ביום 8/10/09 נחתם על ידי התובע מסמך הנושא כותרת "הסכם פשרה וכתב קבלה וסילוק". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא כתב סילוק ביחסי עובד מעביד / הסכם פשרה יחסי עובד מעביד: 1. התובע הגיש תביעה לתשלום זכויות סוציאליות. 2. התובע החל לעבוד בנתבעת ביום 23/11/06 עד 7/09/09. 3. בסמוך למועד סיום עבודתו קיבל התובע מכתב פיטורים מיום 8/10/09. במכתב הנ"ל צוין כי מדובר ב"אישור על הפסקת עבודה" ופורטה תקופת עבודתו. במכתב נוסף שקבל התובע על פי בקשתו נכתב מפי הנתבעת כי עבודתו של התובע הסתיימה ב - 7/9/09 עקב צמצומים. 4. ביום 8/10/09 נחתם על ידי התובע מסמך הנושא כותרת "הסכם פשרה וכתב קבלה וסילוק" בזו הלשון: "א. אני הח"מ X מאשר בזה כי ביום 08/10/2009 הגעתי לפשרה עם חב' עיסא חורי מפעלי מתכת בע"מ (להלן: "החברה") וקיבלתי המחאה על סך 25,000 ₪ עבור תשלומים המגיעים לי מהחברה בגין סיום עבודתי. ב. אני מאשר כי תשלום זה מהווה סילוק מלא סופי ומוחלט של כל חובות החברה כלפי בגין יחסי עובד ומעביד שהיו בינינו במשך כל תקופת עבודתי בחברה. עם קבלת הסכומים האמורים אין לי ולא תהיינה לי כל תביעות או טענות כלשהן כנגד החברה בכל הנוגע והקשור ליחסי העבודה שהיו בינינו".(להלן:"הסכם הפשרה") 5. הנתבעת שילמה לתובע סך 25,000 ₪ על פי האמור בהסכם הפשרה (נספח ב' לכתב ההגנה). 6. בתחילת תקופת עבודתו של התובע שולם לתובע שכר מוסכם בשיעור 8,000 ₪ נטו ומחודש 7/2007 עד למועד סיום יחסי עובד ומעביד בסך של 8,500 ₪ נטו. 7. התובע תושב תל שבע ולפיכך טוען כי היה זכאי לזיכוי במס הכנסה. 8. במאי 2007 הציג התובע לנתבעת אישור תושבות על מנת לזכות בהקלות מס הכנסה (להלן: "האישור"). 9. עד לחודש 6/2007 חויבה משכורתו של התובע במס הכנסה אולם לאחר קבלת האישור ומחודש 7/07 לא נוכה משכרו מס הכנסה, הוסף בכותרת תלוש שכרו רכיב של "אזור פיתוח" בשיעור 1,558 ושכרו של התובע הועלה לסך של 8,500 ₪ נטו. 10. במקביל עד לחודש 6/07 על פי תלושי השכר שכר היסוד של התובע היה 6,501 ₪ ושכרו הכולל ברוטו היה בשיעור 10,716 ₪, ואילו מחודש 7/07 שעור שכר היסוד היה 5,425 ₪, צוין בכותרת תלוש השכר- 1,558 ש"ח בגין "אזור פיתוח" ושכרו הכולל ברוטו היה 9,284 ₪. 11. לטענת התובע, בחודש 6/07 קבל רק את הפרשי הטבות מס הכנסה ששולמו עד לאותו מועד בעקבות המצאת האישור כאמור בתלוש השכר של אותו חודש אך לא קבל שכר בגין אותו חודש, לפיכך תובע תשלום שכר חודש 6/2007 ובסך של 9,560 ₪; 12. עוד נטען על ידו כי היה זכאי להטבה של "אזור פיתוח" מידי חודש בחודשו בסך של 1,557 ₪ (השתנה מתלוש לתלוש) ותובע הפרשי שכר (הפרשי זיכוי במס בגין איזור פיתוח) בגין 26 חודשי עבודתו ובסך של 40,450 ₪. (1,560 X 26). 13. התובע טוען כי פוטר מעבודתו ללא הודעה מוקדמת ותובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של 10,053 ₪. כמו כן תובע פדיון חופשה בסך 10,000 ₪ ופיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסך של 9,500 ₪ בהתאם לחוק פנסיה חובה משנת 2008. 14. במהלך הדיון מחק התובע תביעותיו להפרשי פיצויי פיטורים, החזר דמי נסיעות ופדיון דמי הבראה (עמ' 12 לפרוטוקול מיום 27/12/11) 15. הנתבעת חולקת על זכאות התובע. לטענתה התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר. מכתב הפיטורים ניתן לו על פי בקשתו. לאחר מכן פנה התובע וביקש להוסיף את הפיסקה כי פוטר בשל צמצומים שכן מכתב הפיטורים ללא ההערה הנ"ל לא התקבל לטענתו על ידי המוסד לביטוח לאומי בתביעתו לדמי אבטלה. הנתבעת נעתרה לבקשתו בשל הפעלת לחץ מצד דודו של התובע שהיה עובד בכיר בנתבעת. 16. לטענת הנתבעת לתובע שולמו 25,000 ₪ על פי הסכם הפשרה בעקבות סחיטתו לקבלת הסכום ולטענת הנתבעת הסך הנ"ל כולל תשלומי פנסיה ופיצויי פיטורים על פי הסכם הפשרה שחתם התובע (נספח ב' לכתב ההגנה) 17. לגרסת הנתבעת סוכם עם התובע כי יקבל תחילה שכר בשיעור של 8,000 ₪ נטו. ולאחר מכן 8,500 ₪ נטו כאשר נלקחה בחשבון העובדה שהינו תושב תל שבע ובשל כך זכאי להקלות במס הכנסה. ההסכם הושג לאחר מספר חודשים שעבד התובע כאשר הנתבעת שילמה בגינו מס הכנסה, לפיכך זכאית הייתה להשבת המס שכן נשאה בתשלומים עבור כל החודשים עד להמצאת אישור התושב על ידי התובע. לטענת הנתבעת יש לראות בסכום שהופקד בחשבונו של התובע ב- 6/2007 כשכר לחודש יוני ואין מדובר בהשבת זיכוי המס כלל ועיקר. 18. כמו כן נטען כי התובע קיבל מלכתחילה שכר הגבוה ב- 1,000 ₪ משכרם של הנהגים האחרים בנתבעת. 19. התובע ניצל את כל ימי חופשתו שהיה זכאי במהלך עבודתו, על פי תלושי השכר שצירפה הנתבעת לכתב הגנתה. 20. הנתבעת מכחישה את הסכומים שפורטו בכתב התביעה. המחלוקות 21. האם זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת, ואם כן מהו שיעורה? 22. האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל ולפדיון חופשה. 23. האם זכאי התובע להפרשי שכר בעקבות הטבת מס בגין מגורים באזור פיתוח. 24. האם זכאי התובע לקבלת שכר חודש 6/2007. דיון והכרעה 25. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של עיסא חורי מנכ"ל הנתבעת. אולם המצהיר לא התייצב לחקירה על תצהירו ובקשתו לדחות מועד חקירתו נדחתה על ידי בית הדין בהחלטות מנומקות. 26. לפיכך במהלך הדיון מיום 27/12/11 נחקר התובע, ומטעמה של הנתבעת העיד ונחקר אמיר חורי מנהל התפעול ובנו של עיסא חורי. 27. הצדדים הגישו סיכום טענות בכתב . התביעה לתמורת הודעה מוקדמת 28. התובע תובע תמורת הודעה מוקדמת שכן לטענתו פוטר מעבודתו על פי מכתב פיטורים מיום 7/9/09. 29. לגרסת הנתבעת התובע התפטר מעבודתו אך קיבל מכתב פיטורים לפי בקשתו והצדדים הגיעו לידי הסכם פשרה לפיו שילמה הנתבעת לתובע סך של 25,000 ₪ בגין סיום עבודתו. 30. על פי הפסיקה על הנתבעת להוכיח כי אכן התובע התפטר מעבודתו, שכן חזקה היא כי מכתב הפיטורים שנתן המעביד בידי עובד הינו אמיתי, אלא אם הוכיח המעביד בעיות מהימנות אחרת. 31. נסיבות פיטוריו של התובע פורטו על ידו לראשונה בדיון המקדמי מיום 23/6/11 בו העיד כי: "אני לא התפטרתי. יש להם עוד אח בשם אמיר חורי, זה היה ברמדן 2009, הגעתי בבוקר ולא רצה לתת לי את המפתחות האוטו. 3.5 שעות אני מחכה ואמר לי בפרוש לך הביתה, אני לא רוצה אותך בחברה ואני מוכן ללכת למכונת אמת יחד עם אמיר. ביום חמישי בצהרים בקשתי ממנהל העבודה בשם רזי שאני מחר יוצא לחופש, אמר לי אחרי הצהרים אחזיר לך תשובה, הוא החזיר לי תשובה שאני יכול לצאת לחופש יום שישי ולהשאיר את המשאית, אחזיר לך תשובה, הוא החזיר תשובה שאני יכול לצאת לחופש יום שישי ולהשאיר את המשאית במפעל ואמסור את המפתחות לאחד המנהלים במפעל, אני עשיתי מה שהוא אמר. לקחו אותי הביתה וביום ראשון הביאו אותי מהבית לעבודה ובגלל זה פיטר אותי מר אמיר חורי, בלי סיבה ובלי כלום והיה לי טוב בנתבעת" (עמ' 3 לפרוטוקול). 32. ב"כ הנתבעת באותו דיון טען כי התובע התפטר, ועורך דין באשיר מטעם הנתבעת הצהיר, כי העובדות ידועות לו באופן אישי כי הדברים נאמרו במסגרת הליך גישור לחתימת הסכם הפשרה והוסף כי "אם ידרש, יגיע לבית הדין קרוב משפחה של התובע שיעיד על נסיבות הסכם הפשרה ושהתובע הוא זה שהתפטר ולא היה מדובר בצמצומים" (עמ' 3 לפרוטוקול). 33. גרסתו של התובע הייתה עקבית באשר לנסיבות ניתוק יחסי עובד ומעביד בבוקר יום 7/9/09 (ס' 5 לתצהיר). 34. התובע הצהיר כי לאחר שפוטר בקש מכתב פיטורים ואת זכויותיו ורק לאחר מספר רב של בקשות הוזמן למשרד הנתבעת וחתם על הסכם הפשרה כתנאי לקבלת מכתב הפיטורים, וטען כי הנתבעת היא זו שהפעילה עליו לחצים, ואשר העיד כי לאחר שחתם על הסכם הפשרה קבל את הסך 25,000 ₪ (סעיף 6-8 לתצהירים ועדותו בעמ' 13 לפרוטוקול). שני מכתבי הפיטורים נושאים תאריך של 8/10/09. כך גם הסכם הפשרה. 35. התובע הכחיש את גרסת הנתבעת כי זרק את מפתחות בפני אמיר חורי והתפטר (עמ' 17 לפרוטוקול). 36. בחקירתו הנגדית אישר כי בנו של עיסא חורי הוא זה שפטר אותו, ותבע מעיסא חורי שישלם לו זכויותיו (עמ' 15 לפרוטוקול מול שורה 1). 37. התובע הבהיר כי מכתב הפיטורים הנוסף שניתן בידו היה בשל העובדה כי כאשר הגיש תביעתו לדמי אבטלה מיד לאחר שפוטר, המל"ל לא קבל המכתב והדבר נודע לו רק אחרי 3 חודשים ופנה לעיסא חורי לקבל מכתב פיטורים בו יהיה כתוב כי פוטר מחמת צמצומים. כך נולד המכתב הנוסף אשר נושא תאריך זהה למכתב הראשון (עמ' 13 לפרוטוקול). 38. גרסתו לא נסתרה בעדות מהימנה. 39. מר עיסא חורי לא התייצב להיחקר על תצהירו, ולא נסתרה גרסת התובע באשר לנסיבות שהובילו להנפקת מכתב פיטורים נוסף והסכם הפשרה. יצוין כי מר עיסא חורי גם לא היה נוכח בישיבת קדם המשפט, אלא מנהל אחר. 40. בדיון העיד בנו, של עיסא חורי ובמקומו. הבן אמיר חורי מסר בתחילת עדותו כי לא מכיר את כל הנסיבות לפרטים. כן העיד כי לא היה נוכח במעמד הסכם הפשרה. (עמ' 17 לפרוטוקול). 41. באשר לנסיבות הפיטורים העיד: "כמנהגו היה מגיע למשרד שלי או של מנהל העבודה, זורק את המפתחות, בשלב מסוים גם מעליב, מאיים להתפטר" (עמ' 17 לפרוטוקול). 42. כשנשאל האם פיטר את התובע, השיב: "בנסיבות אחרות הייתי עונה לך. אני לא פיטרתי אותו הוא התפטר לבד" (עמ' 21 לפרוטוקול). 43. לאחר ששמענו טענות הצדדים והתרשמותנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, גרסת התובע עדיפה ומהימנה מגרסת הנתבעת. הנתבעת לא השכילה להוכיח גרסתה כי התובע התפטר וכי תוכנם של מכתבי הפיטורים אינו אמת. הנתבעת אשר הנטל מוטל עליה להוכיח גרסתה, לא הביאה לעדות עדים מהותיים אשר יכלו לתמוך בגרסתה, ועובדה זו פועלת לחובתה. הכוונה לעדותו של מר עמרני שהיה נוכח לגרסתה בחתימת הסכם הפשרה וגישר בין הצדדים. ב"כ הנתבעת הצהיר בדיון המקדמי כי אם יידרש, עד זה יתייצב ויעיד. הדבר לא נעשה ואף לא נתבקש. גם עו"ד באשיר שהצהיר כי ידע העובדות לא העיד. למותר לציין שמנהל הנתבעת עיסא חורי לא העיד . 44. גרסת התובע אמינה עלינו ועקבית בנקודה זו, ולפיכך במכלול הנסיבות שפורטו לעיל כאשר נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח גרסתה כי התובע התפטר והיא לא עמדה בנטל זה אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו ביום 7/9/09 על פי מכתבי הפיטורים והתובע זכאי לקבלת תמורת הודעה מוקדמת. 45. הנתבעת לא טענה, ולמותר לציין לא הוכיחה כי תמורת הודעה מוקדמת נכללה בהסכם הפשרה. כל טענתה כי התובע התפטר ולפיכך לא היה זכאי לתמורת הודעה מוקדמת. טענה זו יש לדחות. 46. בנסיבות אלה זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת בשיעור של 9,284 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 7/9/09 עד לפרעון המלא בפועל. התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל 47. התובע תובע פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל על פי חוק פנסיית חובה ובסך של 9,500 ₪. 48. מעיון בתלושי השכר שהוצגו לתיק עולה כי הנתבעת לא הפרישה בגין התובע הפרשות לגמל. 49. לגרסת הנתבעת, הפיצוי בגין אי הפרשות לגמל נכלל בסך של 25,000 ש"ח ששלמה לתובע במסגרת הסכם הפשרה ופירטה חישוב של הסכומים הכלולים בסך הנ"ל ובשיעור של 6,231 ₪ (נספח ד' לכתב ההגנה). 50. חישוב הסכומים נעשה לפי גרסת הנתבעת על פי פיצוי של 6% משכרו של התובע ומעיון בחישוב עולה כי נערך על חישוב שכר היסוד ברוטו של התובע מיד חודש בחודשו. 51. נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח גרסתה. 52. לגרסת הנתבעת התובע ידע כי הסך 25,000 ₪ כולל את הפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, וכי החישובים היו מונחים לפניו. כך נלמד מתוך נוסח הסכם הפשרה לפיו צוין כי מדובר "בתשלומים המגיעים לו מהחברה בגין סיום עבודתו". 53. עוד נטען מפי הנתבעת כי התובע לא ערך חישוב כלשהו וגם מטעם זה יש לדחות תביעתו. 54. גרסת הנתבעת ונימוקיהם אינם מקובלים עלינו. 55. הלכה פסוקה היא כי אין נפקות לכתב ויתור כאשר עובד חתם עליו מבלי לקבל חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים לו לסילוק תביעתו ומבלי שידע אלו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים, כשמנגד, ניתן תוקף לכתב ויתור כאשר עובד קיבל חישוב של התשלום שהיה ברור ומובן. ולעניין זה ראה: דב"ע מ"ז/140-3 כיתן בע"מ נ. חיות, פד"ע י"ט 489 (1988); דב"ע ל"ח/40-3 אמקור בע"מ נ' עזרא שלום, פד"ע ט, 393 (1978); עב (ב"ש) 3927/03 קירלי יהודה נ. ג'יפ שיא בע"מ ואח' , ניתן ביום 8/2/07. 56. בדב"ע (ארצי) נב/217-3 מנהלים מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי ואח' נ. הבנק הבינלאומי ואח', פד"ע כ"ז 34, נקבעו שלושה תנאים שבהתקיימותם ניתנת נפקות לכתב ויתור: א. הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. ב. העובד קיבל חשבון מפורט בדבר הסכום המגיע לו לסילוק תביעתו. ג. כתב הסילוק צריך להיות מפורש וחד משמעי 57. לא הוכחה גרסת הנתבעת כי בפני התובע אכן הוצג חישוב הסכום המגיע לו לעניין גמל, טרם חתם על המסמך. הטענה נטענה רק בסכומים ואין כל ראיה או עדות לאמיתות גרסתה. מדובר בהסכם פשרה וכתב סילוק שאינו מפרט כלל מהות הסכומים הכלולים בו וגם עובדה זהו תומכת במסקנה כי אין ליתן משקל משפטי לעניין מהות הסכומים הכלולים בו. 58. די באמור לעיל ובפסיקת בית הדין הארצי שצוטטה לעיל כדי לדחות גרסת הנתבעת. 59. התובע אכן לא פרט אופן החישוב, וכן טען בסיכום טענותיו כי זכאי לפיצוי על פי השיעורים שבהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף הנתבעת בשיעור של 6% לתקופה של 33 חודש מתוכם. 23 חודשי לפי חוק פנסיה חובה החל מ-2008. מדובר בטענה שחלקה כלל לא נטען בכתב התביעה. למשל, חלות צו הרחבה כלשהו ושעור פיצוי של 6%. 60. מדובר בטענת התובע שהבסיס העובדתי והמשפטי לרבות שיעור הסכומים שתבע כלל לא הוכחו. 61. בנסיבות אלה מצאנו לנכון לזכות התובע בסכום בו הודתה הנתבעת, היינו בסך של 6,231 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 7/9/09 עד לפרעון המלא בפועל. התביעה לפדיון חופשה שנתית 62. התובע תובע פדיון 27 ימי חופשה לשנים 2008/09 בסך של 10,000 ₪. 63. התובע לא פרט אופן חישוב תביעתו ברכיב זה. 64. הנתבעת טוענת כי התובע זוכה במלוא דמי החופשה לתקופה הנ"ל כפי שעולה מתלושי שכר 9/08, 12/08, 2-4/09 ו - 9/09. 65. כמו כן הוסיפה הנתבעת כי במהלך תקופת עבודתו נעדר התובע מעבודתו תקופות נוספות ושולם לו שכרו. (מקרה נקמת דם במשפחתו) והיעדרות מחמת החאג'. 66. נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח כי אכן ניהלה פנקס חופשה ושילמה לתובע את כל דמי החופשה לרבות פדיון החופשה בגין תקופת עבודתו. 67. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה, אם כי ב"כ טען כי יציגו במהלך הדיון. (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 23/6/11). 68. הטענה בדבר היעדרות התובע מספר חודשים מעבודתו בשל נקמת דם או חופשת חאג' הועלתה רק בחקירתו של אמיר חורי ולא נטענה כלל בכתב ההגנה. למותר לציין כי כלל לא הוכחה. 69. מעיון בתלושי השכר אליהם הפנתה הנתבעת צוין כי בחודש 9/08 ניצל התובע 4 ימים, בחודש 12/08 - 3 ימים בחודשים 4-5/09 - 6 ימים ובחודש 9/09 נרשם כי ניצל 15 ימי חופשה. 70. מעיון בתלושי השכר לא ניתן להסיק כי אכן שולמו לו דמי חופשה. לא צוין הדבר בגוף התלוש כפי שצוינו פרמטרים אחרים. עד הנתבעת לא יכול היה כלל להעיד על אמיתות הנתונים בתלוש והודה על כך בעדותו בפנינו. 71. זאת ועוד. למשל, בחודש 9/09 נרשם כי התובע קיבל 15 ימי פדיון חופשה, אך אין לכך כל עדות או ראיה מטעם הנתבעת. כל שהוכח כי התובע קיבל שכר בשיעור 1,415 ₪ ותוספות שונות עבור 5 ימי עבודה במכפלת שכר יומי של 52.46 ₪. מדובר בשכר שעתי שהינו לכל הדעות שכר הפחות משכר המינימום ומחצית מהשכר היומי שנרשם בתלוש הקודם, הינו לחודש 8/09 ובסך של 192.31 ₪ שגם הוא לא ראלי ואמיתי בשים לב לשכר החודשי המוסכם של התובע בשיעור של 8,500 ₪ נטו. 72. בחודש 9/09 שולם לתובע שכר + תוספת בסך של 2,294 ₪ לכל היותר (ללא הבראה ונסיעות). 73. די באמור לעיל כדי לשלול את גרסת הנתבעת כי שלמה מלוא ימי החופשה ואף ביתר. 74. לפיכך התובע זכאי לפדיון חופשה בגין 27 ימים בגין שנים 2008/09 ובסך של 9,180 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 7/9/09 ועד לפרעון המלא בפועל. האם זכאי התובע להפרשי שכר בעקבות הטבת מס בגין מגוריו באזור פיתוח 75. התובע תובע בתביעתו סך של 40,450 ₪ וטוען כי במהלך כל תקופת עבודתו היה זכאי להטבת מס בסך של כ- 1560 ₪ לחודש בגין מגוריו באזור פיתוח ומפנה לתלושי משכורתו בהן צוין הסך הנ"ל כהטבת מס מידי חודש בחודשו. 76. לטענת התובע סוכם עימו על שכר חודשי בסך 8,000 ₪ נטו. מחודש 7/2007 עד לפיטוריו טוען כי סוכם על סך שכר של 8,500 ₪ נטו כאשר הרכיב של מס הכנסה לא הופיע בתלוש השכר ולטענתו "נבלע" בתוך השכר (כך ציין בסעיף 9 לכתב תביעתו). לפיכך טוען כי זכאי לקבל בגין כל תקופת עבודתו הטבת השכר שפורטה בתלוש השכר ובסך של 1,557 ₪ לחודש בגין מגוריו באזור פיתוח (תל-שבע). 77. בדיון המוקדם פרט לראשונה כי בתחילת עבודתו סוכם עמו כי שכרו יהיה בשיעור של 8,000 ₪ נטו וגילה כעבור כ-6 חודשים שמגיע לו זיכוי במס הכנסה. בעקבות כך פנה למנהל הנתבעת עיסא חורי ואמר לו כי זכאי לזיכוי במס וזה האחרון אמר לו להביא אישור מהמועצה המקומית וכי אם יביא אישורים יקבל את הזיכוי. התובע פעל כך והביא את האישור ומסר אותו להנהלת חשבונות, אולם לא קיבל ההחזר (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 23/6/11). 78. לפיכך תובע התובע הזיכוי למשך 6 חודשים עד 6/07 וממועד זה ואילך עד לסיום תקופת עבודתו. התובע תומך תביעתו בסיכום טענותיו ומפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה. 79. הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה את גרסת התובע וטענה כי סוכם עימו כי יקבל שכר בסכום של 8,000 ₪ נטו ובסכום זה שוקללה העובדה כי הוא תושב תל-שבע וזכאי להקלות במס. כמו כן נטען כי שכרו היה בשיעור העולה על 1,000 ₪ משכרם של נהגים אחרים בנתבעת. וכן טענה הנתבעת כי מאחר והתובע לא שילם תשלומי המס בפועל, אינו זכאי להחזר ההטבה עד 06/07. 80. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לאחר שהציג התובע האישור על מגורים בתל-שבע הועלה שכרו בשיעור של 500 ₪ נטו. 81. התובע טוען כי עילת תביעתו הנוכחית נסמכת על היותו אזור בישוב פיתוח הזכאי לפטור ממס הכנסה בהתאם לחוקי הנגב. לגרסתו נושא הטבות המס לא עלה על הפרק כלל בעת העסקתו, ולאחר שהציג אישור תושבות לנתבעת על היותו תושב תל שבע לא זכה ליהנות מהטבות המס הנ"ל. 82. התובע מפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בפרשת אוחנון (ע"ע 272/06 משה אוחנון נ' קליניק שיווק מזון (1986 בע"מ) פסק דין מיום 23/7/07 ולפסק דין בתיק ע"ע 667/07 שלום עמר נגד חברת אסיפון צפון (1990) בע"מ פסק דין מיום 28/2/08). 83. התובע טוען כי כוונת המחוקק בעניין חוקי הנגב ותכליתו של החוק הייתה מתן הטבה "לתושבי הנגב ולא למעסיקי תושבי הנגב" כאשר תכלית ההטבה היא הגדלת הכנסתם של תושבי הנגב ולא הגדלת קופת המעסיקים. 84. התובע מפנה להוראת סעיף 141 לפקודת מס הכנסה על פיה יש חובת הודעה לנציבות מס הכנסה על הסכם לתשלום נטו. נטען כי במקרה דנן לא הייתה כל הסכמה מטעמו של התובע על כך ששכר הנטו כולל בתוכו עניין הטבת המס. 85. הנתבעת חולקת על טענות התובע בעילה זו לרבות פרשנותו וטוענת כי על פי הפסיקה תביעתו חסרת בסיס עבודתי ומשפטי. נטען כי התובע אישר כי היה הסדר בינו לבין הנתבעת כי יקבל שכר נטו. ובכך התנו הצדדים העיקרון שהתובע יקבל לידיו תשלום נטו וכל תשלומי החובה השונים יחולו על המעביד. נטען כי התובע ידע שהנתבעת משלמת עבורו מס ולא דרש השבתו במשך שנים לאור ההסכם בינו לבין הנתבעת, ותביעתו הינה תביעה שבחוסר תום לב. 86. בשיטתנו המשפטית כלל הוא שכרו של עובד הוא שכר "ברוטו". שכר זה משקף את הסכום הכולל המגיע לעובד והוא מהווה את הבסיס לתשלומי המס המוטלים עליו. סכום זה גם מהווה בסיס לחישוב זכויות שונות המגיעות לו. הצדדים רשאים להתנות ולקבוע, כי עובד יקבל לידיו תשלום "נטו" ואף נפסק כי אין כל פסול בהסכם שכר "נטו" ואף סעיף 141 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מסדיר הסדר כזה. עקרונית, השכר המגולם ("ברוטו") הוא לעולם השכר הפורמאלי וההבדל בינו לבין הסדר שכר "נטו" הוא שבאחרון התשלום "נטו" הוא יציב והשכר "ברוטו" משתנה לפי שיעורי המס והנתונים האישיים של העובד, בעוד בהסדר רגיל השכר "ברוטו" הוא היציב והשכר "נטו" משתנה לפי שיעורי המס ונתוניו האישיים של העובד. 87. בפסק דין אוחנון נקבע בדעת הרוב ומפיה של כב' השופטת לאה גליקסמן כי ניתן לקבוע בהסכמה שכר "נטו" אולם "גם כאשר מוסכם על שכר "נטו",ההסכמה משקפת הסכמה לשכר "ברוטו" בשיעור מסוים. לכן, לדעתי, יש לפרש את ההסכמה כחלה רק במקרה בו השינויים שחלים בשיעור המס, לרעה ולטובה, הם שינויים רגילים, הנובעים מעדכון שוטף של מדרגות המס, ולא משינויים מהותיים בחקיקה". (ההדגשה במקור). 88. עוד נפסק, כי "הפרשנות לפיה בהסכמה לשכר "נטו" הסכים העובד כי שכרו "ברוטו" יופחת במידה משמעותית במקרה שיחול שינוי מהותי בחקיקה הקובעת את שיעורי המס, מעבר לעדכונים השוטפים והרגילים, וכפועל יוצא מכך יופחתו משמעותית זכויותיו הנגזרות מהשכר "ברוטו", אינה סבירה בעיני. למען הסר ספק, האמור לעיל יחול גם במקום בו חל שינוי מהותי במדרגות המס לרעת העובד". 89. כב' השופט רבינוביץ הוסיף בפס"ד אוחנון כי במקרה הנוכחי (של אוחנון - י.ה.) לא היה מדובר בשינוי כללי לכלל החייבים במס אלא מדובר היה בשינוי שמגזר ספציפי ייחודי נועד ליהנות ממנו בכוונת מכוון, ולכן מדיניות שיפוטית נכונה היא לצמצם את האפשרות לגריעה מזכות זו בדרך של הסכם (ההדגשה במקור - י.ה.). 90. בפסק הדין בעניין שלום עמר אומצה בדעת הרוב ההלכה שנקבעה בפסק דין אוחנון ונקבע, כי התחייבות הצדדים לשמירת שכר נטו הינה הסכמה אפשרית, אף שהיא בבחינת חריג מן המקובל. "עם זאת חקיקתו של חוק הנגב מהווה שינוי מהותי בנסיבות לעומת אלו ששררו בעת שהתקשרו הצדדים בהסכם העבודה. היה זה המחוקק שמצא לאחר שהצדדים התקשרו בהסכם עבודה, נכון יהיה לסייע למגזר ספציפי וייחודי, ומגזר אזור תושבי ב"ש והנגב, ולעודדם דרך מתן הקלות במס" (ההדגשה במקור - י.ה.). 91. כמו כן אומץ העיקרון כי "מדיניות שיפוטית נכונה היא לצמצם את האפשרות לגריעה מזכות זו בדרך של הסכם". 92. יש לבחון את ההלכות שנקבעו בפסיקה של בית הדין הארצי שצוטטה לעיל על רקע העובדות של כל מקרה ומקרה. 93. בפרשת אוחנון מדובר היה בהסכם לשכר נטו שהוסכם עליו בשנת 1996 המערער שם היה זכאי להטבות מס החל מחודש ספטמבר 2001 על פי "חוק הנגב". אין ספק כי מדובר היה בשינוי מהותי בהטבות המס. בעקבות כן בחקיקה שהתקבלה לאחר שהצדדים שם סיכמו תנאי העבודה של המערער. 94. בעניין שלום עמר, תנאי עבודתו סוכמו בשנת 1998 היינו עוד בטרם נכנס "חוק הנגב" לתוקף ולפיכך ועל רקע עובדה זו ובהיות "חוק הנגב" שנחקק לאחר מכן היה בבחינת שינוי מהותי בהטבות המס של המערער שם, והתקבל הערעור. ומן הכלל אל הפרט 95. עובדות המקרה שלפנינו שונות מהמקרים שצוטטו לעיל. 96. נקדים ונאמר כי "חוק הנגב" בוטל בשנת 2004 עוד קודם לתחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת. 97. טענת התובע כי כאשר סוכמו עימו תנאי העבודה לא ידע על זכאותו להטבה, גם אם נכונה עובדתית הרי אין ספק שכעבור כששה חודשים ידע על כך, הביא אישור ושכרו הועלה ב - 500 ₪ נטו. התובע קבל תלושי שכר אם כי לא מידי חודש בחודשו והיה ער לכך, כי למרות ההטבה בשכרו בשיעור נטו, שכרו ברוטו פחת לרבות השכר ברוטו הכולל. 98. אכן החל מהמועד בו הביא התובע אישור על היותו תושב תל-שבע, לא נוכה משכרו מס הכנסה, שכרו נטו הועלה ב - 500 ₪ ושכרו הכולל ברוטו (על כל התוספות) פחת מ - 10,714 ₪ ל - 9,276 ₪. 99. למרות האמור לעיל המשיך התובע בעבודתו במשך שנתיים ימים ולא הלין על כך. 100. התובע מפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה שצוטטה לעיל וטוען כי זכאי לקבל את הזיכוי ו/או ההטבה מכוח היותו תושב תל-שבע, למרות העובדה כי משכורתו סוכמה בערכי נטו. 101. אולם במקרה הנוכחי אין לקבל טענתו זו ולו מהטעם כי לא התקיימו התנאים העובדתיים שבפסק דין אוחנון ובפסק דין עמר, במקרה שלפנינו. 102. במקרה דנן, במועד בו החל התובע לעבוד בנתבעת הזכאות להטבת מס הייתה בתוקף. למען הדיוק, התובע לא פרט כל הוראה חוקית עליה בסס תביעתו. לא עשה כן בכתב תביעתו ולא בכתבי הטענות האחרים מטעמו. כמו כן לא הבהיר מהות הסכום שצוינה בכותרת תלוש שכרו "אזור פיתוח" . 103. בית הדין חקר ומצא כי התובע זכאי לזיכוי במס הכנסה ממשכורתו החייבת בשיעור של 15% בגין היותו תושב תל שבע שהוגדר כאזור פתוח, על פי הוראת ס' 11(א) ו - (ב) (3) לפקודת מס הכנסה. מעיון בהוראת הסעיף, זיכוי זה היה בתוקפו לפחות משנת 2005 , היינו עוד קודם לתחילת עבודתו. לא הובאה בפנינו כל ראיה מטעם התובע על שיעור ההטבות שהיה זכאי קודם לכן והאם לאחר תחילת עבודתו היה שינוי מהותי בשיעורי המס שהיה זכאי להטבתם. 104. ערים אנו גם לפסיקה של כב' השופט רבינוביץ בפסק דין אוחנון בו הדגיש כי מדובר בהטבת מס למגזר ספציפי ואין מדובר בדרגות מס רגילות לכלל הנישומים,, אך פסיקתו כפופה להוכחה כי התקיימו התנאים הספציפיים שפורטו בפסק דין אוחנון כתנאי לקבלת ההטבות גם אם סוכם על שכר נטו, היינו שינוי מהותי בדרגות המס או בהטבות המס לאחר תחילת העבודה או לאחר חתימת הסכם העבודה. 105. בנסיבות אלה התובע לא הוכיח כי התקיימו בענייננו התנאים שפורטו בפסק דין אוחנון ובפסק דין עמר, עליהם סמך תביעתו ולא הוכיח בסיס משפטי אחר לקבלת הטבות המס מהנתבעת. 106. במקרה שלפנינו הוכח כי התובע ידע על זכאותו מספר חודשים לאחר שהחל לעבוד, שכרו הועלה ב - 500 ₪ נטו, לא נוכה משכרו מס הכנסה והמשיך לעבוד באותם תנאים ללא עוררין, וכל שהעיד הוא כי המשיך בעבודתו כי המצב היה קשה (עמ' 14 לפרוטוקול). 107. לפיכך מהסיבות שפורטו לעיל התובע לא הוכיח זכאותו לקבלת הטבות המס מאת הנתבעת שפורטו בתלושי שכרו בגין היותו תושב "אזור פיתוח" מחודש 7/07. 108. אולם, אנו בדעה כי התובע זכאי היה לקבלת החזרי מס הכנסה שנוכו משכרו לתקופת עבודתו עד שהציג האישור לנתבעת. יש לדחות טענת הנתבעת כי היא זו ששלמה ההטבה ולכן היתה זכאית להחזר. מדובר בהטבת מס אשר התובע היה זכאי לה באופן אישי בהיותו שייך למגזר ספציפי של תושב אזור פיתוח. העובדה שנוכה משכרו מס הכנסה תומכת במסקנה כי עובדת היותו זכאי להטבת מס לא נלקחה בחשבון בעת קביעת שכרו נטו במועד תחילת עבודתו. לא הובאה כל ראיה או עדות מהימנה מטעם הנתבעת להוכחת טענתה כי אכן נלקחה בחשבון. מר אמיר חורי לא סיכם עם התובע את התנאים. התובע היפנה לעדותו של אמיר חורי שהעיד: "מהיום הראשון שעבד בחברה זה היה ברור שיקבל ההחזר". (עמ' 17 לפרוטוקול). מר חורי גם התחמק בעדותו כאשר נשאל האם נכון שהסך 8,500 ₪ ששולם לתובע בחודש 6/07 היה בגין החזרי מס והשיב: "אני לא יכול להעיד על כך" (עמ' 18 לפרוטוקול) . 109. בתלוש השכר לחודש 6/07 צויין מפורשות כי מדובר בהחזרי מס הכנסה בגין היותו של התובע תושב אזור פיתוח. להטבה זו היה זכאי בנוסף למשכורתו באותו חודש. 110. לפיכך אף כי קבל באותו חודש סך של 8,500 ₪ נטו, יש להעתר לתביעתו ולהורות לנתבעת לשלם לו החזרי מס הכנסה שנוכו משכרו למרות שהיה זכאי לזכוי ובסך של 8,938 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/7/07 עד לפרעון המלא בפועל. סוף דבר 111. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום הסכומים הבאים: א. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 9,284 ₪. ב. פיצוי בגין אי הפרשות לגמל בסך של 6,231 ₪. ג. פדיון חופשה בסך של 9,180 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 7/9/09 עד לפרעון המלא בפועל. ד. החזרי מס הכנסה בסך של 8,938 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/7/07 עד לפרעון המלא בפועל. 112. יתר תביעות התובע נדחות. 113. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא הפועל. 114. כל צד רשאי להגיש ערעור בזכות תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. מסמכיםכתב ויתור / שטר סילוק / העדר תביעותיחסי עובד מעביד