מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא מקלט מדיני לפליטים מאפריקה: העתירה 1. לפניי עתירה מינהלית המופנית נגד החלטתו של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אשר דחה את בקשתו של העותר לעיון חוזר בהחלטה קודמת שניתנה בעניינו, ולפיה אין מקום להיעתר לבקשתו לקבלת מקלט מדיני בישראל מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים. כמו-כן, מופנית העתירה נגד המלצתו של יו"ר הוועדה המייעצת, אשר עמדה בבסיס ההחלטה הנ"ל, וכן נגד השמתו הממושכת של העותר במשמורת. העותר, נתין אתיופיה, טוען כי ההחלטה בעניינו הִנה בלתי סבירה, היות שהוא נרדף במולדתו, וחזרתו לשם תעמיד אותו בסכנה; וכי בנסיבות העניין יש להורות על קבלת בקשתו למקלט ועל שחרורו ממשמורת. המסגרת הנורמטיבית 2. חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן - החוק או חוק הכניסה לישראל), קובע בסעיף 1 כי "מי שאיננו אזרח ישראל או בעל אשרת עולה או תעודת עולה, תהיה ישיבתו בישראל על-פי רישיון ישיבה לפי חוק זה". הסמכות למתן רישיונות ישיבה בישראל נתונה על-פי סעיף 2(א) לחוק לשר הפנים, ושיקול-הדעת בהענקת הרישיונות רחב הוא, ונובע מאופי הסמכות וריבונות המדינה להחליט מי יבוא בשעריה (בג"ץ 482/71 קלרק נ' שר הפנים, פ"ד כז(1), 113, 117 (1972); בג"ץ 758/88 קנדל ואח' נ' שר הפנים, פ"ד מו(4), 505, 520 (1992); ועע"מ 8908/11 נסנט ארגיי אספו נ' משרד הפנים (17.7.12)[] ). לצד זאת, נתונה בידי משרד הפנים מכוח החוק הנ"ל, סמכות הגירוש מהארץ, נגד אדם אשר אינו אזרח ישראל, ואשר שוהה בה ללא רישיון ישיבה. בעת הפעלת סמכות הגירוש, על הרשות המינהלית לפעול לאור התכליות העומדות בבסיס החוק, ובכלל זה להביא בחשבון, מחד גיסא - את טובת הציבור, ומאידך גיסא - את חייו של הפרט וחירותו. בהקשר זה נפסק, כי "מי שנכנס לישראל ושוהה בה שלא כדין, אינו זכאי להישאר בישראל, אך הוא זכאי לכך כי חייו לא יהיו בסכנה" (בג"ץ 4702/94 אל טאיי נ' שר הפנים ואח', מט(3) 843, 848 (1995)). עיקרון זה, עיקרון אי-ההחזרה, לפיו אין מגרשים אדם למדינה שבה נשקפת סכנה לחייו, מהווה "הגנה משלימה" להגנות על-פי האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951, והפרוטוקול המשלים לה משנת 1967 (להלן - אמנת הפליטים), שאליהם הצטרפה ישראל (בג"ץ 4702/94 בעניין אל טאיי, לעיל; ועת"מ (מרכז) 49556-11-10 דיאלו מוכתאר נ' משרד הפנים (7.10.11) ). על מישור "ההגנה המשלימה" ראו: עת"מ (י-ם) 53765-03-12 א.ס.ף - ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל נ' משרד הפנים (7.6.12)[] ). 3. מטרתה של אמנת הפליטים הִנה להבטיח מקלט למי שמוגדר "פליט" על-פי הקריטריונים שנקבעו בה, דהיינו - אדם הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס להיות נרדף על-רקע אחד מחמישה טעמים - גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת; ואשר איננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך מחמת הפחד האמור. לפיכך, המדינות החתומות על האמנה התחייבו שלא לגרש או להחזיר פליט אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה, בשל אחד מחמשת הטעמים האמורים (עע"מ 2244/12 פלונית נ' משרד הפנים (21.8.12)[] ; ועת"מ (י-ם) 31600-03-11 צ'יקה קווין אוקפור נ' משרד הפנים (19.9.11)[] ). כבר נפסק, לאור עקרונות האמנה והאמור בה, כי לשם הוכחת זכאות למקלט מדיני, אין די בהצגת חשש סובייקטיבי לרדיפה מהטעמים האמורים, המבוסס על הערכה עצמית גרידא של המבקש מקלט, וכי על-מנת להכיר במבקש כפליט, יש להיסמך על נתונים אובייקטיביים (עת"מ 31600-03-11 בעניין צ'יקה קווין, לעיל; ועת"מ (ת"א) 2028/05 זנבק באלכה נ' משרד הפנים (8.2.06)[] ). עם-זאת, האמנה אינה מסדירה את מדיניות בדיקת זכאותו של אדם למעמד של פליט, כך שבפועל מנגנון זה מיושם באופן שונה במדינות שונות בעולם. 4. המדיניות בעניין בקשות למקלט מדיני בישראל והסדרת מעמדם של פליטים לפי האמנה בישראל, מוסדרת, החל מיום 2.1.11, בנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן - הנוהל או נוהל מבקשי מקלט), אשר קובע את סמכויות הגופים השונים האמונים על בחינת בקשות למקלט ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעבירה הגבול (להלן - רשות האוכלוסין), ומתווה את הליכי הטיפול בבקשות בצורה סדורה ומפורטת. על-פי הנוהל, בשלב הראשון ייערך למבקש הליך רישום וזיהוי ביחידת רישום ותשאול מסתננים, ואם נמצא כי הנתונים שמסר המבקש לא הופרכו - ייערך למבקש ריאיון בסיסי. ככל שמצא המראיין, כי הבקשה אינה מבססת את אחד היסודות הקבועים באמנת הפליטים, עליו להעביר את החומר בעניינו של המבקש לאישור דחיית הבקשה על הסף; אולם, בסמכותו של המראיין להחליט, בתום הריאיון הבסיסי, כי יש להפנות את המבקש לעריכת ראיון מקיף (להלן גם - ראיון עומק) ביחידת הטיפול RSD (Refugee Status Determination, להלן - יחידת RSD), ובמקרה כזה יינתן למבקש רישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל. אם בתום הראיון המקיף נמצא, כי המבקש אינו אמין, כי העלה טענות חסרות, או כי הפחד שהציג מפני רדיפה אינו מבוסס היטב, יועבר עניינו ליו"ר הוועדה המייעצת לשר הפנים לעניין החלטה בבקשה למקלט מדיני (להלן - הוועדה המייעצת), לשם בחינת הבקשה ב"סדר דין מקוצר". את המלצתו בעניין זה יעביר יו"ר הוועדה לראש רשות האוכלוסין, והלה יחליט האם יש לדחות את הבקשה (שאז ניתן יהיה להרחיק את המבקש מישראל), או אם יש להעביר את הדיון בבקשה לדיון במליאת הוועדה המייעצת. ככל שהוחלט על החלופה השנייה, תדון הוועדה בעניין ותעביר את המלצתה לשר הפנים, אשר יחליט האם להיעתר לבקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל, או לדחותה. בצד זאת, אם בתום הראיון המקיף, המוזכר לעיל, נמצא כי אין להעביר את הבקשה לדיון בסדר דין מקוצר - תובא הבקשה לדיון לפני מליאת הוועדה המייעצת, אשר תגבש את המלצתה בעניין המבקש על-סמך החומר שהובא לפניה, ותעבירה לשר הפנים, למתן החלטה בבקשה. עוד קובע הנוהל, בין-היתר, כי מי שנדחתה בקשתו למקלט מדיני על-ידי ראש רשות האוכלוסין או שר הפנים, רשאי להגיש בקשה לעיון מחדש, אם חל שינוי בנסיבות הרלבנטיות להחלטה. ככל שנתגלו נסיבות חדשות, תועבר הבקשה לידי עובד שעבר הכשרת RSD, ואשר לא דן בבקשתו הראשונה של המבקש; והלה יעביר המלצתו ליו"ר הוועדה המייעצת. הוועדה תעביר המלצתה בעניין הנדון לגורם אשר דחה את בקשתו הראשונה של המערער (ראש רשות האוכלוסין או שר הפנים), אשר יכריע בבקשה לעיון מחדש. 5. להשלמת הרקע הנורמטיבי יצוין, כי החלטתו של משרד הפנים והגורמים מטעמו, באשר לגירושו של אדם מישראל, השמתו במשמורת ושאלת ההכרה בו כפליט לפי אמנת הפליטים, הִנה, ככל החלטה מינהלית, החלטה שבשיקול-דעת. תפקידו של בית-המשפט המינהלי, בדומה לבית-המשפט הגבוה לצדק, בעת שהוא מקיים ביקורת שיפוטית על מעשה הרשות המינהלית, הִנו "לבחון את תקינות המעשה המינהלי ולוודא שהסמכות הופעלה על-ידי הרשות בגדרי סמכותה, משיקולים ענייניים ובמתחם הסבירות הפתוח לפניה" (עע"מ 9018/04 סאלם מונא ואח' נ' משרד הפנים (12.9.05)[] ). בית-המשפט המינהלי אינו שם עצמו בנעלי הרשות המינהלית, לא אמור לבצע במקומה את מטלותיה ואל לו להעמיד את שיקול-דעתו תחת שיקול-דעתה (10811/04 סורחי נ' משרד הפנים (17.3.05); ובג"ץ 708/06 גורסקי נ' משרד הפנים (23.9.07)[] ). בית-המשפט אף לא מהווה ערכאת ערעור על החלטותיו של משרד הפנים, כי אם רק מעביר אותן תחת שבט ביקורתו השיפוטית (בג"ץ 2028/05 חסן אמארה נ' שר הפנים (10.7.06)[] ). רקע עובדתי 6. העותר, נתין אתיופיה, נכנס לישראל שלא כדין ביום 1.7.08, וביום 16.5.10 פנה לרשות האוכלוסין וההגירה לשם הסדרת מעמדו בישראל. יודגש כבר עתה, כי העותר שוהה כיום במשמורת מתוקף צו משמורת שהוצא נגדו ביום 27.12.10, אשר אושר בהחלטות שונות של בית-הדין לביקורת משמרות של שוהים שלא כדין (להלן - בית-הדין לביקורת משמורת), שניתנו במהלך השנים 2011 ו-2012. יודגש, כי בתחילה, עם פנייתו לרשות האוכלוסין כאמור, ניתן לעותר "כתב הגנה" שמכוחו הותר לו לשהות בישראל; אולם לאחר שהלה נעצר על-ידי משטרת ישראל ביום 5.7.10 בחשד לביצוע עבירה פלילית, שאינה נוגעת לעתירה זו, הוצאו נגדו צו משמורת וצו הרחקה מישראל. לאחר מכן, הורה בית-הדין לביקורת משמורת על שחרורו של העותר בתנאים, ולעותר ניתן רישיון לישיבה בישראל עד מתן החלטה בבקשתו למקלט מדיני בישראל. אולם, ביום 21.12.10 נעצר העותר בשנית על-ידי משטרת ישראל, בחשד לביצוע עבירה פלילית נוספת, שאף היא אינה רלבנטית לעתירה. ביום 27.12.10 הוחלט לסגור את תיק החקירה הפלילית נגד העותר, מחמת השביתה בפרקליטות שחלה בתקופה זו, אולם נוכח החשדות נגדו הוחלט במשרד הפנים על ביטול רישיון השהייה ועל השמתו של העותר במשמורת. כאמור, צו זה עומד בתקפו עד היום. 7. במסגרת בקשתו למלקט מדיני בישראל (להלן - הבקשה הראשונה), נערך לעותר ראיון ביום 7.10.10 ביחידת תשאול מסתננים ברשות האוכלוסין, ובו ציין הלה, כי בשנת 2005 הצטרף למפלגת האופוזיציה CUD באתיופיה (להלן - המפלגה או מפלגת האופוזיציה) ובשל כך נעצר לתקופה בת חודש וסולק מלימודיו; וכי בשנת 2007 התאפשר לו לחזור ללימודים, אולם הוא סולק בשנית בשנת 2008, לאחר שנעצר פעם נוספת בעקבות פעילותו במפלגה. בטופס בקשה למקלט שמילא העותר במעמד זה נטען, כי הוא נרדף באתיופיה על-ידי השלטונות וכי נעצר מספר פעמים על רקע פעילותו במפלגת האופוזיציה. בראיון שנערך לעותר ביחידת ה-RSD ביום 16.3.11 ציין העותר, בין-השאר, כי היה פעיל באתיופיה במפלגת האופוזיציה החל משנת 2002 ועד עזיבתו בשנת 2008, ובכלל זה השתתף בהפגנות, בשביתות רעב ובפעולות שכנוע להצטרף למפלגה באוניברסיטה שבה למד מנהל עסקים; כי בשנת 2003 סולק מהאוניברסיטה; כי בחודש מאי 2004 נעצר ל-30 ימים יחד עם חבריו, אולם עילת המעצר אינה ידועה לו; כי חזר לספסל הלימודים בשנת 2007 אולם סולק בשנית בשנת 2008, לטענתו בשל פעילותו הפוליטית שבעקבותיה - כדבריו - "כולנו סגרנו את האוניברסיטה, שלא ייכנסו, החלטנו לא ללמוד בגלל שהתגלו אפליות בעניין הבחירות", אולם לא נמסרה לו הסיבה הרשמית לסילוקו. כן סיפר העותר, כי סמוך לעזיבתו את אתיופיה שרף את כרטיס החברות במפלגה, היות שחשש שייהרג אם הכרטיס יימצא בחזקתו, אולם לפני כן הוחזק הכרטיס בביתו; כי החליט להימלט מאתיופיה לאחר שהוכה על-ידי שוטרים בהפגנה שבה השתתף באפריל 2008, אשר השיבו אותו לביתו לאחר ההפגנה; וכי לא ידוע לו שמחפשים אותו כיום באתיופיה, אולם הוא מפחד מהשלטונות שם וחושש שבשל פעילותו הפוליטית הוא מבוקש וצפויה סכנה לחייו אם ישוב למולדתו, שכן לפני עזיבתו הזהיר אותו מפקד תחנת המשטרה "שלא לעשות שום דבר פוליטי". בהמשך ציין העותר, כי לאחר שהוכה בהפגנה באפריל 2008 אושפז בבית-החולים, אך מאוחר יותר טען כי היה עצור במשך שבוע לאחר ההפגנה, ולבסוף, לאחר שעומת עם הסתירות הללו, סיפר - כי שכח שנעצר, כי לאחר המעצר הובא לבית-חולים, שם שהה תחת שמירה של המשטרה, וכי ברח מבית-החולים ונמלט מאתיופיה. כן עולה מהראיון, כי העותר שימש כחבר זוטר במפלגה, וכי הוא בקיא בפרטים הקשורים במפלגה ומנהיגיה. 8. ביום 16.5.11 ניתנה המלצת יחידת ה-RSD בעניינו של העותר. לעניין אמינותו של העותר צוין, כי טענותיו התאפיינו בחוסר עקביות; כי הלה שינה את גרסתו בנוגע למעצריו מספר פעמים; כי ההסבר שסיפק לסתירות אלו, לפיו שכח לציין בתחילה אודות אחד המעצרים, אינו מתקבל על הדעת; וכי טענותיו לגבי מרכיבים מהותיים של בקשתו נמצאו לא אמינות, לרבות בנוגע למעצרו בשנת 2008, ולכן לא ניתן לקבל את טענות בדבר מעצרו בשנה זו. כן הודגש בחוות הדעת, כי העותר לא הוכיח פחד מבוסס היטב מפגיעה חמורה אם ישוב לאתיופיה, בין-השאר, הואיל והיה בעל פרופיל נמוך במפלגה, נעצר פעם אחת בלבד במשך שנות פעילותו, המשיך לגור בביתו בכל אותה תקופה וקיים אורח חיים רגיל; כי העותר לא הוכיח רדיפה על-רקע אחד היסודות הקבועים באמת הפליטים; וכי לאור האמור לעיל הוא אינו עומד בקריטריונים הקבועים באמנה ולכן יש לדחות את בקשתו. בהמשך הובא עניינו של העותר לפני יו"ר הוועדה המייעצת בהליך מקוצר, והלה המליץ על דחיית הבקשה, היות שהמבקש לא הוכיח פחד מבוסס היטב מרדיפה אם ישוב למדינת מוצאו; זאת, בין-היתר, נוכח העובדה שבכל שנות פעילותו במפלגה הוא המשיך להתגורר באותה הכתובת, באופן שאינו מצביע על חשש מפני הרשויות. בשולי ההמלצה צוין גם דבר מעצרו של העותר על-ידי משטרת ישראל, כאמור לעיל. על-פי הנוהל, ההמלצה הנ"ל בעניינו של העותר הועברה לראש רשות האוכלוסין ביום 9.6.11, בצירוף המלצות הנוגעות למבקשים נוספים שעניינם נדון ברשות האוכלוסין בהליך מקוצר. ביום 13.6.11 קיבל ראש הרשות את המלצת יו"ר הוועדה המייעצת והחליט לדחות את בקשתו של העותר לקבלת מקלט בישראל. הודעה על דחיית הבקשה, וכן הטעמים לכך, נמסרו לעותר ביום 26.6.11. 9. ביום 18.7.11 הוגשה נגד החלטה זו בקשה לעיון מחדש, שבה נטען, בין-השאר, כי העותר הצטרף לארגון בשנת 2004, ובגין פעילותו הוכה פעמים רבות; כי העותר נעצר שלוש פעמים באתיופיה, בשל הפגנות שבהן השתתף, למשך חודש ולמעלה מזה, לרבות מעצרו בשנת 2008; כי במעצרו האחרון הוכה העותר ואושפז אך הצליח להימלט מבית-החולים ומהמדינה; וכי אמנם הרשויות באתיופיה אינן מחפשות אחריו באופן רשמי, אך ידוע לו כי הן מרגלות אחר בני משפחתו באתיופיה. כמו-כן, הובא בבקשה מידע חדש על המצב באתיופיה, ובכלל זה - סקירה אודות המערכת הפוליטית שם, וכן התייחסות לזכויות האדם של תושבי המדינה, לתנאי אסירים ובפרט לאסירים פוליטיים; ובנוסף צורפה לבקשה חוות-דעת מטעם ד"ר אירית בק, מרצה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב, אשר תומכת לשיטת העותר בטענותיו ביחס לסכנות הצפויות לו באתיופיה. 10. ביום 26.7.11 המליצה יחידת ה-RSD לדחות את בקשתו של העותר לעיון מחדש, בציינה, כי המידע החדש שהציג העותר היה חלקי וסתר באופן מהותי את הגרסאות שמסר העותר בעבר. בכלל זה הודגש, כי בבקשה לעיון מחדש נטען שהעותר הצטרף למפלגה בשנת 2004, בעוד שבראיון שנערך לו בבקשתו הראשונה נטען שהיה פעיל בה כבר בשנת 2002; כי בבקשה לעיון מחדש נטען שהעותר נעצר פעמים רבות בשל פעילותו הפוליטית, אך זאת מבלי ליישב את הסתירות שנפלו בגרסה שמסר בעבר בנוגע למעצריו, וממילא ללא מסירת פרטים ומועדים הקשורים במעצרים; וכי העותר לא הסביר על-סמך מה הוא סבור שהשלטונות באתיופיה מרגלים אחר משפחתו, או מדוע לא חשף מידע זה בעת בירור בקשתו הראשונה, מה-גם שבשלוש השנים שחלפו מאז שנמלט מאתיופיה - לא אירע לבני משפחתו כל רע. כן צוין בחוות הדעת, כי המידע שמסר העותר באשר לאופן התנהלות השלטונות באתיופיה אינו סותר את המידע שהיה ברשות משרד הפנים עת נדונה בקשתו הראשונה של העותר, אשר לפי האמור בו בלתי סביר שפעילים ברמה נמוכה ובינונית במפלגת האופוזיציה, כדוגמת העותר, יהיו נתונים לרדיפה על-ידי השלטונות או ליחס בלתי הולם (זאת במובחן מפעילים בכירים או בולטים במפלגה); וכי אין בחוות-הדעת של ד"ר אירית בק כדי לסייע בידי העותר, שכן אין בה כל התייחסות למקרה הפרטני של העותר או הסבר לגבי הסכנה הצפויה לו באופן אישי במקרה הנדון, וכל שיש בה הוא "הבעת תמיכה בבקשת מקלט". לאור האמור הומלץ שלא לשנות את חוות-הדעת שנתנה יחידת ה-RSD בבקשה הראשונה. 11. המלצת יחידת ה-RSD הועברה לידי יו"ר הוועדה המייעצת בהליך המקוצר, והלה המליץ לדחות את הבקשה לעיון חוזר, מאותם הטעמים. על-יסוד המלצות אלו, נדחתה בקשתו של העותר לעיון מחדש, בהחלטתו של מנכ"ל רשות האוכלוסין מיום 14.8.12; והודעה על כך נמסרה לעותר ביום 21.8.11. נגד החלטה זו הוגשה העתירה דנן, ביום 18.6.12. ביום 19.6.12 ניתן צו ביניים האוסר על הרחקתו של העותר מישראל. טענות הצדדים 12. ב"כ העותר טוען, כי ההחלטה נושא העתירה התקבלה ללא הפעלת שיקול דעת, באופן "קיבוצי", מבלי להבחין בין נסיבותיו השונות של כל אחד המבקשים אשר ההחלטה נוגעת להם וללא נימוק פרטני לעניינו של כל מבקש, על-אף שההחלטה חורצת את גורלו; כי בענייננו לא ניתן משקל למכלול השיקולים הרלבנטיים לעותר, לרבות הנתונים החדשים שהובאו בבקשתו לעיון חוזר, באשר לסכנת הרדיפה שבה נתונים פעילי המפלגה; וכי המלצותיו של יו"ר הוועדה המייעצת, שעל-בסיסן התקבלו ההחלטות בעניינו של העותר, נשענו על שיקולים זרים, בדבר החשדות הפליליים נגד העותר, אשר לא הבשילו לכדי כתב אישום וממילא אינם רלבנטיים לשאלה הנדונה בבקשותיו של העותר. עו"ד טוען ב"כ העותר, כי הגרסה שהעלה מרשו הִנה כנה ואמינה, שבה גילה העותר בקיאות רבה ביחס למצב באתיופיה ובנוגע למפלגת האופוזיציה, והשינויים בגרסתו נבעו מבלבול שחש במהלך הראיון, אשר אין בהם כדי להשפיע על אמינותו; כי העותר עומד בקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים לקבלת מעמד "פליט" נוכח הוכחת חשש מבוסס היטב מפני רדיפה בארצו בשל פעילותו הפוליטית והשתייכותו למפגלת האופוזיציה הנרדפת, ובקשתו מגלה גרסה קוהרנטית של אירועי רדיפתו, ומגובה בנתונים אודות המציאות הפוליטית באתיופיה; וכי לאור האמור יש להורות על בקשתו של העותר למקלט, או לחלופין על בחינה מחודשת על-ידי המשיב, שבה יילקחו בחשבון כלל השיקולים הרלבנטיים. כן גורס ב"כ העותר, כי בחלוף כ-20 חודשים שבהם נתון העותר במשמורת, מעצרו המינהלי איננו מידתי ויש להורות על בטלות ההחלטה המכשירה את המשך שהייתו במשמורת. 13. ב"כ המשיב טוען, כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר, כעשרה חודשים לאחר מתן ההחלטה בבקשה לעיון חוזר, ומבלי שניתן לכך כל טעם; וכי מדובר בעתירת סרק, הואיל וההחלטה נושא העתירה וכן המלצתו של יו"ר הוועדה המייעצת באות במתחם הסבירות, ולא נפל בהן כל פגם. בכלל זה טוען הוא, כי גרסתו של העותר נמצאה בלתי אמינה, בשל הסתירות הפנימיות בה; וכי ממילא העותר לא הוכיח חשש מבוסס היטב מפני רדיפה במולדתו. בהקשר האחרון מציין ב"כ המשיב, כי טענות העותר לפיהן הוא חושש ממעצרו באתיופיה בשל השתייכותו למפלגה, אינן מבוססות, בפרט כאשר העותר ציין שהעילה למעצרו באתיופיה אינה ידועה לו, ואף נמנע מלטעון במפורש שהשלטונות שם רודפים אחריו; כי ממילא טענות הרדיפה כאמור ניגפות בגרסתו של העותר, ממנה עולה כי במשך שנות חברותו במפלגה ניהל אורח חיים תקין, מימש את פעילותו במפלגה בגלוי, גם לאחר מעצרו, התגורר ללא חשש באותו המקום, והחזיק בתעודת חבר במפלגת האופוזיציה; כי על-פי המידע שנמצא ברשות משרד הפנים, ואף בהתאם להנחיות האחרונות של רשות ההגירה הבריטית מחודש יולי 2012, השלטונות באתיופיה אינם מגלים עניין בפעילים זוטרים במפלגת האופוזיציה, כדוגמת העותר; כי גם לפי המסמכים שצורפו לבקשת העותר לעיון מחדש לא נלמד על חשש לרדיפת העותר באתיופיה, והמסמכים עוסקים בתיאור כללי של המצב שם; וכי העותר בחר שלא לבקש סיוע לפי אמנת הפליטים במדינות שבהן שהה לאחר מנוסתו מאתיופיה ובטרם הגעתו לישראל (סודן ומצרים), כמתחייב מהוראות האמנה. יתרה מזאת גורס המשיב, כי ממילא בקשתו של העותר לא מגלה עילה לפי אחד מחמשת הטעמים הקבועים באמנת הפליטים, ונראה כי מעצרו של העותר נעשה כחלק מפעולות שיטור ואכיפה לגיטימיות במדינה ריבונית. לאור האמור סובר ב"כ המשיב, כי ההחלטה בעניינו של העותר באה בגדרו של מתחם הסבירות ולא קמה עילה להתערב בה; וכי אין ממש בטענה בדבר שיקולים זרים שהובאו בעניין העותר, זאת הן הואיל וההחלטה נושא העתירה מבוססת, כאמור לעיל, על שיקולים ענייניים, והן היות שממילא לא אוזכרו בהחלטה זו או בהמלצת יו"ר הוועדה שקדמה לה, החשדות הפליליים שיוחסו לעותר. דיון והכרעה 14. דין העתירה להידחות, הואיל והעותר לא הצביע על כל פגם בהחלטה נושא העתירה או בהליך קבלתה, המצדיק את התערבותו של בית-המשפט. הליך קבלת ההחלטות בעניינו של העותר התקיים בהתאם להוראות נוהל מבקשי מקלט במשרד הפנים. בעת הדיון בבקשה הראשונה נערך לעותר ראיון בסיסי וראיון מקיף, והחלטתו של מנכ"ל רשות האוכלוסין ניתנה על-יסוד המלצות מפורטות של יחידת ה-RSD ויו"ר הוועדה המייעצת. כמו-כן, בעת בחינת הבקשה לעיון מחדש, נושא העתירה, ניתנה חוות-דעת מקיפה ומפורטת על-ידי יחידת ה-RSD, המתייחסת לכל הטענות שהעלה העותר ולמידע החדש שצירף, ובנוסף ניתנה המלצה מנומקת של יו"ר הוועדה המייעצת, אשר על-יסודה הוחלט לדחות את הבקשה. החלטה זו ניתנה על-בסיס תשתית ראייתית רחבה, לאחר שכל טענות העותר, ובכלל זה המידע העדכני שהציג, נבחנו לגופן על-ידי הגורמים המוסמכים לכך במשרד הפנים, ועל-יסוד המלצות מפורטות שנמסרו לגורם המחליט. בנסיבות אלו נהיר, כי לא נפל כל פגם מינהלי המצדיק התערבותו של בית-המשפט. כמו-כן סבורני, כי ההחלטה הנדונה בענייננו, שלא להכיר בעותר כזכאי להגנה לפי הקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים, ושלא לשנות את ההחלטה גם לאחר קבלת המידע והטענות שהועלו בבקשה לעיון מחדש - באה בגדר מתחם הסבירות. 15. ראשית, כאמור, יחידת ה-RSD התרשמה כי גרסתו של העותר אינה אמינה, נוכח הסתירות שנתגלו בה ביחס לטענות בדבר מעצרו על-ידי השלטונות באתיופיה, שכן העותר מסר פרטים סותרים אודות מועדי מעצרו ומשך תקופות המעצר; אולם העותר לא יישב את הסתירות הללו ולא נתן להן מענה - הן בבקשה לעיון מחדש והן בעתירה דנן, פרט לטענה לפיה היה "מבולבל" בעת הראיון שנערך בבקשתו הראשונה. יתרה מזאת, העותר אף לא יישב את הסתירה ביחס למועד הצטרפותו למפלגת האופוזיציה, שכן בראיון בבקשתו הראשונה מסר שהיה פעיל במפלגה החל משנת 2002, אולם בבקשה לעיון חוזר טען כי הצטרף למפלגה רק בשנת 2004; ולכך לא ניתן כל הסבר. העותר ביקש בעתירתו לראות את גרסתו כאמינה, נוכח הבקיאות הרבה שגילה בכל הנוגע למפלגה, למועד הקמתה ולשמות מנהיגיה; ואולם, בכך אין די כדי להוכיח אמינות ביחס לכלל גרסתו של העותר, ובפרט ביחס לעילות הרדיפה שהעלה, אשר בעניינן נתגלו הסתירות. בנסיבות אלו, לא נפל פגם בהחלטה לדחות את בקשתו של העותר, מחמת אי-אמינות גרסתו. 16. שנית, לא קמה עילה להתערב בהחלטה לפיה העותר לא הוכיח חשש מבוסס היטב מפני רדיפה על רקע אחד מחמשת הטעמים הקבועים באמנת הפליטים. כאמור לעיל, החלטה זו התקבלה על-יסוד גרסתו של העותר, לפיה הוא אינו יודע מה היו העילות למעצרו באתיופיה, ואין לו כל מידע שהשלטונות מחפשים אחריו בפועל; וכן על-רקע העובדה, שהעותר ניהל אורח חיים תקין במשך כל שנות חברותו במפלגה, ובכלל זה התגורר בביתו, פעל בשם המפלגה בציבור, החזיק כרטיס חבר במפלגה, ונעצר פעמים בודדות - לאחר השתתפות בהפגנות. העותר אף לא הוכיח, כי היה חבר בכיר או מוּכּר במפלגה, באופן שמעלה חשש לרדיפתו בהתאם למידע שצירף בבקשתו לעיון חוזר, וכן למידע המצוי בידי משרד הפנים אודות המציאות הפוליטית באתיופיה. על-יסוד אלו, ההחלטה לפיה העותר לא ביסס חשש ממשי מרדיפה, וכי ככל שנעצר הרי שהעילות לכך נעוצות באכיפה לגיטימית של המשטר - באה במתחם הסבירות, והעותר לא הצביע על כל פגם שנפל בה. 17. שלישית, ועל-רקע האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטה לדחות את בקשתו של העותר לעיון חוזר בהחלטה שניתנה בבקשתו הראשונה. העותר לא העלה בבקשתו זו מידע חדש אשר יש בו כדי להצביע על חשש מבוסס היטב מפני רדיפה אם יוחזר לארצו, או כדי להצביע עליו כחבר בכיר או מוכר במפלגת האופוזיציה, באופן שמעמיד אותו בסכנה מפני רדיפה. העותר אמנם הפנה למצב השורר באתיופיה, ועמד על הסכנות הצפויות לפעילים במפלגה - אולם לא הוכח כי סכנות אלו עומדות גם לעותר עצמו, וזאת בפרט נוכח אורח החיים התקין שניהל בזמן חברותו במפלגה ועובר ליציאתו מאתיופיה, כאמור. בנוסף, אף הטענה לפיה השלטונות באתיופיה מרגלים אחר משפחתו של העותר נטענה בעלמא, מבלי שהוצגה תשתית לביסוסה. 18. לפיכך, ההחלטות בעניינו של העותר, אשר התקבלו בהתאם לנוהל מבקשי מקלט, ונסמכו על-יסוד ההמלצות שניתנו על-ידי הגופים האמונים על-כך ברשות האוכלוסין, לאחר בחינת התשתית הראייתית וכלל הטענות שהשמיע העותר - באות בגדר מתחם הסבירות, ולא קמה עילה להתערב בהן. משנקבע, כי אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לעניין דחיית בקשתו של העותר לקבלת מעמד בישראל, הרי שעם דחיית העתירה אין מקום להיזקק לסעד של שחרור ממשמורת. משנדחית העתירה לגופה, לא מצאתי מקום להידרש לטענת השיהוי שהעלה המשיב. התוצאה 19. אשר על כל האמור לעיל, העתירה נדחית לגופה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. משרד הפניםפליטיםמבקשי מקלט מדיני