מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזילות בדירה שכורה: בני זוג בל (להלן: "התובעים") השכירו מהנתבעים דירת שני חדרים בנוף ים בדמי שכירות של 1,050 $ לחודש, לתקופה של 12 חודשים שתחילתה 21/10/2001. לפני חתימת החוזה סיירו הצדדים בדירה שהוצגה לטענתם כדירה משופצת וצבועה, ואכן הדירה נראתה במצב תקין. כחודש לאחר תחילת השכירות, קרי בחודש נובמבר 2001, התגלו נזילות מים חמורות במושכר, והתובעים הודיעו לנתבע על כך וביקשו ביצוע תיקון כנדרש, ואכן בוצע תיקון שבדיעבד הסתבר שלא צלח. התובעים פנו שוב בדצמבר 2001 לנתבע בדרישה להשלמת הדרוש תיקון אולם, לטענתם, הנתבע לא התייחס לפניותיהם ולא ביצע תיקונים נוספים. התובעים לטענתם, נאלצו להמשיך ולהתגורר בדירה רטובה ומעופשת כל החורף. התובעים הביאו מומחה מטעמם שביקר במושכר ב- 19/2/02 אשר אישר כי נזקי הרטיבות נגרמו מחדירת מי גשמים ואף פירט את מסקנותיו בדו"ח, שצורף לכתב התביעה (נספח ב'). ב-20/2/2002 נערכה פגישה בין התובעים לנתבע לעניין מסקנות חווה"ד, אולם, לטענת התובעים, סרב הנתבע לעיין בדו"ח. ב- 20-21/2/2002, בוצעו תיקונים בדירה, וב- 24/2/2002, גילו התובעים, לטענתם, מים בארון הבגדים שגרמו לנזקים קשים עקב הרטיבות והעובש. ב-27/2/2002 הודיעו התובעים לנתבע את עניין מצבו של הארון ועל כוונתם לעזוב את המושכר. למחרת, הגיע הנתבע, לטענת התובעים טען זה כי הלחות האופיינית באזור הקרוב לים, היא האחראית לנזקים. ב- 3/3/2002, ביקר המומחה שוב במושכר וקבע כי מקור המים בארון במי הגשמים שחלחלו דרך גג המושכר. ב-28/2/02, לאחר שלקה התובע בהתקף אסטמה, ולאחר שנואש ממצב הדירה, החליטו התובעים לעזוב את המושכר והודיעו באמצעות מכתב, על כוונתם זו. בעקבות המכתב הנ"ל לטענת התובעים נשלחו פועלים מטעם הנתבע שביצעו תיקוני טיח וצבע. תיקונים אלו, לטענת התובעים היו תיקונים קוסמטיים ולמסקנה זו הגיע המומחה בביקורו מיום 3/3/2002. ב- 20/3/2002, הודיעו התובעים לנתבעים, כי מצאו דירה חלופית ויפנו את המושכר ב- 1/4/2002.   טענותיהם של התובעים הינן כדלקמן: א. הנתבעים לא מסרו לתובעים דירה תקינה וראויה למגורים. ב. הנתבעים לא הציגו לתובעים את מצבה האמיתי של הדירה ולא ציינו את בעיית הרטיבות שהיתה בעבר. ג. הנתבעים לא ביצעו את התיקונים כראוי, ו/או לא במיידיות. ד. התנהגות הנתבעים מהווה הפרה יסודית של החוזה.   התובעים טוענים לנזקים כוללים והוצאות בסכום של 32,414 ומעמידים תביעתם על סך 16,500 ₪ בכדי להיכנס לתחום סמכותו של בימ"ש זה.   הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו הם מבקשים לדחות את התביעה על הסף מהטעמים הבאים: א. לטענת הנתבעים מדובר בתביעת סרק, קנטרנית הנעדרת כל בסיס עובדתי ו/או משפטי. ב. לטענתם, כל בעייה שהובאה לידיעתם, טופלה תוך זמן קצר וכל הטענות שהועלו, הן בכדי מתן אפשרות לחמוק מן החוזה בין הצדדים בעקבות עליית שער הדולר שהקשה על התובעים את תשלום שכר הדירה. ג. לטענת הנתבעים, בדקו התובעים את המושכר ובסעיף 3 י"ב לחוזה מצויין כי באם לא יתקנו הנתבעים דבר מה יסודי בדירה, רשאים התובעים לעשות כן על חשבונם, ומשלא עשו כן, כל טענותיהם משוללות יסוד. ד. הנתבעים טוענים כי התובעים מעלימים מביהמ"ש את העובדות הנכונות אשר מהוות את הבסיס לתביעה שכנגד שהוגשה על ידם. ה. הנתבעים טוענים כי היה על התובעים להעביר לידם ערבות בנקאית על סך 1,000 $ עד לכניסה לדירה ובעקבות בקשת התובעים התעכב מעט נושא זה ומתוך אמון והתחשבות, אך מעולם לא העבירו לנתבעים את הערבות האמורה. ו. הנתבעים טוענים כי שתי ההמחאות הראשונות שניתן להם מאת התובעים עבור שכ"ד חוללו ע"י הבנק, בשל א.כ.מ. וההמחאה הראשונה שחוללה היתה על סכום מופחת בשל טעות של התובעת, וההפרש שולם רק כעבור 10 ימים. ז. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים פנו אליהם בעקבות עליית שער הדולר בבקשה להנחה או הקפאת שער הדולר ומשנענו בשלילה, החלו התובעים, זמן קצר לאחר מכן, להעלות טענות סרק כנגד הנתבעים. ח.                  הנתבעים מציינים בכתב הגנתם כי מדובר בדירה שנמצאת בבניין ישן שגילו מעל 43 שנה, שאינו משופץ ואינו נקי מפגמים וליקויים וממוקמת בשכונה שנקראת "מעברה" של נוף ים, ועל התובעים היה לדעת מסיור באיזור ו/או מבירור על האיזור והשכונה בה הם שוכרים דירה. הנתבעים גרו במושכר שלוש שנים ובעיית הנזילות היחידה שהיתה, היתה בקורה שבתקרת המטבח שנבעה מהחיבור בין הרחבת הדירה הנדונה והדירה מלמעלה שטופלה ותוקנה שנה קודם לכן ולא נזלה יותר. ט. הנתבעים טוענים כי הבעיות שנתגלו במושכר טופלו על ידם תוך זמן קצר, והיו מקרים בהם נקבע מועד טיפול אך התובעים לא הופיעו ולא היו זמינים טלפונית. י. הנתבעים מפנים לסעיף 8 ג. לחוזה ובו כתוב כי אם לא יתקן המשכיר את הנזקים כאמור, יהא רשאי השוכר, אם רצונו בכך, לתקן את הנזקים הנ"ל על חשבון המשכיר, לאחר מתן הודעה מתאימה ולדרישה תשלום כנגד הצגת קבלות ומשבחרו התובעים לא לעשות כן מעיד הדבר על חוסר כנותם והעדר בסיס לעשות כן. יא. הנתבעים טוענים כי התובעים עזבו את המושכר בראשית אפריל 2002, לאחר שהתיקונים והרטיבות טופלו. יב. הנתבעים טוענים כי דו"ח המומחה מעולם לא הגיע אליהם. עוד טוענים הנתבעים לענין הרטיבות בארון, כי מקורה של הרטיבות נובעת מהקירבה לים וקולט לחות פותר בעיות מסוג זה. הנתבעים טוענים לענין הפיצויי אותו מבקשים התובעים, כי לא מגיע להם פיצוי זה ומעבר הדירה היה מתוך בחירה ותוך הפרת חוזה, ואף אם היו התובעים עוברים למקום אחר בתום תקופת החוזה, הרי שהוצאות אלו היו חלים עליהם ממילא.   הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד על סך 16,700 ₪ ולהלן טענותיהם: א. לטענת הנתבעים, עזיבתם של התובעים את המושכר נובעת מכך, שהנתבע סרב לבקשת התובעים להפחית בשכר הדירה או בשער הדולר, ומכאן באה מסכת של טענות שווא שכל מטרתן הינה התחמקות מן החוזה. ב. הנתבעים טוענים, שלצורך הקטנת הנזק, חיפשו שוכרים חדשים, חיפוש אשר גרם להם להוצאות רבות, וכעבור חודשיים, הושכרה הדירה בסכום של 875 $ לחודש.   נזקיהם של הנתבעים על פי כתב התביעה שכנגד הינם כדלקמן: שכ"ד בגין התקופה בה עמדה הדירה ריקה בתוספת ריבית בתוספת תשלומי הארנונה. הפרשי שכ"ד. יתרת חובות כמפורט בסעיף 33 לחוזה. אבדן ימי עבודה על מציאת דיירים חלופיים והכנת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. פיצויי על עוגמת נפש.   ובסה"כ, החוב אותם חייבים התובעים לנתבעים, לטענתם הננו סך של 33,242 ₪. בחקירתו חוזר התובע על טענותיו בכתב התביעה והציג תמונות לתמוך בגרסתו. מן התמונות נראים בברור סימני עובש בנעלים ובמזודה וכמו כן כתמי טפטוף. לטענת התובע בחקירתו משהודיע כי ברצונו לעזוב את המושכר, נתבקש על ידי הנתבעים למצוא דייר חלופי, אולם מצב המושכר כמו שהיה לא אפשר זאת. התובע בחקירתו מודה כי הודיע לנתבע על העובש בארון ב- 27/2/2002. עוד מוסר הנתבע, כי כיום הוא משלם שכ"ד בסך 850 $. מחקירת הנתבע עולה כי כל טענה שהובאה בפניו טופלה בזמן ולא נתקבלה תלונה על עיכוב כלשהו בטיפול וזאת עד לאמצע פברואר. כשבועים קודם לכן קפץ שער הדולר בלמעלה מ- 10% כשבסוף ינואר 2002, ביקש התובע הפחתת שכ"ד או הפחתת שער הדולר ומשסרב, החלו להשמע הטענות. הנתבע בחקירתו טוען כי הנתבעים הפרו את החוזה הפרות יסודיות מהתחלה, והראיות הם השיקים שחזרו, הערבות הבנקאית שמעולם לא הגיעה וכמו כן חשבונות העיריה שלא עברו על שמם, ואי מציאת דיירים חלופיים לצורך עזיבתם מרצון. הנתבע בחקירתו טוען כי אין לו קבלות עבור התיקונים שביצע בדירה משום שבאותו הזמן, הוא לא היה עסוק בלהערך לדיונים משפטיים, לא ביקש ולא אסף קבלות על תיקונים. התיקונים בוצעו וזאת ניתן ללמוד מחווה"ד של המומחה ומטענות התובעים. הנתבע מתכחש כי מסר לתובע אינפורמציה לפיה היתה רטיבות בזמן חתימת החוזה והנתבע אף לא מצא לנכון לציין כי בשנה הקודמת היתה רטיבות בקורה המרכזית היות ורטיבות זו טופלה בשנה שעברה ומאז לא חזרה על עצמה. מעיון בחומר שבתיק ומחקירת הצדדים, עולה כי מיד עם התגלות הנזילות בפעם הראשונה, הודיעו התובעים על כך לנתבעים ודרשו לתקן את ליקויי הרטיבות והנתבע פעל לתיקון הדרוש תיקון. להוכחת ליקויי הרטיבות, הגישו התובעים חוו"ד מומחה של יוסי גדור, מהנדס בניין הרשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים משנת 1973. בחוו"ד פורטו הליקויים וההמלצות לתיקונים. לא נאמר בחווה"ד כי הדירה אינה ניתנה לתיקון או שאינה ראוייה למגורים, ברם, כפי שכבר צויין, הנתבעים פעלו ותיקנו את הליקויים. מהתמונות שצורפו לתיק נראים מספר זוגות נעליים עם כתמי עובש, מזוודה עם כתמי עובש וכמו כן סימנים מעטים של עובש בקירות. הנתבע הוכיח כי בעלות מינימלית (10 ₪), ניתן להסיר את העובש שדבק בנעל (נ/2) ואילו התובעים בחרו להלין על הנזק מבלי לנסות להקטינו ומבלי להוכיח את שוויו האמיתי. התובעים בתביעתם ולכל אורך הדרך, לא הזכירו את עניין השיקים שחזרו שהיוו סימן ראשון להפרת החוזה. אם אכן מצב המושכר היה בלתי ראוי למגורים, הרי ששוכרים סבירים לא היו ממתינים חצי שנה עד למציאת דיור חליפי. את כוונתם לביטול החוזה, הביעו התובעים, באמצעות מכתב מיום 27/2/2002 ומחקירת התובע (עמ' 2 סעיף 31 לפרוטוקול) עולה כי הנ"ל הודיע לנתבע על העובש בארון באותו מועד, קרי 27/2/2002. השתהותו של התובע לעניין נזקיו בנוסף לשיקים שחזרו, המעידים על קושי בתשלום שכ"ד ובמעברם של התובעים לדירה אחרת, אף היא בשכירות בסכום של 850 $ (עמ' 3 שורה 1 לפורטוקול) מאששת את המסקנה המתבקשת כי המעבר לדירה אחרת הינו בעל היבטים כלכליים ולא נזיקיים, ומכאן המסקנה כי המעבר לדירה אחרת, מהווה הפרת החוזה בין הנתבעים לתובעים, הפרה אשר גוררת בחובה פיצוי לנתבעים וזאת בהתחשב בעובדה כי פעלו להקטנת הנזק ודאגו לשוכרים חלופיים.   יודגש, התובעים החליטו על פינוי הדירה בשלהי עונת הגשמים כאשר מנגד חוזה השכירות מסתיים בחודש אוקטובר כך שמירב הסיכויים שהם לא היו ניזוקים מהגשמים לאחר התיקונים שבוצעו.   אני קובע כי נזקם של התובעים שכנגד הוא כדלקמן: תשלום שכ"ד לתקופה בה הדירה עמדה ריקה מתאריך 20/4/02 ועד 15/6/02 12,279 ₪ עבור הפרשי שכ"ד 3,756 ₪ ריבית עבור אחור בתשלום שכירות עבור שני חודשי השכירות הראשונים 458 ₪ יתרת חובות עד ליום 20/4/2002 לפי גרסת התובעים 2,245 ₪ תשלום עבור ארנונה לתקופה 20/4/01 ועד 15/6/02 467 ₪ סה"כ 19,205 ₪   אינני מאשר ראש הנזק של אובדן ימי עבודה שלא הוכח ולא נתמך במסמכים. דא עקא בשל סמכות בית המשפט לא ניתן לפסוק יותר מ-16,700 ₪. אשר על כן הנני דוחה התביעה. הנני מחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד הסך של 16,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 28/7/02 ועד לתשלום המלא בפועל. הנני מחייב את הנתבעים שכנגד לשלם לתובעים שכנגד אגרת משפט בסך 203 ₪ וכן הוצאות בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. נזקי מיםנזילהשכירות