מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מכירת קרקעות במרמה: א. בפנינו שני ערעורים שהדיון בהם אוחד על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (סגן הנשיא מ. אלטר), מיום 18.7.11 ב-ת.פ. 8899-01-09, לפיו נדון המערער בע"פ 10422-09-11 המערער למאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים, מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים למשך שלוש שנים, תשלום קנס בסכום של 10,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו, שתשלומו יתאפשר ב-10 תשלומים, החל מהחודש השני לאחר שישוחרר מן המאסר, וכן פיצוי למתלונן בסכום של 50,000 ₪ שישולם תוך 6 חודשים ממועד שחרורו של המערער מן המאסר שהוטל עליו בתיק זה. ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה: כנגד המערער, יליד 1960 (לרבות נאשם נוסף שהאישום לגביו בוטל לצורכי איתור), הוגש כתב אישום בו פורטו העובדות הבאות: המערער והנאשם הנוסף היו בקשרי חברות. לתאופיק (להלן: "תאופיק") היה ייפוי כוח של אמו בעניין חלקות קרקע השייכות לה בגוש 10279 חלקה 3 באעבלין. בסמוך לחודש מאי 2006 פנה תאופיק למערער וביקש ממנו לסייע לו במכירת חלקות הקרקע. לצורך זה מסר תאופיק למערער מסמכים, לרבות ייפוי כוח שניתן לתאופיק על-ידי אמו, אך מכירת החלקות לא יצאה לפועל. נטען בכתב האישום שבהמשך לכך קשרו המערער והנאשם הנוסף קשר למכור במרמה את החלקות לאחרים, ללא ידיעתו והסכמתו של תאופיק, ולשלשל את כספי המכירה לכיסם. במסגרת הקשר ולצורך קידומו פנה המערער אל פואד, אשר לא הכיר, לא את הנאשם הנוסף ולא את תאופיק, והציע למכור לפואד את החלקות במחיר של 50,000 דולר לחצי דונם. פואד, בהאמינו שיש למערער זכות חוקית בנכס, החליט לרכוש 1.2 דונם מן החלקות ובנוסף פנה לקרובי משפחתו שהסכימו לרכוש 2 דונם נוספים מן החלקות והעבירו את התשלום לידי פואד. בהמשך לכך פנה המערער לעורך דין חוריה, אשר לא הכיר את הנאשם הנוסף או את תאופיק, וביקש ממנו לערוך הסכמי מכר מקרקעין בהסתמך על המסמכים שמסר תאופיק למערער. בתאריך 30.5.06 הגיעו המערער והנאשם הנוסף למשרדו של עורך דין חוריה. המערער הציג לעורך דין חוריה את הנאשם הנוסף, שהתחזה לתאופיק, והנאשם הנוסף חתם על ארבעה מסמכים למכר מקרקעין וכן על ארבעה מסמכי הצהרה לרשות המיסים על מכירת זכות במקרקעין, כל זאת במרמה, בחתימה הנחזית להיות חתימתו של תאופיק, כמובן מבלי שתאופיק הרשה זאת וללא סמכות כדין. בנוסף, הגיעו המערער והנאשם הנוסף גם בתאריך 4.7.06 למשרדו של עורך דין חוריה. שוב התחזה הנאשם הנוסף לתאופיק וחתם על מסמך נוסף למכר מקרקעין, במרמה, בחתימה הנחזית להיות חתימתו של תאופיק, מבלי שתאופיק הרשה זאת וללא סמכות כדין. בהתאם לכתב האישום קיבלו המערער והנאשם הנוסף במרמה מידיו של פואד סכום של 262,000 דולר וכן סך של 232,000 ₪ כתשלום עבור החלקות. ג. על יסוד כל האמור לעיל, נטען בכתב האישום שהמערער והנאשם הנוסף קשרו קשר לקבל את החלקות במרמה בנסיבות מחמירות, הציגו עצמם בכזב בצוותא לאדם הזכאי לחלקות, ועשו זאת כדי להשיג את החלקות או את תמורתן הכספית, זייפו בצוותא בנסיבות מחמירות את מסמכי המכר בכך שחתמו על המסמכים בשמו של תאופיק ללא סמכות כדין, באופן שעשוי להיחזות כאילו נחתמו המסמכים על-ידי תאופיק, וזאת כדי לקבל במרמה את החלקות או את תמורתן הכספית. בנוסף, נטען בכתב האישום שהמערער והנאשם הנוסף קיבלו במרמה, בצוותא, בנסיבות מחמירות סך של 262,000 דולר, וכן 232,000 ₪. המדינה ייחסה למערער את העבירות הבאות: קשירת קשר לפשע - עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977; (להלן: "חוק העונשין"). התחזות כאדם אחר - עבירה לפי סעיף 441 סיפא + סעיף 29 לחוק העונשין (שתי עבירות); זיוף בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 418 סיפא + סעיף 29 לחוק העונשין (9 עבירות); וכן, קבלת דבר במרמה, בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא + סעיף 29 של חוק העונשין. ד. בישיבת בית משפט קמא מתאריך 15.3.2010 הודה המערער בעובדות כתב האישום, וניתנה הכרעת דין שלפיה הורשע המערער בעבירות אשר יוחסו לו. ה. בהמשך, היו דחיות מרובות עד אשר נשמעו הטיעונים לעונש. תחילה נשמעה עדותו של הפסיכולוג, ד"ר עאטף עודה, שהחל לטפל במערער במרץ 2011, ואף ערך מסמך בעניינו של המערער (מיום 7.3.11) שלפיו סובל המערער מלחצים ומחשבות טורדניות על רקע בעיות בתחום הבריאות, לאחר שאובחן כסובל מהפטיטיס B וכבד שומני עם חשש להתפתחות ליקויים בריאותיים נוספים כמו מחלת לב וסרטן. לדעת ד"ר עודה, כמפורט במסמך, המערער סובל מחרדה ודיכאון והמחייבים טיפול שיקומי. בעדותו בפני בית המשפט קמא, ביום 31.3.11, טען ד"ר עודה שלמערער יש מוטיבציה מאוד גבוהה להשתקם. ו. הסניגור טען באותה ישיבה בפני בית משפט קמא כי המקרקעין נשוא הדיון הוחזרו למתלונן. לפיכך, קבע בית משפט קמא שיש לאפשר לסניגור לחקור בעניין זה את המתלונן ואכן בישיבת בית משפט קמא מיום 22.5.11 נשמעה עדותו של המתלונן, מר דאוד תאופיק, שמסר בעדותו (עמ' 39 לפרוט') כי הנזק העיקרי שנגרם לו הוא בנוגע למיסים שהוטלו עקב העיסקאות: מס שבח ומס מכירה, והמדובר בסכומים של יותר מ-600,000 ₪. המתלונן אישר בעדותו שאם העיסקאות יבוטלו, ממילא יבוטלו גם החיובים במס, אך כדי שהעיסקאות יבוטלו עליו להשקיע זמן וכסף. הוא גם ציין שאחד הקונים שבעסקאות תבע אותו כדי לבטל את העיסקה, ובהסכמה העיסקה בוטלה, אך עדיין קיימת בעיה עם רשויות המס שלא נפתרה. בית משפט קמא ציין בהחלטתו שניתנה במהלך חקירתו הנגדית של המתלונן, בעמ' 41 לפרוט', שהוא איננו מתיר המשך שאלות בעניין ההליכים המשפטיים המתנהלים בנוגע לביטול העיסקאות בציינו: "אין חולקין שבסופו של יום המתלונן ו/או אמו לא ישלמו את המיסים שהוטלו בגין העיסקאות נשוא כתב האישום שבפניי, שכן, לאחר הרשעת הנאשם, לא אמורה להיות שום בעיה לבטל את אותן עיסקאות ועם ביטולן יבוטל גם החיוב במס". ז. לאחר שנשמעו טיעוניהם של ב"כ המדינה מחד גיסא, והסניגור מאידך גיסא, גם אמר המערער את דברו לבית משפט קמא, דהיינו, שהוא מבקש להתנצל בפני שכניו, הוא מצטער על מה שעשה ומתבייש, הן כלפי שכניו והן כלפי ילדיו וביקש שלא להטיל עליו מאסר בפועל בהיותו אדם מבוגר וחולה ולכן ביקש את רחמי בית המשפט. ח. בגזר הדין מתאריך 18.7.11 עמד בית משפט קמא, בין היתר, על תסקירו של שירות המבחן מיום 17.6.10, כשבאותו תסקיר פירטה קצינת המבחן את נסיבות חייו של המערער, לרבות התדרדרותו הכלכלית והסתבכותו בשוק האפור, שהביאה לאיומים על חייו ולניסיונות פגיעה בו, אשר הביאוהו בסופו של דבר להסתבכותו הפלילית בתיק נשוא הדיון. בתסקיר, כך מציין בית משפט קמא, לא היתה המלצה טיפולית, זאת נוכח התרשמות קצינת המבחן: "... מתקשה לעשות בדיקה עצמית ולהתבונן במאפייני אישיותו כרקע להסתבכותו...", וכי המערער: "... אינו פנוי כיום לעבור תהליך של התבוננות נוכח חוסר הוודאות שחווה בעקבות מצבו הבריאותי". קצינת המבחן המליצה בתסקירה מיום 17.6.10 בפני בית משפט קמא להטיל על המערער עונש שיכלול מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי. ט. בהמשך, מוסיף בית משפט קמא שניתן תסקיר משלים בעניינו של המערער (מיום 22.2.11), ובתסקיר זה המליצה קצינת המבחן להעמיד את המערער בפיקוח של שירות המבחן לתקופה של 18 חודשים, וזאת בנוסף לעונשים עליהם המליצה בתסקיר הקודם מיום 17.6.10, כל זאת נוכח התרשמותה "כי חל שינוי בתפיסתו את התהליך הטיפולי ונחיצותו", והערכתה כי המערער "מזהה חלק מהתכנים ומהדפוסים אשר מצריכים שינוי וכי מודע להתנהלותו הבעייתית והשלכותיה עליו ועל בני משפחתו". י. בגזר דינו, ולאחר ששקל את עמדותיהם של שני הצדדים, לרבות האמור בתסקירים, ובדבריו של הפסיכולוג ד"ר עאטף עודה, ולאחר שהביא בחשבון את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, העובדה שהמערער לא החזיר, לכאורה, את הכספים שקיבל כתוצאה מביצוע העבירות, הודאתו של המערער, החרטה שהביע, בריאותו הרופפת, חלוף הזמן, ושאר הנסיבות, וכן הפסיקה שהוצגה לעיונו, הגיע בית משפט קמא למסקנה שאין מנוס מלהטיל על המערער עונש שיכלול גם מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. בית משפט קמא עומד על כך שהפסיקה הדגישה לא פעם את הצורך להחמיר בענישתם של עבריינים המבצעים עבירות כלכליות. בית משפט קמא הוסיף, שאין המדובר בנאשם שביצע עבירות על רקע היותו מכור לסמים או לאלכוהול, שאז קיים אינטרס משותף לנאשם ולחברה להעדיף את הפן השיקומי על מנת שלאחר שיעבור הנאשם טיפול גמילה, וככל שטיפול זה יצליח, יביא הדבר להרחקת הנאשם מעולם הפשע, אך לא אלה הנסיבות שבפנינו. משכך, החליט בית משפט קמא להטיל על המערער עונש מאסר של 12 חודשים לריצוי בפועל בהוסיפו שאלמלא מצבו הבריאותי היה בית משפט קמא מטיל על המערער עונש מאסר לתקופה ממושכת בהרבה. בית משפט קמא גם הפנה את שירות בתי הסוהר למצבו הבריאותי של המערער והורה שיש להביאו לבדיקה רפואית מיד עם קליטתו ולהעניק לו את הטיפול הרפואי/תרופתי לו הוא זקוק. בנוסף, הוטלו על המערער גם מאסר על תנאי, קנס ותשלום פיצוי, הכל כפי שכבר פירטנו לעיל. י"א. בית משפט קמא נעתר לבקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר בפועל, ויצויין שגם בבית משפט זה עוכב ביצועו של עונש המאסר בפועל, אך לאחר דחיות חוזרות ונשנות של מועדי שמיעת הערעורים, מסיבות כאלה ואחרות, החלטנו ביום 29.3.12, נוכח אי הופעתו של המערער, להורות שעיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל יבוטל. בהמשך, ולאחר דחייה נוספת שנעתרנו לה, נקבע שעל המערער להתייצב לתחילת ריצוי מאסרו בתאריך 22.4.12, כך שהמערער כיום התחיל כבר בריצוי עונש המאסר בפועל. י"ב. הן המערער והן המדינה הגישו ערעורים על גזר דינו של בית משפט קמא. בע"פ 44253-08-11, שהגישה המדינה ביום 29.8.11, טוענת המדינה כי למרות שהנסיבות החמורות של העבירות אשר בוצעו, הוצגו ופורטו בגזר דינו של בית משפט קמא, הרי למעשה דינו של המערער נגזר לקולא. לטענת המדינה, שגה בית משפט קמא משלא נתן משקל מספיק לחומרה, לכך שהמערער במעשיו גרם לרוכשי הקרקע נזק כלכלי רב בהיקף של מאות אלפי שקלים, וכן נזק כלכלי לבעלי הקרקע בגין חיובם במיסים בגין העיסקאות שבוצעו, ומשכך, לא היה מקום להקלה כה משמעותית בעונשו של המערער. ב"כ המדינה עומד על כך שבהתאם לפסיקה יש להחמיר בענישה בגין עבירות כלכליות הפוגעות בציבור הרחב. תוצאותיה ההרסניות של העבריינות הכלכלית מחייבות את בתי המשפט להעביר מסר עונשי הולם שיבטא תכלית חברתית ברורה במיגור עבירות אלה. ציבור נפגעי העבירה איננו כולל רק את נפגעי העבירה הישירים, אלא גם את זרועות האכיפה של המדינה, רשות המיסים, מרשם המקרקעין והציבור כולו. לדעת ב"כ המדינה שגה בית משפט קמא משנתן משקל לקולא לנסיבותיו האישיות של המערער ומאידך גיסא לא נתן משקל לחומרה לכך שאין המדובר בכשל חד פעמי של המערער, שלחובתו הרשעות קודמות, הן בעבירות מן הסוג הנדון והן בעבירות אלימות חמורות. על המערער נגזרו בעברו 2 עונשי מאסר שלא הצליחו לשקמו או להרתיעו מלחזור ולעבור עבירות. נטען גם שבית משפט קמא הטיל על המערער קנס נמוך של 10,000 ₪ בלבד, שקיבל במרמה, בצוותא, כ-1 מיליון ₪, ובעבירות כלכליות, כך לפי הפסיקה, מן הראוי להשית, מלבד ענישה כואבת של מאסר בפועל, גם קנס כבד על מנת שלא ייצא החוטא נשכר. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא משנתן משקל לקולא לחלוף הזמן, בשעה שההליך המשפטי נמשך כשנתיים ומחצה בעיקר מחמת מעשיו ומחדליו של המערער עצמו. עד כאן תמצית הנימוקים שבערעור המדינה. י"ג. בע"פ 10422-09-11 הוגש ערעורו של המערער שהלין על חומרת העונש והוסיף שעיקר הערעור טמון בפער הגדול בין המלצות שירות המבחן שמקורן בנזקקות הטיפולית והשיקומית שמבטא המערער, לבין הקביעות שבגזר הדין. בנימוקי הערעור שהוגשו ביום 11.9.11 נטען כי שגה בית משפט קמא משהעדיף את האינטרס של מאסר בפועל על פני האינטרס השיקומי של המערער שהינו אינטרס ציבורי של כלל החברה. בית משפט קמא, כך נטען, לא נתן את המשקל הראוי לנזקקות הטיפולית שמבטא המערער כעולה מן התסקיר המשלים של שירות המבחן. הכוונה לתסקיר המשלים מיום 22.2.11 בו ציינה קצינת המבחן שהיא התרשמה כי חל שינוי בתפיסת המערער את התהליך הטיפולי ונחיצותו וכי נוכח הצהרות המערער בפני שירות המבחן על רצונו בתהליך טיפולי, ממליץ שירות המבחן על העמדתו במבחן לתקופה של 18 חודשים בנוסף לעונשים שהומלצו בתסקיר הקודם (עבודות שירות + מאסר על תנאי). נטען בערעורו של המערער שעונש המאסר בפועל מוריד לטמיון תקופה לא מבוטלת של טיפול ושיקום פרטי על-ידי הפסיכולוג הקליני ד"ר עאטף עודה עד לפתיחתה של קבוצה ייעודית תחת פיקוחו של שירות המבחן שבה אמור המערער ליטול חלק. נטען בערעור ששירות המבחן המליץ במסגרת התסקיר המשלים על צו מבחן לתקופה מסויימת כדי להמשיך את המסע הטיפולי בו החל המערער, מסע שנקטע עקב גזר הדין של ריצוי עונש מאסר בפועל, דבר שיקלקל את העשייה הטיפולית הפוריה, וזאת על-ידי שירות המבחן שהוא הזרוע הארוכה של בית המשפט. נטען בערעור שלפי תסקיר שירות המבחן יש למערער סיכויי הצלחה. הצלחת המערער היא למעשה הצלחתה של החברה כולה המעוניינת לשקם את המערער ולאפשר לו להיחלץ ממעגל העבריינות. אינטרס ציבורי זה עדיף על פני הרחקת המערער מן החברה למשך תקופת המאסר, כשלאחריה רב הסיכוי שהמערער יחזור ויפגע בחברה על-ידי מעשי עבירה. נטען בערעור שמדובר בעבירה המצביעה על דפוסי התנהגות פסולים של המערער, דבר המצדיק התערבות טיפולית ושיקומית וכאשר המערער מחוץ לכלא, הוא יוכל להתמודד בשעת אמת עם הדחפים והתכנים שבתוכו עד לשיקומו המלא, דבר שאיננו מצוי בתחומי הכלא שמפקיע מן המערער את חופש הבחירה. י"ד. מוסיף וטוען הסניגור בערעורו, כי האינטרס העליון של החברה עצמה הוא להביא לשיקומו של המערער המבטא נזקקות טיפולית. לעניין זה מפנה הסניגור בערעורו לרשימתו של כב' השופט א. מגן ז"ל "שיקולי ענישה, מבחן טהור" (גיליון 44 של "הסניגור", נובמבר 2000). על יסוד דברים אלה מדגיש הסניגור כי הענישה חייבת להיקבע באופן פרטני והיא נועדה להשיג מטרות חברתיות ולא נקמה או גמול לשמם. בנוסף, מפנה הסניגור לדבריו של כב' השופט ד"ר ע. מודריק בת.פ. 10399/98 מדינת ישראל נ' אילן ביסמוט. מוסיף הסניגור, כי הטלת צו מבחן ועבודות שירות אין משמעותם שחוטא יוצא נשכר, שהרי בהתאם להוראות פקודת המבחן (נוסח חדש), אם נאשם מבצע בתקופת המבחן עבירה חדשה או אם הוא מפר את תנאי המבחן או את הוראות שירות המבחן, ניתן להטיל על המערער את הענישה המלאה בגין העבירה "המקורית". לעניין זה מביא הסניגור את דברי כב' השופט א. מגן ז"ל ברשימתו הנ"ל, כי העמימות לגבי העונש הצפוי ומשך המאסר האפשרי יש בהם כדי להגדיל את רמת החרדה, ובהתאם את יעילות ההרתעה. ב"כ המערער חוזר וטוען כי בית משפט קמא שגה משהתעלם לחלוטין מהמלצות שירות המבחן וחשיבות תרומתן של המלצות אלה, וזאת הגם שהמערער גילה שיתוף פעולה מלא עם שירות המבחן ונרתם להמלצות שניתנו. לעניין זה, מפנה הסניגור גם לדבריו של כב' השופט א. רובינשטיין בע"פ 4102/08 דירבאס נ' מדינת ישראל מיום 10.12.08, וכן דברי בית המשפט העליון בע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ' ברזינסקי, מיום 22.3.10. ט"ו. מוסיף וטוען הסניגור בנימוקי הערעור, כי שגה בית משפט קמא משעמד על עברו של המערער, הגם שעונש זה התיישן ואסור היה להביאו במסגרת שיקולי הענישה. כן טוען הסניגור כי בית משפט קמא התעלם משיקולים לקולא העומדים לזכות המערער כגון: הודאתו, ניהול חיים נורמטיביים, גילו המתקדם של המערער, הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה בשנת 2006 ועד מועד גזר הדין בשנת 2011, ההמלצה החיובית של שירות המבחן, והעובדה שהמערער גילה חרטה מיידית, ומבטא נזקקות טיפולית. ט"ז. לאחר דחיות לא מעטות התקיים בפנינו ביום 10.5.12 דיון לעיצומו של עניין ובמהלכו שמענו את טיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים. ב"כ המדינה ציינה כי אין זו המעידה הראשונה של המערער ולחובתו חמש הרשעות קודמות במגוון עבירות, ובכלל זה זיוף ואלימות, והוא ריצה בגין הרשעותיו הקודמות שני עונשי מאסר. בענייננו, כך טוענת ב"כ המדינה, המדובר בסדרת עבירות זיוף ומרמה, עבירות חמורות, והנזק נגרם לא רק למתלוננים אלא גם לרשויות המדינה. נפגע גם האמון שחשים אזרחים כלפי מסמכים רשמיים המוצגים להם, ובכך יש משום פגיעה במרשם המקרקעין. המערער לא בחל באמצעים והונה את עורך הדין, כשהגילוי של עבירות אלה הוא בדרך כלל קשה מאוד. משנתפס עבריין שביצע עבירות כאלה בתחכום ותכנון יש לנהוג כלפיו במלוא חומרת הדין. לטענת המדינה, העונש שהוטל על המערער איננו עונה על סף הענישה הנדרש. בית משפט קמא ציין בגזר דינו שאלמלא מצבו הבריאותי של המערער, הוא היה מטיל עליו ענישה מחמירה יותר, ואולם, כך סבורה ב"כ המדינה, מן המסמכים שהומצאו לבית המשפט לא עולות בעיות בריאות של המערער החורגות מבעיות בריאות רגילות של אדם בגילו של המערער, ולכן, לא היה מקום להתחשבות שניתנה על-ידי בית משפט קמא. בהסתמך על פסק הדין בעניין הירשזון מציינת ב"כ המדינה ששב"ס הוא שאחראי לאסירים ושירותי הרפואה בשב"ס אמונים, בדרך כלל, על מתן טיפול רפואי לכלל האסירים. באשר לטענה של חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, מצביעה ב"כ המדינה על הדחיות המרובות שנתבקשו מטעמו של המערער בתיק זה, ובין היתר, מצביעה היא על המועד בו היתה ההודיה בעובדות כתב האישום מחד גיסא, והמועד בו ניתן גזר הדין מאידך גיסא, וזאת בגין דחיות שנתבקשו על-ידי המערער. באשר לטענת ההגנה של המערער כי המקרקעין הוחזרו לבעלים, טוענת ב"כ המדינה שלא כל המקרקעין הוחזרו, ומכל מקום, בעלי הקרקע צריכים להתמודד כיום עם הליך משפטי לצורך השגת הביטול, וכל זאת בגין מעשי הרמייה של המערער, ועל לא עוול בכפם. על יסוד כל אלה, סבורה ב"כ המדינה שמאסר של 12 חודשים בגין מעשי העבירה של המערער, מעביר מסר מקל אשר מחייב את התערבותה של ערכאת הערעור. י"ז. הסניגור טען בפנינו לעומת זאת כי המתלונן, משנחקר על-ידי הסניגור בפני בית משפט קמא, אישר שבנוגע למקרקעין מה שנותר לטיפול הוא נושא מס השבח. מציין הסניגור שבישיבת בית משפט קמא מיום 22.5.11 (עמ' 40 לפרוט'), הוא הציג לבית משפט קמא נסח טאבו ממנו עולה שהמקרקעין הוחזרו ואף נמכרו לאחרים על-ידי המתלונן. באשר להרשעותיו הקודמות של המערער, מציין הסניגור כי מדובר על גזר דין משנת 1983, גזר דין משנת 1986, וגזר דין משנת 1991, שהם כולם מועדים רחוקים מאוד. באשר להרשעה נוספת משנת 2004, טוען הסניגור שמדובר בעבירה שבמהותה היא שונה לחלוטין מן העבירה נשוא ההתדיינות בבית משפט זה, ולכן, לדעת הסניגור יש להתעלם לחלוטין מהרשעותיו הקודמות של המערער. י"ח. באשר לטענת המדינה בדבר נזק שנגרם כביכול לרוכשי המקרקעין, טוען הסניגור שהמדינה הזמינה רק את המתלונן למתן עדות בפני בית משפט קמא והנזק, ככל שהוא נגרם למתלונן, צומצם עד למינימום. מי שמסרב ומתעקש כיום, בנושא המקרקעין, כך טוען הסניגור, הוא המתלונן שדורש לקבל את החזר מס השבח לידיו. לטענת הסניגור, קיים הבדל ניכר בין הנזק הנטען בכתב האישום לבין הנזק שנגרם בפועל. הסניגור חזר וטען בפנינו שקיימת אצל המערער נזקקות טיפולית, כעולה מן האמור בתסקיר השני של שירות המבחן, וכן הפנה הסניגור לעדותו של הפסיכולוג, ד"ר עאטף עודה, בפני בית משפט קמא. עוד ביקש הסניגור, כי בית משפט זה יאמץ את המלצותיו של שירות המבחן, יקבל את הערעור ויטיל על המערער עונש מאסר לריצוי בעבודת שירות, וכן צו מבחן לתקופה של 18 חודשים. י"ט. ב"כ המדינה ביקשה בתגובה כי בנוסף להחמרה בעונש המאסר יוחמר גם הקנס שהוטל על המערער. כ. לאחר שעיינו בתיק של בית משפט קמא, בתסקירי שירות המבחן, בנימוקי גזר הדין של בית משפט קמא, בהודעת הערעור של המדינה מחד גיסא ושל הסניגור מאידך גיסא, לרבות המסמכים שהוגשו לעיוננו, ובכלל זה, בין היתר, גם חוות דעתו של ד"ר עאסי נימר, מומחה למחלות כבד, בעניין ההפטיטיס B וכבד שומני ממנו סובל המערער, סיכום ייעוץ רפואי של הקרדיולוג ד"ר חאלד סולימאן בעניין מצבו הלבבי של המערער, וכן המסמך של הפסיכולוג ד"ר עאטף עודה ועדותו בפני בית משפט קמא, ולאחר שגם עיינו בפסיקה הרלוונטית, ובטיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 10.5.12, סבורים אנו שיש לדחות את ערעורו של המערער על חומרת העונש, ולקבל חלקית את ערעור המדינה על קולת העונש. כ"א. אנו סבורים כי מעשי העבירה, כפי שפורטו בכתב האישום שהוגש כנגד המערער, מעשים שבהם הודה ולפיהם הורשע, הינם מעשים חמורים ביותר, המחייבים תגובה עונשית הולמת על-ידי בית המשפט. להבנתנו, העונש של 12 חודשי מאסר בפועל אין בו כדי לענות על הדרוש, לא מבחינת נסיבות ביצוע העבירה, ולא מבחינת מי שביצע את העבירה, ונסביר את דברינו להלן. כ"ב. באשר לנסיבות ביצוע מעשי העבירה אין צריך לומר כי עסקינן בעבירות שבוצעו בתכנון ובתחכום מתוך כוונה ברורה להוליך שולל, לרמות, להונות את הזולת, מתוך בצע כסף גרידא. הנזק שנגרם על ידי מעשי עבירה אלה, שביצע המערער בצוותא עם הנאשם הנוסף, ומדובר בקבלה במרמה של 262,000 דולר, וסך נוסף של 232,000 ₪, מדבר בעד עצמו. גם אם הבעלות במקרקעין חזרה, בסופו של דבר, ולאחר שנתגלו מעשי העבירה, לבעלים כדין, הרי נותרה לבעלים הבעיה של ההתמודדות עם רשויות המס כדי שיבוטלו החיובים במס שבח. אנו מפנים לעדות מר דאוד תאופיק בפני בית משפט קמא ביום 22.5.11 עמ' 39 עד עמ' 41 לפרוט'. כפי שבצדק ציינה ב"כ המדינה בדיון שהתקיים בפנינו ביום 10.5.12, העובדה היא שבגין מעשי הרמייה של המערער, הבעלים של המקרקעין נגררו למצב שבו הם נאלצים לנהל הליכים משפטיים, כל זאת על לא עוול בכפם ורק בגין מעשי העבירה של המערער. מקובלת עלינו גם טענתה הנוספת של המדינה בסעיף 4 של ערעורה: "ציבור נפגעי העבירה אינו כולל רק את נפגעי העבירה הישירים, אלא גם את זרוע האכיפה של המדינה, רשות המיסים, מרשם המקרקעין והציבור כולו". משכך, על בית המשפט להגיב על מעשי עבירה אלה בחומרה הראויה שיהא בה כדי להרתיע לא רק את המערער עצמו אלא גם את הזולת. כ"ג. אין לקבל את טענתו של המערער בדבר הזמן הרב שחלף מאז ביצוע מעשי העבירה (2006) עד היום. כתב האישום המקורי הוגש כנגד המערער והנאשם הנוסף עוד בינואר 2009. המערער הודה בעובדות כתב האישום (כפי שתוקן) בתאריך 15.3.10 וניתנה הכרעת דין בהתאם. מאז היו דחיות חוזרות ונשנות בפני בית משפט קמא, רובן בגין המערער עצמו, כך שגזר הדין ניתן רק ביום 18.7.11, ובית משפט קמא אף ציין בגזר דינו, בסעיף 7, כי בישיבת 22.5.11, לאחר שמיעת המתלונן מר תאופיק דאוד: "... טענו הצדדים סוף סוף לעונש (להזכיר שהנאשם הורשע כבר ב-15.3.10 ומאז ועד לטיעונים לעונש חלפו למעלה מ - 14 חודש)". כ"ד. ערעור המדינה הוגש לבית משפט זה ביום 29.8.11, וערעורו של המערער הוגש ביום 6.9.11. גם כאן, למרות מועדי הדיון שנקבעו בתכיפות,הוגשו פעם אחר פעם בקשות דחייה בגין סיבות רפואיות ואחרות, מצד המערער. התוצאה היא שרק כיום ניתן פסק דיננו, אך כאמור אין לקבל את טענת המערער כטענה לקולא בגין חלוף הזמן, הואיל ופרק הזמן הארוך שחלף נובע מסיבות כאלה ואחרות הנעוצות בהתנהלותו של המערער. כ"ה. באשר לנסיבות של מבצע העבירה, דהיינו, המערער עצמו, סבורים אנו שבדין לא ראה בית משפט קמא לנכון לאמץ את ההמלצות שבתסקירי שירות המבחן. הלכה ידועה היא, שתפקידו של שירות המבחן הוא לבחון את מצבו הסוציאלי של הנאשם וליתן לבית המשפט את הרקע לביצוע העבירה על-ידי הנאשם, נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, תוך הדגשת הפן השיקומי, ואולם, כל אלה, עם כל חשיבותם (ועל כך אין חולק), מהווים רק חלק מן השיקולים שעל בית המשפט להביאם בחשבון. חובתו של בית המשפט היא לשקול בצד הנתונים העולים מתוך תסקירי שירות המבחן, ובכלל זה המלצות שירות המבחן, גם את השיקולים הנובעים ממהות העבירה שבוצעה, חומרת העבירה, הפגיעה במתלוננים, האינטרס הציבורי אשר נפגע, ועברו של הנאשם אשר ביצע את העבירה. בהביאנו בחשבון שיקולים אלה בשלמותם, ברי שהענישה המוצעת על-ידי שירות המבחן (שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודת שירות, מאסר מותנה, ותקופת מבחן של 18 חודשים), אינה יכולה לבוא בחשבון בנסיבות המקרה שבפנינו, וזאת בהתחשב בחומרת העבירות שבוצעו, וחומרת הפגיעה במתלונן ובאינטרס הציבורי, ועל כך כבר עמדנו בהרחבה. כ"ו. לא זו בלבד, אלא שבהחלט יש להביא בחשבון את הרשעותיו הקודמות של המערער והמדובר בהרשעות משמעותיות. המערער, שהוא יליד שנת 1960, הורשע לראשונה ביום 10.11.1980 בעבירה של משיכת שיק ללא כיסוי. ביום 8.2.1983 הורשע המערער פעם נוספת באותה עבירה - משיכת שיק ללא כיסוי. שלוש שנים מאוחר יותר, ב-1986, עלתה רמת החומרה והפעם הורשע המערער בעבירות של זיוף, העברת תעודה לשם התחזות וקבלת דבר במרמה. חלפו חמש שנים נוספות, ובשנת 1991 הורשע המערער בעבירות של התחזות כאדם אחר במטרה להונות, זיוף, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וגניבה, והפעם גם נדון המערער למאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים. בשנת 2004 הורשע המערער בעבירות של חבלה כשהעבריין מזויין, ופציעה, ונדון למאסר בפועל למשך 45 יום, בעבודת שירות. מסתבר שהרשעותיו הקודמות של המערער, והעונשים שהוטלו עליו בגין עבירות אלה לא הרתיעוהו ולא מנעו ממנו מלבצע את מעשי העבירה החמורים נשוא הדיון כאן. כ"ז. רבות נטען במסגרת טיעוניו של המערער אודות מצב בריאותו של המערער, הן בכל הנוגע למחלת הכבד ממנה הוא סובל, הן בנוגע למצבו מבחינה קרדיולוגית, והן בהתייחס למסמך של הפסיכולוג, ד"ר עאטף עודה, ועדותו של הפסיכולוג בפני בית משפט קמא. דא עקא, מצב בריאות לקוי יש אמנם להביאו בחשבון במסגרת כלל השיקולים שאמורים לעמוד לנגד עיניו של בית המשפט בבואו לגזור את העונש, ואולם מצב בריאות לקוי אין בו, בדרך כלל, כדי ליצור חסינות מפני הטלת עונש מאסר בפועל, והפסיקה בעניין זה ברורה היא. אנו מפנים לע"פ 11445-05 רוט נ' מדינת ישראל תק-על 2006(2), 4126, 4130: "אכן הוצגו בפני השופט המלומד ראיות באשר למצב בריאותו של העורר, אך אין בכל אלה כדי להצדיק הימנעות מהטלת עונש מאסר, לריצוי בפועל, על המערער. כבר הזדמן לבית משפט זה לקבוע, לא אחת, כי אדם אשר חטא כנגד החברה וביצע עבירות המצדיקות ומחייבות כליאתו למען הגן על הציבור, אל לו לצפות כי מצב בריאותו הרופף ישקל מהמאסר. בחולייו של המערער יכולים לטפל השירותים הרפואיים של שירות בתי הסוהר". כ"ח. נוסיף, שבעניין אשר נדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 7888/09 שקדי נ' מדינת ישראל, הורשע שקדי בבית משפט השלום, לאחר שמיעת ראיות, בשני מקרים של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מספר מקרים של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות, וכן שימוש במסמך מזוייף (מספר מקרים). בבית משפט השלום הוטלו על אותו נאשם 24 חודשי מאסר בפועל, וכן תשלום פיצוי של 180,000 ₪. הן הנאשם שקדי, והן המדינה, הגישו ערעור על גזר הדין הנ"ל. יצויין, שבאותו מקרה קיבל הנאשם שקדי סכום של 600,000 ₪ ממכירת דירה שאותה שכר, ונמלט מן הארץ. בפסק הדין שבערעור עמד בית המשפט המחוזי בתל אביב על חומרת מעשיו של אותו נאשם. הגם שהנאשם היה כבן 68 והיתה זו הסתבכותו הכמעט ראשונה עם החוק (למעט הרשעה קודמת ישנה אחת), החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב לקבל את ערעור המדינה והטיל על אותו נאשם תקופת מאסר בת 38 חודשים והפיצוי הועמד על 250,000 ₪, כל זאת לאחר שבית המשפט ציין כי הענישה שהוא מטיל אינה מייצגת את העונש שהוא היה מטיל כערכאה ראשונה, אלא מתוך מתן ביטוי למנהגה של ערכאת הערעור שלא למצות את הדין עם נאשמים. אין צריך להזכיר, כי במקרה שבפנינו המערער, בהשוואה לעניין שקדי הנ"ל, צעיר מגיל 68, ועוד נזכיר שבניגוד לנאשם שקדי, למערער שורה של הרשעות קודמות שעליהן כבר עמדנו. כ"ט. מהתם להכא: על יסוד כל המוסבר לעיל ברי שאין כל אפשרות לאמץ את המלצותיו של שירות המבחן כפי שביקש הסניגור. ברי גם שאין באפשרותנו להסתפק בענישה של 12 חודשי מאסר בפועל כפי שקבע בית משפט קמא. חומרת מעשי העבירה של המערער, מעשים שבוצעו מתוך בצע כסף גרידא, תוך תכנון ותחכום, ותוך פגיעה כלכלית משמעותית בזולת, הכל כפי שכבר פורט לעיל בדברינו, מחייבת החמרה משמעותית בענישה. אם נמנעים אנו מלמצות את הדין עם המערער, הרי אין זאת אלא מתוך התחשבותנו בכך שהמערער הודה בפני בית משפט קמא בעובדות כתב האישום, ובכך חסך ניהול דיון משפטי מיותר. מביאים אנו גם בחשבון את החרטה שהביע המערער בפני בית המשפט, ואת מצבו הבריאותי של המערער. עוד ובנוסף, ערים אנו לעיקרון אשר לפיו אין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם כאשר נתקבל ערעור המדינה על קולת העונש. ל. על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים כדלקמן: 1. אנו דוחים את ערעורו של המערער בע"פ 10422-09-11. 2. אנו מקבלים חלקית את ערעור המדינה בע"פ 44253-08-11 ומעמידים את תקופת המאסר בפועל שעל המערער לרצות על תקופה של 24 חודשים. 3. בשים לב לתקופת המאסר שיהא על המערער לרצות, לא ראינו מקום להעלות את שיעור הקנס כפי שהוטל על המערער בבית משפט קמא, ולפיכך אנו מורים ששאר חלקי גזר הדין של בית משפט קמא יעמדו בעינם. 4. כפי שעשה גם בית משפט קמא, חוזרים אנו ומפנים את תשומת לב שירות בתי הסוהר למצבו הבריאותי של המערער, ועל שב"ס לוודא שיוענק למערער מלוא הטיפול הרפואי והתרופתי לו הוא זקוק. קרקעותקניית קרקעות / מגרשיםמרמהמקרקעין