מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ניכוי פחת רכב - הבטחת הכנסה - ביטוח לאומי: העובדות: המחלוקת היחידה העומדת בפני לדיון בתיק זה היא, האם יש לחשב את הכנסותיו של התובע בניכוי פחת על רכב על פי תקנה 16 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב - 1982 (להלן: "התקנות"). לעניין הפחת יש חשיבות, באשר לטענת ב"כ הנתבע אין התובע זכאי לגמלה להבטחת הכנסה, הואיל והכנסותיו, ללא ניכוי הפחת, עולות על ה"סכום הקובע" לגביו. לאור החלטת כב' השופט הראשי מיום 12.11.2000 הודיעה ב"כ התובע כי המחלוקת היחידה בין הצדדים היא משפטית, ועל כן ביקשה להגיש סיכומים בכתב. התיק נקבע להוכחות בפני, ובהמשך להחלטת כב' השופט הראשי מיום 22.11.2000 הוגש תצהירו של התובע בצירוף נספחים, אליהם אתייחס בהמשך. גם בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על כך כי אין הם מבקשים לשמוע ראיות, וכי בית הדין יתן את פסק דינו על סמך המסמכים שהוגשו מטעם שני הצדדים והתצהיר. פסק הדין: תקנה 16 לתקנות קובעת: "היתה לתובע או למקבל גמלה הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2 (1) או (8) לפקודה, תהיה הכנסתו החודשית לענין החוק, הכנסתו השוטפת, לאחר שנוכו ממנה ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה, הכל כפי שהוערך ע"י המוסד לביטוח לאומי". עמדת ב"כ הנתבע בסיכומיה היא, כי בניגוד להוצאות על דלק, תיקוני רכב וכו' החיוניים להפעלת הרכב, "פחת" הינו מושג רעיוני בדיני המיסים, האמור לפצות את בעל הבית בשימוש היומיומי בכלי הרכב והירידה בערכו, ועל כן אין הוא נכנס לגדר הניכויים המותרים על פי תקנה 16 לתקנות. ב"כ התובע סבורה כי הואיל וניכוי הפחת הוכר כהוצאה הן על פי דו"ח ההכנסות לשנת 99 שהוגש לשלטונות המס והן על פי השומה, יש להכיר בניכוי הפחת גם לצורכי חישוב הכנסתו על פי התקנות. אינני סבורה כי יש מקום לפרש את תקנה 16 פירוש אחר מזה הניתן לניכוי פחת על פי פקודת מס ההכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). על פי סעיף 21 (א) לפקודה: "מותר ניכוי בעד פחת של בניין, מכונות... שבבעלותו של הנישום והמשמשים לצרכי ייצור הכנסתו...". במקרה דנן אין מחלוקת כי בתקופה הרלבנטית לתביעה שבפני התובע החל לעסוק בענף ההסעות. על פי אישור מנהלת החשבונות המטפלת בענייני התובע, מההכנסה יש להפחית, בין היתר, פחת בשווי 4,500 ₪. הואיל והמדובר בפחת על רכב המשמש להסעות, ואין מחלוקת על כך, והרכב משמש לצרכי ייצור הכנסתו, יש להכיר בניכוי הפחת על פי הפקודה. מהאישורים שצרף התובע לתצהירו עולה כי לא רק הדו"ח לשנת 99 נערך על פי אישור הנהלת החשבונות, אלא שהדו"ח התקבל, והתובע נמצא זכאי להחזר מס. אומנם שומה סופית לא הוצגה לבית הדין, אולם ב"כ הנתבע לא טענה בעניין זה דבר. נוסף על כך ולצורכי התביעה שבפני די באישור הנהלת החשבונות ובדו"ח לשנת 99 כדי לבסס את טענת התובע כי הפחת הוכר כהוצאה לצורכי מס הכנסה. המקרים בפסיקה, בהם לא הוכרה הוצאה על פי הפקודה היו כאשר ההוצאה היתה למטרה שאינה לצורך ייצור הכנסה. כך למשל ריבית ששולמה לבנקים על חשבון משיכת יתר לא הוכרה כהוצאה, כאשר החסר במזומנים נגרם משום שבאותה תקופה הוציאה המערערת כספים למטרות שאינן לצורך ייצור הכנסה, כמו רכישת מגרש ומתן הלוואות ללא ריבית למנהלים ולבעלי מניות בחברה. ראה לענין זה ע"א 425/79 שלמה אנג'ל נגד פקיד שומה ירושלים פורסם בפד"א יב' עמ' 1. ב"כ הנתבע לא העלתה כל טענה לגבי דרך חישוב הפחת, שיעור הפחת ומחיר הרכב שנלקח לצורך החישוב. ראה לענין זה ע"א 44/69-41 בבית המשפט העליון סייטסיאינג ואח' נגד פקיד השומה ת"א 4 פורסם בפד"א ג' עמ' 921. לאור האמור לעיל דין התביעה - להתקבל. עניינו של התובע מוחזר לנתבע על מנת שיערוך חישוב מחדש, וינכה מהכנסות התובע את הפחת כמבוקש, באשר ליתר ההוצאות, כאמור בהודעת ב"כ הנתבע, יש לקחתם בחשבון הואיל והנתבע ויתר על טענות בעניין ההוצאות הנוספות. אין צו להוצאות הואיל והתובע היה מיוצג ע"י הסיוע המשפטי. הואיל והמזכירות הביאה התיק לעיוני רק ביום 4.11.2001, למרות שהסיכומים האחרונים הוגשו ביום 16.8.2001, התעכב מתן פסק הדין עד היום. נציגי הציבור לא התייצבו למרות שזומנו כדין, לכן הדיון התקיים ב"מותב חסר". זכות ערעור: תוך 30 יום לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים. רכבפחתמיסיםהבטחת הכנסה