לא כל חתימה על גב שיק, משמעה חתימת היסב. אין החתימה חתימת היסב אלא אם נחתמה למטרה זו. "ידוע לכל, שכאשר בא אדם לבנק ודורש פרעון של שיק שנמשך על הבנק לטובתו, הבנק מחתים אותו על המסמך בטרם יפרע את השיק. צורתה של חתימה זו אינה שונה מזו של חתימות ההיסב המצויות על המסמך, אבל אין זה היסב, שכן אוחז המציג שטר - ושיק בכלל זה - לפרעון, אינו מסב את המסמך למי שפורע לו. גביית שטר אינה סיחור, ופרעון שטר אינו עושה את הפורע לאוחזו של המסמך כדרך הסיחור האמור בסעיף 30(א) לפקודה. אין זאת אלא חתימה המשמשת שובר לאישור קבלת הכסף" (ד"ר י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 207). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חתימת היסב: 1. התובע הגיש להוצאה לפועל בקשה לביצוע שני שיקים (להלן: "השיקים"), בשני תיקים נפרדים. הנתבע הגיש התנגדויות, והדיון בשתיהן אוחד. הרשמת דחתה את ההתנגדויות. הנתבע הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך בינתיים שילם לתובע את מלא סכומי השיקים, לרבות ההוצאות שנפסקו בהתנגדויות. בבית המשפט המחוזי הסכימו הצדדים, כי תינתן לתובע רשות להגן, ואם תדחה התביעה יחזיר התובע לנתבע את כל הסכומים שזה שילם בינתיים. 2. הנתבע פנה במקביל גם למפקח על הבנקים, ובעקבות תשובה שהתקבלה ממנו, ושעליה נעמוד להלן, הגישו הצדדים הודעה לבית המשפט, לפיה התובע מחזיר לנתבע את כל הסכומים שזה שילם, לרבות הוצאות המשפט ששולמו בהתנגדויות ולרבות עמלת ערבות בנקאית שהנתבע נזקק להפקידה במסגרת הערעור והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומם. הנתבע התחייב להימנע מלהגיש כל תביעה נגד התובע בעניין הקשור לתובענות אלה, והצדדים הודיעו, כי השאלה היחידה שנותרה שנויה במחלוקת בין הצדדים הינה שאלת הוצאות הנתבע בגין שכ"ט עו"ד. לאחר שניתן פסק-דין חלקי שאישר את הסכמות הצדדים, התבקשו הצדדים להגיש טיעוניהם לעניין ההוצאות, והם הוגשו. 3. למעשה, ולמרות שהצדדים לא הודיעו כך מפורשות, התביעות נדחו והנתבע הוא שזכה בתביעות אלה. מתוך ד"ר י. זוסמן, ספרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 1-540: "בדרך כלל בעל-דין שזכה, זכאי לקבל הוצאותיו, שלא יצא שכרו בהפסדו, ורק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות. לצורך כך מותר לו לשופט להתחשב באופי התביעה או ההגנה ובהתנהגות בעלי הדין לפני המשפט ובשעתו". בכלל זה, ניתן להתחשב בשווי הסעד השנוי במחלוקת ובשווי הסעד שנפסק (שם, עמ' 544), ובטירחה שהיתה כלולה בניהול המשפט (עמ' 545). 4. לאור זאת נבחן בקצה פרטי המחלוקת שהיתה בתיקים אלה: השיקים נמשכו על-ידי חברה בשם קונטק שירותי הנדסה (1989) בע"מ (להלן: "המושכת") ללא ציון שם הנפרע ("לפקודת" הושאר ריק), ונמסרו לאדם בשם יעקב בר-נתן, זה מסרם לנתבע על חשבון חוב שהיה חייב לו. הנתבע רשם את שמו כנפרע והפקידם בחשבונו בבנק המזרחי, לאחר שחתם עליהם מאחור. לטענתו, חתם כך כמפקיד ולא מתוך כוונה להסבם. השיקים חוללו, והנתבע נטלם והשיבם לבר-נתן ששילם לו את תמורתם. בר-נתן שב והפקידם בחשבונו שאצל התובע, לדבריו לאחר שהמושכת ביקשה ממנו לעשות כן, תוך הבטחה שהם יכובדו. גם הפעם השיקים לא כובדו, והתובע, שטען שהוא אחז בהם כשורה, תבע את הנתבע כמסב השיקים, לאור חתימתו על גב השיקים. יצוין, כי הנתבע תמך התנגדויותיו גם בתצהיר של בר-נתן, שאימת כל טענותיו. המחלוקת בין הצדדים היתה, אם-כן, האם חתימת הנתבע היתה לשם גבייה, בלא כוונה להסב, או שחתימתו היתה כמסב. 5. הנתבע פנה כאמור למפקח על הבנקים, לצורך בירור העניין. תשובת המפקח (מידיו של ליאור ליכטמן מהיחידה לפניות ציבור) ניתנה, כמצוין בה, באופן חריג, לאור הבירור המשפטי שנערך במקביל, ומסקנתו החד-משמעית תמכה בטענות הנתבע. לצורך ההכרעה בשאלה היחידה שנותרה כאן, היא עניין ההוצאות, אין לנו צורך לנתח את ממצאי המפקח, מלבד אחד (סעיף 4): "למרות שהדבר נוגד הן את נוהלי הבנק עצמו והן את תקנות המסלקה, הופקדו השיקים ע"י לקוח הבנק, מר בר-נתן, בחשבון הבנק שלו, לאחר שכבר הופקדו פעם אחת בבנק המזרחי והוחזרו, כאמור". לאמור: התובע לא היה רשאי, על-פי נוהליו, להתיר לבר-נתן הפקדת השיקים בחשבונו, בנסיבות אלה. 6. אכן, טוב עשה התובע, כאשר נעתר לדחיית התביעות והשבת הכספים שהנתבע שילם, לאחר קבלת תשובת המפקח, ופעל מיד כמתחייב מכך. יחד עם זאת, אינני מקבל את גישת התובע, לפיה אימוץ המלצת המפקח היתה "לפנים משורת הדין". הבירור שעושה המפקח הוא על-פי דין, וממצאיו והחלטותיו מיוסדות על אדני דין: סעיף 16 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. 7. לא כל חתימה על גב שיק, משמעה חתימת היסב. אין החתימה חתימת היסב אלא אם נחתמה למטרה זו. "ידוע לכל, שכאשר בא אדם לבנק ודורש פרעון של שיק שנמשך על הבנק לטובתו, הבנק מחתים אותו על המסמך בטרם יפרע את השיק. צורתה של חתימה זו אינה שונה מזו של חתימות ההיסב המצויות על המסמך, אבל אין זה היסב, שכן אוחז המציג שטר - ושיק בכלל זה - לפרעון, אינו מסב את המסמך למי שפורע לו. גביית שטר אינה סיחור, ופרעון שטר אינו עושה את הפורע לאוחזו של המסמך כדרך הסיחור האמור בסעיף 30(א) לפקודה. אין זאת אלא חתימה המשמשת שובר לאישור קבלת הכסף" (ד"ר י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, עמ' 207). משכך, ולאחר שהנתבע צירף מלכתחילה תצהיר מטעם בר-נתן, לקוח התובע, התומך בטענת הנתבע, היה על התובע להרהר היטב ומיד בטענות הנתבע ולבררן כנדרש. 8. הנתבע נדרש לשכור עו"ד עבור הטיפול בהתנגדויות, הגשת הערעור והפנייה למפקח, ובינתיים אף שילם לתובע סכומים שבתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם מצטברים לסך של כ-.50,000 ₪, על-פי הסכום שהשיב התובע לנתבע, בהתאם להודעה שהגישו. 9. הנתבע שילם עד כה לבא-כוחו סך של כ-.9,500 ₪ + מע"מ, ובהתאם לשכר הטירחה שביניהם, הוא חב לו עדיין סך של כ-.7,700 ₪ + מע"מ (סעיפים 27, 28 ו-31 לסיכומי הנתבע). הסכם שכר-הטירחה שבין הצד שזכה בדינו לבין בא-כוחו הוא נקודת מוצא חשובה, אך אין כל הכרח להיצמד אליו בפסיקת ההוצאות. למרות כל האמור לעיל, ובהתחשב בכך שהתביעות נסתיימו בהסכמה לפני שלב ההוכחות, שכר-טירחה בשיעור של כשליש מסכום התביעה, גם אם "נמתח" אותו לכדי הסכום שהושב לנתבע, כאמור לעיל (כ-.17,000 ₪ לעומת -.50,000 ₪) נראה מעט מופרז. 10. לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של -.10,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. שיקיםמסמכיםחתימת הסבההסבת שיקהיסב