מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נהיגה בזמן פסילה - כיסוי ביטוחי: התובע הגיש כתב תביעה בתיק זה כנגד הסנה חב' ישראלית לביטוח בע"מ (ולהלן : "הנתבעת"). התביעה הנ"ל הנה לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים מיום 8/5/90 בה נפגע התובע כשהוא נהג ברכב מס' רישוי 171-899 ואשר הנתבעת היתה המבטחת של הרכב. שמעתי חלק מעדויות התביעה לרבות חקירת המומחה הרפואי ונשאר עד אחד מטעם התובע ובישיבה מיום 3/3/94 (עמ' 16 לפרטיכל) ב"כ הצדדים הסכימו ביניהם שיטענו לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 ולאחר שהוגשו סיכומי הטענות שלהם נתתי פס"ד לפיו חייבתי את הנתבעת לשלם לתובע סכום גלובאלי של 30,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ (כולל מע"מ). פסה"ד ניתן על ידי ביום 10/4/95 (עמודים 19-18 לפרוטוקול). על פסה"ד הנ"ל הוגש ערעור לביהמ,ש המחוזי אשר דחה את הערעור באשר לסכום הפיצויים שפסקתי, עם זאת ולאחר שביהמ"ש המחוזי נתן לנתבעת - אשר הגישה בקשה מיוחדת בעניין - להביא ראיות שהתובע נהג בזמן פסילה וכשקרתה התאונה לא היה לתובע רשיון נהיגה בתוקף ולכן לא היה כיסוי ביטוחי לפי חוק הפלת"ד והדיון הוחזר לבימ"ש זה, כדי לדון בשאלת הכיסוי הביטוחי. התובע העיד בעצמו, הנתבעת העידה, גב' שאיב נדיה סוכנת דואר בדבוריה, הכפר של התובע וגב' רונית צין ממשרד הרישוי - מנהלת בקרה ועדכון אגף הרישוי ותפקידה ראש מדור במחלקת נהיגה. שני הצדדים הגישו מסמכים. שקלתי את הראיות שהובאו בפני, את האמור במסמכים שהוגשו ואת הטענות של הצדדים בסיכומים שהוגשו ע"י באי כוחם ואני קובע כי אכן לא היה כיסוי ביטוחי בהתאם לאמור בסעיף 7(3) לחוק הפלת"ד ודוחה את תביעת התובע בתיק זה וזאת מהסיבות הבאות: לאור פסק הדין ת/22 בתיק תעבורה נצרת מס' 9152883/6 (ולהלן: "תיק התעבורה") נידון התובע - שהוא הנאשם בתיק הנ"ל והוטל עליו קנס כספי בסך 250 ₪ ורשיונו נשלל לתקופה של חודשיים. פסק הדין בתיק התעבורה ניתן בים 2/7/89. השאלה הנה אם התובע-הנאשם ידע על השלילה או לא? התובע טוען שלא ידע על המשפט בכלל כי לא הוא אשר קבל ההזמנה לדיון ת/21 וגם הוא לא קבל את ההודעה על גזר הדין לפי אישור המסירה ת/24. בת/21 כתוב כי ההזמנה נמסרה לידיו של הנ"ל, זאת אומרת הנמען ונושאת חתימת המקבל. התובע אומר שזאת לא חתימתו ובחקירתו בפני נותן דוגמאת חתימה כפי שמופיע בצד ת/21,אשר הוקף בעיגול (ראה פריטיכל עמ' 26 שורה 18). בחקירתו הנגדית בעמ' 27 אמר: "החתימה שלי נשארה אותו דבר ולא שיניתי אותה. יש לי חתימה אחת ותמיד אני חותם אותו דבר". כמו כן בחקירתו הנגדית הוא אשר חתימתו על המסמכים נ/5 - נ/7. כמו כן אשר חתימתו על נ/8 (עמ' 28 לפרטיכל) שזה הודעה ותביעה על תאונה. כל אדם המסתכל בעין הערטילאית ומבלי להיות מומחה יכול לקבוע כי החתימות על המסמכים הנ"ל /5 - נ/8 שונות מאשר דוגמאת החתימה בעיגול בצד ת/21 אשר טען התובע כי לא שינה חתימתו ותמיד חותם אותו דבר. כמו כן ניתן לקבוע כי החתימה לע המסמכים הנ"ל נ/5 - נ/8 קרובה יותר לחתימה של מקבל ההזמנה ת/21 יותר מאשר לדוגמאת החתימה בעיגול בצד ת/21. ידוע שפקיד הדואר אין לו אינטרס שלא יאמר את האמת ודווקא הוא כפוף להוראות ולא יכול לכתוב שמסר לנמען כשאין הדבר כך. בת/24 כשפקיד הדואר בהעדר הנמען מסר את המסמך לאדם אחר ציין זאת בת/24 וציין שמו של האדם שקבל המסמך עבד אלחפיז שהוא אחיו של התובע. אוסיף עוד שהתובע שטוען שהחתימה על ת/24 אינה של אחיו היה עליו להביא את אחיו חאפז להעיד וישיבה אחת נדחתה כדי שיבוא חאפז להעיד ובסוף לא הגיע ולא העיד ולא ניתן הסבר מתקבל על הדעת לכך והמסקנה ברורה. לא צריך להכביר במלים לגבי המצב המשפטי בנוגע לאי הבאת עד אשר יכול לשפוך אור לקביעת האמת. מעניין שהתובע לא זוכר מי עשה את הפוליסה בחברת הסנה. לא זוכר על שם מי היתה, לא זוכר מי היה סוכן הביטוח. לא הוא שהודיע על התאונה לסוכן למרות שהודה שהוא חתום על הטופס נ/8 (ראה עמ' 28 משורה 3) אולם הוא יודע שלא חתם על ת/21 והוא יודע שהחתימה על ת/24 אינה של אחיו חאפז. התובע אמר שלא היה בבית בדבוריה תקופה ארוכה, עם זאת אמר שהמשיך לקבל דואר לפי הכתובת כפר דבוריה והוא לא הודיע במרשם האוכלוסין על שינוי כתובת. כמו כן אמר שאם הגיע לו דואר היו מביאים לו לעסק שלו בדבוריה אשר הגיע אליו יום יום. מעניין שאת ההזמנה לדין ת/21 ואת ההודעה על גזר הדין ת/24 לא הביאו לו. עוד דבר בעניין החתימות על ת/21 ות/24 בעוד שהתובע אומר שיש בדבוריה 6-5 בשם שלו ויכול להיות שת/21 נמסר לעבד אלחמיד עזאיזה אחר ובשם אחיו עבד אלחפיז, יש עשרות, העדיה סוכנת הדואר שאיב נדיה אשר מכירה את כל תושבי כפר דבוריה, שעבד אל חמיד עזאיזה יש רק אחד ועבד אלחפיז עזאיזה יש שניים. אחיו של התובע ועוד אדם אחד. לאור האמור לעיל אין אפשרות אחרת אלא לקבוע שת/21 ות/24 כל אחד מהם נמסר לאדם המצויין במסמך ולפיכך שהתובע ידע על המשפט וידע על גזר הדין והוא "הטמין ראשו בחול" כבת היענה. סעיף 42 לפקודת התעבורה קובע: "42. פסילה וחישוב תקופתה פסילה שהטיל בית המשפט מקבל או מחזיק רשיון נהיגה לפי תקופה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת... ........ (ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין - (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה. לפי הסעיף הנ"ל הפסילה מיום גזר הדין שכמובן שניתן בנוכחות הנפסל אשר מיד מפקיד את הרשיון במקרה שלפנינו חל סעיף 42(ג) (1) דהיינו הפסילה מיום שהופקד הרשיון בידי הרשות שנקבעה ובדרך שנקבעה. לפי עדותה של רונית צין אשר חתומה על המסמך נ/10 ונחקרה עליו, הרשיון לא הופקד על ידי התובע-הנאשם בתיק התעבורה. היא העידה גם שברשומים במשרד הרישוי נרשמה שלילתו של רשיון התובע לתקופה של חודשיים והיא נמחקה ביום 17/6/90. כמו כן העידה שרשיונו של התובע חודש מיום 6/5/88 עד 15/4/90. כיוצא מעדותה ובהתאם לנהוג במשרד הרישוי שמי שנשלל רשיונו ולא מפקיד אותו כפי שקבוע בחוק ובתקנות נשלל הרשיון מיום שפג תוקפו ועד לסיום תקות השלילה לפי גזר הדין ולכן במקרה שבפני נשלל הרשיון של הנאשם-התובע מיום 16/4/90 ועד ליום 17/6/90. אם התובע אשר פג תוקף רשיונו ביום 15/4/90 היה מגיע למשרד הרשוי לחדש את הרשיון היו אומרים לו שהוא בפסילה לתקופה של חודשיים, דהיינו עד 17/6/90. התובע לא העיד שבא לבקש הרשיון ולא העיד והוכיח שאכן הרשיון נהיגה שלו חודש. לפי עדותה של רונית צין הרשיון של התובע חודש רק ביום 5/5/98 לאחר מבחנים מחדש. יוצא שמאז שפג תוקף הרשיון ביום 15/4/90 הרשיון נהיגה של התובע לא חודש עד 5/5/98, בעצם הוצא לו רשיון חדש לאחר מבחנים. הוא נהג ברכב ביום 8/5/90 , יום התאונה ולאור האמור לעיל לא נשאר ספק שלא היה לו רשיון נהיגה ברכב בתוקף. בנסיבות העניין אין לתובע את האפשרות לטעון שחל עליו היוצא מהכלל שבסעיף 7(3) דהיינו. "... למעט רשיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה...". וזאת מהסיבה שהוא לא חידש את הרשיון מהטעמים שאיתו והוא הוציא רשיון חדש אחרי מבחנים רק ביום 5/5/98 כשבקש רשיון רכב מסוג יותר גבוה. לאור כל האמור לעיל אני קובע שהתובע נהג ברכב ביום התאונה כשלא היה לו רשיון נהיגה בתוקף ולכן אין כיסוי ביטוחי ולפיכך אני דוחה את תביעת התובע ומחייב אותו לשלם לנתבעת הוצאות ההגנה שלה אשר ישאו רבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית מיום הוצאתם ע"י הנתבעת ועד להחזרתם לנתבעת על ידי התובע. כמו כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪, אשר שישאו ריבית והפרשי הצמדה כנ"ל, החל מהיום ועד התשלום בפועל. משפט תעבורהפוליסהנהיגה בשלילהכיסוי ביטוחי