מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא פציעה של ילדה בתאונת טרקטורון: מדובר בכתב תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בגין תאונת דרכים שאירעה לה. כן מדובר בהודעת צד ג' שהגישה הנתבעת 2 כנגד הנתבע 1, ובהודעת צד ג' שהגיש הנתבע 1 כנגד נתבעת 3 וכנגד הגב' אתי קרקסוני. בכתב תביעתה ציינה התובעת כי ביום 10/9/05 ובסמוך לכך בעת שנסעה על טרקטורון, כאשר הנתבע 1 היה זה שנהג בטרקטורון, התנגש הטרקטורון בעוצמה בטרקטורון אחר ומעוצמת ההתנגשות היא הועפה מן הטרקטורון ונחבלה בחלקי גופה השונים. הנתבע 1 מצידו ציין בטיעוניו כי הנתבעת 3 ביטחה את הטרקטורון עובר לתאונה, ולכן עליה לפצות התובעת. במהלך הדיונים הגיש הנתבע 1 במקביל גם הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 3 וכנגד הגברת אתי קרקסוני, שלטענתו הייתה סוכנת הביטוח שבאמצעותה הוא בוטח ע"י הנתבעת 3. הנתבעת 2 הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1 לשיפויה, במקרה שהתביעה שכנגד תתקבל. סוגיית האחריות בכתבי טענותיו ובסיכומיו טען הנתבע 1, כי עובר לתאונה סוכם בין אמו לבין הנתבעת 3 על כך שהנתבעת 3 תבטח אותו ובפועל הוצאה פוליסה על ידי חתמת שעבדה בסוכנות הביטוח של הגברת קרקסוני בשם הנתבעת 3. לדבריו, פוליסת הביטוח האמורה לא שולמה, זאת על אף שאמו מסרה אמצעי תשלום לחברת הכשרת היישוב והוצג לה מצג שקיים כיסוי ביטוחי. כן טען הנתבע 1 בכתבי טענותיו וסיכומיו, כי הכיסוי הביטוחי שערך האדם שמכר את הרכב לנתבע 1, מר גיאר, המשיך לחול ממועד רכישת הטרקטורון ועד לתאונה בהתאם להסכמתו של מר גיאר ובהתאם למצג שהוצג על ידי סוכנות הביטוח של הגב' קרקסוני. בנוסף ציין הנתבע 1 כי יש להחיל בענייניו את סעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי ועל כך יידון פסק הדין בהמשך. הנתבעת 3 מצידה טענה בכתבי טענותיה ובסיכומיה כי לנתבע 1 לא נערך כל ביטוח על ידי הנתבעת 3 באמצעות הגברת קרקסוני וזאת לאחר שאמו של הנתבע 1 שאמורה הייתה לשלם עבור הביטוח לא עשתה כן. כן ציינה הנתבעת 3 כי במהלך רכישת הטרקטורון הובהר לאביו של הנתבע 1 על ידי מוכר הרכב, מר גיאר, באופן מפורש כי תעודת הביטוח שעמדה לטובתו של מר גיאר לא תכסה את הנתבע 3 ובהמשך בוטלה התעודה האמורה על ידי מר גיאר, עובר לתאונה, והביטוח האמור לא כיסה את התאונה האמורה. הנתבעת 2 מצידה, חברת קרנית, טענה בכתבי טענותיה ובסיכומיה לכך שעל הנתבעת 3 ועל הגב' קרקסוני לפצות את התובעת וזאת בהתאם לטענות הבסיסיות שטען הנתבע 1. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו בפני אני קובע כדלקמן: סעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל 1970. מדובר בטרקטורון שנרכש על ידי הנתבע, ממר גיאר, ביום 30.8.05 בין הצדדים לא הייתה מחלוקת על כך שעובר למכירת הטרקטורון בוטח הטרקטורון באמצעות הנתבעת 3 וכן לא הייתה מחלוקת על כך שביום 30/8/05 הודיע מר גיאר לנתבעת 3 - חברת הכשרת היישוב - על ביטול פוליסת הביטוח. תאונת הדרכים אירעה ביום 10/9/05 וכפי שצוין לעיל טענה הנתבעת 3 כי בעת התאונה לא עמדה כל פוליסה תקפה שביטחה את הנתבע 1, שנהג בטרקטורון. סעיף 24 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל 1970, (להלן : "פקודת ביטוח רכב מנועי") קובע כדקלמן " מבטח לא יהיה חייב לשלם לפי סעיפים 19 או 21(א) בקשר לחבות, אם לפני המאורע שגרם למוות או לחבלת הגוף שמהם נובעת החבות בוטלה הפוליסה בהסכמה הדדית או בתוקף הוראה שבפוליסה; אולם לא יהיה לביטול תוקף כלפי הניזוק או שאיריו אלא כעבור עשרים ואחר יום לאחר שניתנה לבעל הפוליסה הודעה בכתב על הביטול; ניתנה ההודעה בדואר רשום עם אישור מסירה, יראו את התאריך המסומן באישור המסירה כתאריך מתן ההודעה". עיון בסעיף 24 מעלה, כי על פי אותו סעיף, לא יהיה תוקף לביטול פוליסת הביטוח שבאמצעותה בוטח מר גיאר, כלפי התובעת (שהיא הניזוקה בתיק נשוא דיוננו), אלא כעבור 21 יום לאחר מתן הודעת ביטול הפוליסה. בענייננו כאמור, הודיע מר גיאר על פי טענת הנתבעת 3 לנתבעת 3 על ביטול פוליסת הביטוח כבר ביום 30/8/05 והתאונה אירעה ביום 10/9/05. בנסיבות האמורות לעיל ניתן לומר שעל פי לשונו של סעיף 24 לחוק לא יחול ביטול פוליסת הביטוח על הנתבע 1, שכן במועד התאונה טרם חלפו 21 ממועד ביטול פוליסת הביטוח ע"י מר גיאר ובפועל יהיה על הנתבעת 3 לפצות את התובעת. בסיכומיה טענה הנתבעת 3 כי מטרתו של סעיף 24 לא הייתה להגן על עוברי חוק הנוהגים ללא ביטוח ולדבריה, מאחר שסעיף 2 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי על המשתמש ברכב מנועי לפצות הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה היה מעורב, ובנסיבות אלה, לטענתה, אילולא היה הנתבע 1 נתבע בתיקנו באופן ישיר כנתבע בתיק, ייתכן שהיה מקום לחייב את הנתבעת 3 בנזקי התובעת ואולם כאשר הנתבע 1 הינו נתבע ישיר בתיק, ולאחר שהחוק קובע מפורשות כי נהג הרכב חייב לפצות את הנפגע אין אפשרות חוקית לחייב את הנתבעת 3 בנזקי התובעת. דיון עיון בסעיף 24 לפקודת רכב מנועי מעלה כי אותו סעיף מנוסח בקצרה ובו נקבע כי לביטול פוליסה לא יהיה תוקף כלפי הניזוק או שאריו אלא כעבור 21 יום לאחר מתן הודעת ביטול הפוליסה. באותו סעיף אין כל התייחסות לשאלה האם הנהג שנהג ברכב הפוגע הינו נתבע במסגרת כתב התביעה. מתוך כל האמור בסעיף הנ"ל, עולה כי מדובר בסעיף "סוציאלי", שבאמצעותו ניסה המחוקק לגשר, בין היתר, על תקופת המעבר שבין מכר רכבו של אדם וביטול הפוליסה על ידו, לבין רכישת פוליסה חדשה על ידי רוכש הרכב מתוך הנחה שבתקופה האמורה עלולות להיווצר טעויות על ידי הצדדים, באופן העלול להעמיד את רוכש הרכב בסיכון של תשלום נזקי תאונה בשל העדר ביטוח, כפי שאירע בעיננו. יוער כי ההסדר האמור בא להגן הן על הניזוק מפני מצב בו לאחר ביטול הביטוח על ידי המבוטח יעמוד מול נתבע שאינו חברת ביטוח שיכולתו הכלכלית לפצותו מוגבלת, והן על נהג פוגע שבשל טעות זמנית, כאמור, לא הספיק לרכוש תעודת ביטוח והוא עלול לעמוד במצב בו יאלץ לשלם סכומי נזק שיגרמו לקריסתו הכלכלית. יצוין כי מאחר ומדובר בהסדר חקיקתי פשוט וברור יכולות חברות הביטוח לגלם את סך הסיכון הקם מתוך סעיף זה בסכומים שהן גובות מן המבוטחים באופן שמחלק את הסיכון ואת עלות ההסדר החקיקתי בין כלל נהגי הרכב במדינה. זאת ועוד, בסיכומיה טענה הנתבעת 3 כי הנתבע 1 הסיע את התובעת בניגוד לתנאי הרישיון ועל כן לא ניתן יהיה לחייב את הנתבעת 3 בסכום התביעה. יצוין כי הנתבעת 3, שהינה גם צד ג' 1, לא טענה הטענה האמורה בכתבי טענותיה, ובפועל מדובר בהרחבת חזית. זאת ועוד הנתבעת 3 גם לא הוכיחה עובדתית שאכן הסעת התובעת הייתה בניגוד לאמור ברישיון הרכב ובפועל לא נדון העניין לגופו במהלך הדיונים שלפני. לא זאת אף זאת, עיון בתעודת הביטוח שצורפה כנספח ב' לתצהירה של גב' סימונה אביטן אמו של הנתבע 1, מעלה כי תחת המונח "נוסעים" רשומה האימרה "1+1", עובדה שתחזק דווקא את טענת הנתבע 1, שהיה רשאי להסיע התובעת ברכב. מכל מקום, לאור האמור בסעיף 24 לפקודת נהיגה ברכב מנועי, לא תהיה כל משמעות לשאלה אם הסעת התובעת נעשתה בהיתר. יצוין כי מאחר והנתבעת 3 לא הגישה כתב תביעה או הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1, לא התייחס בית משפט זה בכל דרך לזכותה של התבעת 3 לחזור אל הנתבע 1 בגין כל תשלום שתשלם לתובעת. סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח קובע כדלקמן: "ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו, או על פי חוק זה מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני". בענייננו, גם את תתקבל טענת הנתבעת 3, לפיה הודעת ביטול הפוליסה התקבלה אצלה ביום 30/8/05 הרי שמאחר והתאונה אירעה ביום 10/9/05 ובמועד זה טרם חלפו 15 ימים מיום מסירת הודעת הביטול, הרי שבמועד התאונה טרם בוטלה הפוליסה על פי דין. מעמד פוליסת הביטוח טענת הנתבע 1 בעניין המצג שהוצג על ידי הנתבעת בטיעוניו טען הנתבע 1, כי במהלך עסקת העברת הבעלות ברכב מסר מר גיאר, שמכר לו את הרכב, את פרטיה של סוכנת הביטוח שלו, הגב' קרקסוני, וכל זאת על מנת שמר אביטן יהיה מכוסה מבחינת הביטוח, באופן שהביטוח של גיאר לא יבוטל עד שבסוכנות הביטוח יוציאו ביטוח על שם אביטן. לטענת הנתבעת 3 בסיכומיה, סבר מר גיאר כי הביטוח של מר אביטן הוסדר ועל כן ניגש לבטל את הביטוח שבו היה מבוטח. לעומתו, מר אביטן בעצמו סבר, כי מאחר והוא מחזיק צילום של תעודת ביטוח של מר גיאר, תמשיך פוליסת הביטוח של מר גיאר לכסותו עד לעריכת ביטוח חדש על שם בנו, ניב. לדברי ב"כ הנתבע 1, תימוכין למצב עובדתי זה ניתן למצוא בתצהירו של מר יוסי אביטן, אביו של הנתבע 1, בו מצוי פירוט השיחה עם מר גיאר ועם סוכנות הביטוח ביום רכישת הרכב, 30/8/05, שבו הודיע מר אביטן לסוכנות הביטוח על רכישת הטרקטורון ועל כך שבהמשך יוסדר עניין תעודת הביטוח על שם הנתבע 1. טענת הנתבע לכך שסוכנות הביטוח הייתה אמורה לשלם את תעודת הביטוח בתצהירה טענה הגב' סימונה אביטן כי ביום 31/8/05, יום לאחר רכישת הרכב, היא התקשרה לסוכנות הביטוח של הגברת קרקסוני וביקשה המשך הביטוח באמצעותה ובאותה שיחה נתבקשה על ידי סוכנות הביטוח להעביר לסוכנות בפקס את תעודת הביטוח של המוכר, את רישיון הרכב, את רישיון הנהיגה וכן טופס העבר בעלות. כן צוין בתצהיר כי ביום 1/9/05 העבירה הגב' אביטן למשרדי הגב' קרקסוני את רישיון הרכב וטופס העבר בעלות,וציינה כי רישיון הנהיגה של הנתבע 1 "יפוקסס" בהמשך. בנוסף ציינה הגב' אביטן בתצהירה כי ביום 2/9/05 התקשרה למשרדה של סוכנת הביטוח על מנת לוודא שהתקבלו המסמכים שנשלחו בפקס. לדבריה באותה שיחה לאחר שנתבקשה למסור את פרטי כרטיס האשראי, היא מסרה הפרטים טלפונית וסוכם כי התעודה תשולם על ידי סוכנות הביטוח ותשלח אליה בדואר. לטענת הגב' אביטן, עם קבלת רישיון הנהיגה של הנתבע 1 ביום 4/9/05, היא שלחה את רישיון הנהיגה בפקס לסוכנות הביטוח והתקשרה לוודא שהרישיון נתקבל ונאמר לה כי התעודה שולמה ונשלחה באמצעות הדואר. בנוסף ציינה הגב' אביטן, כי לאחר מספר ימים התקשרה שוב למשרד ונאמר לה פעם נוספת שתעודת הביטוח שולמה על ידם ונשלחה אליה בדואר וכן צוין בפניה כי קיים כיסוי ביטוחי וכי בנה רשאי לנהוג בטרקטורון. עיון בדבריה של הגב' אביטן בתצהירה, מעלה כי בתצהיר ציינה גב' אביטן ארבע שיחות שהיא עצמה ניהלה עם העובדים בסוכנות הבטוח של הגב' קרקסוני. שיחה אחת ביום 31.8.05, שיחה שניה ביום 2.9.05, שיחה שלישית ביום 4.9.05, ושיחה רביעית שנערכה מספר ימים לאחר יום 4.9.05. בתצהירה מציינת הגב' קרקסוני גם שיחה אחת שנערכה "ככל הנראה" בינה לבין גב' אביטן ביום 8.9.05. בחקירתה במהלך הדיון ציינה הגב' קרקסוני שלבד ממנה עבדו בסוכנות הבטוח שתי פקידות נוספות, הגב' מלי מוטעי והגב' ענת. (עמ' 45 ש' 21-22 לפרוט'). כאשר נשאלה הגב' קרקסוני אודות דברים שנאמרו או לא נאמרו בשיחה מיום 2.9.05, לאחר הפקת פוליסת הבטוח הראשונה, לא הכחישה הגב' קרקסוני דבר השיחה וציינה כי "אני לא דיברתי איתו בטלפון, כנראה שלא אמרו לו, כנראה שלא יכל, לא יודעת למה". (עמ' 57 ש' 11-12). הגב' קרקסוני מודה בקיומה של השיחה הראשונה שערכה הגב' אביטן וטוענת בפועל שהשיחה נערכה עם גב' מלי מוטעי. לדבריה היא לא שמעה את השיחה אך הגב' מוטעי עדכנה אותה בדבר פירטי השיחה (עמ' 50 ש' 13-14). יצויין כי הגב' קרקסוני לא יכלה להכחיש האפשרות שביום 8.9.05 שוחחה עם הגב' מוטעי עם הגב' אביטן שיחה נוספת. מתוך האמור לעיל עולה כי הגב' קרקסוני אישרה בחקירתה ובתצהירה דבר קיומה של שיחה אחת בין הגב' מוטעי לבין הגב' אביטן, והיא לא יכלה להכחיש דבר קיומן של שתי שיחות נוספות, שלהן טוענת הגב' אביטן. כפי שצויין לעיל, טענה הגב' קרקסוני כי במשרדה עבדו שתי פקידות נוספות מלבדה וחתמת, שככל הנראה לא ניהלה שיחות עם הגב' אביטן. בנסיבות האמורות לעיל, ולאחר שהגב' אביטן טענה לדבר קיומן של ארבע שיחות עם משרדה של הגב' קרקסוני, והגב' קרקסוני בעצמה הודתה שהיא עצמה היתה שותפה לשיחה אחת בלבד מבין השיחות האמורות, וכן הודתה או לפחות לא הכחישה דבר קיומן של שלוש שיחות נוספות, שלהן לא היתה שותפה, נוצר מצב שבדבר אותן שלוש שיחות נוספות, לא הציגה הגב' קרקסוני כל גירסה ממשית. מובן שטענה לידיעה על תוכן שיחה מתוך דברים שנאמרו ע"י אחת הפקידות, הינה עדות מפי השמועה, שאינה יכולה להיחשב כראיה. בנסיבות האמורות לעיל ולאחר שבפועל לא יכלה הגב' קרקסוני להציג גירסה ממשית אודות שלוש שיחות, שלהן טוענת הגב' אביטן ושדבר קיומן אינו מוכחש על ידה, היה על הגב' קרקסוני לדאוג להציג לעדות את שתי הפקידות שעבדו במשרדה או אחת מהן שהיתה מתייחסת לכל השיחה. יצויין, כי העובדה שדובר בשתי פקידות בלבד, חייבה את הגב' קרקסוני לעשות כל מאמץ על מנת להביא העדות לעדות. לאחר שהגב' קרקסוני בחרה שלא להביא לעדות את הפקידות האמורות, לא יהיה מנוס מלהגיע למסקנה שאי הבאת הפקידות לעדות נבעה מחשש שחקירת הפקידות תפגע בגירסתה. יובהר, כי טענותיה של הגב' קרקסוני, שבשיחה מיום 8.9.05 עם הגב' אביטן, הבהירה לגב' אביטן כי התעודה לא שולמה, לא יעלו ולא יורידו, וזאת לאחר שקיימת אפשרות סבירה שלפיה דבריה של הגב' קרקסוני , אם נאמרו, נאמרו באופן בלתי מפורש, ובנסיבות הענין ולאחר שנערכו מספר שיחות שבהן נאמר לגב' אביטן, עפ"י טענתה, מפורשות ע"י נציגי המשרד כי תעודת הבטוח תשולם באמצעות סוכנות הבטוח או כבר שולמה, לא הבינה הגב' אביטן את דברי הגב' קרקסוני, אם אכן נאמרו. יובהר, כי בענייננו מדובר בסוכנות ביטוח שבחרה לערוך פעולות התקשרות עם לקוח חדש באמצעות הטלפון מבלי לראות אותו כלל, (עמ' 47 ש' 10-12), ונסיבות אלה רק יגבירו את הנטל החל על סוכנת הבטוח להציג גירסה נגדית מוצקה לטענת לקוח, שלפיה נאמר לו שתעודת בטוח שולמה ע"י סוכנות הבטוח, באמצעות מספר כרטיס האשראי של הלקוח. זאת ועוד, העובדה הנטענת ע"י הגב' קרקסוני בדבר אי רישום פרטי כרטיס האשראי של הגב' אביטן על גבי העתק תעודת הביטוח (שסומנה נ/1 ) ע"י הגב' קרקסוני, לא תעמוד כראיה לטובת הגב' קרקסוני , וזאת לאחר שבתצהירה ציינה הגב' אביטן, שהדרישה לקבלת מספר האשראי נמסרה לה בשיחה השניה עם הגב' קרקסוני ולא בשיחה הראשונה, שבה מסרה את פרטי כתובתה. בנסיבות האמורות לעיל אני קובע שלא נסתרה טענת הגב' אביטן, ולפיה בשיחות עם מי ממשרדה של הגב' קרקסוני, נאמר לה מפורשות כי תעודת הבטוח שולמה. יצויין כי במהלך הדיון, טענה הגב' קרקסוני, כי לא ניתן היה לבצע את בטוח הטרקטורון באמצעות מסירת מספר כרטיס אשראי, אך דין טענה זו להידחות. בנסיבות האמורות לעיל ולאור האמור בסעיפים 33 ו-34 לחוק חוזה ביטוח בדבר היותו של סוכן ביטוח שלוחו של המבטח, אני קובע כי לאחר שלא נסתרה טענת הגב' אביטן, ולפיה נאמר לה ע"י סוכנות הביטוח כי תעודת הביטוח שולמה, לא יוכלו הגב' קרקסוני וחברת הבטוח "הכשרת הישוב" - הנתבעת 3, להתנער מאחריותן ומחובתן עפ"י תעודת הביטוח שבפועל שולמה בשלב מאוחר לתאונה. סיכום לעניין האחריות הנתבעת 3 היא שתפצה התובעת על נזקיה. התביעה שכנגד הנתבעים 1 ו-2 - נדחית. הודעות צד ג שהגישה נתבעת 2 נדחית - נדחות. נכותה הרפואית של התובעת בעניינה של התובעת מונו מטעם בית המשפט מומחים רפואיים בתחום הפלסטיקה ובתחום הנוירולוגי. בתחום הפלסטיקה מונה פרופ' דניאל האובן, אשר הגיש את חוות דעתו מיום 17.5.07; בחוות דעתו נקבע, כי הצלקות המרובות אשר נותרו בגופה של התובעת כתוצאה מהתאונה מקנות לה נכות צמיתה בשיעור של 20%, וזאת בהתאם לתקנה 75(1)(ג) לקובץ התקנות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "התקנות"). נוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים לעניין הגדרת הצלקות והאכסניה המשפטית לנכות הנובעת מהן- תקנה 75(1)(ג) או שמא תקנה 75(1)(ב), מוצא אני להיכנס לתיאורן של הצלקות והאופן הרפואי לטיפול בהן. תיאור הצלקות כדלקמן: "כתף שמאל- צלקת משגשגת עגולה, בגוון חום השונה מגוון העור איננה דבוקה לרקמות שמתחתיה בקוטר של 5 ס"מ. סימטרית. באמה משמאל- צלקת היפרטרופית באורך של 7.5 ס"מ וברוחב מקסימלי של 2.8 ס"מ בגוון חיוור מוגבהת בלתי סדירה. גב כף יד ימין- כתם רחב משפשוף על גבי כף היד בקוטר 4 ס"מ. בפנים- מימין, צלקת שטחית בגובה קו הלסת הימנית כמעט ואיננה נראית באורך של 4 ס"מ וברוחב מקסימלי של 1 ס"מ. בטן תחתונה- מימין צלקת באורך 1.5 ס"מ איננה בולטת בגוון כהה. משמאל צלקת שטוחה באורך 2.7 ס"מ וברוחב מקסימלי 1 ס"מ בגוון חיוור מהעור. ברך ימין- צלקת שקועה באורך של 3 ס"מ וברוחב מקסימלי של 1 ס"מ. בעלת גוון חיוור מעט, שקועה. על פיקת ברך ימין. ברך שמאל- כתם שטחי באורך 1.5 ס"מx 8 ס"מ". לטענת הנתבעת, שגה המומחה בפרשנותו את תקנה 75(1)(ג) אשר לשונה: "צלקות גוף נרחבות באזורים מרובים 20%", שכן לשון התקנה דורשת קיומן של צלקות נרחבות ולא מרובות, כך גם נדרש כי הצלקות יהיו באזורים רבים בגוף ולא ניתן לטעון כי ברך, שוק, ירך וכף רגל מהווים אזורים נפרדים אלא המדובר באיבר אחד - ברגל. בנסיבות אלו, נטען כי הצלקות בגופה של התובעת חוסות תחת תקנה 75(1)(ב) הקובעת: "צלקות בגוף מכאיבות או מכערות 10%". לשיטת הנתבעת, יש לבחון את הצלקות ביחס למכלול הגוף ולא ביחס למפרק או איבר מסויים. סוף דבר, טענה הנתבעת כי יש להעמיד את נכותה של התובעת על שיעור של 10% בהתאם לתקנה 75(1)(ב). בחקירתו הנגדית מיום 10.6.10, טען המומחה כי השאלה האם הצלקת תחשב כנרחבת תלויה באיבר בו היא ממוקמת, ולא דין היד כדין הגב;לדבריו נקודת הייחוס לצלקת בברך היא הברך ולא הרגל. לשיטתו ההגדרה של "אזור" היא הגדרה אנטומית רפואית כמו ירך, שוק, כף רגל וקרסול. לחוות דעתו, בגופה של התובעת "יש כמות אדירה של צלקות", כמות אשר משפיעה על שיעור נכותה של התובעת. המומחה הסכים כי מוקנה לו שיקול דעת בהחלתה של תקנה 75(1)(ג), היינו בקביעה כי עסקינן בצלקות נרחבות באזורים מרובים. במהלך הדיון מיום 16.6.09, עת נחקרה התובעת בביהמ"ש, העיר ביהמ"ש לפרוטוקול כדלקמן: "הערת בית המשפט: בית המשפט מעיין בפני התובעת ועל פ"י התרשמותו, ספק אם ניתן להגדיר את הצלקת על פניה כצלקת ברורה וניכרת לעין". (עמ' 14 ש' 17)...................... "הערת בית המשפט: "העדה מציגה לבית משפט צלקת על ידה השמאלית. מדובר על צלקת בחלק הפנימי של היד מתחת למרפקה. צלקת באורך של כ 10 ס"מ. רוחבה המקסימלי של הצלקת כ 5 ס"מ. מדובר בצלקת עובי של כ 2 מ"מ. מדובר בצלקת ניכרת לעין גם אם מדובר בצלקת שצבעה תואם באופן חלק י לצבע העור. התובעת מציגה לבית משפט את הצלקת על כתפה. מדובר בצלקת בקוטר של כ 5 ס"מ בעובי של 2 מ"מ בצבע העור. מדובר בצלקת ניכרת לעין. מציגה לבית המשפט את הצלקת בברכה. מדובר בצלקת באורך של כ 3 ס"מ, רוחב של חצי ס"מ" . (עמ' 23 ש' 12-19) .................. זאת ועוד, במהלך אותו דיון הוצגה לביהמ"ש תמונת התובעת. לאחר שעיינתי בתמונת התובעת ולאור הערותיי במהלך הדיון והערות המומחה בחוות דעתו, נראה כי אכן מדובר במקרה גבולי, אך יחד עם זאת, בנסיבות העניין, ובין היתר לאור מסקנותיי הסופיות שקובעות נכות תפקודית בשיעור נמוך בהרבה מהנכות הרפואית, באופן שיפחית את חשיבות המסקנות, באשר לנכות הרפואית, ניתן יהיה לאמץ את המלצות המומחה הרפואי ולקבוע כי לתובעת נגרמו צלקות נרחבות באזורים מרובים. מדובר לפחות בצלקת אחת בקוטר של 5 ס"מ, צלקת שניה באורך 7.5 ס"מ, צלקת שלישית באורך 8 ס"מ, צלקת רביעית בקוטר 4 ס"מ וצלקת חמישית באורך 4 ס"מ. כמו כן מדובר ב-3 צלקות נוספות באורך של 1.5, 2.7, 3.0 ס"מ, ובנסיבות אלה ניתן כאמור לאמץ המלצות המומחה. לאור האמור לעיל, מקובלת עליי חוות דעת המומחה, מה גם שעדותו של המומחה הייתה ברורה, והגיונית, והיא נתמכה באסמכתאות רפואיות. טרם סיום, אעיר כי לחוות דעתו של המומחה התערבות כירורגית בצלקות אינה מביאה לשינוי ניכר בפני הצלקת ובמראה ואף עלולה בהסתברות גבוהה להביא להחמרת כיעורה ולעיתים לזיהום; בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע כי היה בידי התובעת להקטין את נזקה הרפואי בתחום הפלסטיקה. אשר על כן, הריני להעמיד את נכותה הפלסטית של התובעת על שיעור של 20% לצמיתות. בתחום הנוירולוגיה מונה פרופ' עמוס קרוצ'ין, אשר הגיש את חוות דעתו מיום 3.6.08; בחוות דעתו נקבע כי אובחנה הפרעה תחושתית בצורה של דיסאסתזיה בברך רגל ימין, הגורמת להפרעה תפקודית ומקנה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10% נכות, וזאת בהתאם לתקנה 29 (11) לתקנות. הנתבעת חלקה על חוות דעתו של המומחה וטענה כי הנתבעת אינה סובלת מרגישות ועל כן אין לקבוע נכות נוירולוגית. לשיטתה, הנכות נקבעה בהסתמך על תלונתה של התובעת בלבד חרף העובדה שהבדיקה הקלינית נמצאה תקינה לחלוטין, כעולה מחוות הדעת. מעבר לכך, נטען, כי לא פורטו התנאים לקביעת נכות וכי לא צויינה אף בדיקה אשר יש בה כדי לאמת את הממצא ולהצדיק את קביעת הנכות. הנתבעת הטעימה כי אף לשיטתו של המומחה, כפי שעלה בחקירתו הנגדית, אין בנמצא בדיקה אשר יש בה לאשש או להפריך תלונה על רגישות בצלקת וכי אמת הבוחן הינה התרשמותו של המומחה מתגובת הנבדקת למגע עם הצלקת. בד בבד, נטען כי הרגישות לכאורה בצלקת אינה מקרינה ומשליכה על חיי היום-יום של התובעת; כך למשל התובעת לובשת מכנסיים ואף מכנסיים צבאיות וכן טייץ' ארוך, עובדת כמארחת על רגליה ומשרתת בצה"ל בשירות סדיר כסוהרת, רוקדת ומבצעת פעילות גופנית לרבות בחדר כושר. בנסיבות אלו, לשיטת הנתבעת, עת אורח חייה של הנתבעת מצביע על היעדר רגישות בצלקת וכל שכן עת מבדיקתו של פרופ' האובן לא עלתה כל רגישות למגע עם הצלקת, הרי ששגה המומחה בחוות דעתו ואין לתובעת כל רגישות הלכה למעשה. מעבר לכך, נטען כי מחוות דעת המומחה עולה כי בפני התובעת שלוש אפשרויות לטיפול בהפרעה התחושתית: נטילת תרופות שמדכאות רגישות יתר, הזרקה של חומר משתק לעצב (בוטוקס) או הרחקה של הנוירומה בניתוח. דא עקא, הוסיפה וטענה הנתבעת, כי התובעת לא טרחה לבצע את ההתוויה הרפואית אף על פי שלחוות דעת המומחה יהא בטיפול נאות כדי לשפר את מצבה הרפואי עד כדי החלמה מלאה. בנסיבות אלו, נטען, לא טרחה התובעת להקטין את הנזק חרף חובותיה לפי דין, ואין לפסוק לה פיצוי בגין ההפרעה התחושתית לכאורה בצלקת בברך. סוף דבר, הנתבעת טענה כי לא הוכחה רגישות ו/או פגיעה בתחושה בצלקת בברך ולחלופין לא פעלה התובעת להקטין את הנזק אשר ניתן היה לריפוי מוחלט. בחקירתו הנגדית מיום 3.2.11, טען המומחה כי נמצאה בבדיקה תגובה שגרתית המאפיינת רגישות אשר מתבטאת בין היתר ברתיעה של הרגל למגע בצלקת. לטענת המומחה, לא ידועות בספרות המקצועית בדיקות עזר הדמתיות אשר יש בכוחן לאבחן רגישות, ובפועל האבחון מתבצע באמצעות בדיקה קלינית בשים לב לתלונותיו של הנבדק. הבדיקה הקלינית מאופיינת בבדיקת רפלקס, קרי: התרשמות המומחה מתגובות של שרירים ומערכות אחרות בגוף בתגובה לגירויים שונים. לשיטתו של המומחה, בודק מיומן יכול להבחין בהתרשמותו בין תגובה אמיתית ובין תגובה מעצימת כאב ו/או זיוף של כאב. לסברתו, יתכן ובוצעו בדיקות הדמיה על מנת לשלול פגיעה קשה יותר אלא שאין בהן כדי להפריך או לאשש פגיעה נוירולוגית מהסוג ממנו סובלת התובעת. נוכח טענת הנתבעת להיעדרה של נוירומה, ביאר המומחה כי הנכות נקבעה בשל הפגיעה בעצב ולא ניתן לשלול או לקבוע אם הפגיעה בעצב נגרמה כתוצאה מנוירומה בצלקת בברך. עוד הטעים המומחה, כי אין קורלציה בין תחושת הכאב לבין קיומה של נוירומה וכי אבחון קיומה של נוירומה משמעותי והכרחי רק לצורך קביעת הטיפול ההולם. למעשה טען המומחה כי ההפרעה התחושתית שנמצאה בבדיקה ניתנת לטיפול רפואי אשר יש סיכוי שיהא בו להביא לשיפור במצבה הקליני של התובעת עד כדי החלמה מלאה. הטיפול הרפואי תלוי בסיבה המדוייקת להיווצרות הכאב, סיבה שלא נבדקה ואובחנה ע"י המומחה. לאחר עיון בחוות דעתו של ד"ר רוחקין, גרס המומחה כי לדעתו המקצועית טרם בשלה העת להתערבות כירורגית ומומלץ להתחיל עם טיפול תרופתי. לעניין ההפרעה התפקודית, הבהיר המומחה כי בחוות דעתו המליץ על דרגת הנכות המינימאלית בגין פגיעה כגון זו ואישר כי הפגיעה הנויורולוגית בגופה של התובעת אינה קשה. בנסיבות אלו, חיווה המומחה את דעתו המקצועית, בהחלט אפשרי כי התובעת תסבול מכאבים בעוצמה מסויימת ובכל זאת תלבש מכנסיים או בגדים אחרים, מה גם שמטבע האנוש לבצע מטעמים שונים פעולות שברור כי יסבו כאב או אי נוחות. לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח בפניי, מצאתי להעמיד את נכותה הנויורולוגית של התובעת על 10%. שוכנעתי כי פרופ' קורצ'ין עשה מלאכתו נאמנה ואכן יש בידו לאבחן הפרעה תחושתית אמיתית מהסוג ממנו סובלת התובעת, כן מצאתי את חוות דעתו מקצועית, מהימנה ותואמת את הסבריו בחקירתו הנגדית, מה גם שחוות דעתו לא נסתרה. אדגיש, כי פרופ' האובן טען בחקירתו הנגדית כי אינו יכול לשלול קיומה של הפרעה תחושתית בברך רגלה הימנית של התובעת. עוד שוכנעתי כי אין באורח חייה של התובעת כדי להעיב או לזרוע חשד בדבר מהימנות אבחונה של ההפרעה התחושתית בברך רגלה הימנית; ההיפכא מסתברא- התובעת התקשתה לבצע את תפקידה כסוהרת בשל דרישות התפקיד ובכללן העמידה המומשכת אשר גרמו לה לתחושת צריבה וגרדת בברך, ובנסיבות אלו הועברה התובעת לשרת בבסיס מז"י בקסטינה כסמלת מבצעים בחמ"ל. כן לא מצאתי להפחית מדרגת נכותה הנויורולוגית של התובעת בשל חובתה להקטין נזק נוכח חוות דעתו של המומחה לפי יש סיכוי להביא לשיפור, הא ותו לא, מה גם שמחומר הראיות שהובא בפניי, מצאתי כי התובעת אכן טיפלה בצלקת באמצעות משחות שונות. כן, לא נעלמה מעיני דעתו המקצועית של פרופ' האובן, לפיה כל התערבות כיררוגית בצלקת עלולה בדרגה גבוהה של הסתברות להביא להרעת מצבה. סוף דבר, הריני להעמיד את נכותה הרפואית של התובעת שיעור של 28% לצמיתות. הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת צד ג' - עבר התובעת עתרה לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך מצטבר של 65,000 ₪, מתוכם 25,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות, 15,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה ו- 25,000 ₪ בגין עזרת צד ג'. התובעת פתחה והבהירה כי בעקבות התאונה שהתה באשפוז במשך 11 ימים (10-20.9.05) ובסופם החל תהליך שיקום ארוך וממושך במהלכו נעדרה כחודש מלימודיה בבית הספר התיכון. בנסיבות אלו, נטען להוצאות משמעותיות לצורך קבלת ייעוץ וטיפול רפואי, לרבות נסיעות לבדיקות ולטיפולים ופינוי באמצעות ניידת מד"א, וכן לצורך רכישת תרופות ותכשירים לטיפול בצלקות. בנוסף נטען להוצאות משמעותיות מצד בני משפחתה בתקופת אשפוזה לצורך ביקוריה ורכישת מזון עבורה. זאת ועוד, נטען לפיצוי בגין עזרת צד ג' בשל הסיוע שהגישה לה אמה ובייחוד אובדן ימי עבודתה של האם. לשיטת התובעת, ניתן לפסוק פיצוי לטובת קרוב משפחה שסעד את הנפגע על דרך האומדן וההערכה ולצורך כך די להצביע על קיומו של נזק; הנזק לאם התובעת נגרם בעניינו בעטיו של הפסד ימי עבודה והלכה פסוקה כי ניצול ימי מחלה עולה לגדר הפסד ימי עבודה. מאידך גיסא, בקצירת האומר, הנתבעת טענה להוצאות מוגזמות לרבות הוצאות שאינן רלוונטיות ואינן בנות פיצוי. עוד נטען כי הקבלות שהוצגו כוללות רכישת מוצרים קוסמטיים שלא רק התובעת עשתה בהם שימוש, מה גם שהשימוש בהם נובע מבעיה הורמונאלית בגופה של התובעת ולאוו דווקא כתוצאה מאירוע התאונה; כן, נטען, כי הוצאות התובעת כוללות רכישת תכשירים ומשחות בהיעדר המלצה רפואית לטיפול באמצעותם. לסיכום, לשיטת הנתבעת ניתן להכיר בהוצאות הרפואיות של התובעת, לרבות הוצאות הנסיעה, כדלקמן: משחת סילברול בעלות של 100 ₪, משחת דרמוויט, שתי תחבושות לחץ בעלות של 500 ₪ כל אחת, הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים לרבות חניה בסך של 2,000 ₪ (מכפלה של 100 ₪ עלות נסיעה לכל כיוון ב- 10 ביקורים), הוצאות פינוי בניידת מד"א בסך של 570 ₪. בשקלול של ההוצאות דנא והוצאות נוספות שניתן להניח כי לא נשתמרו קבלות בגינן, הוצע להעמיד את הפיצוי על סך של 4,000 ₪. לעניין הוצאות בגין עזרת צד ג', נטען כי האם נעדרה מעבודתה במהלך 7 ימים אשר הוצהרו כימי מחלה ובגינם שולם לה שכר עבודה מלא; בנסיבות בהן לא הוכיחה את זכאותה לפדיון ימי מחלה עם פרישתה, לרבות התנאים לפדיון ושיעור התשלום, נטען כי לא ניתן לפסוק פיצוי בגין ניצול ימי המחלה בהן עסקינן. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות שהובא בפניי, מצאתי לפסוק לתובעת על דרך האומדן פיצוי בגין הוצאות העבר, לרבות עזרת צד ג', בסך של 20,000 ₪. הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ועזרת צד ג'- עתיד התובעת עתרה לפיצוי בגין הוצאות עבור ביצוע ניתוחים פלסטיים בסך כולל של 160,000 ש"ח ובגין הוצאות רכישת תכשירים קוסמטיים לטשטוש ושיפור פני הצלקות בסך כולל של 110,805 ₪ (לפי תחשיב של 350 ₪ לחודש עד גיל 82). לשיטת התובעת, הוכח כי תזדקק בעתיד לניתוחים פלסטיים לשיפור פני הצלקות; ניתוחים אשר בהיעדר התוויה רפואית עלותן לא תמומן ע"י קופת החולים במסגרת הביטוח הרפואי, כפי שהעיד בחקירתו הנגדית ד"ר רסין, הרופא הראשי בקופת החולים בה חברה התובעת אשר בתפקידו אמון על מתן אישורים למימון טיפולים ותרופות ללקוחות הקופה. יודגש, להתרשמותו של ד"ר רסין רוב הניתוחים אינם בעלי התוויה רפואית ולפיכך לא ימומנו ע"י קופת החולים. כן הוסיפה ועמדה התובעת על התכשירים הקוסמטיים הנדרשים לה על מנת לטשטש את מראה פני הצלקות ובכללם שימוש מוגבר באיפור (כמו למשל מייק-אפ) וקרם הגנה. מאידך גיסא, הטילה יהבה הנתבעת על חוות דעתו של פרופ' האובן ולפיה אין כל הצדקה להתערבות כירורגית וממילא לא יהא בהתערבות כגון דא כדי להביא להטבה משמעותית במראה פני הצלקות. מעבר לזה, לטענת המומחה עלות הניתוחים הפלסטיים לתיקון הצלקות במסגרת שירותי הרפואה הציבורית מכוסה ע"י קופת החולים. בהאי לא סגי, נטען כי במרוצת השנים מאז אירוע התאונה לא טרחה התובעת לבצע ניתוח פלסטי כגון דא, חרף העובדה שהוצע לה בעבר, ולפיכך עסקינן בהוצאה שלא תיוולד לעולם. כן נטען כי התובעת נמנעה מטיפולים שאינם פולשניים לטיפול בצלקות חרף המלצתו של פרופ' קורצ'ין שיכול ויהא בטיפולים אלו כדי להביא להחלמה מלאה, מה שמוסיף ומחזק את הטענה כי עסקינן בהוצאות שלא יוצאו. בעניין זה, שבה הנתבעת ועמדה על אורח חיי התובעת, מנהגה ולבושה והטעימה כי יש בכך ללמדנו כי הפגיעה הינה אסתטית בלבד ללא כל השלכה תפקודית, מה שעומד בעוכריה של דרישת התובעת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות לעתיד. בד בבד, נטען כי עלותם של הניתוחים לא הוכחה ולפיכך המדובר בדרישה בלתי מבוססת לפיצוי. סוף דבר, לשיטת הנתבעת, אין לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהובא בפניי, התרשמתי כי התובעת תזדקק לטיפולים לטובת טשטוש פני הצלקות והטבת מראיה ואורח חייה בייחוד נוכח גילה הצעיר, כל שכן לטובת הטיפול בהפרעה התחושתית ממנה הינה סובלת. בנסיבות אלו, מצאתי להעמיד על דרך האומדנא את הוצאותיה הרפואיות של התובעת לעתיד על סך של 35,000 ₪. אובדן כושר השתכרות בעבר ובעתיד לטענת התובעת, בעניינם של קטינים ובהיעדר נסיבות מיוחדות, הלכה פסוקה כי הנכות הרפואית מהווה את המפתח לחישוב אובדן שכר עתידי ובהתבסס על השכר הממוצע במשק. יחד עם זאת, הואיל ועסקינן בצלקות ראוי להעמיד את נכותה התפקודית על שיעור של 20%. בנסיבות אלו, עתרה התובעת לפיצוי בסך כולל של 523,320 ₪, לפי תחשיב של 20% מהשכר הממוצע במשק העומד על סך של 8,900 ₪ לחודש. מאידך גיסא, אוחזת הנתבעת בטענה כי בהיעדר הנמכה תפקודית לא נמצא כי התובעת תינזק מאובדן כושר השתכרות בעתיד. נטען כי עסקינן בפגיעה אסתטית קלה באזורים שמרביתם נסתרים מהעין וכי נקבע ע"י בית המשפט העליון כי נכות שנקבעה בעטיין של צלקות, אף אם נרחבות המה, אינה מהווה נכות תפקודית (ראה למשל ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792). הנתבעת שבה והדגישה את אורח חייה של התובעת, לבושה, התנהלותה החברתית ובייחוד את עבודתה כמארחת במסעדה כבר במהלך שירותה הצבאי בסדיר, עבודה ממנה חששה פן לא תתקבל בשל מראיה. לאחר ששקלתי את מכלול הרכיבים והנתונים, בשים לב לאורח חייה של התובעת ותלונותיה, ולאור הפגיעה שנפגעה התובעת, שהתבטאה בצלקות על גופה,באיזורים שברובם הינם איזורים שבד"כ אינם חשופים , ולאור מסקנותי באשר לפגיעה הנוירולוגית שנפגעה התובעת ( כפי שבאה לידי ביטוי כאמור גם בתפקודה בשירותה הצבאי) מצאתי לאמוד את אובדן כושר עבודתה של התובעת לחודש על סך של 1,500 ₪ לחודש ולהעמיד את נכותה התפקודית על 17%. בנסיבות אלו, הריני לפסוק לתובעת סך של 63,000 ₪ בגין הפסד ההשתכרות בעבר מיום סיום שירותה הצבאי ועד למתן פסד הדין, וכן סך של 426,750 ₪ בגין הפסד ההשתכרות לעתיד עד לגיל הפרישה לנשים העומד כיום על 65 שנים. סוף דבר, הפיצוי בגין אובדן כושר העבודה יעמוד על סך מצטבר של 489,750 ש"ח. כאב וסבל לשיטת התובעת, בהתבסס על נכותה הצמיתה בשיעור של 28% וכן נוכח תקופת אשפוזה במשך 11 ימים, ראוי לפסוק לה פיצוי בסך של 49,035 ₪. לשיטת הנתבעת, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין ראש נזק זה בהתבסס על נכות בשיעור של 10% ועל תקופת אשפוזה במשך 10 ימים, כך שהפיצוי יעמוד על סך של 24,306 ₪. לאחר שהועמדה נכותה הרפואית של התובעת על שיעור של 28% ונוכח תקופת אשפוזה, הריני לפסוק לתובעת סך של 45,000 ₪ עבור כאב וסבל. הוצאות משפט התובעת עתרה להוצאות משפט בסך כולל של 4,248 ₪ וכן לשכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 13% מהפיצוי הכולל שייפסק לתובעת, בצירוף מע"מ כדין. הוצאות המשפט חובקות הוצאות עבור חוות דעתו של המומחה בתחום הנוירולוגיה מטעמה בסך של 2,598 ₪, הוצאות עדותו של ד"ר רסין טובי בסך של 1,000 ₪ ואגרת בית המשפט בסך של 650 ₪. בנסיבות העניין, מצאתי לפסוק לתובעת סך כולל של 5,000 ₪ עבור הוצאות משפט. כן תישא הנתבעת בשכ"ט ב"כ התובעת כדין ובצירוף מע"מ. סוף דבר הריני להעמיד את הפיצוי הכולל לתובעת בגין אירוע תאונת הדרכים מיום 10.9.05 על סך של 589,750 ₪. בד בבד, ישולם לתובעת סך של 5,000 ₪ עבור הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד כדין. הסכומים יישאו ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. הפיצוי ישולם בידי הנתבעת 3. קטיניםטרקטורון