מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מסמך הלוואה : 1. בפניי תביעה כספית שעילתה הסכם הלוואה שנכרת ביום 30/01/1988 בין התובע לנתבעים, הסכם שבעקבותיו ניתנה לנתבעים ההלוואה והנתבעים חתמו על המסמך, כמפורט בנספח א' לתביעה שלהלן לשונו: "אני, X מאשר בזה שאני חייב למר חבקוק יעקב 15,000.- דולר לפי השער היציג. הנ"ל חייב לשלם על מכונית שהוא קנה. בנוכחות אשתו חל עליה החוב שבעלה מתחייב ". על מסמך זה חתומים שני הנתבעים. לטענת התובע עפ"י הסכם בע"פ ובתמורה לקבלת ההלוואה התחייבו הנתבעים להשתמש בכספי ההלוואה לרכישת משאית לפרנסת משפחת הנתבע מס' 1, להשיב לתובע את ההלוואה מיד עם דרישתו הראשונה של התובע וכן לשלם לתובע מידי חודש סך של 1,000.- ש"ח במשך כל התקופה שמיום מתן ההלוואה ועד מועד השבתה לתובע על פי דרישתו (בנוסף להחזר ההלוואה). לטענת התובע הכספים נשוא ההלוואה הועברו לנתבעים שרכשו משאית ולאחר מכן הפרו את התחייבויותיהם לשלם לתובע את התשלומים החודשיים ורק ביום 30/01/1990 החלו לשלם את התשלומים החודשיים של 1,000.- ש"ח כל חודש, כשהם לא עשו זאת באופן סדיר ובחודש 05/94 הפסיקו לחלוטין את התשלומים החודשיים והם גם לא פרעו את ההלוואה. לטענת התובע לא שולם התשלום האחרון בסך 1,800.- ש"ח שהנתבעים טוענים ששילמו בחודש 05/95 ולחילופין הוא זכאי לפס"ד חלקי לגבי הסכום הנ"ל. לטענת הנתבעים יש לדחות על הסף את התביעה מחמת התיישנות. לגופו של עניין הנתבעים מודים בכך שקיבלו את ההלוואה מהתובע ואף השתמשו בה לרכישת משאית אך מתכחשים לכך שהתחייבו להשתמש בכספי ההלוואה לרכישת משאית, לכך שהתחייבו להשיב את ההלוואה עם דרישה ולכך שסוכם על תשלום חודשי של 1,000.- ש"ח. לטענת הנתבעים סוכם להחזיר את הכסף נשוא ההלוואה בהקדם האפשרי ברגע שיהיה להם כסף להחזיר וברגע שהתברר לנתבע מס' 1 שאינו מצליח להחזיר את ההלוואה בתשלום אחד הוסכם על החזרתה בתשלומים לשיעורים, כשההחזר התבצע בתשלומים של 1,000-1,500 ש"ח. לטענת הנתבעים הם שילמו את כל התשלומים עד לגמר חשבון ביום 13/05/1994 וסה"כ קיבל התובע סך בש"ח השווה ל- 14,989 דולר. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם התשלומים החודשיים וההחזרים של 1,000.- ש"ח היו על חשבון ההלוואה כטענת הנתבעים או שמא מדובר בתשלום עצמאי ואוטונומי מעבר לכספי ההלוואה כטענת התובע. יש לציין שהנתבעת מס' 2 הינה אחותה של אשת התובע ומדובר בבני משפחה קרובים. 2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, בראיות ובסיכומי הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ברובה, למעט לגבי הסכום של ה- 1,800 ש"ח מחודש 05/94, וזאת מן הנימוקים כדלקמן: א. אני קובע שהתובע לא הוכיח את תביעתו ולא עמד בנטל הראיה ונטל השכנוע המוטל עליו. המסמך היחידי הקיים בכתב התביעה לגבי ההלוואה הנו נספח א' לכתב התביעה. ממסמך זה עולה שיש חוב של 15,000.- דולר שהנתבע מס' 1 מתחייב לשלם על מכונית שהוא קנה ושהנתבעת מס' 2 מתחייבת גם היא בהתחייבות של בעלה-הנתבע מס' 1. אין כל מסמך נוסף ואין כל ראיה נוספת להסכמה על התחייבות נוספות ו/או תשלומים נוספים. אני דוחה את הניסיון של התובע להתבסס על המשפט המופיע בנספח א': "הנ"ל חייב לשלם על מכונות שהוא קנה" כבסיס להתחייבות הנתבעים לתשלומים החודשיים מעבר להלוואה. הפרשנות הלשונית וההגיונית של נספח א' הינה שהכסף מיועד לקניית משאית ושהנתבע מס' 1 התחייב להשתמש בכסף לקניית משאית ולא ניתן להכניס לתוך המשפט הנ"ל משמעות מעבר לכך ולטעון שזה הבסיס לתשלומים החודשיים. התובע לא הציג כל הסבר משכנע מדוע לא נרשם נושא התשלומים החודשיים במסמך זה (נספח א') או במסמך אחר מעבר להסכם. מדובר בניסוח קצר ופשוט לגבי התחייבות מהותית ומשמעותית ביותר לתשלום חודשי ניכר מעבר להלוואה, כשמדובר בפרט מהותי ביותר שאין לו כל זכר בנספח א' או במסמך אחר. אין גם זכר למועד החזרת ההלוואה ולא ניתן גם לטעון שמדובר בהחזר עם דרישה. לא מצאתי מקום להעדפת גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים, כשגרסת הנתבעים נתמכת כאמור במסמך בכתב - נספח א', בעוד לגרסת התובע אין כל ביסוס נוסף מעבר לעדות בע"פ כנגד מסמך בכתב. למרות שהתובע ואשתו העידו שהנתבע מס' 1 אדם לא אמין ולא ישר ושלא הסכימו בתחילה להעמיד לו לכן הלוואה (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 28-26) לא מופיע התנאי המהותי והפשוט כל כך לניסוח ולכתיבה לגבי חובת תשלום חודשי מעבר לסכום ההלוואה ולא ניתן לקרוא לתוך תנאי ההלוואה תנאים נוספים שלא מופיעים בה, כשאין כל הסבר לאי הופעתם. (כשהמסמך נרשם ע"י אשת התובע). יש לציין גם שהתובע מפרש את המשפט בנספח א': "חייב לשלם על מכונות שהוא קנה" שהנתבע מס' 1 חייב להשתמש בכסף לקניית משאית בעוד אשתו העידה שהכוונה שברגע שימכור הנתבע מס' 1 את המכונית יחזיר להם את הכסף, בעוד ב"כ התובע מנסה להסיק ממשפט זה את מקור החבות לתשלומים החודשיים הנובעים מההתחייבות לרכוש משאית ולעבוד בה. לא ניתן להסיק מסקנות והשערות אלו העומדות כנגד מסמך בכתב וכנגד פרשנות לשונית והגיונית שלו בלא שניתן להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעים. ב. אינני מקבל את הסברו של התובע שהדבר לא כתוב, שכן נתן בנתבע מס' 1 אמון, שכן אם נתן בו אמון מדוע בכל זאת נכתב ונחתם האמור בנספח א' וכן אם מדובר באמון מדוע מנסה התובע להיאחז באמור בנספח א' לגבי חבות לתשלום על המכונית כבסיס ומקור לחבות התשלום? קשה גם לקבל את הטענה של התובע שהעניק מחד לנתבעים הלוואה מתוך רחמים בתור עזרה כמשפחה ומתוך רחמים עקב המצוקה הכלכלית של הנתבעים וראיית הילדים שלהם כמו הילדים של התובע (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 8-7) ומאידך לטעון שסוכם על הלוואה צמודת דולר ועוד תשלום של 1,000.- ש"ח לחודש, שהם ריבית שנתית עצומה העומדת בסתירה לניסיון העזרה והרחמים כלפי בני המשפחה. דווקא אי עמידה על הצמדה וריבית והסתפקות בשער היציג של הדולר מתיישבת יותר עם הרצון לעזור בתוך המשפחה. ג. גם העובדה שהסכום של ההחזר עומד על כ- 15,000 דולר (כשהמחלוקת בין הצדדים הינה למעשה לתשלום של 1,800.- ש"ח האם שולמו בחודש 05/94) תומכת בכך שמדובר בהחזר ההלוואה ולא בתשלומים חודשיים כשם גם שהסכומים לא עמדו כל הזמן על 1,000.- ש"ח כפי שהיה צריך להיות לפי גרסת התובע. ד. בנוסף, תמוה כיצד במכתב הראשון שנשלח לנתבעים ביום 19/05/1996 (נספח ד' לת2/ - שמעורר סימני שאלה גם מדוע לא נשלחה דרישה קודם לכן) לא נאמר דבר לגבי התשלומים החודשיים של ה- 1,000 ש"ח, נאמר רק שנחתמה התחייבות לתשלום 15,000.- דולר שלא נפרעו ולא מופיעה כל התייחסות לחוב אחר (שלכאורה קיים) לגבי התשלומים החודשיים. ה. בנוסף, התובע העיד שהוא הוציא את המכתב-נספח ד' מחודש 05/96 לדרישת החוב אחרי שראה שהנתבעים בונים בית ולא מחזירים לו את הכסף, בעוד המכתב יצא בחודש 05/96 והבנייה החלה בשנת 1997. ו. לעומת אי הוכחת טענת התובע לגבי התשלומים החודשיים לא הוכיחו הנתבעים את פירעון ההלוואה במלואה ומדובר בטענת הודאה (בקבלת ההלוואה) והדחה (החזרת הכסף) ואני קובע כי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם לגבי החזרת התשלום האחרון בסך של 1,800.- ש"ח בחודש 05/94. טענה זו הינה טענה בע"פ כנגד הסכם ההלוואה ללא כל אישור לגבי התשלום הנ"ל כשסכום זה לא מופיע בתרשימי התובע שהוכחו כמדויקים לגבי התשלומים ולא מצאתי מקום להעדיף בעניין זה את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובע. 3. לפיכך התובע זכאי לפס"ד חלקי לגבי הסכום הנ"ל בלבד העומד על 610.39.- דולר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מחודש 05/94 עד היום. דהיינו סך של 3,505.- ש"ח. יחד עם זאת, לאור העובדה שהתביעה נדחתה ברובה המכריע, אני סבור שמי שזכאים להוצאות משפט הם הנתבעים ולכן אני פוסק להם סך של 3,505.- ש"ח באופן שחבות התשלום שלהם שנפסקה על ידי בפסה"ד תקוזז כנגד תשלום ההוצאות שנפסקו להם. התוצאה הינה שאני מקבל את התביעה בחלקה ופוסק לתובע סך של 3,505.- ש"ח אך עקב זכאות הנתבעים לתשלום הוצאות משפט יקוזז סכום זה כנגד הוצאות המשפט שנפסקו באופן שאף צד לא ישלם למשנהו דבר. מסמכיםהלוואה