מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוסר כסף בכספת הבנק: מונחת בפני "תביעה קטנה", שהגישה התובעת [תיקרא להלן: "התובעת"], נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, [יקרא להלן: "הנתבע" או "הבנק"].   להלן, בקצירת האומר, עובדות הצריכות לענין, שאינן שנויות במחלוקת;   המנוחה ז"ל [להלן: "המנוחה"], החזיקה כספת בבנק. התובעת ובעלה של המנוחה [יקרא להלן: "האלמן"], היו רשומים כבעלי זכות זיכה לכספת. המנוחה נפטרה בנובמבר 1997. במשך שנים התנהל משפט, בענין תקפות צוואתה של המנוחה.   עפ"י החלטת בימ"ש מחוזי בתל אביב, בדצמבר 1998, נפתחה הכספת, ותכולתה נספרה ע"י מנהלי העזבון, בתיק עזבונות 9155/97, עוה"ד צ'רטוק וברקמן. פתיחת הכספת אושרה ע"י המחלקה המשפטית של בל"ל, עו"ד חיים ספיר, [עמ' 1 מוצג ת/1].   במהלך ספירת מלאי הכספת נוכח פקיד הבנק מר מזור.   נערך פרוטוקול מפורט של תכולת הכספת [מוצג ת/1, שיקרא להלן: "הפרוטוקול הראשון"]. בסופו של הפרוטוקול הראשון צויין: "הקופסא נסגרה והוחזרה לכספת".   על הפרוטוקול חתמו שני עוה"ד, הוטבעה חותמת בנק לאומי, שעליה חתם פקיד הבנק, מר מזור.   בינואר 2002, נספרה ותועדה שנית, תכולת הכספת, ע"י התובעת, האלמן, ובנוכחות מר מזור. גם הפעם נערך פרוטוקול מפורט של תכולת הכספת. [מוצג ת/2 - להלן: "הפרוטוקול השני"], על הפרוטוקול השני חתמו התובעת האלמן ומר מזור על גבי חותמת הבנק.   בהתאם להוראות הבנק, לא היתה לבעלי הזכות בכספת, זכות לפתוח אותה בתקופה שבין הספירה הראשונה לבין הספירה השניה.   בהתאם לפרוטוקול ת/1 בכספת נמצא, בין היתר, "תיק פלסטיק כתוב עליו SILVI - 15.04 $ [מרקים 4X500] - 2000 DM מג"י [עמ' 1 ת/1]. בפרוטוקול השני נמצא: DM - 1500 ִ$ 900 DM 2100" [ת/2 עמ' 1 סעיף 3].   לטענת התובעת, בספירה השנייה נתגלה חסר של 2,600 דולר, בחלקה של המנוחה ועודף של 230 שטרלינג, בחלקו של האלמן.   התובעת מוסיפה שבמהלך הספירה שהיא ספרה, ראתה חוסר התאמה בין ספירתה לבין הספירה הראשונה. רק כשנכנסה למכונית ראתה שמדובר בחסר של 2,600 דולר, לעומת הספירה הראשונה. היא, הודיעה על כך לבנק כעבור יום או יומיים. [עמ' 2 לפרוטקוול הדיון].   מכאן התביעה.   הבנק מצידו מכחיש אחריותו לתכולת הכספת וטוען שלא אבדה או נגנבה שום תכולה. לא נמצאו סימני פריצה או ביקור אדם זר.   לשיטתו, השוני בין הפרוטוקולים נובע אך ורק מטעות בספירה הראשונה. חיזוק לגירסתו, מוצא הבנק בעובדה שבספירה השניה נמצא גם עודף של 230 לישט'. בנוכחותו של מר מזור בשתי הספירות, רואה הבנק נוכחות של משקיף בלבד.   כך או כך, טוען הבנק, שביטוח הכספת שהיה בתוקף, הינו כנגד אובדן תכולת הכספת או הינזקה ועד לסך של 2,000 דולר בלבד. [סעיף 4 לכתב ההגנה].   הסכם הכספת הינו חוזה מיוחד במינו. היחסים בין הבנק לבין הלקוח מבוססים על אמון הדדי מיוחד.   עם זאת, בין הבנק לבין בעלי הכספת, כלקוחותיו, מערכת יחסים כזו שמטילה על הבנק חובת אמון מיוחדת. רמת הסתמכותו של הלקוח ופעולות הבנק משפיעים על עצם יצירת חובת האמון על הבנק ועל היקפה ומידתה.   מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח היא כזו שבה הבנק נתפס כצד החזק. במרכז היחס שבין הבנק לבין לקוחו, מצויה חובתו של הבנק, לנהוג כלפי הלקוח, במידה גבוהה של זהירות, בתום לב ובאמון.   קיים בחברה קונסנזוס שעל הבנק לנהוג בהגינות מיוחדת וברמה גבוהה של מקצועיות ויעילות.   חובת האמונים של הבנק היא קוגנטית באופן שהבנק לא יכול לשחרר עצמו ממנה.   הבנק הוא שקבע את תנאי השירות של השכרת הכספת, ומטבע הדברים יש לו שליטה על הכספת ותכולתה.   חובת הבנק, באופיה, היא חובת אמונים הנובעת מתנאי מכללא בהסכם. את חובת האמונים המיוחדת של הבנק ללקוח צריך להבין גם על רקע הכלל האמור בסעיף 24 לחוק החוזים בדבר "כוונת הצדדים".   הלקוח המתקשר עם הבנק לשימוש בכספת פרטית, יוצא מתוך הנחה שהבנק ינקוט אמצעי בטחון לשמירה על תכולת הכספת.   נוכחותו של מר מזור בשתי הפעמים שבהן נפתחה הכספת ונספרה תכולתה, היתה בתוקף היותו שליחו של הבנק שפעל במסגרת הרשאתו. נוכחותו של מר מזור בספירות וחתימתו על הפרוטוקולים היו לאות אישור נכונות הספירה. כפועל יוצא, הבנק לא יכול להתנער כיום מאחריותו לנכונות הספירה. בכך שהבנק דאג שמר מזור יהיה נוכח בכל אחת מהפעמים שבהן נפתחה הכספת ונספרה תכולתה, מילא הבנק את תפקידו. חובתו זו הוא מילא כדי להשיג גם את התוצאה של נכונות הספירה.   משנמצא שחסר חלק מתכולת הכספת, הפר הבנק את חובתו החוזית כלפי התובעת לדאוג לכך שתכולת הכספת תישאר בה במלואה.   במהלך כל התקופה שחלפה מיום הספירה הראשונה ועד ליום הספירה השניה, השליטה בכספת היתה רק לבנק. לכן, אם נעלם סכום הכסף מתי שהוא בתקופה זו, הבנק אחראי לכך.   משמצאתי שבחתימתו על הפרוטוקולים אישר מר מזור נכונות ספירת התכולה, ובהעדר חלק מהתכולה שנמצאה בספירה הראשונה, ובהעדר סימני גניבה או פריצה אין לנו לאמר אלא שהדולרים החסרים נעלמו משמא, אבדו.   הבנק לא הרים הנטל המוטל על כתפיו, להוכיח קיומן של נסיבות שעל פי הן הוא פטור מהחובה לפצות את התובעת.   כאמור, הבנק הודה בביטוח לאבידה, בסכום שאינו עולה על 2,000 דולר. בסכום זה על הבנק לפצות את התובעת על האבידה.   לנוכח כל המקובץ, אני מחייבת את הבנק לשלם לתובעת את הסכום של 2,000 דולר כשוויים בשקלים חדשים נכון למועד התשלום, בתוספת הוצאות בסך של 500 ₪. התשלום ייעשה בתוך 30 יום מהמסירה.   בנקכספת