הלכה היא כי הטוען טענה בדבר כשלון תמורה, בין חלקי ובין מוחלט, חייב להיכבד ולפרט מה התמורה עבורה נמשכו השיקים לרבות פרטי העסקה: מועדיה, מועד אספקה וכיו"ב פרטים, על פי הענין, אשר יבהירו העסקה שבבסיס השיקים. העדר פירוט כאמור, ישמיט את הקרקע מהגנת כשלון תמורה. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענת כשלון תמורה מלא:  בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "התובע" או "הבנק") הגיש תביעה נגד יהלומי וינשטיין יתון בע"מ (להלן "הנתבעת") בעילה שטרית על פי חמישה שיקים המשוכים על ידה לפקודת פרומה דיאמונדס בע"מ (להלן: "פרומה"). השיקים נקובים בערכים דולרים ולהלן פרטיהם:   מס' שיק מועד פרעון סכום השיק בדולרים ארה"ב 2021 1.11.1998 37,350 2022 6.11.1998 37,165 2074 12.11.1998 45,478 2073 19.11.1998 44,375 2092 2.12.1998 27,375   השיקים הופקדו בבנק והוסבו לו. השיקים לא נפרעו ומכאן התביעה.   טענות ההגנה שהעלתה הנתבעת הינן כדלקמן:   א. התמורה לשיקים נכשלה כשלון מוחלט. ב. התנאי במסירת השיקים לא התקיים ועל כן לא הגיע מועד פרעונם. ג. קיזוז - הנתבעת מקזזת סך של 99,421 $ מחובה של פרומה לנתבעת.   ראוי להדגיש כי טענות הגנה נוספות שהועלו בתצהיר עדות ראשית בקשר לגובה חובה של פרומה לבנק, גביית כפל ריבית וידיעתו של הבנק על כך שהתמורה נכשלה, נזנחו בסיכומי הנתבעת.   דיון:   א. כשלון תמורה מוחלט: הלכה היא כי הטוען טענה בדבר כשלון תמורה, בין חלקי ובין מוחלט, חייב להיכבד ולפרט מה התמורה עבורה נמשכו השיקים לרבות פרטי העסקה: מועדיה, מועד אספקה וכיו"ב פרטים, על פי הענין, אשר יבהירו העסקה שבבסיס השיקים. העדר פירוט כאמור, ישמיט את הקרקע מהגנת כשלון תמורה.   הנתבעת לא עמדה בחובת הפירוט בכל הקשור לתמורה שבגינה נתנו השיקים ומן הדין, על כן, לדחות הגנתה, ואפרט: 1. בסעיף 46 לתצהיר עדותו הראשית של רן ויינשטיין, מטעם הנתבעת, נטען כי התמורה לשיקים היתה יהלומים כחומר גלם במשקל 149 קאראט ויהלומים מלוטשים במשקל כ - 130 קאראט. התצהיר נעדר פירוט באיזה תאריך או תאריכים בוצעה העסקה, מועד מסירת השיקים, מועדי אספקת היהלומים, כמה יהלומים מכל סוג התחייבה פרומה לספק לנתבעת וכיו"ב.   בחקירה נגדית הוסיף העד לאמור בתצהיר כי היהלומים היו אמורים להיות מסופקים תוך 60 יום מהמועד הנקוב בשיקים אולם גם פרט זה אינו מספיק לתיאור העסקה, הגם שספק אם יש בו ממש בהתחשב בעובדה שמקומו נעדר בתצהיר עדות ראשית. עדיין לא ברור מתי נמסרו השיקים לפרומה, האם במועד אחד או במועדים שונים. האם יש משמעות לעובדה כי השיקים אינם במספרים עגולים, דהיינו, האם בגין עסקה אחת נתנו מספר שיקים דחויים, ואם כך הדבר, מדוע הם אינם נקובים במספרים שלמים. או שמא, העובדה שהשיקים אינם במספרים עגולים מלמדת על כך שכל שיק ניתן בגין מספר מסוים של יהלומים, לפי חלוקה לקאראטים, וכיו"ב.   2. העדר פרוט כאמור מתחדד לאור העובדה שעד התביעה, רוברט שמוץ, מנהל ובעל מניות בפרומה, העיד כי השיקים נתנו בגין עסקה ספציפית (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 6-9).   3. יתר על כן, בסעיף 67 לתצהיר עדות ראשית של רן וינשטיין הוא מפרט עסקאות שנערכו בינו לבין פרומה, אשר בגינן הוא טוען טענות קיזוז ואף מציג העתקי פתקים להוכחת אותן עסקאות. דווקא פירוט זה מבליט את חסרון הפירוט לגבי העסקאות שבגינן נמשכו השיקים נשוא התביעה. מאותם "פתקים" אף ניתן ללמוד כי על גבי הפתק רשום מועד האספקה, מועדים שלא פורטו בעדות מטעם הנתבעת. כן עולה מהפתקים כי מספר הקאראטים אינו במספרים שלמים, כך למשל 37.5 קאראט, 22.74 קאראט ו - 20.28 קאראט. אשר על כן, תמוהה הטענה כי בתמורה לשיקים התחייבה פרומה לספק לנתבעת יהלומים במספר קארטים בערכים שלמים.   4. הנתבעת נמנעה ממתן פרטים לגבי העסקה או העסקאות שבתמורתן נמשכו השיקים למרות שאלה נמצאים באמתחתה. רן וינשטיין הודה בחקירתו כי הוא מנהל כרטסת הנהלת חשבונות (עמ' 2 שורה 6) וכי בידי רואה החשבון שלו כרטיס הנהלת חשבונות גם על שם פרומה. מכאן נובע כי באותו כרטיס ניתן למצוא פרטים אשר לעסקאות בגינן נמשכו השיקים אך הנתבעת נמנעה מהביאם. הימנעות זו מעלה חשש שמא הנתבעת מבקשת להסתיר דבר מה מעיני בית המשפט והלכה היא כי הימנעות מהבאת ראיה, שניתן להביאה, מחלישה את גרסת בעל הדין, אשר בחר שלא להביא הראיה. עוד בכל הנוגע להימנעות מהבאת רואה החשבון של הנתבעת תלמד העובדה שבעדותו הודה וינשטיין כי העסקה נשוא השיקים נרשמה בהפסד (עמ' 5 שורות 8-9) אך גם בקשר לכך לא הובאה ראיה מטעמה.   5. הנתבעת אף נמנעה מהצגת הפתקים נשוא השיקים, אשר העד וינשטיין הודה כי מסר אותם לפרומה כאסמכתא להתחייבותו לשלם עבור היהלומים שיסופקו לו, וכך הוא מעיד:   "בהמשך פרומה היה אמור להחזיר לי את הפתקים, אבל מה שהוא לא החזיר לי, אנשים פנו אלי והחזרתי להם. חלק מהפתקים היו ברשותי ולא הייתי צריך לשלם וחלק מהפתקים היו ברשות אחרים ואני שלמתי אותם".   ובהמשך : "... זה פתקים שאני מחזיק והם לא מופיעים בהנהלת החשבונות ". (עמ' 6 שורה 25)   תמוהה העובדה מדוע הנתבעת נמנעה מהצגת הפתקים הקשורים לעסקאות שתמורתן נתנו השיקים למרות, שלטענת מנהלה חלקם, לפחות, נמצאים ברשותו.   אשר על כן, יש לדחות טענת ההגנה בדבר כשלון תמורה מוחלט. ראוי לציין בהקשר זה כי על גבי השיקים צויינה הערה "נא לפנות למושך" ו - "אין כיסוי מספיק". אם אכן נכשלה התמורה אין ספק שהנתבעת היתה נותנת הוראה לביטול השיקים, אשר היתה נרשמת עליהם.   ב. תנאי במסירה:   נטען כי היתה הסכמה בין הנתבעת לבין פרומה כי השיקים לא יוצגו לפירעון כל עוד לא תשולם התמורה בגינם. טענה זו נטענה על דרך הסתם, היא אינה נתמכת בעדות או מסמך כלשהו מלבד תצהירו של וינשטייין אשר סתר עצמו בחקירה נגדית בקשר לנקודה זו. בתחילת החקירה העיד וינשטיין כי בכל העסקאות עם פרומה היה אותו תנאי במסירת השיקים (עמ' 2 שורות 26-28) ובהמשך החקירה מסייג העד את ההכללה בדבר תנאי במסירה ומודה כי: "חלקם כן וחלקם לא..."   יתר על כן, טען וינשטיין בעדותו כי פקיד הבנק שלו, בבנק דיסקונט, היה מתקשר אליו בכל פעם ששיק שלו הוצג לפרעון, על מנת לוודא אם יש מקום לפרוע את השיק (עמ' 3 שורות 3-4). פקיד הבנק לא הובא לעדות מטעם הנתבעת, ושוב יש בכך כדי לערער את גרסתה על כי השיקים - כולם או חלקם - נמסרו על תנאי. אשר על כן, לא הוכחה הטענה בדבר תנאי כלשהו שבמסירת השיקים.   ג. קיזוז:   טענת קיזוז ניתן להעלות בין שני צדדים סמוכים בעסקה, אך לא כנגד צד ג'. טענת הקיזוז עומדת לטוען אותה ככל שהדין המהותי מכיר בה, דהיינו על פי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973. (לענין זה ראה ע"א 15660/90 ציטיאט נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, מ"ח (4), 498 בעמ' 516. אשר על כן, יש לדחות את טענת הקיזוז המועלית בהקשר זה כנגד הבנק.     עוד טענה הנתבעת, אשר למעמדו של הבנק בשיקים כאוחז או כאוחז כשורה. לאור העובדה שאף לא אחת מטענות ההגנה התקבלה אין נפקות לשאלת האחיזה בשיק ודי לבנק להיות אוחז בהם.   לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את סכום כל אחד ואחד מהשיקים כשהוא מתורגם לשקלים לפי שערו היציג של הדולר במועד הנקוב בשיק ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהמועד האמור ועד ליום התשלום בפועל. כן תשא הנתבעת בהוצאות התובע ושכר טרחת פרקליטו בסך 40,000 ₪ בצירוף מס ערך מוסף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.   כשלון תמורה