מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חישוב פסילה מיום גזר הדין: א. רקע עובדתי:   1. המערער הורשע בתיק 00\3421 מיום 00\10\5 (כבוד השופט אזולאי) על נהיגה מופרזת בדרך שאינה עירונית, עבירה בניגוד לסעיף 54 (א) לתקנות התעבורה ה'ת'שכ"א - 1961 (להלן : "תקנות התעבורה").   2. בימ"ש קמא גזר על המערער את העונשים המפורטים לקמן :   א. פסילה בפועל של חמישה חודשים. ב. קנס כדי סך של 800 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתם. ג. פסילה על תנאי של 5 חודשים למשך שנתיים.   3. רשיונו של המערער אף נשלל ביום 02\4\30 למשך שנה בתיק מס' 9 - 2-003455 ע"י בימ"ש השלום בנצרת.     4. ביום 99\8\25 הודפס למערער רשיון נהיגה זמני לשלושה חודשים, לאחר מתן הרשיון הזמני לא הונפק רשיון זמני נוסף ולא הונפק רשיון נהיגה ממוחשב קבוע.   5. המערער פנה לבימ"ש קמא בטענה כי לא חודש רשיונו הקבוע של המערער משנת 1999, לפיכך יש לראות ביום גזר הדין מיום 00\10\5 כמועד הפקדת רשיון הנהיגה ויום תחילת המרוץ לעניין פסילת הרשיון.   6. בימ"ש קמא החליט לדחות את בקשת המערער וקבע כי מרוץ הפסילה יתחיל מיום 02\6\25 והוא יהיה במצטבר לכל פסילה אחרת אם היא קיימת.   7. הוגשה בקשה לעיון חוזר, ביום 02\7\15 נקבע ע"י בימ"ש קמא כי יש להשאיר את ההחלטה מיום 02\6\25 על כנה, על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.   ב. נימוקי הערעור:   1. מאחר ומשרד הרישוי לא חידש את רשיונו הקבוע מיום 99\11\25 היה מקום לחשב את הפסילה בעניינו בתיק דנן החל מיום מתן גזר הדין אשר ניתן ביום 00\10\5.   2. הרשיון של הנאשם עוכב במשרד הרישוי ביום 00\10\11 עקב ניקוד על עבירות תנועה וקנסות וזאת שישה ימים לאחר גזר הדין.   3. החלטת ביהמ"ש לפיה חישוב הפסילה יחל רק ביום 02\6\25 הינה שגויה ולמעשה נענש המערער פעמיים והדבר נוגד את האמור בתקנה 557 ד לתקנות התעבורה לפיה יש לחשב את מועד פסילת רשיון הנהיגה של המערער אם פקע הרשיון מיום גזר הדין.   4. אשר על כן מתבקש ביהמ"ש לקבל את הערעור ולהורות כי הפסילה בתיק הנ"ל תחל מיום גזר הדין.   ג. נימוקי המשיבה:   1. תקופת הפסילה צריכה להיספר מהיום שבו הופקד הרשיון כפי שהחליט בימ"ש קמא.   2. המערער לא קיבל כל תעודה מעבר לרשיון הזמני שהונפק לו ביום 99\8\25.   3. המערער לא טען מעולם שרשיונו אבד, לכן לא ניתן לקבל את טענתו שביום 00\10\11 מועד עדכון ההגבלה הוא המועד בו פקע הרשיון ולכן יש להפעיל את תקנה 7 (ד) לתקנות התעבורה.   4. אין נפקא מינה אם הרשיון בתוקף אם לאו, מה שקובע הוא הפקדה פיזית של הרשיון.   5. אין לקבל את הטענה שהרשיון הופקע עקב קנסות רבים כעולה מהרשעותיו הקודמות של המערער.   ד. דיון:   ב"כ המערער סומך יתדותיו על סעיף 557 (ד) לתקנות התעבורה לפיה יש לחשב את תקופת הפסילה של רשיון הנהיגה אם פקע , מיום גזר הדין.   תקנה 557 לתקנות התעבורה קובעת כמפורט לקמן :   " (א) הודע לבעל רשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי ביהמ"ש או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי ימציא רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר תוקף אותה שעה.   (ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות (נוסח חדש ) תשל"א - 1971 ,למזכיר של ביהמ"ש שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או …………. כי רשיונו של בעל נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון ,יתחיל מרוץ הפסילה מיום ההצהרה כאמור.   (ג) מצא בעל הרשיון את הרשיון שאבד ימציאו מיד לבימ"ש ……… .   ד) לא ניתנה הצהרה לפי תקנה זו ורשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל פקע ולא חודש יתחיל מרוץ הפסילה מן היום שלמחרת פקיעת תוקפו של הרשיון .   (ההדגשות אינן במקור - י.כ).   על מנת לנתח את התקנה דלעיל יש לבחון בנוסף סעיפי חקיקה נוספים , בהם :   תקנה 556(א) לתקנות התעבורה הקובעת כי אדם שנפסל רשיונו ימציאו כאמור אף אם הרשיון אינו בר תוקף אותה שעה .   סעיף 42(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש ) התשכ"א 1961 (להלן : "הפקודה") הקובע כי פסילה שהטיל ביהמ"ש מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה תחל ביום מתן גזר הדין .   המחוקק סייג את סעיף 42 (א) לפקודה ע"י הוספת סעיף 42(ג)(1) לפקודה הקובע כי בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה .   מה הם יחסי הגומלין שבין הסעיפים השונים בתקנה 557 לתקנות התעבורה ?   יפים לעניין זה דברי השופטת ט' שטרסברג כהן ברע"פ 99\9237 רונן מאיר נגד מדינת ישראל (לא פורסם )(להלן: "רע"פ מאיר") :   " תקנת משנה (ד) היא המשכה הרעיוני של תקנת משנה (ב) קובעת ,כי אם לא ניתנה הצהרה ורשיונו של בעל רשיון הנהיגה שנפסל פקע ולא חודש ,יתחיל מרוץ תקופת הפסילה מיום שלמחרת פקיעת תוקף הרשיון . עניינה של תקנה 557 (ד) הוא ברשיון שאבד ולא ניתנה הצהרה על אובדנו והוא פקע ,שאם לא תאמר כן אין משמעות לרישא של תקנה זו האומרת לא ניתנה הצהרה לפי תקנה זו ורשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל פקע …..".   במקרה דנן לא אבד רשיון הנהיגה ולא ניתנה הצהרה כלשהי על אובדנו, הווה אומר אין המערער נכנס בגדרה של תקנה 557 (ד) .   סעיפי החקיקה השונים שצוינו לעיל מלבד תקנה 557 נועדו להבהיר את תכלית החקיקה השונה הדורשת המצאה מיידית של רשיון הנהיגה על מנת שבמקומותינו לא ינהג אדם שרשיונו נפסל כשהוא נחזה להיות בעל רשיון בעל תוקף, בשעה שאינו כזה.   סעיפי החקיקה השונים כתובים בלשון שונה אך בעלת משמעות ותכלית זהה קובעים פעולות שונות על מנת שמרוץ הפסילה יחל , ראה לעניין זה ברע"פ מאיר :   "… תחילת מרוץ תקופת הפסילה היא החל מהמועד המאוחר ביותר לביצוע הפעולות הקבועות בחוק , לאמור : את הרשיון יש להפקיד גם אם פג תוקפו ומרוץ התקופה יתחיל עם הפקדתו .אם אבד הרשיון יש להצהיר על אובדנו ומרוץ התקופה יתחיל לאחר מתן ההצהרה…. בכל אותם מקרים כאשר לא מילא הנהג שרשיונו נפסל אחר הוראות החוק ולא עשה את הפעולות הנדרשות ממנו ,נמצא הוא בתקופת פסילה .משך תקופת הפסילה שנגזרה עליו , מתחיל להימנות מאותו מועד בו עשה הנאשם את הפעולה שהחוק דורש ממנו לעשותה ".   ה. סוף דבר , החלטת בימ"ש קמא עולה בקנה אחד עם הפירוש הראוי לתקנה 557 לתקנות התעבורה.   לפיכך ולאור מכלול הנסיבות כמבואר לעיל ,דין הערעור להידחות משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה