מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענה כי שטח חלקה קטן מדי: 1. התובעת הינה הבעלים של המקרקעין הידועים כתת חלקה 1 בחלקה 556 בגוש 6638, שהינה בית משותף, יחד עם תת חלקה 2 בחלקה ובגוש הנ"ל. בית התובעת הינו ברח' נמירובר 12 א', רמת החייל בת"א. בתת חלקה 2, שהוא הבית ברח' נמירובר 12 רמת החייל, ת"א, מחזיקים ומתגוררים הנתבעים. החלקה כולה, על פי הרשום בנסח רישום המקרקעין (נספח א' לתצהיר ת/1), הינה בשטח של 788 מ"ר. בצו רישום הבית המשותף, נספח ד' לת/1, נרשם שוב כי שטח החלקה כולה הינה 788 מ"ר, ולאחר החלוקה לשתי תת חלקות, של מחצית לכל אחד מהשותפים, שטח כל תת חלקה הינו 394 מ"ר. התובעת ובעלה המנוח רכשו את תת החלקה, עליה בית מגוריהם, על פי הסכם מכר מיום 20.5.62, מאת רשות הפיתוח, באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, ואף הנתבעים רכשו את תת החלקה האחרת מאת רשות הפיתוח, על פי הסכם מכר מיום 13.11.62 (ראה נספח ב' לתצהיר ת/1 ונספח א' לתצהיר הנתבע 1, נ/1). בין שתי תתי החלקות ממוקמת גדר, ומיקום הגדר לא השתנה כל השנים. בשנת 1997 החליטה התובעת להקים מחסן על שטח תת חלקתה ולצורך זה שכרה את שירותיו של המודד ש' שלום. לאחר שזה ערך את מדידותיו, התברר כי השטח בו מחזיקה התובעת הינו של 377.4 מ"ר, בעוד שהשטח בו מחזיקים הנתבעים הינו של 405.6 מ"ר. בעקבות מצב זה, דרשה התובעת מהנתבעים לשנות את מיקום הגדר שבין שתי השטחים הצמודים, כך ששטח שתי תתי החלקה יהיה שווה, אך דרישתה נדחתה ומכאן התביעה שבפני, לסילוק יד הנתבעים מעודף שטח תת חלקתם שמעל שטח מחצית החלקה, דהינו, 394 מ"ר לכל תת חלקה.   2. הנתבעים לא צרפו לכתב הגנתם כל חוות דעת מודד מוסמך מטעמם, הקובע כי מדידת השטח על פי מדידתו של המודד ש' שלום, אינה נכונה. אולם בקדם המשפט מיום 12.3.01 טען ב"כ הנתבעים כי נערכה אף מדידה מטעמם וכי השטח בו הם מחזיקים תואם את צו רישום הבית המשותף. במצב זה, מינה בית המשפט, בהסכמת שני הצדדים, מודד מוסמך מטעמו, למדידת השטח החלקה תוך התייחסות לחוו"ד מומחי הצדדים ולטענותיהם. המודד שמונה, מר נתן בן-חיים, הגיש את חוות דעתו מיום 6.9.01 (ב.ש/1) וכן השיב על שאלות הבהרה שנשלחו אליו מב"כ הנתבעים ולבסוף אף זומן על ידו להחקר על חוות הדעת בבית המשפט. מסקנתו החד משמעית של המודד בן חיים הינה כי מדידתו של מודד התובעת מר ש' שלום נכונה ומדויקת ואכן בפועל מחזיקים הנתבעים בשטח המגיע ל - 405.6 מ"ר, בעוד שהתובעת מחזיקה בשטח של 377.4 מ"ר בלבד.   ב"כ הנתבעים השמיע טענות רבות כנגד מדידתו וחוות דעתו של המודד בר בן חיים, אולם לאחר חקירתו הנגדית נחה דעתי כי אין בכל טענות אלו כל ממש. המודד בן חיים הסתמך על מפת הגוש והחלקה ועל מפת התמורה, שם מופיעות המידות החיצוניות של החלקה כולה (העתק מפת התמורה - חלק מהמוצגים שסומנו ב.ש./2). מר בן חיים אף בדק את תחשיבו המודד ש' שלום וערך את חישוביו שלו, באופן נפרד. היות והחלקה וחלוקתה בפועל אינה של גוף גאומטרי רגולרי, החישוב נעשה על פי חלקים רגולריים מתוך המגרש, כמפורט בתחשיבים ב.ש./2. לא מצאתי כל משגה או מסקנה מוטעית בחוה"ד או בעדותו של המודד ובית המשפט מאמץ את חוות דעתו באופן מלא ושלם. על כן, אין יותר כל ספק כי השטח בו מחזיקים הנתבעים גדול ב - 14.1 מ"ר מהשטח של מחצית החלקה וכדי לששתי תת החלקות תהיינה בשטח זהה יש למקם מחדש את הגדר המפרידה בין השטחים כך ש - 14.1 מ"ר מתת חלקה 2 יעברו לתת חלקה 1, שבבעלות התובעת.   3. על אף מצב דברים זה, טוען ב"כ הנתבעים כי אין כל מקום לשינוי שתי תתי החלקות כפי שהם כיום, בפועל. כל טענותיו אלו, אינן מקובלת עלי ולהלן התייחסותי לכל אחת ואחת מטענותיו.   4. טענתו הראשונה של ב"כ הנתבעים הינה כי הנתבעים מעולם לא פלשו לשטחה של התובעת, כך שאין בידי התובעת כל עילת תביעה בגין גזל של חלק כל שהוא מהשטח שבבעלותה, שעתה מוחזק בידי הנתבעים. על פי טענה זו, אם סוברת התובעת כי בחזקתה שטח קטן יותר מהשטח שרכשה על פי הסכם המכר, תרופתה בתביעה כנגד רשות הפיתוח, להשבת חלק מהתמורה.   טענה זו אינה במקומה. אין יותר כיום כל רלוונטיות להסכמי המכר שחתמו בעלי הדין עת רכשו את חלקתם. מכל מקום, עובר לרכישת המגרשים לא בוצעה כל מדידה מדויקת של כל אחד מהמגרשים. דבר זה צוין במפורש בסע' 17 להסכמים, כאשר שטח המגרש שנמכר הוערך בלבד, כשטח של 400 מ"ר. עוד וסכם והותנה בין הרוכשים ובן רשות הפיתוח, כי המדידה המדויקת תהיה זו תערך לצורכי הרישום. ואכן, כאשר נעשה הרישום ונערכו שרטוטים לצורך רישום צו בתים משותפים לשתי תתי החלקות (נספח ג' לת/1), השרטוט שנעשה על פי מפת התמורה מלמד שהשטח של כל אחד מבעלי הדין הוא של מחצית מהמחלקה, דהינו, 394 מ"ר לכל אחד מהם. כיום, לאחר רישום הבית המשותף, זכויותיה הקנייניות של התובעת הינם לגבי תת חלקה 2, ששטחה הרשום הינו 394 מ"ר. בשלב זה טענת התובעת הינה לשמירת קנינה ובעלותה במקרקעין. עילת התביעה הינה בהתאם לאמור בסע' 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969,מכוח זכות הבעלות. אין לנתבעים כל זכות להחזיק השטח העולה על השטח שבבעלותם, כאמור בצו הבתים המשותפים הנוגע לחלקה הנידונה.   גם שטר המכר לפיו נרשמה עיסקת המקרקעין של הנתבעים (ת/3), מלמדת על רכישת תת חלקה 2, בשלמות, כששטח הקרקע הינו 394 מ"ר. תמהני מהיכן שואב ב"כ הנתבעים את טענתו כי בבעלות הנתבעים שטח גדול יותר. בנוסף לכך, הרי על פי האמור בסע' 53 לחוק הנ"ל, כל הוראות החוק הנוגעות לפנקסי המקרקעין יראו אותן כאילו מדובר גם ברישום בפנקס הבתים המשותפים. על פי נסח הרישום מפנקס הבתים המשותפים, נספח א' לת/1 נקבעה שטח החלקה כ - 788 מ"ר ושטח כל תת חלקה ל - 394 מ"ר. רישום זה יראה כרישום בפנקסי המקרקעין, והרי הרישום בהם מהווה ראיה חותכת לתוכנו, כאמור בסע' 125(א) לחוק, בכל הנוגע למקרקעין מוסדרים. לא נטען בפני כי המקרקעין הנידונים לא עברו הסדר כחוק.   5. טענתו השניה של ב"כ הנתבעים הינה כי הרישום בצו הבית המשותף ובתשריט לו, אין בכוחו לשנות את שטחן בפועל כל אחת משתי תת החלקות. אולם התשריט המצורף לצו הרישום לא נערך על פי מדידה מדויקת, כשהנתון המדויק היחיד הינו גבולות החלקה כולה, ולא החלוקה הפנימית. תשריט זה, האמור לחלק את החלקה לשתי תת חלקות שוות ואינו עושה כן, מן הדין כי יתוקן כך שישקף את זכויות שני בעלי הדין בחלקם השווה בחלקה כולה, על פי צו הרישום. המודד, מר בן חיים, הצהיר בחוות דעת בש/1 כי תשריט צו רישום הבית המשותף אינו ערוך בדייקנות, וניכרת אף סטיה ממיקום הדירות עצמן, והעיקר - תרשים קומת הקרקע כלל אינו מציין את גבול תת החלקות, כהצמדות לדירות. על כן, טענתו זו של ב"כ הנתבעים איננה אלא העדר תום לב וניסיון להבנות מתשריט לקוי וחסר דיוק, כפי שהדברים נעשו באותן שנים. הרי גם התובעת וגם הנתבעים רכשו את חלקם בחלקה, ללא מדידה מדויקת של השטחים. המדידה נערכה לקראת הרישום בפנקסי הבתים המשותפים. לאחר המדידה ניתנה לכל אחד מבעלי הדין המחצית בחלקה. רק בגין טעות שנבעה מהעדר מדידה מדויקת, הוקמה הגדר היכן שהוקמה. לא הוצג בפני כל הליך חוקי או עיסקה אחרת במקרקעין אלו, המלמדת כי הנתבעים רכשו חלקה גדולה יותר מזו הרשומה על שמם במרשם הבתים המשותפים.   לטענת ב"כ הנתבעים, ההלכה היא כי הרישום לגבי גודל שטח חלקה או דירה, עשוי להיות בפועל שונה, כך שאין כל מניעה לתקן את הרישום - "שהרי אין יש מאין". טענה זו נכונה, אך אינה מתאימה למחלוקת שבפרשתנו. אם היה המודד מוצא כי חלקה 556 כולה גדולה יותר מהרישום הקובע שטח של 788 מ"ר, הרי היה מקום לתקן את הרישום, אך עדיין החלוקה לשתי תתי חלקות שוות בגודלן זו לזו - לא היתה משתנה.   6. טענתו הבאה של ב"כ הנתבעים הינה להתישנות טענת התובעת. לדבריו, הגבול בפועל בין השטח שבחזקת כל אחד מבעלי הדין, נקבע כבר לפני כ- 50 שנה, כך שהתביעה לסילוק יד הנתבעים מחלק מהשטח שבחזקתם, התיישנה. טענה זו אינה במקומה, משלושה נימוקים. ראשית, על פי האמור בסעד 159(ב) לחוק המקרקעין, חוק ההתישנות תשי"ח-1958, אינו חל על תביעות לקיום זכות במקרקעין מוסדרים. הנתבעים לא הוכיחו כי החזיקו בשטח כפי שהוא, לפחות 25 שנה טרם כניסת חוק המקרקעין לתוקפו, דהינו, משנת 1945. הנתבעים תפסו חזקה בשטח לא לפני שנת 1962. כאמור, לא נטען ולא הוכח כי המקרקעין אינם מקרקעין שנרשמו לאחר הסדר מקרקעין. שנית, גם על פי האמור בסעיף 8 לחוק ההתישנות, תחילת תקופת ההתישנות הינה מהיום בו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה. אין חולק כי נודע לתובעת על אי השיוויון בין שטחה לשטח שבחזקת הנתבעים, רק בשנת 1997. אין זה סביר כי התובעת תדרש לביצוע מדידה מדויקת של שטח שני חלקי החלקה, כאשר ברור שהתובעת ובעלה המנוח האמינו, בתום לב, כי מיקום הגדר מחלק את החלקה באופן שווה בין בעלי הדין. ושלישית, כאמור בסיכומי ב"כ התובעת, הנתבע הודה בכתב, וזאת בחתימתו על שטר המכר ת/3, ביום 12.11.91, כי שטח תת החלקה שבבעלותו הינו של 394 מ"ר בלבד, והודעה זו מפסיקה את מרוץ ההתישנות, כאמור בסע' 9 לחוק ההתישנות, והתקופה של 25 שנה, כאמור בסע' 5 לחוק הנ"ל, עדיין לא חלפה עת הוגשה תובענה זו (ביום 7.5.00), ואף לא התקופה הקצרה יותר של 15 שנה, אם מדובר היה במקרקעין שאינם מוסדרים.   7. טענתו האחרונה של ב"כ הנתבעים הינה לזיקת הנאה שנוצרה לנתבעים מכוח השנים בעודף השטח שבחזקתם, כאמור בסעיף 94 לחוק המקרקעין. גם טענה זו אינה במקומה, כאשר זיקת הנאה הינה שעבוד מקרקעין להנאה, שאין עימה זכות חזקה (ראה סע' 5 לחוק הנ"ל). הנתבעים מחזיקים בשטח העודף, כאמור, והם מבקשים לשמר בידם חזקה בלעדית זו ואין מדובר בהנאה מקרקעין כזכות מעבר וכדומה, אלא שהם שוללים מהתובעת כל שימוש וחזקה במקרקעין שבבעלותה.   8. לאור כל זאת, ולאחר שלא מצאתי כל ממש בכל טענות הנתבעים וכאשר הוכח בפני כדרוש כי לתובעת זכות בעלות במחצית מחלקה 556, דהינו, בתת חלקה 56/2 ששטחה הינו 394 מ"ר, הנני מצווה כדלקמן:   א. הנני מצווה על הנתבעים, יחד ולחוד, לסלק ידם משטח קרקע של 14.1 מ"ר, המצוי בחזקתם בחלקה 556 בגוש 6638 ולהעבירו לחזקת התובעת.   ב. אם לא יוסכם אחרת תוך 60 יום מהיום, תתבצע העברה זו על פי תשריטו של המודד ש' שלום, שסומן כנספח י"ב לתצהיר דוד נוי שסומן ת/1, דהינו, הגדר המפרידה בין שטחי בעלי הדין תוזז על פי המצויין בשרטוט זה.       ג. לאחר שלטעמי לא היה כל בסיס להתנגדותם הנחרצת של הנתבעים לתביעת התובעת ואף לא להתנהגותם במהלך המשפט, הנני קובע כי על הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ + מע"מ, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית החל מהיום ועד לתשלום בפועל.     בתים משותפיםסילוק יד