מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזילות מהשכן למעלה: 1. עניינה של תביעה זו הוא נזילת מים נטענת מדירת הנתבעים לדירת התובעים, המצויה מתחתיה. התובעים הגישו תביעה למתן צו עשה המורה לנתבעים לתקן ולאטום מיידית, בפיקוח מומחה מטעם התובעים, כל חור או סדק הגורמים לנזילת מים מדירתם של הנתבעים לדירת התובעים. בנוסף, הוגשה תביעה כספית בסך של 180,000 ₪ בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהנזילה. 2. בנוסף, ביקשו התובעים צו מניעה האוסר על הנתבעים להזרים מים או כל נוזל אחר לדירת התובעים. לאור עמדתו של ב"כ הנתבעים, כפי שהובעה בדיון מיום 28.3.10, וכן הסכמת הצדדים, ניתן צו המורה כאמור עד החלטה אחרת. 3. בפתח הדברים יצוין כי הנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה, ואולם, מאחר שחלק נכבד מהתביעה הוא למתן צו עשה, כאשר היא מתגוררת יחד עם הנתבע, מצאתי כי אין טעם מעשי במתן פסק דין בהיעדר הגנה, וראוי כי פסק הדין כנגדה יינתן לאחר דיון לגופו של עניין ובשים לב להגנות שיעלה הנתבע. רקע כללי והשתלשלות ההליך הנוכחי 4. התובעת 1 היא הבעלים של דירה מספר 11 ברחוב הגליל 49 כפר סבא (להלן: דירת התובעים). התובעת 1 היא אחותו של התובע 2 (להלן: התובע). התובעים 2 - 3 מתגוררים בדירה בשכירות. 5. הנתבעים הם הבעלים והמחזיקים של דירה מספר 14 באותו בניין (להלן: דירת הנתבעים), הממוקמת מעל דירת התובעים. 6. זה שנים רבות, כך לפי עדות התובע, קיימת נזילת מים מדירת הנתבעים לדירת התובעים. 7. לתובענה זו קדמו הליכים אחרים בין הצדדים. 8. בחודש מרץ 2006 התובעת 1 הגישה נגד הנתבע תביעה שנדונה לפני המפקח על רישום המקרקעין (להלן: התביעה הראשונה). בתביעה הראשונה (ת/6) נטען כי קיימות נזילות מדירת הנתבעים שלושה חורפים, והתבקש תיקון מקור הנזילות. באותה תביעה מונה מומחה מטעם בית המשפט, ארז גרינברג. גרינברג ביקר במקום בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2006, ומצא כי קיימים נזקים בדירת התובעים, וכי הנזקים נגרמים מחדירת מים מגג הבית, הצמוד לדירת הנתבעים. עוד ציין כי הנתבע אטם מיוזמתו את הגג, אך האיטום שבוצע זמני, ולא יחזיק מעמד יותר מאשר חורף בודד. לאור האמור, המליץ גרינברג על ביצוע איטום בדרך מפורטת כפי שקבע (ת/7). בדיון שהתקיים לפני המפקח גרינברג נחקר (ת/8א), ולאחר הגשת סיכומים ניתן ביום 6.10.08 פסק דין (ת/10 - להלן: פסק המפקח). בפסק המפקח נקבע, בין היתר, כך: א. נזקי הרטיבות בדירת התובעים נגרמו עקב חדירת מים מהגג הצמוד לדירת הנתבעים (המרפסת הפתוחה בדירת הנתבעים). המפקח אימץ את חוות דעת גרינברג, לפיה המקור העיקרי לחדירת הרטיבות הוא ליקוי באיטום רצפת המרפסת הפתוחה של דירת הנתבעים. ב. אין קשר בין המרזב לבין הרטיבות בדירת התובעים. ג. אין קשר בין הפגמים באיטום הפסיפס של קירות הבניין, לבין חדירת הרטיבות לדירת התובעים. בהתאם, הנתבע חויב לבצע איטומים ברצפת המרפסת הפתוחה, באופן שעליו המליץ גרינברג, וכן לבצע תיקוני טיח וצבע בדירת התובעים. 9. בחודש 12/09 הגישה התובעת 1 נגד הנתבע בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה עתרה לאכיפת פסק המפקח (ת/12) (להלן: בקשת הביזיון). ביום 9.3.10 ניתנה החלטת כב' השופט גדול (להלן: ההחלטה בבקשת הביזיון) בה נקבע כי התמונות שהוצגו על ידי התובעת מצביעות על כך שאף אם בוצע על ידי הנתבע תיקון, הוא לא השיג את היעדים אותם הציב המפקח, ולפיכך, הורה לנתבע לבצע תיקון חוזר כפי שקבע המפקח. כן הורה לנתבע לבצע תיקוני צבע וטיח בתוך דירת התובעים, בהתאם לפסק המפקח. 10. ביום 15.3.10 הגיש התובע נגד הנתבע בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. באותה בקשה, התובע עתר למתן צו האוסר על הנתבע להזרים מים לדירתו במכוון ושלא להלום בפטיש בשעות בלתי מקובלות. באותה בקשה נטען כי הנתבע החל להתנכל לתובעים בעקבות בקשת הביזיון. בהחלטה מאותו יום נקבע כי מאחר שנשוא הבקשה הוא סכסוך אזרחי, שברקע שלו הליכים אזרחיים נוספים, אין מקום ליתן צו במסגרת החוק למניעת הטרדה מאיימת, ועל התובעים לפעול במסגרת הליכים אזרחיים. 11. ביום 18.3.10 הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני, במסגרת התובענה הנוכחית. הדיון בבקשה התקיים ביום 28.3.10 ובמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות הבאות: א. יבוצע איטום של המרפסת הדרומית הצרה בדירת הנתבעים יחד עם האיטום של המרפסת הראשית (נשוא פסק המפקח), זאת עד ליום 30.4.10. ב. שבוע לפני תחילת העבודות, ב"כ הנתבע יודיע לב"כ התובעים על מועד תחילתן וכן ימסור את פרטי מבצע העבודות. ג. בעל מקצוע מטעם התובעים יהיה רשאי להיות נוכח בכל זמן ביצוע העבודות, מתחילתן ועד לסיומן, וכן לתעד את ביצוען. זאת, בתיאום מראש עם מבצע העבודה מטעם הנתבע. כל הערה שתהיה לבעל המקצוע מטעם התובעים תימסר בזמן אמת למבצעי העבודה ולב"כ הנתבע. 12. בהמשך להסכמה זו, הנתבע ביצע עבודות במרפסות הדירה, לטענתו - כפי שנדרש. הנתבע טען כי ביקש לתאם את ביצוע העבודות עם התובעים, אלא שהם לא נענו לפניות רבות מטעמו. לפיכך, התיקונים בוצעו ללא פיקוח מטעם התובעים. התובעים טענו כי העבודות בוצעו מבלי להודיע להם, ומבלי לאפשר פיקוח מטעמם. השאלות שבמחלוקת 13. הצדדים חלוקים בשאלות האם קיימת עדיין נזילה מדירת הנתבעים לדירת התובעים, במידה שכן - האם נזילה זו היא עקב איטום לקוי בדירת הנתבעים, והאם הנתבע ביצע איטום כראוי. 14. כן חלוקים הצדדים באשר לנזקים הכספיים הנטענים, הן בשאלת קיומם והן באשר לגובהם. האם עדיין קיימת נזילה 15. הנתבע טוען כי בעקבות ההחלטה בהליך הביזיון ביצע תיקון מקיף שפתר את בעיית האיטום, ובהתאם למה שנקבע בפסק המפקח. 16. משכך, השאלה הראשונה הנשאלת היא, האם קיימת עדיין נזילה לדירת התובעים. 17. אני קובעת כי התובעים הוכיחו קיומה של נזילה פעילה. 18. התובע הציג תמונות שצולמו בחודש פברואר 2012 (ת/20 - 16 - 19, עמ' 28 ש' 24 - 25). גם בדיסק התמונות, תחת הקובץ "חדר יאיר 2012" ניתן לראות כתם רטיבות שמתפשט בחדר הילד, ורטיבות בקיר מעל החלון. התמונות הן תמונות סטילס, ולא ברור לאיזו "עריכה" מכוון הנתבע בסיכומיו. התובע העיד על מצב נתון בדירה, וצירף תמונות התומכות בעדות זו. חקירתו הנגדית לא העלתה כל תמיכה לכך שהתמונות אינן משקפות את המציאות, והתובע הותיר רושם מהימן בכללותו, באשר לכלל ההתרחשויות בפרשה, כאשר עדותו נתמכה היטב בהכרעות חלוטות שניתנו בהליכים קודמים בין הצדדים. איני סבורה, כטענת הנתבע, כי יש להביא מומחים שיעידו על עצם קיומה של נזילה. התמונות בשנים 2009 - 2012 מצביעות בבירור על נזילה פעילה, כולל טיפות מים ממש או התפשטות של כתם מים (בשנת 2012 ראה למשל ת/20 - 20 עד ת/20 - 22 או ת/20 17 ו- ת/20 - 18) 19. הנתבע הפנה לפסק המפקח, שם נקבע כי אין חדירת מים - תוך אימוץ חוות דעתו של גרינברג, אלא, שטענה זו אינה מדויקת: המומחה גרינברג ציין במפורש בחוות דעתו כי האיטום שבוצע זמני וכי ייתכן שבמהלך החורף (הבדיקה בוצעה בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2006) תופיע רטיבות, וכי האיטום בכל מקרה לא יחזיק מעמד מעבר לחורף בודד. במשמע: טענת התובע לרטיבות בשנים שלאחר מכן, משום שלא בוצע איטום כראוי, תואמת את חוות דעתו של גרינברג ואת פסק המפקח. 20. משכך, אף המומחה מטעם התובעים, אילן חשאי היה רשאי להסתמך בחוות דעתו על סימני הרטיבות הפעילה שניכרו בתמונות שצולמו. סיבת הנזילה 21. בהינתן העובדה שעדיין קיימת נזילת מים לדירת התובעים, נשאלת השאלה האם מקורה של נזילת המים הוא באיטום לקוי בדירת הנתבעים (כטענת התובעים), או שמא בליקויים בבניין שכלל אינם באחריות הנתבעים (כטענת הנתבע). 22. אני קובעת כי התובע הוכיח, במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי מקורה של נזילת המים בדירת הנתבעים. במסקנה זו תומכות חוות הדעת של המומחה מטעם התובעים, הקביעות בהליכים קודמים בין הצדדים וכן אופן ביצוע התיקון על ידי הנתבע. 23. תחילה, אתייחס לעובדה שהנתבע לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו. ברקע הדברים ההתרחשויות שפורטו בהחלטתי מיום 5.12.11, שעניינה בקשת הנתבע לפסול מותב זה, ואפרט. בא כוחו הקודם של הנתבע התפטר מייצוג, ועד מספר ימים לפני המועד שנקבע לשמיעת הוכחות הנתבע כלל לא יוצג על ידי עורך דין. לנתבע הוסבר בדיון ביום 26.5.11 כי הוא יוכל להגיש חוות דעת מטעמו, לאחר שתוגש חוות דעת מטעם התובעים. חוות דעת מטעם התובעים הוגשה ביום 19.7.11, ולנתבע ניתנה אפשרות להגיש חוות דעת מטעמו עד ליום 30.9.11. בפועל, עד לישיבה שהתקיימה ביום 23.10.11 הנתבע לא הגיש חוות דעת מטעמו, ובאותו מועד ניתנה לו אורכה להגשת חוות דעת עד ליום 15.11.11, במקביל לכך שהתיק נקבע להוכחות ליום 22.1.12. ערב מועד ההוכחות, הוגשה בקשת דחייה הן על ידי הנתבע והן על ידי בא כוחו. הנתבע, כך לטענתו, לא יכול היה להתייצב עקב מצב רפואי. בא כוחו הודיע כי לאור ההתראה הקצרה אינו יכול להופיע מאחר שנקבעו לו באותו יום מספר דיונים. אף שבסופו של יום הנתבע לא הציג תעודה רפואית ערוכה כדין, מצאתי לקיים דיון לגופו של עניין והתיק נקבע להוכחות ליום 21.2.12. ביום ההוכחות ביקש הנתבע להעיד מומחה מטעמו, בעל פה. התובע התנגד מהטעם שאין מקום לעדות בעל פה בעניין שבמומחיות, ומהטעם שאין ביכולתו להתכונן לחקירת המומחה באותו יום, והבקשה נדחתה, מטעמים אלו. משכך, נותרה חוות דעת המומחה מטעם התובעים כחוות דעת יחידה, והמומחה, מר חשאי, נחקר בחקירה נגדית. העולה מהמקובץ, כי חוות הדעת שהנתבע ביקש להגיש לא התקבלה עקב טעמים מהותיים, ולא מ"סיבות טכניות" כפי שהגדיר אותן הנתבע. לא כל שכן, כאשר גם במהלך אותו חודש בו הנתבע היה כבר מיוצג, לא הוגשה חוות הדעת לעיון מראש ולא הוגשה כל בקשה למתן אורכה. בנסיבות העניין, כל התייחסותו של הנתבע בסיכומיו לחוות הדעת שלא הוגשה, אינה אלא התייחסות לראיות שלא הוגשו ואינן נמצאות לפני בית המשפט, ובית המשפט יתעלם ממנה. 24. ועוד באשר להוספת ראיות בסיכומים, הדברים שציינתי לעיל יפים גם ביחס לסעיפים 33 ו- 34 לסיכומי הנתבע. אף לראיות החדשות שהוזכרו שם, אין להתייחס. 25. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של המומחה אילן חשאי. חשאי מצא כי סימני הרטיבות הם, בסבירות גבוהה, עקב חדירת מים ממרפסת חדר הדיור הדרום מערבי של דירת הנתבעים. עוד מצא, כי הרכבת שיפולי הריצוף בדירת הנתבעים בוצעה באופן לא מקצועי ובאופן לקוי. הנתבע מפנה בסיכומיו לכך שמר חשאי קבע את קביעותיו "בסבירות גבוהה" בלבד, אלא שדרגה של "סבירות גבוהה" עומדת ברף הראייתי הדרוש במשפט אזרחי, לא כל שכן כאשר חוות הדעת נומקה, ועורכה עמד בחקירה נגדית ממושכת. 26. באשר לסיבת הרטיבות, חשאי ציין כי מוקדי הרטיבות בדירת התובעים לפי מסמך ת/1, חופפים לשיפולי הריצוף בדירת הנתבעים, מה שמצביע על כך שהנזילה היא מההיקף של שיפולי הריצוף של המרפסת (פנלים) בדירת הנתבעים (עמ' 21 ש' 9 - 15, עמ' 22 ש' 10 - 12). המומחה גם הסביר כי ניתן לקבוע כי בסבירות גבוהה שהאיטום שביצע הנתבע לא בוצע באופן תקין. 27. הנתבע טען לכשלים שונים בחוות דעתו של חשאי. 28. הנתבע טען כי מקור חדירת המים הוא מסדקים ומחורים בקיר החיצוני של הבניין והפסיפס שעל הקיר. ראשית, טענה זו נדחתה בפסק המפקח, ומכאן שהנתבע מושתק מלטעון אותה. לגופו של עניין, בחקירה הנגדית הנתבע לא הצליח לסתור את קביעותיו של מר חשאי באשר לכך שמקור הנזילה הוא בדירתו. 29. חשאי עומת עם אפשרויות אחרות באשר למקור הנזילה, ובסופו של יום נותר איתן בדעתו. גם בשים לב לכך שמדובר במומחה מטעם אחד הצדדים, לא מצאתי תמיהות או פרכות בחקירתו או בחוות דעתו. אני דוחה את הטענה כאילו מסקנותיו של חשאי היו בגדר של "אובות וידעונים" או כי מומחיותו מתבטאת "בנעיצת עיניים בתקרה ובהסקת מסקנות לא מבוססות", כלשונו של הנתבע בסיכומיו. עיון קל בחוות הדעת מעלה כי היא מנומקת כדבעי, הנימוקים נבחנו במהלך החקירה הנגדית ולא נסתרו. לכך יש להוסיף כי חוות דעתו של חשאי תואמת, בסופו של דבר, מסקנות וממצאים של מומחה נייטרלי שמונה מטעם המפקח, והשינוי היחידי שנטען במצב הוא שינוי לו טוען הנתבע, בכך שביצע תיקון כיאות - כלומר: טענה שהנטל להוכחתה היה מוטל על הנתבע. 30. תחילה אציין, כי אין פגם בניסיונו המקצועי של חשאי, הכולל כפי שהעיד ניסיון משנת 1994 בביצוע, תכנון, פיקוח וניהול בקשר עם עבודות בנושאי איטום ובניה - (עמ' 20 ש' 16). 31. כעת לטענות שהפנה הנתבע באשר למומחה חשאי. אשר לטענה כי המומחה לא סמך את בדיקתו על מכשיר: הנתבע לא הוכיח, בחוות דעת, או בחקירה הנגדית, כי ניתן לקבוע ממצאים באשר למקור נזילה אך ורק באמצעות מכשיר. חשאי פירט את הנימוקים למסקנתו באשר למקור הנזילה, ונימוקים אלה לא נסתרו. אציין, כי לא הובאו כלל ראיות באשר לתקפות בדיקות במכשיר, או אלו מכשירים קיימים, כך שטענה זו דינה להידחות בפן הראייתי בלבד, כל זאת, כאשר אפילו בסיכומי הנתבע צוין (גם זאת ללא בסיס ראייתי) שמכשירים לאיתור נזילות אינם מדויקים. חשאי עומת עם הטענה כי חדירת מי הגשמים היא מצינור המים של המערכת הסולארית השייכת לבניין. חשאי הבהיר כי אפשרות זו אינה מסבירה את הרטיבות שכן בדירת התובעים קיימים מוקדי רטיבות במיקומים שאינם יכולים להיות קשורים לצינור (עמ' 24 ש' 26 - 28). עיון במיקום של הצינור (X ב- ת/2) אל מול מוקדי הרטיבות בדירת התובעים (הנקודות ב- ת/1) מעלה כי אכן הרטיבות באזור חדר שינה ילד היא ללא שום קשר למיקומו של הצינור. זאת ועוד, התיאוריה הנוגעת למערכת הסולארית הועלתה לראשונה בעדותו של הנתבע ביום ההוכחות בהליך הנוכחי. אף בהתעלם מטענת התובעים לפיה מדובר בהרחבת חזית (שכן כתב ההגנה לא התייחס כלל לאפשרות זו) הרי עסקינן בטענה הטעונה חוות דעת במומחיות שלא הוגשה. חשוב מכך: בהליך קודם בין אותם צדדים - התביעה הראשונה לפני המפקח, מונה מומחה מטעם המפקח, שקבע כי סיבת הנזילה מקורה באיטום לקוי. המומחה נחקר על ידי בא כוחו של הנתבע דאז בישיבה שהתקיימה ביום 26.2.07 ולא עומת כלל עם התזה של המערכת הסולארית. במשמע: עסקינן בתזה חדשה, שנולדה לאחר שקיים כבר השתק פלוגתה בין הצדדים בכל הנוגע לסיבת הנזילה. לכך יש להוסיף שלפי עדותו של הנתבע, העבודות במערכת הסולארית בוצעו ביום 12.7.06 (עמ' 43 ש' 30) כלומר, לא ניתן לקשור בין הרטיבות שהייתה קיימת עוד בשנת 2005 לפחות (לפי התמונות) או משנת 2001 - 2002 (לפי עדותו של התובע) לבין המערכת הסולארית. המומחה עומת עם הטענה שהקיר המפריד בין דירת הנתבעים לבין דירת שכניהם באותה קומה (הקיר האלכסוני) מהווה מקור לרטיבות, שכן יש בו כשלים חמורים בציפוי וחודרים דרכו מים. טענה זו לא נטענה, ומהווה שינוי חזית, ומטעם זה בלבד ניתן היה לדחותה. לגופו של עניין, מצאתי כי אין בטענה זו ממש. המומחה שלל טענה זו, ואף הצביע על מיקום הקיר ביחס לדירת התובעים (סומן בקו אלכסוני ב- ת/1), כאשר נקודות הרטיבות בחדר שינה ילד אינן קשורות לאותו מיקום (והמסקנה שהן קשורות לשיפולי הריצוף במרפסת, לכל האורך, מסתברת יותר) (עמ' 26 ש' 3 - 5). המומחה אף שלל את הטענה כי מקור חדירת המים הוא מדירת שכניהם לקומה של הנתבעים, מהטעם שהחדרים שמתחת לדירת השכנים הם ללא סימני רטיבות, ואילו בחדרים שתחת דירת הנתבעים היו סימני רטיבות (עמ' 26 ש' 1 - 2, 8 - 12). אף התובע ציין כי דירת השכנים נמצאת בצד צפון ממש, במקום מרוחק מאוד מכתמי הרטיבות (עמ' 32 ש' 6). המומחה אף נחקר בנוגע לאותו "חור" בחלק הדרום מערבי של דירת הנתבעים. ראשית, המומחה ציין בחקירתו הנגדית כי התייחס לקיומו של "חור" בחוות דעתו. שנית, המומחה נשאל על ידי הנתבע באשר לאפשרות שמקור הנזילה באותו "חור" ושלל אפשרות זו (עמ' 24 ש' 4). המומחה לא התבקש בחקירה הנגדית להסביר עמדתו, ולא עומת עם כל תזה השוללת דעה זו. 32. בנוסף, הנתבע ניסה לטעון כי מי הגשמים המגיעים לגג עקב הכשל במרזב (עניין שבאחריות הנציגות לטענתו) הם שגורמים לרטיבות בדירת התובעים, אלא שבאשר לכך קיים גם השתק פלוגתה שכן גרינברג קבע שהמים שהצטברו על הגג אינם המקור לרטיבות בדירת התובעים (סעיף 5 לפסק המפקח). 33. הנתבע מנסה להציג בסיכומיו השערות שונות, כי המים חודרים בתוך חור בציפוי החיצוני, כי המים יכולים היו לחדור ממרפסת אחרת, מדליפות בגג ועוד, הכול בגדר השערות שלא הובא להן בדל של ראייה, וחקירתו של חשאי הפריכה את תקפותן. 34. חשאי ציין כי מאחר שהמעקה לא פורק, התיקון שבוצע אינו תקין, שכן כדי לבצע איטום תקין נדרש היה לפרק את שיפולי הריצוף (עמ' 22 ש' 14 - 16). הנתבע משליך את יהבו על כך שנתוני דירת הנתבעים מצביעים על כך שניתן היה, לטענתו, לבצע את עבודות האיטום אף ללא הסרת המעקה. מצאתי שהמומחה נתן לטענה זו מענה מספק. ראשית, בכך שלא הוצגו מסמכים מאמתים לכך שהאיטום בוצע באופן תקין, למשל, בדיקת הצפה על ידי מעבדה מוסמכת (עמ' 23 ש' 7 - 8, 10). שנית, משום שעצם קיומה של הרטיבות - גם באמצע התקרה בחדר השינה של הילד (סימון ב- ת/1) והן בנקודת המפגש של המרפסת מצביע על עבודה לא תקינה (עמ' 23 ש' 15 - 17). לבסוף, משום שהנתבע לא הציג בדל ראיה לתזה לפיה נתוני דירתו אכן אפשרו ביצוע תקין של האיטום ללא פירוק המעקה. 35. יתר על כן, אף שקבעתי כי התובע עמד בנטל להוכיח כי מקור הנזילה הוא בדירת הנתבעים, נסיבותיו של תיק זה מעלות כי טענותיו של הנתבע אינן יכולות לעמוד גם מהפן הראייתי. בהליכים קודמים שהיו בין הצדדים, נקבע שקיימת רטיבות שמקורה באיטום בדירת הנתבעים. מכאן, שעל הנתבע מוטל היה הנטל להוכיח שאכן ביצע תיקון כראוי. כנגד קביעות אלו של מומחה התובעים, והמצב העובדתי לפיו עדיין קיימת רטיבות, טען הנתבע כי ביצע את התיקון כראוי. העובדה שכיום קיימת רטיבות פעילה - אינה מתיישבת עם טענתו זו של הנתבע. יתרה מכך: הנתבע הודה כי לאחר פסק המפקח ביצע תיקון "חצי שלומיאלי" (עמ' 42 ש' 26), אלא שלאחר הליך הביזיון ביצע תיקון טוב וראוי, באמצעות הקיבוצניקים. הנתבע הסתפק בעדותו ובתמונות. הנתבע לא הביא את בעלי המקצוע שביצעו את התיקון, הנתבע לא הציג אסמכתה לביצוע בדיקת הצפה (שלו בוצעה, בוודאי הייתה קיימת). למעשה, הנתבע עצמו לא הביא כל ראיה לכך שהמצב השתנה בעקבות ההליך בבקשת הביזיון. בכך תומכת העובדה שהתובעים הציגו תכתובת התומכת בגרסת התובע לפיה הנתבע הוא זה שביצע את העבודות בניגוד למוסכם בין הצדדים בבקשה למתן סעד זמני, קרי, מבלי לאפשר פיקוח על ידי התובעים. הנתבע טען כי התובעים התבקשו לשלוח מומחה מטעמם לבדיקת העבודות, אך לא נענו (עמ' 41 ש' 4) אלא שלא הציג פקס או כל עדות התומכת בכך. טענה זו לא גובתה במסמכים, ומנגד, התובעים הציגו מסמכים המוכיחים את ההפך: ת/22. במכתב מיום 26.4.10 קבל ב"כ התובעים על כך שהנתבע החל בביצוע העבודות מבלי להודיע לתובעים מראש, אף שהוסכם שיעשה כן. מכתב התשובה של עו"ד דותן (בא כוחו של הנתבע דאז) אינו סותר זאת. יתר על כן, הוצגו שתי פניות נוספות של בא כוח התובעים, מתאריך 5.5.10 ומתאריך 6.5.10 (בלוויית אישור משלוח בפקס) לפיהן הנתבע מונע כניסת מפקח. לא הוצג כל מכתב תשובה לפניות אלו, או מסמך אחר המכחיש את האמור בהן. הנתבע פעל, אם כן, בניגוד למוסכם, ובכך יצר נטל מוגבר המוטל על כתפיו, להוכיח שהתיקון בוצע כדין. בצירוף העובדה שאף מבצעי התיקון לא הובאו להעיד, ולא הוצגו דוחו"ת על בדיקת הצפה, יש כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענת ההגנה של הנתבע כי ביצע את התיקון כדבעי. 36. אף ראיתי להעדיף את עדותו של התובע, מבחינת מהימנותו, על פני עדותו של הנתבע. עדות הנתבע לא הייתה מדויקת. הנתבע טען כי בתביעה הראשונה המפקח הציע לתובע לוותר על תביעתו הכספית משום שאדניה שקריים (עמ' 39 ש' 30 - 31). עיון בפרוטוקול הדיון בפני המפקח ת/8 ב' מעלה כי לא רק שהמפקח לא הציע כך, אלא שהמחיקה הייתה בעקבות טענה מקדמית של הנתבע, הנוגעת להיעדר סמכות. הנתבע טען כי ביצע את התיקון בביתו 4 חודשים לאחר פסק המפקח אלא שעבודה זו בוצעה, לפי לשונו "לא בדיוק לפי הספר" (עמ' 41 ש' 14 - 15), במשמע: הנתבע לא ציית לפסק המפקח. בהמשך, הנתבע טען כי לא הייתה רטיבות מדירתו "ואפילו המפקח אמר את זה" (עמ' 41 ש' 27, עמ' 44 ש' 30), אלא שפסק המפקח קובע במפורש שמקור הרטיבות הוא בדירת הנתבעים. הנתבע טען כי העבודה של הקיבוצניקים נעשתה כשהמותב הנוכחי "כלל לא היה בתמונה עדיין" (עמ' 41 ש' 17). התכתובת ת/22, לרבות מכתבו של ב"כ הנתבע עצמו מיום 26.4.10, המתייחס לביצוע העבודה על ידי הקיבוצניקים בשלהי חודש אפריל 2010 - מבהירה כי אף פרט זה אינו מדויק כלל וכלל. אין פגם בכך שהתובעת הגישה תביעה כספית למפקח, אותה משכה לבסוף. התביעה נמשכה בהיעדר סמכות של המפקח - על סמך טענה של הנתבע (ת/8 ב'). העובדה, שהתובע לא הגיש את התביעה הכספית באופן מיידי תומכת בכך שניסה לסיים את הפרשה בדרכי שלום, בביצוע התיקונים (בשתי הדירות) כפי שהורה עליהם המפקח, ורק משאפסו הסיכויים לפיתרון הסכסוך, נאלץ להגיש את הבקשה לביזיון בית המשפט וההליך הנוכחי, כמפורט בהשתלשלות הדברים לעיל. אופן התיקון 37. המומחה חשאי מצא כי יש לבצע מספר פעולות בדירת הנתבעים לשם תיקון הליקויים: פירוק מעקה הברזל בהיקף המרפסת בצד הדרומי, פירוק הריצוף ושיפולי הריצוף ומילוי החול במרפסת הגג בהיקף המעקה הדרומי עד לחשיפת יריעות האיטום, ביצוע בדק איטום ואיטום רולקות, ביצוע בדק למוצא הניקוז, ביצוע בדיקת הצפה על ידי מעבדה מאושרת ובגמר הריצוף - יש לבצע ריצוף על מצע חול מיוצב. קביעותיו אלו לא הופרכו. 38. לאור מסקנתי כי עדיין קיימת נזילה מדירת הנתבעים אל דירת התובעים, מחויבים הנתבעים לבצע את התיקונים כפי שפורטו. הזרמת המים במכוון 39. התובע העיד כי בסמוך להגשת בקשת הביזיון, הנתבע החל להזרים מים במכוון לדירתו. האירוע המדובר הוסרט ב- ת/4. שם, בתאריך 11.3.12 נצפית נזילה של טיפות מים באחת וחצי בלילה. עדות זו נתמכת במספר תלונות שהוגשו במשטרה, תיאורו של התובע את העובדה שהנזילה פסקה כעשרים דקות לאחר שהשוטר הגיע למקום (עמ' 27 ש' 18 ואילך), והבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת שהוגשה בסמוך (ומיד לאחריה הסעד הזמני). התובע ציין כי באותו מועד שמע רעשים במקום הנזילה (עמ' 30 ש' 9 - 11). 40. הנתבע הכחיש את הטענה בדבר הזרמת מים, וטען כי לו ניסה להציף את דירת הנתבע, היה הדבר גורם להצפה מאסיבית של דירתו, שכן רצפת הסלון שלו נמוכה ב- 30 ס"מ מרצפת המרפסת. 41. לא בלי היסוס, ולאור התוצאה הכללית של פסק הדין, מאחר שעסקינן בגרסה מול גרסה, ומאחר שעמדתי היא כי בקביעת עובדות שיש בהן גוון פלילי ראוי שנטל הראיה יהיה ברף גבוה יותר מהמקובל במשפט אזרחי, אני קובעת כי לא הוכחה הזרמת המים במכוון. 42. למותר לציין, כי אין בקביעה זו כדי לשנות דבר מהמצב החוקי: אף ללא צו של בית משפט, כל אדם מחויב להימנע מהזרמת מים מכוונת לדירה של זולתו, או כל פעולה שיש בה כדי לגרום היזק לרכוש. התביעה הכספית תיקונים 43. המומחה מטעם התובע, אילן חשאי מצא כי עלות תיקון ליקויי הרטיבות היא בסך של 3,000 ₪. בתוספת פיקוח הנדסי בסך של 1,000 ₪ מדובר בעלות של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. 44. התובעים דרשו, בנוסף לכך, סך של 40,000 ₪ בגין ביצוע תיקוני צבע וטיח משך 8 שנים, בכל פעם מספר חודשים בתום החורף. 45. התובעים לא הציגו אסמכתאות לעלויות אלו, לא רק לעצם הנשיאה בהן, אלא לביצוע העבודות או עלותן הסבירה. זאת, אף שהוגשה חוות דעת מטעמם. לפיכך, איני מוצאת לאשר עלויות מעבר לחוות הדעת של מר חשאי. פריטים שנהרסו 46. התובעים דרשו סך של 15,000 ₪ בגין הרס של מחשב ודוד חשמלי עקב הרטיבות. לא הובאו ראיות באשר לכך שהפריטים נהרסו או הסיבה לכך, בין בחו"ד מומחה ובין בעדות אחרת (כגון: רכישת פריטים חילופיים). לפיכך, אני דוחה התביעה ברכיב זה. עוגמת נפש 47. למעשה, לא יכולה להיות מחלוקת כי לאורך שנים הייתה רטיבות בדירת התובעים, שמקורה בנזילה מדירת הנתבעים. הדברים עולים, בראש ובראשונה, מפסק דינו של המפקח, ומההחלטה בבקשת הביזיון. 48. התמונות שהתובע צירף תומכות בעדותו בדבר הנזקים הכלליים שנגרמו. התובע העיד כי משך שנים הוא ומשפחתו חיו בדירה שקירותיה רטובים, עבשים, נודף מהם ריח רע והדברים הגיעו לכדי נזילות של ממש שהצריכו החלפת דליים. דיסק התמונות ת/3 מתעד נזילות בחדר הילד מעל המיטה, מעל החלון, בתקרה במרכז החדר בשנים 2005 - 2006, וכן נזילות פעילות (טיפות מים ממש) - כך למשל בקובץ "חדר יאיר 2009 - 2010", "מרפסת מטבח 2009 - 2010" ו- "מטבח 2009 - 2010". בנוסף, כלל התמונות מצביעות על רטיבות, עובש וכתמים בקירות חדר הילד, מרפסת המטבח, המטבח והסלון, במהלך השנים המצוינות. 49. התובע העיד כי הוא ומשפחתו לא יכולים היו ליהנות מהדירה, או לארח ונגרמו להם הפסדים של מאות שעות עבודה כאשר היו צריכים לרוקן דליים בלילות, בתורנות. 50. לשאלה מדוע לא עזב את הדירה במהלך השנים, התובע הסביר כי סבר שהבעיה תיפתר, בפרט כאשר הוגשה התביעה הראשונה (ב- 2006) (עמ' 29 ש' 31 - 32). בחקירה חוזרת, התובע ציין כי לא רצה לעזוב את הדירה משום שעסקינן בסביבה מוכרת שבה בתי הספר, החברים והשכנים המוכרים לו (עמ' 35 ש' 16 - 17). 51. הנתבע, מאידך, לא הוכיח כל דרך לפתור את הבעיה. אדרבה, לא רק שנוהל הליך לפני המפקח על רישום מקרקעין, אלא שאף לאחר פסק המפקח, נאלצו התובעים לנקוט בהליך של ביזיון בית המשפט, משום שהנתבע לא פעל לתיקון הנזק. הנתבע עצמו הודה כי לאחר פסק המפקח ביצע תיקון רשלני (עמ' 40 ש' 28, עמ' 42 ש' 26עמ' 44 ש' 29 - 30). בסופו של דבר, גם הליך הביזיון לא הועיל, והרטיבות נמשכה. 52. בשים לב לכלל האמור ולמשך תקופת הרטיבות, אני מעמידה את הפיצוי בגין עוגמת נפש על הסך של 30,000 ₪. דמי שכירות 53. התובע העיד כי דמי השכירות הראויים לדירתו הם 4,500 ₪ אך בפועל הוא משלם 3,500 ₪. התובע צירף את חוות דעתו של חשאי, לפיה שווי השימוש בדירה הוא 2,500 ₪ (כלומר: הפחתה של 2,000 ₪). התובע הסביר כי הוא ואחותו, התובעת 1, "חלקו" את הירידה בשווי השימוש בדירה, באופן שהוא משלם 1,000 ₪ יותר מהשווי המוערך. התובעת 1 לא הובאה להעיד בעניין זה, ולא הוצגו מסמכים, שלטענת התובע אינם בנמצא. כללו של דבר, אף ראש נזק זה לא הוכח, ואני דוחה אותו. הוצאות שונות 54. התובע עתר לתשלום בגין 800 שעות עבודה, בסך של 40,000 ₪, בשל הצורך לעסוק בתיקונים, הליכים משפטיים, איטומים, בעלי מקצוע. כן עתר להוצאות בהליכים השונים שהתקיימו בין הצדדים. 55. כן עתר התובע לפיצוי בסך של 84,000 ₪ בגין אובדן שעות של שנת לילה בשל הצורך לרוקן את הדליים. 56. סכומים אלה לא פורטו, לא הוכחו, ומכל מקום הטרחה הכרוכה במגורים בדירה במצבה נלקחה בחשבון בפסיקת הפיצוי בגין עוגמת נפש. בשולי הדברים 57. הנתבע התייחס בסיכומיו להשלכות שונות שיש לסירובו הנטען של התובע להצעה שניתנה על ידי בית המשפט בתום שמיעת הראיות. הצעה, כשמה כן היא, אינה מחייבת את הצדדים, והשאלה מי לא הסכים לה, ומה טעמיו, לא רק שנעדרת תשתית ראייתית אלא בלתי רלבנטית ובלתי קבילה. כך באופן כללי, קל וחומר בענייננו, לאור הערת בית המשפט בעמ' 45 ש' 15 - 16. משכך, התעלמתי מכל טענות הנתבע בנושא זה. סיכום 58. ניתן בזה צו המורה לנתבעים לבצע בתוך 90 ימים מהיום איטום לדירתם באופן המפורט בחוות דעתו של המומחה חשאי, כאמור בסעיף 37 לפסק דין זה. 59. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך כולל של 4,660 ₪, צמודים למדד תשומות הבנייה מיום 15.3.11 (יום מתן חוות דעתו של מר חשאי) ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 60. אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים את הוצאות המשפט (אגרה ושכ"ט המומחה חשאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן ועד למועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נזקי מיםנזילה