מימוש האופציה, מהווה שינוי מהותי ויסודי בחוזה אשר מן הראוי היה ליידע את הערב על כך וזאת על מנת להעמידו בסיכון שהוא נוטל על עצמו. אפילו ואצא מתוך נקודת הנחה כי הנתבע קיבל מכתב שהופנה לשוכרת ביום 08.10.98 (במ/3) עדין לא הוכח כי הסכים לשינוי התנאים שנקבעו בחוזה. משהתובעות לא יידעו את הנתבע לגבי שינוי התנאים וקיבלו הסכמתו על כך, אין לחייב את הנתבע בגין חובות שהצטברו בתקופה השנייה.   ד. סוף דבר: נוכח האמור לעיל אני מחייבת את הנתבע לשלם סך שקלים שווה ערך ל- 4,861 $ על פי השער היציג ביום מתן פסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בצירוף אגרת בית משפט על פי החלק היחסי שנקבע לחיוב הנתבע ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה ועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות לרבות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. חוזה שכירותחוזהשכירותתעשיה